Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 111a

הַכֹּל מוֹדִים בִּמְחַמֵּץ אַחַר מְחַמֵּץ שֶׁהוּא חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ'', ''לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ''. בִּמְסָרֵס אַחֵר מְסָרֵס שֶׁהוּא חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת'', אִם עַל כָּרוּת חַיָּיב, עַל נָתוּק לֹא כָּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא, לְהָבִיא נוֹתֵק אַחַר כּוֹרֵת שֶׁהוּא חַיָּיב. וְאֶלָּא בְּזָקֵן.

Traduction

Everyone agrees that one who leavens a meal-offering after one who already leavened it is liable for the additional leavening, as it is stated: ''It shall not be baked leavened'' (Leviticus 6:10), and it is also stated: ''No offering that you sacrifice to God shall be made with leaven'' (Leviticus 2:11). The Sages interpreted this to mean that one is liable for every act of leavening performed on a Temple offering. Similarly, everyone agrees that one who castrates after one who castrates is liable, as it is stated: ''Those whose testicles are bruised, or crushed, or torn, or cut, shall not be offered to the Lord, and you shall not do this in your land'' (Leviticus 22:24). Presumably, if one is liable when the seminal vesicles are cut, when the testicles are detached altogether all the more so one is liable. Rather, this comes to include that one who detaches after one who cuts is liable. Apparently, one is liable for sterilizing one who is already castrated. Rather, we must say that it is permitted to use a remedy that causes sterility in an old man who is no longer capable of procreating.

Rachi non traduit

הכל מודים. אע''פ שנחלקו בבכור שאחזו דם אי מקיזין או אין מקיזין דהוי מטיל מום בבעל מום ואיכא למאן דשרי להקיזו ולעשות בו מום מודין הם במחמץ מנחה אחר מחמץ שכל עשיותיה של מנחה נאסרו בחימוץ:

דכתיב לא תאפה חמץ לא תעשה חמץ. אפייה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה וחייבין עליה בפני עצמה כו' והכל מודים שאם לשה הראשון בחימוץ ובא השני וערכה בחימוץ והשלישי אפאה כולם חייבין:

כורת. שאינו נותקן לגמרי אלא חותכן ותלויין בכיס:

אלא בזקן. שפסק מלידה:

Tossefoth non traduit

להביא נותק אחר כורת כו'. פירש''י דכורת היינו שכורת ביצים ממקום חיבורן ועדיין הם בכיס ונותק הוי שנותקן מן הכיס ומשליכן לארץ קשה לר''י דבפרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) קאמר דנתוק וכרות לא הוי מום בגלוי דהא איתנהו פי' איתנהו בכיסם ונראה לר''י דכרות הוי שלא נכרתו לגמרי ממקום חיבורן אלא עדיין מעורים קצת ונתוק היינו שניתקו לגמרי אלא שהם בכיס:

וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֵן הֵן הֶחְזִירוּנִי לְנַעֲרוּתִי! אֶלָּא בְּאִשָּׁה. וּלְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא דְּאָמַר עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: ''וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ'' — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? בִּזְקֵינָהּ, אִי נָמֵי בַּעֲקָרָה.

Traduction

The Gemara asks: Didn’t Rabbi Yoḥanan say with regard to remedies that restore procreative ability: These have restored me to my youth? Apparently, even an elderly man can procreate with the proper remedy. Rather, the remedy for jaundice was discussed with regard to a woman, who is not commanded to reproduce. The Gemara asks: And according to Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who said: The mitzva is incumbent on both of them, the man and the woman, as it states: ''And God blessed them and God said to them: Be fruitful and multiply and fill the earth and conquer it'' (Genesis 1:28), what is there to say? How could a woman use this remedy? In his opinion a woman is also commanded to procreate. The Gemara answers: In his opinion, this remedy may be used for an elderly woman or, alternatively, for a barren woman. He would agree that there is no prohibition to cause infertility in a woman who cannot conceive.

Rachi non traduit

והא אמר ר' יוחנן. בפרק מי שאחזו במסכת גיטין:

הן הן החזירוני לנערותי. הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש ואמר ר' יוחנן לאחר שזקנתי החזירוני אותן רפואות לנערותי לתשמיש אלמא זקן מוליד:

אלא באשה. שאינו מצווה בפריה ורביה כדאמרי' ביבמות פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש ואין דרכה של אשה לכבש:

Tossefoth non traduit

אלא בזקן. הכא לא שייך למיסר משום מסרס אחר מסרס דזקנה לאו סירוס היא:

בזקנה ובעקרה. באשה נמי לא שייך בה מסרס אחר מסרס דאין שייך בה סירוס:

מַתְנִי' הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא — נִתְרַפֵּא. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו — לָא יָסוּךְ יַיִן וָחוֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן. וְלֹא שֶׁמֶן וֶורֶד. בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן, שֶׁכֵּן דַּרְכָּן לָסוּךְ בְּחוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם.

Traduction

MISHNA: One who is concerned about pain in his teeth may not sip vinegar through them on Shabbat for medicinal purposes: however, he may dip his food in vinegar in his usual manner and eat it, and if he is healed by the vinegar, he is healed. One who is concerned about pain in his loins may not smear wine and vinegar on them on Shabbat because that is a medical treatment. However, one may smear oil on them. However, one may not use rose oil, which is very expensive and used exclusively as a cure. However, princes may smear with rose oil on their wounds on Shabbat because it is their usual manner to smear rose oil on themselves during the week for pleasure. Rabbi Shimon says: All of the Jewish people are princes, and it is permitted for them to smear rose oil on themselves on Shabbat.

Rachi non traduit

מתני' מטבל כדרכו. מאכלו ופתו בחומץ:

לא יסוך בהן יין וחומץ. דאין אדם סך אותו אלא לרפואה:

אבל לא שמן וורד. לפי שדמיו יקרין ואינו מצוי ומוכחא מילתא דלרפואה עביד:

שכן דרכן לסוך בחול. בלא מכה:

גְּמָ' רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָא אֲרִיכָא דְּהוּא רַב אַחָא בַּר פָּפָּא לְרַבִּי אֲבָהוּ: תְּנַן, הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. לְמֵימְרָא דְּחוֹמֶץ מְעַלֵּי לְשִׁינַּיִם?! וְהָכְתִיב: ''כַּחֹמֶץ לַשִּׁינַּיִם וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם''! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּקִיּוּהָא דְפֵרֵי, הָא בְּחַלָּא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, הָא וְהָא בְּחַלָּא: הָא דְּאִיכָּא מַכָּה, הָא דְּלֵיכָּא מַכָּה. אִיכָּא מַכָּה — מַסֵּי, לֵיכָּא מַכָּה — מְרַפֵּי.

Traduction

GEMARA: Rav Aḥa Arikha, so named for his height as the word arikha literally means long in Aramaic, who is also known as Rav Aha bar Pappa, raised a contradiction before Rabbi Abbahu: We learned in the mishna that one who is concerned about pain in his teeth may not sip vinegar through them on Shabbat. Is that to say that vinegar is beneficial for teeth? Isn’t it written: ''Like vinegar to the teeth, and like smoke to the eyes, so is the lazy one to those who send him'' (Proverbs 10:26)? The Gemara answers: This is not difficult, as there is a distinction. This verse, which indicates that vinegar is harmful for teeth, is referring to fruit vinegar. The mishna, which indicates that vinegar is beneficial for teeth, is referring to wine vinegar. And if you wish, say instead that both this and that are referring to wine vinegar. In that case, the distinction is as follows: The mishna, which states that vinegar is beneficial for teeth, is referring to a situation in which there is a wound in the teeth. That verse, which indicates that it is harmful for teeth, is referring to a situation in which there is not a wound in the teeth. The Gemara explains: Where there is a wound, vinegar heals; where there is not a wound, it weakens the teeth.

Rachi non traduit

גמ' קיוהא. יין שלא נתבשל כל צרכו בענביו קשה לשינים:

ליכא מכה מרפי. צומת הבשר והשינים נרפים רחוקין זה מזה דשיילצי''ר מתחלצות:

לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. וְהָתַנְיָא: לֹא יְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי תְּנַן נָמֵי מַתְנִיתִין, מְגַמֵּעַ וּפוֹלֵט תְּנַן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, כָּאן — לִפְנֵי טִיבּוּל, כָּאן — לְאַחַר טִיבּוּל.

Traduction

We learned in the mishna: One may not sip vinegar through his teeth on Shabbat. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that the prohibition to sip vinegar on Shabbat means that one may not sip and spit it out; however, one may sip and swallow it? Abaye said: When we learned this ruling in the mishna, we learned it with regard to the case of one who sips and spits it out. Rava said: Even if you say that the mishna prohibits sipping vinegar even in a case where one sips and swallows it, there is still a distinction. Here, the baraita permits sipping vinegar before dipping one’s food in it, as he appears to be doing so for pleasure. Here, the mishna prohibits sipping vinegar after dipping, when it is clear that one is doing so for medicinal purposes.

Rachi non traduit

לא יגמע ופולט. דמוכח דלרפואה היא:

לפני טיבול. לפני אכילה מותר שדרכן היה לטבול בחומץ בכל יום והרואה אומר זהו טיבולו ולאחר טיבול אסור הכל יודעין שכבר סעד וטבל כל צרכו:

Tossefoth non traduit

כי תנן נמי מתניתין במגמע ופולט תנן. וסיפא דקתני אבל מטבל הוא כדרכו ה''ה דה''מ למיתני במגמע ובולע אלא אורחא דמילתא נקט:

וְנֵימָא: מִדְּלִפְנֵי טִיבּוּל שְׁרֵי — לְאַחַר טִיבּוּל נָמֵי שְׁרֵי. דְּשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרָבָא דְּאִית לֵיהּ ''הוֹאִיל''.

Traduction

The Gemara asks: And let us say that since before dipping it, sipping it is permitted, after dipping it sipping it is also permitted. As we heard that Rava accepts the principle of since. The principle of since is illustrated in the following example: The Sages discussed whether one may immerse himself in a ritual bath on Shabbat, even though immersion is similar to repairing oneself through purification and is therefore prohibited. The conclusion of that discussion was that immersion is permitted because it appears as if the individual is bathing for pleasure. On the other hand, immersion is prohibited on Yom Kippur, as bathing for pleasure is prohibited then.

Rachi non traduit

ונימא מדלפני טיבול שרי כו'. דאין לך שאסור למקצת השבת ומותר למקצתו דהא שמעינן לרבא בפרק י''ט במסכת ביצה דאמר גבי טבילה הואיל בכי האי גוונא דקתני התם דאין מטבילין כלים בשבת ואדם טובל ואמרינן כלים מ''ט לא אמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי אבל אדם נראה כמיקר ואמרי' תינח בשבת דשריא רחיצה ביוה''כ דאסור רחיצה והכל יודעין דטובל הוא ומתקן עצמו מאי איכא למימר הא איכא למיגזר אטו מתקן עור צבי ואמר רבא ליכא מידי דאיסור שבת דבשבת לישתרי וביוה''כ ליתסר והואיל ובשבת לא הוה למיסריה ביוה''כ נמי לא גזור עליה:

דְּאָמַר רָבָא: לֵיכָּא מִידֵּי דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר, הוֹאִיל דִּבְשַׁבָּת שְׁרֵי — בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי שְׁרֵי!

Traduction

Rava said: There is nothing that is permitted on Shabbat and prohibited on Yom Kippur. The principle is: Since it is permitted on Shabbat, it is also permitted on Yom Kippur. Although the reason to permit bathing on Shabbat does not apply on Yom Kippur, Rava nonetheless permits it due to the principle of since. The decrees of the Sages should be applied equally to whatever degree possible, without making distinctions for particular cases. Here, too, in the case of sipping vinegar, since it is permitted to sip vinegar before dipping food, it should also be permitted to sip vinegar after dipping food.

הֲדַר בֵּיהּ רָבָא מֵהָךְ. מִמַּאי דְּמֵהָךְ הֲדַר בֵּיהּ, דִילְמָא מֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: כָּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן, בֵּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

Traduction

The Gemara answers: Rava retracted that statement and prohibited sipping vinegar. The Gemara asks: From where can it be determined that he retracted that statement? Perhaps he retracted this statement with regard to immersion in a ritual bath on Yom Kippur. The Gemara answers: It does not enter your mind to say so, as it was taught in a baraita: All obligated in immersions immerse in their usual manner, both on the Ninth of Av and on Yom Kippur. Rava certainly does not dispute this baraita.

Rachi non traduit

הכא גרסי' הדר ביה רבא מהא. דקודם טיבול ומוקי מתניתין במגמע ופולט כאביי וזו נאמרה תחלה והדר ביה:

דילמא מההיא הדר ביה. וסבר דביום הכפורים אסור לטבול ולא אמרינן הואיל וההיא איתמר ברישא:

Tossefoth non traduit

לא ס''ד דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן. תימה מנא לן דמהא הדר ביה דילמא מטעם דמפרש התם דאין מטבילין בשבת משום דמיחזי כמתקן כלי ויפרש דאסור לטבול משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה''ר או כשאר טעמי דמפרש התם והני טעמי לא שייכי באדם הלכך מותר ביוה''כ בלא טעמא דהואיל דלכולהו אמוראי לא פריך התם ביוה''כ ליתסר אלא לרבא ואומר ר''י דלא מסתבר להפוכי תרי מילי משום חדא דתרי מילי נינהו חדא מטעם דנראה כמתקן וחדא הא מילתא דאית ליה הואיל ולהכי ניחא ליה טפי למימר דהדר מהך דהכא ויהיו שני דבריו קיימים וא''ת ונוקי הך ברייתא דטובלין כדרכן כמ''ד טבילה בזמנה מצוה ורבא כמ''ד לאו מצוה וי''ל משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוה שרינן איסור תיקוני מנא ובפרק כל כתבי הקדש (לקמן שבת דף קכא.) משמע דאפי' למ''ד טבילה בזמנה לאו מצוה טובלין כדרכן כל חייבי טבילות דתניא התם ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול משמע דאי בעי טביל אע''ג דסבירא טבילה בזמנה לאו מצוה וא''ת דתניא בפרק בתרא דיומא (פח.) הזב והזבה ובועל נדה וטמא מת טובלין ביוה''כ טמא מת היכי טביל ומה תועלת לו אותה טבילה הא אין טבילה בלא הזאה והזאה לא דחי יוה''כ כי היכי דלא דחיא שבת כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף סט.) וליכא למימר שתועיל לו טבילה לענין שיוכל להזות למחר דהא תנן בסוף מסכת פרה דהוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום משמע שצריך להזות ביום שטבל וי''ל דלעולם אין צריך לטבול ביום הזאה והתם קמ''ל דיכול לטבול בלילה אע''ג דטבילה היא כתחלת הזאה דאין הזאה בלא טבילה והזאה ביום היא א''נ התם איירי בטבילה דלאחר הזאה כדאמר בספרא הקדים טבילה להזאה לא עשה ולא כלום משמע דאיכא נמי טבילה לאחר הזאה:

טובלין כדרכן בין בט' באב בין כו'. בפ''ק דתענית (דף יג.) פליג עליה ר' חנינא סגן הכהנים ואמר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה והלכתא כוותיה כדאמר בירושלמי:

הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו כּוּ'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. לְמֵימְרָא דְּרַב כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַאי מְסוֹכַרְיָיא דְּנָזְיָיתָא

Traduction

We learned in the mishna: One who is concerned about pain in his loins may not smear rose oil on them on Shabbat, and Rabbi Shimon permits doing so. Rabbi Abba bar Zavda said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. The Gemara is surprised at this: Is that to say that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Didn’t Rav Shimi bar Ḥiyya say the following in the name of Rav? With regard to this cloth stopper inserted into the spout of a barrel,

Rachi non traduit

למימרא דרב. בקולי (נ''א בכולי) שבת סבירא ליה כר' שמעון והא אמר כו':

האי מסוכרייא. בגד כורכין בברזא חבית של חרס מפני שאין הנקב שוה:

Tossefoth non traduit

למימרא דרב כר''ש ס''ל. פי' בקונט' למימרא דרב בכולי שבת כר' שמעון סבירא ליה ולי נראה דאם כן הוה ליה לאקשויי מכרכי דזוזי דרב אסר בפרק קמא (דף יט:) וכמה אמוראין דמחלקין באיסורי שבת כדאמר בפרק מפנין (לקמן שבת קכח.) במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה במוקצה לטלטול כו' ונראה לר''ת דמשמע ליה דטעמא דר' שמעון במתני' משום דשרי דבר שאין מתכוין ות''ק אסר ליה אפי' לתענוג משום דזימנין לרפואה קעביד ואסר בעלמא דבר שאין מתכוין ור''ש דמקיל בעלמא קשרי נמי הכא בשאין מתכוין לרפואה והשתא אתי שפיר:

האי מסוכרייתא דנזייתא אסור להדוקה ביומא טבא. פי' סתימת גיגית של שכר אסור להדוקה משום סחיטה כדפירש בקונטרס וכן פירש ר''ח אף על גב דלא אשכחן דהוה חייש לסחיטה אלא גבי מים כדאמר בפרק ואלו קשרים (לקמן שבת דף קיג:) גבי היה מהלך בשבת ופגע באמת המים דאמר לנחות במיא אתי לידי סחיטה ובפרק חבית (לקמן שבת דף קמז.) אמר הרוחץ במי מערה ונסתפג באלונטית לא יביאנה בידו ומפרש בגמרא משום דאתי לידי סחיטה ובפרק שואל (לקמן שבת דף קמח.) ובריש המביא כדי יין (ביצה דף ל.) גבי הני נשי דלא משניין ניפרוש סודרא פירוש על הכד דלמא מישמיט במיא ואתי לידי סחיטה אבל גבי יין לא גזרינן משום סחיטה כדאמר בפרק תולין (לקמן שבת דף קלט:) מסננין את היין בסודרין וטעמא משום דאין אדם חושש לסוחטו כיון דע''י סחיטה אינו יכול לנקותו מריחו וחזותו גם אין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו אבל מ''מ אסור לסחוט דכי סחיט ליה מתלבן הבגד קצת והוי מכבס או משום מפרק כמו סוחט זיתים וענבים כדאמרי' בפרק מפנין (לקמן שבת קכח:) אם היתה צריכה שמן חבירתה מביאה לה בשערה ופריך והא אתי לידי סחיטה אלמא יש סחיטה בשמן ובפרק תולין (לקמן שבת דף קמא.) קאמר רבא לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ופי' בקונט' כד של שמן ובפרק נוטל (לקמן שבת דף קמג.) ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו משום סחיטה ולהכי אסור להדוקה וא''ת דאמר בפרק בתרא דיומא (דף עז:) ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול הימנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש ואמר נמי בפ''ב דביצה (דף יח.) גבי טבילת כלים בשבת דנדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה ולא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה וי''ל דמצוה שאני ואם תאמר היכי שרי התם ליכנס בבגדיה ונדה נמי איך טובלת בבגדיה נימא שרייתו זהו כיבוסו כדאמרי' בזבחים בפרק דם חטאת (זבחים דף צד:) וי''ל דדוקא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף אמר שרייתו זהו כיבוסו דבהכי מיירי בפ' דם חטאת ומצא ר''י מוגה בספר הישר דלא אמר שרייתו זהו כיבוסו בדבר שאינו כ''א לכלוך כמו סיפוג באלונטית וקינוח ידים במפה והני שהולכין במים עם הבגדים הוי נמי דרך לכלוך ולא דרך נקיון ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו ושמע ר''י מפי הנשים שהתיר ר''ת [ליטול ידיה] ולקנח ידיה בבגד כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל להתפלל ולברך ואין נראה לר''י שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך ודרך רחיצה וליבון הויא זה הקינוח:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source