Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 7a
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: בִּשְׁלָמָא מֵעִיקָּרָא לָא יָדַעְנָא אִי הַאי מִיקְּבַע לַשֵּׁם, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּאִינְּכַר שֵׁם — לָא לָקֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
Since it might enter your mind to say that granted, if one does this initially, before the lottery, we do not know if this blemished animal will be designated as the one sacrificed to the Lord or sent to the wilderness. Therefore, the one who consecrated the blemished animal is flogged. But here, since it is already clear that the other animal is to be sacrificed to the Lord, and the one he consecrates will be sent to the wilderness, perhaps he is not flogged for consecrating it. The verse therefore teaches us that this is also a violation of the prohibition and he is flogged.
Rachi non traduit
סד''א בשלמא מעיקרא - בעינן תמימין משום דלא ידענא אי האי מיקבע לשם אי האי מיקבע לשם כו'.
ל''א והא אין הגורל קובע כו' אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי היא דלא בעי הגרלה דתניא חנן המצרי אומר אפי' דמו של שעיר הנעשה בפנים בכוס ומת כלומר שכבר נשחט ומת שעיר המשתלח מביא חבירו מביא שעיר אחר מן השוק ומזווג לו ומעמידו אצל הדם להראות שחבירו הוא ואחר כך משלחו אלמא לא בעי הגרלה וליכא למפרך הא דפרכינן הלכך איצטריך קרא:
וקפריך אימור דשמעת ליה לחנן דלית ליה דחויין. דלא יביא שנים אחרים ויגריל וישחוט האחד לשם והאחר לעזאזל והראשון שכבר נשחט ידחה וישפך דמו לאיבוד דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה דלמא לעולם יביא שנים מן השוק ויגריל ואותו שיפול עליו הגורל לעזאזל יעמד עם דם שבכוס וישלחנו והדם שבכוס מזה ממנו כמשפטו ואותו שנפל עליו הגורל לשם ירעה עד שיסתאב. הא מני דמצריך קרא לרבות שעיר דלא ליהוי בעל מום רבי שמעון הוא דלית ליה הגרלה והכי הוי מסקנא ותו לא פריך מידי. והגירסא אימור דשמעת ליה לרבי שמעון כו' שבשתא היא דהא במסכת יומא (דף סג:) תנינן לה לכולה סוגיא ולא פרכינן התם מידי בפרק שני שעירי:
רבא אמר כגון שהומם כו'. כדפרישית לעיל (והא דגרסינן הכא) דכרעיה דראשון הוא ותירוצא דמתרץ כגון שהיה לו [חולה] בתוך ביתו כו' ל''ג ליה ושבשתא הוא דלא איירי הכא במחוסר זמן כלל אבל במסכת יומא (שם) תנינן לה בההיא סוגיא [רומייא] דמחוסר זמן היא והא ליכא למימר אם אינו עניין לבעל מום תנהו עניין למחוסר זמן דהא נפקא לן מחוסר זמן בשעיר המשתלח מלה' דאידך קרא ומיום השמיני והלאה וגו' מהכא נפקא במסכת יומא[ס''ג:]:
אָמַר מָר: מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אַף קַבָּלַת הַדָּם. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר קְרָא: ''וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת וְגוֹ''' — זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
§ The Master said above: The Sages said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: One who sacrifices a blemished animal violates a prohibition against the collection of the blood as well. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: The verse states: ''That which has its testicles bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not offer unto the Lord'' (Leviticus 22:24). The phrase ''You shall not offer unto the Lord'' is apparently superfluous, as the Torah already stated earlier: ''But whatever has a blemish, you shall not offer'' (Leviticus 22:20). Rather, this extra phrase is referring to the collection of the blood, for which Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said that one is liable.
וּלְתַנָּא קַמָּא, הַאי ''לֹא תַקְרִיבוּ'' לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לִזְרִיקַת דָּמִים. וְהָא נָפְקָא לֵיהּ מֵ''עַל הַמִּזְבֵּחַ''? אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא דְּמִשְׁתַּעֵי הָכִי.
Traduction
The Gemara asks: And according to the first tanna, who holds that one is not liable for collection of the blood per se, why do I need this phrase: ''You shall not offer,'' stated with regard to damaged testicles? The Gemara answers: He requires it to teach that one is liable for sprinkling the blood. The Gemara challenges: But he derives this from the phrase: ''Upon the altar'' (Leviticus 22:22), which indicates that one may not sacrifice any part of such an animal on the altar, even its blood. The Gemara answers: With regard to that phrase, the first tanna holds that it is simply the normal manner of the verse that it speaks like this. It does not teach any additional halakha.
וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא? אִין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא קַבָּלַת הַדָּם מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהָא: ''וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ'' — זוֹ הִיא קַבָּלַת הַדָּם שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
The Gemara challenges: But also according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, one may claim that this is the normal manner of the verse. Why does he derive a halakha from this phrase? The Gemara answers: Yes, it is indeed so. He does not derive liability for sprinkling of the blood from the phrase ''upon the altar.'' Rather, from where does he derive the prohibition against collection of the blood? He derives it from this verse: ''Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them; there is a blemish in them; they shall not be accepted for you'' (Leviticus 22:25). This verse is referring to the collection of the blood when sacrificing a blemished animal, for which Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said that one is liable.
Tossefoth non traduit
ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה. וא''ת למה לי איש איש לרבות בני נח שנודרין נדרים ונדבות כישראל (חולין דף יג:) תיפוק ליה מהאי קרא דמדקאמר לא תקריבו את אלה משמע אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב תמימים אבל איפכא ליכא למיבעיא מיד בן נכר למה לי תיפוק ליה מאיש איש דהא איצטריך בן נכר להאי דרשא דהכא לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן (לא אמרינן) אלא איש איש למה לי ותירץ רבינו שמשון בר אברהם דאיצטריך להך פלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בפרק ואלו מנחות (מנחות עג:) מה תלמוד לומר לעולה פרט לנזירות רבי עקיבא אמר עולה אין לי אלא עולה ולא שאר קרבנות:
וּלְתַנָּא קַמָּא, הַאי ''לֹא תַקְרִיבוּ'' לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַאי: סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְלֹא נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא עַל מְחוּסַּר אֵבָרִים, לָא שְׁנָא בְּמִזְבֵּחַ דִּידְהוּ וְלָא שְׁנָא בְּמִזְבֵּחַ דִּידַן, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
The Gemara asks: And according to the first tanna, who holds that one is not liable for collection of the blood, why do I need this phrase: Neither from the hand of a foreigner shall you offer? The Gemara answers: He requires it to teach this halakha: It may enter your mind to say that since the descendants of Noah are commanded only with regard to the sacrifice of an animal lacking limbs but they are permitted to sacrifice animals with minor blemishes, perhaps there is no difference if this is performed on their altar outside the Temple or if it is done on our altar in the Temple. Accordingly, one might claim that a gentile may sacrifice a blemished animal in the Temple in Jerusalem. The verse therefore teaches us that they may not sacrifice a blemished animal in such a manner.
Rachi non traduit
בני נח נצטוו מלהקריב מחוסרי אברים כדאמרי' בפרק קמא דע''ז (דף ה:) אבל על מום אחר לא נצטוו במזבח דידהו. ואי לא כתיב לא תקריבו מאת בן נכר את כל אלה דמשמע בעל מום לא יקבלו מן העובד כוכבים להקריב הוה אמינא ליקרב אלא שלא יהו מחוסרי אברים קמ''ל:
(לא שנא) בבמה דלהון. בבמת יחיד שעשה העובד כוכבי' לשמים וקמ''ל מכל אלה דלא מקבלין כלומר להכי לא מקבלינן דהא כתיב בההוא קרא מכל אלה דמשמע לא תקבל בעל מום ה''נ לדידהו במזבח המיוחד:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עַל קַבָּלַת הַדָּם. מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ''וּמָעוּךְ וְכָתוּת... לֹא תַקְרִיבוּ'' — זוֹ קַבָּלַת הַדָּם, וּזְרִיקָה נָפְקָא לֵיהּ מֵ''עַל הַמִּזְבֵּחַ''.
Traduction
The Gemara presents an alternative version of the discussion. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One violates a prohibition for the collection of the blood as well. The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: As it is written: ''That which has its testicles bruised, or crushed, or torn, or cut, you shall not offer unto the Lord'' (Leviticus 22:24). This verse is referring to the collection of the blood. And he derives the prohibition against sprinkling the blood from the phrase: ''Upon the altar'' (Leviticus 22:22).
וּלְרַבָּנַן נָמֵי תִּיפּוֹק לְהוּ זְרִיקָה מִן ''עַל הַמִּזְבֵּחַ''! הָכִי נָמֵי, וְאֶלָּא ''לֹא תַקְרִיבוּ'' דְּמָעוּךְ לְמַאי אֲתָא? מַפְּקִינַן [לֵיהּ] לְבָמַת יָחִיד.
Traduction
The Gemara objects: And according to the Rabbis as well, who hold that one is not liable for collection of the blood, let them derive liability for sprinkling the blood from the phrase ''upon the altar.'' The Gemara explains that it is indeed so, that they derive it from that phrase. But for what purpose comes the phrase ''You shall not offer'' with regard to bruised testicles? We learn from this phrase the prohibition of the sacrifice of a blemished animal even on a private altar, where offerings were sacrificed before the construction of the Temple.
וּלְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְבָמַת יָחִיד? אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא ''תַּקְרִיבוּ'' דְּקַבָּלָה מְנָא לֵיהּ? ''מִיָּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ'' — זוֹ קַבָּלַת הַדָּם.
Traduction
The Gemara asks: But according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, how can he then derive the prohibition against collection of the blood of a blemished animal from the phrase ''You shall not offer''? After all, he requires this phrase to render prohibited sacrifice on a private altar. The Gemara answers: Yes, it is indeed so. Rather, where does he find another instance of the term ''shall offer'' for prohibiting collection of the blood? From the following verse: ''Neither from the hand of a foreigner shall you offer the bread of your God of any of these, because their corruption is in them; there is a blemish in them; they shall not be accepted for you'' (Leviticus 22:25). This verse is referring to the collection of the blood.
וְרַבָּנַן אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּבְנֵי נֹחַ אֵין מְצוִּּוין אֶלָּא עַל מְחוּסַּר אֵבֶר בְּבָמָה דִּלְהוֹן, דִּלְמָא אֲנַן נָמֵי נְקַבֵּיל מִינְּהוֹן? קָא מַשְׁמַע לַן ''מִכָּל אֵלֶּה'' דְּלָא מְקַבְּלִינַן.
Traduction
And the Rabbis maintain that this verse is necessary for a different halakha, as it may enter your mind to say that since the descendants of Noah are commanded only with regard to sacrificing an animal lacking a limb on their private altar but are permitted to sacrifice animals with minor blemishes, perhaps we should accept blemished offerings from them in the Temple as well. Therefore, the verse teaches us by the use of the phrase ''of any of these'' that we do not accept them.
מַתְקֵיף לַהּ רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁמָּא לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא בְּתָם שֶׁנַּעֲשָׂה בַּעַל מוּם, וְעוֹבֵר, דְּאִי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא — דִּיקְלָא בְּעָלְמָא הוּא!
Traduction
§ The baraita cited earlier stated that one who consecrates a blemished animal violates several prohibitions, but it did not differentiate between animals born with blemishes and those that acquired them during their lives. Reish Lakish objects to this: Perhaps we learned the prohibition only with regard to an unblemished animal that became blemished, and only one who consecrates such an animal transgresses the prohibition. As, if he consecrated an animal that was blemished from the outset, it is akin to consecrating a mere date palm, and his presumed intention is to consecrate its value, with the proceeds from its sale being used to purchase an offering. This would be permitted.
Rachi non traduit
מתקיף לה ר''ש בן לקיש. לעיל קא מהדר דעובר בה' שמות שמא לא שנינו דילקה משום לא תקדישו אלא בתם ונעשה בעל מום משום דאיכא למימר הואיל ומעיקרא תם הוה סבר אע''פ שנפל בו מום אקדישנו ואקריבנו וכיון דלהקרבה מצינו [למימר] לאסוקי אדעתיה דאקדשיה לקי אבל בעל מום מעיקרא ממעי אמו דיקלא בעלמא הוא דאיכא למימר דלא אסיק אדעתיה [דחזי] לאקרוביה אלא לדמי אקדשיה ולא לקי:
Tossefoth non traduit
אלא בתם ונעשה בעל מום. דאיכא למימר הואיל מעיקרא תם הוה סבר אע''פ שנפל בו מום אקדישנו ואקריבנו וכיון דלהקרבה מצינו [למימר] דאסוקי אדעתיה דאקדשינהו לילקי אבל בבעל מום מעיקרו ממעי אמו דיקלא בעלמא הוא ואיכא למימר דלא אסיק אדעתיה דחזי לאקרוביה לשון רש''י וקשה להר''ר מר היכי מצינו למימר דלא אסיק אדעתיה לאקרובי והלא התרו בו לא תקריב בעל מום למזבח והא קבל עליו התראה ואמר על מנת כן אני עושה דבלאו הכי לא לקי לכ''נ להר''ם לפרש דלא קאי ר''ש בן לקיש אבל תקדישו אלא אבל תקטירו ואבל תזריקו וה''פ לא שנו דעובר אבל תקטירו ואבל תזריקו אלא כשהקדישו תם ונעשה בעל מום דכיון דחלה עליו קדושת מזבח קודם שהומם אסיק אדעתיה דחזי להקרבה אבל בעל מום מעיקרו קודם קדושה דיקלא בעלמא הוא דלא מסיק אדעתיה דחזי להקרבה ולא לקי:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: ''שָׂרוּעַ וְקָלוּט'' כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה, וְהָנֵי בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעִיקָּרָא נִינְהוּ.
Traduction
Rav Ḥiyya bar Yosef said to Reish Lakish: The blemishes mentioned in the phrase in the verse that states: ''Either a bull or a lamb that has anything too long or too short'' (Leviticus 22:23), are written in the passage that prohibits the sacrifice of blemished animals, and animals such as these are blemished from the outset.
Rachi non traduit
שרוע. שנשתברה אחד מאבריו:
קלוט. שפרסותיו קלוטים:
כתובין בפרשה. ועלייהו כתיב לא תקריבו ודרשינן לא תקדישו:
אֲמַר לֵיהּ: שֶׁמָּא לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא בִּתְמוּרָה, דִּתְנַן: חוֹמֶר בַּתְּמוּרָה מִבַּזֶּבַח, שֶׁכֵּן קְדוּשָּׁה חָלָה עָלֶיהָ עַל בַּעַל מוּם קָבוּעַ.
Traduction
Reish Lakish said to Rav Ḥiyya bar Yosef: Perhaps in the case of animals born with blemishes, we learned the prohibition only with regard to substitution, as we learned in a mishna (16b): There is greater stringency with regard to a substitute than there is with regard to the initial consecration of an offering, as, if one substituted a non-sacred animal with a permanent blemish for a consecrated unblemished animal, the blemished animal is imbued with sanctity. But initial consecration of an animal with such a blemish is effective only with regard to its value, so perhaps one who does so is exempt from punishment.
Rachi non traduit
שמא לא שנינו. שיהא חייב משום הקדשה אלא בתמורה לפי שהתמורה חלה על בעל מום קבוע וקדוש קדושה גמורה שאינה יוצאה לחולין ליגזז וליעבד אפילו על ידי פדיון אלא הויא כשאר קדשים שקדם הקדשן את מומן והך משנה לקמן בפרק שני (תמורה דף טז:) כדכתיב טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר וגו' והואיל וקדושה גמורה היא לוקה עליה אם המיר והביא בעלת מום שיקדיש ותפסה בתמורת בהמת קודש תמימה אבל הקדיש בעל מום מעיקרא לא אמינא דלילקי דדיקלא בעלמא הוא אלא אם כן הקריבו:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: לָא שְׁמִיעַ לָךְ הָא דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי, בַּחֲבוּרָה נִמְנוּ וְגָמְרוּ: הַמַּקְדִּישׁ בַּעַל מוּם לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת, וְאִי בִּתְמוּרָה נָמֵי — שִׁשָּׁה הָוְויָין, דְּאִיכָּא נָמֵי לָאו דִּתְמוּרָה! אֶלָּא מַאי — בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ? אַמַּאי לָקֵי? דִּיקְלָא בְּעָלְמָא הוּא!
Traduction
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Didn’t you hear that which Rabbi Yannai says, that when the Sages sat in a group, their opinions were counted and they concluded: One who consecrates blemished animals for sacrifice on the altar violates five separate categories of prohibition. But if the baraita is also referring to a case of substitution, there are six categories, as there is also the prohibition of performing substitution. Reish Lakish responded: Rather, what can you say? Is the baraita speaking of one who consecrated an animal that is blemished from the outset? Why then is he flogged? It is akin to one who consecrates a mere date palm.
Rachi non traduit
נמנו וגמרו. משמע שדקדקו ולא מצאו יותר. ואם איתא דעל ידי תמורה מישתעי:
שית הויין דהא. איכא לאו דלא ימיר:
אלא מאי בבעל מום מעיקרו. ועל ידי הקדש אמאי לקי הא לא חיילא עליה קדושת מזבח כלל דדיקלא בעלמא הוא ולא אקדשיה אלא לדמי:
אֲמַר לֵיהּ: דִּיקְלָא — לָאו זִילָא מִילְּתָא, מִין עֵצִים הוּא; בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא — זִילָא מִילְּתָא, כֵּיוָן דִּשְׁבֵיק תְּמִימִים וְאַקְדֵּישׁ בַּעֲלֵי מוּמִין — מִיחַיַּיב.
Traduction
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: There is a difference between the cases. When one consecrates a date palm, the matter is not disgraceful, as it is a type of wood that one may burn on the altar. Therefore, he is not flogged. By contrast, when one consecrates an animal that is blemished from the outset, the matter is disgraceful. Since he forsook unblemished animals and consecrated blemished animals, he is liable to be flogged.
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא, אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ הָכִי בַּזְיָא מִילְּתָא, דְּדֶקֶל לֵיכָּא בְּמִינוֹ — לָא לָקֵי, לְאַפּוֹקֵי בַּעַל מוּם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא בְּמִינוֹ — לָקֵי.
Traduction
The Gemara presents an alternative version of the previous point. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Nevertheless, the matter of consecrating an animal blemished from the outset is disgraceful. For in the case of a date palm, as there is no item of its type that can be sacrificed as an offering, he is not flogged for consecrating it. This is to the exclusion of a blemished animal; since there are items of its type that can be sacrificed as offerings, i.e., unblemished animals, he is flogged for consecrating it.
Rachi non traduit
ליכא במינו. הראוי למזבח:
בעל מום איכא במינו. ראוי למזבח וכיון דאיכא במינו ראוי איכא בזיון כיון דשבק מידי דחזי ואקדיש מידי דלא חזי:
אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דַּאֲמוּר טַעְמָא דְּבַעַל מוּם דְּלָקֵי — מִשּׁוּם דְּבַזְיָא מִילְּתַיְיהוּ, אֲפִילּוּ (למקדיש) [מַקְדֵּישׁ] לֵיהּ לִדְמֵי נְסָכִים — נָמֵי לָקֵי.
Traduction
Rava said: Now that it has been said that the reason that one who consecrates a blemished animal is flogged is due to the fact that the matter is disgraceful, then even one who consecrates it to be sold and its money used for purchasing libations should be flogged as well, as consecrating a blemished animal is in and of itself a disgraceful act.
Rachi non traduit
אפי' אקדשיה לדמי נסכים. דהשתא ליכא בזיון כל כך שאין במינו ראוי לנסכים ועוד דהא לדמי אקדשיה אפי' הכי לקי:
Tossefoth non traduit
אפילו אקדיש לדמי נסכים לקי. וה''ה מקדיש לדמי עולה והא דאמר לקמן (תמורה דף יח:) המקדיש נקבה לעולה ימכר ויפלו דמיו לעולה צ''ל דלקי וכן הא דתנן פרק כיצד מערימין (לקמן תמורה כז:) אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה צריך לומר דלקי:
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא:
Traduction
The Gemara notes: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rava:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source