Vayedaber

Simple Havroutah

Rosh Hashanah

Daf 10a

וּפֵירוֹת נְטִיעָה זוֹ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, אִם לְעָרְלָה — עָרְלָה, וְאִם לִרְבָעִי — רְבָעִי.

Traduction

And if the planting, layering, or grafting took place more than thirty days before Rosh HaShana, the fruit of this planting is prohibited until the fifteenth of Shevat of the fourth year since the tree’s planting, even though the three years were already completed the previous Rosh HaShana. This principle applies both for orla during the year of orla, when it is prohibited to eat the fruit, and for fourth-year produce during the year of fourth-year produce, which must be eaten in Jerusalem or redeemed before it is eaten outside Jerusalem.

Rachi non traduit

ופירות נטיעה זו אסורים כו'. ואף על פי שאמרנו עלתה לו שנה אם חנטו בה פירות לאחר ר''ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע''פ שר''ה תשרי לנטיעה ט''ו בשבט ר''ה לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט''ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות דין רבעי עליהם לאכול בירושלים ובט''ו לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטים בה מכאן ואילך לכך הועילו לה ל' שלפני ר''ה שממהר התירה מט''ו בשבט ועד ר''ה:

Tossefoth non traduit

ופירות נטיעה זו אסורין עד ט''ו בשבט. דנהי דלנטיעה ר''ה תשרי לענין ערלה לאילן מיהא ט''ו בשבט כדדריש רבי ינאי מדכתיב ובשנה הרביעית ובשנה החמישית והא דקבעי שבט ר''ה הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כדאמרינן לקמן (ראש השנה דף יד.) מ''מ נפקא מינה במאי דתשרי ר''ה לענין נוטע ל' יום לפני ר''ה דעלתה לו שנה ולא אזלינן בתר ט''ו בשבט למנות ל' יום לפני ט''ו בשבט ויש הלכות גדולות שכתוב בהם ופירות שנה רביעית בתר דפריק להו אסורין עד דנפקא ועיילא חמישית ושבוש הוא דבהני לא איירי בשמעתין כלל דאותן שחנטו ברביעית קודם ט''ו בשבט אסורין לעולם והחנוטין ברביעית אחר ט''ו בשבט שרו לאחר פדייה לאלתר ובהג''ה של אספמיא כתוב ופירי דפרדס דשנת ארבע אסירי עד. דפריק להו:

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי, אָמַר קְרָא: ''וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית''.

Traduction

The Gemara asks: From where are these matters derived, that the prohibitions of orla and fourth-year produce extend past Tishrei until the fifteenth of Shevat? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said, and some determined that it was stated in the name of Rabbi Yannai: The verse states: ''Three years shall it be as prohibited to you; it shall not be eaten. And in the fourth year all its fruit shall be sacred for praise-giving to the Lord. And in the fifth year shall you eat of its fruit, that it may yield to you its increase; I am the Lord your God'' (Leviticus 19:23–25).

Rachi non traduit

מנא הני מילי. ששנות ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטים קודם ט''ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה:

ומטו בה. יש מטין ומכריעין בשמועה זו לאומרה משמיה דרבי ינאי:

ובשנה הרביעית. וי''ו מוסיף על ענין ראשון יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה הרביעית:

ובשנה החמישית. תאכלו את פריו מוסיף על ענין רבעי דסליק מיניה:

פְּעָמִים שֶׁבָּרְבִיעִית וַעֲדַיִין אֲסוּרָה מִשּׁוּם עָרְלָה, וּפְעָמִים שֶׁבַּחֲמִישִׁית וַעֲדַיִין אֲסוּרָה מִשּׁוּם רְבָעִי.

Traduction

The baraita explains: The repetition of the word ''and,'' indicated by the conjunctive vav that joins these verses, teaches that there are times that the tree is already in its fourth year and yet the fruit is forbidden as orla, from the verses ''three years…and in the fourth year''; and there are times that the tree is already in its fifth year and yet the fruit is forbidden as fourth-year produce, from the verses ''in the fourth year…and in the fifth year.''

Rachi non traduit

פעמים שברביעית. כגון אם מיהרו פירותיו לחנוט ברביעית לפני שבט:

ועדיין אסורים משום ערלה. אסורין בהנאה עולמית:

פעמים שבחמישית כו'. כגון פירות שחנטו בה קודם שבט טעונין חלול אבל אם איחרה חניטתה עד לאחר ט''ו בשבט אין בהן איסור:

לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר — הָא אָמַר: יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה. דְּתַנְיָא: פַּר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

Traduction

The Gemara suggests: Let us say that this baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Meir, didn’t Rabbi Meir say that even one day in a year is considered a year? As it is taught in a baraita: The term bullock [par] mentioned in the Torah without specification is referring to a bullock that is twenty-four months and one day old, as although it is known by tradition that a bullock is three years old, once it is one day into its third year, it is already considered three years old; this is the statement of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

נימא. הא דקתני לעיל פחות מל' יום לא עלתה לו שנה דלא כרבי מאיר:

Tossefoth non traduit

הא אמרי' יום אחד בשנה חשוב שנה. השתא לא ידע הא דמסקינן לבסוף דל' לקליטה:

בן כ''ד חדש ויום אחד. סתם פר בן שלש כדקתני סיפא והאי יום אחד משום דיום אחד בשנה חשוב שנה ולר''א ל' וכל אותו יום ל' אין דינו לא כבן בקר ולא כפר מידי דהוה אפלגס בסוף פ''ק דחולין (ד' כג. ושם) דאיצטריך או לרבויי ושמא התם שאני מדקתני בפ''ק דפרה (משנה ג) דבן י''ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי פר ולא לכל מילי אמרינן דיום אחד בשנה חשוב שנה דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפ' יוצא דופן (נדה ד' מה.) בן ט' שנים ויום אחד בן י''ג שנה ויום אחד בת י''ב שנה ויום אחד דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת דבבת ג' שנים ויום אחד פליגי תנאי בגמ' (שם ד' מד:) דלר''מ אפי' בבת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דכבת ג' שלימות דמיא דיום אחד חשוב שנה וחכמים בעו בת ג' ויום אחד דמעת לעת בעינן:

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ וּשְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵגֶל בַּתּוֹרָה סְתָם — בֶּן שָׁנָה, ''בֶּן בָּקָר'' — בֶּן שְׁתַּיִם, ''פַּר'' — בֶּן שָׁלֹשׁ.

Traduction

The baraita continues: Rabbi Elazar says: The term bullock is referring to an animal that is twenty-four months and thirty days old. As Rabbi Meir would say: Wherever a calf [egel] is stated in the Torah without specification, the reference is to a calf that is one year old; a young ox [ben bakar] is referring to a cow that is two years old; and a bullock is referring to a cow that is three years old. Since the baraita dealing with planting requires that the tree be planted thirty days before Rosh HaShana, rather than one day, it would seem that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

Rachi non traduit

עגל בן שנה. דכתיב (ויקרא ט) עגל וכבש בני שנה:

בן בקר. של שמיני למלואים שנאמר (שם) קח לך עגל בן בקר לחטאת:

בן שתים. שנאמר קח לך עגל בן בקר ואיל לעולה תמימים והכי תניא לה בתורת כהנים השוה בן בקר ואיל לעולה תמימים אף בשנים:

פר. אפילו כתב פר בן בקר לא נקרא פר בפחות מג' שנים:

Tossefoth non traduit

עגל סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג'. ע''כ בן בקר בן שתים דקאמרינן היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בתורת כהנים גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת''ל בן אי בן יכול קטן ת''ל פר הא כיצד בן ג' כדברי חכמים ר''מ אומר אף בן ארבע בן חמש כשרים ותימה דתנן בפ''ק דפרה (משנה ב) ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכ''א אף בני ג' ר''מ אומר אף בני ארבעה וחמשה כשרים אלמא מכשיר ר''מ בפר אפילו בני שתי שנים דהא מוסיף ארבי יוסי הגלילי והכא משמע מדעגל בן בקר לר''מ בן שנים פר בן בקר בן ג' אבל פחות מבן ג' לא וצ''ל דאף דקאמר ר''מ במסכת פרה (שם) ארבנן קאי ולא אר' יוסי הגלילי ובתורת כהנים מתני דר' יוסי הגלילי בתר מילתא דר''מ וחכמים ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה:

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, כִּי קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה — בְּסוֹף שָׁנָה, אֲבָל בִּתְחִלַּת שָׁנָה — לָא.

Traduction

The Gemara rejects this argument: Even if you say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, it can be explained as follows. When Rabbi Meir said that one day in a year is considered a full year, this is only when the day is at the end of the year; since the count of a new year is about to begin, the day is considered like a whole year. But if the day is at the beginning of the year, that one day is not considered like a whole year.

Rachi non traduit

כי קאמר ר''מ בסוף שנים. כגון יום אחד בשנה שלישית שהוא סוף הכשר שנותיו של פר:

אבל בתחילת שנים. כגון שנה ראשונה של נטיעה שהיא תחילת מנין שני ערלה לא אמר:

אָמַר רָבָא: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה נִדָּה, שֶׁאֵין תְּחִילַּת הַיּוֹם עוֹלָה לָהּ בְּסוֹפָהּ — סוֹף הַיּוֹם עוֹלֶה לָהּ בִּתְחִלָּתָהּ. שָׁנָה, שֶׁיּוֹם אֶחָד עוֹלֶה לָהּ בְּסוֹפָהּ —

Traduction

Against this claim Rava said: But can we not invoke an a fortiori argument to prove just the opposite? Whereas in the case of a menstruating woman, where the beginning of the day is not counted as a full day at the end of her seven-day period of ritual impurity and instead she must wait until the end of the seventh day and immerse in a ritual bath only in the evening, yet nevertheless the end of the day is counted as a full day at the beginning of her ritually impure period, since if she experienced bleeding shortly before sunset that day is considered as the first day of her seven-day period of impurity; if so, in the case of a year, where one day is counted as a full year at the end of the year,

Rachi non traduit

ומה נדה שאין תחלת היום עולה לה בסופה. שנאמר (שם טו) שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל ז' ולא תאמר מקצת יום שביעי ככולו ותטבול ביום:

סוף היום עולה לה בתחלתה. שאם ראתה סמוך לשקיעת החמה עולה לה יום זה בז' ימי נדה ואינה צריכה למנות אלא ו' והוא ובנדה דאורייתא קאמר שאינה זקוקה לנקיים שלא הצריכה תורה ספירת ז' נקיים אלא לזבה אבל לנדה אפי' ראתה כל ז' ופסקה עם שקיעת החמה טובלת לערב ומיהו עכשיו החמירו בנות ישראל על עצמם להחזיקן בספק זיבות לטעון ז' נקיים בלא דם ואין יום שפוסקת בו עולה לה למנין ז' והרבה טעו בשמועה זו ללמוד מכאן לספור יום שפוסקת בו למנין ז' נקיים שהיו מפרשים סוף היום עולה לה בתחלתה דסוף יום שפוסקת בו עולה לה ראשון לז' נקיים וזו מדת בנות כותיים הוא ששנינו בהן (נדה דף לג.) יום שפוסקת בו סופרת למנין ז':

ה''ג שנים שיום אחד עולה להם בסופו כו'. שנים הקצובין לכל דבר שיום אחד עולה להן בתחלת שנה אחרונה בסוף שנים הקצובות לדבר:

Tossefoth non traduit

ולאו ק''ו הוא ומה נדה מריש פירקין ל''ק מידי כדפרישית התם (ד' בד''ה אבל):

שנים שיום אחד עולה להם בתחילתן אינו דין שיום אחד עולה להם בסופן. האי תחילתן היינו תחילת שנה וסוף חשבון והאי סופן היינו סוף שנה ותחילת חשבון וא''ת זבה תוכיח שהיא איפכא מנדה שאין סוף היום עולה לה בתחילתה שזהו מנהג כותים כדאיתא בריש פרק בנות כותים (נדה ד' לג. ושם) דיום שפוסקת בו סופרתו למנין ז' דאע''ג דפריך עלה אנן נמי נספריה לא קיימא לן הכי מדפריך בפרק בתרא דנדה (ד' סט.) ורב ככותאי אמרה לשמעתיה ואפ''ה תחילת היום עולה בסופה לר' יוסי בפרק כיצד צולין (פסחים ד' פא.) דאמרינן מקצת היום ככולו דלא מצי למשכח טומאת התהום דזבה משום דאין סותרת למפרע ואינה מטמאה אלא מכאן ולהבא וזבה גדולה נמי לא משכחת אלא בשופעת או ברואה שני בין השמשות וצ''ל דהאי ק''ו דהכא לרבנן ולא לרבי יוסי מיהו אפילו לרבנן קשיא דנהי נמי דלכי חזיא בשביעי מטמאה למפרע מ''מ כיון דשריא לשמש לאחר טבילה מיד מדאורייתא אי לאו משום דאסרו רבנן שמא תבא לידי ספק כדאמרינן בפרק בתרא דנדה (ד' עב. ושם) ע''כ עולה לה תחלת היום דאי לאו הכי וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר אמר רחמנא (ויקרא טו) וליכא ונראה דלא דמיא זבה להני דהא אימים נקיים קפיד רחמנא והיאך יעלה סוף היום והרי אין יום זה טהור דכבר ראתה ואע''פ דבשומרת יום סוף היום עולה כמו שאפרש שאני התם דספירת אחד לאחד נפקא לן בסוף נדה (דף עג.) מדכתיב יהיה אבל הכא אחר תטהר כתיב דדרשינן שלא תהא טומאה מפסקת אבל תחלת היום דין הוא שיעלה בסופה דכל כמה דלא ראתה הרי הוא טהור וא''ת ואמאי דחיק לאשכוחי זבה גמורה לר' יוסי ברואה בשתי בין השמשות הא משכחת לה ברואה בלילות דספירת לילה לאו ספירה היא כדאיתא בפ''ב דמגילה (ד' כ. ושם) וי''ל דדחיק אזבה ביממי משום דכתיב כל ימי זובה דמהאי טעמא א''ל ר' שמעיה לר' אבא בסוף נדה (שם) אימא ביממי תהוי זבה בלילות תהוי נדה ובפ''ק דהוריות (ד' ד.) נמי גבי צדוקים דאמר זבה לא הוי אלא ביממא ומיהו לא יתכן דאם כן הוה ליה לפרושי ולימא זבה ביממי היכי משכחת לה ועוד דכי משני דרואה שני בין השמשות הל''ל שלש בין השמשות ומיהו בסוף פרק שני דנזיר (ד' טז. ושם) גרסי' בכל הספרים כגון דחזא שלשה בין השמשות סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לסליק ליה למניינא ונראה לפרש דלכך לא קאמר ברואה בלילות משום דר' יוסי כי היכי דתחילת היום סליק לה שימור ה''נ סוף היום סליק לה שימור ובסוף פ''ב דנזיר (גז''ש) מוכיח כן דגריס התם כיון דחזאי בפלגי דיומא ואידך פלגי דיומא סליק לה שימור ואע''ג שר''ת מפרש דאידך פלגא דיום של אחריו קאמר לא משמע כן וגם מתוך שנוייא דמשני דלא הוה שהות ביום ואין זה מנהג כותים דסופרת יום שפוסקת דהתם בזבה גמורה דצריכה ז' נקיים ויום שפוסקת לאו נקי הוא אבל בשומרת יום לא כתיב טהרה אלא מרבוייא דקרא אתי כדפרישית ועוד דבסופרת ז' הוי סוף היום בתחלת ספירה אבל בשומרת יום הוי בסוף ספירה דסגי ליה בחד יומא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source