Le texte Le vocabulaire Les révisions
Moed katane
Daf 27b
בִּכְלִיכָה, וְהָיוּ עֲנִיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מוֹצִיאִין בִּכְלִיכָה, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל עֲנִיִּים.
Traduction
on a plain bier made from poles that were strapped together, and the poor were embarrassed. The Sages instituted that everyone should be taken out for burial on a plain bier, due to the honor of the poor.
Rachi non traduit
גמ' כליכה. מטה של מתים:
Tossefoth non traduit
בכליכה. גרס בערוך בשני כפי''ן ואית דגרסי כליבה בבי''ת השניה כמו הללו חוזרין לכלובן (ביצה דף כד.) וכמו ככלוב מלא עוף (ירמיהו ה':
כ''ז) אי נמי כמו מכליב (לעיל מועד קטן דף י.) ופירש הקונטרס כעין סולם והיינו כעין תפירות רחוקות זו מזו ומביא הא דאמרינן במדרש נטלו את הכרובים ונתנום בכליכה ואם כן צריך לגרוס בפיוט של חרבן בית המקדש בתשעה באב עמון ומואב הוציאו את הכרובים וכליכה היו בם מסובבים וגרס בב' כפי''ן לגירסת הערוך וכל זה שלא לבייש מי שאין לו וכן איתא במסכת בכורים (פ''ג מ''ז) בראשונה מי שהיה יודע לקרו' כו' ומאותה ההלכ' מביאין ראיה להא דאמר שמנה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותם דלא בעי למימר שלא יקרא שליח צבור עמו כי בימיהם לא היה קורא שליח צבור עם הקורא ומה שרגילים עתה לקרות זהו מפני כבודו של קורא שלא לבייש מי שאינו יודע וכדאמר גבי בכורים בראשונה מי שהיה יודע לקרות קורא ומי שאינו יודע לקרות (אינו קורא) מקרין אותו נמנעו מלהביא בכורים התקינו שיהו מקרין את הכל (בכורים פ''ג מ''ז):
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַמּוּגְמָר תַּחַת חוֹלֵי מֵעַיִם מֵתִים, וְהָיוּ חוֹלֵי מֵעַיִם חַיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַנִּיחִין תַּחַת הַכֹּל, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל חוֹלֵי מֵעַיִם חַיִּים.
Traduction
Similarly, at first they would place incense under the beds of those who died with an intestinal disease, because the body emitted an especially unpleasant odor. And those who were alive with an intestinal disease were embarrassed when they understood that they, too, would be treated in this manner after their death, and that everyone would know the cause of their death. The Sages instituted that incense should be placed under everyone, due to the honor of those with an intestinal disease who were still living.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים עַל גַּבֵּי נִדּוֹת מֵתוֹת, וְהָיוּ נִדּוֹת חַיּוֹת מִתְבַּיְּישׁוֹת. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַטְבִּילִין עַל גַּבֵּי כָּל הַנָּשִׁים, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל נִדּוֹת חַיּוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה מַטְבִּילִין עַל גַּבֵּי זָבִין מֵתִים, וְהָיוּ זָבִין חַיִּים מִתְבַּיְּישִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַטְבִּילִין עַל גַּב הַכֹּל, מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל זָבִין חַיִּים.
Traduction
Moreover, at first they would ritually immerse all the utensils that had been used by women who died while menstruating, which had thereby contracted ritual impurity. And due to this, the living menstruating women were embarrassed. The Sages instituted that the utensils that had been used by all dying women must be immersed, due to the honor of living menstruating women. And, at first they would ritually immerse all the utensils that had been used by zavin, men suffering from gonorrhea, who died, as the utensils had thereby contracted ritual impurity. And due to this the living zavin felt embarrassed. The Sages instituted that the utensils that had been used by all men must be immersed, due to the honor of the living zavin.
Rachi non traduit
על גבי נדות מתות. הכלים שנשתמשו בהן בעודן בחיים שנטמאו בנגיעתן שהנדה מטמאה בנגיעתה אדם וכלים:
והיו נדות חיות מתביישות. שעושין בהן מה שאין עושין לשאר מתות:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה הוֹצָאַת הַמֵּת קָשָׁה לִקְרוֹבָיו יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, עַד שֶׁהָיוּ קְרוֹבָיו מַנִּיחִין אוֹתוֹ וּבוֹרְחִין. עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנָהַג קַלּוּת רֹאשׁ בְּעַצְמוֹ, וְיָצָא בִּכְלֵי פִשְׁתָּן, וְנָהֲגוּ הָעָם אַחֲרָיו לָצֵאת בִּכְלֵי פִשְׁתָּן. אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא אֲפִילּוּ בְּצַרְדָּא בַּר זוּזָא.
Traduction
Likewise, at first taking the dead out for burial was more difficult for the relatives than the actual death, because it was customary to bury the dead in expensive shrouds, which the poor could not afford. The problem grew to the point that relatives would sometimes abandon the corpse and run away. This lasted until Rabban Gamliel came and acted with frivolity, meaning that he waived his dignity, by leaving instructions that he be taken out for burial in linen garments. And the people adopted this practice after him and had themselves taken out for burial in linen garments. Rav Pappa said: And nowadays, everyone follows the practice of taking out the dead for burial even in plain hemp garments [tzerada] that cost only a dinar.
Rachi non traduit
קשה לקרוביו. בתכריכין טובים:
צרדא. קנבוס:
בר זוזא. הנקנה בזוז:
Tossefoth non traduit
ונהג קלות ראש בעצמו. שצוה כן בשעת פטירתו וי''מ לאחד מבני ביתו בחייו ולשון בעצמו משמע כפירוש ראשון:
אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב. אָמַר רַב פָּפָּא: אֵין מוֹעֵד בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, וְכָל שֶׁכֵּן חֲנוּכָּה וּפוּרִים.
Traduction
It is taught in the mishna: The bier of the deceased is not set down in the street during the intermediate days of a Festival, so as not to encourage eulogies. Rav Pappa said: There are no restrictions on eulogizing on the intermediate days of a Festival in the presence of a deceased Torah scholar, and therefore he may be eulogized in the ordinary manner during the Festival week. And all the more so a Torah scholar may be eulogized on the days of Hanukkah and Purim, which have less sanctity than the intermediate days of a Festival.
Rachi non traduit
אין מועד לפני חכמים. שיכולין להספידו:
Tossefoth non traduit
אבל לא מטפחות. פירוש סופק כפיו זו בזו וא''ת הא תנן פרק משילין (ביצה דף לו:) אין מטפחין ביו''ט ופי' בקונטרס בפרק המביא כדי יין (ביצה דף ל. בד''ה מרקדין) משום שיר או משום אבל ומאי איריא בי''ט ומשום שמא יתקן כלי שיר אפילו בחולו של מועד אסור משום צער וצ''ל דמשום שיר קתני ולא משום אבל:
וְהָנֵי מִילֵּי בְּפָנָיו, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — לָא. אִינִי?! וְהָא רַב כָּהֲנָא סַפְדֵיהּ לְרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא בְּפוּם נַהֲרָא! אָמַר רַב פַּפֵּי: יוֹם שְׁמוּעָה הֲוָה, וְכִבְפָנָיו דָּמֵי.
Traduction
The Gemara comments: But this allowance to eulogize a Torah scholar during the intermediate days of a Festival applies only when the eulogy is in the presence of the deceased, before the bier. However, giving a eulogy that is not in his presence is not permitted. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Kahana eulogize Rav Zevid from Neharde’a in his city Pum Nahara during the intermediate days of a Festival? Rav Pappa said: It was the day on which Rav Kahana received the news of Rav Zevid’s death, and a eulogy in such a situation is considered as if it is in his presence.
אָמַר עוּלָּא: הֶסְפֵּד עַל לֵב, דִּכְתִיב: ''עַל שָׁדַיִם סוֹפְדִים''. טִיפּוּחַ בַּיָּד. קִילּוּס בָּרֶגֶל.
Traduction
The Gemara continues its discussion of the halakhot of mourning: Ulla said: Although hesped usually refers to a eulogy, strictly speaking, hesped is referring to striking oneself on the heart, as it is written: ''Striking [sofedim] the breasts'' (Isaiah 32:12). The term tipuaḥ is referring to striking with one hand against the other hand, i.e., clapping. The term killus is referring to stomping with one’s foot on the ground.
Rachi non traduit
על לב. מטפח כנגד הלב:
ביד. קופץ יד זו לזו:
ברגל. מכה רגלו בקרקע:
Tossefoth non traduit
טפוח ביד. כדפרישית סופק כפיו זו על זו והכי משמע בהוריות בירושלמי כשתפס רבי יהודה את ריש לקיש שרי רבי יוחנן טפח בחדא ידיה [א''ל] ובחדא ידיה טפחין כו' ומספקין פירש בקונטרס בביצה (דף לו:) כף על ירך ואם כן ויספק את כפיו (במדבר כ''ד:
י') על ירך הן שתי כפים על שתי ירכים וצ''ע:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְקַלֵּס — לֹא יְקַלֵּס בְּסַנְדָּל, אֶלָּא בְּמִנְעָל, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.
Traduction
The Sages taught a baraita: One who stomps his foot on the ground as a sign of mourning should not stomp with a sandal, but rather he should do so wearing a shoe, due to the danger of being hurt. Because a sandal is easily torn, it is possible that something sharp on the ground will puncture his foot, or that he will suffer some other injury.
Rachi non traduit
מפני הסכנה. שהופך הסנדל ושובר רגלו:
Tossefoth non traduit
ה''ג ר''ח לא יקלס במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה. פירוש דיחף שרי טפי דנזהר היטב פן ינזק:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָבֵל, כֵּיוָן שֶׁנִּיעְנַע רֹאשׁוֹ — שׁוּב אֵין מְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לֵישֵׁב אֶצְלוֹ.
Traduction
Rabbi Yoḥanan said: Once a mourner nods his head to show that his grief has slightly diminished, the consolers may no longer sit next to him, as with his action the mourner shows that he no longer desires their presence.
Rachi non traduit
ניענע ראשו. שנראה שניחם מעצמו:
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל חַיָּיבִין לַעֲמוֹד מִפְּנֵי נָשִׂיא, חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לַכֹּל אוֹמְרִים לָהֶם ''שֵׁבוּ'', חוּץ מֵאָבֵל וְחוֹלֶה.
Traduction
Rabbi Yoḥanan further said: All are obligated to stand in the presence of the Nasi, except for a mourner and one who is sick. Rabbi Yoḥanan said: To all who stand before a great person one says: Be seated, and only then may they sit down, except for a mourner and one who is sick. If they stood up they do not need permission to sit down, but rather they may do so if they wish.
Rachi non traduit
לכל אומרים שבו. כשעומדין לפני הנשיא:
Tossefoth non traduit
ה''ג ר''ח לכל אומרים להן שבו חוץ מאבל וחולה. פירוש תלמידי חכמים שעומדין צריך לומר שבו אבל וחולה אפילו עמדו אין צריך לומר שבו דלא די שעמדו שאין צריכין לעמוד ואם כן פשיטא שישבו בלא רשות:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָבֵל, יוֹם רִאשׁוֹן אָסוּר לֶאֱכוֹל לֶחֶם מִשֶּׁלּוֹ, מִדַּאֲמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לִיחֶזְקֵאל: ''וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵל''. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף מְחַלְּפִי סְעוֹדָתַיְיהוּ לַהֲדָדֵי.
Traduction
Rav Yehuda said in the name of Rav: A mourner on the first day of his mourning is prohibited from eating of his own bread. From where is this derived? From what the Merciful One says to Ezekiel when the latter is in mourning: ''Nor eat the bread of men'' (Ezekiel 24:17), which indicates that other mourners must eat bread made by others. It was related that when Rabba and Rav Yosef were in mourning they would exchange their meals with each other.
Tossefoth non traduit
יום ראשון אסור לאכול משלו. פירשתי למעלה אפילו אוכל כמה פעמים באותו יום דלא קתני סעודה ראשונה:
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מֵת בְּעִיר — כָּל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה.
Traduction
And Rav Yehuda said in the name of Rav: When a person dies in a city, all of the residents of that city are prohibited from performing work until he has been buried.
Tossefoth non traduit
אסורין בעשיית מלאכה. משמע דבתלמוד תורה שרי ולא אסור אלא חכם שמת דבית מדרשו בטל מיהו בשעת הוצאת מת אז מבטלין ת''ת כדאמרינן פ' שני דכתובות (דף יז:
ושם) ובפ''ק דמגילה (דף ג:) מבטלין ת''ת להוצאת המת ולהכנסת כלה ומיהו היכא דאיכא חבורתא מספקא ליה ועוד האריך רבי יצחק בתשובה והביא ראיה מן הירושלמי:
רַב הַמְנוּנָא אִיקְּלַע לְדֵרוּ מָתָא, שְׁמַע קוֹל שִׁיפּוּרָא דְשָׁכְבָא. חֲזָא הָנָךְ אִינָשֵׁי דְּקָא עָבְדִי עֲבִידְתָּא, אֲמַר לְהוּ: לֶיהְווֹ הָנָךְ אִינָשֵׁי בְּשַׁמְתָּא. לָא שָׁכְבָא אִיכָּא בְּמָתָא?! אֲמַרוּ לֵיהּ: חֲבוּרָתָא אִיכָּא בְּמָתָא. אֲמַר לְהוּ: אִי הָכִי, שַׁרְיָא לְכוּ.
Traduction
The Gemara relates that when Rav Hamnuna once happened to come to a place called Darumata he heard the sound of a shofar announcing that a person had died in the town. When he saw some people doing work he said to them: Let these people be under an excommunication. Is there not a dead person in town? They said to him: There are separate groups in the town, each one responsible for its own dead. Knowing that the deceased was not from our group, we continued our work. He said to them: If so, it is permitted to you, and he revoked his excommunication.
Rachi non traduit
חבורתא איכא. חבורות הן שאלו קוברין מתים שלהם לבדם ואלו קוברין מתים שלהם לבדם:
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְקַשֶּׁה עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, עַל מֵת אַחֵר הוּא בּוֹכֶה. הָהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָת בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַב הוּנָא, הֲווֹ לַהּ שִׁבְעָה בְּנֵי, מִית חַד מִינַּיְיהוּ, הֲווֹת קָא בָּכְיָא בִּיתִירֻתָא עֲלֵיהּ. שְׁלַח לַהּ רַב הוּנָא: לָא תַּעַבְדִי הָכִי! לָא אַשְׁגְּחָה בֵּיהּ. שְׁלַח לַהּ: אִי צָיְיתַתְּ — מוּטָב, וְאִי לָא — צְבִית זְוַודְתָּא לְאִידַּךְ מִית, וּמִיתוּ כּוּלְּהוּ. לְסוֹף אֲמַר לַהּ: תִּימוּשׁ זְוַודְתָּא לְנַפְשִׁיךְ, וּמִיתָא.
Traduction
And Rav Yehuda said further in the name of Rav: Anyone who grieves excessively over his dead and does not allow himself to be consoled will in the end weep for another person. The Gemara relates that a certain woman who lived in the neighborhood of Rav Huna had seven sons. One of them died and she wept for him excessively. Rav Huna sent a message to her: Do not do this. But she took no heed of him. He then sent another message to her: If you listen to me, it is well, but if not, prepare shrouds for another death. But she would not listen and they all died. In the end, when she continued with her excessive mourning, he said to her: Since you are acting in this way, prepare shrouds for yourself, and soon thereafter she died.
''אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנוּדוּ לוֹ''. ''אַל תָּבְכּוּ לְמֵת'' — יוֹתֵר מִדַּאי, ''וְאַל תָּנוּדוּ לוֹ'' — יוֹתֵר מִכְּשִׁיעוּר. הָא כֵּיצַד? שְׁלֹשָׁה יָמִים לְבֶכִי, וְשִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, וּשְׁלֹשִׁים לְגִיהוּץ וּלְתִסְפּוֹרֶת. מִכָּאן וְאֵילָךְ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִי אַתֶּם רַחְמָנִים בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
Traduction
The Sages taught in a baraita with regard to the verse that states: ''Weep not for the dead, neither bemoan him'' (Jeremiah 22:10): ''Weep not for the dead'' is referring to excessive mourning; ''neither bemoan him'' more than the appropriate measure of time. How so? What is the appropriate measure? Three days for weeping, and seven for eulogizing, and thirty for the prohibition against ironing clothing and for the prohibition against cutting hair. From this point forward the Holy One, Blessed be He, says: Do not be more merciful with the deceased than I am. If the Torah commands one to mourn for a certain period of time, then that suffices.
Tossefoth non traduit
לגיהוץ ולתספורת. למעלה. פי' ריב''א היה אומר [שגרסינן] לכבוס ולתספורת ופירש למעלה דאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' ובתוספות פירש דלא ידע מנא ליה:
''בְּכוּ בָכוֹ לַהוֹלֵךְ'', אָמַר רַב יְהוּדָה: לַהוֹלֵךְ בְּלֹא בָּנִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָא אֲזַל לְבֵי אִבְלָא אֶלָּא לְמַאן דְּאָזֵיל בְּלָא בְּנֵי, דִּכְתִיב: ''בְּכוּ בָכוֹ לַהוֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ''. רַב הוּנָא אָמַר: זֶה שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ.
Traduction
It is stated in the continuation of the verse: ''Weep sore for him that goes away.'' Rav Yehuda said: This is referring to one who leaves the world without children to survive him, since mourning for him is much more intense. It was related that Rabbi Yehoshua ben Levi would go to a house of mourning only for one who passed away without children, as it is written: ''Weep sore for him that goes away; for he shall return [yashuv] no more, nor see his native land'' (Jeremiah 22:10). Rav Huna disagreed with the interpretation of the verse and said: ''Him that goes'' is one who committed a transgression and then repeated it, i.e., one who sins constantly and does not repent [yashav], and therefore loses his portion in the World-to-Come, his ''native land.''
Rachi non traduit
ולא ישוב עוד וגו'. משמע מכאן ואילך לא יעשה לעולם תשובה:
רַב הוּנָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ — הוּתְּרָה לוֹ. הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר.
Traduction
The Gemara notes that Rav Huna conforms to his standard line of reasoning, as Rav Huna said: Once a person commits a transgression and repeats it, it becomes permitted to him. The Gemara questions the wording used here: Does it enter your mind that it is actually permitted? How could it possibly be permitted for him to sin? Rather, say instead: It becomes as though it were permitted, for after doing it twice he no longer relates to his action as the violation of a serious prohibition.
אָמַר רַבִּי לֵוִי: אָבֵל, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶרֶב מוּנַּחַת לוֹ בֵּין שְׁתֵּי יַרְיכוֹתָיו. מִשְּׁלֹשָׁה עַד שִׁבְעָה — כְּאִילּוּ מוּנַּחַת לוֹ כְּנֶגְדּוֹ בְּקֶרֶן זָוִית, מִכָּאן וְאֵילָךְ — כְּאִילּוּ עוֹבֶרֶת כְּנֶגְדּוֹ בַּשּׁוּק.
Traduction
Rabbi Levi said: A mourner during the first three days of his mourning should see himself as though a sword were lying between his two thighs, meaning that he too may be facing imminent death. During this period he should live in dread. From the third to the seventh days he should conduct himself as if the sword were lying opposite him in the corner, but still threatening him. From this point forward it is as if the sword was moving before him in the marketplace, and the fear is not as great.
Tossefoth non traduit
מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק. עד י''ב חדש והכי איתא בירושלמי כל שבעה החרב היא שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר י''ב חודש היא חוזרת לתערה ולמה הדבר דומה לכפה של אבנים כיון שנזדעזעה אחת מהן נזדעזעו כולם ובש''ס דידן נמי אמרינן (שבת דף קה:) אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין כו':
וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: לֹא שָׁנוּ
Traduction
§ The mishna teaches: And the biers of women are never set down, due to their honor. The Sages of Neharde’a say: They only taught this
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source