Vayedaber

Simple Havroutah

Yoma

Daf 49b

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? אוֹחֵז אֶת הַבָּזֵךְ בְּרֹאשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשִׁינָּיו, וּמַעֲלֶה בְּגוּדָלוֹ עַד שֶׁמַּגַּעַת לְבֵין אַצִּילֵי יָדָיו, וְחוֹזֵר וּמַחְזִירָהּ לְתוֹךְ חָפְנָיו, וְצוֹבְרָהּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עֲשָׁנָהּ שׁוֹהֶה לָבוֹא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מְפַזְּרָהּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עֲשָׁנָהּ מְמַהֶרֶת לָבוֹא.

Traduction

How should the High Priest act in the Holy of Holies, when he needs to place the incense on the coals by taking a handful from the spoon and placing it in his hands? After he places the coal pan on the ground, he holds the front of the ladle, i.e., the spoon of incense, with his fingertips, and some say he holds it with his teeth. At this stage the handle of the spoon rests between his arms. And he pushes it and raises it up slowly with his thumb toward his body until it reaches between his elbows, which he then uses to turn it over. He then returns the incense into his palms, after which he pours it from his hands into the coal pan. And he heaps the incense into a pile on the coals so that its smoke rises slowly. And some say he does the opposite, that he scatters it so that its smoke rises quickly.

Rachi non traduit

כיצד הוא עושה. חפינה שניה שבפנים מן הבזך לתוך חפניו אוחז את ראש הבזך בראשי אצבעותיו לאחר שהניח את המחתה בארץ וידה של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בשני גודליו ומושך את ידה בגודליו לצד גופו מעט מעט עד שמגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו וראש הבזך מגיע לגובה פס ידו וחוזר ומחזירה דרך צדה לתוך חפניו וצוברה על הגחלים:

וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. זוֹ הִיא וְתוּ לָא? וְהָא אִיכָּא מְלִיקָה! וְהָא אִיכָּא קְמִיצָה! אֶלָּא: זוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. שְׁמַע מִינַּהּ: חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

And this taking of a handful of incense is the most difficult sacrificial rite in the Temple. The Gemara asks: This one is the hardest rite, and no other? But there is pinching, which is also considered extremely difficult; and there is taking a handful of a meal-offering, another complex rite. Rather, this taking of a handful of incense is one of the most difficult rites in the Temple, rather than the single most difficult one. In any event, you can learn from this that the High Priest scoops a handful and again scoops. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.

Tossefoth non traduit

והאיכא קמיצה. ומה שמקשה ר''י דבפ' קמא דמנחות (דף יא.) אמרינן גבי מנחת מאפה ומחבת ומרחשת זו היא עבודה קשה שבמקדש ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד.) אמרינן אין לך שקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא נראה לי דהנך ג' דקא חשיב הכא עבודות קשות הם לכהן לעשות שיש בהן צער מליקה למלוק בצפורנו לחתוך המפרקת וכן קמיצה דמנחת מאפה שיש לו צער לכהן למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה ולהשוות דבר קשה וכן בחפינה כדמפרש שנוטל הבזך בשיניו ועוד מפרש לקמן שהיה צריך ליזהר מאד שלא יכוה מחום הגחלים אבל גבי מנחת חוטא לא קאמר אין לך עבודה קשה יותר ממנחת חוטא אלא קשה לקמיצה קאמר לפי שאין מגובלת אין יכול להשוות בשעת קמיצה אבל צער אין לו:

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁחַט וָמֵת, מַה הוּא שֶׁיִּכָּנֵס אַחֵר בְּדָמוֹ? מִי אָמְרִינַן: ''בְּפַר'' — וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר, אוֹ דִילְמָא: ''בְּפַר'' — וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר.

Traduction

§ A dilemma was raised before the Sages: If a High Priest slaughtered the bull and died, what is the halakha with regard to whether another High Priest may enter the Holy of Holies with the blood of the bull that his predecessor slaughtered? Do we say that the verse: ''With this Aaron shall come into the sacred place, with a bull'' (Leviticus 16:3) teaches that the priest must enter with the blood of a bull, but it need not necessarily be the blood of the bull he himself slaughtered, and in that case he may enter even with the blood of a bull slaughtered by someone else? Or perhaps the verse should be interpreted precisely: ''With a bull,'' and not with the blood of a bull slaughtered by another?

רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: ''בְּפַר'' — וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: ''בְּפַר'' — וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר. רַבִּי אַמֵּי אָמַר: ''בְּפַר'' — וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר, רַבִּי יִצְחָק אָמַר: ''בְּפַר'' — וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר.

Traduction

The Sages disputed this matter. Rabbi Ḥanina says: ''With a bull,'' and not with the blood of a bull, which means that the newly appointed High Priest must slaughter another bull, as he can enter only with the blood of a bull he himself slaughtered. And Reish Lakish said: ''With a bull,'' and even with the blood of a bull. Likewise, Rabbi Ami said: ''With a bull'' and not with the blood of a bull; Rabbi Yitzḥak said: ''With a bull,'' and even with the blood of a bull.

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַמֵּי לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא: נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט, וְאִם אִיתָא — ''עַד שֶׁיִּזְרוֹק'' מִיבְּעֵי לֵיהּ!

Traduction

Rabbi Ami raised an objection to Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, the smith: To join a group of people who arranged to partake together of a single Paschal offering, individuals may register as part of a group and they may withdraw from it and join another group until the offering is slaughtered. And if it is so, that the blood of an animal is considered part of the offering, this tanna who authored this statement should have said that they may withdraw until the blood is sprinkled. If, as you maintain, the blood of an offering is part of the offering itself, why can’t a person register to or withdraw from a group of a Paschal offering until its blood is sprinkled?

Rachi non traduit

נימנין. על הפסח מי שרוצה לימנות ומושך ידיו ממנו מי שרוצה לימשך עד שישחט:

ואם איתא. דלאחר שחיטה נמי קרינן ביה על השה עד שיזרק מיבעיא ליה:

שָׁנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ''מִהְיוֹת מִשֶּׂה'' — מֵחַיּוּתֵהּ דְּשֶׂה.

Traduction

He answered him: It is different there, as it is written: ''And if the household is too small for a lamb [mehiyot miseh], he and his neighbor who is next to his house'' (Exodus 12:4). The phrase ''mehiyot miseh'' is read as meiḥiyutei deseh, from the life of a lamb. In other words, one can withdraw from a group only as long as the lamb is alive. If so, its blood is not considered part of the Paschal lamb by a special decree of the Torah, which does not apply to Yom Kippur.

Rachi non traduit

ואם ימעט הבית. אם בעו מנויין להימעט ולמשוך את ידיהם:

מהיות משה. בעוד שהווייתו קיימת יתמעטו ולא משישחט:

מֵתִיב מָר זוּטְרָא: וְאֵין פּוֹדִין — לֹא בָּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בִּשְׁחוּטָה וְלֹא בִּטְרֵיפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בְּכוֹי, אֶלָּא בְּשֶׂה. שָׁאנֵי הָתָם, דְּיָלֵיף ''שֶׂה'' ''שֶׂה'' מִפֶּסַח.

Traduction

Mar Zutra raised an objection: And one may not redeem a male firstborn donkey with a calf, nor with an undomesticated animal, nor with a slaughtered lamb, nor with an animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa], nor with the product of the prohibited crossbreeding of a lamb and a goat, nor with a koy, a kosher animal with characteristics of both a domesticated animal and a non-domesticated animal, but with a lamb. This proves that a slaughtered animal is not considered a lamb. The Gemara rejects this claim: It is different there, as that tanna derives a verbal analogy of ''lamb'' (Exodus 13:13) and ''lamb'' (Exodus 12:4) from the Paschal offering: Just as a slaughtered lamb cannot be used for a Paschal offering, the same applies to the case of a firstborn donkey.

Rachi non traduit

אין פודין. פטר חמור:

לא בעגל ולא בחיה. דשה כתיב:

ולא. בשה שחוטה:

ולא בכלאים. דעז ורחל ואע''ג דמשני צדדיו הוא שה:

ולא בכוי. דתיש וצביי' קתני מיהת ולא בשחוטה אלמא שחוטה לאו שה הוא:

Tossefoth non traduit

שאני התם דיליף שה שה מפסח. מכאן יש לדקדק דהא דקאמר רבא במרובה (ב''ק דף עז:) זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים היינו שה [דפסח] כדאמרינן הכא דילפינן מיניה שה דפטר חמור ובמרובה מסקינן דבנין אב דרבא לפטר חמור איצטריך וכדתנן אין פודין לא בעגל וכו' ולא כמו שפירש''י בפרק אותו ואת בנו (חולין דף עח:) דבנין אב דרבא משה כשבים ושה עזים עד שיהא אביו ואמו שניהם כשבים או שניהם עזים ועוד קשה לפירושו מההיא דמרובה גופה דפריך התם ולרבי אלעזר דמתיר בכלאים מפני שהוא שה בנין אב דרבא למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא ודלא כרבי יהושע דאי רבי יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא שמע מינה דבנין אב דרבא לא הוי משה כשבים ושה עזים על כן נראה כמו שפירשתי דמשה דפסח נפקא אבל תימה דרבא קרי ליה בנין אב ובן בג בג פ''ק דבכורות (דף יב.) קרי ליה גזירה שוה דקאמר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו וכו' ועוד מאי שנא דנקט רבא להוציא כלאים טפי מטריפה ושחוטה ועוד דבאותו ואת בנו דכתיב ביה שה למעט טריפה כמו שהיינו ממעטי' כלאים אי לאו דכתיב או שה לרבות הכלאים כדאיתא בפ' אותו ואת בנו ובמרובה אלמה תנן אותו ואת בנו נוהג בטריפה ואפילו ר''ש לא פטר בטריפה אלא משום דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה אבל ממשמעות שה לא פטר לא באותו ואת בנו ולא בתשלומי ד' וה' וכן רבי יוחנן אמאי מחייב בד' וה' מוכר את הטריפה ועוד רבי אלעזר דמתיר בכלאים לפדות ומוקי בנין אב דרבא לטמא שנולד מן הטהור מנא ליה דאין פודין בשחוטה וטריפה ועוד כי פריך במרובה לרבי אלעזר בנין אב דרבא ל''ל לימא דאיצטריך למעוטי שחוטה וטריפה וליכא למימר דהני בלא בנין אב נפקא ממשמעותא דשה דהני לאו שה נינהו דהאמר בשמעתא דפר שחוט נמי מיקרי פר וי''ל דבנין אב דרבא וגזירה שוה לאו חדא מלתא היא אלא דתרוייהו נפקי מפסח דכתיב שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו והשתא בנין אב דרבא נפיק מיתורא דמן הכבשים ומן העזים דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה דמגזירה שוה לא הוה מסתבר למעוטי כלאים דהוה שרינן לה כרבי אלעזר אי לאו משום בנין אב מפני שהוא שה והוה מרבינן ליה מתפדה תפדה ריבה ואע''ג דטריפה ושחוטה מיקרו שה ולא מרבינן להו כלאים מסתבר להו לרבויי אבל מבנין אבל דמן הכבשים ממעיט שפיר דלגופיה דפסח לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן בהו כלאים משור או כשב או עז ואע''ג דהאי קרא דמן הכבשים במצרים נאמר ועדיין לא נאמרו קדשים מ''מ בתר דנכתבו קדשים לא איצטריך למיכתב להאי קרא אלא זה בנה אב שכתב שה וכתב אצלו מן הכבשים כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא הכלאים ואם תאמר תמים דכתיב בהאי קרא למה לי תיתי משאר קדשים נראה לי דאיצטריך לכדדרשינן בפרק שני דזבחים (דף כה:) הצורם אוזן הפר ואחר כך קיבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר הפר שהיה כבר אין לי אלא קדשי קדשים קדשים קלים מניין דכתיב זכר תמים בן שנה יהיה לכם שיהו כל הוייותיו תם ובן שנה ואף על גב דפריך עלה מכל הזבחים שנשתייר בהם כזית חלב זורק הדם אלמא לא בעינן שלם בשעת זריקה ומשני תרגמא אבן שנה נהי דכל הויותיו לא בעינן שיהא תם קבלה מיהו גמר מיניה דילמד סתום מן המפורש כיון דגלי לן בפר דבעינן שיהא תם בשעת קבלה והשתא ניחא לרבי אלעזר אע''ג דשרי בכלאים ולא מוקי בנין אב לפטר חמור אסר באחריני מגזירה שוה והא דקאמר התם נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו לאו דווקא דכלאים לא מגזירה שוה נפקא אלא מבנין אב אלא ניחא ליה לכלול כולם יחד דהא עגל וחיה נמי לא נפקי מגזירה שוה אלא ממשמעות דשה וניחא נמי הא דאותו ואת בנו נוהג בטריפה וכן תשלומי ד' וה' דבנין אב לא הוי אלא מכלאים וא''ת מכל מקום ליתי בגזירה שוה דשה שה כדילפינן פדיון פטר חמור יש לומר דשה דידהו לא מופנה לגזירה שוה ותימה דקא דייק במרובה בנין אב דרבא למה לי אי לקדשים בהדיא כתב בהו ומשמע דאי לא הוה כתב בהו בהדיא אלא ילפינן בנין אב דרבא הוה ניחא ליה ואמאי הא אי לא כתב בקדשים אז לא היה מיותר מן הכבשים ומן העזים דהוה צריך למעוטי כלאים בגופיה ואומר ר' יצחק דדרך הגמרא להקשות כן לפי מה שלא פירש רבא בבנין אב שלו וה''ק אי לקדשים ותימה דמן הכבשים ומן העזים מיותר בלא מילף מקדשים אלא מקרא אחריני אפילו אי אמרינן הכי לא ניחא דהא בהדיא כתב בהו וכי האי גוונא איכא בכתובות בפרק נערה (כתובות דף מו:) ובריש מסכת קידושין (דף ג:) גבי כסף קידושיה מנלן דאבוה הוה אי מבושת ופגם ואף על גב דבושת ופגם גופייהו לא קי''ל בכתובות בפרק אלו נערות (כתובות דף מ:
ושם) דאבוה הוו אלא מקדושין דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין אלא לרווחא קאמר גמרא אפילו את''ל דבושת ופגם מקרא אחרינא נפקא לא מצי למילף כסף קידושיה מהתם דמה להנך שכן אבוה שייך בגווייהו מיהו יש פירושים הרבה לשם ואין להאריך כאן בזה ולא ידענא מאי קשה מההיא דמרובה דאפילו אי לא מייתר מן הכבשים אלא משום דגמרינן מקדשים ניחא הא דקאמר אי לקדשים אי לא הוה כתב בהדיא בהו הוה אמרינן נהי דאיצטריך מן הכבשים לגופיה קדשים גמרינן שפיר מהכא דקדשים מקדשים גמרינן בהיקשא דוזאת התורה לעולה וגו' וא''ת מאי קמיבעיא ליה בפ''ק דבכורות (דף יב.) לרבנן דאסרי בכלאים מהו לפדות בנדמה והא כלאים לא ממעטינן מגזירה שוה אלא מבנין אב ואם כן נדמה מהיכא תיתי וי''ל כיון דכלאים הוה מיסתבר לרבויי מתפדה תפדה ואתא בנין אב למעוטי מהשתא נמעט נמי נדמה מגזירה שוה ונימא דג''ש דווקא ולא נרבייה מתפדה תפדה:

אִי מָה לְהַלָּן זָכָר תָּם וּבֶן שָׁנָה, אַף כָּאן זָכָר תָּם וּבֶן שָׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תִּפְדֶּה'' ''תִּפְדֶּה'' רִיבָּה.

Traduction

The Gemara asks: If so, just as there, the Paschal offering must be male, unblemished, and a year old, so too here, for the redemption of a firstborn donkey, one should be obligated to use a male that is unblemished and a year old. Therefore the verse states: ''And every firstborn of a donkey you shall redeem with a lamb; and if you shall not redeem it, then you shall break its neck'' (Exodus 13:13). The repetition of: ''You shall redeem,'' ''you shall not redeem,'' serves to amplify the definition of the offering and include other animals as acceptable for this redemption, not merely those fit for the Paschal offering.

אִי ''תִּפְדֶּה'' ''תִּפְדֶּה'' רִיבָּה, אֲפִילּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי! אִם כֵּן, ''שֶׂה'' מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?

Traduction

The Gemara asks: If the phrases ''You shall redeem'' ''you shall redeem'' serve to amplify, even all animals should also be fit for the redemption of a firstborn donkey, including a calf, undomesticated beast, a slaughtered animal, and the other exceptions listed above. The Gemara answers: If so, what purpose does the verbal analogy of ''lamb'' serve? Rather, it is evident that certain animals are included while others are excluded. In any case, it is clear that the halakha of the blood of the bull on Yom Kippur cannot be derived from here.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source