Shabbath
Daf 39b
מִמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְאָסְרִי לְהוּ רַבָּנַן בָּטְלָה הַטְמָנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֲמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: כְּבָר תַּבְרִינְהוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא לְסִילוֹנַיְיהוּ.
Traduction
From this action performed by the people of Tiberias and the fact that the Sages prohibited them from using the water, the conclusion is that the practice of insulating a pot in something that increases the heat over the course of Shabbat was abolished on Shabbat. And not only is it prohibited to do so on Shabbat itself, but it is also prohibited while it is still day before Shabbat. Running pipes of cold water through hot water is similar to insulating water in something that adds heat. Ulla said: The halakha is in accordance with the people of Tiberias. Rav Naḥman said to him: The people of Tiberias have already broken their pipes. Even they reconsidered their position.
Rachi non traduit
בטלה הטמנה. נאסרה הטמנה בדבר המוסיף הבל דהא מבע''י נתנו שם הסילון ומפני שהצוננין מתחממין בכך ואע''ג דממילא אסור:
לסילונייהו. לסילונין שלהן שחזרו בהן:
Tossefoth non traduit
ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרו להם בטלה הטמנה מבע''י בדבר המוסיף הבל. וא''ת מה צריך למילף ממעשה דאנשי טבריא הא מתני' היא דאין טומנין בדבר המוסיף הבל בפרק במה טומנין (לקמן שבת ד' מז:
ושם) ומבע''י איירי דמשחשיכה אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל אסור כדאמרינן בפ''ב (לעיל שבת דף לד.) ואור''י דמתניתין דלקמן איכא לאוקמא בבין השמשות אבל מבעוד יום ה''א דשרי וא''ת והא קתני טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן ואי בין השמשות איך טומנין בהן והא אסור לטלטלן וי''ל דהוה מוקמינן כר' דאמר (לעיל שבת ד' ח:) כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וא''ת אי כר' אתיא אי מבעוד יום שרי להטמין ביה''ש נמי שרי דכל דבר שהוא משום שבות כו' וי''ל דה''א בהטמנה החמירו וה''ר שמואל מוורדין מפרש ממעשה אנשי טבריא בטלה הטמנה דאסור אפי' לאכול כדקתני ואסורין בשתיה וה''ר יונה מפרש בטלה אפי' בקדירה חייתא והיינו דקאמר בטלה משמע לגמרי מכל דבר:
מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא: מַאי רְחִיצָה? אִילֵּימָא רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ — אֶלָּא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת הוּא דַּאֲסוּרִין, הָא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּרִין? וְהָתַנְיָא: חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר רוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כָּל גּוּפוֹ! אֶלָּא פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו.
Traduction
We learned in the mishna with regard to the incident, which related what the people of Tiberias did, that the legal status of water that was heated in the Tiberias hot springs is like that of water heated on Shabbat, and it is prohibited for use in bathing. The Gemara clarifies this matter: What type of bathing is this? If you say that it is referring to bathing one’s entire body, that is difficult. That would indicate that only water heated on Shabbat is prohibited for use in bathing one’s entire body; however, bathing one’s entire body in hot water heated before Shabbat is permitted. That cannot be. Wasn’t it taught in a baraita: With regard to hot water that was heated on Shabbat eve, one may use it the next day to wash his face, his hands, and his feet incrementally; however, not to wash his entire body? Rather, it must be that the bathing prohibited in the mishna with water heated on Shabbat is, in fact, washing his face, his hands, and his feet.
Tossefoth non traduit
הא חמין שהוחמו מבעוד יום מותרים והתניא חמין שהוחמו כו'. תימה לוקי ההיא ברייתא דאסרה בכלי משום דהרואה אומר היום הוחמו ומתניתין בקרקע כמשמעה כדמפליג בסמוך בין כלי לקרקע וי''ל דדוקא בשיטוף דקיל איכא לפלוגי אבל ברחיצה דחמירא לא מסתברא לפלוגי בהכי:
אלא פניו ידיו ורגליו כו'. הכל היה יכול לדקדק מסיפא דקתני בי''ט כחמין שהוחמו בי''ט אילימא רחיצת כל גופו הא הוחמו מעי''ט שרי והא לקמן אסר רחיצה בי''ט דקאמר למחר נכנס ומזיע אבל רוחץ לא ודוקא שטיפה שרי בבית החיצון אלא דרך הש''ס מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק ומיהו קשה לרשב''א דמגופה דמתניתין הוי מצי למידק בלא הך ברייתא דמייתי מדקתני ואסורים בשתיה כ''ש פניו ידיו ורגליו דאסירי:
אֵימָא סֵיפָא: בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמוּתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּבֵית שַׁמַּאי? דִּתְנַן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
Traduction
However, if so, say the latter clause of the mishna: On a Festival, the legal status of the water is like that of water that was heated by fire on a Festival, and it is prohibited for bathing and permitted for drinking. Even on a Festival, washing one’s face, hands, and feet is prohibited with this hot water. If so, let us say that we learned the unattributed mishna in accordance with the opinion of Beit Shammai. As we learned in a mishna, Beit Shammai say: A person may not heat water for his feet on a Festival unless it is also fit for drinking, and Beit Hillel permit doing so. According to Beit Hillel, it is permitted to heat water on a Festival for the purpose of washing one’s feet. According to the proposed interpretation of the term bathing in the mishna, as referring to washing one’s face, hands, and feet, our mishna is in accordance with the opinion of Beit Shammai. This is problematic, as the halakhic opinion of Beit Shammai is rejected and only rarely cited in an unattributed mishna.
Rachi non traduit
ראויין לשתיה. דמחים להו לשתייה ואי בעי רוחץ בהן פניו:
Tossefoth non traduit
אלא אם כן ראויין לשתיה. נראה לר''י דווקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבל לצורך רחיצה אע''ג דראויין לשתיה אסרי ב''ש דהא לית להו מתוך (ביצה ד' יב. ושם) ובפ''ב דביצה (ד' כא:

ושם) אסרי ב''ש מדורה להתחמם כנגדה ואע''ג דראויה היא לבשל ולאפות ועוד אומר ר''י דמהכא נמי יש לדקדק דאי שרו ב''ש לצורך רחיצה משום דראויין לשתיה א''כ לא אתיא מתני' אפי' כב''ש דקתני ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה ומדקתני ומותרין בשתיה מכלל דראויין לשתיה ואפ''ה קתני דאסורין ברחיצה אלא ודאי לא שרו ב''ש אלא כשעושה לצורך שתיה ונראה לר''י דיכול לחמם אפי' ביותר מכדי שתיה כדאמר בפרק הדר (עירובין ד' סח.) נשייליה לאימיה אי צריכה נחיימו אגב אימיה ודוקא בכדי שיעור לרגליו אבל לצורך כל גופו לא והיינו טעמא שהבלנים חשודים דפעמים שיחממו עיקרן לרחיצה:
וב''ה מתירין. משמע דוקא לרגליו אבל לצורך כל גופו לא וכן משמע בכולה שמעתין דמחמירין בחמין שהוחמו בי''ט כחמין שהוחמו בשבת וגזרו על הזיעה ביו''ט כמו בשבת כדאמר בביצה בהמביא ולקמן (שבת דף מ. ושם) א''כ משמע שאסור לעשות הבערה משום רחיצה שאם לא כן לא היו גוזרים על הזיעה ותימה דמ''ש הבערה דרחיצה מהבערה דזיעה דשרי מדאורייתא כדמוכח התם ואומר ר''י בשם ריב''א דרחיצה אינה אלא לתענוג ואסורה כמו מוגמר דאסור בפ''ק דכתובות (ד' ז. וסם) משום דאין שוה לכל נפש וכן משמע בירושלמי דהיינו טעמא דרחיצה אבל זיעה שוה היא לכל נפש דאינה תענוג אלא לבריאות והא דתניא לקמן (שבת ד' מ.) מרחץ שפקקו נקביו מעי''ט למחר נכנס ומזיע. ה''ה אפי' הוחם בו ביום אלא נקט מעי''ט דאפ''ה דוקא מזיע אבל רוחץ לא:

אָמַר רַב אִיקָא בַּר חֲנַנְיָא: לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ עָסְקִינַן, וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: לֹא יִשְׁתַּטֵּף אָדָם כָּל גּוּפוֹ בֵּין בְּחַמִּין וּבֵין בְּצוֹנֵן — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּחַמִּין — אָסוּר, בְּצוֹנֵן — מוּתָּר.
Traduction
Rav Ika bar Ḥananya said: In our mishna, we are dealing with water that was heated in order to rinse one’s entire body with it. Rinsing does not have the same legal status as bathing. And that which we learned in the mishna: Water that was heated on Shabbat is prohibited for bathing, from which it can be inferred that water heated before Shabbat is permitted for bathing on Shabbat, is in accordance with the opinion of this tanna, the opinion of Rabbi Shimon in the Tosefta. As it was taught in a Tosefta: One may neither rinse his entire body with hot water, even if it was heated before Shabbat, nor with cold water; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon permits doing so even with hot water because it was heated before Shabbat. Rabbi Yehuda says: With hot water, it is prohibited; with cold water, it is permitted. According to Rabbi Shimon, it is completely prohibited to rinse with water that was heated on Shabbat itself. Consequently, our mishna, which does not differentiate between hot and cold water, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
Rachi non traduit
להשתטף. שנותן על גופו ומשתטף:
והאי תנא. ר' שמעון היא דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע''ש והיינו דקאמר כחמין שהוחמו בשבת אסור הא שהוחמו מאתמול שרי ואי בי''ט כחמין שהוחמו בי''ט ואסור ברחיצה דאפי' בית הלל לא שרי להחם בי''ט אלא לפניו ידיו ורגליו אבל לשיטוף כל גופו לא:
לא ישתטף. בשבת:
בין בחמין. ואפי' הוחמו בחול :
Tossefoth non traduit
בין בחמין בין בצונן. נראה לר''י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע''ש דהא אוסר אפי' צונן ומסתמא בהנך חמין אסיר ר' יהודה ועוד דמסתמא לא מיירי בדעבדי איסורא והאי תנא הוא דקאמר היינו ר''ש ועוד אומר ר''י דיש להוכיח דבחמין שהוחמו מע''ש פליגי דאמר בפרק חבית (לקמן שבת ד' קמז. ושם) מה חמי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל דלהשתטף אפי' לכתחילה מני ר''ש היא. דתניא לא ישתטף כו' ואי בשהוחמו בשבת פליגי אבל מערב שבת שרי ר' יהודה אמאי צריך לאוקמה כר''ש לוקמה כר' יהודה ובהוחמו מע''ש דהא דומיא דחמי טבריא קתני:

אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בִּכְלִי, אֲבָל בְּקַרְקַע — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. וְהָא מַעֲשֶׂה דְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא בְּקַרְקַע הֲוָה וְאָסְרִי לְהוּ רַבָּנַן! אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: מַחֲלוֹקֶת בְּקַרְקַע, אֲבָל בִּכְלִי — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
Traduction
Rav Ḥisda said: This dispute over washing with water heated before Shabbat is specifically with regard to water in a vessel, as one might mistakenly think that it was heated on Shabbat, and there is then concern lest one permit the use of water heated with fire on Shabbat. However, when the water was collected in the ground, everyone agrees that it is permitted. The Gemara challenges this: Wasn’t the incident involving the people of Tiberias with regard to water in the ground, and nevertheless the Sages prohibited it? Rather, if this was stated, this is what was stated, i.e., this is the correct version of Rav Ḥisda’s statement: This dispute is specifically when the water is collected in the ground. However, when it is in a vessel, everyone agrees that it is prohibited.
Rachi non traduit
בכלי. דהרואה אומר היום הוחמו ומוכחא מילתא דתולדות האור נינהו ואתי להחם בשבת כגון נותן צונן בחמין:
אבל בקרקע. כגון אמבטאות של מרחצאות והן חמי האור:
מותר. דבטלי להו מתורת חמין:
והא מעשה דאנשי טבריא כו'. אלמא במילתייהו קיימי:
Tossefoth non traduit
והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו. הקשה ה''ר אליעזר ממי''ץ מאי פריך התם הוחמו בשבת כדקתני כחמין שהוחמו בשבת משמע דבהוחמו מע''ש שרי והכא בהוחמו מע''ש פליגי כדפרישית ומפרש הר''ר יוסף דס''ל להש''ס מדמחמיר ר''מ כ''כ דאוסר אפי' צונן מחמיר נמי לאסור ע''ש אטו שבת ולהכי פריך והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע הוה ואסרי להו בהוחמו בשבת ורב חסדא קאמר אבל בקרקע ד''ה מותר אפי' בהוחמו בשבת דהא לר''מ אי הוה אוסר להו בהוחמו בשבת בהוחמו מע''ש נמי הוה אוסר וקשה דר''מ אוסר להשתטף בצונן אפי' בקרקע כדמסיק דבקרקע פליגי ובפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קט. ושם) משמע דשרי דקאמר התם רוחצין במי גרר ובמי חמתן ובמי עסיא ובמי טבריא אבל לא בים הגדול ורמינהו רוחצין במי טבריא ובים הגדול כו' ומוקים בתרייתא כר' מאיר וי''ל דבקרקע דהכא דאסר היינו דומיא דכלי דדמי לרוחץ בחמין והתם בנהר התירו שנראה כמיקר בנהר ואפי' בחמי טבריא לא דמי לאדם רוחץ בחמין:

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ, אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ? מַאי כְּלָלָא? — דְּאָמַר רַב תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי יַנַּאי אָמַר (רַב) [רַבִּי]: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנַיִם חֲלוּקִין וְאֶחָד מַכְרִיעַ — הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ. חוּץ מִקּוּלֵּי מַטְלָנִיּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵיקֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְרִיעַ — אֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמַּכְרִיעַ. חֲדָא: דְּרַבִּי עֲקִיבָא תַּלְמִיד הוּא. וְעוֹד: הָא
Traduction
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The halakha in this dispute is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rav Yosef said to him: Did you learn this from Rabbi Yoḥanan explicitly, or did you learn it by inference from something else that he said? The Gemara remarks: What was the statement of Rabbi Yoḥanan from which this conclusion could be inferred? As Rav Tanḥum said that Rabbi Yoḥanan said that Rabbi Yannai said that Rav said: Every place that you find two who disagree and each one of them establishes his opinion in a series of cases, and one of the Sages, a third one, adopts a compromise opinion and says that in some cases the halakha is in accordance with one, and in some cases the halakha is in accordance with the other, the halakha is in accordance with the opinion of the compromiser. This principle holds true except for the case of the ritual impurity of insignificant strips of material. In that case, even though Rabbi Eliezer is stringent, and Rabbi Yehoshua is lenient, and Rabbi Akiva compromises, the halakha is not in accordance with the statement of the compromiser: First, because Rabbi Akiva is a student of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua and lacks the authority to decide between the opinions of his rabbis. And furthermore, didn’t
Tossefoth non traduit
אמר רבה בר בר חנה הלכה כר' יהודה. אע''ג דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם משנה הכא משום דר' יהודה מכריע הוא אין הלכה כסתם וקשה דבפרק קמא דפסחים (דף יג. ודף כא. ושם) פריך ונימא מר הלכה כר' מאיר דסתם לן תנא כוותיה אע''ג דסבר דרבן גמליאל מכריע הוא דפריך בתר הכי ונימא מר הלכה כרבן גמליאל דהוה ליה מכריע וי''ל דסתם דהכא גריע מההוא סתם דהכא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כמכריע ומיהו אי לאו הכרעה הוה הלכה כסתם מתני' אע''ג דמחלוקת בברייתא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source