Vayedaber

Simple Havroutah

Kritouth

Daf 12a

אֶלָּא לָאו בְּחַד, וְקָתָנֵי כִּי אֵין מַכְחִישָׁן מְהֵימַן, שְׁמַע מִינָּה.

Traduction

Rather, isn’t the baraita referring to a case of one witness, and it teaches that when he does not contradict the testimony of the witness, the witness is deemed credible? Learn from it that one witness can render a person liable to bring a sin offering if the person does not contradict the testimony.

Tossefoth non traduit

אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחיש מהימן ש''מ. אבל אי מכחיש לא מהימן ור''ל ע''כ שאמר איני יודע דאי אמר בהדיא לא אכלתי פשיטא דפטור דעד אחד אינו קם רק לשבועה כדפרישית במתניתין:

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: קַל וָחוֹמֶר.

Traduction

§ The mishna teaches that if two witnesses say that someone ate forbidden fat, and he denies it, Rabbi Meir deems him liable to bring a sin offering. Rabbi Meir said: This conclusion can be inferred a fortiori: If two witnesses could have brought him liability to receive the severe punishment of death, can they not bring him liability to sacrifice an offering, which is relatively lenient? The Rabbis said to him: Witnesses are unable to render another person liable to bring an offering contrary to his statement, as what if he wishes to say: I did so intentionally, in which case he would be exempt from bringing an offering?

איבעיא להו: מאי טעמייהו דרבנן, משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש, או דלמא משום דאמרינן: מיגו דאי בעי אמר ''מזיד הייתי'' – פטור, כי אמר נמי ''לא אכלתי'' – מהימן ופטור?

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: What is the reasoning of the Rabbis, who deem him exempt from bringing an offering? Is it because they hold that a person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people? Or perhaps it is because we say that since he could advance a more advantageous claim [miggo], in that if he wishes, he could say: I did so intentionally, in which case he would be exempt from bringing an offering, therefore, also when he says: I did not eat, he is deemed credible and is exempt.

Rachi non traduit

אדם נאמן על עצמו. בדברים שיש בהם כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר נגד קונו:

מיגו דאי בעי כו'. אם היה רוצה לשקר יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד:

Tossefoth non traduit

או דלמא טעמייהו דרבנן משום מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי וכו'. משמע לפום ריהטא שהוא נאמן מטעם מיגו שיכול לומר מזיד (אני) הייתי וקשה שהרי מיגו במקום עדים הוא דיש עדים שאכל והוא אמר לא אכלתי וא''כ מהימנא ליה במקום עדים מכח מיגו ואמרינן בב''מ (דף פא:) מיגו במקום עדים לא אמרינן גבי ההיא דלא תיזיל באורחא דנהר פקוד זיל באורחא דנרש ותו אין זה מיגו דלא משוי איניש נפשיה רשיעא כדאמרינן (קדושין דף נ.) גבי ההיא הבא מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא (והביא לו) אע''פ שאומר בעל הבית לא היה בלבי מזה אלא מזה בעל הבית כו' דדברים שבלב אינן דברים והתם מוכח ליה ופריך ודלמא למיפטר נפשיה מקרבן קאמר ומשני דא''כ הוה אמר מזיד הייתי ופריך והא לא משוי איניש נפשיה רשיעא לכך יש לומר דהא דנאמן הכא דמיתריץ דיבוריה דאיכא למימר הא דאמר לא אכלתי רוצה לומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד והכי פירושא מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור השתא נמי מה שאמר לא אכלתי כך רצה לומר והכי מתרצינן מילתיה דבהכי היה דעתו ואף על גב דלא משוי איניש נפשיה רשיעא כדאמר (סנהדרין דף ט:) גבי פלוני רבעני דאינו נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע היינו ליפסל נפשיה לא מהימן אבל אי אמר מזיד אכלתי חלב מהימן דאומר מתכוין לטובה שאינו רוצה להביא חולין בעזרה וא''ת ונישייליה אם היה דעתו לכך ויש לומר דאפי' הדר אמר הכי לא אכלתי שוגג אלא מזיד כיון שלא אמר כך באותה שעה מחייב ר''מ והכי איתא בתורת כהנים אומר ר' מאיר אם בתחלה אומר מזיד הייתי שומעין לו אבל אם היה דן עמהם כל היום שאומר לא אכלתי ולא אמר יותר ואפילו אומר אח''כ לא אכלתי שוגג אלא מזיד חייב וא''ת היאך מחייב ר' מאיר והאמר לא אכלתי ובע''כ לא יביא חטאת כדאמר ב''ק (דף מ.) חייבי חטאות אין ממשכנין אותן וי''ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא ליה בכפרה אבל האי ניחא ליה בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו:

ומאי נפקא מינה? למיפשט מינה לטומאה, דאי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש – לא שנא טומאה חדשה ולא שנא טומאה ישנה.

Traduction

The Gemara asks: And what is the practical difference between the two possibilities? The Gemara answers: The difference is whether it is possible to resolve from it the case of ritual impurity, when witnesses testify that one became ritually impure before entering the Temple, and he claims that he did not become impure. If you say that the Rabbis’ reasoning is that a person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people, then it is no different if it is a case of new impurity, where they testify that he became impure the day he entered the Temple, and it is no different if it is a case of old impurity, where they testify that he became impure at some earlier date. In either case, the person’s claim that he was not impure when he entered the Temple would be deemed credible.

Rachi non traduit

לטומאה. כגון אמרו לו נטמאת ומיד באת למקדש:

Tossefoth non traduit

נפקא מינה לטומאה. וה''נ מצי למימר נפקא מינה היכא שאמר לא אכלתי לא שוגג ולא מזיד:

ואי אמרת טעמיהון דרבנן משום דאמר ''מיגו'' היא – פטרי ליה רבנן מטומאה ישנה, אבל מטומאה חדשה מחייב. מאי טעמא? טומאה ישנה, מיגו דאי בעי אמר ''טבלתי'' – פטור, כי אמר נמי ''לא נטמאתי'' – פטור, דאיכא למימר: מאי ''לא נטמאתי'' דקאמר – לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי.

Traduction

But if you say that the reasoning of the Rabbis is that he can say miggo, then the Rabbis would deem him exempt from the obligation to bring a sliding-scale offering in a case of old impurity, but in a case of new impurity he would be obligated to bring a sliding-scale offering. What is the reason? With regard to old impurity, since if he wishes, he could say: I immersed in a ritual bath after becoming impure and at sunset I became ritually pure, in which case he would be exempt from bringing an offering for having entered the Temple the following day, then also when he says: I did not become impure, he is exempt, as it can be said: What does he mean when he says: I did not become impure? He means: I did not remain in my state of impurity, but rather I immersed in a ritual bath.

Rachi non traduit

טומאה ישנה. אתמול נטמאת והיום נכנסת:

טומאה חדשה. ליכא משום מיגו דטבלתי ליכא למימר דהאמרו לו בשעת טומאה נכנסת ואי נמי טבלת לא העריב שמשך וטבול יום הנכנס למקדש בשוגג חייב חטאת כדאמר במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר כיפורים שנכנס למקדש חייב חטאת ואין צריך לומר טבול יום וליכא למימר נמי מזיד דבעי' דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר להו לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דאמר להו לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה דביאת מקדש הואי שוגג:

אבל טומאה חדשה – מחייב, מאי טעמא? דכי אמר נמי ''טבלתי'' – מחייב, דאמרו ליה עדים: השתא נטמאת.

Traduction

But in a case of new impurity, he would be obligated to bring an offering. What is the reason? It is because even when he says: I immersed in a ritual bath, he would be obligated to bring an offering if he entered the Temple, as the witnesses would say to him: You became impure just now, and you could not have purified yourself in the meantime.

מאי? תא שמע: אמר לו עד אחד: נטמאת, והוא אומר: לא נטמאתי – פטור. יכול אפילו שנים? אמר רבי מאיר: קל וחומר, אם הביאוהו שנים למיתה חמורה – לא יביאוהו לידי קרבן הקל? וחכמים אומרים: אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש. שמע מינה טעמייהו דרבנן משום דאמרי: אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש.

Traduction

What, then, is the reasoning of the Rabbis? The Gemara suggests: Come and hear a baraita: If one witness said to a person: You became impure, and he says: I did not become impure, he is exempt from bringing an offering. One might have thought this is the halakha even where two witnesses said this. Rabbi Meir said: This conclusion can be inferred a fortiori: If two witnesses could have brought him liability to receive the severe punishment of death, can they not bring him liability to bring an offering, which is relatively lenient? And the Rabbis say: A person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people. The Gemara explains its suggestion: Learn from the baraita that the reasoning of the Rabbis is that they say that a person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people.

Rachi non traduit

נטמאת. ובאת למקדש:

פטור. כדאמר לקמן והתודה מודה בדבר חייב שאינו מודה בדבר פטור:

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: לְעוֹלָם טַעְמָא דְּרַבָּנַן מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן ''מִיגּוֹ'', וְהָכִי קָתָנֵי: מִתּוֹךְ שֶׁאִם רָצָה לוֹמַר: לֹא עָמַדְתִּי בְּטוּמְאָתִי – פָּטוּר, הִילְכָּךְ אָדָם נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִמֵּאָה אִישׁ. אִי הָכִי, הַיְינוּ חֵלֶב!

Traduction

Rabbi Ami said: Actually, the Rabbis’ reasoning is that we say miggo, and this is what it is teaching: Since if he wished to say: I did not remain in my state of impurity but rather I immersed, then he would be exempt, therefore a person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people. The Gemara asks: If so, this case is identical to that of eating forbidden fat, which the mishna already discussed.

Rachi non traduit

לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו. ובטומאה ישנה הוא דפליגי. והכי קתני גרסינן:

א''ה. גבי טומאה בהא פליגי דר' מאיר לית ליה מיגו ורבנן אית להו מיגו היינו חלב דמתני' ותרתי למה לי:

מַהוּ דְּתֵימָא: ''אָכַלְתִּי חֵלֶב'', קָמְתָרֵיץ דִּיבּוּרֵיהּ: לָא אָכַלְתִּי שׁוֹגֵג אֶלָּא מֵזִיד, אֲבָל: נִטְמֵאתָ, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאתִי, אֵימָא לָא קָמְתָרֵיץ דִּבּוּרֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן: הָכָא נָמֵי: לֹא עָמַדְתִּי בְּטוּמְאָתִי אֲבָל טָבַלְתִּי.

Traduction

The Gemara explains that the baraita mentions the case of ritual impurity lest you say the following: When he says: I did not eat forbidden fat, he may explain his statement to mean: I did not eat forbidden fat unwittingly but intentionally, and I am therefore not obligated to bring an offering. But if two witnesses say: You have become impure, and he says: I have not become impure, one might say that he cannot explain his statement in a manner that would exempt him, as it makes no difference whether he became impure unwittingly or intentionally. Therefore, the baraita teaches us that here too, he can explain his statement in a different manner: I did not remain in my state of impurity, but rather I immersed, and he is therefore not obligated to bring an offering.

Rachi non traduit

אכלת חלב. אית להו לרבנן מיגו משום דמתריץ דיבוריה כו' אבל טומאה דליכא למימר לא נטמאתי שוגג אלא מזיד אימא לא מיתריץ דיבוריה קמ''ל דמיתריץ בגוונא אחריתי לא עמדתי בטומאתי:

תָּא שְׁמַע: ''וְהִתְוַדָּה'' – מוֹדֶה בַּדְּבָרִים – חַיָּיב, אֵין מוֹדֶה בַּדְּבָרִים – פָּטוּר. אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד: נִטְמֵאתָ, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא נִטְמֵאתִי – פָּטוּר.

Traduction

The Gemara suggests: Come and hear an explanation of the opinion of the Rabbis from another baraita, which discusses the case of the defiling of the Temple, by entering it while ritually impure, or its sacrificial foods, by partaking of them while ritually impure one who enters the Temple or eats sacred foods in a state of ritual impurity: The Torah states: ''And it shall be, when he shall be guilty of one of these things, that he shall confess…and he shall bring…for a sin offering'' (Leviticus 5:5–6). This verse indicates that only one who confesses to sinning is liable to bring a sin offering, whereas one who does not confess is exempt from bringing a sin offering. If one witness said to him: You have become impure, and he says: I have not become impure, he is exempt from bringing a sin offering.

Rachi non traduit

והתודה. אשר חטא עליה גבי טומאת מקדש כתיב בויקרא:

יָכוֹל אֲפִילּוּ שְׁנַיִם מַכְחִישִׁין? אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה, לֹא יְבִיאוּהוּ לִידֵי קָרְבָּן הַקַּל? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָן אָדָם עַל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִמֵּאָה אִישׁ.

Traduction

One might have thought even in a case where two witnesses contradict him, he is exempt from bringing an offering. Rabbi Meir said: If two witnesses could have brought him liability to receive the severe punishment of death, can they not bring him liability to bring an offering, which is relatively lenient? Rabbi Yehuda says: A person is deemed credible about himself more than the testimony of one hundred people.

וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה בַּחֲלָבִין וּבְבִיאַת מִקְדָּשׁ, אֲבָל בְּטוּמְאָה – לָא מוֹדוּ לֵיהּ.

Traduction

The baraita continues: And the Rabbis, whose opinion is cited in the mishna, concede to Rabbi Yehuda with regard to denying the accusation of two witnesses that he ate forbidden fats, or with regard to entering the Temple in a state of impurity, that if the person says that he did not eat the fats or enter the Temple, he is deemed credible. But with regard to ritual impurity, where witnesses say that he entered the Temple or ate sanctified food while impure and he says that he entered the Temple or ate the sanctified food but he was not impure, they do not concede to him; rather, they accept the opinion of Rabbi Meir that the testimony of two witnesses renders him obligated to bring an offering despite the fact that he denies that he transgressed.

Rachi non traduit

מודים חכמים לר' יהודה. ופליגי אדר''מ בחלבין כגון אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ובביאת מקדש אמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי:

אבל בטומאה. כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא סבירא להו דפטור. אלמא טעמייהו דרבנן משום מיגו דמיתריץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי דליכא למימר לא נטמאתי לא מודו לר' יהודה ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו ותו לא מידי:

Tossefoth non traduit

ומודים חכמים לר' יהודה בחלבין ובביאת מקדש אבל בטומאה לא מודו דפטור. רש''י פירש שתי לשונות ור''י פירש שיטה אחרת ומודים חכמים לר' יהודה כו' אבל בטומאה לא מודו ליה כמו נטמאת והוא אמר לא נטמאתי ומפרש הש''ס במאי אילימא בטומאה ישנה מ''ש הכא ומ''ש הכא אלא שמע מינה בטומאה חדשה ומשום הכי לא מודו דלא שייך מיגו וטעמייהו דרבנן משום מיגו ודווקא בחלבים ובעריות מודו משום דשייך מיגו אבל בטומאה לא מודו דלא שייך מיגו אבל לר' יהודה דטעמא משום אדם נאמן על כו' פטר הכא והכא ומיפשט בעיא דטעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר''מ הוי מטעם מתרץ דיבוריה כדמשמע הכא ואי רבנן דר''מ היינו רבי יהודה טעמיה משום דאדם נאמן על עצמו ודחי רבינא לעולם אימא לך בטומאה ישנה כלומר מהכא לא מוכח מידי דמצינו למימר דאפילו ר' יהודה לא מהימנא רק מטעם מיגו והא דפליגי הכא בטומאה ישנה וקאמרי רבנן דחייב כגון דקאמרי עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אמר לא נטמאתי דלא חשבי רבנן דמיתריץ דיבוריה בהא דאמר דר''ל לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי דאי הוה אמר לא אכלתי מצינן למיתריץ דיבוריה שר''ל לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי תחלה אבל כשאומר לא נטמאתי כבר איתכחיש ליה מיגו קמא בטומאת מגע שאמר לא נטמאתי דמשמע לא שוגג ולא מזיד כיון שלא השיב להם על האכילה כמו שאמרו לו והך סוגיא דהכא קשה להא דפר''ק דבבא מציעא (דף ג:) דקאמר לא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק''ו וקאמר ק''ו ומה פיו כו' ופריך מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן ומאי פריך הא דפיו מחייבו קרבן היינו כשאין עדים מכחישין דאם אמר אכלתי חלב בשוגג והעדים מעידים שבאותו היום שאומר שאכל ובאותה שעה התרו בו או שמעידין שהיה שומן לא מחייב קרבן (מטותיה) [מפומיה] ובעדים שאין פיו מכחישן חייב דאפילו בעד אחד חייב כדמשמע הכא ועוד אדרבה עדים חמירי טפי מפיו שהרי עדים מחייבין אותו אפילו פיו מכחישן דעד כאן לא פטרי רבנן רק מטעם מיגו אבל אי מכחיש להו בהדיא חייב קרבן ותו מאי משני ר' חייא כר''מ ס''ל אפילו כרבנן נמי שהרי מחייבין היכא דלא מתרץ דיבוריה:

בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵּימָא

Traduction

The Gemara asks: What type of impurity are we dealing with? If we say

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source