Vayedaber

Simple Havroutah

Bekhoroth

Daf 26a

הָא בַּעַל מוּם שְׁרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ מוּמְחֶה! תַּנָּא: כֹּל הֵיכָא דְּלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — תָּם קָרֵי לֵיהּ.

Traduction

But in the case of a blemished firstborn, use of its wool is permitted, even though an expert did not deem the animal permitted for slaughter. This contradicts the statement of Rabbi Asi. The Gemara answers: It is possible that the tanna of that baraita calls the animal unblemished wherever an expert did not yet deem the firstborn permitted for slaughter, even if it was physically blemished.

Rachi non traduit

הא בעל מום שרי. ור' יוסי הוא דאמר בשחטו שרו רבנן אי נמי עקביא היא אע''ג דלא התירו וקשיא לריש לקיש:

תם קרי ליה. ומאי אע''פ שנולד בו מום אע''פ שנראה אחר כן לחכם ואמר מום קבוע:

לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מִבְּכוֹר תָּם, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם וּשְׁחָטוֹ — אָסוּר. בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁתָּלַשׁ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא בָּזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, אֶלָּא בִּשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ — בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Traduction

The Gemara remarks: Let us say that the interpretation of Reish Lakish is the subject of a dispute between tanna’im, as the baraita states: With regard to one who plucks the wool from an unblemished firstborn, even though it later developed a blemish and the owner slaughtered it, use of the wool is prohibited. In the case of a blemished firstborn from which one plucked wool, and it subsequently died, Akavya ben Mahalalel deems the wool permitted and the Rabbis deem it prohibited. Rabbi Yehuda said: It was not with regard to that case that Akavya ben Mahalalel deemed use of the wool permitted. Rather, it was in a case of the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal and one placed the hair in a compartment, and thereafter one slaughtered the animal. In that case Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted, and the Rabbis deem its use prohibited.

Rachi non traduit

לימא. הא דר''ל תנאי היא:

אסור. דבתם אפילו עקביא מודה דאתו לשהוייה ולאפקועי מקדושת מזבח ועוד שהרי עדיין אין בו שום היתר. אע''ג דנקט תולש הוא הדין לנתלש כדמפרש בסיפא דשמעתא:

לא בזה. שמת התיר עקביא אלא בשחטו:

Tossefoth non traduit

בכור בעל מום שתלש ממנו. הכא לא קתני והניחו בחלון משום דרשע הוא שתולש ודעתו ליהנות לאלתר אבל בנשר קתני והניחו בחלון:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מוֹדֶה אַבָּא חֲלַפְתָּא בְּזֶה שֶׁהוּא מוּתָּר, אֲבָל בְּיִיחוּד אָמְרוּ חֲכָמִים: יַנִּיחֶנּוּ בַּחַלּוֹן, שֶׁמָּא יֵשׁ תִּקְוָה. שְׁחָטוֹ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר, מֵת — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.

Traduction

The baraita continues: Rabbi Yosei says: My father, Ḥalafta, concedes to Akavya ben Mahalalel in this case of a slaughtered firstborn that use of the wool is permitted. Indeed [aval], the Rabbis said explicitly: One places it in a compartment, as perhaps there is a hope that use of the wool will ultimately be permitted, since if he slaughters the animal all agree that use of the wool is permitted. But if the animal dies by other means, Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted and the Rabbis deem it prohibited.

Rachi non traduit

אמר רבי יוסי מודה אבא. ששמו חלפתא שהוא מן החכמים החולקין על עקביא ומודה הוא בזה ששחטו שהוא מותר:

אבל בייחוד אמרו חכמים. שבאמת ובברור אמרו יניחנו בחלון לשער בכור בעל מום שנשר:

אבל. באמת וחבירו בעירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח.) בסופו:

בייחוד. בברור וחבירו במסכת יומא (דף נד.) וידעו בייחוד ששם ארון נגנז:

שמא יש תקוה. שמא יהא מותר ליהנות. ומפרש ומה תקוה יש שאם שחטו דברי הכל מותר:

רַבִּי יוֹסֵי — הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא לָאו הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ?

Traduction

The Gemara raises a difficulty: If that is the explanation of their dispute, the opinion of Rabbi Yosei is identical to the opinion of the first tanna in the baraita, as both hold that use of the wool of a slaughtered blemished firstborn is permitted and the dispute between Akavya ben Mahalalel and the Rabbis applies to a case where the animal dies by other means. Rather, is it not correct to say the dispute between them concerns the requirement that an expert deem the animal permitted for slaughter?

Rachi non traduit

רבי יוסי היינו תנא קמא. דקאמר התולש צמר מבכור תם ושחטו אסור הא בעל מום ושחטו מותר לדברי הכל ובמת פליגי במודה דר' יוסי ולת''ק נמי במת פליגי:

דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — אִין, וְאִי לָא — לָא, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אַף עַל גַּב דְּלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה!

Traduction

The Gemara elaborates: As the first tanna holds: If an expert deemed the animal permitted before its wool was shed, then yes, use of the wool is permitted after the animal has been slaughtered; but if not, then use of the wool is not permitted. And Rabbi Yosei comes to say that even in a case where an expert did not deem the firstborn permitted for slaughter before its wool was shed, use of the wool is still permitted. If so, the interpretation of Reish Lakish is the subject of the dispute between the first tanna and Rabbi Yosei: The first tanna agrees with that opinion and Rabbi Yosei rejects it.

Rachi non traduit

תנא קמא סבר אי התירו מומחה אין אי לא לא. דבעל כרחיך הכי תרצת וכדתרצת ריש לקיש לעיל כי אותביניה מרישא דמילתיה דתנא קמא דקתני התולש צמר מבכור תם הא בעל מום שרי ותרצה ריש לקיש ואמר כל היכא דלא התיר מומחה תם קרי ליה אלמא הכי משמע מילתיה התולש צמר מבכור תם דהיינו בעל מום שלא התירו מומחה אסור לדברי הכל הא בכור בעל מום דהיינו התירו מומחה שתלש ממנו כו' ור' יוסי סבר אע''ג דלא התירו מומחה נמי כשנשר שרו רבנן ממאי מדקאמר יש תקוה דמשמע יש תקוה ויתירנו מומחה וישחטנו מכלל דאכתי לא התירו מומחה כשנשר:

Tossefoth non traduit

דתנא קמא סבר אי התירו אין אי לא לא. פירש בקונטרס דכיון דתריצנא לעיל דכל היכא דלא התירו מומחה תם קרי ליה אם כן סיפא דקרי ליה בעל מום מיירי בלא התרת מומחה וקשיא לפירושו דהא דתירץ הכי לעיל היינו כי היכי דאיתוקם לריש לקיש ככולי עלמא אבל השתא דצרכינן לומר ממה נפשך כתנאי מסתברא לומר איפכא דתהוי מילתיה כתנא קמא כפשטיה ונראה לפרש דסובר הש''ס עכשיו משום דקאמר ר' יוסי שמא יש תקוה שעל סמך השחיטה לא היה אומר כך שזה בידו ואין כאן שמא אבל בהתרת מומחה קאמר שמא יש תקוה שיזדקק לו חכם להתירו ואין זה כל כך דבר ברור דמי יימר דמזדקק ליה מומחה ומ''מ במסקנא קאמר שמא יש תקוה דקמיירי בשחיטה:

אָמַר רָבָא: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִי הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — אִין, אִי לֹא הִתִּירוֹ — לָא, וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: פְּלִיגִי בְּמֵת, וְהוּא הַדִּין לִשְׁחָטוֹ, וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּמֵת — לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא.

Traduction

Rava said: No, the interpretation of Reish Lakish is not the subject of their dispute, as everyone agrees that if an expert deemed the animal permitted before its wool was shed, then yes, use of the wool is permitted, but if an expert did not deem the animal permitted beforehand then the use of its wool is not permitted. And there are three disputes concerning this matter, as the first tanna holds: Akavya ben Mahalalel and the Rabbis disagree with regard to a case where the firstborn died, and the same is true, i.e., they disagree, in a case where he slaughtered it. And the reason that the first tanna states they disagree specifically in a case where it died is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Akavya, i.e., that he deems use of the wool permitted even if the animal was not slaughtered.

Rachi non traduit

פליגי במת והוא הדין לשחטו. מדלא אשכחן במילתיה דתנא קמא דנימא שחטו דברי הכל מותר:

וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בְּמֵת — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, כִּי פְּלִיגִי — בִּשְׁחָטוֹ, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: בִּשְׁחָטוֹ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר, כִּי פְּלִיגִי — בְּמֵת.

Traduction

And Rabbi Yehuda holds: With regard to a firstborn that died, all, i.e., Akavya ben Mahalalel and the Rabbis, agree that use of the wool is prohibited, and when they disagree it is with regard to a case where the owner slaughtered the animal. And Rabbi Yosei comes to say: Where he slaughtered it, all agree that use of the wool is permitted, and when they disagree it is with regard to a case where the animal died.

אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּוָותֵיהּ, דִּתְנַן: שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Traduction

Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since we learned a mishna in our preferred tractate in accordance with his opinion. As we learned in a mishna (Eduyyot 5:6): In the case of the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal and one placed the hair in a compartment, and thereafter he slaughtered the animal, Akavya ben Mahalalel deems use of the wool permitted and the Rabbis deem its use prohibited even after the animal’s death.

Rachi non traduit

הלכה כר' יהודה. דבשחטו פליגי ולא במת:

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דִּתְנַן: צֶמֶר הַמְדוּלְדָּל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁנִּרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — מוּתָּר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה — אָסוּר.

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The mishna is also precisely formulated so that this conclusion can be inferred, as we learned in the latter clause of the mishna: With regard to wool that was not completely shed which is dangling from a firstborn animal, that which appears to be part of the fleece is permitted when the animal is shorn after its death, and that which does not appear to be part of the fleece is prohibited.

מַנִּי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי; וּבְמַאי? אִילֵימָא בִּשְׁחָטוֹ — בֵּין עֲקַבְיָא בֵּין רַבָּנַן, אִידֵּי וְאִידֵּי מִשְׁרָא שָׁרֵי!

Traduction

Rav Naḥman bar Yitzḥak explains the proof: In accordance with whose opinion is this ruling? If we say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that is difficult: But in what case did he issue this ruling? If we say it was in a case where he slaughtered it that cannot be correct, as whether the halakha follows the opinion of Akavya or whether it follows the opinion of the Rabbis, in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, the use of the wool is permitted.

Rachi non traduit

אידי ואידי. בין נראה בין לא נראה מישרי שרי דהא אפי' מונח בחלון קא''ר יוסי דאפי' רבנן שרו בשחטו:

וְאֶלָּא בְּמֵת? וְאִי רַבָּנַן — אִידֵּי וְאִידֵּי מֵיסָר אָסְרִי, וְאִי עֲקַבְיָא — אִיפְּכָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — אָסוּר, דְּמִיתָה קָאָסְרָה לֵיהּ; אֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — מוּתָּר, דְּמֵעִיקָּרָא תְּלִישׁ!

Traduction

Rather, if one says this is referring to a case where the animal died, that too is difficult. But that cannot be correct either, since if the halakha is in accordance with the Rabbis, then both this wool and that wool are prohibited. And if the halakha is in accordance with Akavya, then the mishna should have stated the opposite ruling: If the dangling wool appears to be part of the fleece it is prohibited, as the death of the animal renders it prohibited because it is considered attached to the animal; if it does not appear to be part of the fleece it is permitted, as it was considered detached from the beginning, before the animal died.

Rachi non traduit

אי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי. דאותו שמחובר בו טעון קבורה לדברי הכל והתלוש ממנו רבנן אסרי ליה אפי' מונח בחלון:

אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי יְהוּדָה, וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּמֵת — בֵּין לַעֲקַבְיָא בֵּין לְרַבָּנַן, אִידֵּי וְאִידֵּי מֵיסָר אָסְרִי!

Traduction

Rather, it is obvious that this clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. And in what case does the mishna’s ruling apply? If we say it is referring to a case where the animal died, then whether the halakha is in accordance with the opinion of Akavya or whether it is in accordance with the opinion of the Rabbis, in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, the use of the wool is prohibited.

Rachi non traduit

אלא פשיטא ר' יהודה היא. דאמר בשחטו פליגי:

אידי ואידי. בין נראה בין לא נראה:

אֶלָּא לָאו בִּשְׁחָטוֹ? וְאִי עֲקַבְיָא — אִידֵּי וְאִידֵּי מִשְׁרָא שָׁרֵי! אֶלָּא לָאו רַבָּנַן הִיא? וּשְׁמַע מִינַּהּ: בִּשְׁחָטוֹ פְּלִיגִי. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

Rather, is it not referring to a case where he slaughtered the animal? And consequently, if the mishna is in accordance with the opinion of Akavya, then in both this case of wool that appears to be part of the fleece and that case where it does not, use of the wool is permitted. Rather, is it not correct to say the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis? And accordingly, one may conclude from it that Akavya and the Rabbis disagree in a case where he slaughtered the animal? The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.

Rachi non traduit

ושמע מינה בשחטו פליגי. מדלא מצית מוקמת ליה בגוונא אחריתי ומדסתם לן כר' יהודה ש''מ הלכתא כוותיה:

בָּעֵי רַבִּי יַנַּאי: הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מֵעוֹלָה תְּמִימָה, מַהוּ? תּוֹלֵשׁ? מִי אִיכָּא מַאן דְּשָׁרֵי? אֶלָּא, צֶמֶר שֶׁנִּתְלַשׁ מֵעוֹלָה תְּמִימָה, מַהוּ?

Traduction

§ Rabbi Yannai raises a dilemma: With regard to one who plucks wool from an unblemished burnt offering which was later slaughtered, what is the halakha? The Gemara expresses surprise: If one intentionally violates a prohibition and plucks the wool from an unblemished consecrated animal, is there anyone who deems it permitted? All agree that use of the wool is prohibited in such a case. Rather, Rabbi Yannai’s question was: With regard to wool that was torn out by itself from an unblemished burnt offering, what is the halakha?

Rachi non traduit

התולש צמר מעולה תמימה. מחיים לרבנן מהו לאחר שחיטת בעלת מום לא תיבעי לך דוודאי לרבנן אסור דאי שרית ליה אתי לשהוייה ואתי לידי גיזה ועבודה:

מי איכא מאן דשרי. אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא:

Tossefoth non traduit

התולש צמר מעולה תמימה. יש פירוש מרש''י שכתוב בהם שהוממה ואח''כ נפדית ושחטה משמע שהעמידה כן כדי שתהא כעין בכור אלא שהתלישה היתה בתמות ותימה והא בעי האי צמר העמדה והערכה ואין מועיל לצמר העמדת הבהמה כדמוכח בפ' ראשית הגז (חולין קלה.) גבי הא דקאמר התם דאין ראשית הגז נוהג בקדשים משום דכתיב צאנך ולא של הקדש ומוקי לה למעוטי קדשי בדק הבית ופריך והא בעי העמדה והערכה וי''ל דסבירא ליה כר''ל דאית ליה בפ''ב דתמורה (דף לב:) לרבנן דקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והכי נמי אשכחן רב דסבר כוותיה בפ' שני (לעיל בכורות טו.) ועוד י''ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדושת הגוף בטל הצמר אגב הבהמה אפילו אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ולא דמי לקדשי בדק הבית א''נ חשיב האי צמר כבעל מום מעיקרא וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא משום דכיון דמעל נפק לחולין כדקאמר בפרק ראוהו ב''ד (ר''ה כח.) משמע דשייך ביה פדיון ועוד יש לפרש שופר של עולה שהוקדשה הבהמה לדמי עולה ושופר שלמים שהוקדשה הבהמה לדמי שלמים ודינה כשלמים עצמן ואין בה מעילה כדקאמר בפ''ב דפסחים (דף כז:) בעצי שלמים עסקינן ומיהו קשה בהך דשמעתין דכיון דבעי הצמר פדיון היכי שייך למיגזר דלמא משהי ליה והא צריך לפדותו דמה היה מרויח וקצת היה נראה לפרש דאיירי בעולה ונשחטה למזבח שזריקת הדם מתרת בשרה למזבח והעור לכהנים ומבעיא ליה בצמר שנתלש אי משתרי נמי בהכי אבל פלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) בעצמות שפרשו לפני זריקה דרבי זירא סבר דזריקה מתירתן אפילו לקתא דנרגי וחציני וקאמר התם כרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהם ופירש שם בקונטרס דמועלין לעולם אף לאחר זריקה וכל שכן דאינה מתרת מה שפירש מחיים ומיהו יש ספרים דגרסי התם כרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר פרשו לפני זריקה מועלין בהן עד זריקה כו:

תולש מי איכא מאן דשרי. פירש בקונטרס אליבא דרבנן הא וודאי רשע הוא משמע דלעקביא אפשר דמותר אף על פי שהאמת הוא דלעקביא נמי אסור בתם כדמוכח ברייתא דהתולש צמר מבכור תם מכל מקום פירש כך בקונטרס שאפילו לא שמיעא ליה ברייתא דבר פשוט הוא דמיהא לרבנן דתולש אסור:

דְּחַטָּאת וְאָשָׁם לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכֵיוָן דִּלְכַפָּרָה אָתוּ — לָא מְשַׁהוּ לְהוּ. דִּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר נָמֵי, דְּכֵיוָן דְּלָאו לְכַפָּרָה אָתוּ — מְשַׁהוּ לְהוּ. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דְּעוֹלָה, מַאי? כֵּיוָן

Traduction

The Gemara elaborates: Do not raise the dilemma concerning the wool of a sin offering and a guilt offering. Since these offerings come for atonement the owner does not keep them longer than necessary, and therefore there is no reason to deem the wool prohibited. Likewise, with regard to the wool of a firstborn and an animal tithe offering there is also no dilemma. Since they do not come for atonement one might keep them longer than necessary, and therefore the wool is prohibited in order to prevent one from violating the prohibition against shearing the animal or using it for labor. Rather, when you raise the dilemma, it is with regard to the wool of a burnt offering. What is the halakha? Does one say that since

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source