Shabbath
Daf 84b
וְדִין הוּא: וּמָה פַּכִּין קְטַנִּים שֶׁטְּהוֹרִין בְּזָב — טְמֵאִים בְּמֵת, מַפָּץ שֶׁטָּמֵא בְּזָב, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָמֵא בְּמֵת?! וְאַמַּאי, הָא לֵית לֵיהּ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא: שָׁאנֵי הָתָם הוֹאִיל וְאִיכָּא בְּמִינוֹ.
Traduction
And it is derived through an a fortiori inference: We know that small vessels do not become ritually impure through the impurity of a zav because they are not designated for sitting, and are too small for the zav to insert his finger into their airspace. If small earthenware pitchers remain pure and are not susceptible to the impurity of a zav, but they do become ritually impure from contact with a corpse; is it not logical that a reed mat, which contracts impurity from a zav, will become ritually impure from contact with a corpse? And why should the reed mat become impure? Isn’t it true that it does not have the possibility of purification in a ritual bath? Rabbi Ḥanina said to him: There, in the case of the mat, it is different because there is purification in other vessels of its kind, i.e., other wooden vessels that are made from materials that grow from the earth can be purified in a ritual bath.
Rachi non traduit
ודין הוא ומה פכין קטנים. של חרס שטהורין בזב שאינן מטמאין על ידו בשום טומאה דלמדרס לא חזו דאין עשויין לישיבה ועוד שהן של חרס ובמגע לא לטמאו דאין מטמאות אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכן מפני שפיהן צר ובהיסט לא דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט ובהעור והרוטב (חולין קכד:) אמר נמי הכי לגבי טומאת משא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא אע''פ שאפשר ליגע בחוט השערה ותניא בת''כ דשיער הזב מטמא הנ''מ כלי הראוי לנגיעת בשרו ולהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר כדכתיב (ויקרא ט''ו:ז') והנוגע בבשר הזב:
טמאין במת. באהל המת דכתיב (במדבר י''ט:ט''ו) וכל כלי פתוח:
מפץ שטמא בזב. דהא חזי למשכב וכתיב וכל המשכב וגו' ומהכא נפקא לן בעלמא (נדה דף מט:) דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כלי עץ:
ואמאי. טמא בזב טומאת מדרס:
והא לית טהרה במקוה. דכי כתיב טבילה בפרשת שרצים ובפרשת מדין כתיבא והנך כלים דכתיבי התם ילפינן להו טבילה אבל פשוטי כלי עץ שלא נכתבו שם לענין טומאה לא ילפינן להו טבילה ולית להו טהרה במקוה דהא לא כתיבא בהו כי היכי דאוכל ומשקה אין להם טהרה במקוה לפי שלא למדנו להם טבילה בתורה:
שאני התם דאיכא במינו. יש בכלי עץ שיש להן טהרה במקוה כגון מקבלים:
Tossefoth non traduit
מה פכין קטנים שטהורין בזב. תימה דמסאה ותרקב ותיבה שפתחה למעלה יכול לעשות ק''ו דלא מטמא מדרס מטמא במת מפץ שמטמא מדרס אינו דין שיטמא במת וי''ל דמה להנך שכן נעשין אב הטומאה מה שאין כן במפץ דכיון שאין לו טהרה במקוה אינו נעשה אב הטומאה כדמוכח בפרק בתרא דעירובין (דף קד:) אבל קשה דמפכים גדולים מצי למיעבד ק''ו דלא מטמו מדרס כדאמר הכא דמדרס כלי חרס טהור ומטמא במת וי''ל דטפי ניחא ליה למיעבד ק''ו מפכים קטנים שטהורין מכל טומאת הזב לגמרי וקשה דבמעיינות הזב מנלן דלא מיטמו פכין קטנים דנהי דבשיער הזב לא מיטמו היינו משום דבעיא ראוי לנגיעת בשר כדפירש בקונטרס דמבשר הזב נפקא טומאת שיער אבל רוקו דכתיב בהדיא וכי ירוק הזב בטהור פשיטא דלא בעיא ראוי לנגיעת בשר וא''ת והיכי עביד ק''ו מפכין קטנים מה לפכין קטנים שכן מטמאין מאוירן תאמר במפץ כו' וליכא למימר דעביד ק''ו הכי מה זב הקל שאין מטמא פכין קטנים מטמא מפץ מת החמור דמטמא פכין קטנים אינו דין שיטמא מפץ דמה [לזב שכן] מטמא במשכב ומושב ויש לומר דאיכא למימר שאר כלים יוכיחו שאין מטמאין מאוירן ומטמאין במת אף אני אביא מפץ מה לשאר כלים שכן נעשין אב הטומאה פכין קטנים יוכיחו:
שטהורים בזב. שאינו יכול ליגע בתוכם לפי שפיהם צר ובהיסט נמי לא מטמו כדפירש בקונטרס דאת שאינו בא לכלל מגע אינו בא לכלל היסט וא''ת א''כ כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא יטמא בהיסט ובפ''ק דנדה (דף ה:) אמר שאינו ניצול במעת לעת שבנדה ובפ' הניזקין (גיטין דף סא:) נמי פריך וליחוש שמא תסיטם אשתו נדה ואור''ת דצמיד פתיל חשיב בא לכלל מגע לפי שעומד ליפתח ולא דמי לקולית נבלה דאמ' בהעור והרוטב (חולין קכו:) מחוסר נקב כמחוסר מעשה דמי ואע''פ שחישב עליה לנוקבה אין טמאה במשא דהתם סתמא אינה עומדת לנקיבה אלא ע''י מחשבה אבל מוקף צמיד פתיל סתמו עומד ליפתח:
מפץ שטמא בזב אינו דין שיטמא במת. מק''ו דהכא קי''ל בכל דוכתא דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת וא''ת כלי חרס המוקף צמיד פתיל יוכיח שטמא בזב דמטמא בהיסט כדפרישית לעיל וטהור במת ואומר ר''ת דלא שייך למימר יוכיח מצמיד פתיל דמה שהוא בהיסט הזב היינו משום דהוי כאילו נגע הזב בתוכו כדאמרי' איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו ובמת אם היה כזית ממנו בתוכו היה טמא:
והא לית ליה טהרה במקוה. תימה דבסוף כיצד הרגל (ב''ק דף כה:) קאמר עלה דמפץ דהכא וקא מייתי לה בין לטומאת ערב בין לטומאת ז' מה שייך להזכיר טומאת ערב וז' כיון דאין לו טהרה לעולם וי''ל דהאי ק''ו אהני נמי לפשוטי כלי עץ המיוחדים למדרס דטמאים במת ומייתי הא לטומאת ז' אי נמי ברייתא איירי בכל מפצים בין במפץ עץ בין במפץ שיפה וגמי ובמפץ עץ קאמר התם דמייתי ליה לטומאת שבעה דאית ליה טהרה במקוה:
אֲמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לִיצְלַן מֵהַאי דַּעְתָּא: אַדְּרַבָּה, רַחֲמָנָא לִיצְלַן מִדַּעְתָּא דִידָךְ. וְטַעְמָא מַאי — תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ''וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ'', וּכְתִיב: ''וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא''. הָא כֵּיצַד? יֵשׁ בְּמִינוֹ, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה. אֵין בְּמִינוֹ, מַקִּישׁ מִשְׁכָּבוֹ לוֹ.
Traduction
Rabbi Ila said to Rabbi Ḥanina: May the all-Merciful save us from this opinion. Rabbi Ḥanina responded: On the contrary, may the all-Merciful save us from your opinion. And what is the reason that this is relevant? What is the significance of the fact that other vessels of its kind can be purified in a ritual bath if the vessel itself cannot be purified in a ritual bath? It is because two verses are written. In one verse it is written: ''And whoever touches his bed shall wash his clothes, and bathe himself in water, and be impure until the evening'' (Leviticus 15:5). The verse juxtaposes his bed to himself. Just as he has the possibility of purification through immersion in a ritual bath, so too, his bed has the possibility of purification in a ritual bath. This teaches that his bed has the same legal status as he does; in order for a bed on which a zav lies to be subject to the impurity imparted by lying, it must be immersible in a ritual bath. And in another verse it is written: ''Every bed on which the zav lies shall be impure; and every vessel on which he sits shall be impure'' (Leviticus 15:4). This verse includes all beds on which a zav might lie, even one that cannot be purified in a ritual bath. How can these two verses be reconciled? If there is purification in other vessels of its kind, even though it itself does not have purification in a ritual bath, it is subject to the impurity imparted by lying. However, if there is no purification in other vessels of its kind, the verse juxtaposes his bed to himself. Any vessel that is not like him in the sense that it cannot be purified in a ritual bath, is not subject to impurity imparted by lying.
Rachi non traduit
רחמנא ליצלן מהאי דעתא. דכיון דלדידיה ליכא טהרה במקוה לא שאני מכלי חרס:
וטעמא מאי. היכא כתיבא דמשום דאיכא במינו אע''ג דבדידיה ליכא [מיטמא נימא] הואיל ואקשיתיה לזב עצמו בעי דתיהוי ליה טהרה לדידיה:
כתיב משכבו. מקיש משכבו לו:
וכתיב וכל המשכב. אע''ג דלא דמי לזב דהא לא כתיב משכבו:
רָבָא אָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר מֵהָכָא: ''וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו'', הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו — טָהוֹר הוּא. מִי לָא עָסְקִינַן דְּיַחֲדִינְהוּ לְאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא טָהוֹר!
Traduction
Rava said: The fact that with regard to impurity imparted by treading, an earthenware vessel is ritually pure is derived from here, as it is stated: ''And any open vessel that does not have a sealed cover on it becomes impure'' (Numbers 19:15). By inference, if there is a sealed cover on it, it is pure. Are we not dealing even with a case where one designated the vessel for use by his wife, when she has the status of a menstruating woman? And even so, the Torah states that it is ritually pure? Apparently, an earthenware vessel with a sealed cover is not subject to impurity from any source.
Rachi non traduit
וכל כלי פתוח. כלי חרס קאמר שהטומאה נכנסת לו דרך פתחו:
מי לא עסקינן. מי לא משמע במקרא דאפי' ייחדו לאותו כלי לאשתו נדה לישב עליו כל ימיה אמר קרא דמציל על מה שבתוכו באהל המת ואי טמא מדרס היכי מציל והא כל דבר טומאה אין חוצץ בפני הטומאה אלא ש''מ דאין מדרס בכלי חרס הלכך כלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מכלל טומאה ובהיסט נמי לא מטמיא ליה כדפרישית לעיל דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא לפיכך מציל על מה שבתוכו:
Tossefoth non traduit
מי לא עסקינן דייחדינהו לאשתו נדה. פי' בקונטרס ואי מיטמא מדרס היכי מציל והלא כל דבר טמא אינו חוצץ בפני הטומאה אלא ש''מ דלא מיטמא מדרס הלכך כלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור מכל טומאה ובהיסט נמי לא מטמא דכ''ד שלא בא לכלל מגע אינו בא לכלל משא ואין נראה דודאי מטמא בהיסט כלי חרס מוקף צמיד פתיל כדמוכח בנדה (ה:) ובגיטין (סא:) כדפירשתי לעיל ומפרש ר''ת דמדכתיב וכל כלי דייק דמי לא עסקינן דיחדינהו לאשתו נדה דכל טומאות הבאות דרך גב יש לנו לטהרו מדכתיב וכל הילכך אפילו ייחד להו לישיבה טהורים אבל בהיסט מטמו דטומאה הבאה דרך תוך הוא דחשבינן כאילו נגע בפנים כדאמרינן איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו ור''י מפרש דלא בעי למימר דמיירי קרא בכל ענין אפי' ישבה עליהם אשתו נדה או היסיטן אלא אם ייחד כלי חרס לאשתו נדה טהור דאין כלי חרס מטמא מדרס דאי (ייחד) טמא לא יציל בצמיד פתיל אע''ג דלא ישבה עליו דאע''פ שבמת אינו מקבל טומאה מגבו כיון דבמדרס יכול לקבל טומאה אין לו לחוץ באהל המת ומסופק ר''י בכך:
מַתְנִי' מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ'' — ''זַרְעָהּ'' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ''זֵרוּעֶיהָ''.
Traduction
MISHNA: The Gemara continues to discuss an additional halakha based on a biblical allusion. From where is it derived that in a garden bed that is six by six handbreadths, that one may plant five different types of seeds in it? He may do so without violating the prohibition of sowing a mixture of diverse kinds of seeds in the following manner. One sows four types of plants on each of the four sides of the garden bed and one in the middle. There is an allusion to this in the text, as it is stated: ''For as the earth brings forth its growth, and as a garden causes its seeds to grow, so will the Lord God cause justice and praise to spring forth before all the nations'' (Isaiah 61:11). Its seed, in the singular, is not stated; rather, its seeds, written in the plural. Apparently, it is possible that several seeds may be planted in a small garden.
Rachi non traduit
מתני' שזורעין בתוכה ה' זרעונין. ולא הוי עירבוב שיש בה כדי להפריש ביניהם הפרש הראוי:
ד' מד' רוחות הערוגה. ממלא את כל הרוח עד סמוך לקרן:
ואחת באמצע. גרעין אחד ואע''פ שכל אצל הקרנות סמוכין זה לזה ואין ביניהם הרחקה ג' טפחים ויונקים זה מזה אין כאן בית מיחוש דגבי כלאים היכרא הוא דבעינן דלא להוי עירבוב דהא אכלאים קפיד קרא אבל ליניקה לא חיישינן אפילו בכלאי הכרם דאורייתא כדתנן (ב''ב דף כו.) זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע''ג דינקו מתתאי וכ''ש כלאי זרעים דרבנן דלא חיישינן ליניקה כדתנן גבי ראש תור לקמן בשמעתין וגבי ב' שורות והרי יש כאן היכר גדול רוח זו זרועה צפון ודרום וזו זרועה מזרח ומערב אבל בין זרע האמצעי לזרעוני הרוחות צריך הרחקה כדי יניקה דאין שם היכר ואי הוו מקרבי הוי עירבוב והמפרש ד' גרעינין בד' הרוחות טועה דאי ההרחקה משום יניקה ט' זרעונין יש לזרוע בו ד' בד' הקרנות ואחד בכל רוח ורוח באמצעו וא' באמצע הערוגה ויש בין כל אחד ואחד ג' טפחים כשיעור יניקה טפח ומחצה לכל אחד הלכך לכל הרוח הוא ממלא עד סמוך לקרן ואפילו אין בין זרע שברוח זו לזרע שברוח זו ג' טפחים לא איכפת לן דלענין כלאים היכר בעלמא הוא דבעינן כדפרישית:
זרועיה. ובגמ' מפרש היכי משמע ה' זרעונים בו' טפחים:
Tossefoth non traduit
מניין לערוגה שהיא ו' כו'. י''א דערוגה ו' נפקא לן מדכתיב לחייו כערוגת הבושם (שיר השירים ה':
י''ג) ומשמע לחייו לשון לוחות והם היו ו' על ו' מכלל דערוגה נמי כן היא:
ארבע על ארבע רוחות הערוגה. באמצע הרוח כדמוכח בגמרא לפי מה שאפרש בעז''ה ומה שפירש הקונטרס דכלאי זרעים דרבנן אינו נראה לר''י דהא אמרי' בפ' כל הבשר (חולין קטו.) כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ואין נראה לומר דלהרכבת האילן קרי כלאי זרעים משום דבספ''ק דקידושין (דף לט.) מפיק הרכבת האילן משדך לא תזרע כלאים ועוד דהתם בקידושין אמר אההיא מילתא גופא בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו''ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו''ל ופריך ואלא הא כתיב שדך ומשני ההוא למעוטי זרעים שבחו''ל (ובפ' המביא) משמע דבא''י אסירי מדאורייתא ואפי' לר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היינו להתחייב משום כלאי הכרם דלא תזרע כרמך אבל אלאו דלא תזרע שדך מודה דחייב:
גְּמָ' מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב יְהוּדָה: ''כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ''. ''תּוֹצִיא'' — חַד, ''צִמְחָהּ'' — חַד, הֲרֵי תְּרֵי. ''זֵרוּעֶיהָ'' — תְּרֵי, הָא אַרְבְּעָה. ''תַּצְמִיחַ'' — חַד, הָא חַמְשָׁה.
Traduction
GEMARA: The Gemara questions this allusion: From where is it inferred that the verse refers to five types of seeds? Rav Yehuda said that it is derived as follows: ''For as the earth brings forth its growth'' indicates five types of seeds because ''brings forth'' represents one and ''its vegetation'' represents one, and that totals two. ''Its seeds,'' written in the plural, represents at least two, and that totals four. ''Cause to grow'' is one more. This verse includes terms connoting planting and seeds in a single garden bed that total five species of seeds.
Rachi non traduit
גמ' תוציא חד צמחה חד זרועיה תרי תצמיח חד. וששה טפחים דליכא למילף מקרא קים להו לרבנן דסתם ערוגה הנזרעת בה ה' זרעונין כך היא מדתה דחמשה זרעונין בשיתא טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע הרי מן הזרע הנזרע (סמוך לגבולה) [בגבול הערוגה] כנגד האמצעי ועד האמצעי ג''ט ומאלו השנים אנו למדים דסבר תנא דידן שיניקת הזרע טפח ומחצה מדלא קבע מקום לזרע הנזרע אצל הגבול להושיבו אצל הקרן אלא אפי' אם בא לזורעו כנגד אמצעיתה זורעו אלמא בהרחקת ג' טפחים סגי ואע''ג דלענין כלאים היכרא בעלמא בעינן ולא חיישינן ליניקה כדתנן לקמן בשמעתין גבי ראש תור וגבי ב' שורות מיהו הפרש זרעוני ערוגה דלא להוי ערבוב ליכא היכרא בבציר משיעור יניקה דגבי ראש תור ושתי שורות דלקמן איכא היכרא הלכך כי רמיז לן קרא ה' זרעונין בערוגה בשל ו' טפחים קאמר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source