Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 8a
אֵיתִיבֵיהּ: בִּבְכוֹר נֶאֱמַר ''לֹא תִפְדֶּה'' וְנִמְכָּר הוּא, בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה — אֵימָא סֵיפָא: ''וְאֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ'', בִּזְמַן הַזֶּה מִי אִיכָּא מִזְבֵּחַ? אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
Traduction
§ Rava raised an objection to the statement of Rav Naḥman from a baraita: With regard to a firstborn offering, it is stated: ''But the firstling of an ox, or the firstling of a sheep, or the firstling of a goat, you shall not redeem; they are holy: And you shall sprinkle their blood against the altar'' (Numbers 18:17). But it may be sold to another priest for consumption after its sacrifice. What era are we dealing with in this baraita? If we say it is in the present, say the latter clause of the verse: ''And you shall sprinkle their blood against the altar.'' Is there an altar in the present? Rather, it is obvious that it is referring to the time when the Temple is standing.
Rachi non traduit
בבכור נאמר לא תפדה. פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין:
אבל נמכר הוא. ונאכל בקדושה וזו היא קדושה שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא:
אימא סיפא. דקרא דלא תפדה:
Tossefoth non traduit
בבכור נאמר לא תפדה. דלעולם הוא בקדושתו לענין דאינו נמכר באיטליז ואין נשקל בליטרא:
אימא סיפא את דמם תזרוק על המזבח. אסיפא דקרא קאמר:
וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּבַעַל מוּם — אֵימָא סֵיפָא: ''וְאֶת דָּמָם תִּזְרוֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר'' — מִי חֲזֵי לְהַקְרָבָה?! אֶלָּא לָאו בְּתָם, וְקָתָנֵי נִמְכָּר הוּא, אַלְמָא אִית לְהוּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּיהּ!
Traduction
And what sort of animal are we dealing with here? If we say that it is referring to a blemished animal, say the latter clause of the verse: ''And you shall sprinkle their blood against the altar, and burn their fat.'' Is a blemished animal fit for sacrifice? Rather, is it not referring to an unblemished animal? And the baraita teaches that it may be sold. Evidently, the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering even when the Temple is standing and the animal must be sacrificed.
Rachi non traduit
רישא דקרא בבעל מום. להכי דייקינן ונמכר הוא וסופיה דכתיב ואת דמם תזרוק בתם:
מִידֵּי אִירְיָא? רֵישָׁא — בְּבַעַל מוּם, סֵיפָא — בְּתָם.
Traduction
Rav Naḥman responds: Are the two clauses of the verse comparable? The first clause is stated with regard to a blemished animal, and it is teaching that it may be sold, and the latter clause is stated with regard to an unblemished animal, and it teaches that it is sacrificed as an offering. Unblemished animals may not be sold when the Temple is standing.
מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעָרֵבה וְלָדָהּ בִּוְלַד שִׁפְחָתָהּ, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת — מְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה, וּשְׁנֵיהֶם אוֹכְלִין בִּתְרוּמָה, וְחוֹלְקִין חֵלֶק אֶחָד עַל הַגּוֹרֶן. בְּכוֹרָן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן.
Traduction
§ Rav Mesharshiyya raises an objection from a mishna (Yevamot 99a): In the case of a priestess’s offspring who was comingled with her maidservant’s offspring, when the comingled children have grown up, they free each other, and therefore whichever one was a slave will be emancipated. And even beforehand, they both may partake of teruma, as both a priest and the slave of a priest may partake of teruma. And they receive one share of teruma in the granary, because the slave of a priest receives no share. And their firstborn animals must graze until they become unfit for sacrifice by virtue of a blemish, and then they may be eaten with their blemish.
Rachi non traduit
בולד שפחתה. ואין יודע אי זה כהן ואי זה עבד:
משחררין זה את זה. כל אחד ואחד כותב אם אני הרב ואתה העבד הרי אתה בן חורין ויהיו מותרים שניהן בבת ישראל:
ושניהם אוכלין בתרומה. כל זמן שלא שחררו זה את זה דעבד כהן נמי אכיל בתרומה:
וחולקין חלק אחד על הגורן. כלומר כששניהן ביחד נותנין להן תרומה בבית הגרנות אבל לאחד מהן אין חולקין עד שיבוא חבירו דשמא זה הוא העבד. וסבירא ליה להאי תנא דאין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דילמא אתי לאסוקיה ליוחסין:
ובכורן. של הני תערובות אם נולד בכור בהמה בעדרן ירעה כו' כדמפרש:
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה — מַאי שְׁנָא דִּידַן וּמַאי שְׁנָא דִּידְהוּ? דִּידַן נָמֵי מוּמִין בָּעֵינַן! אֶלָּא לָאו בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִית לְהוּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ — שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֵית לֵיהּ — לֵיתֵי גִּזְבָּר וְלִישְׁקְלֵהּ!
Traduction
What era are we dealing with in this mishna? If we say it is in the present, what is different about our firstborn offerings, i.e., those of Israelites, and what is different about their firstborn offerings, those of priests? Ours also require that they have blemishes before they may be eaten. Why is the halakha stated specifically with regard to priests? Rather, is it not speaking of the time when the Temple is standing? Granted, if you say that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing, it is well. But if you say that a priest does not have the right of acquisition, let the Temple treasurer [gizbar] come and take the firstborn offerings for sacrifice. Why are they left in the offspring’s possession until they develop blemishes?
Rachi non traduit
מאי שנא דידן מדידהו דידן נמי. אין לו תקנה עד שיומם. והשתא מאן דקא מותיב לא אסיק אדעתיה סיפא דקתני יאכל במומו לבעלים ואילו דידן הוה יהבינן ליה לכהן במומו ורב נחמן משני לה הכי במסקנא דמילתא:
אלא לאו בזמן המקדש. ודידן הוה יהבינן לכהן לאקרוביה ואילו דידהו זכי להו אע''ג דכהן נמי חייבת בהמתו בבכורה כדאמרינן בבכורות בפרק שני במשנה (דף יג.) לא נפטרו אלא מפדיון הבן ופטר חמור הני ירעו משום דבשאר בכורות כהן אינו מפסיד כלום שמקריב הוא עצמו את אימורי בכור ואוכלו אבל הני דאיכא חד דזר אי הוי יהביה בכורם לאקרוביה תו לא אכלי מיניה דבכור תם בזמן המקדש אינו נאכל לזרים כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף נו:) הבכור נאכל לכהנים הלכך ירעה ולכשיסתאב יאכלנו במומו דכל חד וחד אמר לכהן אני כהן ובכור אני אוכלנו דכיון דנפל בו מום אין בו אלא איסור גזל והכא איסור גזל נמי ליכא דשמא זה כהן וזכה בו והמוציא מחבירו עליו הראייה:
שפיר. משום הכי יש בידו כח לשהותו ולומר שמא כהן אני וזכיתי בו תחילה ולא אתננו לכהן ואמתין עד שאוכל לאוכלו:
אלא אי אמרת לית ליה. לכהן זכייה בבכור מחיים אמאי שבקינן ליה לאפקועיה ממזבח ליתי גזבר ולשקליה וליתביה לכהן מעליא דהא אין בו זכייה אלא ממזבח ואילך אלא ודאי אית ליה זכייה מחיים בבכור תם דהא ודאי בתם קמיירי דקתני ירעו עד שיסתאבו:
לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: מַאי שְׁנָא דִּידַן וּמַאי שְׁנָא דִּידְהוּ? אֲנַן יָהֲבִינַן לֵיהּ לְכֹהֵן בְּמוּמַיְיהוּ, אִינְהוּ — כֵּיוָן דְּאִיכָּא בְּהוּ מִקְצָת כֹּהֵן, מַפְקַע לֵיהּ לְכֹהֲנִים.
Traduction
The Gemara answers: Actually, the mishna is speaking of the present. And as for that which is difficult for you: What is different about our firstborn offerings and what is different about their firstborn offerings, there is in fact a difference, as we must give ours to a priest once they are blemished. Although it is permitted for Israelites to eat blemished firstborn offerings, they are still required to give them to priests. By contrast, they, the offspring mentioned in the mishna, are different, since there is part of a priest in each of them due to the uncertainty of their parentage. And this is sufficient to dislodge the claims of all other priests to the animal.
Rachi non traduit
לעולם בזמן הזה. ומשום הכי ירעה דלא חזי להקרבה וזכה בו מחיים ודידן יהבינן להו לכהנים במומייהו דאע''ג דהומם ומותר לזרים מיהו איסור גזל איכא אבל הנך תערובות ליכא איסור גזל דכל חד אומר אני כהן וזוכה אני בו וממון המוטל בספק הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: בִּזְמַן הַזֶּה, מַאי אִירְיָא בְּכוֹרוֹת דְּהָלֵין סְפֵיקוֹת? אֲפִילּוּ דִּידַן נָמֵי יִרְעוּ! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, וְאִי בְּבַעַל מוּם — יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ? הָא מְסוֹאָבִין וְקָיְימִין! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּתַמִּין, וְהָכִי הוּא דְּלָא מְזַבְּנִי וַדַּאי.
Traduction
The Gemara presents an alternative version of the previous discussion: If the mishna is referring to the present, why specifically discuss the firstborn offerings of these cases of uncertain parentage? Even our firstborn offerings should be left to graze until they are blemished. Rather, it is obvious that the mishna is referring to the time when the Temple is standing. And if the mishna is speaking of a blemished animal, does it make sense to say: They should graze until they become unfit for sacrifice? They are already unfit. Rather, it is obvious that the mishna is referring to unblemished animals, and it is only in a case such as this, when the owners might not be priests, that they definitely may not sell the animal. One can infer that a priest may sell an unblemished firstborn offering when the Temple is standing.
לְעוֹלָם בִּזְמַן הַזֶּה, מַאי קַשְׁיָא לָךְ, אֲפִילּוּ דִּילַן נָמֵי יִרְעוּ? לָא (מָצִינוּ) [מָצֵינַן] מְדַחֵינַן לֵיהּ לְכֹהֵן, דְּלָא אִית כָּאן סְפֵק כְּהוּנָּה. הָנֵי סְפֵיקוֹת מְדַחוּ לְכֹהֵן, כֹּל חַד וְחַד אָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן: דַּאֲנָא כֹּהֵן וַאֲנָא כֹּהֵן.
Traduction
The Gemara explains: Actually, the mishna is referring to the present. What is difficult for you, the fact that even our firstborn offerings should graze until they are blemished? We Israelites are unable to deny the priest who claims the firstborn offering, as there is no member of the priesthood, however uncertain, here among the owners of the animal. By contrast, in these cases of uncertain parentage described in the mishna, they can deny the priest, as both of them can say to the priest: I am a priest, and I am a priest. Since the burden of proof rests upon the claimant, both may keep their animals until they are blemished.
מֵיתִיבִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ''בְּהֶמְתָּהּ'' — פְּרָט לְבֶהֱמַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁבָּהּ, ''שְׁלָלָהּ'' — פְּרָט לְכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבָּהּ.
Traduction
§ The Gemara raises an objection from a baraita (Tosefta, Sanhedrin 4:5): A verse discussing an idolatrous city states: ''You shall smite the inhabitants of that city with the edge of the sword, destroying it utterly, and all that is therein and its animals, with the edge of the sword. And you shall gather all its spoil into the midst of the broad place thereof, and shall burn with fire the city, and all the spoil thereof'' (Deuteronomy 13:16–17). Rabbi Shimon says: The term ''its animals'' serves to exclude firstborn kosher animals and the animal tithe that are in the city, as they are sacred. The term ''its spoil'' serves to exclude money used to redeem the second tithe that is found in the city, as it too is sacred.
Rachi non traduit
בהמתה. גבי עיר הנדחת כתיב (דברים יג) ואת בהמתה לפי חרב. בהמתה משמע בהמה דידה שאין לגבוה חלק בה:
פרט לכסף מעשר שני שבה. ואליבא דמ''ד מעשר שני ממון גבוה הוא:
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה — מִי אִיכָּא עִיר הַנִּדַּחַת? וְהָתְנַן: אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
Traduction
What era are we dealing with in this baraita? If we say it is in the present, can there be an idolatrous city in the present day? But didn’t we learn in a mishna (Sanhedrin 2a): A city may be designated as an idolatrous city only in accordance with the ruling of a court of seventy-one judges, i.e., the Great Sanhedrin? Rather, it is obvious that the mishna is referring to the period when the Temple is standing.
Rachi non traduit
אין עושין עיר הנדחת כו'. בפ''ק דסנהדרין מפרש טעמא:
וּבְמַאי? אִי נֵימָא בְּבַעַל מוּם — הַיְינוּ ''בְּהֶמְתָּהּ''! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּתָם. וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אִית לֵיהּ זְכִיָּיה בְּגַוֵּיהּ — שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לֵית לֵיהּ — לְמָה לִי מִבְּהֵמָה? תִּיפּוֹק לֵיהּ מִ''שְּׁלָלָהּ'', וְלֹא שְׁלַל שָׁמַיִם!
Traduction
And to what type of animal is the baraita referring? If you say that it is referring to a blemished firstborn animal, which belongs to its owners, this is included in the term ''its animals,'' which one is commanded to destroy. Rather, it is obvious that the baraita is referring to an unblemished firstborn offering. And granted, if you say that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing, it is well, as although it belongs to an individual, the Torah nevertheless exempts it from destruction. But if you say that a priest does not have the right of acquisition, why do I need to derive its exemption from the term ''its animals''? One should derive its exemption from the term ''its spoil,'' from which one can infer: But not the spoils of Heaven.
Rachi non traduit
היינו בהמתה. דכהן אוכל את הבכור וישראל את המעשר ואין לגבוה חלק בהן:
שפיר. משום הכי איצטריך קרא למעוטיה דלא נפיק משללה ולא שלל שמים דהאי לאו שלל שמים הוא דזכה כהן בגוויה. ל''א אלא פשיטא בתם והא ממעט לה מתורת בהמתה אלמא ממונא דכהן הוא ומיפרשא נמי כלישנא קמא דמדאיצטריך למכתב בהמתה ולא נפקא ליה משללה שמע מינה אית ליה לכהן זכייה בגויה מחיים:
Tossefoth non traduit
ובמאי אילימא בבעל מום היינו בהמתה. ואם תאמר לימא דאתיא כרבנן דאמרי דלאו ממוניה הוא וי''ל דעיקר הקושיא אינה אלא ממעשר דלכ''ע בעל מום ממוניה הוא. הרמ''ה:

לְעוֹלָם בְּבַעַל מוּם, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הַיְינוּ ''בְּהֶמְתָּהּ'' — מִי שֶׁנֶּאֱכָל בְּתוֹרַת ''בְּהֶמְתָּהּ'', יָצְאוּ בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר (שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל) [שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין בְּתוֹרַת] ''בְּהֶמְתָּהּ''.
Traduction
The Gemara answers: Actually, the baraita is speaking of a blemished animal. And as for that which is difficult for you, that this is considered ''its animals,'' one can answer that this term includes only that which is eaten in the manner of its animals, without additional restrictions. This excludes even a blemished firstborn offering and animal tithe offering, which is not included in the category of ''its animals.''
דִּתְנַן: כָּל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִמְכָּרִין בָּאִיטְלִיז, וְנִשְׁחָטִין בָּאִיטְלִיז, וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהֲנָאָתָן לַבְּעָלִים.
Traduction
And which restrictions apply to the consumption of blemished firstborn animals? The restrictions are as we learned in a mishna (Bekhorot 31a): All disqualified consecrated animals are redeemed and then sold in the butchers’ market [ba’itliz], where they fetch a higher price, in order to benefit the Temple treasury. And they are slaughtered in the butchers’ market, and their meat is weighed and sold by the litra, as is done with non-sacred meat, with the exception of a firstborn offering and animal tithe offering, as their benefit is accrued to their owners. The money will benefit their owners rather than the Temple treasury, and private individuals may not disgrace disqualified offerings by treating them as one would non-sacred meat.
מֵיתִיבִי: ''וּמָעֲלָה מַעַל בַּה''' — לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים, שֶׁהֵן מָמוֹן בְּעָלִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
Traduction
§ The Gemara raises an objection from a baraita: If one takes an oath falsely denying possession of another’s property, he must pay the value of that property and an additional one-fifth to the owner. The passage stating this halakha begins: ''If anyone sin, and commit a trespass against the Lord, and deal falsely with his neighbor in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery'' (Leviticus 5:21). By stating: ''And commit a trespass against the Lord,'' the verse serves to include one who denies possession of offerings of lesser sanctity belonging to another, as they are the property of their owner, who has the right to consume their meat after the sacrifice. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili.
Rachi non traduit
לרבות קדשים קלים. שאם הפקיד שלמים או בכור או מעשר אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש וקרבן שבועת הפקדון לפי שהם ממונו וקרינא ביה וכחש בעמיתו:
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: לְרַבּוֹת שְׁלָמִים. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסַאי אוֹמֵר: לֹא אָמַר בֶּן עַזַּאי אֶלָּא בִּבְכוֹר בִּלְבָד.
Traduction
Ben Azzai says: The verse serves to include only one who denies possession of a peace offering of another, not other offerings of lesser sanctity. Abba Yosei ben Dosai says: Ben Azzai stated his halakha only with regard to a firstborn offering, that it is considered the property of the owner, i.e., the priest, but not with regard to other offerings of lesser sanctity.
Rachi non traduit
בן עזאי אומר לרבות שלמים. קאתי דודאי הן ממונו אבל מעשר לא דאיהו לאו ממונו הוא ולא יכול למוכרו חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום והכי מפרש בפרק ארבעה אבות נזיקין:
לא אמר בן עזאי אלא בבכור. שהפקיד [כהן בכורו] אצל אחר וכפר ונשבע (והודה) אבל שלמים לא היה ממונו הואיל וחיילא עלייהו קדושה שטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ומעשר נמי לא הואיל ואינו יכול למוכרו והכי מפרש בפרק קמא דנזיקין (ב''ק דף יב:):
בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּזְמַן הַזֶּה — הָא דּוּמְיָא דִּשְׁלָמִים קָתָנֵי! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
Traduction
What era are we dealing with in this baraita? If we say it is in the present, doesn’t the baraita teach the halakha of a firstborn offering as similar to the halakha of a peace offering? Peace offerings are not a relevant category in the present day. Rather, it is obvious that the baraita is referring to the period when the Temple is standing.
Rachi non traduit
הא דומיא דשלמים קתני. ושלמים בזמן הזה ליכא:
Tossefoth non traduit
אילימא בזמן הזה והא דומיא דשלמים קתני. ובפ''ק דב''ק (דף יב:) פרש''י דבזמן בית המקדש איירי דהא קרא בשבועת הפקדון איירי בזמן בית המקדש הוא דמחייבין ליה אשם ונראה דמש''ה נקט הכא דומיא דשלמים ולא רצה לומר כדפרש''י בב''ק (שם) משום דבלאו הכי צריך לומר דומיא דשלמים כדי להוכיח דבתם איירי ולא בבעל מום כדאמרינן בסמוך:
וּבְמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּבַעַל מוּם — הָא דּוּמְיָא דִּשְׁלָמִים קָתָנֵי! אֶלָּא לָאו בְּתָם, וּשְׁמַע מִינַּהּ אִית לֵיהּ לְכֹהֵן זְכִיָּיה בְּגַוֵּויהּ.
Traduction
And what type of animal are we dealing with? If we say that the baraita is referring specifically to a blemished animal, doesn’t it teach the halakha of a firstborn offering as similar to the halakha of a peace offering? Peace offerings are the property of their owners even when they are unblemished. Rather, is it not referring even to an unblemished firstborn animal? And the baraita teaches that this animal is the property of its owner. Learn from it that the priest has the right of acquisition to an unblemished firstborn offering when the Temple is standing.
Rachi non traduit
דאי בבעל מום הא דומיא דשלמים קתני. ושלמים ודאי שלמים תמימים קא מרבי דממונן הוא דאין בהן מעילה מחיים דבשלמא בבכור גבי כהן איכא לפלוגי בין תם לבעל מום משום דתם איכא למימר לא זכי ביה כהן אלא משלחן גבוה והיינו מהקטרת אימורים ובעל מום דלית ביה הקרבה זכי ליה רחמנא מיד אבל גבי שלמים דישראל ליכא למימר ישראל משלחן גבוה זכי הלכך לא שנא תמין לא שנא בעלי מומין מחיים זכי בהו:
אלא לאו בתם. וקא מיחייב לכופר [בבכור] קרבן שבועה אלמא ממונא דכהן הוא (ובבכור):
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source