רק בדבר אוריה. מקרא כתיב כך בדבר אוריה שגרם לו שיהרג אבל בבת שבע לא חטא:

דברים הנכרים חזא ביה. במפיבושת כשנהרג אבשלום וחזר דוד למלכותו ובא לפניו לא עשה רגליו ולא עשה שפמו כסבור דוד שניכרים דברי ציבא שנצטער על שחזר דוד ולא קישט עצמו ועוד היה מצפה שכשיושיבוהו במלכות יתנאה ויסתפר לכך לא קבל דבריו ואמר לו אתה וציבא תחלקו השדה והוא השיבו קשה אין לי לצעוק אלא על מי שהביאך הלום הנה שמצטער על שובו ואם לא שראה בו דברים הניכרים היה חוזר ממה שאמר הנה לך כל אשר למפיבושת ואע''פ שמיהר ואמר לו מתחלה הנה לך כל אשר למפיבושת אין זו קבלה כי כל זמן שלא היה דוד שב למלכותו יודע היה שאין מתנתו מתנה ולא אמר לו אלא על תנאי אם יראה אמת בדבריו:

איה בן אדונך ויאמר הנה יושב בירושלים. כי אמר היום ישיבו לי את ממלכת אבי:

כי הדר אלשין עליה. ציבא על מפיבושת כשהיה דוד בורח מפני אבשלום מאי טעמא קביל מיניה:

חזייא דשקרא הוה. מתחילה מצאו שקרן בכך:

בלא דבר. אינו חכם בתורה והוא מצאו מלא דבר וחכם בתורה:

לשון הרע. לקמיה מפרש:

ואדוני יואב. לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך:

בחרב בני עמון. כאותן שהורגים בני עמון שלא מדעתך:

דברים המעורבים ביניהם. היינו קדושין תקח תבטל ע''י גט שתביא להם מן המלחמה:

ואת ערובתם תקח. במלחמת שאול כתיב:

גט כריתות. על תנאי שאם ימות תהא מגורשת מעכשיו ופעמים שהוא טרוד בצאתו ושולחו מן המלחמה:

ליקוחין יש לך בה. קדושין תופסין בה שאינה אשת איש כדשמואל כו':

שהיה לך לדונו. על שמרד במלכות כדלקמן:

משונה רעה זו. בכתיבתה ובלשונה:

שבקש. לשכב עמה קודם שקבלה גט שהיה בעלה שולח לה מן המלחמה שאם ימות לא תיזקק ליבום או שמא יהרג ואין מעיד עליו ותתעגן אשתו או שמא יהא שבוי כדאמרינן לקמן כל היוצא למלחמת בית דוד כו':

דוד חטא. בבת שבע קודם שקבלה גט:

מתנות. זרוע לחיים וקיבה והם לא היו כהנים ל''א מתנות לויה כגון מעשר וקרא כתיב ונתן לכהן ודרשינן ולא שיטול מעצמו בשחיטת חולין בפ' הזרוע (חולין דף קלג.) וה''ה לכל מתנות כהונה ולויה:

קופה יתירה. יותר מן הראוי:

מלאי הטילו על בעלי בתים. נותנים להן פרגמטיא לעסוק בה ולתת להם השכר ומתוך כך היה נמשך לבם להטות דין כשבאין לפניהן לדון והיינו חטאם:

חלקם שאלו בפיהם. מעשר ראשון הראוי להם שלוים היו שאלו בפיהם מתוך שהיו גדולי הדור ושופטים לא היו מונעים מהם ושאר לוים עניים מצטערים ולר' מאיר לא חטאו בהטיית משפט:

לחזניהם. שמשיהם ששוכרין אותן לילך ולהזמין את הנקראים לדין:

ולסופריהם. לשטרי בירורין ולאגרות שום:

בני שמואל חטאו. במקח שוחד והטיית דין: