Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 32a
מַתְנִי' אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִקְּדוּשָּׁה לִקְדוּשָּׁה, וּמַקְדִּישִׁין אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי, וּמַחְרִימִין אוֹתָן, וְאִם מֵתוּ — יִקָּבֵרוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אִם מֵתוּ — יִפָּדוּ.
Traduction
MISHNA: While the previous mishna enumerated differences between consecration for the altar and consecration for Temple maintenance, this mishna enumerates halakhot that apply to both. With regard to both animals consecrated for the altar and items consecrated for Temple maintenance, one may not alter their designation from one form of sanctity to another form of sanctity. But one may consecrate animals already consecrated for the altar by a consecration of their value, and that value is donated to the Temple treasury for maintenance. And one may dedicate them for the purpose of giving their value to the priests. And if animals consecrated either for the altar or for Temple maintenance died, they must be buried. Rabbi Shimon says: Although that is the halakha with regard to animals consecrated for the altar, if animals consecrated for Temple maintenance died, they can be redeemed.
Rachi non traduit
מתני' מקדושה לקדושה. דקדשי בדק הבית שהקדישם למזבח לא עשה כלום ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה:
ומקדישין אותן. אקדשי מזבח קאי:
הקדש עילוי. כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו כח בה ונותן לגזבר דתנן בערכין בפ' המקדיש (ערכין דף כח:) מחרים אדם את קדשיו אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתם כלומר אם בהמה זו היתה נדר כגון דאמר הרי עלי עולה והפריש זו לנדרו כיון דאם מתה או נגנבה חייב באחריותה נמצא שכולה שלו ונותן כל דמיה לחרם הכהן והוא הדין נמי לבדק הבית אם התפיס קדשי מזבח לבדק הבית ואם נדבה דאם מתה אינו חייב באחריותה נמצא שאין לו חלק בה אלא טובת הנאה דרשאי ליטול דבר מועט מישראל חבירו כדי שיתן עולתו זאת לבן בתו כהן להקריבה כדי שיטול את העור וכפי אותה טובת הנאה יתן לבדק הבית:
ומחרימין אותם. אם החרים קדשי מזבח נותן לכהן העילוי כמו שפירשתי:
אם מתו. קדשי מזבח אפי' לאחר שהוממו אבל עדיין לא נפדו יקברו ואינו יכול לפדותם ולהאכילן לכלבים ואפילו למאן דאמר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הני מילי בשנעשו טרפה דאיכא העמדה והערכה אבל מתו לא דבעינן העמדה והערכה. אי נמי האי מתו כגון שעבר ושחטם קודם פדיונן וקאמר דשוב אינו יכול לפדותן ולאוכלן דבעינן העמדה והערכה ויקברו:
יפדו. דלא היו בכלל העמדה והערכה כדמוכח טעמא בגמרא:
Tossefoth non traduit
מקדישין אותן הקדש עילוי. לשון שומא כמו מעלין בדמים כלומר שמין כמה כח יש לו בה כדמפרש בערכין (דף כח:) המתפיס עולה לבדק הבית אם נדר נותן את דמיה שהרי אם היה נאבד היה חייב לשלם ואם נדבה נותן לפי טובת הנאה שבה פי' ומצי שקיל דבר מועט מישראל חברו כדי להקריב במשמר בן בתו כהן לשון רש''י ול''נ דלא מצינו זה הלשון דליתב לבן בתו כהן כ''א גבי בכור (בכורות דף כז.) לכן נראה לפרש כדתנן בהדיא בערכין (גם זה שם) ואם נדבה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה לעולה ואע''פ שאינו רשאי פי' אע''פ שאינו חייב כמו (חולין דף נד:) אין בעלי אומנין רשאין לעמוד פי' חייבין ובערכין (גם זה שם) מפיק הקדש עילוי מדכתיב כל חרם קדש קדשים מלמד שהחרם חל אקדשי קדשים ועל קדשים קלים והקדש עילוי אקדשי מזבח קאי דאי אקדשי בדק הבית אמר בגמרא דקדשי בדק הבית שהקדיש לקדשי מזבח לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום ופירש''י בגמרא דלא שייך טובת הנאה בקדשי בדק הבית ולא נהירא למורי האי טעמא דאטו מי לא שייך ביה לומר כמה אדם רוצה ליתן לבדק הבית אע''פ שאינו רשאי כמו בקדשי מזבח ונראה למורי דטעמא משום דבקדשי מזבח יש שם הבעלים לפדותן כשהוממו אבל בקדשי בדק הבית שהקדישן אין לבעלים עליהן יותר משאר אדם לפיכך אין בידו להתפיס:
גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא: קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיסָן לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ''כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה''' — כָּל חֵרֶם דְּקֹדֶשׁ קָדָשִׁים הָוֵי, הָהוּא לַה' לֶיהֱוֵי.
Traduction
GEMARA: Rav Huna says: With regard to animals consecrated for the altar, if one associated such objects of his vow with dedications for the priests, i.e., he vowed to give their value as a dedication to the priests, he has done nothing. What is the reason? The verse states: ''Notwithstanding, no devoted item that a man may devote unto the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field, shall be sold or redeemed; every dedicated item is most holy unto the Lord'' (Leviticus 27:28). The verse is interpreted to mean that any dedicated item that is most holy, i.e., that was consecrated for the altar and then dedicated to the priests, that item should be for the Lord, and the priests are not entitled to it.
Rachi non traduit
גמ' חרמי כהנים. היינו סתם חרמין. ולהכי נקט לשון חרמי כהנים דזימנין דחרמים לבדק הבית כגון אי פריש ואמר הרי זה חרם לבדק הבית:
לא עשה כלום. ואפי' הקדש עילוי לא יהיב לכהנים:
כל חרם דקדש קדשים הוי. שהיה מתחילה קדש לה' הוא ואין כח כהן חל עליו:
Tossefoth non traduit
כל חרם קדש קדשים לה'. לפום ריהטא דרב הונא סבר לה כרבנן דפליגי עליה דר' יהודה בן בתירא במסכת ערכין פרק המקדיש (ערכין דף כח:) דאמר ר' יהודה בן בתירא סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים לה' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים מה ת''ל כל חרם קדש קדשים מלמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ולאותו תנא ניחא שפיר דרשא דרב הונא דהא דאמר מלמד שחל על קדשים היינו דווקא חרמים דלה' אבל לר' יהודה בן בתירא לא שייך למדרש הכי דהא לא מיירי כלל בהתפסה דהקדש עילוי. הרמ''ר:

מֵיתִיבִי: קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁהִתְפִּיסָן, בֵּין לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ בֵּין לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
Traduction
The Gemara raises an objection to the statement of Rav Huna from a baraita: With regard to items consecrated for Temple maintenance that one associated with another sanctity, whether with a consecration for the altar, whose sanctity is more stringent than consecration for Temple maintenance, or with a dedication to the priests, he has done nothing. The reason is that one cannot remove the sanctity of an item consecrated for Temple maintenance, and he has no ownership of value in it. As for the benefit of discretion, i.e., the right to choose the priest that will receive the offering, this is not relevant to items consecrated for Temple maintenance, and therefore it cannot be suggested that his act of consecration was with regard to the benefit of discretion.
Rachi non traduit
לא עשה כלום. דגופייהו לא מיפקע מבדק הבית וטובת הנאה לא שייכא בהו:
Tossefoth non traduit
קדשי בדק הבית שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום. פירש''י דבשלמא קדשי מזבח יש בהן טובת הנאה כדמפרש במתניתין אבל בקדשי בדק הבית מה טובת הנאה יש בהן:
חֶרְמֵי כֹהֲנִים שֶׁהִתְפִּיסָן, בֵּין לְקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, בֵּין לְקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
Traduction
Similarly, in the case of a dedication to priests that one associated with another sanctity, whether with a consecration for the altar or with a consecration for Temple maintenance, he has done nothing. One does not have any rights to an item dedicated to the priests, not even the benefit of discretion, as the dedicated item must be given to the members of the priestly watch serving in the Temple at the time of its dedication.
Rachi non traduit
וכן חרמי כהנים. אין לו שום חלק בהם ואפי' טובת הנאה משום דאינו רשאי ליתנן אלא לכהן שבאותו משמר ואליבא דמאן דמקיש מטלטלין לחרמי קרקעות בערכין בפרק המקדיש (ערכין דף כח.):
Tossefoth non traduit
חרמי כהנים שהתפיסן כו'. פירש''י דאין לו בהן טובת הנאה שצריך הוא ליתנו לכהן (בע''כ) שבאותו משמר ואפילו למאן דלא מקיש מטלטלין לקרקעות ה''מ מקדיש עכ''ל ואומר מורי דהך מילתא דמקיש מטלטלין לקרקעות בערכין בפרק המקדיש (ערכין דף כח.) אמר רב חסדא המחרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר ופריך וליקוש מטלטלין לקרקעות ומשני ולאו תנאי היא דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש ומה שפירש אפילו למאן דלא מקיש ה''מ במקדיש לא הבין רבי לשונו אלא נראה לפרש למורי (שי') בדהיה כהן והכא אתיא כמאן דלא מקיש:
הָא קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיס לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא!
Traduction
The Gemara explains the objection: Since the baraita teaches only that one may not associate with another sanctity items consecrated for Temple maintenance or dedications to priests, it may be inferred with regard to animals consecrated for the altar that one associated with dedications to priests, that what he did is done, i.e., it takes effect. If so, this baraita is apparently a conclusive refutation of the statement of Rav Huna.
Rachi non traduit
הא קדשי מזבח. דשייך בהו טובת הנאה מה שעשה עשוי ויהיב הטובת הנאה לכהן:
אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: כִּי שַׁיְּירַהּ — אַהָדָא שַׁיְּירַהּ, דְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִתְפִּיסָן לְבֶדֶק הַבַּיִת — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
Traduction
The Gemara responds: Rav Huna could have said to you that one cannot draw such an inference from the baraita, as it is possible that the tanna chose to discuss only those two instances while omitting the case of an animal consecrated for the altar. And as for the fact that the tanna omitted this latter case, he omitted it due to this reason, that the halakha differs depending on the case: With regard to animals consecrated for the altar that one associated with a consecration for Temple maintenance, what he did is done, and he must pay the Temple treasury a consecration of value, but if he associated it with a dedication to priests, he has done nothing.
Rachi non traduit
הא דשייריה. לקדשי מזבח דלא תנייה בהדי הני:
אהדא שייריה. כלומר על דבר זה שייריה ואם הקדישן לב''ה מה שעשה עשוי ויהיב הקדש עילוי אבל לחרמי כהנים לא דבהדיא מיעטיה קרא:
וְלִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי הָנָךְ! תַּנָּא דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — קָתָנֵי, דְּלֵית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — לָא קָתָנֵי.
Traduction
The Gemara objects: But if so, let the tanna teach explicitly that one who associates an animal consecrated for the altar with a dedication to the priests has done nothing, alongside these other cases of items consecrated for Temple maintenance and dedications to priests. The Gemara explains: The tanna teaches instances where there are two types of consecration with which the item cannot be associated, e.g., an item consecrated for Temple maintenance, which cannot be associated with either a consecration for the altar or a dedication to the priests. By contrast, the tanna does not teach a case where there are not two instances with which the item cannot be associated, i.e., an animal consecrated for the altar. Although an animal consecrated for the altar cannot be associated with a dedication to the priests, it can be associated with a consecration for Temple maintenance.
Rachi non traduit
וניתנייה בהדי הנך. ונימא קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים לא עשה כלום:
תרתי. דאינו יכול להתפיסן אפי' לאחד משתי קדושות:
תְּנַן: ''מַקְדִּישׁ אוֹתָן הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי'', מַאי לָאו ''הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי'' — לְבֶדֶק הַבַּיִת, וּ''מַחְרִימִין'' — לְחֶרְמֵי כֹהֵן?
Traduction
The Gemara raises another objection to the statement of Rav Huna from that which we learned in the mishna: One may consecrate animals already consecrated for the altar by a consecration of their value, and one can dedicate them. The Gemara asks: What, is it not correct to say that when the mishna is referring to a consecration of their value, this is a consecration for Temple maintenance, and when it states that one dedicates them, this is referring to dedications to a priest? Evidently, one can associate an animal consecrated for the altar with a dedication to priests.
Rachi non traduit
מאי לאו הקדש עילוי. מקדישין אותו לבדק הבית ומחרימים דקתני היינו לחרמי כהנים ויהיב לכהנים העילוי:
לָא, אִידִי וְאִידִי קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְלָא שְׁנָא מַפֵּיק לְהוּ בִּלְשׁוֹן ''הַקֹּדֶשׁ'' לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְלָא שְׁנָא מַפֵּיק לְהוּ בִּלְשׁוֹן ''(חֶרְמֵי) [חֵרֶם]'' לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Traduction
The Gemara responds: No, this is not the meaning of the mishna. Rather, both this and that are referring to consecrations for Temple maintenance. And the mishna is teaching that there is no difference whether he expresses a term of consecration, i.e., if he states: This animal is consecrated for Temple maintenance, in which case the animal is consecrated for Temple maintenance, and there is no difference if he expresses a term of dedication, i.e., he states: This animal is dedicated for Temple maintenance, as in this case too, the animal is consecrated for Temple maintenance.
Rachi non traduit
ל''ש כי מפיק. קדשי מזבח לבדק הבית בלשון הקדש ל''ש בלשון חרם יהיב העילוי לגזברין:
וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי, דְּתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא: הֶקְדֵּשׁ עִילּוּי — קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, מַחְרִימִין אוֹתָם — חֶרְמֵי כֹהֲנִים! וְעוֹד, הָא תַּנְיָא: קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁהִקְדִּישָׁן לְחֶרְמֵי כֹהֲנִים — מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי! תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא, תְּיוּבְתָּא.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But this is not how it is taught in a baraita. As it is taught in a baraita: One can consecrate animals consecrated for the altar by a consecration of its value, that is, a consecration for Temple maintenance, and one can dedicate them by a dedication to priests. And furthermore, isn’t it taught in another baraita with regard to animals consecrated for the altar that one subsequently consecrated their value as dedications to the priests, that what he did is done? The Gemara concludes: The refutation of the opinion of Rav Huna is a conclusive refutation.
וְהָא רַב הוּנָא קְרָא קָאָמַר! אָמַר עוּלָּא: אָמַר קְרָא ''חֵרֶם כָּל חֵרֶם''.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But Rav Huna says a verse as the source for his opinion. Since his opinion is refuted, how should the verse be interpreted? Ulla said: That verse is not interpreted in the manner of Rav Huna. The verse states: ''Notwithstanding, no dedicated item that a man may devote unto the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field, shall be sold or redeemed; every dedicated item is most holy unto the Lord'' (Leviticus 27:28). The emphasis that ''every dedicated item'' is most holy indicates that a dedication to the priests takes effect on every item, even with regard to animals consecrated for the altar.
Rachi non traduit
אמר עולא. קרא לא כרב הונא משמע מדהוה ליה למכתב חרם קדשי קדשים הוא וכתיב וכל חרם הכי משמע על הכל חייל חרם ואפילו אמידי דקדש קדשים הוא:
וּמִי אָמַר עוּלָּא הָכִי? וְהָא אָמַר עוּלָּא: הַמַּתְפִּיס עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת — אֵין בָּהּ אֶלָּא עִיכּוּב
Traduction
Since Ulla holds that animals consecrated for the altar may be associated with a dedication to priests, evidently he also holds that they may be associated with a consecration for Temple maintenance, as even Rav Huna agrees they may be associated with such a consecration. The Gemara therefore asks: And did Ulla actually say this? But didn’t Ulla say that one who associates a burnt offering with a consecration for Temple maintenance has only the delay of
Tossefoth non traduit
והאמר עולא המתפיס עולה לב''ה אין בה אלא עיכוב גזברין. פירש רש''י שאינה קריבה עד שיבואו גזברין לעמוד על גבה כדאמר התם היאך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד ע''ג אבל שום דמים לא יהיה לב''ה וכ''ש לחרמי כהנים דהא אפילו רב הונא דפליג אחרמי כהנים מודה בב''ה ומשני מדרבנן כלומר הך ברייתא דלעיל דשייריה לקדשי מזבח לומר דחיילי עליה בקדשי עילוי מדרבנן הוא דחייל דמדאורייתא ליכא אלא עיכוב גזברין ועולא נמי כי תירצה מדרבנן תירצה וקרא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא לרבות חרמים למעילה כדכתיב בהו לה' עד כאן לשונו וקשיא טובא דאם כן תיקשי מתני' דלעיל דאמר מקדישין אותן הקדש עילוי ועוד קשה השתא אסיקנא דהוו דרבנן ובערכין (גם זה שם) דריש כל חרם לה' מלמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים משמע דהוי עיקר דרשא לכן נראה לפרש דלעולא ודאי חייב ליתן הוא הדמים לבדק הבית כדתנן במתני' ומקדישין אותן הקדש עילוי וכן בערכין ועולא ה''ק אין בה אלא עיכוב גזברין כלומר אין להקדש בגוף הבהמה אלא שהגזברין יעכבו אותה לשוחטה עד שישומו אותה ומתחייב דמי שומא לב''ה ואשמעינן שאין הקדש חל על גופה של עולה [אלא] לענין שתאסר לשוחטה עד שיפדנה הלכך ממתני' ניחא ליה דלא קאמר במתני' שיחול על גוף הבהמה אלא בחוב בעלמא אבל קשיא ליה כיון דמ''מ עולה דיכול להתפיס לחרמי כהנים א''כ ע''כ ס''ל דהקדש חל על גוף הבהמה דאם לא כן על מה יחול חרם הכהן דלא דמי לחרמי בדק הבית שאם אמר הרי עלי מנה לבדק הבית חייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל חרמי כהנים ודאי אם אמר הרי עלי מנה לחרמי כהנים אם ירצה יחזור בו דאמירה להדיוט לאו כלום היא וחרמי כהנים לא הוו אלא כאומר חפץ זה לחרמי כהנים שאז ודאי החרמים חל על גוף החפץ א''כ ע''כ סבר עולא שהחרם חל על גוף הבהמה א''כ למה אין בה אלא עיכוב גזברין ואמאי הרי איכא איסורא לשחוט עד שיפדנה ומשני מדרבנן כלומר מדאורייתא אינו חל כלל על גוף הבהמה ומדרבנן הוא דחל על גוף הבהמה ואסור לשוחטה ועיקר קרא ודאי אתא לומר שחל על הקדש לכל הפחות להתחייב מטעם חוב ועוד מצא רבי בשם ר''י דפריך מעולא דאמר המתפיס עולה לב''ה ולא אמר לחרמי כהנים ש''מ דסבר דחרמי כהנים לא אמר כלום כרב הונא וקשיא למילתא דדריש דיכול להתפיס לחרמי כהנים ומשני מדרבנן היא דדריש מכל חרם דחרמי כהנים היינו מדרבנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source