Le texte Le vocabulaire Les révisions
Tmourah
Daf 26a
גְּמָ' אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּאוֹמֵר ''תָּחוּל זוֹ'' וְאַחַר כָּךְ ''תָּחוּל זוֹ'' — דִּבְרֵי הַכֹּל תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן.
Traduction
GEMARA: Rabbi Yitzḥak, son of Rabbi Yosei, says that Rabbi Yoḥanan says, with regard to the disagreement between Rabbi Meir and Rabbi Yosei: Everyone concedes in a case where one says: The consecration of this animal as a substitute for a burnt offering will take effect and afterward the consecration of this animal as a substitute for a peace offering will take effect. In this case, everyone agrees that one attends only to the first statement, i.e., the sanctity of the burnt offering takes effect but the sanctity of the peace offering does not take effect.
Tossefoth non traduit
אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הכל מודים כו'. כך היא השיטה לר' יצחק בר יוסף דטעמא דר''מ לאו משום תפוס לשון ראשון ואי אמר תמורת עולה ושלמים אפי' ר''מ מודה דתרוייהו חיילי ולא פליג ר''מ אלא בתמורת עולה תמורת שלמים כדמפרש מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים כו' ור' יוסי סבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים קדושה ואינה קריבה כלומר לא יוכל להקריבה דחצי' הוי תמורת עולה וחציה הוי תמורת שלמים אימא תמורת עולה תמורת שלמים ותקרב לפיכך תחול אתרוייהו דלשניהם נתכוון:
''לֹא תָּחוּל זוֹ אֶלָּא אִם כֵּן חָלְתָה זוֹ'' — תַּרְוַויְיהוּ קָדְשִׁי.
Traduction
Likewise, everyone agrees that in a case where one says: Consecration of this animal as a substitute for a burnt offering shall not take effect unless the consecration of this animal as a substitute for a peace offering shall also take effect, the animal is consecrated as both a burnt offering and a peace offering.
לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּגוֹן מִשְׁנָתֵינוּ, דְּאָמַר ''תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים'', דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: מִדַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ''תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים'', וְאָמַר ''תְּמוּרַת עוֹלָה תְּמוּרַת שְׁלָמִים'' — הָוְיָא לֵיהּ כְּאוֹמֵר ''תָּחוּל זוֹ וְאַחַר כָּךְ תָּחוּל זוֹ''.
Traduction
Rabbi Meir and Rabbi Yosei disagree only with regard to a case such as the one in our mishna, where one said: This animal is the substitute of the burnt offering, the substitute of the peace offering. As Rabbi Meir holds: Since if he wanted both sanctities to take effect, he should have said: The substitute of the burnt offering and the peace offering, but instead he said: The substitute of the burnt offering, the substitute of the peace offering, he is considered like one who says: The consecration of this animal as a substitute for a burnt offering will take effect and afterward the consecration of this animal as a substitute for a peace offering will take effect. Therefore, according to Rabbi Meir only the first sanctity takes effect; the second sanctity cannot take effect because the animal is already consecrated.
Rachi non traduit
גמ' תמורת עולה תמורת שלמים גרסי' ול''ג ותמורת שלמים:
וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר, אִי אָמַר ''תְּמוּרַת עוֹלָה וּשְׁלָמִים'', הֲוָה אָמֵינָא קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
And Rabbi Yosei holds that from the outset he intended for both sanctities to take effect, and he did not say: The substitute of the burnt offering and the peace offering, because he reasoned that if he said that, one would say that he intends for the animal to be consecrated with two sanctities, half as a substitution of the burnt offering and half as a substitution of the peace offering. And if so, the animal cannot be sacrificed in the Temple, because it is impossible to sacrifice half the animal as one type of offering and half as another type of offering. Therefore, Rabbi Yosei teaches us that when he says: The substitute of the burnt offering the substitute of the peace offering, he intends for the animal to be both entirely a burnt offering and entirely a peace offering, as he mistakenly thinks that such an animal can be sacrificed in the Temple. But since he intended for both types of sanctity to take effect, the animal is half a burnt offering and half a peace offering.
Rachi non traduit
ור' יוסי קסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים כו'. ור' יוסי אמר לך קסבר האי גברא אי אמינא האי לישנא תמורת עולה ושלמים תהוי קדושה ולא קריבה וטעה בהכי דסבר אימא תמורה אכל חד וחד ותהוי קדושה גמורה ליקרב הלכך אע''ג דאמינא בהאי לישנא לתרוייהו איכוין הוה ליה כאומר לא תחול זו אלא אם כן חלה זו. לשון ירושלמי דר' מאיר סבר האי גברא דאמר תמורת עולה ותמורת שלמים הוא דקטעי דקסבר אי לא אמינא כו' הוא דהדר ביה והתניא בניחותא דפלוגתייהו בהכי ר' יוסי היינו רבנן דהא ודאי כי אמרי רבנן נמי דחלו תרוייהו לא אמרי אלא היכא דמתחלה נתכוין לכך דבנמלך כ''ע מודו דאין דבריו האחרונים כלום דודאי לא מצי לאימלוכי:
תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר ''בְּהֵמָה זוֹ חֶצְיָהּ תְּמוּרַת עוֹלָה וְחֶצְיָהּ תְּמוּרַת שְׁלָמִים'' — כּוּלָּהּ תִּקְרַב עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִימָּכֵר, וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ תְּמוּרַת עוֹלָה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ תְּמוּרַת שְׁלָמִים.
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: In the case of one who had two animals standing before him, one a burnt offering and one a peace offering, and he said with regard to one of his non-sacred animals: This animal, half of it is the substitute of the burnt offering, and half of it is the substitute of the peace offering, that animal is the substitute of the burnt offering and is therefore entirely sacrificed as a burnt offering. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is left to graze until it becomes blemished, and then it is sold, and the owner brings a substitute burnt offering with the payment for half the animal and a substitute peace offering with the payment for half the animal.
Tossefoth non traduit
האומר בהמה זו חציה תמורת עולה חציה תמורת שלמים כולה תיקרב עולה דברי ר''מ. וא''ת לרבי יצחק בר יוסי דאמר טעמא דר''מ מדהוה ליה למימר ולא משום תפוס לשון ראשון הכא לא שייך למימר מדהוה ליה למימר וא''כ אמאי תקרב עולה וכן במתני' דקתני היא שלמים וולדה עולה דאמר ר''מ הרי זה ולד שלמים ה''נ לא שייך למימר מדהוה ליה למימר וי''ל דדוקא כי אמר תמורת עולה תמורת שלמים דמשמע דסותר דבריו שם ודאי אנו צריכין להאי טעם מדהוה ליה למימר דאי לאו האי טעמא ה''א לשניהם נתכוון דאין דרך אדם לסתור דבריו כ''כ לפיכך אנו צריכין להאי טעמא דמדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים דעתו שתחול זו ואח''כ תחול זו אבל מתני' דתרי גופין נינהו ואין זו סתירה דאיכא למימר דעתו אתרוייהו וכן הכא נמי אין זו סתירה כיון דמפרש חציין אין אנו צריכין להאי טעמא דמדהוה ליה למימר דבלאו הכי נמי איכא למימר דדעתיה אתרוייהו ומיד שאמר חציה תמורת עולה חיילא אכולה וכן במתני' מיד שאמר היא שלמים חיילא קדושה אולד וצ''ע בפ''ב דזבחים (דף ל:) גבי כזית וכזית וא''ת היכי קאמר ר''מ כולה תיקרב עולה הא ר''מ כר' יהודה סבירא ליה בפ''ק (לעיל תמורה יא:) דאם אמר רגלה של זו עולה אין כולה עולה ואי משום דמודה ר' יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו וחציה היינו הנשמה תלויה בה היא הא אמר בפ''ק (שם.) דהני מילי תחלת הקדש אבל תמורה לא חיילא אפילו בדבר שהנשמה תלויה בו דאין ממירין איברין בשלמים וי''ל דר''מ סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כוותיה דאם אמר רגלה של זו עולה אין כולה עולה ופליג עליה דכי היכי דבתחלת הקדש חיילא אכולה בדבר שהנשמה תלויה בו הכי נמי כי אמר תמורה אאבר שהנשמה תלויה בו חיילא אכולה כר' יוסי דמדמה תמורה לתחלת הקדש כדתנן בפ''ק (שם י.) א''ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה ה''נ סבירא ליה לר''מ דכי היכי דחייל תחלת הקדש אכולה בדבר שהנשמה תלויה בו הכי נמי תחול תמורה אכולה ור' יהודה סבר דאין תמורה חלה אאבר כלל אפילו באבר שהנשמה תלויה בו אע''ג דבתחלת הקדש מודה בדבר שהנשמה תלויה בו וטעם כדפי' בפ''ק (דף יא.) או משום דדריש בהמה בבהמה או משום דמקיש תמורה למעשר מה מעשר קרבן יחיד כו' אי נמי י''ל דכי אמר חציה אפילו ר' יהודה מודה דיש לחלק בין חציה לאבר שהנשמה תלויה בו דהכי נמי אנו צריכין לחלק לרבי יוסי דאמר ולא שלימין בהן ובחציה מודה דמימר כאשר אפרש בסמוך בעזרת השם:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אִם לְכָךְ נִתְכַּוֵּון מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת — דְּבָרָיו קַיָּימִין. רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ רַבָּנַן! כּוּלָּהּ רַבִּי יוֹסֵי קָתָנֵי לַהּ.
Traduction
The baraita concludes: Rabbi Yosei said: If that was his intent from the outset, then since it is impossible to call two designations simultaneously, his statement stands, and the animal is half a burnt offering and half a peace offering. The Gemara objects: The opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the Rabbis. The Gemara explains: Rabbi Yosei taught the entire baraita, and the opinion of the Rabbis in the baraita is Rabbi Yosei’s opinion.
תַּנְיָא אִידַּךְ: ''בְּהֵמָה, חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ חַטָּאת'' — כּוּלָּהּ תִּיקְרַב עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
It is taught in another baraita: In a case where one says: This animal, half of it is designated as a burnt offering and half of it is designated as a sin offering, Rabbi Meir holds that we attend only to the first statement that he uttered, and therefore half of the animal becomes consecrated as a burnt offering. Since the animal cannot live if half of its body were removed, the sanctity spreads to the entire animal and it is sacrificed entirely as a burnt offering. This is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
בהמה חציה עולה וחציה חטאת תקרב עולה. דתפוס לשון ראשון וכיון דקדשה לפלגא קדושת עולה קדשה כולה ואע''ג דגבי האומר רגלה של זו עולה לא אר''מ דתיחול קדושה בכולה כדקתני בפירקין (דף יח.) אפ''ה בחציה מודה כדאמרי' התם הכל מודים בדבר שהנשמה תלויה בו:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תָּמוּת, וְשָׁוִין בְּאוֹמֵר ''חֶצְיָהּ חַטָּאת וְחֶצְיָהּ עוֹלָה'' שֶׁתָּמוּת.
Traduction
Rabbi Yosei says: Both sanctities take effect, and as an animal cannot be sacrificed as two offerings, it must be left to die. The baraita adds: And Rabbi Meir and Rabbi Yosei agree in a case where one says: Half of this animal is designated as a sin offering and half of it is designated as a burnt offering, that the animal must be left to die.
Rachi non traduit
תמות. דאף בגמר דבריו אדם נתפס ואיהו לא הוי מחוייב חטאת הלכך תמות:
ושוין באומר חציה חטאת. תחלה והדר חציה עולה דתמות:
Tossefoth non traduit
רבי יוסי אומר תמות. פירש''י דאף בגמר דבריו אדם נתפס ואיהו אינו מחוייב חטאת הלכך תמות וקשה היכי חיילא קדושת חטאת עליה כלל האמר בנדרים (דף ו.) דאפילו אמר על הבהמה הרי זו חטאת אם אינו מחוייב חטאת לא אמר כלום לפיכך פר''י דהכא מיירי דאמר וחציה תמורת חטאת וה''ג בתוספ' [פ''ג ע''ש] בהמה זו חציה זו תחת עולה וחציה זו תחת חטאת תיקרב עולה ר' יוסי אומר תמות וטעם דר' יוסי משום דשניהם חיילי וכיון דאיכא עליו תמורת חטאת למיתה אזלא:
שָׁוִין — מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר. פְּשִׁיטָא!
Traduction
The Gemara clarifies: That case with regard to which the baraita states that Rabbi Meir and Rabbi Yosei agree, who is conceding to whom? Clearly Rabbi Meir concedes to Rabbi Yosei that in that case the halakha is that the animal must be left to die. The Gemara asks: Isn’t it obvious that Rabbi Meir concedes in that case? Just as in the first case of the baraita where one mentioned the burnt offering first and the sin offering second, Rabbi Meir holds that only the first expression takes effect, so too if one mentioned the sin offering first and the burnt offering second, only the first expression takes effect; this means that the animal is a sin offering, and therefore it must be left to die, as he is not obligated to bring a sin offering.
Rachi non traduit
שוין מני ר''מ. דעל כרחך הכי משמע דאפילו ר''מ דאמר ברישא תיקרב הא תמות והא מילתא פשיטא דהא ר''מ תפוס לשון ראשון אית ליה וכיון דאמר חציה חטאת ברישא כ''ש דתמות הואיל ואינו מחוייב חטאת:
מַהוּ דְּתֵימָא: אִי לָאו דְּאַשְׁמְעִינַן, הֲוָה אָמֵינָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר לָאו מִשּׁוּם ''תְּפוֹס לָשׁוֹן רִאשׁוֹן'', אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא — חַטָּאת מְעוֹרֶבֶת קְרֵיבָה.
Traduction
The Gemara explains that the ruling of the baraita is necessary, lest you say: If it hadn’t taught us the opinion of Rabbi Meir in the latter case, I would say that the reason for the ruling of Rabbi Meir in the first clause of the mishna is not that we attend only to the first statement. Rather, I would say that this is Rabbi Meir’s reason: In a case of the sanctity of a sin offering that is mixed with another sanctity in the same animal, the animal is sacrificed, and that is the reason Rabbi Meir rules that the animal is sacrificed as a burnt offering despite the fact that the sanctity of a sin offering is also mixed with it.
Rachi non traduit
מעורבת. שנתערבו בה שתי קדושות ואע''ג דתרוייהו חיילי עלה קרבה הואיל ומערב בה מידי דחזי להקרבה קמ''ל:
וַאֲפִילּוּ כִּי אָמַר ''חֶצְיָהּ חַטָּאת'', וַהֲדַר אָמַר ''חֶצְיָהּ עוֹלָה'', קְרֵיבָה — קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.
Traduction
And if that is Rabbi Meir’s reasoning, then even if one said: Half of this animal is designated as a sin offering, and then said: Half of it is designated as a burnt offering, the animal is sacrificed. Therefore, the baraita teaches us that this is not the reason for Rabbi Meir’s opinion. Rather, his ruling is due to the principle that we attend only to the first statement, and therefore Rabbi Meir and Rabbi Yosei agree in the latter clause of the baraita that the animal must be left to die.
תַּנְיָא אִידַּךְ: אָמַר ''בְּהֵמָה זוֹ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים'' — קְדוֹשָׁה, וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, עוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ כַּיּוֹצֵא בָּהּ.
Traduction
It is taught in another baraita: In the case of one who said: This animal, half of it is designated as a burnt offering and half of it is designated as a peace offering, the animal is consecrated but is not sacrificed. The animal grazes until it becomes blemished, at which point it is sold, and the owner brings a burnt offering with the money of half the animal and a peace offering with the money of half the animal. This animal renders a non-sacred animal that it is exchanged for consecrated as a substitute, and its substitute is treated like it, i.e., it is not sacrificed; rather, it grazes until it becomes blemished, and it is then sold, and the owner brings a burnt offering with the money of half the animal and a peace offering with the money of half the animal.
מַנִּי? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, פְּשִׁיטָא דִּקְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה!
Traduction
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the baraita taught? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds one accountable for both expressions that he uttered. The Gemara asks: Isn’t it obvious that Rabbi Yosei holds that in that case the animal is consecrated but is not sacrificed? Why is it necessary to teach this?
תְּמוּרָתָהּ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ, דְּמַהוּ דְּתֵימָא: נְהִי דְּהִיא לָא קָרְבָה — תְּמוּרָתָהּ תִּקְרַב, קָא מַשְׁמַע לַן. מַאי שְׁנָא הִיא דְּלָא קָרְבָה — דְּהָוְיָא לַהּ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה, תְּמוּרָתָהּ נָמֵי מִכֹּחַ קְדוּשָּׁה דְּחוּיָה קָאָתְיָא.
Traduction
The Gemara answers: It was necessary for the baraita to teach that its substitute is also not sacrificed. Lest you say: Granted that the animal itself is not sacrificed, but its substitute is sacrificed, therefore the baraita teaches us that the substitute is also not sacrificed. The Gemara explains the ruling of the baraita: What is different about the animal itself, that it is not sacrificed? It is not sacrificed because its sanctity is deferred from the altar, since it is neither entirely a burnt offering nor fully a peace offering. So too its substitute, whose sanctity comes from the force of deferred sanctity, as it was the substitution of an animal whose sanctity was deferred, may not be sacrificed either.
Rachi non traduit
תמורתה איצטריכא ליה. לאשמועינן דכיוצא בה היא ואינה קריבה אלא היא תימכר לאחר שתסתאב ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים דמהו דתימא נהי דאיהי לא קרבה כו':
Tossefoth non traduit
מהו דתימא נהי דהיא לא קרבה תמורתה תיקרב. וא''ת היכי ס''ד לומר כן דחשיב תמורה טפי מההיא דאתא מחמתיה וי''ל דמהו דתימא דאין דעתיה שתהא התמורה חציה עולה וחציה שלמים אלא אדעתא שתהא כולה תמורה או תחת חציה של עולה או תחת חציה של שלמים והוי קריבה ואע''ג דבפ''ק (לעיל תמורה י.) קאמר רבי יוסי דאין ממירין בהמה שלימה באברים כדתנן ולא שלמים בהן בחציה מודה דאם אמר בהמה זו של חולין תחת חציה של זו דחיילא והיינו האי דפרישית לעיל דצריך לחלק בין חציה לשאר איברים ומהו דתימא דתקרב תמורתה אע''ג דהיא לא קריבה קמ''ל דלא קריבה כיון דמכח קדושה דחויה קא אתייא:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּהֵמָה שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִים, הִקְדִּישׁ חֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ, וְחָזַר וְלָקַח חֶצְיָהּ אַחֶרֶת וְהִקְדִּישָׁהּ — קְדוֹשָׁה וְאֵינָהּ קְרֵיבָה, וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וּתְמוּרָתָהּ
Traduction
§ Rabbi Yoḥanan says: With regard to an animal that belongs to two partners, if one of the partners consecrated his half of the animal, and then he acquired the other half of the animal from his partner and consecrated it, the animal is consecrated but is not sacrificed. When he originally consecrated his half of the animal, the animal was not fit for sacrifice, as only half of it was consecrated. Although the animal is now fully consecrated, it can never again become fit for sacrifice, since it was once disqualified. And this animal renders a non-sacred animal that it is exchanged for it consecrated as a substitute, and its substitute
Rachi non traduit
ואינה קריבה. הואיל ומתחלה כשהקדיש חציה לא היתה ראויה ליקרב דלא קדשה לחציה וכיון דלא הואי דידיה לא פשטה קדושה בההיא שעתא בכולה דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source