Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 103b
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אַחַת''. הָא כֵּיצַד, אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל — ''שֵׁם'' מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל, ''נֹחַ'' מִנָּחוֹר, ''דָּן'' מִדָּנִיאֵל, ''גָּד'' מִגַּדִּיאֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב, כְּגוֹן: ''שֵׁשׁ'' ''תֵּת'', ''רָר'', ''גַּג'', ''חָח''.
Traduction
therefore, the verse states ''one,'' which means one complete labor. How can the two phrases be reconciled? Rather it must be explained that one is liable only if he writes a small name that constitutes part of a longer name, e.g., Shem from the name Shimon or from Shmuel, Noaḥ from Naḥor, Dan from Daniel, Gad from Gaddiel. Rabbi Yehuda says: One is liable even if he wrote only two letters that are one type of letter, e.g., shesh [shin shin], tet [tav tav], rar [reish reish], gag [gimmel gimmel], ḥaḥ [ḥet ḥet].
Rachi non traduit
ת''ל אחת. שתהא מלאכה שלימה במקום אחד:
שם משמעון. ולגבי בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתין שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ומתחיל ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו:
אפילו לא כתב. מתיבה גדולה:
אלא ב' אותיות של שם אחד כגון שש תת. והן מתיבות גדולות כגון שש מששבצר מששך ששמם תת מתתראו תתנו וכ''ש אם נתכוין לקטנה תחילה:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וְכִי מִשּׁוּם כּוֹתֵב הוּא חַיָּיב?! וַהֲלֹא אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם, שֶׁכֵּן רוֹשְׁמִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזוֹ הִיא בֶּן זוּגוֹ. לְפִיכָךְ, שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל שְׁנֵי נְסָרִין, אוֹ שְׁתֵּי שְׂרִיטוֹת עַל נֶסֶר אֶחָד — חַיָּיב.
Traduction
Rabbi Yosei said: And is one liable due to the labor of writing? Isn’t one liable only due to the prohibition of marking, as they would write symbols on adjacent beams of the Tabernacle to know which beam was another beam’s counterpart? Therefore, one who made a single scratch on two boards, or two scratches on a single board, is liable.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ''וְעָשָׂה אַחַת'', יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת כָּל הַשֵּׁם, עַד שֶׁיֶּאֱרוֹג כָּל הַבֶּגֶד, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַנָּפָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מֵאַחַת''. אִי ''מֵאַחַת'', יָכוֹל אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא אוֹת אַחַת, וַאֲפִילּוּ לֹא אָרַג אֶלָּא חוּט אֶחָד, וַאֲפִילּוּ לֹא עָשָׂה אֶלָּא בַּיִת אֶחָד בַּנָּפָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אַחַת''. הָא כֵּיצַד? אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהּ מִתְקַיֶּימֶת.
Traduction
Rabbi Shimon says: The verse states, ''When a leader sinned, and he unwittingly performed one of any of the commandments which the Lord his God commanded not to do, and is guilty'' (Leviticus 4:22), and from the word one, I might have thought that one is not guilty until he performs a complete labor, e.g., until he writes the entire name that he intended to write, or until he weaves the entire garment, or until he crafts the entire sieve made from the reeds of the warp and the woof; therefore, the verse states ''from one.'' However, if that is derived from the use of the phrase ''from one,'' I might have thought that one is liable even if he wrote only a single letter, or even if he wove only a single thread, or even if he crafted only a single eye of the sieve. Therefore, the verse states ''one.'' But how can we reconcile the two phrases? One is only liable for performing a labor that is of the type that endures. In that case it is considered a complete labor.
Rachi non traduit
שכיוצא בה מתקיימת. ולקמיה פריך היינו ת''ק:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ''וְעָשָׂה אַחַת'' ''וְעָשָׂה הֵנָּה'', פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
Rabbi Yosei says that the verse states: ''And did an action from one of these'' (Leviticus 4:2). This unusual expression indicates repetition: And he performed one, and he performed these. From here it is derived that at times one is liable to bring one sin-offering for them all, and at times one is liable to bring several offerings, one for each and every one.
Rachi non traduit
ר' יוסי אומר. מפרש למילתיה לקמן:
קָתָנֵי מִיהָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב. לָא קַשְׁיָא: הָא דִּידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֲפִילּוּ לֹא כָּתַב אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהֵן שֵׁם אֶחָד — חַיָּיב, כְּגוֹן ''שֵׁשׁ'', ''תֵּת'', ''רָר'', ''גַּג'', ''חָח''.
Traduction
The Gemara returns to the matter of the baraita: In any event, it was taught that Rabbi Yehuda says: One is liable even if he only wrote two letters that are one type of letter; he does not insist that one is liable only if he writes two different letters. The Gemara answers: This is not difficult. This opinion is his own, and that other opinion is that of his teacher, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says in the name of Rabban Gamliel: Even if one only wrote two identical letters, forming words such as shesh, tet, rar, gag, or ḥaḥ, he is liable. That is Rabban Gamliel’s opinion, but Rabbi Yehuda himself holds that one is only liable for writing two different letters.
רַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא? וְכִי תֵּימָא אָלֶ''ף אָלֶ''ף דַּ''אֲאַזֶּרְךָ'' אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר אָלֶ''ף אָלֶ''ף דַּ''אֲאַזֶּרְךָ'' לָא מִיחַיַּיב, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כֵּיוָן דְּאִיתֵיהּ בִּגְלָטוֹרֵי בְּעָלְמָא — חַיָּיב, לְמֵימְרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְחוּמְרָא?
Traduction
The Gemara asks: The opinion of Rabbi Shimon in the baraita is identical to the opinion of the first tanna. And if you say that there is a practical difference between their opinions in the case of the letters alef alef in a word such as a’azerkha (Isaiah 45:5), in that the first tanna holds that if one wrote the letters alef alef of the word a’azerkha he is not liable because the two letters do not spell a complete word, and Rabbi Shimon holds that since that combination of letters appears in standard amulets [gelatorei] he is liable because this writing is considered to be enduring; is that to say that the opinion of Rabbi Shimon tends to stringency in this matter?
Rachi non traduit
היינו ת''ק. שש תת:
וכ''ת אלף אלף דאאזרך. שהם שתי אותיות מתיבה גדולה אבל לא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא:
כיון דאיתא בגלטורי. קמיעות וכתבים של מכשפות ושל שמות קורין בלשון לטי''ן של מינין קלוטרוס ורגילין סופרין לכתוב בהן תיבות של שתי אותיות ואינם תיבות במקום אחר:
Tossefoth non traduit
א''א דאאזרך איכא בינייהו. לאו דוקא דהא ת''ק פטר אפי' שתי אותיות משם אחד עד שיכתוב שם משמעון אלא משום ר''ש נקטיה דאפי' בהא מיחייב:
בגלטורי בעלמא חייב. פירוש א''א שכותבין בקמיע וכן פירש ר''ח ויש מפרשים א''א היינו אמן אמן (סלה) שכותבין בקמיעין וליתא דהיינו נוטריקון וחייב אפילו באחד ורבנן דפטרי במתני' פטרי אפילו בב' וג':
וְהָתַנְיָא: הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא חַיָּיב, הַמְגָרֵר כָּל שֶׁהוּא, הַמְעַבֵּד כָּל שֶׁהוּא, הַצָּר בִּכְלִי צוּרָה כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּקְדַּח אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיִּגְרוֹר אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיְּעַבֵּד אֶת כּוּלּוֹ, עַד שֶׁיָּצוּר כּוּלּוֹ.
Traduction
Wasn’t it taught in a baraita: One who drills a hole of any size on Shabbat is liable, one who scrapes and smooths posts or parchments in any amount is liable, one who tans any amount of an animal hide is liable, one who draws any size form on a vessel is liable? Rabbi Shimon says: One is liable only if he drills the entire hole that he intended to drill, or if he scrapes the entire post or parchment that he intended to scrape, or if he tans the entire hide that he intended to tan, or if he draws the entire form that he intended to draw. Clearly, Rabbi Shimon’s opinion is the lenient one.
Rachi non traduit
הקודח כל שהוא. קצת הנקב ואע''פ שלא עבר עובי העץ לראות בעבר השני:
כל שהוא. מן הצורה:
המגרר. כלונסות או קלפים דהויא תולדה דממחק:
את כולו. כל מה שנתכוין לגרר או לעבד מתחלה בבת אחת:
Tossefoth non traduit
המעבד כל שהוא. לאו דוקא כל שהוא אלא כשיעור המפורש בהמוציא (לעיל דן עט:) ולא נקט כל שהוא אלא לאפוקי מדר''ש דאמר עד שיעבד כל העור:
אֶלָּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן הָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן, עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם כּוּלּוֹ. וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ''וְעָשָׂה אַחַת'', יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַשֵּׁם כּוּלּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מֵאַחַת''! תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי: יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת הַפָּסוּק כּוּלּוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''מֵאַחַת''.
Traduction
Rather, Rabbi Shimon comes to teach us this: It is considered writing that endures only if he writes the entire name. The Gemara asks: And how can you say this? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon says: From the phrase ''and he performed one'' I might have thought that one is liable only if he writes the entire name; therefore, the verse states ''from one.'' Apparently, he does not require that the entire word be written in order to be liable. The Gemara answers: Resolve the contradiction between these statements and say this: I might have thought that one is liable only if he writes the entire verse that he intended to write; therefore, the verse states ''from one.'' One is liable for writing less than that. However, one is certainly not liable for writing less than a complete word.
Rachi non traduit
כל השם. כל התיבה:
Tossefoth non traduit
תריץ הכי יכול עד שיכתוב כל הפסוק כו'. וא''ת ומ''ש אריגה מהני דהכא לא מחייב ר''ש עד שיתקן את כולו וי''ל דבאריג שעושה דבר חדש שאינו בעולם מחייב שפיר בשני בתי נירין אבל עיבוד שאינו אלא תיקון העור בעלמא וכן גורר וצר צורה בעי ר''ש עד שיתקן את כולו:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ''וְעָשָׂה אַחַת'' ''וְעָשָׂה הֵנָּה'' — פְּעָמִים שֶׁחַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
The baraita cites that Rabbi Yosei says that the verse states: ''And did an action from one of these.'' This unusual expression indicates repetition and it is as if it says: And he did one, and he did these. From here it is derived that at times one is liable to bring one sin-offering for them all, and at times one is liable to bring several offerings, one for each and every one.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי ''אַחַת'' ''מֵאַחַת'', ''הֵנָּה'' ''מֵהֵנָּה'', אַחַת שֶׁהִיא ''הֵנָּה'', וְ''הֵנָּה'' שֶׁהִיא אַחַת.
Traduction
And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the reason for Rabbi Yosei’s opinion? Since the verse says ''from one'' and ''of these,'' Rabbi Yosei detects both a restriction, i.e., ''from'' and ''of,'' an amplification based on superfluous expressions, as it would have been sufficient for the verse to say ''one'' and not ''from one,'' and it would have been sufficient to say ''these'' instead of ''of these.'' The repetitive language teaches that there are cases of one that is these and cases of these that are one.
Rachi non traduit
מ''ט דר' יוסי. היכי דריש ליה:
אחת מאחת. אחת ה''ל למכתב ולשתוק וכתב מ''ם יתירה [ומהנה יתירא]:
הנה מהנה. א''נ הנה הוה ליה למכתב וכתב מהנה מ''ם יתירה ומאחת יתירה הלכך למדרשינהו לכולהו כתבינהו ודרוש אחת הנה בלא מ''ם הכי אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת לתרי גווני איכא למידרש משמעותייהו ועשה עבירה אחת והיא לו הנה חייב חטאות הרבה אי נמי ועשה אחת עשייתו חשובה לו כאחת ואע''פ שהנה היו משמע שהרבה עבירות עשה והיינו הנה שהיא אחת הלכך תרוייהו דריש ביה פעמים שהיא כן ופעמים שהיא כן כדמפרש לקמיה:
''אַחַת'' — ''שִׁמְעוֹן'', ''מֵאַחַת'' — ''שֵׁם'' מִ''שִּׁמְעוֹן''. ''הֵנָּה'' — אָבוֹת, ''מֵהֵנָּה'' — תּוֹלָדוֹת. אַחַת שֶׁהִיא הֵנָּה — זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת. הֵנָּה שֶׁהִיא אַחַת — שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת.
Traduction
Similarly, Rabbi Yosei explained that had the verse said ''one,'' the conclusion would have been that one is only liable for performing a complete transgression, e.g., writing the name Shimon on Shabbat. ''From one'' teaches that one is liable even if he does not complete the intended action, e.g., writing Shem from Shimon. ''These'' refers to the transgressions themselves, e.g., the primary categories of labor prohibited on Shabbat. The words ''from these'' teach that even subcategories are included. The Gemara illustrates the case of one that is these. One was aware that he was in violation of the prohibition of Shabbat but not aware that the individual labors were prohibited. In that case, if he performed several prohibited labors during this lapse of awareness, he is liable to bring a sin-offering for each violation. These that are one refers to a case where one was unaware that he was in violation of the prohibition of Shabbat but he was aware that the individual labors were prohibited. In that case, he is liable to bring only one sin-offering for all of the prohibited labors.
Rachi non traduit
אחת שמעון. כלומר דריש מ''ם יתירה אחת הוי משמע דאינו חייב עד שיכתוב כל התיבה שנתכוין לכתוב:
מאחת שם משמעון. כתב מאחת למימר דאפילו לא כתב אלא מקצתה ובלבד שתהא מקויימת במקום אחר דומיא דאחת דרישיה דקרא:
הנה הוי משמע אבות כתב מהנה לרבויי תולדות:
אחת שהיא הנה. דאמרן לעיל ה''ד כגון שעשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ואע''ג דכולן אינן אלא חילול שבת אחת מיחייב לכל מלאכה ומלאכה דגופי מלאכות מחלקין הואיל ואיכא שגגה טובא:
הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות. שאף על פי שהן גופי מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת דחדא שגגה היא:
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל. מִי דָּמֵי? מֵ''ם דְּ''שֵׁם'' סָתוּם, מֵ''ם דְּ''שִׁמְעוֹן'' פָּתוּחַ! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר.
Traduction
We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: We found that one is liable for writing even if he did not complete what he was writing and wrote a small name that constituted part of a longer name, e.g., Shem from Shimon. The Gemara asks: Is it similar? The mem in Shem is closed and the mem in Shimon is open. Rav Ḥisda said: That is to say that a closed letter that one rendered open is valid even in writing a Torah scroll, and it is not considered an irregularity in the writing. Therefore, one is liable for writing an open letter instead of a closed one.
Rachi non traduit
מי דמי כו'. זה שנתכוין לכתוב שם משמעון מ''ם פתוחה כתב והיכי קרי ליה מתקיימת במקום אחר והא לא הויא:
מֵיתִיבִי: ''וּכְתַבְתָּם'' — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה, שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אַלְפִין עַיְינִין, עַיְינִין אַלְפִין. בֵּיתִין כָּפִין, כָּפִין בֵּיתִין. גַּמִּין צָדִין, צָדִין גַּמִּין. דַּלְתִין רֵישִׁין, רֵישִׁין דַּלְתִין. הֵיהִין חֵיתִין, חֵיתִין הֵיהִין. וָוִין יוֹדִין, יוֹדִין וָוִין. זַיְינִין נוּנִין, נוּנִין זַיְינִין. טֵיתִין פֵּיפִין, פֵּיפִין טֵיתִין.
Traduction
The Gemara raised an objection from a baraita that interprets the verse: ''And you shall write them on the doorposts of your house and on your gates'' (Deuteronomy 6:9). ''And you shall write them [ukhtavtam]'' means that it should be perfect writing [ketiva tamma] with no mistakes, and clear writing. This means that one should not write an alef as an ayin, an ayin as an alef, a beit as a kaf, a kaf as a beit, a gimmel as a tzadi, a tzadi as a gimmel, a dalet as a reish, a reish as a dalet, a heh as a ḥet, a ḥet as a heh, a vav as a yod, a yod as a vav, a zayin as a nun, a nun as a zayin, a tet as a peh, a peh as a tet.
Rachi non traduit
וכתבתם. דתפילין ומזוזה:
תם. שלם כהלכתה:
אלפין עיינין. יש שכותבין כן מפני שדומין בקריאתן:
ביתין כפין. דומין בכתיבתן:
גמין צדין. דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה:
זיינין נונין. פשוטין:
Tossefoth non traduit
טיתין פיפין. מכאן נראה לר''ת שצריך לכוף ראש הטית לתוכה דדמי כעין פ':
כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין מֵימִין. סְתוּמִין פְּתוּחִין, פְּתוּחִין סְתוּמִין. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, סְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה פְּתוּחָה. כְּתָבָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁירָה כַּיּוֹצֵא בָהּ, אוֹ שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא בִּדְיוֹ, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הָאַזְכָּרוֹת בְּזָהָב — הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ.
Traduction
Similarly, one should not write bent letters like kaf and nun found in the middle of a word as straight letters like kaf and nun found at the end of a word, nor should one write straight letters as bent letters. A final mem should not be written like a samekh, and a samekh should not be written like a mem. A closed mem should not be written open, and an open one should not be written closed. Similarly, if there is an open paragraph in the Torah one may not render it closed, and one may not render a closed paragraph open. If one wrote a mezuza or a Torah scroll following the Torah’s format for poetry or if one wrote poetry like regular text, as a mezuza is typically written, or if one wrote without ink but with another material, or if one wrote the mentions of God’s names in gold, all of these must be suppressed. Apparently, one may not write closed letters as open letters, contrary to the statement of Rav Ḥisda.
Rachi non traduit
כפופין. כף פה צדי נון:
פשוטין. הכפולות שלהן פשוטות:
ממין סמכין. מ''ם סתומה שדומה לסמך:
פתוחין. מ''ם פתוחה:
סתומין. מ''ם סתומה:
כתבה. לספר תורה:
כשירה. בדילוגין אריח ולבינה:
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי ''וְנִסְכֵּיהֶם''. בַּשִּׁשִּׁי ''וּנְסָכֶיהָ'', בַּשְּׁבִיעִי ''כְּמִשְׁפָּטָם'', הֲרֵי מֵ''ם יוֹ''ד מֵ''ם — ''מַיִם'', מִכָּאן רֶמֶז לְנִיסּוּךְ מַיִם מִן הַתּוֹרָה.
Traduction
The Gemara answers: Rav Ḥisda stated his opinion in accordance with the opinion of this tanna, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: While on the rest of the days of Sukkot the verse employs the phrase: ''And its libation [veniska],'' on the second day it is stated: ''And their libations [veniskeihem]'' (Numbers 29:19) with an extra letter mem; on the sixth day, it is stated: ''And its libations [unsakhe’ah]'' (Numbers 29:31) with an extra letter yod. On the seventh day, instead of ''according to the law [kamishpat]'' employed on the other days, it is stated: ''According to their laws [kemishpatam]'' (Numbers 29:33) with an extra letter mem. Together these additional letters, mem, yod, and mem, form the word mayim, which means water. This is an allusion to the water libation from the Torah. On Sukkot, a water libation was poured onto the altar in addition to the wine libation that accompanied sacrifices throughout the year. However, here, the closed mem at the end of the word veniskeihem is interpreted as if it were an open mem and used as the first mem in mayim.
Rachi non traduit
מכאן רמז כו'. כלומר מ''ם דונסכיהם דריש ליה בפתוחה [שמע מינה] בפתוח ועשאו סתום דכשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר הוא הדין נמי סתום ועשאו פתוח כגון שם משמעון וכשר להתקיים במקום שם:
Tossefoth non traduit
בשביעי כמשפטם גרסינן. כדמוכח בפרק קמא דתענית (דף ב:) וכן הוא במסורת הגדולה ודלא כרש''י דגרס בשמיני בס''פ לולב וערבה (סוכה דף מז:):
וּמִדְּפָתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם — כָּשֵׁר, סָתוּם נָמֵי סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר.
Traduction
And from the fact that an open letter that one rendered closed is valid, in the case of a closed letter, too, a closed letter that one rendered open is valid. This homiletic interpretation supports Rav Ḥisda’s opinion.
מִי דָּמֵי? פָּתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם —
Traduction
The Gemara rejects this comparison: Is it similar? If one rendered an open letter closed,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source