Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 65b

פְּסוּלוֹת לַכְּהוּנָּה.

Traduction

are disqualified from marrying into the priesthood. The act renders a woman a zona. It is prohibited for a priest to marry her (Tosafot).

Rachi non traduit

פסולות לכהונה. לכהן גדול דלא הויא בתולה שלימה דאע''ג דכהן גדול ביומיה לא הוה הואיל ודרך זנות חשיב ליה לאו אורח ארעא:

Tossefoth non traduit

פסולות לכהונה. פי' לכהונה גדולה דלאו בתולה שלימה היא ואע''ג דכהן גדול בימי שמואל לא הוה היה מחמיר וי''מ משום זונה ופסולות אף לכהן הדיוט וכן משמע בפ' הערל (יבמות עו.) דקאמר התם לית הלכתא [לא כברא ולא] כאבא (עד דקאמר) [וקאמר] ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה כו' משמע דטעמא משום זונה:

לָא — סָבַר כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵילְפָן גּוּפָא נוּכְרָאָה.

Traduction

The Gemara rejects this: No, that is not necessarily so. Perhaps the reason for Shmuel’s father’s insistence was because he thought to prevent them from lying next to one another so that they would not become accustomed to sleeping with a foreign body, which could stimulate sexual desire.

Rachi non traduit

דלא לילפן גופא נוכראה. ויתאוו לשכב עם איש:

וְעָבֵיד לְהוּ מִקְוֶה בְּיוֹמֵי נִיסָן, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב: מִטְרָא בְּמַעְרְבָא סָהֲדָא רַבָּה פְּרָת. סָבַר, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ הַנּוֹטְפִין עַל הַזּוֹחֲלִין.

Traduction

And he made a ritual bath for them in the days of Nisan. This supports the opinion of Rav, as Rav said: When rain falls in the West, Eretz Yisrael, the great witness attesting to that fact is the Euphrates, as the water flow in the Euphrates increases after the rainy season. The rainfall in northern Babylonia, where the source of the Euphrates is located, is essentially parallel to the rainfall in Eretz Yisrael. The increased water flow of the Euphrates in the spring is the result of the rainfall in the winter. Shmuel’s father held that immersion in the Euphrates would not purify them. A river maintains its status as a river in terms of purification through immersion only if it is established that the rain water that fell would not exceed the naturally flowing spring water. In the halakhot of ritual baths, there are two manners of purification. The first is the immersion in a place where water is gathered, e.g., collected rainwater that does not flow and remains in place. The second is immersion in flowing waters in their natural state, e.g., a spring or a river. However, rainwater purifies only when it is collected; it does not purify when it is flowing.

Rachi non traduit

מטרא במערבא. בארץ ישראל:

סהדא רבה פרת. פרת מעיד בדבר שהוא יורד מארץ ישראל לבבל וגדל ממי הגשמים ויודעין בני בבל שירדו גשמים בהרי ארץ ישראל ושמחים על אחיהם ואבוה דשמואל נמי כרב סבירא ליה דאמר פרת גדל ומימיו מתברכין ע''י גשמים:

וסבר שמא ירבו נוטפים. היינו גשמים על הזוחלין הנובעין ותנן במסכת מקואות (פ''ה מ''ה) הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה ושנינו בת''כ אך מעין ובור מקוה מים יכול מילא על כתפו ועשה מקוה בתחילה יהא טהור ת''ל מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת''ל אך מעיין המעיין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן ומהו אשבורן דקוו וקיימי לאפוקי שאם הטביל בו כלים דרך זחילתו כשהן נמשכין ויורדים למקוה לא עלתה להם טבילה דבור ומקוה כתיב דקוו וקיימי אבל נובעין מטהרין כמו שהן זוחלין ומושכין מגבוה לנמוך כדרך כל הנהרות הלכך ביומי ניסן שהנהרות גדילים ממי הגשמים של ימי החורף ומהפשרת השלגים חייש שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין שניתוספו בנהר מן הגשמים על הזוחלים החיים ובטלו הזוחלין החיים בנוטפים ואין תורת מעיין עליהן לטהר בזוחלין אלא באשבורן ועביד להו מקוואות דקוו וקיימי ואני קבלתי מרבינו הלוי משום דספק זיבות נינהו וזבה טעונה מים חיים ואי אפשר להעמיד שמועתו משום דאמרינן חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים וזבה אינה טעונה מים חיים וחזרתי ובדקתי לפרשה וכן נראה בעיני כמו שפירשתי ורובא דעלמא מפרשים נוטפין כשאובין ולאו מילתא היא דתנן הנוטפין כמקוה: דהוו להו שאובין ל''ג:

Tossefoth non traduit

סהדא רבה פרת. פי' הקונטרס פרת מעיד שהוא יורד מא''י לבבל וגדל ממי גשמים ולא נהירא שהרי בבל במזרח א''י קאי וכל הנהרות יורדים ממזרח למערב לכך פר''ת שהיו מכירים שירדו הגשמים לא''י ע''י שחוזר פרת לאחוריו על ידי גדילתו בא''י מתוך הגשמים:

שמא ירבו הנוטפים. פירוש מי גשמים על מי נהרות שהיו זוחלין והוו להו מקוה ואמרינן דאין מקוה מטהר בזוחלין כ''א באשבורן דתנן במסכת מקוואות (''ה מ''ה) הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה ותניא בת''כ יכול מילא מים על כתיפו ועשאו מקוה בתחילה יהא טהור תלמוד לומר מעיין מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין פי' אף בזוחלין וכ''ש באשבורן תלמוד לומר אך מעיין מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ומהו אשבורן דקוו וקיימי ויש מפרשים שלא היה רוצה להטבילן בהן משום דהוו להו ספק זבות וזב וזבה טעונים מים חיים ושמא ירבו הנוטפין והוו להו מכונסין ולא נהירא חדא דמ''ט עביד להו מקוואות והא בעינן מים חיים ועוד (דבת''כ) [דבתוספתא פ''ג דזבים] קאמר חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים וא''ת ולשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי זב דבעי מים חיים איך יטבול ביומי ניסן וי''ל במעיין מכוסה שאין מי גשמים יורדין בתוכו וא''ת אמאי חיישינן שמא ירבו הנוטפים לימא קמא קמא בטיל כדאמר בפ''ה דמסכת ע''ז (דף עג.) המערה יין נסך לבור אפילו כל היום כולו כשר דאמרינן קמא קמא בטיל וי''ל דלא מהני טעמא דקמא קמא בטיל כיון שהאיסור רבה מכשיעור וההיא דיין נסך דקאמר קמא קמא בטיל היינו קודם שרבה האיסור עד כדי נתינת טעם בהיתר:

וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: נַהֲרָא מִכֵּיפֵיהּ מִיבָּרַךְ. וּפְלִיגָא דִּידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַמַּיִם מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא פְּרָת בְּיוֹמֵי תִשְׁרֵי בִּלְבַד.

Traduction

And he disagrees with his son Shmuel, as Shmuel said: The river is blessed from its riverbed (ge’onim); the additional water in the river is not from rainfall but rather from subterranean sources. And this statement of Shmuel disagrees with another ruling that he himself issued, as Shmuel said: The water purifies when flowing only in the Euphrates during the days of Tishrei alone. Since rain does not fall in the summer, only then is it clear that the water is in fact river water.

Rachi non traduit

מכיפיה מיברך. משפתו וממקורו ומסלעו סלע מתרגמינן כיפה מכיפיה מיברך ולא ממי הגשמים:

ופליגא דידיה אדידיה. דשמואל אשמואל:

אין המים מטהרין בזוחלין. אין מטהרין אדם וכלים הטובלין בהן דרך זחילה וצריך להמשיכן למקוה ולטבול במקוה:

אלא פרת ביומי תשרי. שחדלו הגשמים ורבו הזוחלין עליהם ויש תורת מעיין על נהרות המושכין אלמא סבירא ליה שגדילין ממי הגשמים ואני שמעתי בבכורות מטהרין בזוחלין שהנוטפין שבתוכן מטהרין בריבוי הזוחלין ויתבטלו הנוטפין בהן להיות זב וזבה טובלין בהן בשביל הזוחלין:

Tossefoth non traduit

דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיתבריך. פי' ממקומו ומסלעו סלע מתרגם כיפיה מנביעתו מיתבריך ולא ממי גשמים וא''ת והא קא חזינן שמחמת הגשמים הם גדילים וי''ל כדאמר במסכת תענית (דף כה:) שאין לך טפח יורד מלמעלה שאין טפחיים עולים כנגדו מלמטה ואור''ת דהילכתא כוותיה דשמואל ומייתי ראיה מפרק בתרא דבכורות (דף נה:) דתניא רבי מאיר אומר לא פרת שמו אלא יובל שמו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו פרין ורבין ולאו דוקא נקט פרת דה''ה לכל נהרות והא דנקט פרת משום שהוא גדול מכל נהרות ולפי שהוא מא''י וקאמר התם מסייע ליה לשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיתבריך ועל זה אנו סומכין לטבול בנהרות אפילו אם גדלו מאד:

פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן כּוּ'. וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא ''פּוֹרֶפֶת''? אָמַר אַבָּיֵי: סֵיפָא אֲתָאן לְמַטְבֵּעַ.

Traduction

We learned in the mishna: A woman may fasten her cloak on a stone, and on a nut, and on a coin, as long as she does not fasten her cloak with them ab initio on Shabbat. The Gemara asks: Didn’t you say in the first clause of this halakha in the mishna that a woman may fasten, indicating that she is permitted to do so even ab initio? How do you explain the contradiction? Abaye said: In the latter clause of the mishna we have arrived at the case of a coin, one of the examples cited in the mishna. The halakha with regard to a coin is the exception. Because a coin is set-aside from use on Shabbat, one might conclude that it may not be used at all; nevertheless, it is only prohibited to fasten the cloak on the coin ab initio on Shabbat itself.

Rachi non traduit

והא אמרת רישא פורפת. וההיא ודאי לכתחלה קאמר בשבת דאי מבעוד יום ולאשמועינן דיוצאה בו בשבת הא תנא רישא מדיות פרופות:

סיפא. דקתני לא תפרוף:

אתאן למטבע. דלאו בר טלטול הוא אבל אבן שהקצה לכך ראוי לטלטול:

בָּעֵי אַבָּיֵי: אִשָּׁה מַהוּ שֶׁתַּעֲרִים וְתִפְרוֹף עַל הָאֱגוֹז לְהוֹצִיא לִבְנָהּ קָטָן בְּשַׁבָּת?

Traduction

Abaye raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where a woman employs artifice to circumvent the halakha and fastens her garment on a nut in order to take the nut out in a permissible fashion to her young child in the public domain on Shabbat?

Rachi non traduit

להוציא לבנה הקטן. לאוכלו:

תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין. תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין.

Traduction

The Gemara notes: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat. One is permitted to wear several layers of garments to take them out of a burning house on Shabbat. And this is a dilemma according to the one who said that one may not employ artifice when there is a fire on Shabbat.

Rachi non traduit

תיבעי למאן דאמר. פלוגתא בכל כתבי הקדש (לקמן שבת דף קכ.) לובש כל מה שיכול ללבוש דברי רבי מאיר ואפילו עשרה חלוקים זה על זה רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים כדרך שהוא לובש בחול:

תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה: הָתָם הוּא דְּאִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי, אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ לָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי.

Traduction

The Gemara elaborates: This is a dilemma according to the one who said that one may employ artifice when there is a fire on Shabbat, as the cases are distinct. Perhaps there, artifice is permitted because if you do not permit him to take the garments out of the burning house in that manner, he will come to extinguish the fire. However, here, if you do not permit the woman to employ artifice and take the nut out to her child in the public domain, she will not come to take it out.

אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין מַעֲרִימִין בִּדְלֵיקָה, הָתָם — דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֲבָל הָכָא — אֵין דֶּרֶךְ הוֹצָאָה בְּכָךְ, אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי. תֵּיקוּ.

Traduction

Or perhaps, even according to one who said that one may not employ artifice in the case of a fire, there is a distinction between the cases. There, in the case of a fire, wearing garments is the typical manner in which one takes clothing out to the public domain. However, here, utilizing a nut as a button is not the typical manner in which one takes a nut out to the public domain. Since no Torah prohibition is violated by doing so, say that she may well employ artifice to take the nut out to her son. The Gemara concludes: Let this dilemma stand unresolved.

Rachi non traduit

דרך הוצאה בכך. כגון מוכרי כסות מוציאין אותו דרך מלבוש:

מַתְנִי' הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,

Traduction

MISHNA: One with an amputated leg may go out on Shabbat with his wooden leg, as it has the legal status of a shoe; this is the statement of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

מתני' הקיטע. שנקטעה רגלו:

יוצא בקב שלו. דמנעל דידיה הוא:

Tossefoth non traduit

הקיטע יוצא בקב שלו. פ''ה קיטע שנקטעה רגלו עושה כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו [ס''א והוא] נסמך עליו ומש''ה יוצא בקב שלו דמנעל דידיה הוא ור' יוסי אוסר דלאו תכשיט הוא ואינו מנעל והוי משוי והקשה רבינו תם דבמסכת יומא (דף ח:
ושם) משמע דלכ''ע מנעל הוא ואסור לנעול בו ביוה''כ ולענין שבת בהא הוא דפליגי דרבי יוסי גזר דילמא מיפסיק ואתי לאתויי ורבי מאיר לא גזר וי''ל דה''נ בהא פליגי דטעמא דר' יוסי דכיון דלא הוי של עור לא מיהדק ואיכא למיחש דילמא מיפסיק ואתי לאתויי אך קשה מהא דאמר בגמרא חלצה בסנדל כו' חליצתו כשרה ואמר שמואל ר''מ הוא משמע דלר' יוסי חליצתו פסולה ואמאי כיון דמנעל הוא וי''ל דהאי נמי בהא תליא דכיון דלענין שבת גזר דילמא מיפסיק אינו ראוי להלך בו ודמי לקטן שחלץ במנעל גדול דחליצתו פסולה כדאיתא בפ' מצות חליצה (יבות קג:) משום דנעלו כתיב נעלו הראוי לו וא''ת היכי גזרי דילמא נפיל ואתי לאתויי הלא אין לו אלא רגל אחד ואי נפיל לא יזוז ממקומו ואומר ר''י דמיירי שנושא בידו מקל ועיקר הליכתו היא בסמיכת המקל והשתא אי נמי מיפסיק יוכל להלך מכאן יש להתיר למי. שכווצו גידי שוקיו ללכת במקלו בשבת והרב פור''ת פי' דקיטע יש לו סמך שקושר בכרעו ומגיע לארץ והשוק כפופה לאחוריה ובראש השוק במקום הרגל עושה לו קב להראות כמו שיש לו רגל ובהא פליגי ר' יוסי סבר כיון שאינו נסמך עליו אלא תלוי באויר חיישינן דילמא נפיל ור''מ לא חייש ולפי זה אין ראיה להתיר לקיטע לצאת במקלו אמנם יש להתיר מסיפא דמתניתין דאינו אוסר אלא סמוכות שלו לפי ששוקיו תלויין באויר ודילמא נפיל ואתי לאתויי (אבל הכסא) והספסלים שבידו אינו אוסר ואינהו הוו דומיא דמקל וק''ק לפי זה אמאי מטמא ליה רבא משום מדרס כיון שאינו נסמך עליו ושמא כשהוא יושב פעמים הוא נסמך עליו ולכך עושה לו בית קבול כתיתין שלא יוזק בקשר העץ שהוא יושב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source