Vayedaber

Simple Havroutah

Bekhoroth

Daf 58b

וְנוֹטֵל אֶחָד מִן הָאֱלוּלִין וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִי בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — דֶּאֱלוּל וְתִשְׁרִי מִצְטָרְפִין וּדְאָב פְּטוּרִים, וְאִי בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — דְּאָב וֶאֱלוּל מִצְטָרְפִין דְּתִשְׁרִי פְּטוּרִין.

Traduction

and he takes one of the animals born in Elul as the tithe, and the remainder are exempt, whichever way you look at it. Rava explains: If the new year for animal tithe is on the first of Elul, then the animals born in Elul and Tishrei combine to form a total of ten, and the animals born in Av are exempt, as they are from the previous year and there are less than ten of them. And if the new year is on the first of Tishrei, the animals born in Av and Elul combine to form a total of ten, whereas the animals born in Tishrei are exempt.

Rachi non traduit

ונוטל אחד מן האלולין. ולא שיכוין ויוציאנו בעשירי דהא כתיב לא יבקר אלא כמדומה כגון שמנאן רבוצין או עומדין דהשתא א''א לכווני דליהוי אחד מן האלולין עשירי אבל אם היה מעבירם בפתח תחת השבט לא ידע כי נפיק בריש עשרה וה''נ. אמרינן לקמן רבוצין או עומדין הרי אלו מעושרין:

ודאב פטורין. דליכא מאותה שנה אלא חמשה:

Tossefoth non traduit

ונוטל אחד מן האלולין. ואין שייך לאסור כאן משום לא יבקר כדאסר אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקין (בכורות דף נג:):

מַאי אָמְרַתְּ: לִצְטַרְפוּ לְגוֹרֶן אַחֵר? עֲשִׂירִי וַדַּאי אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא סָפֵק.

Traduction

The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rava: What are you saying? Why are the five animals born in Tishrei exempt? Let them combine with animals at another time of gathering to form a total of ten. Rather, what is the reason one is not required to tithe these five animals born in Tishrei? It is because the Merciful One states: ''And all the tithe of the herd or the flock, whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord'' (Leviticus 27:32), from which it is derived that a definite tenth must be tithed, and not an uncertain tenth, i.e., an animal that is not definitely the tenth. If the first of Elul is the new year, then the five born in Tishrei would have combined with the five of Elul and are exempt. Therefore, the obligation in this case is uncertain.

Rachi non traduit

מאי אמרת לצטרפו. הנך חמשה דתשרי לגורן אחר עם אותן שיולדו לאחר כן באותה שנה עצמה יצטרפו עמהן בפרוס הפסח:
לא אפשר משום דעשירי ודאי אמר רחמנא דיהיה קודש ולא ספק כגון הכא דשמא אלו ה' דתשרי נפטרו כבר באותו שנטל מן האלולין דאלול ר''ה:

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לִגְזוֹר, דִּילְמָא אָתֵי לְמִישְׁקַל מֵהָנָךְ, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

Rava said he takes one of the animals born in Elul as the tithe. The Gemara asks: Isn’t it obvious that he must take one of those animals, as those are the only ones concerning which the obligation is definite? The Gemara answers: It is necessary for Rava to specify this lest you say the Sages should decree that one should not even take one of the animals born in Elul as a tithe, as perhaps he might come to take from those that were born in Av or Tishrei by mistake. Therefore, Rava teaches us that the Sages are not concerned about this error.

Rachi non traduit

פשיטא. דמן האלולין נוטל דאי מהנהו דאב לא ליהוי עשירי דשמא אלול ר''ה וליכא משנה שעברה אלא ה' וליכא בהו דין מעשר ואי מהנהו דתשרי אהנך י' דאב ואלול דילמא תשרי ר''ה וליכא נמי דין מעשר בהנהו ה' ותו דהנך י' באב ואלול לא ליהוו מעושרים:

למישקל מהנך. דאב ותשרי:

מַתְנִי' בְּאֵי זֶה צַד מְעַשְּׂרִין? כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶם פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאֶחָת, וּמוֹנִין: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקֵר בְּסִיקְרָא וְאוֹמֵר: ''הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר''. לֹא סְקָרוֹ בְּסִיקְרָא, וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים — הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַשְּׂרִין.

Traduction

MISHNA: In what manner does one tithe the animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening, so that two animals will not be able to emerge together. And he counts the animals as they emerge: One, two, three, four, five, six, seven, eight, nine; and he paints the animal that emerges tenth with red paint and declares: This is tithe. Even if he did not paint it with red paint, or if he did not count the animals with a rod in accordance with the verse: ''Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord'' (Leviticus 27:32), or if he counted the animals when they were prone or standing in place and did not make them pass through a narrow opening, these animals are tithed after the fact.

Rachi non traduit

מתני' לצאת כאחד. שאם היו יוצאים כאחד יהיו תשיעי ועשירי מקולקלין כדלקמן:

רבוצים. שכובים:

הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד — אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר. קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן — הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, מִן הַמְעוּשָּׂרִין לְתוֹכָן — כּוּלָּם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

Traduction

But if he had one hundred animals and he took ten as tithe, or if he had ten animals and he simply took one as tithe, that is not tithe, as he did not count them one by one until reaching ten. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: In that case too, it is tithe. If before the owner completed tithing his animals, one of those already counted jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, all those in the pen are exempt from being tithed, as each of them might be the animal that was already counted. If one of those animals that had been tithed, i.e., designated as the tenth, jumped back into the pen among the animals that had not yet been counted, creating uncertainty with regard to all the animals there which was the animal tithe, all the animals must graze until they become unfit for sacrifice, and each of them may be eaten in its blemished state by its owner once it develops a blemish.

Rachi non traduit

ונטל עשרה עשרה. כלומר שלא מנאן אחד שנים ג' אלא י' בבת אחת נטל בכל פעם ופעם ומכל עשרה נטל אחד למעשר אין זה מעשר משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינא קודש:

טעמא דרבי יוסי מפרש בגמ':

מן המנויין. מאותן שכבר עברו בפתח תחת השבט אע''פ שאינן עדיין מעושרין וכגון שמנה וחזר אחד מהן וקפץ לתוך הדיר דהמנויין הויין פטורין במנין הראוי כדמפרש בגמ' ומשום דאין ידוע איזה הפטור לכך כל מה שבדיר פטורין:

מן המעושרין. מן המעושרות גופייהו:

גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן: בְּאֵי זֶה צַד מְעַשֵּׂר? כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶם פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאֶחָד, אִימּוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ וְהֵם מִבִּפְנִים, וְגוֹעוֹת, וְיוֹצְאוֹת לִקְרַאת אִמָּן.

Traduction

GEMARA: The Sages taught in a baraita: In what manner does one tithe his animals? He gathers them in a pen and provides them with a small, i.e., narrow, opening so that two animals will not be able to emerge together. The mothers of those animals stand outside, and the newborn animals to be tithed are inside the pen. And the mothers bleat and the young ones emerge toward their mothers.

וְלַפְּקִינְהוּ אִינְהוּ! ''יַעֲבוֹר'' כְּתִיב, וְלֹא שֶׁיַּעֲבִירוּהוּ.

Traduction

The Gemara asks: But why is it performed this way? Let the owner simply make them emerge from the pen by pushing them. The Gemara answers that it is written: ''Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord'' (Leviticus 27:32). This means that the animal must pass under the rod of its own volition, and not that one will cause it to pass by pushing it out of the pen.

וְלִשְׁדֵּי לְהוּ יַרְקָא וְלִיפְּקוּ לְוָתֵיהּ! אָמַר רַב הוּנָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם לָקוּחַ וּמִשּׁוּם יָתוֹם.

Traduction

The Gemara asks: But why not simply throw the animals a vegetable outside the pen, and they will go out toward it to eat it? Rav Huna said: The use of the mothers is a rabbinic decree due to a purchased animal and due to an orphan, i.e., a baby animal whose mother died before it was born. Neither of these animals is subject to tithing. Since neither a purchased animal nor an orphaned animal will have its mother outside calling to it, these animals will remain in the pen and will not be tithed accidentally.

Rachi non traduit

גמ' יתום. שמתה אמו קודם שנולד והשתא אי הוה שדו ירקא הוה נפיק נמי יתום דמיפטר ואע''ג דאיכא יתום דמיחייב כגון שנולד ואח''כ מתה אמו וההוא לא נפיק אלא ע''י ירקא מ''מ בהא דמעמיד אמותיהן של אלו מבחוץ ליהוי ליה הכירא ויהיה נזכר דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו:

תָּנוּ רַבָּנַן: ''כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת'' — פְּרָט לַטְּרֵיפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת תַּחַת הַשָּׁבֶט. מִצְוָה לִמְנוֹתָן בְּשֵׁבֶט. לֹא מְנָאָן בְּשֵׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''הָעֲשִׂירִי קֹדֶשׁ'' — מִכָּל מָקוֹם.

Traduction

The Sages taught in a baraita: ''Whatever passes under the rod, the tenth shall be sacred to the Lord'' (Leviticus 27:32); this teaches that all animals may be sanctified as animal tithe, excluding a tereifa, as on account of its physical state it does not pass under the rod. The phrase ''under the rod'' teaches that it is a mitzva to count them with a rod. If one did not count them with a rod, or he counted them when they were prone or standing, from where is it derived that the tenth animal is nevertheless sanctified? The verse states: ''The tenth shall be sacred,'' indicating that the tenth animal is sacred in any case, even if it was not tithed correctly.

Rachi non traduit

טריפה אינה עוברת. כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל:

וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁקְּרָא שְׁמוֹ ''עֲשִׂירִי'', לֹא קְרָא שְׁמוֹ ''עֲשִׂירִי'' מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ''יִהְיֶה קֹּדֶשׁ'' מִכָּל מָקוֹם. יָכוֹל הָיוּ לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, יָכוֹל יִהְיוּ מְעוּשָּׂרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ''עֲשִׂירִי'', וְאֵין זֶה עֲשִׂירִי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר.

Traduction

The baraita continues: And I have derived only that an animal that one explicitly called by the name of the tenth one is the animal tithe. From where do I derive that the tenth animal is sanctified even if one did not explicitly call it the tenth one? The verse states: ''Shall be sacred.'' This teaches that it shall be sacred in any case, even if it was not called the tenth. One might have thought with regard to one who had one hundred animals and simply took ten of them without counting them, or one who had ten animals and took one of them without counting, one might have thought that they should be considered tithed. Therefore, the verse states: ''The tenth,'' and this animal that he removed is not the tenth, as he did not count the animals. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even if he simply removed one animal from ten without counting, that animal is tithe.

Rachi non traduit

ה''ג יכול היו לו מאה וכו':

מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? סָבַר לֵיהּ כְּאַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל, דְּתַנְיָא: אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל אוֹמֵר: ''וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם'' — בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.

Traduction

The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda? The Gemara answers: He holds in accordance with the opinion of Abba Elazar ben Gomel. As it is taught in a baraita that Abba Elazar ben Gomel says with regard to the verse: ''And your teruma shall be reckoned to you as though it were the grain of the threshing floor'' (Numbers 18:27), that in using the plural form of the term ''your,'' the verse speaks about two terumot. One is standard teruma, i.e. the grain of the threshing floor, and the other one is teruma of the tithe. The verse equates these two terumot.

Rachi non traduit

בשתי תרומות. ואע''ג דלא כתיב האי קרא דתרומתכם אלא בתרומת מעשר נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה מדכתיב כדגן מן הגורן כלומר כתרומה גדולה שנוטל ישראל מגרנו והשתא איתקש תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי מילתא דמה תרומה גדולה וכו':

כְּשֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה —

Traduction

Abba Elazar ben Gomel explains: Just as standard teruma is taken by estimate, as there is no requirement for the amount separated to be measured precisely, and it can be taken by thought, as one is not required to physically separate it before consuming the remaining produce,

Rachi non traduit

באומד. שמאמד בדעתו כך וכך יש בכרי הזה ולפי אומדנותו נוטל תרומה:

במחשבה. שמחשב [ואומר] שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כדאמרינן (דמאי פ''ז מ''ד) לגבי לוקח יין מבין הכותים ולהכי קרי ליה מחשבה משום דאינו מונה אותן אי נמי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. ותרוייהו אומד ומחשבה נפקא לן מונחשב:

Tossefoth non traduit

כשם שהתרומה גדולה ניטלת מאומד. מן התורה אין שייך בה אומד דחטה אחת פוטרת את הכרי ולא נתנה בה תורה שיעור דראשית דגנך כתיב (דברים יח) אלא משום דבתרומת מעשר שייך אומד ששיעורה כתוב (במדבר י''ח:
כ''ו) מעשר מן המעשר ובתרומה גדולה נמי תקנו חכמים שיעור שייך בה אומד ומיהו בזה אין להקשות תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חטה אחת דהא כתיב מעשר מן המעשר ומיהו אם במתכוין מוסיף לכאורה מהני דלהכי מקיש לתרומה גדולה דנטלת מאומד למצוה כדי שיתרום בעין יפה שמתוך שירא שלא יטול פחות נוטל בעין יפה כדתנן פ''ק דתרומות (משנה ז) אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ובתוספתא גרס מה תרומה גדולה אינה ניטלת אלא באומד ובמחשבה וכן גרס ר''ת וגרס עלה בירושלמי בפ''ק דתרומות תני ר''א בן גומל לא במדה כו' ופרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נה. ושם) מסיים בברייתא דשמעתין ומה תרומה גדולה בעין יפה כו' והתם א''ר אלעזר בן גומל תורמים תרומת מעשר תאנים על גרוגרות במנין וגרוגרות על תאנים במדה משום עין יפה ולא נקט אינה ניטלת אלא במחשבה ובאומד אלא כדי שיעשה בעין יפה וא''ת סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל:
ושם) דמפרש אביי ישראל שאמר לבן לוי כך אמר לי אבא מעשר יש לך בידי או מעשר לאביך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דלא קייץ לא [הוי] מתקין ליה כור מעשר לאביך בידי או כור מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דקייץ תקוני תקניה ומוקי לה כאבא אלעזר בן גומל דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכשם שיש לו [רשות] לבעה''ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו [רשות] לתרום תרומת מעשר והשתא כיון דאפשר באומד א''כ בלא קייץ נמי ניחוש דילמא תיקן מאומד י''ל נהי דעל בן לוי מצוה לעשות בעין יפה מ''מ בעה''ב אין לו לעשות עין יפה בשל אחרים ואפילו יש לו רשות אין לעשות להוציא עצמו מתרעומתן של כהן ולוי שלא יתרעמו עליו זה או זה אם יטעה באומד שלו וא''ת פ''ד דתרומות (מ''ו) הא דתנן המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן ובירושלמי פ''ק דתרומות מקשה לה ומשני כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ותני ר''א בן גומל מנין שאין תורמין לא במדה ולא במנין ולא במשקל ת''ל ונחשב לכם תרומתכם והרמותם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל במדה ובמנין פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכ''ע מצותה מאומד וההיא דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא אלעזר בן גומל לאשמועינן דפליגי בתרומת מעשר וא''ת דבירושלמי אמר אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם באומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא שהמונה משובח ואמר נמי התם א''ר הלל מתני' אמרה כן והשוקל משובח משלשתן פי' מכלל דאיכא שלשה בר משוקל וא''ר חנינא תפתר בשלשתן ולית ש''מ כלום ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל האמר דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר''א בן גומל נמי לא ילפינן אלא דמועיל מאומד ולא דשויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר''א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א''נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד וא''ת והיכי שרו רבנן לעשות מאומד א''כ הו''ל מרבה מעשרות יש לומר היינו במרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו במידי דשרי מאומד משמע פ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד: ושם) דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין דהא קתני תורמין תאנים על גרוגרות במנין ופריך דהו''ל מרבה על המעשרות ובתרומת מעשר איירי כדמוכח סיפא ומשני אבא אלעזר בן גומל היא ומשום עין יפה והתם במתכוין מרבה וכל מה שירצה להרבות חשוב עין יפה ונראה דלית ליה כדאבא אלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר נמי שרי מאומד כדמוכח בשמעתין כדקאמר ומעשר קריה רחמנא תרומה דכתיב בו את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ובמעשר ראשון איירי דכתיב בסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה וקשה אסוגיא דשמעתין למה לי [לאוקמא] הכי דר''א בן גומל ורבי יוסי ברבי יהודה אית להו דהדדי לימא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אחד מעשרה אף מעשר בהמה אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט אלא שיש עשר לפניו ונוטל אחד מהם י''ל מייתי דאבא אלעזר לומר דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד אע''פ שאין סברא ללמד (לגבי) הכי דתרומה גדולה אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה שיעור ומקשינן להו אהדדי אע''ג דהוי [כעין] אפשר (מאומד אפשר) משאי אפשר והכי נמי ילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן דמפקינן קרא ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור ופי' זה אינו מתיישב ללב ונראה לפרש דלר''י בר' יהודה הוי מעשר אע''פ שאין שוין במכניס לדיר להתעשר דמסתמא אז אין דרכם להיות שוין הילכך צריכה לאוקומה כאבא אלעזר בן גומל דשרי מאומד ולא חייש למרבה במעשרות כדפרישית או לכל הפחות שרי בעין יפה כדאי' בהדיא במנחות (דף נד:) ואי לאו דאבא אלעזר אמינא אע''ג דבמעביר לא חיישינן בשוין בכי האי גונא שנוטל אחד מעשרה דילפינן ממעשר דגן בעינן שוין וא''ת כיון דאבא אלעזר שרי אפילו במעשר אמאי איצטריך לאוקומי במנחות (שם) הא דאמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשרה גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה והיינו בתרומת מעשר לוקמה במעשר גופה י''ל נהי דר' יוסי ברבי יהודה סבר מעשר כיוצא בו אמר דילמא אבא אלעזר לית ליה ההוא סברא ועוד ניחא ליה לאוקמה בתרומת מעשר משום דמוכח רישא דבתרומה איירי מדקתני תורמין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source