Le texte Le vocabulaire Les révisions
Eirouvine
Daf 27a
מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לָחוֹץ, וְלֵילֵךְ וְלֶאֱכוֹל.
Traduction
since he can interpose between himself and the graves and go and eat the food that comprises the eiruv without contracting ritual impurity.
Rachi non traduit
לחוץ. לעשות מחיצה בינו ובין הקבר שלא יאהיל עליו וכגון בשידה תיבה ומגדל יכנס שם מבעוד יום בעגלות אם ירצה אלמא חזי ליה:
Tossefoth non traduit
מפני שיכול לחוץ ולילך ולאכול. אבל אי לאו הכי לא הוי עירוב אע''ג דחזי לישראל משום דהוי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר והיינו טעמא דת''ק דלא הוי עירוב ולא משום דס''ל כסומכוס ומיהו ר' יהודה משמע דסבר כסומכוס מדקאמר ולאכול וכן קאמר בברייתא לקמן (עירובין דף לא.) מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה משמע דבעי מידי דחזי ליה:
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לְמֵידִין מִן הַכְּלָלוֹת, וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חוּץ.
Traduction
GEMARA: Rabbi Yoḥanan said: One may not learn from general statements, i.e., when a general statement is made in a mishna using the word all, it is not to be understood as an all-inclusive, general statement without exceptions. This is true even in a place where it says the word except. Even in that case, there may be other exceptions to the rule that are not listed.
Rachi non traduit
גמ' אין למידין מן הכללות. כל היכא דתנן כלל לא אמרינן דוקא הוא דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כלל כי הנך דאמרינן לקמן:
ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. מדבר פלוני דאיכא למימר מדאפקיה להאי וודאי דק בכלליה אפילו הכי לא ילפינן מיניה דדלמא שייר ולא אפיק כל מאי דבעי:
מִדְּקָאָמַר: אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חוּץ, מִכְּלָל דְּלָאו הָכָא קָאֵי, הֵיכָא קָאֵי?
Traduction
The Gemara notes: From the fact that Rabbi Yoḥanan said: Even in a place where it says except, this proves by inference that he was not relating to the general statement made here in the mishna, which uses the word except. To which mishna, then, was he relating when he formulated his principle?
Rachi non traduit
מדקאמר. רבי יוחנן אפי' מכלל דכי אמרה למילתיה לאו הכא אמרה דהכא נאמר בו חוץ וממילתיה משמע דאכלל שלא נאמר בו חוץ אמרה ומש''ה אמר אפי' כלומר לא מיבעיא היכא דלא נאמר בו חוץ אלא אפי' במקום שנאמר בו חוץ:
הָתָם קָאֵי כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, אֲנָשִׁים חַיָּיבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְשֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, אֶחָד נָשִׁים וְאֶחָד אֲנָשִׁים חַיָּיבִין.
Traduction
The Gemara answers: He was relating to a mishna found there: With regard to all time-bound, positive commandments, i.e., mitzvot that can only be performed at a certain time of the day, or during the day rather than at night, or on certain days of the year, men are obligated to perform them and women are exempt. But positive commandments that are not time-bound, both women and men are obligated to perform.
Rachi non traduit
ונשים פטורות. בפרק קמא דקידושין (דף לד.) יליף טעמא:
וּכְלָלָא הוּא דְּכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת? הֲרֵי מַצָּה שִׂמְחָה וְהַקְהֵל, דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא, וְנָשִׁים חַיָּיבוֹת.
Traduction
Is it a general principle that women are exempt from all time-bound, positive commandments without exception? But there is the commandment to eat matza on Passover, the commandment of rejoicing on a Festival, and the commandment of assembly in the Temple courtyard once every seven years during the festival of Sukkot following the Sabbatical Year, all of which are time-bound, positive commandments, and nevertheless, women are obligated to perform them.
Rachi non traduit
מצה. לילה הראשונה חובת עשה היא בערב תאכלו מצות (שמות י''ב:י''ח) ושאר כל הימים אם רצה להסתפק בבשר בלא לחם אין חובה עליו לאכול:
שמחה. ושמחת אתה וביתך (דברים י''ד:כ''ו) הרי נשים במשמע ומצה נמי חובה לנשים במס' פסחים (דף מג.) מהיקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים ישנן בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה נשים מוזהרות כאנשים בפ''ק דקידושין (דף כט.):
הקהל. במועד שנת השמטה בחג הסוכות המלך עומד על בימה וקורא לפניהן מצות משנה תורה כדאיתא בסוטה (דף מא.) וכתיב האנשים והנשים והטף:
וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים חַיָּיבוֹת? הֲרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לְמֵידִין מִן הַכְּלָלוֹת וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חוּץ.
Traduction
Similarly, are women obligated in all positive commandments that are not time-bound? But there is the commandment of Torah study, the commandment to be fruitful and multiply, and the commandment of redemption of the firstborn, all of which are positive commandments that are not time-bound, and nevertheless, women are exempt from them. Rather, Rabbi Yoḥanan said: One may not learn from general statements, even in a place where it says except, because it is always possible that there other exceptions to the rule.
Rachi non traduit
תלמוד תורה. נשים פטורות דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם:
פריה ורביה. דכתיב פרו ורבו ומלאו וכבשוה איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש (יבמות דף סה:):
פדיון. בנו הבכור חובה על האב ולא על האם בקידושין (דף כט.) שמעינן לה מדכתיב תפדה קרי ביה תפדה כל שחייב ליפדות חייב לפדות את בנו ואשה אינה בכלל פדיון עצמה דכתיב (שמות י''ג:ט''ו) בכור בניך תפדה ולא בנותיך אינה נמי במצות פדיון בנה הבכור:
אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, עוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ: כָּל שֶׁנִּישָּׂא עַל גַּבֵּי הַזָּב — טָמֵא, וְכֹל שֶׁהַזָּב נִישָּׂא עָלָיו — טָהוֹר, חוּץ מִן הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְהָאָדָם. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא מֶרְכָּב?!
Traduction
Abaye said, and some say it was Rabbi Yirmeya who said: We, too, have also learned a proof for Rabbi Yoḥanan’s principle from a mishna: They stated yet another general principle: Anything that is carried upon a zav is ritually impure. And anything on which a zav is carried is ritually pure, except for an object suitable for lying or sitting upon and a human being, which become defiled if a zav is borne on them. The following objection may be raised: And is there nothing else? But there is an object upon which a person rides that becomes impure, as explained in the Torah itself.
Rachi non traduit
כל שנישא על גבי הזב. עליונו של זב דכתיב (ויקרא ט''ו:י') בכל אשר יהיה תחתיו ואמר בפרק בנות כותים (נדה דף לג.) מאי תחתיו אי נימא תחתיו דזב היינו משכב אלא בכל אשר יהיה הזב תחתיו והיינו עליונו של זב:
חוץ מן הראוי למשכב ומושב. אבל שאינו ראוי טהור כדאמר בחומר בקודש (חגיגה דף כג:) יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו:
והאדם. דכתיב והנושא אותם אף הזב במשמע אותם:
Tossefoth non traduit
כל שנישא על גבי הזב. אם נפרש דבהיסט איירי שמסיט כולו הוי כל דוקא ובכמה דוכתי קרי להיסט משא אבל אי מיירי בעליונו של זב שאינו מסיט כולו ושמקצתו נגרר בארץ דלאו היסט הוא כדאמר (ת''כ פ' מצורע) איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו מספקא לר''י אי שייך בכל דבר או לא דעליונו של זב נפקא לן מבכל אשר יהיה תחתיו הזב אי הוי דומיא דמשכב ומושב שאינו נוהג אלא בדבר הראוי לכך או לא:
כל שהזב נישא עליו טהור. אומר רבינו תם דטהור מטומאה חמורה דאינו מטמא אדם וכלים אבל טמא טומאה קלה כגון לטמא אוכלין ומשקין אף על גב דאינו ראוי למשכב ומושב ומייתי ראיה מפרק דם הנדה (נדה דף נד:) דקאמרינן אי מה היא עושה משכב ומושב כו' אף (מדוה) נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים ומשני אמר קרא היא ולא דמה אי מה היא מטמאה באבן מסמא אף מדוה נמי והשתא כיון שמיעט דמה מדין משכב ומושב מאי קאמרינן תו דליטמא באבן מסמא והא אבן מסמא היינו משכב ומושב דמטעם משכב ומושב הוא דמיטמא כדקתני בתורת כהנים אפילו עשרה כלים זה על זה ואפילו על גבי אבן מסמא מניין תלמוד לומר כל המשכב ואבן מסמא מפרש רבינו תם דהיינו אבן גדולה שיש כלים תחתיה ואין מרגישין הכלים בכובד הזב היושב על האבן שבלא הזב האבן כבידה ביותר ומפרש התם רבינו תם דהכי פירושו אי מה היא כו' כלומר דנהי שמיעטת דמה מטומאה חמורה אכתי מניין שלא יטמא טומאה קלה אף על גב דממעט ממשכב ומושב צריך למעט מטומאה קלה והיינו משום דאפילו דבר שאינו ראוי למשכב ומושב מטמא טומאה קלה ואין נראה דבהדיא כתיב בתורת כהנים תניא כל אשר ישכב עליו הזב יטמא יכול יטמא דבר שאינו ראוי לשכיבה לא מה היא אינה מטמאה כו' יכול הוא והיא לא יטמאו טומאה חמורה אבל יטמאו טומאה קלה תלמוד לומר משכב אלמא מידי דלא חזי למשכב ומושב טהור לגמרי ונראה לפרש דמה שמרבה בתורת כהנים אבן מסמא מוכל המשכב היינו דוקא לטומאה קלה ושמא בשום מקום ממעט לה מטומאה חמורה אבל מידי דלא חזי למשכב ומושב אפי' טומאה קלה ליכא ולכך אע''ג דמיעט דמה מדין משכב ומושב לענין טומאה חמורה עדיין צריך למעט מדין אבן מסמא שהוא לענין טומאה קלה:
מֶרְכָּב הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּיָתֵיב עֲלֵיהּ — הַיְינוּ מוֹשָׁב. אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: הָא אִיכָּא גַּבָּא דְאוּכָּפָא, דְּתַנְיָא: הָאוּכָּף — טָמֵא מוֹשָׁב, וְהַתְּפוּס — טָמֵא מֶרְכָּב. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אֵין לְמֵידִין מִן הַכְּלָלוֹת וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חוּץ.
Traduction
The Gemara first asks: What are the circumstances of an object upon which one rides? If he sat upon it, it is a seat. If not, how does it become defiled? What is there that is suitable for riding upon but does not fall into the category of something upon which one lies or sits? The Gemara answers: We say as follows: There is the upper part of a saddle, which becomes ritually impure as a riding accessory and not as a regular seat. As it was taught in the Tosefta: A saddle upon which a zav sat is impure as a seat of a zav, and the pommel, which is attached to the front of the saddle and used by the rider to maintain his position or to assist in mounting, is impure as a riding accessory. Therefore, we see that the general statement found in the mishna omits that which is suitable for riding upon. Rather, conclude from this that one may not learn from general statements, even in a place where it says except.
Rachi non traduit
תפוס. דאוכף ארצו''ן בלעז שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצו''ן ולהכי מטמא משום מרכב:
Tossefoth non traduit
אי דיתיב עלה היינו מושב. תימה דבקרא כתיב מרכב ומושב ודינן חלוק זה מזה וי''ל דנהי דקרא מחלק בין ישיבה דרכיבה לישיבה דעלמא מ''מ התנא דקאמר חוץ מן הראוי למשכב ומושב כל עניני ישיבות קאמר ולא נימא דלא דק בכללי' משום הכי קאמר היינו מושב:
אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, חוּץ מִן הַמַּיִם וְהַמֶּלַח. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת?! — אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: אֵין לְמֵידִין מִן הַכְּלָלוֹת וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ חוּץ.
Traduction
Ravina said, and some say it was Rav Naḥman who said: We, too, have also learned a proof for Rabbi Yoḥanan’s principle from the mishna, which states: One may establish an eiruv and merge alleyways with all kinds of food, except for water and salt. And is there nothing else? But there are truffles and mushrooms, which also may not be used for an eiruv because they are not regarded as food. Rather, conclude from this that one may not learn from general statements, even in a place where it says except.
הַכֹּל נִיקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר כּוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד מַתְנֵי אַעֵירוּב וְחַד מַתְנֵי אַמַּעֲשֵׂר.
Traduction
We learned in the mishna: All types of food may be bought with second-tithe money, except for water and salt. Rabbi Eliezer and Rabbi Yosei bar Ḥanina both had the same tradition, but one teaches it with regard to eiruv, and one teaches it with regard to the second tithe.
Rachi non traduit
חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר. האי לא שנו דקאמרינן לקמן:
חַד מַתְנֵי אַעֵירוּב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמֶלַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ דְּאֵין מְעָרְבִין. אֲבָל בְּמַיִם וּמֶלַח — מְעָרְבִין.
Traduction
The Gemara elaborates: One teaches this halakha with regard to the issue of eiruv, as follows: They only taught that one may not establish an eiruv with water or salt in the case of water by itself or salt by itself. But with water and salt together, one may indeed establish an eiruv.
Tossefoth non traduit
אבל במים ומלח מערבין. בסמוך מוקי בשנותן לתוכן שמן וקשה דתיפוק לי משום שמן כדפריך לקמן (עמוד ב') אמעשר והכא לא שייך שינויא דהתם ויש לומר דהכא איצטריך דאף על גב דלא הוי מן השמן מזון שתי סעודות:
וְחַד מַתְנֵי אַמַּעֲשֵׂר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּמֶלַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּאֵין נִיקָּחִין. אֲבָל מַיִם וּמֶלַח — נִיקָּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
Traduction
And the other one teaches this halakha with regard to the issue of the second tithe: They only taught that water or salt may not be bought with second-tithe money in the case of water by itself or salt by itself. But water and salt mixed together may indeed be bought with second-tithe money.
Rachi non traduit
מים ומלח. המעורבין מזון הן לטבל בהן פתו:
מַאן דְּמַתְנֵי אַמַּעֲשֵׂר, כָּל שֶׁכֵּן אַעֵירוּב. וּמַאן דְּמַתְנֵי אַעֵירוּב, אֲבָל אַמַּעֲשֵׂר לָא. מַאי טַעְמָא — פֵּירָא בָּעִינַן.
Traduction
The Gemara comments: The one who teaches this law with regard to the second tithe, all the more so would he apply it to an eiruv, i.e., he would certainly maintain that water and salt together are suitable to be used for an eiruv. However, according to the one who teaches this law with regard to an eiruv, it applies only to an eiruv; but with regard to the second tithe, no, it does not apply. What is the reason for this distinction? For the second tithe, we require produce, as stated in the Torah, and even when water and salt are mixed together they do not have the status of produce.
Rachi non traduit
פירא בעינן. כדלקמן (עמוד ב') מכלל ופרט:
Tossefoth non traduit
מאן דמתני אמעשר כ''ש אעירוב. וקשה הא איכא כמיהין ופטריות וכפניות ופולין יבישין דאמרינן לקמן דאין מערבין בהן אף על גב דמסתמא נקנין בכסף מעשר דפרי מפרי הן וגידולי קרקע ויש לומר הא דאין מערבין בהן היינו משום דלא חזו אלא ע''י תיקון וגבי עירוב צריך שיהו ראויין לאכילה בשעה שהעירוב חל אבל לטמא טומאת אוכל או ליקח בכסף מעשר שפיר דמי כיון דחזו על ידי תיקון אבל דבר שאין צריך תיקון אם ניקח בכסף מעשר כל שכן דמערבין בו וכן משני לקמן אכפניות דלענין טומאת אוכל שאני דראוי למתקן על ידי האור ומתני' דמעילה דקתני ובמזון שתי סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין דמשמע דהא בהא תליא כדאמר לקמן היינו בדבר שאין צריך תיקון ורבא דאמר וכי מערבין בתפוחים לחדודי ההוא מדרבנן עבד דהא אטו מי לא הוה ידע דניקח בכסף מעשר דהוי פירי מפירי וגדולי קרקע דאין לומר דמיירי בתפוחים של יער דצריך למתקן דאם כן לא מייתי שפיר ממתני' דמעילה:
כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק, מַתְנֵי אַמַּעֲשֵׂר. מֵיתִיבִי: הֵעִיד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גָּדִישׁ לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיוּ לוֹקְחִין צִיר בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא כְּשֶׁקִּרְבֵי דָגִים מְעוֹרָבִין בָּהֶן. וַאֲפִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גָּדִישׁ לָא קָאָמַר אֶלָּא בְּצִיר, דְּשׁוּמְנָא דְפֵירָא הִיא, אֲבָל מַיִם וּמֶלַח — לֹא.
Traduction
When Rabbi Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught this law with regard to the second tithe. The Gemara raises an objection from the following baraita: Rabbi Yehuda ben Gadish testified before Rabbi Eliezer: In Father’s house they would buy fish brine with second-tithe money. He said to him: Perhaps you only heard this in a case where the fish’s innards were mixed with the brine. Since this mixture contains a small portion of the fish, the brine becomes significant enough to be purchased with second-tithe money. And even Rabbi Yehuda ben Gadish only said his statement with regard to brine, which is the fat of produce, i.e., because a certain amount of fish fat, which itself may be purchased with second-tithe money, is mixed in with the brine; but a mixture of water and salt alone may not be bought with it.
Rachi non traduit
כי אתא ר' יצחק מתני. להאי לא שנו אמעשר:
דשומנא דפירא. אפילו כשאין קרבי דגים מעורבים בו יש שם קצת משמנן עם המים ומלח:
אבל מים ומלח. דעלמא דלאו ציר הוא לא אמר:
אָמַר רַב יוֹסֵף:
Traduction
In response to this difficulty, Rav Yosef said:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source