Vayedaber

Simple Havroutah

Bekhoroth

Daf 24b

אַחַאי בְּרִיבִּי: רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, מַהוּ? מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא לִבְכוֹרָה, וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּנַן, תִּיבְּעֵי לֵיהּ טָלֶה!

Traduction

by Aḥai the Distinguished [beribbi]: If one saw an animal with the appearance of a pig that was trailing after a ewe, what is the halakha? The Gemara asks: What is the dilemma he is raising? If we say he is inquiring with regard to the firstborn status of the future offspring, and he is therefore essentially asking if the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel or if the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, then let the dilemma be raised with respect to the more common case of a lamb, rather than the irregular case of a pig-like animal.

Rachi non traduit

אחאי בריבי. אדם גדול וחשוב בדורו:

תיבעי ליה טלה. דהא בטלה פליגי:

כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ, לִבְכוֹרָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, לַאֲכִילָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

Traduction

The Gemara answers: Actually, when Aḥai the Distinguished raised the dilemma it was with respect to the ramifications of each opinion: He inquired with regard to the future offspring’s firstborn status, and this aspect of the dilemma was raised under the assumption that the halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis. He also inquired with regard to whether or not the pig-like animal is permitted for consumption, and this aspect of the dilemma was raised under the assumption that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

Rachi non traduit

קמיבעיא ליה לבכורה אליבא דרבנן. ואליבא דר''ש פשיטא דפטורה דאפי' דמינה לא הוה מרחמא אא''כ ילדה וכ''ש דלאו מינה ולענין אכילה מבעיא ליה ואפי' לרבן שמעון וכ''ש לרבנן:

לִבְכוֹרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְאָמְרִי מְרַחֲמָא, כִּי מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ, דְּלָא מִינַהּ — לָא, אוֹ דִלְמָא דְּלָא מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא?

Traduction

The Gemara elaborates: He inquired with regard to the offspring’s firstborn status, and this question applies even according to the opinion of the Rabbis, who say that an animal might be merciful toward other young animals. The Gemara explains the dilemma: One can say that when an animal is merciful this applies only toward an animal that is of its own species, but to a young animal that is not of its own species a mother animal certainly does not show mercy. Therefore, the fact that it nursed proves that it is its offspring. Or perhaps an animal might also be merciful toward an offspring that is not of its own species. If it is merciful only to its own species, the ewe is exempt from having its future offspring counted a firstborn; if its mercy extends to other species then it is not exempt.

Rachi non traduit

דלאו מינה לא. מרחמא והא ודאי דידה היא ופטורה מן הבכורה:

או דלמא דלאו מינה נמי מרחמא. והבא אחריו בכור מספק:

לַאֲכִילָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — אִם תִּמְצָא לוֹמַר סָבַר: יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ, דְּלָאו מִינַהּ — לָא; אוֹ דִלְמָא: דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא? תֵּיקוּ.

Traduction

And Aḥai the Distinguished also inquired with regard to whether the pig-like animal is permitted for consumption, and this question applies even according to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel: If you say he holds that an animal that has given birth might be merciful and nurse another mother’s offspring, perhaps that is so only with regard to an animal that is of its own species, but to an animal that is not of its own species it is not merciful, which means the pig-like animal is kosher. Or perhaps a mother might also be merciful toward an offspring that is not of its own species, in which case the pig-like animal might not be kosher and therefore may not be eaten. After explaining the dilemma of Aḥai the Distinguished, the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

Rachi non traduit

אם תימצי לומר כו'. אי ס''ל יולדת אינה מרחמא הא ודאי מותר דבנה הוא אלא א''כ תימצי לומר יולדת מרחמ' והאי דפטר ליה מבכורה משום דאי האי [לאו] דידה אחרינא הוה ליה אבל האי דסריך בתרה לא פשיטא לן דדידה הוא ה''מ דמינה אבל דלאו מינה לא והאי חזיר ודאי בנה הוא ומותר באכילה:

מַתְנִי' רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אוֹמֵר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִיכָּן וּמִיכָּן, וְתוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, וְכֵן תּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם.

Traduction

MISHNA: Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: Since it is prohibited by Torah law to shear a firstborn, as it states: ''And you shall not shear the firstborn of your flock'' (Deuteronomy 15:19), one who is slaughtering a firstborn, and must clear hair or wool from the area of the neck in order to facilitate proper slaughter, clears space by uprooting the hair with a cleaver [bekofitz] from here and from there, on either side of the neck, although he thereby plucks out the hair. He may clear space in this manner provided that he does not move the plucked hair from its place; it must remain intermingled with the rest of the hair so it will appear that he did not shear the animal. And likewise, one plucks the hair to enable one of the Sages to examine the place of a blemish and thereby determine whether it is permitted to slaughter the firstborn outside the Temple.

Rachi non traduit

מתני' עושה מקום בקופיץ. מפנה את השער מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין:

ותולש את השער. לכאן ולכאן למקום חתך הסכין משום חלדה ולא אמרינן גוזז הוא את הבכור:

ובלבד שלא יזיזנו. שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:

לראות מום. להראותו לחכם:

Tossefoth non traduit

השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ. בגמ' אמרי' תני לקופיץ כלומר לצורך קופיץ משמע דדרך לשחוט בקופיץ מדלא קתני בסכין ותימה בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף ע.) לא משמע כן גבי סכין שנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד והקופיץ שונה ומטביל משום דסכין חזי לפסח לשחוט והטבילוהו מי''ג אבל קופיץ לא חזי לפסח דיש בו משום שבירת עצם ונראה לפרש דנקט הכא קופיץ משום דבעי עשיית מקום טפי מסכין וצריכה עשיית מקום גדול ולא כמו שפירש הקונט' דעשיית מקום זה משום חלדה דאם כן סכין הוה ליה למינקט הכא דאיכא למיחש טפי לחלדה ועוד דבעיא היא בפ''ב דחולין (דף ל:) תחת צמר מסובך מהו ולא איפשיטא אלא דרך לעשות מקום לקופיץ כדי שיהא נוח יותר לחתוך ולשחוט לפי שאין קופיץ נוח לחתוך בלא עשיית מקום ומטעם זה נמי נקט בכור ולא [סתם] קדשים לפי שהקדשים נשחטין בעזרה יש שם סכינין מזומנים ואין צריכים עשיית מקום ועוד י''ל דנקט בכור לפי שנוהג בזמן הזה וגם דרך להיות צמרו גדול מתוך שמשהא אותו עד שיפול בו מום כי ההיא דתנן בפ' כל פסולי המוקדשין (לקמן בכורות לה.) מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל וצריך עשיית מקום טפי מטלאים ועוד משום דלאו דולא תגוז בבכור כתיב:

גְּמָ' אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב מַהוּ? טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מִשּׁוּם דְּקָסָבַר תּוֹלֵשׁ לָאו הַיְינוּ גּוֹזֵז, וּבְיוֹם טוֹב אָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ עוֹקֵר דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ.

Traduction

GEMARA: Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam. The Sages raised a dilemma before Rav Huna: What is the halakha in the parallel case of one who wishes to slaughter a non-sacred animal on a Festival? The resolution depends on the reason for the ruling of Rabbi Yosei ben HaMeshullam: Does he permit clearing hair with a cleaver because he holds that plucking is not the same as shearing, and as opposed to plucking the hair of a firstborn, it is prohibited to pluck hair on the Festival, as this is considered uprooting an item from its place of growth?

Rachi non traduit

גמ' כנגדו בי''ט. בבהמת חולין משום שחיטה בעי למיעבד או לא:

לאו היינו גוזז. ובכור גיזה הוא דאסור דכתיב (דברים טו) ולא תגוז:

אוֹ דִלְמָא בְּעָלְמָא סָבַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם תּוֹלֵשׁ הַיְינוּ גּוֹזֵז, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּשְׁרֵי, דְּהָוֵה לֵיהּ דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, וּבְיוֹם טוֹב דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר?

Traduction

Or perhaps in general Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds that plucking is considered a form of shearing. And this is the reason that it is permitted to clear space with a cleaver in the case of the firstborn, as it is an unintentional act, i.e., an action performed for a permitted purpose from which a prohibited labor may inadvertently ensue, since he does not intend to pluck out the hair; and on a Festival an unintentional act is permitted.

Rachi non traduit

שאין מתכוין. לתלוש אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך אם נתלש נתלש:

Tossefoth non traduit

והיינו טעמא דשרי דהוה ליה דבר שאין מתכוין. ותולש דמתני' לאו בתולש ומתכוין קאמר אלא עושה מקום אם נתלש נתלש אבל אי טעמא משום דתולש לאו היינו גוזז יכול להיות דתולש במתכוין כך נראה לפרש הסוגיא ויש לתמוה מה שייך לשאול זה על יו''ט אי במתכוין פשיטא להו דאסור ואי בשאין מתכוין פשיטא להו דשרי ומיהו הא גופה קמיבעיא להו שאין מתכוין מהו ביו''ט אם מותר או אסור וקשיא דבלאו יום טוב היו יכולין לשאול הא דקתני מתני' ותולש את השער במתכוין קאמר משום דתולש לאו היינו גוזז או שמא בשאין מתכוין קאמר וגם שלא יהא כפסיק רישיה משום דתולש היינו גוזז ונראה לפרש דאפילו (תימצי לומר) תולש לאו היינו גוזז מ''מ מדרבנן אסור במתכוין או בפסיק רישיה גזירה תולש אטו גוזז ולעולם ותולש דקתני מתניתין כשאין מתכוין ואינו פסיק רישיה קאמר ולענין בכור לא מצי למיבעי מידי כפשטה דמתני' אם לא לענין מלקות וקמיבעיא להו כנגדו ביום טוב מהו דדלמא דוקא בכור דתולש לאו היינו גוזז וליכא איסורא דאורייתא הוא דשרי דבר שאין מתכוין אבל ביו''ט דאיכא איסורא דאורייתא דעוקר דבר מגידולו לא שרינן בשאין מתכוין או דלמא בבכור נמי איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז וכי היכי דשרי בבכור משום דאין מתכוין שרי נמי ביום טוב וכן מוכח בסמוך דקאמר רב כנגדו ביום טוב מותר ופריך מהא דאמר רב הלכה כר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור ומשני דתולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו טעמא דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ואם תימצי לומר דאי תולש לאו היינו גוזז א''כ ותולש דקתני במתני' הוי במתכוין היכי שרי כנגדו ביום טוב מתכוין משום דלאחר יד ולאידך לישנא דאמרינן רב סבר כר' יוסי בן המשולם ור' יוסי בן המשולם לא סבר כרב היינו דרב שרי בבכור באין מתכוין משום דתולש לאו היינו גוזז אבל ר' יוסי בן המשולם מתיר אפילו היינו אומרים דתולש היינו גוזז דשרי אין מתכוין בכל מקום כדאשכחן גבי פרה והא (דלא) דקאמר רב הלכה כר' יוסי בן המשולם לעיל משמע דלא הוי פלוגתא וכמה תנאי אשכחן דסברי דבר שאין מתכוין אסור לקמן במכילתין גבי בכור שאחזו דם (בכורות דף לג:) ובמתניתין דכלאים (פ''ט משנה ו''ז) ובביצה (דף כג:) בברייתא דגרירה ויש לומר דדלמא מטעם דפסיק רב כוותיה משום דתולש לאו היינו גוזז לא אשכחן דפליגי ועוד כדפרישית לעיל דלא קרי פלוגתא אלא א''כ נחלקו על אותו דבר עצמו וכן צריך לומר דהא בשותף נחלקו ר' יוסי ורבנן בחולין לענין ראשית הגז (דף קלז.) דאיכא למאן דמחייב אלמא מקרי גז צאנך והוא הדין תולש דהיינו גוזז אם לא נחלק בין תולש לשותף וא''ת לקמן דמייתי ראיה מפרה דסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאינו מתכוין מותר ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ופריך והא אמר ר' אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה ומשני מדרבנן ופריך והא איכא איסורא דרבנן ש''מ שרוצה לדקדק דכי היכי דשרי דאין מתכוין בדרבנן שרי נמי בדאורייתא וי''ל דההיא דמדרבנן לא דמו כלל להני דתולש לאו היינו גוזז ולעוקר דבר מגידולו כלאחר יד דאין איסורין הללו דאורייתא בשום מקום אבל בפרה איירי בגיזה גמורה דאע''ג דמדאורייתא אין איסור קדשי ב''ה בגיזה ועבודה לדבריו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולגמרי עשו קדשי בדק הבית כקדשי מזבח וראיה לדברי מפ''ק דכתובות (דף ה:) דאיבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת לדם הוא צריך ושרי פי' דמיפקד פקיד או לפתח הוא צריך ואסור אם תמצי לומר לדם הוא צריך ופתחא ממילא קא הוי הלכה כר' יהודה דמקלקל הוא אצל פתח אלמא שרי ר' יהודה דבר שאין מתכוין במקלקל דאע''ג דאיכא איסורא דרבנן במקלקל לחודיה והא דאסר ר' יהודה באין מתכוין בגרירה ואע''ג דמקלקל הוא כדמוכח בסוף פ''ק דחגיגה (דף י.) גבי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה ובפרק י''ט (ביצה כג.) אסר ר' יהודה קידור משום דדבר שאין מתכוין הוי כמקלקל בהוצאת דם יש לחלק בין במקום מצוה למקום שאין מצוה א''נ גבי גרירה איכא לפרש שמא מתקן שמשוה גומות מצד אחר וגבי קידור נהנית הבהמה בהוצאת הדם מידי דהוה אדם הקזה וה''ה גבי וכן תולש את השער לראות את מקום המום [דבעי] לכתחלה או דיעבד ומסיק דלכתחלה קאמר ומשמע מדתני וכן דרישא נמי לכתחלה קאמר כמו בסיפא לאו לכתחלה שיתלוש במתכוין קאמר אלא באותן שהתרנו משום שחיטה נתיר נמי לכתחלה לראות מקום המום או דיעבד כלומר דא''נ עשה לא יזיזנו ממקומו כן נראה כמו שפירשתי ומתיישבת כל הסוגיא ואם נפרש דאם תולש לאו היינו גוזז שרי אפילו לתלוש במתכוין צ''ל דלקמן דשרי כנגדו בי''ט משום דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אפי' במתכוין לתלוש (שם) נמי שרי שהתירו חכמים שלא תתקלקל שחיטתו ביום טוב:

אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שַׁיְילוּהּ לְרַב חֲנַנְאֵל, אִי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם, אֶיפְשׁוֹט לְכוּ. אֲתוֹ שַׁיְילוּהּ, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לְהוּ: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חֲנַנְיָה בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב

Traduction

Rav Huna said to them: Go and ask Rav’s disciple, Rav Ḥananel, and if Rav in fact said the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, I will explain to you the resolution of your dilemma. They went and asked Rav Ḥananel, and he said to them that this is what Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam. They came before Rav Huna, and he said to them: In the parallel case of one who wishes to slaughter a non-sacred animal on a Festival, it is permitted to pluck the hair in order to facilitate proper slaughter. It was also stated that Rav Ḥananya bar Shelamya says in the name of Rav: In the parallel case of one who wishes to slaughter a non-sacred animal on a Festival,

Rachi non traduit

שיילוה לרב חננאל. תלמידיה דרב אי אמר לכו משמיה דרב הלכה כרבי יוסי:

פשיטנא לכו. אנא טעמא:

Tossefoth non traduit

אי אמר הלכה כר' יוסי בן המשולם איפשוט לכו. וא''ת מה היה מקפיד בכך הא בכל ענין כנגדו בי''ט מותר או משום דבר שאין מתכוין או משום עוקר דבר מגידולו כלאחר יד כדלקמן וי''ל דאם לא היה הלכה כמותו אלא הוה אסרינן בבכור ואע''ג דתולש לאו היינו גוזז שהחמירו חכמים ולא התירו משום צורך תיקון שחיטת בכור כמו כן לא יתירו בעוקר דבר מגידולו כלאחר יד משום צורך תיקון שחיטת יום טוב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source