Vayedaber

עַצְמוֹ — לֹא! הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבָה, וְעַד סוֹף הָעוֹלָם לֹא אוֹלִיד חַד זָכָר?! אֲמַר לֵיהּ: מְשַׁנֵּינָא [לָךְ] שִׁינּוּיֵי דְּחִיקִי בַּבְלָאֵי, כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם.

Traduction

but the offspring itself is not sacrificed as a burnt offering. Rabbi Avin bar Kahana responds: What are we dealing with here? It is a case where the female designated as a guilt offering or as the substitute of a guilt offering gave birth to a female, which cannot itself be offered as a guilt offering. Rabbi Avin bar Ḥiyya asks: This is problematic, as the mishna states that the same is true with regard to the offspring of its offspring until the end of time. But could the mishna be referring to a case where until the end of time not even one male was born? Rabbi Avin bar Kahana said to him in response: I answer forced answers, in the manner of the Babylonians, and say that the mishna is referring to a case where it gave birth to females, and those females also gave birth to females, until the end of time.

Rachi non traduit

הוא עצמו. ואע''ג דולד התמורה חזי להקרבה:

מאי הוי משני ליה. כלומר מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא:

מַתְנִי' תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, וְלָדָן וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם — הֲרֵי אֵלּוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

Traduction

MISHNA: With regard to the substitute of a firstborn offering and the substitute of an animal tithe offering, and the offspring of those substitutes and the offspring of their offspring until the end of time, the halakhic status of these animals is like that of a firstborn offering and like that of an animal tithe offering in that they must be treated with sanctity: They graze until they become blemished, and at that point they may be eaten in their blemished state, the substitute of the firstborn by the priests and the substitute of the animal tithe by their owners. They are not sacrificed upon the altar like the original firstborn and animal tithe offerings.

Rachi non traduit

מתני' הרי אלו כבכור ומעשר. לכל קדושת בכור ומעשר שלא ימכרו באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו:

מָה בֵּין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר לְבֵין כָּל הַקֳּדָשִׁים? שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים נִמְכָּרִים בָּאִיטְלֵז, וְנִשְׁחָטִין בָּאִיטְלֵז, וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר.

Traduction

What is the practical difference between a firstborn offering and an animal tithe offering and all the other sacrificial animals? The difference is that all the other sacrificial animals that were blemished and redeemed are sold in the butchers’ market [ba’itliz], and slaughtered in the butchers’ market, and weighed and sold by the litra, in the manner that non-sacred meat is slaughtered and sold. This is the case with regard to all consecrated animals except for the firstborn and animal tithe offerings, which are sold only from the home and not by the litra.

Rachi non traduit

חוץ מן הבכור ומן המעשר. מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם דדמי בכור לכהן ודמי מעשר לבעלים ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:

וְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן, וְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר. וּבָאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר, שֶׁאִם בָּאוּ תְּמִימִים — יִקְרְבוּ, וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין — יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

Traduction

And in addition, all sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, at which point the money becomes sacred and the animal becomes non-sacred, and their substitutes are also subject to redemption through sale.This is true for all consecrated animals, except for the firstborn and animal tithe offerings, which are not subject to redemption. And all sacrificial animals come to be sacrificed in the Temple even from outside of Eretz Yisrael, except for the firstborn and animal tithe offerings, which should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio. But if they came unblemished, they are sacrificed in the Temple like a regular firstborn or animal tithe offering coming from Eretz Yisrael; and if they are blemished animals, they may be eaten in their blemished state, the firstborns by the priests and the animal tithes by their owners.

Rachi non traduit

נפל בהן מום בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה דבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל:

חוץ מן הבכור והמעשר. שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים:

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶן פַּרְנָסָה מִמְּקוֹמָן, וּשְׁאָר כָּל הַקֳּדָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם מוּם — הֲרֵי אֵלּוּ בִּקְדוּשָּׁתָן.

Traduction

Rabbi Shimon says: What is the reason for this last difference between them? It is that the firstborn and animal tithe offerings have a remedy in their place outside Eretz Yisrael, as they can graze until they become blemished and then can be eaten there. It is not necessary to bring them to Eretz Yisrael in order to eat them. But with regard to all other sacrificial animals, even if a blemish develops in them, these animals remain in their sanctity, and one must redeem them and bring another offering with the money of their redemption. Therefore, when they are unblemished it is proper to bring these animals themselves to Eretz Yisrael.

Rachi non traduit

שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן. יש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ושאר כל הקדשים אע''פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו:

גְּמָ' אָמַר רָבָא בַּר רַב עַזָּא: בָּעַן בְּמַעְרְבָא — הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּלָא קְרִיבָן — לָא מִיחַיַּיב, אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּקָדְשׁוּ — מִיחַיַּיב?

Traduction

GEMARA: With regard to the status of the substitute of firstborn and animal tithe offerings that was discussed in the mishna, Rava bar Rav Azza said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha with regard to one who inflicts a blemish on the substitute of a firstborn offering or on the substitute of an animal tithe offering? Do we say that since they are not sacrificed on the altar like the actual firstborn or animal tithe offering, one who does this is not liable, as the prohibition against inflicting a blemish on a sacrificial animal applies only when one thereby disqualifies the animal from the altar, and that is not the case here; or perhaps since they are sanctified, he is liable for inflicting a blemish?

Rachi non traduit

גמ' לא מחייב. מלקות משום כל מום לא יהיה בו:

Tossefoth non traduit

המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו. בפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נו:) פליגי תנאי במטיל מום בבעל מום איכא למ''ד לוקה ואיכא למ''ד אינו לוקה והך בעיא דהכא לתרוייהו אפילו למ''ד התם לוקה משום דחזיא להקרבה קודם המום אבל הני דלא חזיא לעולם להקרבה לא לקי או לא שנא ולמ''ד התם אינו לוקה היינו משום דמעיקרא נמי היה בו מום אבל הכא דמעיקרא היה תם לקי או לא שנא:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר!

Traduction

Abaye said to Rava bar Rav Azza: And let the dilemma be raised in a case of one who inflicts a blemish on other sacrificial animals, such as the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, which was mistakenly declared to be the tenth. This animal is consecrated in that one is prohibited to work it or shear it until it becomes blemished, but it may not be sacrificed upon the altar.

Rachi non traduit

ותיבעי בתשיעי של מעשר. כגון קרא לט' עשירי דקדש ואינו קרב כדאמרינן בשילהי בכורות (דף ס.) התשיעי נאכל במומו:

אֶלָּא מַאי שְׁנָא תְּשִׁיעִי, דְּלָא קָמִיבַּעְיָא לָךְ? דְּרַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ, ''עֲשִׂירִי'' — לְהוֹצִיא הַתְּשִׁיעִי.

Traduction

Rather, what is different about the ninth animal, which one called the tenth, that you did not raise the dilemma about it? It is because the Merciful One excluded it, with the verse: ''The tenth shall be holy to the Lord'' (Leviticus 27:32), which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth. One may derive from here that one who inflicts a blemish upon this ninth animal is not liable.

Rachi non traduit

להוציא את התשיעי. שלא יקרב וכיון דאינו קרב פשיטא לן דלא מיחייב המטיל בו מום הכא נמי כו':

הָכִי נָמֵי, רַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ, ''לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם'' — הֵם קְרֵיבִין, וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה.

Traduction

Here, too, with regard to the substitute of a firstborn, the Merciful One excluded it from the altar: ''But the firstborn…you shall not redeem; they are holy'' (Numbers 18:17). This indicates that they, the firstborns themselves, are sacrificed, but their substitute is not sacrificed, and it may be derived from here that one is also not liable for inflicting a blemish upon the substitute of a firstborn.

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי לַהּ הָכִי: אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב עַזָּא, בָּעַן בְּמַעְרְבָא: הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר!

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches that statement in this way, in the opposite manner to the previous version: Rav Aḥa, son of Rav Azza, said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: In the case of one who inflicts a blemish upon the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, what is the halakha? Abaye said to him: And let the dilemma be raised with regard to one who inflicts a blemish upon the substitute of a firstborn offering or the substitute of an animal tithe offering.

אֶלָּא מַאי שְׁנָא תְּמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר דְּלָא מִיבַּעְיָא לָךְ? דְּרַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ, ''קֹדֶשׁ הֵם'' — הֵן קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה. תְּשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר נָמֵי רַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ, ''הָעֲשִׂירִי'' — לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי.

Traduction

Rather, what is different about the substitute of a firstborn or the substitute of an animal tithe that you did not raise the dilemma about them? It is because the Merciful One excluded them, as it is stated: ''They are holy,'' which indicates that they themselves are sacrificed, but their substitutes are not sacrificed. With regard to the ninth animal counted while selecting the animal tithe as well, the Merciful One excluded it, as it is stated: ''The tenth,'' which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth.

וְאִם בָּאוּ תְּמִימִין כּוּ'. וּרְמִינְהוּ: בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ! אָמַר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָא — רַבִּי עֲקִיבָא.

Traduction

§ The mishna teaches that although the firstborn and animal tithe offerings should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio, if they came unblemished, they may be sacrificed. With regard to this issue, the Gemara raises a contradiction: There was an incident where ben Antigonus brought up firstborn animals from Babylonia in order to sacrifice them and they did not accept them in the Temple. Rav Ḥisda said: That is not difficult: This statement in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, while this case of ben Antigonus is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

Rachi non traduit

בן אנטיגנוס ולא קבלו הימנו. וקשיא אמתני' דקתני אם באו תמימים יקרבו:

הא ר' ישמעאל כו'. (בסיפא אתיא):

דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּזְמַן הַזֶּה וְיֹאכְלֶנּוּ בִּירוּשָׁלַיִם?

Traduction

As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael disagreed over this matter: Rabbi Yosei says three matters in the name of three elders: Rabbi Yishmael, Rabbi Akiva, and Ben Azzai, each of whom issued a different statement with regard to a firstborn and second tithe. Rabbi Yishmael says that one might have thought that a person may bring up second tithe in the present day to Jerusalem and eat it in Jerusalem.

Rachi non traduit

ג' זקנים. רבי ישמעאל ור''ע ובן עזאי:

וְדִין הוּא: בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם, וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם. מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּבְכוֹר — שֶׁכֵּן טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא?!

Traduction

But the opposite conclusion should be derived through logical inference from the halakha of a firstborn: A firstborn requires that it be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that it be brought to a specific place. Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This comparison can be refuted: No, if you said that this is true with regard to a firstborn, that it may be eaten only in the presence of the Temple, as it requires placing the blood and sacrificial portions of the offering upon the altar, shall you also say that this is the case with regard to second tithe, for which this is not required?

Rachi non traduit

בכור ומעשר ובכורים דטעונין הבאת מקום דכתיב (דברים י''ב:ה'-ו') והבאתם שמה עולותיכם וגו' ותרומת ידכם אלו בכורים:

מה בכור אינו נאכל כו'. כדמפרש לקמיה דבעי מתן דמים ואימורין למזבח:

אָמַרְתָּ: בִּיכּוּרִים טְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם, וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם. מָה בִּיכּוּרִים אֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

Traduction

Rather, perhaps you will say that the halakha of eating second tithe in Jerusalem in the present is derived from a comparison to first fruits: First fruits require that they be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that they be brought to a specific place. Just as first fruits may be eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe may be eaten only in the presence of the Temple.

Rachi non traduit

בכורים אינן נאכלין אלא בפני הבית. דכתיב (שם כו) והנחתו לפני ה' אלהיך:

מָה לְבִיכּוּרִים, שֶׁכֵּן טְעוּנִין הַנָּחָה, תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא?!

Traduction

But this comparison is also flawed, as what is unique about first fruits? They are unique in that they require placement before the altar, as it is stated: ''And the priest shall take the basket out of your hand, and set it down before the altar of the Lord your God'' (Deuteronomy 26:4). Perhaps it is for this reason that they must be eaten in the presence of the Temple. Shall you say that this is also the case with regard to second tithe, which is not obligated in placement before the altar?

Rachi non traduit

הנחה. לפני המזבח דכתיב והנחתו לפני ה' אלהיך:

תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ... מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכוֹרוֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ'', הִקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר: מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

Traduction

The verse states with regard to second tithe: ''And you shall eat before the Lord your God in the place that He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborn of your cattle and sheep'' (Deuteronomy 14:23). This verse compares second tithe to the firstborn: Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This concludes the statement of Rabbi Yishmael.

וְלֶיהְדַּר דִּינָא, וְלֵיתֵי בְּ''מָה הַצַּד''!

Traduction

The Gemara analyzes the opinion of Rabbi Yishmael: But let the inference return and compare second tithe to both the firstborn and first fruits together, and let the halakha of second tithe be derived by analogy from the common element [bema hatzad] of the two sources: Just as the firstborn and first fruits both require that they be brought to a specific place and are not eaten in the present time, so too, second tithe, which also requires that it must be brought to a specific place, should not be eaten in the present time.

Rachi non traduit

וליהדר דינא כו'. למה לי קרא ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית אף אני אביא מעשר:

אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר, מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ.

Traduction

Rav Ashi said: The halakha of second tithe cannot be derived in this manner, because it can be said: What is notable about the common element of these cases? They are notable in that they have an aspect of their halakha that involves the altar: A firstborn must have its blood and sacrificial portions placed upon the altar, and first fruits must be placed before the altar, whereas no obligation with regard to the altar applies to the second tithe at all.

וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, לָא שְׁנָא בְּכוֹר וְלָא שְׁנָא מַעֲשֵׂר בְּנֵי הֲבָאָה נִינְהוּ. וְאִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי תִּיבְּעֵי לָךְ!

Traduction

According to Rabbi Yishmael, a firstborn is not eaten in the present day, but with regard to second tithe he is uncertain about the halakha. The Gemara asks: And what does he hold? If he holds that the initial consecration both sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever, including the period after the destruction of the Temple, then a firstborn is no different and second tithe is no different, as both are capable of being brought to Jerusalem: In the case of the firstborn, an altar may be built upon which it may be offered, while second tithe may be eaten in Jerusalem, and the presence of the Temple is not required for either one. And if he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify Jerusalem forever, and he is still uncertain about the status of second tithe, then raise the dilemma even with regard to the firstborn.

Rachi non traduit

ומאי קסבר. דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל ומעשר שני מספקא ליה:

וקידשה לעתיד לבא. תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב:

ואי לא קידשה לעתיד לבא. ואפילו הכי מספקא ליה ממעשר תיבעי ליה נמי בכור ואמאי יליף מעשר שני מבכור:

Tossefoth non traduit

אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא בכור נמי נייתי. פרש''י בזבחים (דף קז:) דלמ''ד קדשה לעתיד לבא מקריבין אע''פ שאין בית וא''ת והא בעינן מזבח וליכא וי''ל דפריך מבכור שנשחט ונזרק דמו קודם שחרב הבית דאין חסר אלא אכילה לפנים מן החומה דומיא דמעשר אי נמי י''ל דפריך הכי בכור נמי נייתי ויבנה מזבח ואי קסבר לא קדשה לעתיד לבא בכור נמי תיבעי ה''ג רש''י וקשה דלמ''ד לא קדשה לעתיד לבא אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים ועוד דאמר פ' בתרא דזבחים (ג''ז שם) דלמאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני נאכל בכל ערי ישראל ויש לתרץ מיהא קושיא שניה דמיירי הכא במעשר שנזרע קודם שחרב הבית שהיה טעון הבאה בירושלים דבההיא לא אמר דנאכל בכל ערי ישראל:

לְעוֹלָם קָסָבַר, קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ שֶׁל בְּכוֹר בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְחָרַב הַבַּיִת, וַעֲדַיִין בְּשָׂרוֹ קַיָּים.

Traduction

The Gemara answers: Actually, he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify it forever, and here we are dealing with a case where the blood of a firstborn offering was sprinkled upon the altar before the Temple was destroyed, and then the Temple was destroyed, but its flesh was still in existence.

Rachi non traduit

לעולם לא קידשה לעתיד לבא. ודקשיא מאי שנא בכור דפשיטא ליה בכי האי בכור עסקינן שנזרק דמו בפני הבית וחרב כו' ויליף בשר מדם דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק דלא קידשה לעתיד לבא בשר נמי לא יאכל:

Tossefoth non traduit

הכי גריס רש''י לעולם קסבר לא קדשה לעתיד לבא. וקשה דאם כן למה לי האי טעמא דאיתקש בשר לדם תיפוק ליה דנפסל ביוצא דכמי שאין לו חומה דמי ועוד דאמר בזבחים (דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו קדשים קלים ומפיק ליה מהאי טעמא דאיתקש בשרו לדמו והכא אמר דהך היקשא דבשר לדם הוי למ''ד לא קדשה לעתיד לבא לכן נראה לר''י דה''ג אי קסבר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני לא לייתי ובמעשר שנזרע קודם שחרב הבית כדפ''ל וה''ג לעולם קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ודקשיא לך בכור נמי לייתי הכא במאי עסקינן שנזרק דמו לפני הבית וחרב הבית כו' והשתא מיתרצו כל קושיין ודקדק מורי בשלמא בכור שנזרק דמו לפני הבית דאינו נאכל אלא בפני הבית כדמפרש גמרא דאיתקש בשר לדם אבל בכורים שהיה להם הנחה לפני הבית מ''ט אין נאכלין אלא בפני הבית ואמר מורי ה''ר מ''ר דשפיר הם נאכלין אפילו בזמן הזה והא דאמר דאין נאכלין דלא היה להן הנחה לפני הבית והדברים מוכיחין מדפריך עלה מה לבכורים שכן טעונין הנחה והא דמוקי בבכור שנשחט ונזרק דמו לפני הבית אמסקנא דברייתא קאי דמקיש מעשר לבכור ומסתמא בכור דומיא דמעשר דאינו חסר אלא הבאת מקום והיינו כשנזרק דמו לפני הבית אבל ברייתא לא מיירי אלא בבכורים שלא הונחו אבל הונחו לפני הבית אפשר דנאכלין אף לאחר חורבן:

כֵּיוָן דְּאִי אִיתֵיהּ לְדָם (לא) [לָאו] בַּר זְרִיקָה הוּא, אָתֵי בָּשָׂר יָלֵיף מִדָּם,

Traduction

Since if the blood is still there and had not yet been sprinkled upon the altar, it is not subject to sprinkling, as the Temple has been destroyed, and consequently the meat of the firstborn offering may not be eaten. This halakha comes and is derived from the halakha of the blood, based upon the juxtaposition in the following verse: ''You shall sprinkle their blood against the altar… and their flesh shall be yours'' (Numbers 18:17–18). This teaches that the meat may be eaten only when the blood is fit to be sprinkled upon the altar. By contrast, there is no such juxtaposition with regard to second tithe, and therefore Rabbi Yishmael remains uncertain whether it may be eaten in the present time in Jerusalem.