Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 78b
נְיָיר מָחוּק — כְּדֵי לִכְרוֹךְ עַל צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פִּלְיָיטוֹן. עוֹר — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵיעַ. דּוּכְסוּסְטוֹס — כְּדֵי לִכְתּוֹב מְזוּזָה. קְלָף — כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִילִּין, שֶׁהִיא ''שְׁמַע יִשְׂרָאֵל''. דְּיוֹ — כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
Traduction
The measure that determines liability for carrying out paper from which the writing has been erased and which can no longer be used for writing, is equivalent to that which is used to wrap around a small jar of perfume. The measure that determines liability for carrying out animal hide is equivalent to that which is used to make an amulet. The measure that determines liability for carrying out dokhsostos, a layer of the animal hide, is equivalent to that which is used to write a mezuza. The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries, which is the portion of Shema Yisrael. The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters.
Rachi non traduit
נייר מחוק. שוב אינו ראוי לכתוב לפיכך צריך שיעור גדול לכרוך ע''פ צלוחית:
קלף כדי לכתוב פרשה קטנה. דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיניה קשרי מוכסין אלא תפילין ומזוזות ולא מיחייב בשיעורא זוטא:
דיו לכתוב שתי אותיות. לרושם על שתי חוליות של כלי או על קרשים לזווגן:
כְּחוֹל — כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. דֶּבֶק — כְּדֵי לִיתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף. זֶפֶת וְגָפְרִית — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה — כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. חַרְסִית — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּיטְפּוּט. סוּבִּין — כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד — כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי לָסוּד אוּנְדִּפֵי.
Traduction
The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board to catch birds. The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make from it an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: Equivalent to that which is used to make a small tripod [pitput] for the crucible. The measure that determines liability for carrying out bran is equivalent to that which is used to place on the hole of a gold refiners’ crucible. The measure that determines liability for carrying out lime is equivalent to that which is used to spread as a depilatory on the smallest of girls. Rabbi Yehuda says: Equivalent to that which is used to spread on the hair that grows over the temple so that it will lie flat. Rabbi Neḥemya says: Equivalent to that which is used to spread on the temple to remove fine hairs.
Rachi non traduit
כדי לכחול עין אחת. לקמן פריך עין אחת הא לא כחלי:
דבק. גליד:
כדי ליתן בראש השפשף. בגמרא מפרש לה:
כדי לעשות נקב קטן. כלי שנותנין בו כסף חי סותם פיו בזפת או בגפרית ונוקב בתוך הסתימה נקב דק להוציא בו:
חרסית. לבינה כתושה:
לעשות פי כור. שהמפוח נכנס בו:
פטפוט. רגל למקום מושב הכור שהיו מושיבין על כן העשוי לכך כגון טרפייד לשפות הקדירה:
סובין כדי ליתן ע''פ כור של צורפי זהב. במקום שאין פחמין צורפין זהב באש של סובין:
לסוד קטנה שבבנות. טופלות סיד להשיר את השיער:
גְּמָ' חֶבֶל נָמֵי לִיחַיֵּיב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה! כֵּיוָן דְּחָרֵיק בְּמָנָא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי. תָּנוּ רַבָּנַן: הוּצִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לְסַל כְּפִיפָה מִצְרִית. סִיב — אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי מַשְׁפֵּךְ קָטָן לְסַנֵּן אֶת הַיַּיִן. רְבָב — כְּדֵי לָסוּךְ תַּחַת אֶסְפּוֹגִית קְטַנָּה. וְכַמָּה שִׁיעוּרָהּ? — כְּסֶלַע. וְהָתַנְיָא כִּגְרוֹגֶרֶת! אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא. מוֹכִין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כַּדּוּר קְטַנָּה, וְכַמָּה שִׁיעוּרוֹ? — כֶּאֱגוֹז.
Traduction
GEMARA: We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out a rope is equivalent to that which is used to form an ear-shaped handle for a basket. The Gemara asks: In the case of rope, too, let one be liable for carrying out a measure equivalent to that which is used to make a loop for hanging a sifter or a sieve, as he is with a reed. The Gemara answers: Since rope is tough and would cut grooves in the vessel, people do not make loops from it. The Sages taught: The measure that determines liability for carrying out hard palm leaves is equivalent to that which is used to make an ear-shaped handle for an Egyptian wicker basket, which is made from woven palm branches. Aḥerim say: The measure that determines liability for carrying out bast is equivalent to that which is used to place on the opening of a small funnel to filter the wine. The measure that determines liability for carrying out fat is equivalent to that which is used to smear beneath a small cake. And how much is its measure? Equivalent to the size of a sela. The Gemara asks: Was it not taught in a baraita that its measure is equivalent to a dried fig? The Gemara answers: This, the width of a sela, and that, the volume of a dried fig, are one measure. The measure that determines liability for carrying out soft material is equivalent to that which is used to make a small ball. And how much is its measure? It is like the size of a nut.
Rachi non traduit
גמ' חבל נמי ליחייב. בשיעורא זוטא: דחזי נמי לתלאי דנפה וכברה:
דחריק. כעין חרקי מתוך שהוא קשה פוגם את העץ:
הוצא. של לולבי דקל:
כפיפה מצרית. סל העשוי מצורי דקל:
סיב. ודילי''ת שגדל סביב הדקל כעין מלבוש ונכרך סביבותיו ועולה:
על פי משפך. אונטודיי''ר:
לסנן את היין. שמעכב הפסולת והקמחים מליכנס לפי הכלי:
רבב. שומן או שמן:
אספוגין. רקיק שנותנין בתנור וטחין תחתיו אליה:
וכמה שיעורא. של איספוגין:
כדור. פלוט''א:
Tossefoth non traduit
רבב. פירש בקונטרס שומן או שמן וע''כ אינו שמן דשמן נתנו בו חכמים שיעור אחר במתני':
תחת איספוגין קטנה. ואע''ג דבפ' כל שעה (פסחים ל:) אמרינן אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה הא אמר התם בההיא פרקא דכעין תורא שרי:
נְיָיר — כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. תָּנָא: כַּמָּה קֶשֶׁר מוֹכְסִין? שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹצִיא נְיָיר חָלָק, אִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת — חַיָּיב, וְאִם לָאו — פָּטוּר. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מַאי שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת? שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין. רָבָא אָמַר: שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן וּבֵית אֲחִיזָה, דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין.
Traduction
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out paper is equivalent to that which is used to write a tax receipt. A tanna taught in a Tosefta: How much is the measure of a tax receipt? Enough to write two letters characteristic of a tax receipt, which are larger than regular letters. And the Gemara raises a contradiction: One who carries out blank paper; if it has space equivalent to that which is used to write two letters, he is liable, and if not, he is exempt. That paper is smaller than a tax receipt. Rav Sheshet said: What are the two letters taught in the Tosefta? Two letters of a tax receipt. Rava said: The Tosefta can even be explained as referring to two standard-size letters of ours and blank space with which to hold the paper on which the text is written, which is the size of a tax receipt.
Rachi non traduit
שתי אותיות. קס''ד שתי אותיות דידן דזוטרן:
נייר חלק. שלא נכתב בו מעולם:
קשר של מוכסין. לא בעי גליון לבית אחיזה שאוחזו כולו בכפו פשוט ורואה:
Tossefoth non traduit
ובית אחיזה. בשעת כתיבה צריך בית אחיזה וקשר מוכסין צ''ל דיכול לכותבו בלא אחיזה ובקונטרס פי' בשעה שרואה בו בעי אחיזה:
מֵיתִיבִי: הַמּוֹצִיא נְיָיר מָחוּק וּשְׁטָר פָּרוּעַ, אִם יֵשׁ בַּלּוֹבֶן שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, אוֹ בְּכוּלּוֹ כְּדֵי לִכְרוֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פִּלְיָיטוֹן — חַיָּיב, וְאִם לָאו — פָּטוּר. בִּשְׁלָמָא לְרַב שֵׁשֶׁת דְּאָמַר מַאי ''שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת'', שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל קֶשֶׁר מוֹכְסִין — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דִּידַן וּבֵית אֲחִיזָה, דְּהַיְינוּ קֶשֶׁר מוֹכְסִין — הָכָא בֵּית אֲחִיזָה לָא צְרִיךְ! קַשְׁיָא.
Traduction
The Gemara raises an objection: One who carries out paper from which the writing has been erased or a promissory note whose debt has been repaid, if there is in its white section, the space with no text, equivalent to that which is used to write two letters, or if the entire paper is equivalent to that which is used to wrap around a small jar of perfume, he is liable; and if not, if it is smaller, he is exempt. The Gemara elaborates: Granted, according to Rav Sheshet, who said: What are the two letters taught in the Tosefta, two letters of a tax receipt, it works out well. However, according to Rava, who said: Two standard-size letters of ours and blank space with which to hold the paper on which the text is written, which is the size of a tax receipt, here, on this paper or document, blank space with which to hold the paper is not necessary, as one can hold it on the erased part or on the text of the voided promissory note. Nevertheless, the measure for liability in the Tosefta for carrying out paper from which the writing was erased is no smaller. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult.
Rachi non traduit
בלובן. גליון:
הכא בית אחיזה לא צריך. שיכול לאוחזו במקום המחק והשטר במקום הכתב:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, עַד שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס — חַיָּיב. מִשֶּׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס — פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשֶּׁהֶרְאָהוּ לַמּוֹכֵס חַיָּיב מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רָהִיטֵי מוֹכְסָא. רָבָא אָמַר: מוֹכֵס גָּדוֹל וּמוֹכֵס קָטָן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: חַד מוֹכֵס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְהַרְאוֹת לְמוֹכֵס שֵׁנִי, דְּאָמַר לֵיהּ: חֲזִי, גַּבְרָא דְמוֹכֵס אֲנָא.
Traduction
The Sages taught in a Tosefta: One who carries out a tax receipt on Shabbat before he has shown it to the tax collector, and he still needs it, is liable for carrying out on Shabbat. Once he has shown it to the tax collector he is exempt, as it has no significance. Rabbi Yehuda says: Even once he has shown it to the tax collector he is liable because there will be a time when he needs it. The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions? Abaye said: There is a practical difference between their opinions with regard to tax runners. Occasionally, the tax collectors send inspectors after those who already passed the tax audit in order to verify that they indeed paid. In that case, even though one already showed it to the original tax collector, he will be required to produce it again. Rava said: There is a practical difference between their opinions with regard to a senior tax collector and a junior tax collector. Sometimes, when the first tax collector that one encounters is a minor official, he will need to keep the receipt with him and produce it if he encounters a more senior official. Rav Ashi said: There is a difference between them even in a case where there is just one tax collector. Nevertheless, it is to his advantage to keep it in his possession because he needs it to show it to a second tax collector whom he may encounter in the future, as he says to him: Look, I am a man trusted by the tax collector. The document in his possession proves that he is on good terms with the tax authorities.
Rachi non traduit
משהראהו למוכס. ורואה שמחל לו ראש הנהר את המכס שוב אין צריך לו ולא חזי למידי:
מאי בינייהו. כלומר במאי פליגי ולמאי קאמר רבי יהודה דצריך לו:
רהיטי מוכסא. קוראנ''ש שרצין אחר העוברים להעליל עליהם שלא נתנו המכס וטורח לעוברים לחזור למוכס ומצניע החותם להראות לאלו ולת''ק לא מצנע ליה להכי דכי רהטי בתריה הדר לגבי מוכס:
מוכס קטן. פעמים שיש מוכס גדול שטורח לו לעמוד על הגשר כל היום וממנה מוכס קטן וזה מתחלה אינו מראה החותם של מלך אלא לגדול ולרבי יהודה צריך לו שהרי הקטן ימנענו מלעבור ולת''ק אין צריך לו שהגדול מוסר לו סימן דברים ואומר לקטן ועובר:
למוכס שני. של מעבר אחר ולא לפוטרו מן המכס אלא להראות שהוא נאמן וחשוב ואינו מבריח עצמו מן המכס כדי שלא יעליל עליו לאחר זמן:
Tossefoth non traduit
והמוציא קשר מוכסין חייב. אצטריך לאשמועינן אפילו כתב על הקלף אע''ג דקתני בסמוך דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב, עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ — חַיָּיב, מִשֶּׁפְּרָעוֹ — פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מִשֶּׁפְּרָעוֹ — חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רַבָּנַן סָבְרִי: אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: מוּתָּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ.
Traduction
The Sages taught: One who carries out a promissory note on Shabbat before he repaid the debt is liable; however, once he repaid it, he is exempt. Rabbi Yehuda says: Even once he repaid the debt, he is liable for carrying out the document because he needs it. The Gemara asks: What is the practical difference between their opinions? Rav Yosef said: There is a practical difference between their opinions with regard to the halakha whether or not it is prohibited to keep a repaid promissory note in one’s possession. The Rabbis hold: It is prohibited to keep a repaid promissory note in one’s possession, so that the creditor will not use it to collect the debt a second time. Since it is prohibited to keep a repaid promissory note, the document has no value. And Rabbi Yehuda holds: It is permitted to keep a repaid promissory note in one’s possession and use it as paper.
Rachi non traduit
משפרעו. (לוה) פטור לקמיה מפרש להו:
מאי בינייהו. כלומר מאי פלוגתייהו ומה טעם נותנין לדבריהם:
אסור לשהות שטר פרוע. משום שנא' (איוב י''א:י''ד) אל תשכן באהליך עולה הלכך מלוה לא משהי ליה לצור ע''פ צלוחיתו משום איסור ולוה נמי לא משהי ליה שמא יבא לידי מלוה ויחזור ויתבענו:
מותר. הלכך כי הוציאו מלוה חייב דצריך לו לכרוך ע''פ צלוחית:
אַבָּיֵי אֲמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר לְשַׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ, וְהָכָא בְּמוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְקַיְּימוֹ קָמִיפַּלְגִי: תַּנָּא קַמָּא סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ — צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מוֹדֶה בִּשְׁטָר שֶׁכְּתָבוֹ — אֵין צָרִיךְ לְקַיְּימוֹ. וּמַאי ''עַד שֶׁלֹּא פְּרָעוֹ'' וּ''מִשֶּׁפְּרָעוֹ''?
Traduction
Abaye said: Everyone agrees that it is prohibited to keep a repaid promissory note in one’s possession, and here they disagree with regard to the question whether or not, in a case where a debtor admits that he wrote a promissory note, the creditor must ratify it in court. The first tanna holds: When a debtor admits that he wrote a promissory note, the creditor must ratify it in court to confirm that it is not a forgery. If it cannot be ratified, the debtor can claim that he already repaid the debt. And Rabbi Yehuda holds: When a debtor admits that he wrote a promissory note, the creditor need not ratify it in court and can collect his debt without ratification. The document is considered more reliable than the debtor’s claims. And what is the meaning of: Before he repaid the debt and once he repaid it?
Rachi non traduit
במודה בשטר שכתבו. הלוה מודה שכתבו צריך לקיימו ולומר לא פרעתי וכל כמה דלא אמר הכי לאו שטרא הוא אי לאו משכח סהדי להכיר החתימה דמאן קא משוי ליה שטרא לוה דאמר כתבתיו לוה נמי הא קאמר פרעתי הפה שאסר הוא הפה שהתיר הלכך משפרעו כלומר משיאמר פרעתי פטור דלא צריך ליה ור' יהודה סבר אין צריך לקיימו דכיון דמודה שכתבו ולוה בו הרי הוא כאלו קיימוהו חותמיו וגובה בו כ''ז שמוציאו:
Tossefoth non traduit
ת''ק סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ומשום הכי כי אמר לוה פרעתי פטור דאין השטר ראוי לגבות בו ומיירי שיודע שלא יוכל כלל למצוא עדי קיום וא''ת כי לא פרע נמי אמאי חייב מה תועלת יש בשטר כיון שאינו יכול לקיימו שאם יטעון הלוה פרעתי או מזוייף יפטור ואם יודה זה אינו מכח השטר וי''ל דמועיל לו השטר דמתוך כך נזכר הלוה שלוה ממנו אי נמי לטרוף ממשעבדי אם יודה הלוה שאינו מזוייף וא''ת ומשפרעו אמאי פטור המוציא נהי דלא חזי לגבות חובו הא ראוי הוא לצור ע''פ צלוחיתו ואע''ג דאסור להשהות שטר פרוע הכא היאך נוציאנו מידו כיון שהוא עומד וצווח שאינו פרוע וי''ל דמיירי כגון שאמר אין לי עדים ואין לי ראיה ולא אמצא קיום ואפילו מצא אחרי כן אינו מועיל ולכך אסור להשהותו שמא לבסוף יקיימנו ויגבה בו שלא כדין ואי לא הוה טענינן ללקוחות וליתומין מזוייף הוה אתי שפיר דאסור להשהותו אך פירשתי בבבא קמא ובבבא מציעא ובגיטין דטענינן ללקוחות וליתומין פרוע ומזוייף ושם הארכתי ואם תאמר ואמאי לא קאמר איפכא דת''ק סבר אין צריך לקיימו ומשפרעו הוי כמשמעו שפרעו ממש ולכך פטור דאסור להשהות שטר פרוע שמא יגבה בו פעם אחרת שכשיטעון הלוה האמת שפרעו לא יהא המלוה צריך לקיימו ויגבה שנית ור' יהודה סבר צריך לקיימו ואף משפרעו חייב דצריך הוא לצור על פי צלוחיתו ואין אסור להשהותו דמיירי כגון בידוע שלא ימצא עדי קיום ולא יוכל לגבות שנית דכשיטעון הלוה האמת שפרע יצטרך המלוה לקיימו ויש לומר דאף לר' יהודה הוה אסור להשהותו שמא יקיימנו באקראי בעלמא ויגבה בו שלא כדין:
רש''י גריס דכולי עלמא מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. וכן נראה דהכי קי''ל דאית ליה לרב נחמן הכי בפרק שני דכתובות (דף יט.) וקיימא לן כוותיה בדיני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source