Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 23a
שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וְהָכְתִיב: ''לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר''? הָהוּא, בְּמָמוֹן הוּא דִּכְתִיב, דְּתַנְיָא: אֵיזוֹ הִיא נְקִימָה וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה? נְקִימָה — אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ, אָמַר לוֹ: לָאו. לְמָחָר אָמַר לוֹ הוּא: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדּוּמְּךָ, אָמַר לוֹ: אֵינִי מַשְׁאִילְךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי — זוֹ הִיא נְקִימָה.
Traduction
who does not avenge himself and bear a grudge like a snake when insulted is not considered a Torah scholar at all, as it is important to uphold the honor of Torah and its students by reacting harshly to insults. The Gemara asks: But isn’t it written explicitly in the Torah: ''You shall not take vengeance nor bear any grudge against the children of your people'' (Leviticus 19:18)? The Gemara responds: That prohibition is written with regard to monetary matters and not personal insults, as it was taught in a baraita: What is revenge and what is bearing a grudge? Revenge is illustrated by the following example: One said to his fellow: Lend me your sickle, and he said: No. The next day he, the one who had refused to lend the sickle, said to the other person: Lend me your ax. If he said to him: I will not lend to you, just as you did not lend to me, that is revenge.
Rachi non traduit
שאינו נוקם. נקמתו:
ונוטר. איבה כנחש בלבו:
וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה? אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַרְדּוּמְּךָ, אָמַר לוֹ: לֹא. לְמָחָר אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ! אָמַר לוֹ: הֵילָךְ, אֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי. זוֹ הִיא נְטִירָה.
Traduction
And what is bearing a grudge? If one said to his fellow: Lend me your ax, and he said: No, and the next day he, the one who had refused to lend the ax, said to the other man: Lend me your robe; if the first one said to him: Here it is, as I am not like you, who would not lend to me, that is bearing a grudge. Although he does not respond to his friend’s inconsiderate behavior in kind, he still makes it known to his friend that he resents his inconsiderate behavior. This baraita shows that the prohibition relates only to monetary matters, such as borrowing and lending.
Rachi non traduit
איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה. שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו:
וְצַעֲרָא דְגוּפָא לָא? וְהָא תַּנְיָא: הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין, עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ''וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ''!
Traduction
The Gemara asks: But does the prohibition against vengeance really not relate also to matters of personal anguish suffered by someone? Wasn’t it taught in a baraita: Those who are insulted but do not insult others, who hear themselves being shamed but do not respond, who act out of love for God, and who remain happy in their suffering, about them the verse states: ''They that love Him be as the sun when it goes forth in its might'' (Judges 5:31). This baraita shows that one should forgive personal insults as well as wrongs in monetary matters.
לְעוֹלָם דְּנָקֵיט לֵיהּ בְּלִיבֵּיהּ. וְהָאָמַר רָבָא: כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו — מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו! דִּמְפַיְּיסוּ לֵיהּ וּמִפַּיַּיס.
Traduction
The Gemara responds that the prohibition against taking vengeance and bearing a grudge indeed applies to cases of personal anguish; however, actually, the scholar may keep resentment in his heart, though he should not act on it or remind the other person of his insulting behavior. The Gemara asks: But didn’t Rava say: With regard to whoever forgoes his reckonings with others for injustices done to him, the heavenly court in turn forgoes punishment for all his sins? The Gemara answers: Indeed, even a scholar who is insulted must forgive insults, but that is only in cases where his antagonist has sought to appease him, in which case he should allow himself to be appeased toward him. However, if no apology has been offered, the scholar should not forgive him, in order to uphold the honor of the Torah.
Rachi non traduit
דנקיט בליביה. ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט ישתוק:
דמפייסו ליה. לבקש מחילה:
וּמָה הֵן מוֹצִיאִין — אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וְכוּ'. הַשְׁתָּא שְׁתַּיִם מוֹצִיאִין, אַחַת מִבַּעְיָא?
Traduction
§ The mishna describes that the lottery between competing priests is conducted by the priests extending their fingers for a count. And the mishna elaborated: And what fingers do they extend for the lottery? They may extend one or two fingers, and the priests do not extend a thumb in the Temple. The Gemara asks: Now that the mishna states that the priest may extend two fingers, is it necessary to state that they may also extend one finger?
Tossefoth non traduit
שתים מוציא אחת מבעיא. אע''ג דבכמה דוכתי קתני לא זו אף זו מ''מ היכא דאיכא שינויא אחרינא קאמר ליה ועוד דהיכא דהוי זה בכלל זה לגמרי לא הוה ליה למיתניי' והא דלא פריך הכי בריש פ''ק דעירובין (דף ב:) ובריש פרק קמא דסוכה (דף ב:) דקאמר ר' יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה השתא חמשים מכשיר ארבעים מיבעיא יש לומר דכל היכא דלא הוי דווקא אלא הוא הדין יותר לא פריך הכי כדמשני בריש מפנין (שבת דף קכו:) ארבע וחמש קופות ארבעה וחמשה כדאמרי אינשי אבל המקשה שהקשה התם חמש מפנין ארבע מיבעיא הוה סלקא דעתיה דדוקא הוה ומשני ליה דלאו דווקא הוי ובפרק בנות כותים (נדה דף לז:) דקושי מטהר ארבעים וחמשים יום פריך ליה משום דדוקא הוא דאין קושי מטהר לעולם ובפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צו.) דקאמר אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה ופריך ליה אע''ג דהתם לאו דווקא דכ''ש אם שהתה יותר דאיבדה יש לומר משום דהתם הוי שתים ושלש זו ואין צריך לומר זו והלכך פריך ליה וכן בסוף בבא קמא (דף קיח:) גבי לוקח מן הרועים ארבע וחמש צאן אבל לא שתים ושלש ופריך השתא ארבע זבנינן חמש מיבעיא התם נמי הוי זו ואין צריך לומר זו ובפרק במה אשה (שבת ד' ס:) גבי סנדל המסומר פריך ליה משום דפשיטא ליה דהוו דוקא ד' או חמש אבל לא טובא ובריש פרק אע''פ (כתובות ד' נז.) משהה אדם אשתו שתים ושלש שנים וגבי תינוק יונק והולך ארבע וחמש שנים (שם ד' ס:) איכא למימר דפשיטא ליה דהוא הדין טובא הלכך לא פריך ליה אי נמי בההיא דתינוק יונק ארבע וה' שנים י''ל דדוקא קאמר ד' לבריא וה' לכחוש:
אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּבָרִיא, כָּאן בְּחוֹלֶה. וְהָתַנְיָא: אַחַת — מוֹצִיאִין, שְׁתַּיִם — אֵין מוֹצִיאִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּבָרִיא, אֲבָל בְּחוֹלֶה — אֲפִילּוּ שְׁתַּיִם מוֹצִיאִין. וְהַיְּחִידִין מוֹצִיאִין שְׁתַּיִם, וְאֵין מוֹנִין לָהֶן אֶלָּא אַחַת.
Traduction
Rav Ḥisda said: This is not difficult. Here, when the mishna speaks of extending one finger, it is referring to a healthy person, who has no difficulty extending just one finger without extending a second one. There, when the mishna mentions two fingers, it is referring to a sick person, for whom it is difficult to extend a single finger at a time. And so it was taught in a baraita: They may extend one finger, but they may not extend two. In what case is this statement said? It is said in reference to a healthy person; however, a sick person may extend even two fingers. And the sick priests who sit or lie alone, separately from the other priests, extend two fingers, but their two fingers are counted only as one.
Rachi non traduit
חולה. אינו יכול לכבש אצבעותיו וכשמוציא אחת יוצאה חבירתה עמה:
ויחידים. בחולין שאינן יושבין עם שאר בני אדם אלא שוכבין או יושבין לבדם:
וְאֵין מוֹנִין לוֹ אֶלָּא אַחַת? וְהָתַנְיָא: אֵין מוֹצִיאִין לֹא שָׁלִישׁ וְלֹא גּוּדָל מִפְּנֵי הָרַמָּאִים. וְאִם הוֹצִיא שָׁלִישׁ — מוֹנִין לוֹ, גּוּדָל — אֵין מוֹנִין לוֹ, וְלֹא עוֹד, [אֶלָּא] שֶׁלּוֹקֶה מִן הַמְמוּנֶּה בַּפְּקִיעַ.
Traduction
The Gemara asks: And are the sick priest’s two fingers really counted as only one? Wasn’t it taught in a baraita: The priests may not extend the third finger, i.e., the middle finger, or the thumb, together with the index finger, due to concern for cheaters. One who sees that the count is approaching him might intentionally extend or withdraw an extra finger so that the lottery will fall on him. But if he does extend the third finger it is counted for him. This is because the third finger cannot be stretched very far from the index finger, so that it is easily recognizable that both fingers are from the same person, and this is not taken as an attempt to cheat. If he extends his thumb, however, it is not counted for him, and moreover he is punished with lashes administered by the person in charge of the pakia. The implication of the baraita is that when the third finger is extended along with the index finger, both fingers are counted.
Rachi non traduit
אלא אחד. אין נמנה אלא איש אחד:
אין מוציאין. עם האצבע לא שליש ולא גודל דאין מוציאין שתים:
ואם הוציא שליש מונין לו. שאינו רמאי לפי שהוא ניכר שאינו משני בני אדם שאין יכול להרחיק זה מזה:
גודל. אם הוציא גודל אין מונין לו כלל אלא מוציאין אותו מביניהן:
הממונה בפקיע. הממונה על רצועות המלקות:
שליש. אצבע שלישי אם הוציא שלישי מונין לו קא סלקא דעתיה מונין לו שנים:
מַאי מוֹנִין לוֹ — נָמֵי אַחַת.
Traduction
The Gemara answers: What does the baraita mean when it says that if the priest extended his middle finger along with his index finger, it is counted for him? It also means, as stated earlier, that the two fingers are counted as one.
מַאי פְּקִיעַ? אָמַר רַב: מַדְרָא. מַאי מַדְרָא? אָמַר רַב פָּפָּא: מַטְרְקָא דְטַיָּיעֵי דִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ.
Traduction
The baraita mentions lashes administered by the person in charge of the pakia. What is a pakia? Rav said: It is a madra. However, the meaning of that term also became unclear over time, so the Gemara asks: What is a madra? Rav Pappa said: It is a whip [matraka] used by the Arabs, the end of which is split into several strands. That is the pakia mentioned above, which was used for punishing the priests.
Rachi non traduit
מטרקא דטייעי. רצועות ישמעאלים העשויה שוט לסוסים:
דפסיק רישיה. לכך קרויה פקיעה שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה הסוס יותר ופקיע לשון פיסוק וסדקים כמו מבלאי מכנסי הכהנים מפקיעין לשון קריעה:
אָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הָא דִּתְנַן: בֶּן בֵּיבַאי מְמוּנֶּה עַל הַפְּקִיעַ, אָמֵינָא פְּתִילָתָא. כְּדִתְנַן: מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּתַנְיָא: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַמְמוּנֶּה בַּפְּקִיעַ, אָמֵינָא: מַאי פְּקִיעַ — נַגְדָּא.
Traduction
Apropos this discussion, Abaye said: At first I would say as follows: When we learned in a mishna that ben Beivai was in charge of the pakia, I would say that it means that he was in charge of producing wicks, as we learned in another mishna: They would tear [mafkia] strips from the priests’ worn-out trousers and belts and make wicks out of them, with which they lit the lamps for the Celebration of Drawing Water. But once I heard that which is taught in the previously cited baraita: And moreover, he is punished with lashes administered by the person in charge of the pakia, I now say: What is a pakia? It is lashes. Ben Beivai was in charge of corporal punishment in the Temple.
Rachi non traduit
דתנן. במסכת שקלים (פ''ה משנה א):
ביבאי. שם האיש:
היו מפקיעין. לעשות פתילות לשמחת בית השואבה בחג:
נגדא. רצועות מלקות:
מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין, וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, קָדַם אֶחָד מֵהֶן לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵירוֹ, נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְּלִבּוֹ.
Traduction
§ It was taught in the mishna: An incident occurred where both of the priests were equal as they were running and ascending on the ramp, and one of them shoved the other and he fell and his leg was broken. The Sages taught in the Tosefta: An incident occurred where there were two priests who were equal as they were running and ascending the ramp. One of them reached the four cubits before his colleague, who then, out of anger, took a knife and stabbed him in the heart.
עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם, וְאָמַר: אָחִינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ''כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה... וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשׁוֹפְטֶיךָ''. אָנוּ, עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה? עַל הָעִיר, אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה.
Traduction
The Tosefta continues: Rabbi Tzadok then stood up on the steps of the Entrance Hall of the Sanctuary and said: Hear this, my brothers of the house of Israel. The verse states: ''If one be found slain in the land... and it be not known who had smitten him; then your Elders and your judges shall come forth and they shall measure…and it shall be that the city which is nearest to the slain man…shall take a heifer'' (Deuteronomy 21:1–3). And the Elders of that city took that heifer and broke its neck in a ritual of atonement. But what of us, in our situation? Upon whom is the obligation to bring the heifer whose neck is broken? Does the obligation fall on the city, Jerusalem, so that its Sages must bring the calf, or does the obligation fall upon the Temple courtyards, so that the priests must bring it? At that point the entire assembly of people burst into tears.
Rachi non traduit
על מעלות האולם. בהר הבית אולמות הרבה בנה שם הורדוס כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון על מעלות האולם בהר הבית אולמות גרסינן בתוספתא:
על מי להביא. משל מי תלקח מן היושבים בעיר או מן הכהנים שומרי עזרה:
געו. צעקו:
בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר. אָמַר: הֲרֵי הוּא כַּפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִין בְּנִי מְפַרְפֵּר, וְלֹא נִטְמְאָה סַכִּין. לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ''וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה [הַרְבֵּה מְאֹד] עַד אֲשֶׁר מִלֵּא [אֶת] יְרוּשָׁלִַים פֶּה לָפֶה''.
Traduction
The father of the boy, i.e., the young priest who was stabbed, came and found that he was still convulsing. He said: May my son’s death be an atonement for you. But my son is still convulsing and has not yet died, and as such, the knife, which is in his body, has not become ritually impure through contact with a corpse. If you remove it promptly, it will still be pure for future use. The Tosefta comments: This incident comes to teach you that the ritual purity of utensils was of more concern to them than the shedding of blood. Even the boy’s father voiced more concern over the purity of the knife than over the death of his child. And similarly, it says: ''Furthermore, Manasseh spilled innocent blood very much, till he had filled Jerusalem from one end to another'' (II Kings 21:16), which shows that in his day as well people paid little attention to bloodshed.
Rachi non traduit
הרי הוא כפרתכם. מיתתו תכפר עליכם:
הַי מַעֲשֶׂה קָדֵים? אִילֵּימָא דִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, הַשְׁתָּא אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים לָא תַּקִּינוּ פַּיְיסָא, אַנִּשְׁבְּרָה רַגְלוֹ תַּקִּינוּ?! אֶלָּא, דְּנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ קָדֵים.
Traduction
The Gemara asks: Which incident came first, the one about the broken leg reported in the mishna or the one about the slain priest in the Tosefta? If we say that the incident of bloodshed came first, this raises a problem: Now, if in response to a case of bloodshed they did not establish a lottery but continued with the running competition, can it be that in response to an incident of a priest’s leg being broken they did establish a lottery? Rather, we must say that the case in which the priest’s leg was broken in the course of the race came first, and as the mishna states, the establishment of the lottery was in response to that incident.
וְכֵיוָן דְּתַקִּינוּ פַּיְיסָא, אַרְבַּע אַמּוֹת מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אֶלָּא, לְעוֹלָם דִּשְׁפִיכוּת דָּמִים קָדֵים, וּמֵעִיקָּרָא סְבוּר אַקְרַאי בְּעָלְמָא הוּא. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ אֲפִילּוּ מִמֵּילָא אָתוּ לִידֵי סַכָּנָה — תַּקִּינוּ רַבָּנַן פַּיְיסָא.
Traduction
The Gemara asks: If the running competition was abolished immediately after the incident of the broken leg and a lottery was instituted to replace it, once they established the lottery, what were they doing still running to within the four cubits in the incident that led to the priest’s murder? Rather, actually, it is necessary to return to the approach suggested earlier, that the case involving bloodshed came first. Initially, the Sages thought that it was merely a random, i.e., isolated, event, and because it was extremely unlikely for a murder to happen again they did not abolish the competition due to that incident. Then, once they saw that in any event the priests were coming to danger, as one of them was pushed and broke his leg, the Sages established a lottery.
Rachi non traduit
ארבע אמות מאי עבידתייהו. גבי מרוצת שפיכות דמים:
עָמַד רַבִּי צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ''כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה'', אֲנַן, עַל מִי לְהָבִיא? עַל הָעִיר, אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת? וִירוּשָׁלַיִם בַּת אֵתוֹיֵי עֶגְלָה עֲרוּפָה הִיא? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן:
Traduction
The Gemara returns to the incident of the slain priest and discusses several details of it. It was related that Rabbi Tzadok stood up on the steps of the Entrance Hall of the Sanctuary and said: Hear this, my brothers of the house of Israel. The verse states: ''If one be found slain in the land, etc.'' But what of us, in our situation? Upon whom is the obligation to bring the heifer whose neck is broken? Does the obligation fall upon the city, Jerusalem, or does the obligation fall upon the Temple courtyards? The Gemara asks: Is Jerusalem subject to bringing a heifer whose neck is broken? Wasn’t it taught in a baraita: Ten things were said about Jerusalem to distinguish it from all other cities in Eretz Yisrael, and this is one of them:
Rachi non traduit
עשרה דברים. בבבא קמא חשיב לה בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:):
Tossefoth non traduit
וירושלים אינה מביאה עגלה ערופה כו' והתניא כו'. תימה לי מאי פריך לימא דכרבי יהודה ס''ל דאמר לעיל בפ''ק (יומא דף יב.) דירושלים נתחלקה לשבטים ואפי' עזרות איכא למ''ד התם דנתחלקו לשבטים ויש לומר דבלאו הכי צריך לשנויי כדי להרבות בבכיה דהא לא שייך עגלה ערופה אלא היכא דלא נודע מי הכהו והכא הרי נודע ועוד דקאמר על העיר או על העזרה פשיטא דעל העזרה לא מייתינן דהא העיר הקרובה כתיב ועזרה לאו עיר הוא אלא לאפושי צערא בעלמא הוא דקאמר הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source