Chap. 14
1
אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־רֹֽגֶז:
L’homme, né de la femme, n’a que peu de jours à vivre, et il est rassasié de troubles.
M. David (non traduit)
אדם וגו'. הלא האדם הוא ילוד מאשה וא''כ מקורו משחת כי היא חמת מלאה צואה ופיה מלאה דם ואף הוא קצר ימים ומרובה בחרדות עד כי ישבע מהם לגודל רבויים :
M. Tsion (non traduit)
רוגז. חרדה כמו מרגיז הארץ (שם יד) :
2
כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד:
Comme la fleur, il pousse et se flétrit ; il fuit comme l’ombre et n’a point de durée.
M. David (non traduit)
כציץ. דומה הוא לציץ אשר יוכרת מיד כאשר יצא ולא יעמוד זמן רב : ויברח. מהר יברח מן העולם כצל הזה אשר לא יעמוד זמן רב במקום אחד כי כאשר יפנה השמש כן ינטה הצל ממקומו :
M. Tsion (non traduit)
כציץ. כפרח : וימל. ויוכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ) :
Ralbag (non traduit)
כציץ. כפרח : וימל. ויכרת כי הפרח נכר' בקלות וזמן קיומו מעט :
3
אַף־עַל־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ:
Et c’est sur cet être que tu as les yeux ouverts ! Moi-même, tu me forces à comparaître en justice avec toi !
Rachi (non traduit)
אַף עַל זֶה. הַהֶבֶל וְהַנִּרְקָב:
פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ. לְדַקְדֵּק בַּחֲטָאָיו:
וְאֹתִי. אַתָּה מֵבִיא בְמִשְׁפָּט עַל עֲווֹנוֹתַי:
M. David (non traduit)
אף על זה. אף על בריה שפלה כזה פקחת עיניך להשגיח במעשיו ולדקדק אחריו ויותר מזה שגם אותי שאני מנוקה מעון תביא עמך במשפט לענשני על אשר קצרתי בחכמה לפי שיעור הכנתי וכאשר אמר צופר :
M. Tsion (non traduit)
פקחת. פתחת כמו פקח עיניך (משלי כ) :
4
מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד:
Qui donc pourrait tirer quelque chose de pur de ce qui est impur ? Pas un !
Rachi (non traduit)
מִי יִתֵּן טָהוֹר. מְדַבֵּר טִיפָּה סְרוּחָה וְשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהוּא טָמֵא לֹא אֶחָד בָּהֶם טָהוֹר שֶׁלֹּא יֶחֱטָא:
M. David (non traduit)
מי יתן. וכי אפשר שהנולד מן הטמא יטהר כ''כ עד שיתמיד בכל עת להרחיב לבו בחכמה והלא אבי ואמי שניהם היו טמאים מעמי הארצות לא רק האחד להיות זה וזה גורם כ''א שניהם היו טמאים זה כזה ומאוד קשה להיות הנולד מהם טהור כ''כ :
5
אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים | יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ (חקו) חֻקָּ֥יו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֽוֹר:
Puisque ses jours sont mesurés, que tu connais le compte de ses mois, et que tu lui as imposé des limites qu’il ne saurait dépasser,
Rachi (non traduit)
אִם חֲרוּצִים יָמָיו. אִם גְּמוּל זֶה הוּא מִשְׁתַּלֵּם שֶׁחֲרוּצִים וּקְצוּבִים לְיוֹם קָבוּעַ וּמְיוֹעָד לְמִיתָה:
מִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ. קְצוּבִים וְחוֹק זֶה עָשִׂיתָ לוֹ וְלֹא יִתְקַיֵּים עוֹד יוֹתֵר בָּעוֹלָם דַּי לְךָ בְּתַשְׁלוּמִין הַלָּלוּ:
M. David (non traduit)
אם חרוצים. אם אמנם ימי האדם הם קצובים וכרותים במדה ומספר חדשיו המה עמך כי אתה שמת להם מספ' ועשית לו חוק קבוע עד כמה יחיה ולא יעבור הגבול :
M. Tsion (non traduit)
חרוצים. כרות במדה וקצוב כמו אתה חרצת (מ''א כ) :
Ralbag (non traduit)
אם חרוצים ימיו וגו'. אם ימיו קצובים ומוגבלים כמו שמבואר מעניינו הניחהו וישלים זמנו :
6
שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ:
détourne ton attention de lui : qu’il ait un peu de répit pendant qu’il remplit sa journée comme un mercenaire !
Rachi (non traduit)
שְׁעֵה מֵעָלָיו. בְּאוֹתוֹ מִיעוּט חָרַץ הַיָּמִים וְיֶחְדָּל לוֹ מִמַּכְאוֹב עַד יִרְצֶה בְּזִקְנוּתוֹ וְתַשּׁוּת כֹּחוֹ, אֶת יוֹם מוֹתוֹ כְּשָׂכִיר הָרוֹצֶה לְהַשְׁלָמַת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ כִּי עֲבִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם חֲלוּטָה וְנִצְמֶתֶת מִשְּׁאָר כָּל הָעוֹבְרִים:
M. David (non traduit)
שעה. לזאת הסר מעליו מכות ידיך ויהי' חדל מהם במעט ימיו עד אשר יבואו ימי הזקנה וירצה במיתה ויקוה לה כשכיר הרוצה בהשלמת היום ומקוה לה :
M. Tsion (non traduit)
שעה. הסר כמו השע ממני (תהלים לט) :
Ralbag (non traduit)
שעה מעליו. הרפה ממנו : ויחדל. וישלים חדלו וזמנו :
7
כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל:
Car pour l’arbre, il est encore de l’espoir ; si on le coupe il peut repousser, les rejetons ne lui manquent pas.
Rachi (non traduit)
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה. שֶׁיַּחֲלוֹף:
וְיֹנַקְתּוֹ. אֲשֶׁר מִגִּזְעוֹ:
לֹא תֶחְדָּל. מִהְיוֹת עָנָף:
M. David (non traduit)
כי יש לעץ תקוה. הלא האדם הוא נופל וגרוע מעץ השדה כי לעץ יש תקוה לחזור לקדמותו אף אם יכרת עוד יחליף לחדש ענפים אחרים תמורתם ולא יופסק ממנו ענפיו הרכים :
M. Tsion (non traduit)
ויונקתו. ענפיו הרכים :
Ralbag (non traduit)
יחליף. יוסיף להצמיח גזע אחר רמו''ש בלע''ז : לא תחדל. לא תמנע מלהצמיח :
8
אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ:
Dût sa racine vieillir dans la terre et son tronc mourir dans le sol,
M. David (non traduit)
אם יזקין. אף אם יזקין שרשו בארץ עד שלא ישאר בו לחלוחית : ובעפר וגו'. כפל הדבר במ''ש :
M. Tsion (non traduit)
גזעו. גם הוא ענין שורש כמו מגזע ישי (ישעיה יא) :
9
מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע:
il suffit qu’il sente l’eau pour reverdir et produire un branchage, comme s’il était nouvellement planté.
Rachi (non traduit)
וְעָשָׂה קָצִיר. הִיא יוֹנֶקֶת כְּמוֹ (תְּהִלִּים פ) תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד יָם:
נָטַע. שֵׁם דָּבָר הוּא וְטַעַם הֲבָרָתוֹ לְמַעְלָה בנו''ן וְנִנְקַד כּוּלּוֹ קָמָץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק אַף מִגִּזְרַת נָטַע הוּא:
M. David (non traduit)
מריח מים. מ''מ כשיבוא עליו מעט מים ומיד כשיריח את המים יחזור ויפרח ויגדל ענף כאלו נטעו זה מקרוב :
M. Tsion (non traduit)
קציר. ענף כמו תשלח קציריה (תהלים פ) :
Ralbag (non traduit)
קציר. בד ופארה ברנק''א בלע''ז :
10
וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ:
Mais l’homme meurt et s’évanouit, le mortel expire : où est-il alors ?
M. David (non traduit)
וגבר. אבל גבר כאשר ימות הלא מאד נחלש כי לא יחזור עוד לקדמותו וכאשר יגוע איו הוא הלא לא ישוב עד עולם :
Ralbag (non traduit)
ויחלש. ויכרת כמו ויחלוש יהושע את עמלק והטעם שלא יוסיף להחליף כמו שעושה העץ אבל הוא כולו נכרת לגמרי :
11
אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ:
Les eaux s’échappent du fond du lac, le fleuve tarit et se dessèche.
Rachi (non traduit)
אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם. מִמָּקוֹם שֶׁנָּהָר בָּא וְיוֹצֵא מִמְּקוֹרוֹ הַבָּא מֵאֵלָיו מִן הַיָּם:
וְנָהָר. הַבָּא מִשָּׁם יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ לְעוֹלָם, כֵּן אִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם:
M. David (non traduit)
אזלו. כמו כאשר ילכו להם המים מן הים והנהר הנמשך ממנו הלא יחרב ויבש ולא ישובו בו המים מעצמו בזולת מי הים :
M. Tsion (non traduit)
אזלו. הלכו כמו ואוזל לו אז יתהלל (משלי כ) : יחרב. גם הוא ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח) :
12
וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־יָ֫ק֥וּם עַד־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם:
De même, les humains se couchent pour ne plus se relever ; tant que dureront les cieux, ils ne se réveilleront ni ne secoueront leur sommeil.
M. David (non traduit)
ואיש. וכן כאשר ימות האיש לא יקום עוד : עד בלתי שמים. עד יבלו ויופסדו השמים ר''ל עד עולם לא יקיצו המתים ולא יעורו מן השינה :
M. Tsion (non traduit)
בלתי. ענינו כמו בלה : יקיצו. יעורו. ענין שניהם התעוררות מן השינה :
13
מִ֤י יִתֵּ֨ן | בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד־שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִׁ֥ית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי:
Ah ! Qu’il te plaise de m’enfermer dans le Cheol, de me mettre à l’abri jusqu’à ce que ta colère soit passée, de me fixer un terme où tu te ressouviendrais de moi !
M. David (non traduit)
מי יתן. ר''ל אם היה מהאפשר להחיות אחר המיתה תהיה שאלתי מי יתן שתסתירני בשאול עד ישוב אפך ממני ותשים לי חוק מתי ישוב אפך ממני ואז תזכרני להוציאני משם לחיות ע''פ האדמה :
M. Tsion (non traduit)
תצפנני. מלשון צפון והסתר : חוק. זמן קבוע :
Ralbag (non traduit)
תשית לי חק ותזכרני. ר''ל תשים לי טבע וכדור שאשיב לחיות עוד כמו הענין כעץ ואז תזכרני להטיב לי :
14
אִם־יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר הֲיִ֫חְיֶ֥ה כָּל־יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל עַד־בּ֝֗וֹא חֲלִיפָתִֽי:
Lorsque l’homme meurt, revivra-t-il ? S’il en était ainsi, tout le long de ma pénible corvée, je nourrirais de l’espoir, jusqu’à ce qu’on vienne me relever de ma faction.
Rachi (non traduit)
כָּל יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל. לִתְחִיָּיה:
M. David (non traduit)
אם ימות. אבל אין זה אפשרות כי אשר ימות האיש האם יחזור ויחיה אך כל ימי הזמן הניתן לי אקוה להשאר חי עד בוא עת חליפתי ולא לאח''ז :
M. Tsion (non traduit)
צבאי. זמני כמו הלא צבא לאנוש (לעיל ו) : איחל. מלשון תוחלת ותקוה : חליפתי. ענין העברה מן העולם וכן אם יחליף ויסגיר (לעיל יא) :
Ralbag (non traduit)
צבאי. מדת ימי : חליפתי. כריתתי :
15
תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף:
Tu m’appellerais et moi je répondrais ; tu témoignerais de l’affection pour l’œuvre de tes mains.
Rachi (non traduit)
תִּקְרָא. תְּחִינָּה הִיא קְרָא אֵלַי וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְהוֹכִיחַ דְּבָרַי:
תִכְסֹף. תַּחֲמוֹד:
M. David (non traduit)
תקרא. מי יתן אשר תקרא לאמר מדוע תייסרני ואנכי אשיב להתווכח עמך הן ידעתי כי תחמוד אותו הואיל ואני מעשה ידיך ולמה א''כ תמאס בי אם אצא זכאי :
M. Tsion (non traduit)
תכסוף. תחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא) :
16
כִּֽי־עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר לֹֽא־תִ֝שְׁמ֗וֹר עַל־חַטָּאתִֽי:
Au lieu de compter comme à présent chacun de mes pas, tu cesserais de surveiller mes fautes.
Rachi (non traduit)
כִּי עַתָּה. אַתָּה מֵרִיעַ לִי:
צְעָדַי. אַתָּה סוֹפֵר:
לֹא תִשְׁמוֹר. אֵינְךָ מַמְתִּין עַל חַטָּאתִי מִלְּהִפָּרַע כְּמוֹ וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר (בְּרֵאשִׁית לו) הִמְתִּין שֶׁתִּתְקַיֵּים וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה (גמ' סַנְהֶדְרִין סג) לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ שְׁמוֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית ל' הַמְתֵּן:
M. David (non traduit)
כי עתה. טרם אספר מעשה הטוב שעשיתי הנה תספור צעדי לדקדק אחרי בכל פסיעה ופסיעה ולא תמתין מלהפרע על חטאתי ר''ל לא תפרע מעט מעט כ''א על הכל ביחד :
M. Tsion (non traduit)
צעדי. פסיעותי : תשמור. תמתין כמו ואביו שמר את הדבר (שם לז) :
Ralbag (non traduit)
לא תשמור. לא תמתין מעניין ואביו שמר את הדבר : על חטאתי. על עונשי כדרך מחטאת סדום :
17
חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל־עֲוֹנִֽי:
Mes péchés sont scellés dans un faisceau ; tu as mis ton cachet sur mes manquements.
Rachi (non traduit)
חָתֻם בִּצְרוֹר. חָתוּם וּמְשׁוּמָּר בִּצְרוֹר בֶּגֶד כְּכֶסֶף וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁלֹּא תֹּאבַד:
וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי. נִתְחַבַּרְתָּ עַל עֲוֹנִי:
M. David (non traduit)
חתום. ועכ''ז סגורים פשעי בקשר מעולה ולא ינוכה מה מהם ע''י היסורים אשר חלפו ועברו עלי : ותטפול. ועוד תחבר על עוני דבר עון אשר אין ראוי לענוש עליו כי תורישני עונות נעורי אבל אחר שאספר מעשה הטוב אשר עשיתי הן ידעתי כי תכסף עלי :
M. Tsion (non traduit)
חתום. ענין סגירה : בצרור. ענין קשור כמו צרור כספו (שם מב) : ותטפול. ותחבר כמו טופלי שקר (לעיל יג) :
Ralbag (non traduit)
חתום בצרור פשעי. הטעם פשעי חתום וסתום וצרור בצרור בדרך שלא יסור הפשע עם מה שיגיע עלי מהעונש בעבורו אבל ישאר פשעי תמיד : ותטפול על עוני. ותחבר ותוסיף עון על עוני :
18
וְ֭אוּלָם הַר־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ:
Or, une montagne qui s’écroule se réduit en poussière, et le rocher est déraciné de sa base.
Rachi (non traduit)
וְאוּלָם הַר נוֹפֵל. הַר הַנּוֹפֵל גָּבְהוֹ יִבּוֹל וְיַעֲשֶׂה עָפָר וּתְהֵא לוֹ תִּקְוָה לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ וְצוּר אֲשֶׁר נֶעְתַּק מִמְּקוֹמוֹ גַּם הוּא, יִבּוֹל לְשׁוֹן תְּבוּאָה, אוֹ:
M. David (non traduit)
ואולם. ובאמת כמו הר הנופל אשר נעשה בלה ומופסד כי לא יוסיף לקום וכמו הצור אשר יעתק ממקום גדולו הנה לא ישוב לצמוח מעתה כאשר מאז :
M. Tsion (non traduit)
יבול. מל' בליה והפסד :
Ralbag (non traduit)
הר נופל יבול. ר''ל ההר שנפל יבולה ויפסד :
19
אֲבָנִ֤ים | שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם תִּשְׁטֹֽף־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר־אָ֑רֶץ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ:
Les eaux finissent par user les pierres ; leurs flots entraînent la poussière du sol : de même, tu ruines l’espoir de l’homme.
Rachi (non traduit)
אֲבָנִים. אֲשֶׁר שָׁחֲקוּ מַיִם. בְּעָבְרָם עֲלֵיהֶם תָּמִיד:
תִּשְׁטֹף. הַשְׁטִיפוּ סְפִיחֶיהָ שֶׁל אֶבֶן לֵיהָפֵךְ לֶעָפָר וְלִצְמוֹחַ בּוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר יִצְמָח סְפִיחַ הַקָּצִיר שֶׁעָבַר כֵּן יִתְהַפֵּךְ עֲפַר זֶה סְפִיחֶיהָ לָאֶבֶן:
וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ. אֵינָהּ כֵּן אֲשֶׁר מִשֶּׁיָּמוּת אָבְדָה סֶלָה:
M. David (non traduit)
אבנים. וכמו אבנים אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעבר עליהם בתמידות הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו : תשטוף ספיחיה. וכמו הספיחים של עפר הארץ אשר המה ממעל הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם : ותקות אנוש. ודומה להם האבדת תקות האדם כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה :
M. Tsion (non traduit)
שחקו. טחנו כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל) : ספיחיה. הם הגדילים מהגרעינין הנופלים מאליהם בעת הקציר כמו ספיח קצירך (ויקרא כה) :
Ralbag (non traduit)
תשטוף ספיחיה עפר ארץ. הרצון בזה כמו ששחקו המים האבנים וכתתו אותם עד שלא יהיה מציאות לאבנים ההם וכמו שתשטוף שבולת המים ספיחיה של עפר ארץ עד שתסור צמיחת הספיחים ההם ויאבדו כן תקות אנוש האבדת או יהיה ספיחי' הפוך כמו מטר סוחף והרצון בו שכמו שתשטוף כל אחד מסחיפי המים עפר ארץ ותאבדהו כן תקות אנוש האבדת :
20
תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ:
Tu l’empoignes à jamais et il disparaît ; tu déformes sa figure et le rejettes.
Rachi (non traduit)
תִּתְקְפֵהוּ. תֶּחֱזַק מִמֶּנּוּ וּתְאַנְּסֵהוּ בְתָקְפָּךְ וַיַּהֲלֹךְ מִן הָעוֹלָם:
M. David (non traduit)
תתקפהו. האבדון תאחז אותו בחוזק רב באחיזה המתקיימת עד נצח והרי הוא הולך אחוז בה ואין עוזר לו : משנה פניו. והוא משנה פניו ותשלח אותו שלוח עולמית ולא ישוב עוד :
M. Tsion (non traduit)
תתקפהו. ענין האחוזה בחזקה כמו ואם יתקפו האחד (קהלת ד) : משנה. מל' שנוי :
Ralbag (non traduit)
תתקפהו. תנצחהו :
21
יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא־יָבִ֥ין לָֽמוֹ:
Que ses enfants s’élèvent, il n’en sait rien ; qu’ils soient abaissés, il n’en a pas connaissance.
Rachi (non traduit)
יִכְבְּדוּ. יִהְיוּ כְּבֵידִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וְהוּא לֹא יֵדָע:
וְיִצְעֲרוּ. וַיִּמְעֲטוּ מִכָּל טוּב וְהוּא לֹא יָבִין:
M. David (non traduit)
יכבדו. הן אם בניו יהיו מכובדים לא ידע מזה והן אם ימעטו בכבוד לא יבין את זאת :
M. Tsion (non traduit)
ויצערו. וימעטו כמו הלא מצער היא (בראשית יט) :
Ralbag (non traduit)
יכבדו. ירבו כטעם עם כבד עון : ויצערו. וימעט :
22
אַךְ־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל:
Mais c’est pour lui seul que sa chair souffre ; c’est pour lui seul que son âme est en deuil.
Rachi (non traduit)
אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב. קָשָׁה רִימָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הֶחָי:
M. David (non traduit)
אך בשרו עליו. אך עודו חי כאשר בשרו עוד עליו אז יכאב מדבר המכאוב וכשהיתה נפשו אצלו אז התאבלה בעבור צער ורוע המקרה אבל לאחר המיתה לא ירגיש עוד בדבר מהדברים ויאמר בזה אם אמנם כן הוא סוף האדם שעה ממנו במעט ימי חייו כי די לו בזה (העולה מהמענה ההיא כי יסכל אמרי צופר לומר עליו כי מעט השיג מן החכמה וכי הוא יודע יותר ממנו אף יגנה ריעיו בכללם על אשר שחנפו לה' ותולים בו עון רב אשר לא כן ויסתור דעת צופר שאמר שבאו עליו היסורים על כי קצר בחכמה לפי שעור מדרגת הכנתו כי ישיב אמרים הלא כ''ז הוא בעבור כי נולד הוא מטמא ולכן א''א להיות מוטהר כ''כ ולא יתכן שיענש המקום ע''ז כי אינה דבר אפשרי) :
Ralbag (non traduit)
תאבל. תכאב ותצטער : ביאור דברי המענה. ענה איוב ואמר באמת כי אתם במדרגת העם וההמון ועמכם תמות חכמה ותעדר לפי שאתם מכחישים המוחש ואם לא נעשה שרש מהמוחש לא יהיה בכאן לחכמה דרך הלא ידעתם שגם לי לבב כמוכם ואינני חסר מכם, ואת מי מן האנשים לא ימצא לבב ושכל כמוכם, הנני שחוק ולעג לרעי המצליח מאד עד שמרוב הצלחתו קורא אל אלוה ויענהו בכל מה שיקרא אליו ר''ל שלא יבצר ממנו כל אשר שאלו עיניו מרוב הצלחתו ולזה ילעג וישחק תמיד על צדיק תמים כמוני והנה איוב אמר זה כנגד צופר או כנגד כל רעיו, הנה למחשבות האיש השלו והשאנן יהיה האיש הנכון למועדי רגל כמו לפיד האש ישחית עצמו וזולתו כשיקרב אליו ולזה ירחקו ממנו ולא די שירחקו ממנו מפני יראת' שיגיעם רע בהתקרבם אליו אבל הוא גם כן בוז בעיניהם וירחקו ממנו מצד המיאוס והבזיון ואחר שהתרעם איוב על צופר ממה שבזה אותו שב לטעון על דבריו במה שאמר שהרשעים ואם נראה אותם מצליחים הנה אינם נמלטים מהרעות לפי שכבר יבהלם פחד תמיד ולא ימצאו מנוס יבטחו בו ואמר איוב טוען על דבריו שהחוש יסתור זה, וזה שכבר ימצאו שודדים שיעמדו בשלוה באהלים ואם אין בהם שום בנין חזק וזה יורה על היותם בוטחים שלא יזיקם מזיק וימצאו גם כן למרגיזי אל העובדים לפסל אשר עשו ידיהם שהוא הקשה שבעונות מקומות חזקים מאד יבטחו בהם ויהיו נקיים מהפחד ולזה הוא מבואר שדברי צופר הם בלתי צודקים ואם חשבת אתה צופר להפליג בספור חכמת השם יתברך הנה לא נצטרך לקחת עדות על הפלגת חכמתו מהמעלה והמטה כמו שעשית אתה אבל אספר לך מחכמתו מעניינים מבוארים יותר מעידים על חכמתו ממה שספרת, וזה שאם תשאל הבהמות ועוף השמים ודגי הים והבעלי חיים ההוים בבטן הארץ הם יורוך חכמת השם יתברך במה שבהם ביצירתם מהשלמות והחכמה אשר ילאו השכלים האנושיים מדעת אופן החכמה ההיא בשלמות, מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש והנה הבדיל האדם מבין שאר בעלי חיים להיות בריאתו יותר נפלאה ירצה בזה שלא יסכל אחד מהמון האנשים כי באמת יד ה' עשתה אלו הנבראים מצד השלמות הנמצא בבריאתם כי לא יתכן שימצא זה השלמות הנמצא בבריאתם והיות הויתם מתמדת אם היה מיוחס התהוותם אל הקרי וההזדמן כמו שחשבו קצת הקודמים וכל שכן הנפש והשכל שהתחלתם היא בהכרח מצורה שהיא שכל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ואולם הצורות המזגיות היה אפשר לאדם שיטעה בהם ויחשוב שהתחלתם הקרי וההזדמן לפי שכבר יחשוב שביסודות די שיתרכבו ויתחדשו מהם מזג מזג ואם הוא מבואר למעיין בחכמה הטבעית והאלהית שזה גם כן בלתי אפשר שישלם בזה הסדור הישר אלא כשיהיה התהוותם מההתחלה שהיא שכל, הלא אזן תבחן הדברים כי היא השומעת אותם והחיך יטעם האוכל וישיג הבדלי הטעמים ורצה בזה כי מהחוש נקח התחלה ושרש על מה שנחקר בו, ולזה תמצא בישישי' חכמה ואורך הימים יהיה סבת התבונה מצד שבאורך הזמן יתבארו לאדם מהחוש דברים רבים יעמוד מהם על אמתת מה שיחקור עליו וזה אמר כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים או כנגד שנים מרעיו כי כבר אמר במה שאחר זה ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים ולזה השיב אליפז במענה הבא אחר זה גם שב גם ישיש בנו וגו', ואמר איוב כי לפי מה שהתבאר אצלו מהדברים המוחשים התבאר לו שעם השם ית' תמצא תכלית החכמה והגבורה אם החכמה למה שיראה מטוב הסדר והיוש' בפעולותיו אשר אי איפשר בהם שלימות יותר ואם הגבורה כי אנחנו לא נראהו לואה מעשות מה שאפשר עשייתו לפי החכמה ולו עצה והתבונה וזה שבמה שימשך רע מה בבריאותיו מהכרח החומר ימצא לו טוב העצה בבריאה ההיא להמציא מה שיסיר הנזק ההוא כמו שהתבאר למי שמעיין בספר בעלי חיים ולו התבונה במה שברא מהגרמים השמימיים כי בריאתם מיוחסת אל התבונה כאומרו כונן שמים בתבונה והסבה בזה כי מה שבריאתו ויצירתו תהיה בעבור עצמותו ייוחס אל החכמה כמו אלו הבריות השפלות ואולם תמונת הגרמים השמימיים וכמותם ומרחקם מהארץ, ותנועתם היא בעבור זולתם וזה ייוחס אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מדבר זולתו והנה הגרמים השמימיים היו בזה האופן מהתמונה והיציאה מהמרכז ובזה הכמות ובזה השיעור מהמהירות והאיחור בתנועתם להשלים ההויות אשר בזה העולם השפל כמו שביארנו במה שאין ספק בו בחמישי מספר מלחמות ה', פעם ימשך מפעולות השם יתברך שיהרוס בניין מה ולא יבנה ופעם ישים איש במאסר ולא יצא ממאסרו לעולם והוא הפך העניין הראשון באופן מה וזה כי המאסר יבנה ולא יהרס, ואולם איוב יחס זה לשם יתברך בהשתלשלות הסבות לפי שממנו היתה באופן מה זאת ההגבלה והסדור אשר באלו העניינים מצד הגרמים השמימיים פעם יעצר במים ויבשו ופעם ישלחו עד שמרבויים יהפכו ארץ, עמו עז ותושיה ר''ל עמו הסדור והיכולת והיושר אשר סודר ממנו זה המציאות המוחש ולא ייוחס מה שיהיה שוגג בזה העולם השפל ר''ל שלא ישמור הסד' והיושר והמשגה והם הכחות המושפעות בזה העולם מהגרמים השמימיים שימשך מהם פעם מה שיתבלבל בו הסדר והיושר או יהיה המשגה החומר כי הוא סבת העד' הסדר והשוגג המורכב מהחומר והצורה, הנה מוליך יועצים משוללים וערומים ולא יועילם טוב עצתם והשופטים עם רוב חכמתם ישימם הוללים ר''ל שיעשו פעולות הוללים, הוא יתיר בקצת העתים המאסר אשר אסרו בו המלכי' האנשים אשר תחתיהם ויאסור מאסר במתני המלכים רצוני שיסיר הממשלת מהם ויעבדו זולתם, הוא מוליך האדונים והשרים עם חזקם משוללים וערומים ולא תועילם גבורתם והחזקים יסלף ויעות מנימוסי גבורתם ר''ל שלא יתנהגו בענין הגבורה כראוי וינוצחו מפני זה, מסיר שפה לאנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וגבורתם וחכמתם עד שלא ימצאו מענה וטעם זקנים יקח ר''ל שבקצת העתים ימנע מהזקנים עם רוב חכמתם נתינת הטעם בדבר המבואר טעמו להם, לפעמים ישפוך בוז על נדיבים והם האנשים המכובדים וחוזק החזקים החליש, גם מן החשך וההעדר הוא מגלה ומוציא לאור ההויה אשר היה לו כח עליה ר''ל שמן החומר הנעדר מן הצורה יגלה הצורה הנמצא' בו בכח ויוציא אותה בפועל ובזה האופן יוציא לאור צלמות, הנה הוא משגיא לגוים פעם ויאבדם פעם אחרת ופעם שוטח לגוים ויפזרם ר''ל שהוא מגלה אותם מעל אדמתם ופעם ינחם על אדמתם, מסיר שכל האנשים המנהיגים העם עם טוב הנהגתם עד שלפעמים יתעם וילכו בתהו לא בדרך נכון, ימששו חשך ולא אור בכל מה שיכוונו אליו ויתעה אותם כתעות השכור, הנה כל אלו הענינים יחס איוב אל השם יתברך בהשתלשלות הסבות ר''ל שהם מסודרים לפי דעתו מהגרמים השמימיים ויוחסו אל השם יתברך מפני היותו הסבה הראשונה לכל מה שימצא ומקצת אלו הדברים שזכר איוב יהיה קצת ראיה על שאלו העניינים הם מוגבלים ומסודרים מצד המערכת שאם לא היה העניין כן הוא מן הפלא למה תמנע בעת מן העתים מהחכם חכמתו ומהמנהיג הטוב טוב הנהגתו ומהגבור הסדו' הראוי לו בגבורתו וכן העניין בשאר מה שספר איוב שנוהג זה המנהג, אמר איוב לבלדד וצופר הן כל אלו העניינים ראתה עיני ושמעה אזני ולא אביא עדות בזה מזולתי כמו שעשה בלדד באמרו שאל נא לדור ראשון וגו', הנה כדעתכ' מפעולות השם ית' ונפלאותיו ידעתי גם אני אינני חסר בזאת הידיע' מכם, ואולם אני ארצה לדבר אל שדי ולהתוכח עמו אם אוכל באופן אשר זכרתי ר''ל למה לא סבב באנשים הקשי יום לפי המערכת שלא יתהוו או ימותו מהרחם ויהיה טוב להם מהתהוותם לנקמה מהם כי המות יותר טוב מן החיים לכמו אלו האנשים או למה סדר בטובות אישי האדם ורעתם זה הסדור אשר ימשך בו מהעול עד שאין הבדל בו בין צדיק לרשע וזה כי הוא לא יבא עמי בהתוכחי עמו כי אם בטענות אמתיות אם היה אפשר זה, ואולם עמכם לא ארצה להתוכח כי אתם טופלי שקר מחברים שקרים בטענותיכם ובתנחומותיכם אתם רופאי הבל, מי יתן החרש תחרישון בזה הויכוח ויהיה לכם לחכמה ר''ל שכבר תשמרו בשתיקותיכם משייחס אליכם הסכלות מצד דבריכם הכוזבים והחסרים שמעו נא התוכחותי עמכם וריבות שפתי, האם ראוי שתדברו בעבור השם ית' מה שאת' משערים שהוא עולה ורמיה להיות לו התנצלות שהוא אינו עושה עול, האם ראוי שתשאו פניו ותחפאו דברים לא כן להרחיק ממנו שיעשה עול במה שאתם משערי' שהוא כזב, האם אתם מתוכחים בעבור האל וטוענים טענות כוזבות למען יצדק, הטוב כי יחקור השם ית' אתכם אם אתם מהתלים בו כהתל באנוש ר''ל שבאדם היה אפשר שיכסה פשע אוהבו בדברי שקר לכסות קלונו, ואולם בשם ית' אינו ראוי אבל הוא עון חזק כי זה ממה שיביא להאמין לטוען בעבור השם ית' שהוא עושה עול לפי שהוא משער במום טענותיו אשר יקויים בהם שהשם ית' לא יעות משפט, הלא השם יתברך יוכיח אתכם אם בדבר של סתר תשאו פניו ואולם אמר זה לפי שהם השתדלו לשאת פני השם יתברך בדבר של סתר עד שבלדד אמר שמה שנחשוב שיהיו רעו' הם טובות אלא שזה יסתר ממנו ולא נדע אופן חכמת הש''י בזה מפני מה הם טובות וצופר אמר שכבר יסתר ממנו אופן חכמת השם ית' אשר יתחיי' ממנה שיעור העונש במרי מרי כי הוא לבדו ישער וידע מדרג' המרי אשר יעשה איש ואיש בזה הבדל לפי מדתת הכנת האנשים וזאת המדרגה ידועה לו לבדו, והמשל שאין מרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם בטל זמן מה מהשתדל בעיון כמרי מי שהוא מוכן בעיון אם בטל זמן כשיעור הזמן ההוא מהשתדל בעיון עד שכבר אפש' שיהיה מרי האיש המוכן מאד בעיון אם ביטל זמן מועט מהשתדל בעיון יותר עצום ממרי מי שהכנתו פחותה בעיון אם הרג את הנפש או ניאף ולמה לא תיראו מהשם ית' להתל בו כמו אלו ההתולים, הלא שאתו היה ראוי שתבעת אתכם ופחדו היה ראוי שיפול עליכם הנכם פחותים מאד בעיון עד שזכרוניכם הם מתמשלים לאפר ולגופי חומר נמשלו גופיכם ר''ל כי אתם פחותים כמו עפר ואפר ולזה העליתם חרס בידכם בזאת החקיר' אשר אנחנו מתוכחים בה, החרישו ולא תדברו ממני ואדברה אני אני לבדי ויעבור עלי מה שיעבור מהרע ולא תחושו לנחמני, מה העון שעשיתי שימשך לי זה העונש הנפלא שאשא בשרי בשיני ר''ל שלא נשאר לי בשר רק בשרש שיני כדרך אומרו ואתמלטה בעור שיני ונפשי קלה להתפרדה ממני כאילו היא בכפי, הנה השם יתברך ימיתני בלא ספק לא איחל שאנצל מזה המכאוב ועם כל זה אשתדל בכל עוז להוכיח דרכי אל פניו לפי שזאת ההנהגה היא המשובחת לפי החוק האנושי ואף על פי שלא אחשוב שיהיה לי בזה תועלת להנצל מאלו הרעות ומה שנקרא לו איחל בוי''ו יהיה הפי' כן אף על פי שימיתני השם יתברך הנני מיחל בו שתושע בו נפשי, אבל דרכי אוכיח בכל עוז אל פניו כי לא לפניו חנף יבא, אבל הצדיקים יבואו לפניו ויושעו בו תשועת עולמים, שמעו שמוע מאמרי והגדתי הנה ידעתי כי אני אצדק אם ערכתי משפט עם מי שיבא עמי בטענות צודקות, מי הוא שיריב ויתוכח עמדי כי עתה אם אחריש אגוע מחוזק המכאוב, אהה השם יתברך אל תעשה עמי שני אלו הדברים שאזכור לך אחר זה ואז לא אירא להתוכח עמך אם היה אפשר זה, הרחק ממני מכתך ר''ל שלא תכני במכותיך עתה עד התברר המשפט והסר אימתך ממני עד שלא תבעתני ויסתתמו טענותי, ואחר שתסיר מעלי אלו השתים המונעות אותי מלהתוכח עמך קרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני, כמה לי עונות וחטאות עד שתענישני בעבורם זה העונש הנפלא הודיעני פשעי וחטאתי כי איני יודע בעצמי לא פשע ולא חטאת, למה תסתיר פניך ממני ותחשבני לאויב לך עד שכל השתדלותך הוא לרע לי, האם נאות לך שתשבור ותרדוף בריאה שפלה כמוני שדומה לשפלותה ולחולשתה לעלה נדף ולקש יבש, כי תכתוב עלי אלו המרורות אשר תענישני בהם ותורישני עתה העונות שהייתי עושה בנעורי, כי איני יודע בעצמי חטא אחר עד שאתה משים רגלי בסד ותשמור הסד הזאת אשר נאסרים בה רגלי כל ארחותי בדרך שלא אוכל ללכת אנה ואנה כאשר ארצה על שרשי רגלי תתחקה זאת הסד בדרך שחקיקתה מצומצמת בכמו שיעור רגלי ולזה לא אוכל להסירם ממנה ולהניע רגלי ממקומם רוצה בזה שכבר נסתרה דרכו ויבצרו ממנו כל משאלותיו לא יוכל להשיג אחד מהם, ומה נחשב זה העלה הנדף והקש היבש ר''ל האדם והוא כרקב יבלה ויכלה בקלות כמו הבגד שאכלו עש, אדם הוא ילוד אשה ר''ל שבריאתו מטיפה סרוחה והוא דם הנקבה והוא עם זה קצר ימים ושבע רוגז ורעה, הנה הוא כציץ השדה שכאשר יצא יכרת ויברח כמו הצל שאין לו עמידה וממשות ולא יתקיים, אהה השם יתברך אף על בריאה שפלה כזאת תפקח עיניך ותביא אותי במשפט עמך על שלא עשיתי כל ימי טוב בלי הפסק כמו שהיה צופר אומר היתכן לך שתענוש אותי על שלא עשיתי מה שאי אפשר לאדם לעשותו, ואיך אפשר שיהיה מזאת הבריאה הפחותה הטמאה בטומאת הכחות החומריות מה שיהיה טהור ולא יעשה דבר רק שישכיל אותך כמו המלאכים הנה אין אחד שיוכל לעשות טהור מטמא בזה האופן או ירצה שלא ימצא אחד מהאנשים שיהיה טהור בזה האופן, אהה השם אחר שימיו קצובים הרפה מעליו וישלם חדלו וזמנו עד אשר יבא העת אשר ימות בו מות טבעי וירצה היום ההוא אז כמו השכיר שיקוה היום שישלים בו שכירותו כדי שיפרע מפעלו וזה כי בעת הזקנה המופלגת ירצה אדם המות ויחשקהו כאמרו עד אשר לא יבאו ימי רעה ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, וזה כי יש לעץ תקוה אחר הכרתו או אחר זקנתו או אחר מותו ואולם האדם כאשר מת כבר נכרת לגמרי אבדה ממנו תקוה שישוב לחיות ולזה ראוי שתעזבהו וישלים ימיו, הנה כמו שכאשר אזלו המים מני ים והנהר יחרב ויבש לא ישאר בהם דבר מן המים ההם שיהיה כחיי אל שישיבו בו הים והנהר לאיתנם, בן האיש כאשר מת לא יקום לעולם כי לא ישאר בו דבר שיהיה כחיי על שישובו בו החיים האנושיים עד שיפסדו השמים המתים לא יקיצו ולא יעורו משנתם ר''ל שלא יחיו אחר המות כמו שלא יפסדו השמי', מי יתן ויהיה אפשר שיחיה האדם אחר מותו ותהיה שאלתי שתצפנני בשאול ותסתירני שם עד שוב אפך ואחר כך תשית לי חק ותזכרני ותחייני ולא ארגיש בזה המכאוב החזק אשר חוליתי בו, אם כאשר ימות גבר ישוב לחיות כל ימי הצבא המוגבל לי עתה לחיות איחל ואחשה בא חליפתי אולי תהיה מערכתי יותר טובה בעת התהוותי אז ממה שהיתה יום הולד' אותי, מי יתן ותקר' ואנכי אענך ואתוכח עמך האם ראוי שתכסוף להשחית מעשה ידיך, כי עתה צעדי תספור לא תמתין על ענשי ר''ל שאינך נותן לי מרגוע מאלו המכאובים כלל, חתום בצרור פשעי עד שלא יסור עם מה שחלו עלי מהמכות והנגעים אבל הוא קיים תמיד ולא די בזה אבל אתה מוסיף לי עון על עוני, ואולם כמו ההר אשר נפל והצור אשר נעתק ממקומו יבלו ויפסדו ולא ישובו לקדמות' לעול', וכמו האבנים ששחקו המים אותם שנפסדו ולא ישובו כמו שהיו וכמו ספיחיה של עפר הארץ אשר תשטפם המים ויפסדו ולא ישובו לקדמותם לעולם כן תקות אנוש האבדת ר''ל שלא ישוב לחיות אחר מותו, תנצחהו ההפעלות הממית נצוח נצחי ויעדר ואמנם אמר זה לפי שהמות הוא כשינצחו הכחות המתפעלות הכחות הפועלו' כמו שהתבא' בטבעיו' וכאשר ישנה פניו ר''ל שיהפוך פניו וידרוך אל ההפסד ותשלחהו שלוח עולמי הנה אחר המות לא ירגיש האדם דבר מאלו הדברים שהיה מרגיש בהם בעודו חי, הנה כבר ירבו ויכבדו בניו ולא ידע או יצערו ויתמעטו ולא יבין למו אך בשרו בעת שהיה עליו כאב יכאב וירגיש בדברים המצערים אותו ר''ל בעוד שהוא חי ונפשו בעת שהיא עליו תאבל ותרעם למכאובים אמנם אחר המות לא יהיה בזה הפעלות והרגש לא לבשרו ולא לנפשו והנה אמר איוב כל זה לפי דעת רעיו שיראו שאלו המכו' חלו עליו לעונש על מריו והוא ירחיק זה שאם היה הענין כן לא היה ראוי שירדפהו השם יתברך בכמו אלו ההרדפות לפי שהוא היה צדיק וישר ואם היה שחטא הוא מעט ובהיו' הענין כן הנה הוא מבוא' שכבר יעשה לו השם יתברך עול אם ימיתנו באלו המכאובות אשר מוליכות אותו אל מות לפי מה שהתבאר לו מהם על מרי מעט אשר אפשר שיוחס לו עם שיקפח שכרו מן הצדק והיושר שעשה כי הוא לא ישוב לחיות אחר מותו בדרך שיוכל או להטיב לו השם יתברך על הטוב אשר עשה : והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב גינה דעת צופר ובלדד לפי שהיו מכחישים המוחש ואמר איוב שהם היו מבטלי' הידיעה לפי שכאשר לא יעשה מהמוחש שרש והתחלה לא יהיה בכאן לידיעה דרך וגינה צופר על אשר היה מבזה אותו להיות צופר שאנן ושליו והוא היה נכון למועדי תל ואחר כן הביא ראיה מהחוש לסתור דברי צופר והוא שאנחנו נמצא מהרשעים המצליחים מי שאין להם פחד כלל ושפט כי היה בלתי אפשר בצופר שידע מפעלות השם יתברך ונפלאותיו השיעור אשר היה הוא יודע אותו בזה כי הוא היה צעיר ממנו ואורך הזמן יוסיף אמו' בעניינים מצד מה שיושג בו מהמוחש ולפי שלא התבאר לצופר מהחוש מה שראוי בזאת החקירה היה טועה בזה המבוקש זה האופן מהטעות ואחר כן גינה צופר ובלדד על אשר היו מנצלים השם יתברך מעשיית העול בכמו אלו הטענות הכוזבות כי זה היה ממה שיורה שהם יאמינו שהש''י עושה עול אבל ירצו לשאת פניו בזה האופן כמו שיכסה האדם פשע אוהבו באי זה צד שיוכל ואחר כן הביא ראיה מחוזק הכאב לסתור דעותיהם לפי שלא היה לו פשע והיה עם זה נענש בזה העונש הנפלא ואחר ביאר ואמר שלא יאשימהו אדם על זה הדעת שהיה לו ויאמר שלפי זה הדרך יהיה שוא עבוד אלהים ועשות צדקה וחסד כי הוא יראה שראוי לאדם שינהיג גופו ונפשו במנהגים המשובחים כדי שתגיע לנפש הצלחתה ותושע בשם יתברך ואחר כן הביא שתי טענות האחת יסתור בה שיהיה השם יתברך משגיח באישי האדם והב' יסתור בה בייחוד דעת צופר אמנם הראשונה היא שהאדם הוא פחות ונבזה ולזה לא יתכן שישגיח השם יתברך בו עם היותו בתכלית הכבוד ולא תחשוב זאת הטענה חלושה אבל היא פלוסופית וכבר השתמשו בה הפלוסופים וחייבו ממנה שהשם יתברך לא ידע כי אם עצמו ואופן הביאור בו כי השם יתברך אם יקנה כמו אלו הידיעות הנה יחשוב שיחוייב מזה שישלם הנכבד בפחות וזה בתכלית הגנות ועוד שהשמחה והשלימות יהיה יותר למשיג בשיושג אצלו היותר נכבד ולפי שהמשיג השלם יעשה פעולתו ביותר שלם שאפשר הנה יחשוב שיחוייב מזה שלא ישיג השם יתברך כי אם העניינים היותר נכבדים ולזה שפטו שלא ישיג השם יתברך כי אם עצמו ואולם האמת בזה כבר ביארנו בספר מלחמות ה', והטענה השנית שלא יתכן שיענש האדם על אשר לא יעשה מה שאי אפשר לו עשייתו ולפי שאי אפשר לאדם שיעשה הטוב תמיד להיותו חומרי ר''ל שאי אפשר לו שישכיל ויתבונן תמיד לפעולות השם יתברך הנה לא יתכן שיענש על זה ואחר כן זכר מהפלגת מכאובו שהוא היה בוחר המות עליו והנה ההתוכחות שהיה לו עם השם יתברך בזה המענה הוא לפי דעת אלו האנשים החולקים עמו לא לפי דעתו ובו טענה על דבריהם כמו שקדם :
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source