Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 78a

וְלֵיתָא דְּרַבִּי יַנַּאי. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר סָבַר: אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל וְאֵבֶר גָּדוֹל דְּקָטָן בֶּן יוֹמוֹ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, וְרַבִּי נָתָן סָבַר: אֵבֶר קָטָן דְּגָדוֹל אִין, אֵבֶר גָּדוֹל דְּקָטָן בֶּן יוֹמוֹ — לָא. מַאי הָוֵי עֲלַהּ? תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּן יוֹמוֹ.

Traduction

and the opinion of the school of Rabbi Yannai is not accepted. And here, in this baraita, they disagree about this: Rabbi Shimon ben Elazar holds: A small limb of an adult and a large limb of a day-old child are equal to one another, and Rabbi Natan holds: For carrying out oil in a measure equivalent to that which is used to spread on a small limb of an adult, yes, one is liable; however, a large limb of a day-old child, no, he is exempt. The Gemara asks: What conclusion was reached in this matter? Come and hear a proof, as it was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says explicitly: The measure that determines liability for carrying out oil is equivalent to that which is used to spread on a small limb of a day-old child.

Rachi non traduit

וליתא לדרבי ינאי. ור' שמעון בן אלעזר או או קתני או אבר קטן של גדול או להפך וכולה חד שיעורא הוא:

ת''ש כו'. ודרבי ינאי תנאי היא:

מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶן אֶת הַקִּילוֹר. אָמַר אַבָּיֵי: מִכְּדֵי כָּל מִילְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְלָא שְׁכִיחָא, אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְקוּלָּא. שְׁכִיחָא וּשְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְחוּמְרָא.

Traduction

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out water is equivalent to that which is used to rub and spread on an eye bandage. Abaye said: Now, since, with regard to any substance that is utilized for both common and uncommon uses, the Sages, in their ruling, followed the common usage even as a leniency, i.e., one is liable only for carrying out the larger measure. However, when a substance has different uses and one is common and the other is common as well, the Sages, in their ruling, followed the common use that leads to a stringency, i.e., one is liable for carrying out even the smaller amount.

Rachi non traduit

מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא. כל ששיערו חכמים לענין שבת והוא ראוי לשני דברים חדא שכיחא וחדא לא שכיחא אזול רבנן בשיעורן בתר דשכיחא ואפילו היא קולא ששיעורה גדול אמרינן סתמיה להא עביד ולא אמרי' הואיל וחזי נמי למילתא אחריתי ששיעורה קטן ניזיל בתרה לחומרא ואע''פ דלא שכיחא:

שכיחא ושכיחא. והיכא דשכיחי תרוייהו אזלינן לחומרא ומשערינן בשיעורא זוטא:

יַיִן, שְׁתִיָּיתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא — אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר שְׁתִיָּיתוֹ דִּשְׁכִיחָא לְקוּלָּא. חָלָב, אֲכִילָתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא — אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר אֲכִילָתוֹ לְקוּלָּא. דְּבַשׁ, אֲכִילָתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ שְׁכִיחָא — אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר רְפוּאָתוֹ לְחוּמְרָא.

Traduction

Proof for this principle can be seen in the following examples. Wine, its use for drinking is common and its use for healing is uncommon. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out wine, followed its use for drinking, which is common, which led to a leniency. The amount of wine that one typically drinks is greater than the amount of wine used for healing. Milk, its consumption is common and its use for healing is uncommon. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out milk, followed its consumption, which is common, as a leniency. Honey, its consumption is common and its use for healing is also common. The Sages, in establishing the measure that determines liability for carrying out honey, followed its use for healing, the smaller amount, as a stringency.

Rachi non traduit

רפואתו לא שכיחא. כגון לשוף בו קילור ואע''ג דחזי לה דאיכא דעביד בחלב אשה ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים הלכך אזול בתר שתייתו ושיערוהו בכדי מזיגת כוס ואע''ג דלקולא שיש כאן שיעור גדול וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור ומיהו לא שכיחא שהרי אף המים ראויין לכך ויש עושין ממים הלכך אזול רבנן בתר אכילתו ושיעורו בכדי גמיאה ואע''ג דקולא היא:

דבש רפואתו נמי שכיחא. שאין משקה אחר ראוי לכתית:

לחומרא. הואיל ותרוייהו שכיחן לחומרא בעינן לשעוריה:

אֶלָּא מַיִם, מִכְּדֵי שְׁתִיָּיתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא, מַאי טַעְמָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר רְפוּאָתוֹ לְחוּמְרָא? אָמַר אַבָּיֵי: בְּגָלִילָא שָׁנוּ. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, כְּדִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל שַׁקְיָינֵי מַסּוּ וּמְטַלְּלִי לְבַר מִמַּיָּא דְּמַסּוּ וְלָא מְטַלְּלִי.

Traduction

However, water, since its drinking is common and its use for healing is uncommon, what is the reason that the Sages followed its use for healing as a stringency? Based on the above principle, the Sages should have determined the measure based on its use for drinking. Abaye said: They taught this halakha in the Galilee where they typically drink wine. There, water is used as commonly for healing as it is for drinking (Tosafot). Rava said: Even if you say that this halakha applies in the rest of the places as well as in the Galilee, the use of water in treating the eye is common, in accordance with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: All liquids placed on the eye effect a cure and cloud the vision, except for water which cures and does not cloud the vision.

Rachi non traduit

רפואתו לא שכיחא. שהרי שאר משקין ראויין לכך ויש שפין קילור בשאר משקין ושתייתו שכיחא שרוב שתיית מים הם שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו:

בגלילא שנו. שהן עניים ומקפידין בדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפין אלא במים והלכך רפואתו נמי שכיחא ובעינן למיזל לחומרא:

כל שקייני. כל משקין ששפין בהן קילור:

מסו. החולי:

ומטללי. מסככין על העין ומונעין מראיתו עד שיכלה מראיתו לגמרי מפני שהן עבין ונגלדין כמין דבק שקורין גלוזייר:

בר ממיא. דעדיפי מכולהו דמסו ולא מטללי שנבלעין מיד או ניגבין מהר ולא נגלדין על גב העין:

וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בִּרְבִיעִית. תָּנוּ רַבָּנַן: דָּם וְכָל מִינֵי מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: דָּם, כְּדֵי לִכְחוֹל בְּעַיִן אַחַת, שֶׁכֵּן כּוֹחֲלִין לְבַרְקִית. וּמַאי נִינְהוּ? דְּמָא דְתַרְנוּגְלָא בַּרָּא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל בּוֹ עַיִן אַחַת, שֶׁכֵּן כּוֹחֲלִין לְיָארוּד. וּמַאי נִיהוּ? דְּמָא דִכְרוּשְׁתִּינָא. וְסִימָנָיךְ: גַּוָּא לְגַוָּא, בַּרָּא לְבַרָּא.

Traduction

We learned in the mishna: And the measure that determines liability for all other liquids is a quarter of a log. The Sages taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out blood and all types of liquids on Shabbat is a quarter of a log. Rabbi Shimon ben Elazar says: The measure that determines liability for blood is less than that. The measure that determines liability for carrying out blood is equivalent to that which is used to apply to one eye, as one applies blood to heal a wart on the eye. The Gemara asks: And what type of blood effects this cure? The blood of a wild chicken. Rabbi Shimon ben Gamliel says: The measure that determines liability for carrying out blood is equivalent to that which is used to apply to one eye, as one applies blood to heal a cataract. And what type of blood effects this cure? The blood of a bat. And a mnemonic to ensure that you do not confuse these cures: Inside for inside, outside for outside. The blood of a bat, which lives in inhabited areas, for the cataract, which is inside the eye; the blood of a wild chicken, which lives outside inhabited areas, for the wart, which is external to the eye.

Rachi non traduit

שכן כוחלין לברקית. מיילא שבולטת בעין:

ומאי נינהו. מאיזה דם כוחלין אותו:

ליארוד. תבלול ובתוספתא ראיתי לחורור והן טיפות דקות של לובן הנולדות בעין כדתנן בבכורות גבי מומין (דף לח:):

דמא דכרושתינא. עטלף שקורין טלפא:

גוא. כרושתינא מצוי בתוך היישוב שהוא ליארוד שהוא שוקע בתוך העין:

לברא. דמא דתרנגולת ברא לברקית שהיא בולטת:

Tossefoth non traduit

דם וכל מיני משקין ברביעית. בתוספתא גרס ושאר מיני משקין וכן נראה דהא כל מיני משקין אינן ברביעית דיין ושמן ודבש ומים שיעורן כדתנן במתני':

שכן כוחלין ליארוד. אין נראה לר''י לפרש דהיינו תבלול דבתוספת' קתני בהך מילתא גופא שכוחלים לחורור ובבכורות (דף לח:) חשיב תבלול וחורור אלמא תבלול לאו היינו חורור:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוֹצִיא, אֲבָל בְּמַצְנִיעַ — כָּל שֶׁהוּא חַיָּיב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמַצְנִיעַ, אֲבָל בְּמוֹצִיא — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא בִּרְבִיעִית. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמוֹצִיא שׁוֹפְכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשִּׁיעוּרָן בִּרְבִיעִית.

Traduction

The Gemara cites a Tosefta: In what case are these matters, the measures for the substances in the mishna, stated? They were stated with regard to one who carries them out from one domain to another without ascribing special significance to them. However, with regard to one who stores them, thereby ascribing significance to them, the ruling is that he is liable for carrying out any measure. Rabbi Shimon says: In what case are these matters stated? They were stated with regard to one who stores those amounts. However, if one merely carries them out, he is liable only if he carries out a quarter of a log. And the Rabbis agree with Rabbi Shimon with regard to one who carries out waste water to the public domain that even when one merely carries it out, the measure that determines liability is a quarter of a log.

Rachi non traduit

בד''א. דבעינן שיעורא במוציא לר''ה:

אבל המצניע. והוציאו חייב בכל שהוא לקמיה פריך אטו מצניע לאו מוציא הוא:

ר' שמעון אומר בד''א. דמיחייב בשיעורא זוטא כי האי:

במצניע. בשיעור הזה וחזר והוציאו:

אבל במוציא. אדם שלא הצניעו והוציאו אינו חייב אלא ברביעית:

במוציא שופכין. אדם שלא הצניען אינו חייב אלא ברביעית דבציר מהכי לא חזו כדלקמן לגבל טיט:

אָמַר מָר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּמוֹצִיא, אֲבָל בְּמַצְנִיעַ — כָּל שֶׁהוּא. אַטּוּ מַצְנִיעַ לָאו מוֹצִיא הוּא? אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּתַלְמִיד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ: לֵךְ וּפַנֵּה לִי הַמָּקוֹם לִסְעוּדָה. הָלַךְ וּפִנָּה לוֹ. דָּבָר חָשׁוּב לַכֹּל — חַיָּיב עִילָּוֵיהּ, דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב לַכֹּל, אִי אַצְנְעֵיהּ רַבֵּיהּ — מִיחַיַּיב עִילָּוֵיהּ, וְאִי לָא — לָא מִיחַיַּיב.

Traduction

The Master said in the Tosefta: In what case are these matters, the measures for the substances in the mishna, stated? They were stated with regard to one who carries them out from one domain to another without ascribing special significance to them. However, with regard to one who stores them, he is liable for any amount. The Gemara is surprised at this: Isn’t the one who stores also the one who carries out? One is not liable for merely storing. He is liable only for carrying out the stored item. Abaye said: With what are we dealing here? With the case of a student whose teacher said to him: Go and clear for me space for a meal, and he went and cleared space for him and removed the items to another domain. If he cleared an item that is significant to all, he is liable for carrying it out. If he cleared an item that is not significant to all, then, if his teacher had stored it, he is liable for carrying it out, and if his teacher had not stored it, he is not liable for carrying it out, since the student is fulfilling his teacher’s wishes.

Rachi non traduit

אטו מצניע לאו מוציא הוא. הלא אין מתחייב אלא על ידי הוצאה:

אמר אביי הכא בתלמיד. כגון שולי דנגרי שאומר לו רבו לך ופנה לי המקום:

דבר שחשוב לכל מיחייב עליה. ואף על גב דלא אצנעיה רביה לצרכו:

דבר שאינו חשוב לכל כו'. והכי קאמרי בד''א דבעינן שעורא דחשיב במוציא כלומר בדבר שאין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה שהמחשבה תלויה בזה שהוציא אבל במצניע בדבר שיש לך לילך אחר מחשבה של מצניע כגון המצניע כל שהוא חייב זה המוציאו ורשב''א אמרה ואזיל לטעמיה דאמר בפרקין דלעיל דבדבר שאין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו נתחייב זה במחשבתו של זה וה''ה דמצי לאוקמי במצניע גופיה ולמימר הכי בד''א במוציא בדבר שלא הוצנע ואין לך לילך בו אלא אחר הוצאתו של זה אבל אם היה זה מצניע דבר זה מתחילה וחזר והוציאו חייב אלא משום דשמעי' לי' דאמר נתחייב זה במחשבה של זה אוקמא אביי אפי' באחר שהוציאו וכ''ש אם הוציאו הוא עצמו:

Tossefoth non traduit

אטו מצניע לאו מוציא הוא. פירש בקונט' דהוה מצי למימר הב''ע כשהצניעו והוציאו אלא דניחא ליה לישנויי בשלא הוציאו המצניע עצמו משום דאתיא כרשב''א וקשה דמנלן דאתיא כרשב''א אדרבה כרשב''ג אתיא דמיירי לבסוף ועוד דאמאי נקט בתלמיד שא''ל רבו אפילו אדם בעלמא נמי ודוחק לומר דלא מחייב רבי שמעון במחשבתו של זה אלא תלמיד במחשבתו של רבו לכך נראה דה''פ אטו מצניע לאו מוציא הוא דמדלא קתני אבל המצניע בכל שהוא דהוה משמע דהמצניע הוא המוציא כדדייק לעיל אינו חייב אלא המצניעו מתניתין דלא כרשב''א אלא קתני במצניע משמע אפילו אחר הצניעו חייב המוציא ולהכי קשיא ליה אטו מצניע לאו מוציא הוא דהא שום תנא לא מחייב אא''כ הוציאו המצניע אלא רשב''א לבדו ומתניתין דכלל גדול (לעיל שבת עה:) דהמצניע דלא כוותיה ומשני בתלמיד שאמר לו רבו דכה''ג כ''ע מודו שהתלמיד עושה הכל לדעת רבו:

אָמַר מָר: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמוֹצִיא שׁוֹפְכִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁשִּׁיעוּרָן בִּרְבִיעִית. שׁוֹפְכִין לְמַאי חֲזוּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְגַבֵּל בָּהֶן אֶת הַטִּיט. וְהָתַנְיָא: טִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בָּהֶן פִּי כוּר! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמִיגַּבַּל, הָא דְּלָא מִיגַּבַּל — לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לְגַבֵּל טִיט לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר.

Traduction

The Master said in the Tosefta: And the Rabbis agree with Rabbi Shimon with regard to one who carries out waste water to the public domain, that the measure that determines liability is a quarter of a log. The Gemara asks: For what use is waste water fit? Rabbi Yirmeya said: It is used to knead clay. The Gemara asks: If that is its purpose, why is such a large amount required? Was it not taught in a baraita: The measure that determines liability for carrying out clay on Shabbat is equivalent to that which is used to make an opening for the bellows to be placed in a crucible, which is a much smaller measure? The Gemara answers: This is not difficult. This, where the measure for clay is equivalent to that which is used to make an opening for the bellows to be placed in a crucible, is referring to a case where it was already kneaded; that, where the measure for waste water is a quarter of a log to knead clay, is referring to a case where it is not yet kneaded, as a person does not go to the trouble of kneading clay just to make an opening for the bellows to be placed in a crucible. When carrying out water to knead clay, a large amount is required; however, clay that was already prepared is fit for use for smaller objects as well.

Rachi non traduit

פי כור. נקב שנותנין בו המפוח ושיעורא זוטא הוא ומרביעית חזי לגבל טובא וכיון דהוצאת טיט חשיבא בכדי פי כור בעינן נמי לשעוריה בהנך דעבדי לטיט בכדי גיבול פי כור:

דמיגבל. כבר חשוב בכדי פי כור אבל זה שעדיין לא נגבל אינו נשער בכך לפי שאין אדם טורח לגבל שיעור מועט כזה ואם בא לגבל מגבל יותר ועושה בו דברים אחרים:

Tossefoth non traduit

שופכין למאי חזו. דוקא אברייתא קא בעי וכן משמע לקמן (שבת דף עט.) דאמר והא טיט דמקמי דליגבליה תנא מודים חכמים לרבי שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזו משמע דבמתני' אתי שפיר ונרא' לר''י דהיינו טעמא משום דשופכין דמתניתין איכא למימר דחזו לכמה דברים לרחוץ בהם כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאינן ראויין לשתיה אבל הכא דומיא דדם קתני דמאיסי טובא ולכך בעי למאי חזו:

מַתְנִי' הַמּוֹצִיא חֶבֶל — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לַקּוּפָּה. גֶּמִי — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לִיטּוֹל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לַקָּטָן. נְיָיר — כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין — חַיָּיב.

Traduction

MISHNA: One who carries out a rope is liable in a measure equivalent to that which is used to form an ear-shaped handle for a basket. The measure that determines liability for carrying out reed grass is equivalent to that which is used to make a loop for hanging a sifter or a sieve. Rabbi Yehuda says: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child, as the reed is used to measure the size of the foot. The measure that determines liability for carrying out paper is equivalent to that which is used to write a tax receipt. And one who carries out a tax receipt itself on Shabbat is liable.

Rachi non traduit

מתני' אזן לקופה. לאוחזה בה:

תלאי. לתלותו בו:

מדת מנעל. להראותו לאומן כמדה זו אני צריך:

נייר. מעשבים עושים אותו:

קשר של מוכסין. יש לך אדם שנותן המכס לראש הנהר במקום אחד או מוחל לו במתנה והוא מוסר לו חותם להראות למוכס שמחל לו המכס ודרכו לכתוב בו שתי אותיות והן גדולות משתי אותיות שלנו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source