Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 104b

מַתְנִי' הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד — חַיָּיב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִינְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה — חַיָּיב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ — חַיָּיב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

Traduction

MISHNA: One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo, with sam, with sikra, with gum [komos], or with copper sulfate [kankantom] or with any substance that makes a mark. If one wrote on two walls of a house that form a corner, or on two parts of a writing tablet, and the two items are read together, he is liable. One who writes on his flesh on Shabbat is liable. If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt.

Rachi non traduit

מתני' על שני כותלי זויות. אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע:

על שני לוחי פנקס. פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה:

על שני לוחי פנקס. רבותא אשמועינן דאע''ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:

הכותב על בשרו. בדיו:

המסרט. במכתב או בסיד:

כָּתַב בְּמַשְׁקִין בְּמֵי פֵּירוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים — פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב, וּכְתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב, נִתְכַּוֵּון לִכְתּוֹב חֵי''ת וְכָתַב שְׁתֵּי זַיְינִין, אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּקּוֹרָה, כָּתַב עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה — פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן — רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

Traduction

If one wrote with liquids or with fruit juice, or if one drew letters with road dust, with scribes’ dust that they use to dry the ink, or with any substance with which the writing does not endure, he is exempt. Similarly, if one wrote by holding the pen on the back of his hand, with his foot, with his mouth, or with his elbow; if one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing; or if one wrote over other writing; if one meant to write the letter ḥet and instead wrote the two halves of the ḥet as two instances of the letter zayin; if one wrote one letter on the ground and one on a rafter; if one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt. If one wrote one letter as an abbreviation representing an entire word, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable to bring a sin-offering, and the Rabbis deem him exempt.

Rachi non traduit

במשקין. כמו מי תותים שמשחירין:

או במי פירות. כל פירות:

באבק דרכים. בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב:

באבק הסופרי'. עפרורית של קסת הסופר:

לאחר ידו. בגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב:

מרפיקו. אצילי ידיו:

כתב אות אחת סמוך לכתב. אצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים:

כתב ע''ג הכתב. העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם:

נתכוין לכתוב חי''ת. ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי''ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין:

על שני כותלי הבית. שאינו במקצוע:

על שני דפי פנקס. שעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה''ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה''ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני:

כתב אות אחת על שם נוטריקון. שעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה:

Tossefoth non traduit

נתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין. וא''ת מאי איריא נתכוין לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז' אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל שבת דף עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב אמאי חייב מ''ש מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי''ל דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי אותיות איזה שתי אותיות שיהיו דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא''ת מאי איריא נתכוין לכתוב חי''ת אפי' נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא זיון פטור וי''ל דנקט נתכוין לכתוב ח' לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי זיון פטור אבל כתב שתי אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע''ג דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:

גְּמָ' דְּיוֹ — דְּיוֹתָא. סַם — סַמָּא. סִקְרָא — אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: סְקַרְתָּא שְׁמָהּ. קוֹמוֹס — קוֹמָא. קַנְקַנְתּוֹם — אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חַרְתָּא דְאוּשְׁכָּפֵי.

Traduction

GEMARA: The Gemara defines the terms used in the mishna. Deyo is deyota made from soot. Sam is samma, which is yellow-tinged arsenic. Sikra, Rabba bar bar Ḥana said: It is called sikreta in Aramaic and is a lead-based red paint. Komos is koma in Aramaic, and it is an ink made with gum Arabic from the sap of a tree. Kankantom, Rabba bar bar Ḥana said that Shmuel said: This is the black substance used by cobblers, copper sulfate.

Rachi non traduit

גמ' סמא. אורפימינ''ט:

סקרתא. אימני''א צבע אדום שצובעין בה תריסין:

קומא. גומא שרף אילן:

חרתא דאושכפי. ארמינ''ט:

וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי הָא דְתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא: כְּתָבוֹ בְּמֵי טַרְיָא וְאַפְצָא — כָּשֵׁר. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: כְּתָבוֹ בַּאֲבָר בִּשְׁחוֹר וּבְשִׁיחוֹר — כָּשֵׁר.

Traduction

And we learned in the mishna that one who writes with any substance that makes a mark is liable. The Gemara asks: What does this statement come to include? The Gemara answers: It comes to include that which Rabbi Ḥananya taught with regard to writing a bill of divorce: If one wrote it with the juice of the fruit called teriya, or with gallnut juice instead of ink, it is valid. Similarly, Rabbi Ḥiyya taught: If one wrote a bill of divorce with lead, with soot (ge’onim), or with shoeblack, it is valid. Since those substances leave a permanent mark, one who writes with them on Shabbat is liable.

Rachi non traduit

כתבו. לגט:

במי טריא. י''א מין פרי וי''א מי גשמים:

אפצא. מי עפצים גל''ש:

באבר. בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף:

בשחור. פיחם:

שיחור. אדרמינ''ט:

Tossefoth non traduit

שיחור. פירש רש''י איידרמנ''ט ואין נראה דאמאי הוה קרי ליה רבי חייא בל''א ולא נקט ליה בלשון מתני':

הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: וַהֲלֹא בֶּן סָטָדָא הוֹצִיא כְּשָׁפִים מִמִּצְרַיִם בִּסְרִיטָה שֶׁעַל בְּשָׂרוֹ? אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה הָיָה, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הַשּׁוֹטִים. ''בֶּן סָטָדָא''? בֶּן פַּנְדִּירָא הוּא! אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּעַל ''סָטָדָא'', בּוֹעֵל ''פַּנְדִּירָא''. בַּעַל פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה הוּא? אֶלָּא אִמּוֹ ''סָטָדָא''. אִמּוֹ מִרְיָם מְגַדְּלָא שְׂעַר נְשַׁיָּא הֲוַאי? אֶלָּא כִּדְאָמְרִי בְּפוּמְבְּדִיתָא: סְטָת דָּא מִבַּעְלַהּ.

Traduction

We learned in the mishna: If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt. It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer said to the Rabbis: Didn’t the infamous ben Stada take magic spells out of Egypt in a scratch on his flesh? They said to him: He was a fool, and you cannot cite proof from a fool. That is not the way that most people write. Incidentally, the Gemara asks: Why did they call him ben Stada, when he was the son of Pandeira? Rav Ḥisda said: His mother’s husband, who acted as his father, was named Stada, but the one who had relations with his mother and fathered him was named Pandeira. The Gemara asks: Wasn’t his mother’s husband Pappos ben Yehuda? Rather, his mother was named Stada and he was named ben Stada after her. The Gemara asks: But wasn’t his mother Miriam, who braided women’s hair? The Gemara explains: That is not a contradiction. Rather, Stada was merely a nickname, as they say in Pumbedita: This one strayed [setat da] from her husband.

Rachi non traduit

הוציא כשפים. שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת:

שוטה היה. שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר:

[הוספה מחסרונות הש''ס: בעל סטדא בועל פנדירא. ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:]

Tossefoth non traduit

בן סטדא. אור''ת דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק בתרא דברכות (דף סא:):

כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: דְּלָא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָאָמַר: אַחַת עַל הָאָרִיג — חַיָּיב.

Traduction

We learned in the mishna: If one wrote only a single letter, even if it was adjacent to other preexisting writing, he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rava bar Rav Huna said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, as if it were in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, didn’t he say: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving? In his opinion, although a single thread or letter is insignificant in and of itself, one is liable because adding even a small measure to existing material is significant.

Rachi non traduit

א' על האריג. חוט א' ארג על קצת אריג:

כְּתָב עַל גַּבֵּי כְּתָב. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם, וְנִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב ''יְהוּדָה'', וְטָעָה וְלֹא הֵטִיל בּוֹ דָּלֶת — מַעֲבִיר עָלָיו קוּלְמוֹס וּמְקַדְּשׁוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַשֵּׁם מִן הַמּוּבְחָר.

Traduction

We learned in the mishna: If one wrote over other writing he is exempt. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the mishna? Rav Ḥisda said: This halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita: If one needed to write the Tetragrammaton, the name of God, in a Torah scroll, and became confused and intended instead to write the name Yehuda, and while intending to write Yehuda he erred and omitted the letter dalet, thereby writing the name of God, he should do the following. He passes a quill with more ink over the name and sanctifies it, i.e., he writes it with the intention required when writing a holy name. This is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: Even if he adds ink over what he wrote, this writing of God’s name is not ideal. Apparently, according to Rabbi Yehuda, writing over other writing is considered writing anew.

Rachi non traduit

וטעה ולא הטיל בו דלת. ונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה:

מעביר עליו קולמוס. לכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו:

Tossefoth non traduit

אמר רב חסדא דלא כר' יהודה. וא''ת רב אחא ברבי יעקב דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב אחא בר יעקב דלמא לא היא ע''כ לא קאמרי התם גבי תורה אלא משום זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א''כ מתני' דהכא כמאן אתיא וי''ל דדוקא בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לכ''ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני' ואתיא ככ''ע ורב חסדא דקאמר הכא דמתני' אתיא דלא כר''י לטעמיה דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת ר''י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע''כ מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא מצי איירי:

תָּנָא: כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִימָהּ לְסֵפֶר, אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִימוֹ לְבֶגֶד — חַיָּיב. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר אַחַת עַל הָאָרִיג — חַיָּיב. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, לְהַשְׁלִים שָׁאנֵי.

Traduction

A tanna taught in a baraita: If one wrote a single letter and thereby completed a book, or if one wove a single thread and thereby completed an entire garment, he is liable. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the baraita? Rava bar Rav Huna said: It is the opinion of Rabbi Eliezer, who said: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving. Rav Ashi said: Even if you say that in accordance with the opinion of the Rabbis, one who does so to complete a garment is different. Even if he is not liable for weaving, he is liable at least for striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.

Rachi non traduit

והשלימה לספר. אות אחרונה של אחת מכ''ד ספרים:

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: כָּתַב אוֹת אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִיפּוֹרִי — חַיָּיב, כְּתִיבָה הִיא, אֶלָּא שֶׁמְחוּסָּר קְרִיבָה. וְהָתְנַן: כָּתַב עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַּפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה — פָּטוּר! הָתָם מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִקְרִיבָה, הָכָא לֹא מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דִקְרִיבָה.

Traduction

Rabbi Ami said: If one wrote one letter on paper in Tiberias and one letter on paper in Tzippori, he is liable because he performed a full-fledged act of writing that is lacking only in proximity. When the two pieces of paper are brought together he will have written two associated letters. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: If one wrote one letter on two walls of a house, or on two parts of a writing tablet that are not read together, he is exempt? All the more so that this is the halakha with regard to one who wrote in two different cities. The Gemara answers: There, in the case of the parts of a tablet, there is the lack of an additional act of cutting or tearing to facilitate bringing the letters together. However, here, in the case of two cities, even though they are distant from one another, there is no lack of an additional act to facilitate bringing them together.

Rachi non traduit

מחוסר מעשה דקריבה. אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא:

Tossefoth non traduit

התם מחוסר מעשה. בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות איכא מאן דמחייב ואיכא מאן דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי לכתב על שני כותלי הבית שאין מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:

תָּנָא: הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת — חַיָּיב. הַשְׁתָּא כָּתַב אוֹת אַחַת — פָּטוּר, הִגִּיהַּ אוֹת אַחַת חַיָּיב?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְגַגּוֹ שֶׁל חֵי''ת וַעֲשָׂאוֹ שְׁנֵי זַיְינִין. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ לְתָגוֹ שֶׁל דָּלֶ''ת וַעֲשָׂאוֹ רֵי''שׁ.

Traduction

A tanna taught in the Tosefta: If one emended a single letter on Shabbat, he is liable. The Gemara wonders: Now, if one wrote a single letter on Shabbat he is exempt; is it possible that if one emends a single letter he is liable? Rav Sheshet said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one removed the roof of a ḥet and transformed it into two instances of the letter zayin, effectively writing two letters with a single correction. Rava said: It is not necessarily referring to that specific case. It could even be referring to a case where one removed the protrusion from the back of a dalet and transformed it into a reish, thereby emending the written text. One who did so is liable for performing the prohibited labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.

Rachi non traduit

ועשאו שני זיינין. והספר לכך צריך:

רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית. דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב י''א:י''ד) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:

תָּנָא: נִתְכַּוֵּין לִכְתּוֹב אוֹת אַחַת

Traduction

A tanna taught: If one intended to write one letter on Shabbat

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source