Vayedaber

אֲבָל בִּגְדֵי עֲשִׁירִים לַעֲנִיִּים — לָא.

Traduction

But the clothing of the wealthy does not need to be three by three handbreadths in order to become ritually impure for the poor because even smaller pieces of cloth are significant for the poor. Therefore, the law with regard to the poor is not determined by the customary practice of the rich. So too, the law of eiruv pertaining to the rest of the world should not be determined by the customary practice of the Persians to eat roasted meat as a food in itself.

Rachi non traduit

ה''ג אבל בגדי עשירים לעניים לא. כלומר לעניים לא בעינן בגדי עשירים אלא כיון דלדידהו חזו אזלי בתרייהו הכא נמי אע''ג דלפרסאי לאו ליפתן הוא כיון דלדידן הוי ליפתן ניסגי בשיעור זוטא:

וְכִי תֵּימָא: הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא, וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְעָרְבִין לְחוֹלֶה וּלְזָקֵן כְּדֵי מְזוֹנוֹ. וּלְרַעַבְתָן, בִּסְעוּדָה בֵּינוֹנִית שֶׁל כָּל אָדָם. קַשְׁיָא.

Traduction

And if you say: Both here the ruling is stringent, and there the ruling is stringent, i.e., with regard to ritual impurity the halakha is stringent with respect to the poor and declares scraps of cloth that are only three by three fingerbreadths impure, but with regard to eiruv the halakha requires enough roasted meat to suffice for two meals as a food in its own right, in accordance with the practice of the Persians, then there is a difficulty: Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: One may establish an eiruv for an ill or elderly person with an amount of food that is enough for him for two meals, and if he eats less than the average person due to his sickness or age, a smaller amount of food is required in order to establish an eiruv on his behalf; however, for a glutton, we do not require food in an amount that would satisfy him but merely enough food for two meals measured according to an average meal for the typical person? This indicates that the halakha with respect to an eiruv is lenient and not stringent. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult.

Rachi non traduit

הכא לחומרא. דכיון דחזו להו מקבלי טומאה:

והכא לחומרא. דעד דהוי ליפתן לכ''ע ליבעי שיעורא רבה:

והתניא. גבי עירוב דכיון דחזו לזקן ולחולה אף על גב דלכל אדם לא הוי מזון שתי סעודות מערבין מיהא למאן דחזי וגבי רעבתן דאכיל טפי סגי בבינונית אלמא לקולא אזלינן:

וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָכִי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן — פִּיתְחוֹ כִּמְלוֹאוֹ!

Traduction

The Gemara raises a difficulty with the aforementioned baraita: Did Rabbi Shimon ben Elazar really say this? Wasn’t it taught in another baraita pertaining to the laws of ritual impurity that Rabbi Shimon ben Elazar says: Og, king of the Bashan, or any similar giant, requires an opening as big as his full size? If a person dies in a house and it is not clear how his corpse will be removed, all of the openings in the house are considered ritually impure, as the corpse might be carried out through any one of them. If the corpse can fit through some of the openings but not through others, only the larger openings are ritually impure. Rabbi Shimon ben Elazar says that in the case of a giant the size of Og, king of the Bashan, one opening can only prevent the others from contracting impurity if it is large enough for Og’s corpse to fit through. This indicates that the law is determined by the measure of each particular person and not by some general measure.

Rachi non traduit

פתחו כמלואו. להציל על שאר פתחים ואי ליכא פתח דחזי ליה כל חור מלא אגרוף שבכתלים טמאין:

וְאַבָּיֵי: הָתָם הֵיכִי לֶיעְבֵּיד, הַדּוֹמֵי נְהַדְּמֵיהּ [וְנַפְּקֵיהּ]?!

Traduction

The Gemara asks: And what does Abaye say? How does he reconcile his position with regard to an eiruv, which maintains that we follow the customary practice of most of the world and not that of particular locales, with Rabbi Shimon ben Elazar’s ruling with regard to the corpse of a giant? The Gemara answers: There, in the case of a giant, what should we do? Should we cut the corpse into pieces and carry it out? We have no choice but to carry it out through an opening large enough for the corpse to pass through. However, in the case of the food for the two meals of an eiruv, there is no such logistical constraint, and the law should be determined in accordance with the usual practice.

Rachi non traduit

הדומי ניהדמיה. ינתחוהו לאיברין:

אִיבַּעְיָא לְהוּ: פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, אוֹ לָא? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן פִּיתְחוֹ בְּאַרְבָּעָה.

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Shimon ben Elazar, or not? Come and hear a proof from that which Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Og, king of the Bashan, requires an opening of four handbreadths in order to save the other openings in the house from becoming ritually impure. This indicates that the Rabbis disagree with Rabbi Shimon ben Elazar.

Rachi non traduit

פליגי רבנן. במת בבית:

הָתָם דְּאִיכָּא פְּתָחִים קְטַנִּים טוּבָא, וְאִיכָּא חַד דְּהָוֵי אַרְבָּעָה, דְּוַדַּאי כִּי קָא מְרַוַּח — בְּהָהוּא קָא מְרַוַּח.

Traduction

The Gemara rejects this proof: There, we are dealing with a case where there are many small openings, and there is only one that is four handbreadths wide. Therefore, it may be assumed with certainty that when one widens one of the openings in order to remove the corpse from the house, he will widen that opening. Consequently, that opening is ritually impure while the others are not. However, if all the openings in the house are equal in size, they are all ritually impure, as we cannot know through which opening the corpse will be carried out.

Rachi non traduit

פתחים קטנים. פחותין מד':

בההוא מרווח. הלכך מציל על כולן אבל כולן שוין בד' או בי' אמות כולן טמאין דלא ידעי בהי מרווח ומפיק ואפילו נפתח אחד מהן והאחרים סגורין או חישב עליו להוציאו באחד מהן דתנן בגמרא במסכת ביצה (דף לז:) הוא טמא וכולן טהורים ה''מ היכי דהאי חזי ליה ואפילו כולהו חזי ליה אבל היכא דליכא חד חזי ליה ובעי מרווח וכולן שוין לא ידעינן בהי מרווח:

אָמַר רַב חִיָּיא בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר רַב: מְעָרְבִין בְּבָשָׂר חַי. אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא: מְעָרְבִין בְּבֵיצִים חַיּוֹת. וְכַמָּה? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַחַת. סִינַי אָמַר: שְׁתַּיִם.

Traduction

Returning to the laws of eiruv, Rav Ḥiyya bar Rav Ashi said that Rav said: One may establish an eiruv with raw meat because it can be eaten when necessary, even though it is not ordinarily regarded as food. Rav Shimi bar Ḥiyya said: One may also establish an eiruv with raw eggs. The Gemara asks: How many eggs are required for an eiruv? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One. Sinai, a nickname of Rav Yosef, said: Two.

Rachi non traduit

סיני. קרי רב יוסף לפי שהיה בקי במשניות ובברייתות:

הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, מוּתָּר בַּמַּיִם כּוּ'. מֶלַח וּמַיִם הוּא דְּלָא אִיקְּרִי מָזוֹן, הָא כָּל מִילֵּי אִיקְּרִי מָזוֹן. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל. דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֵין מְבָרְכִין ''בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת'' אֶלָּא עַל חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד.

Traduction

We learned in the mishna: One who vows that nourishment is prohibited to him is permitted to eat water and salt. The Gemara infers from this: It is only salt and water that are not considered nourishment, but all other food items are considered nourishment. Let us say that this is a refutation of the position of Rav and Shmuel. As it was Rav and Shmuel who both said: One only recites the blessing: Who creates the various kinds of nourishment, over the five species of grain alone, but not over other types of food.

Tossefoth non traduit

לימא תהוי תיובתא. ואם תאמר והא מאן דפליג ארב ושמואל לא פליג אלא באורז ודוחן וא''כ תקשה לכולהו ועוד תיקשי ליה מתניתין דכיצד מברכין (ברכות דף מ:) דיש כמה דברים דמברכין עליו שהכל או בפ''ה וי''ל דדווקא לרב ושמואל פריך דלא חשיבי אורז ודוחן אף על גב דקבעי נמי סעודתא עלייהו א''כ סבירא להו דכל מילי לא מיקרו מזון אלא ה' מינין בלבד אבל מאן דפליג עלייהו סבר שפיר דכל מילי איקרו מזון אך דלא תקנו בורא מיני מזונות אלא הך דקבעי סעודתא עלייהו ואאורז ודוחן קבעי נמי:

וְלָא אוֹתְבִינֵּיהּ חֲדָא זִימְנָא? לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתַּיְיהוּ נָמֵי מֵהָא!

Traduction

The Gemara asks a question: Did we not already refute their position on one occasion from a different source? The Gemara answers: Indeed, we already refuted their view, but let us say that there is a refutation of their position from here as well.

Rachi non traduit

ולאו אותביניה חדא זימנא. בכיצד מברכין (דף לה:):

אָמַר רַב הוּנָא: בְּאוֹמֵר ''כָּל הַזָּן עָלַי''. מַיִם וּמֶלַח הוּא דְּלָא זָיְינִי, הָא כָּל מִילֵּי זָיְינִי.

Traduction

Rav Huna said: We can resolve the difficulty from the mishna by saying that it is referring to someone who vows and says: Anything that nourishes is prohibited to me. In that case, it is water and salt that are permitted to him, as they do not nourish, but all other food items are prohibited, as they do nourish. This inclusive formulation includes anything that provides even a small degree of nourishment; but the particular term mazon, nourishment or sustenance, used in the blessing over food, is reserved only for the five species of grain.

Rachi non traduit

באומר כל הזן עלי. מתני' דאסר ליה בכל מילי לאו דאמר יאסר עלי מזון דודאי לא מיקרי מזון אלא ה' מינין דהוו מין דגן דזייני וסעדי ליבא אלא כגון דאמר יאסר עלי כל הזן דמשמע כל דבר המשביע דכל מילי זייני חוץ ממים ומלח אבל מיסעד לא סעדי ולא מיקרו מזון:

וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזֵילְנָא בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן לְמֵיכַל פֵּירֵי דְּגִינּוֹסַר, כִּי הֲוֵינַן בֵּי מְאָה — הֲוָה מְנַקְּטִינַן לְכָל חַד וְחַד עַשְׂרָה עַשְׂרָה. כִּי הֲוֵינַן בֵּי עַשְׂרָה — הֲוָה מְנַקְּטִינַן לְכָל חַד וְחַד מְאָה מְאָה. וְכָל מְאָה מִינַּיְיהוּ (לָא) הֲוֵי מַחֲזִיק לְהוּ צַנָּא בַּת תְּלָתָא סָאוֵי, וַהֲוָה אָכֵיל לְהוּ לְכוּלְּהוֹן, וְאָמַר: שְׁבוּעָתָא דְּלָא טְעִים לִי זִיּוּנָא! אֵימָא: ''מְזוֹנָא''.

Traduction

The Gemara asks: Didn’t Rabba bar bar Ḥana say: When we were following Rabbi Yoḥanan to eat of the fruits of Genosar, very sweet fruits that grow in the region of the Sea of Galilee, when we were a group of a hundred people, each and every person would take ten fruits; and when we were a group of ten, each and every person would take a hundred fruits for him. And each hundred of these fruits could not fit into a three-se’a basket. And Rabbi Yoḥanan would eat them all and then say: I swear that I have not yet tasted something that nourishes. Didn’t we say that only water and salt are excluded from the category of things that nourish? The Gemara corrects the rendition of the story: Say that he said as follows: I have not tasted sustaining food, but fruit is certainly considered something that nourishes.

Rachi non traduit

גינוסר. ארץ ים כינרת ופירותיה מתוקין:

דלא טעים לי זיונא. לא אכלתי לשובע ועדיין אני רעב:

זיונא ס''ד. לא גרסינן הכא אלא במס' ברכות והכא גרסינן אימא מזונא:

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ'' — מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. ''כִּכָּר זוֹ עָלַי'' — אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ.

Traduction

Rav Huna said that Rav said: If one said: I swear that I shall not eat this loaf, one may nonetheless establish an eiruv for him with it because the food used for an eiruv does not have to be edible for the particular individual the eiruv services. However, if one said: This loaf shall be forbidden to me, one may not establish an eiruv for him with it, as this formulation indicates that he is prohibiting himself to use or benefit from the loaf in any manner.

Rachi non traduit

מערבין לו בה. דלא נדר אלא מאכילה ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחריני מידי דהוה אנזיר ביין:

ככר זו עלי. משמע כל דבר הנאתה קאסר עליה:

Tossefoth non traduit

ככר זו עלי אין מערבין לו בה. תימה לר''י אמאי נקט בהאי שבועה ובהאי נדר בשבועה גופה או בנדר גופיה הוה מצי לפלוגי דהיכא דאסר עליה באכילה מערבין לו בה בהנאה אין מערבין לו בה ועוד דאמר לקמן (עירובין דף לא.) לכ''ע אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו משמע דליכא תנא דפליג והא רבי אליעזר דבסמוך דאמר ככר זו עלי דאין מערבין לו בה משום דאסור בהנאה אם כן סבר דמערבין לו לדבר הרשות או מצות ליהנות ניתנו ונראה כרשב''ם דמפרש דאין מערבין לו בה אפי' אמר קונם אכילת ככר זו עלי משום דקונם הוי כעין הקדש ואתי לאחלופי בהקדש אבל אמר שבועה אפילו אמר שבועה שלא אהנה מככר זו כיון דלא מיחלף בהקדש מערבין לו בה דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ונקט שבועה שלא אוכל דאפי' הכי בקונם אין מערבין לו בה וקשה לפירושו דכי פריך בסמוך לרב הונא ליפלוג וליתני בדידיה לישני דהכי קאמר אבל אמר עלי נעשה כאומר ככר זו הקדש ואין מערבין לו בה ולפי' הקונטרס ניחא דאין לו לתלות בהקדשות דאסירי לדידיה ולאחריני ויש לומר דלא מצי לשנויי הכי משום דמסיים בה לפי שאין מערבין בהקדשות משמע דווקא בהקדשות אבל בקונמות מערבין:

מֵיתִיבִי: הַנּוֹדֵר מִן הַכִּכָּר — מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. מַאי לָאו, דְּאָמַר ''עָלַי''? לָא, דְּאָמַר ''זוֹ''.

Traduction

The Gemara raises an objection based upon the following baraita: With regard to one who vows not to benefit from a loaf, one may nonetheless establish an eiruv for him with it. What, is it not referring to one who said: This loaf shall be forbidden to me? The Gemara answers: No, the baraita is only is referring to a case where he said: I swear that I shall not eat this loaf.

Rachi non traduit

מאי לאו דאמר עלי. ושמע מינה דלא אסר איניש אדעתיה אלא דרך עיקר הנאתה וכי נדר אדעתא דאכילה נדר:

לא דאמר הרי זו. שבועה שלא אוכל ככר זו:

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאָמַר ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶטְעָמֶנָּה''.

Traduction

The Gemara comments: So too, it is reasonable to understand the baraita in this fashion, as it was taught in the latter clause: When do we apply this halakha? Only when one said: I swear that I shall not taste it.

אֲבָל אָמַר ''עָלַי'', מַאי? הָכִי נָמֵי דְּאֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ? אִי הָכִי, אַדְּתָנֵי ''כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ'' אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין בַּהֶקְדֵּשׁוֹת — לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, דְּאָמַר ''זוֹ'', אֲבָל אָמַר ''עָלַי'' — אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ!

Traduction

The Gemara asks: But if he said: This loaf shall be forbidden to me, what is the halakha? So too, one may not establish an eiruv for him with it. But if so, there is a difficulty. Instead of teaching in the continuation of the baraita that if one said: This loaf is consecrated property, one may not establish an eiruv for him with it, as one may not establish an eiruv with consecrated objects, let him make an internal distinction in the case of a non-sacred loaf itself and state: In what case is this statement said? Only where one said: I swear that I shall not eat this loaf. But if one said: This loaf shall be forbidden to me, one may not establish an eiruv for him with it. This indicates that Rav Huna’s understanding of the baraita is incorrect.

Rachi non traduit

הקדש. ודאי אסר בכל הנאות ואינו ראוי לשום אדם:

בדידיה. בככר של חולין:

אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: אֶלָּא מַאי, כֹּל הֵיכָא דְּאָמַר ''עָלַי'' מְעָרְבִין? קַשְׁיָא רֵישָׁא?

Traduction

Rav Huna could have said to you: Rather, what would you say, that wherever one said: This loaf shall be forbidden to me, one may establish an eiruv for him with it? If so, there is a difficulty from the first clause of the baraita, which states: When do we say this? Only when one said: I swear that I shall not taste it. That indicates that if one said: This loaf shall be forbidden to me, one may not establish an eiruv for him with it.

Rachi non traduit

אלא מאי כל היכא דאמר עלי מערבין. דלא משמע אלא אכילה:

קשיא רישא. דקתני אימתי בזמן שאמר שבועה שלא אטעמנה דמשמע הא אמר עלי לא ומשני הא לא קשיא דחסורי מיחסרא כו' עד נעשה כאומר כו' דלא מסיק אדעתיה לאסור עליו אלא דרך הנאתה דהיינו אכילה:

חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: הַנּוֹדֵר מִן הַכִּכָּר מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ, וַאֲפִילּוּ אָמַר ''עָלַי'' — נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶטְעָמֶנָּה.

Traduction

The Gemara answers that the baraita is incomplete, and it teaches the following: With regard to one who vows not to benefit from a loaf, one may nonetheless establish an eiruv for him with it. And even if one said: This loaf shall be forbidden to me, it is as though he said: I swear that I shall not taste it. Therefore, the loaf itself is only forbidden to him as food, but he can use it for the purpose of an eiruv.

מִכָּל מָקוֹם קַשְׁיָא לְרַב הוּנָא! הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ''שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ'' — מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. ''כִּכָּר זוֹ עָלַי'' — אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ.

Traduction

The Gemara comments: Nevertheless, the difficulty remains according to the opinion of Rav Huna. The Gemara answers: He stated his view in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer; as it was taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: If one said: I swear that I shall not eat this loaf, one may establish an eiruv for him with it; but if he said: This loaf shall be forbidden to me, one may not establish an eiruv for him with it.

וּמִי אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי? וְהָתַנְיָא, זֶה הַכְּלָל: אָדָם אוֹסֵר עַצְמוֹ בְּאוֹכֶל — מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. אוֹכֶל הַנֶּאְסָר לוֹ לְאָדָם — אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ''כִּכָּר זוֹ עָלַי'' — מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ. ''כִּכָּר זוֹ הֶקְדֵּשׁ'' — אֵין מְעָרְבִין לוֹ בָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מְעָרְבִין לוֹ בַּהֶקְדֵּשׁוֹת!

Traduction

The Gemara asks: Did Rabbi Eliezer really say this? Wasn’t it taught in a baraita: This is the principle: With regard to a person who prohibits himself from eating a particular food, e.g., if one said: I swear that I shall not eat this loaf, one may establish an eiruv for him with that loaf. However, if the food was prohibited to a person, e.g., if he said: This loaf shall be forbidden to me, one may not establish an eiruv for him with it. Rabbi Eliezer says: If he said: This loaf shall be forbidden to me, one may establish an eiruv for him with it. However, if he said: This loaf is consecrated property, one may not establish an eiruv for him with it, as one may not establish an eiruv for him with consecrated objects. Therefore, Rabbi Eliezer does not distinguish between the two differently worded types of vows, but between a vow and consecration.

Rachi non traduit

אדם אוסר עצמו באוכל. שתלה הנדר במעשה שהוא עושה בעצמו דהיינו שלא אוכל:

מערבין לו בה. דהא הנאה דממילא היא ולאו איהו עביד:

אוכל הנאסר על האדם. כגון ככר זו תיאסר עלי או שבועה שלא אהנה מככר זו דהשתא לא תלה האיסור במעשה שבגופו אלא אפילו הנאה דממילא אין מערבין לו בה. ל''א ככר זו עלי מערבין לו בה דאמר לקמן (עירובין דף לא.) אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו הלכך משום הנאה לא איכפת לן ואי משום דלא חזיא ליה הא חזיא לאחרים דומיא דנזיר ביין ככר זו הקדש לא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני ואנן סעודה הראויה בעינן כדלקמן זה עיקר:

תְּרֵי תַנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

Traduction

The Gemara answers: It must be explained that these are two tanna’im who both held according to Rabbi Eliezer. Two later tanna’im disagreed with each other in reporting Rabbi Eliezer’s opinion.

מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן כּוּ'. מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבֵית שַׁמַּאי. דְּתַנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְעָרְבִין לַנָּזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: אִי אַתֶּם מוֹדִים

Traduction

We learned in the mishna: One may establish an eiruv for a nazirite with wine and for an Israelite with teruma, even though they themselves may not partake of these foods. The Gemara comments: The mishna was not taught in accordance with the opinion of Beit Shammai, as it was taught in a baraita that Beit Shammai say: One may not establish an eiruv for a nazirite with wine and for an Israelite with teruma. Beit Hillel disagree and say: One may establish an eiruv for a nazirite with wine and for an Israelite with teruma. Beit Hillel said to Beit Shammai: Do you not concede