Le texte Le vocabulaire Les révisions
Beitsah
Daf 2a
בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה בְּכַזַּיִת.
Traduction
MISHNA: With regard to an egg that was laid on a Festival (Eduyyot 4:1), Beit Shammai say: It may be eaten even on that day, and Beit Hillel say: It may not be eaten, as the Gemara will explain at length. Apropos this exceptional case, in which Beit Shammai are lenient and Beit Hillel are strict, the mishna cites additional halakhot of the Festivals in which this unusual phenomenon occurs (Yoma 79b). Beit Shammai say: Leaven, i.e., dough that has leavened to such an extent that it is no longer used as food but as a leavening agent for other dough, is prohibited on Passover in the measure of an olive-bulk. However, the measure for edible leavened bread is greater, that of a large date-bulk. And Beit Hillel say: For both this and that, the measure is that of an olive-bulk.
Rachi non traduit
ביצה לא תאכל. בו ביום בגמרא מפרש טעמא:
שאור בכזית. משום דהני תלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל גבי יו''ט תנא להו גבי הדדי ובגמרא מפרש טעמייהו:
בככותבת. תמרה:
Tossefoth non traduit
ביצה שנולדה בי''ט בש''א תאכל ובה''א לא תאכל. וא''ת אמאי לא תנא אוסרין ומתירין וכי תימא אוסרין משמע שאסור לעולם זה אינו דאמרינן לקמן (ביצה דף ו.) אפרוח שנולד בי''ט אסור והיינו ביומו ועוד דאמרינן (לקמן ביצה ל:) מותר שמן שבנר רבי יהודה אוסר והיינו דוקא באותו יום ויש לומר דאי הוה תני אוסרין ומתירין הייתי אומר שמה שמתירין הביצה היינו לטלטל אבל באכילה אסורה והכי אמרינן (לקמן ביצה דף כד.) גבי נכרי אחד שהביא דגים לפני רבן גמליאל ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבל הימנו ומסיק מאי מותרים לטלטל אבל באכילה אסורים ואם תאמר לבית הלל דאמרי לא תאכל אבל לטלטל שרי והא קי''ל (לקמן ביצה ד.) דאף לטלטל אסור לכן פירש ר''י דנקט כי האי לישנא דסתם ביצה לאכילה קיימא עוד יש לומר דנקט לבית שמאי תאכל משום דמשמע אכילה וטלטול דאין אכילה בלא טלטול ובית הלל אסרי אף בטלטול אלא אגב דנקטי ב''ש תאכל נקטי אינהו לא תאכל:
שאור בכזית. לא שייך הכא מידי אלא מייתי כאן תלת מילי גבי יום טוב דבית הלל לחומרא וב''ש לקולא:
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְפּוֹר בַּדָּקָר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא יִשְׁחוֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדָּקָר וִיכַסֶּה — שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא.
Traduction
Furthermore, with regard to one who slaughters an undomesticated animal or a bird on a Festival (Eduyyot 4:2), in which case there is a mitzva from the Torah to cover the blood after slaughtering (Leviticus 17:13), Beit Shammai say: He digs earth with a shovel and covers the blood with that earth ab initio. And Beit Hillel say: He may not slaughter ab initio, unless he had earth prepared for that purpose while it was still day. But even Beit Hillel concede that if one already slaughtered the animal or the bird, then he should dig with a shovel and cover the blood. Additionally, they agree that the ashes of a stove are considered prepared for the use of covering blood, as will be explained by the Gemara.
Rachi non traduit
יחפור בדקר. פיל''א בלע''ז:
ומודים שאם שחט כו'. כדמפרש טעמא בגמ' כשיש לו דקר נעוץ מבעוד יום:
שאפר כירה מוכן הוא. בגמרא בעי מאי קאמר:
גְּמָ' בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית הִלֵּל? אוּכְלָא דְּאִפְּרַת הוּא!
Traduction
GEMARA: The Gemara inquires: With what case are we dealing in this mishna? If we say that the mishna is referring to a chicken that is designated for eating, i.e., one planned to slaughter and eat a chicken that laid an egg, what is the reason that Beit Hillel prohibit eating the egg? It is food that has been separated [de’ifrat]. The entire chicken is considered food, as it is designated for eating, and this egg is simply a part that became detached. Just as one may partake of the chicken itself on a Festival, its egg should likewise be fit for consumption.
Rachi non traduit
גמ' העומדת לאכילה. שאינה מוקצת:
אוכלא דאפרת. אוכל שנפרד וחבירו במנחות חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו וכן בשחיטת חולין (דף עג.):
Tossefoth non traduit
אוכלא דאפרת הוא. פירוש אוכל הנפרד מן האוכל הוא דהביצה שנולדה נפרדה היא מן התרנגולת ואי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה:
אֶלָּא, בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים.
Traduction
Rather, the mishna must be referring to the case of a chicken designated for laying eggs. Since the owner of this chicken decided not to eat it on the Festival, it is classified as set-aside [muktze], and muktze items may not even be moved, let alone eaten. Since the chicken itself is muktze, its egg is muktze as well.
מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי? מוּקְצֶה הִיא! וּמַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא בֵּית שַׁמַּאי לֵית לְהוּ מוּקְצֶה!
Traduction
The Gemara asks: If so, what is the reason of Beit Shammai for permitting one to eat the egg? After all, it is muktze. The Gemara expresses surprise at this question: And what is the difficulty? Perhaps Beit Shammai do not hold that there is a prohibition of muktze? There are different opinions with regard to the scope of the prohibition of muktze. It is possible that Beit Shammai, like other tanna’im, maintain that there is no prohibition of this type of muktze. Perhaps this is the subject of their dispute with Beit Hillel.
Rachi non traduit
לית להו מוקצה. דדלמא כר' שמעון סבירא להו דאמר בפרק [כירה] (שבת דף מד.) מותר השמן שבנר ושבקערה אסור (דברי רבי יהודה) ור''ש מתיר:
Tossefoth non traduit
דלמא בית שמאי לית להו מוקצה. תימה במתני' קאמר בהדיא דבית שמאי אית להו מוקצה דקתני (לקמן ביצה דף י.) לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום ויש לומר דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ומוקצה ביותר והתם הוא דאית ליה מוקצה כדחזינא ר''ש דאע''ג דלית ליה מוקצה אית ליה (שבת דף מה.) גבי גרוגרת וצמוקים דאתקצאי טפי:
קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: אֲפִלּוּ מַאן דְּשָׁרֵי בְּמוּקְצֶה, בְּנוֹלָד אָסַר. מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי?
Traduction
Before stating its proposed solutions for this difficulty, the Gemara notes: It enters our mind to say that even one who permits moving an item that was set aside by its owners on a Festival or Shabbat prohibits the owners from doing so with an object that came into being [nolad] on a Festival. One may not move an object that came into being on a Festival or Shabbat, since the owner never entertained the notion that he would be able to use it. This egg is certainly an object that came into being on the Festival. What, then, is the reason of Beit Shammai?
Rachi non traduit
קא סלקא דעתין. להכי פרכינן מאי טעמייהו דבית שמאי דקא סלקא דעתין דאפי' לר' שמעון דשרי במוקצה בנולד אסיר דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי איניש מדעתיה מידי דחזי ליה אבל נולד לא הוה ידע דנהוי דעתיה עלויה:
Tossefoth non traduit
קא סלקא דעתין דאפי' מאן דשרי מוקצה בנולד אסיר. דלא מקצי איניש מאי דחזי ליה אבל בנולד לא הוה ידע מאתמול ותימה דהא רבי שמעון דשרי במוקצה שרי בנולד כדאמרינן בשבת (דף כט.) רבי יהודה אומר אין מסיקין בשברי כלים ור''ש מתיר אע''ג דהוי נולד וי''ל דלא דמי דהאי נולד דהכא הוי נולד טפי שמתחילה לא היה בעולם אבל התם הכלי היה בעולם רק שנשבר וכן משמע נמי בעירובין (דף מה:
ושם) מיא בעיבא מיבלע בליעי ופריך כל שכן דהוי נולד ואסור ומאי פריך ודלמא ההוא כר' שמעון דהא רבי שמעון מתיר בנולד אלא ודאי היינו טעמא כדפרישית דכיון דבליעי לא היו כלל בעולם ואפי' ר' שמעון מודה דהאי נולד אסור:
אָמַר רַב נַחְמָן: לְעוֹלָם בְּתַרְנְגוֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים, וּדְאִית לֵיהּ מוּקְצֶה — אִית לֵיהּ נוֹלָד, וּדְלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה — לֵית לֵיהּ נוֹלָד. בֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
Rav Naḥman said: Actually, the mishna is referring to a chicken designated for laying eggs. However, our previous assumption was mistaken, as the Sage who holds that there is a prohibition of muktze in general also holds that there is a prohibition of objects that came into being, while one who does not hold that there is a prohibition of muktze likewise does not hold that there is a prohibition of objects that came into being (Shabbat 45b). Consequently, the dispute can be summed up as follows: Beit Shammai hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that there is no prohibition of muktze; and Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who rules that there is a prohibition of muktze.
וּמִי אָמַר רַב נַחְמָן הָכִי? וְהָתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מַגְבִּיהִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִיפִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא כּוּלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ.
Traduction
The Gemara is puzzled by this explanation: And did Rav Naḥman actually say that Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 143a) that Beit Shammai say: One may remove bones and shells left from the meal from the table, despite the fact that they are inedible and are muktze. And Beit Hillel say: It is prohibited to do so; rather, one may remove the entire board [tavla] that is the table surface, which is a vessel that may be carried, and shake it all at once. By moving the table, which is not muktze, one is able to shake off the bones and shells, but he may not move the items themselves.
Rachi non traduit
ומי אמר רב נחמן הכי. דבית הלל כר' יהודה:
מגביהין. בשבת מעל השלחן עצמות שאינן ראוין לאכילה וקליפי אגוזים ולא חיישינן למוקצה:
ובית הלל אומרים. אין מטלטלין אותן בידים שמוקצה הן:
אלא מסלק הטבלא. שיש תורת כלי עליה ומנערה:
Tossefoth non traduit
מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. פ''ה אע''ג דאין ראוין לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה ולא נהירא דהא איכא בסיפא ושער של אפונין ושער של עדשים מפני שהן ראוין למאכל בהמה לכך נ''ל שהם ראוים למאכל בהמה כגון עצמות רכים וקליפי תפוחים ובית הלל סברי כיון דלא חזי למאכל אדם לא:
ובית הלל אומרים מסלק את הטבלא ומנערה. תימה והלא היא בסיס לדבר האסור דהא לא שכח הואיל והניחם שם מדעתו ויש לומר דלפירוש רבינו תם ניחא דפירש במסכת שבת דלא הוי בסיס לדבר האסור אלא כשדעתו להניחם שם כל היום אי נמי כיון דהוו שם אוכלין הוה ליה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ושרי כדמוכח פרק נוטל (שבת דף קמב.) ו דאין זה מניח בכוונה דהא אינו חושש היכן יפלו:
וְאָמַר רַב נַחְמָן: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן!
Traduction
And Rav Naḥman said: That version of the mishna is not in accordance with the halakha; rather, the opinions should be reversed, as we have nothing other than the following version of this dispute: Beit Shammai hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that the prohibition of muktze applies, while Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who maintains that the halakha of muktze does not apply. Why, then, does Rav Naḥman explain that the ruling of Beit Hillel in the case of the egg in the mishna is based on the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that there actually is a prohibition of muktze?
Rachi non traduit
ואמר רב נחמן אנו אין לנו. בשיטת משנה זו לפי שמוחלפת שיטתה אלא כך שמעתי מרבותינו דבית שמאי כרבי יהודה ומחמרי ובית הלל כרבי שמעון:
אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן: גַּבֵּי שַׁבָּת, דִּסְתַם לַן תְּנָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּתְנַן: מְחַתְּכִין אֶת הַדִּלּוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים —
Traduction
The Gemara answers that Rav Naḥman could have said to you in reply: With regard to Shabbat, this is a case where the tanna taught us an unattributed mishna, which is generally accepted as the halakha, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as we learned in a mishna (Shabbat 156b): One may cut pumpkins before an animal to facilitate their consumption, and likewise one may cut up an animal carcass before dogs, even if the animal died on Shabbat, to enable them to consume it. Although that carcass is classified as muktze, it may be moved on Shabbat.
Rachi non traduit
מחתכין דלועין. תלושין לפני הבהמה ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא:
ואת הנבילה לפני הכלבים. ואע''פ שנתנבלה בשבת דבין השמשות לא היתה עומדת לאכילת כלבים אפילו הכי שרי דלית לן מוקצה בשבת הלכך מגביהין מעל השלחן דמיירי בשבת מוקים לבית הלל דנימרו כר' שמעון כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא דקיימא לן הלכה כסתם משנה וקיימא הלכה כבית הלל אבל גבי יום טוב דאשכחן דסתם רבי כרבי יהודה:
Tossefoth non traduit
דתנן מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת כו'. וא''ת היכי דמי אי בדלועין שהיו מחוברין בין השמשות בהא ודאי מודה ר' שמעון גזרה שמא יעלה ויתלוש וי''ל דמיירי בתלושין וסלקא דעתך דאסור דמשוה להו אוכלין לפי שהן קשין והחתוך מרכך אותם:
ואת הנבלה כו'. אנו צריכין לפרש שנתנבלה בשבת ומכל מקום תני להו בהדי הדדי דאע''ג דבדלועין לא הוי טעמא משום מוקצה כמו בנבלה משום דבשניהם שייך לשון מחתכין:
מוֹקֵים לָהּ לְבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל
Traduction
The Gemara concludes: That unattributed mishna in tractate Shabbat is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. For this reason, Rav Naḥman establishes that the dispute between Beit Hillel and Beit Shammai should be understood to mean that Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, whom the halakha apparently follows, as there is a principle that the halakha is always in accordance with Beit Hillel’s opinion. However,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source