Troumot
Daf 56b
משנה: גַּרְעִינֵי תְרוּמָה בִּזְמַן שֶׁהֵן מְכַנְּסָן הֵן אֲסוּרוֹת וְאִם הִשְׁלִיכָן מוּתָּרוֹת. וְכֵן עֲצָמוֹת שֶׁל קֳדָשִׁים בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן אֲסוּרִין וְאִים הִשְׁלִיכָן מוּתָּרִין. הַמּוּרְסָן מוּתָּר. סוּבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מוּתָּרוֹת. נוֹהֵג בִּתְרוּמָה כְדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחוּלִין. הַמְּסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִים לַסְּאָה לֹא יֹאבֵד אֶת הַשְּׁאָר אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע. מְגוֹרָה שֶׁפִּינָּה מִמֶּנָּה חִיטֵּי תְרוּמָה אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוּלִין. וְכֵן הֶחָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחוּלִין. הַמְּעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִיפִּין וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַחוּלִין הִרְכִּינָהּ וּמִיצָּת הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכַמָּה תְּהֵא בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּהּ לַכֹּהֵן אֶחָד מִשְּׁמוֹנֶה לִשְׁמִינִית.
Traduction
Aussi longtemps que le cohen recueille les pépins ou graines des fruits pour les consommer, il est interdit aux étrangers d’en manger s’ils sont d’oblation; mais s’il les abandonne, leur usage est autorisé. Il en est de même des os (garnis de viande) des sacrifies: aussi longtemps que le cohen les recueille, leur usage est interdit; il est permis à partir du moment où il les jette. Le gros son, en général, même d’oblation, peut servir à chacun; celui qui provient du blé vert (et contient beaucoup de farine) est interdit aux étrangers, mais celui du vieux blé (qui se moût bien mieux) est permis. On agit avec le son d’oblation comme avec le profane (on jette ce que l’on ne mange pas). Celui qui écrème la farine et en prend la fine fleur, à raison de un cab ou deux par saa (sur 6 cabs) d’oblation, ne devra pas jeter le reste (qui, pouvant être consommé, ne doit pas être détruit), mais le mettre de côté en un endroit sûr. Lorsqu’on débarrasse un grenier du froment d’oblation, on n’est pas tenu de s’y asseoir et de se mettre à ramasser chaque grain, un à un, mais on le balaie comme d’ordinaire, et l’on peut ensuite y mettre du profane (sans se préoccuper s’il reste un grain ou deux d’oblation). De même, si un tonneau d’huile d’oblation a été renversé, on n’est pas tenu de se mettre à terre pour l’étancher à la main (pour n’en rien laisser); on agit comme avec du profane. Lorsqu’on verse (du vin ou de l’huile d’oblation) d’une cruche dans une autre et qu’il reste encore quelques gouttes dans la première, on peut pourtant y verser du profane. Mais, après avoir couché la cruche pour la vider, il s'en amasse un peu au bord, ce reste est sacré. – (A ce même propos, on demanda) : quelle devra être la quantité d’oblation de dîmes sur des produits de libération douteuse, Demaï (devenus impurs), pour que l’on soit tenu de la remettre au cohen (et de ne pas l’abandonner)? Ce devra être le huitième du 8e (un 64e).
Pnei Moshe non traduit
מתני' עוקצי תאנים וכו'. העוקצים של אלו הפירות אע''פ שאין בהם אוכל אסורין לזרים הן:
והכלוסין. מין ממיני התאנים:
גרעיני תרומה. גרעיני פירות של תרומה:
בזמן שהכהן מכנסן. ודעתו עליהם אסורות הן לזרים ובגמרא קאמר דוקא שיש בהן לחלוחית קצת למצוץ אותן אז במכנסן אסורות ואם השליכן מותרות וגרעיני זיתים ותמרים וחרובין קתני בתוספתא ריש פ''י שאפילו אינו מכנסן אסורות לזרים וטעמא מפני שיש עליהן קצת מאוכל:
וכן עצמות של קדשים. כגון ראשי כנפים והסחוסין שהן רכין וראויין קצת לאכילה באלו אם מכנסן אסורות:
המורסן. הן סובין הגסין של תרומה מותר לזרים:
סובין. אם הן של חטים חדשות אסורות מפני שהחדשות אינן נטחנין היטב ומעורב קמח הרבה בהן אבל הישנות נטחנות היטב ואין קמח מעורב בהן כלל מותרות ובתוספתא מפרש אלו הן החדשות כל זמן שהבריות רגילין לחבוט בין הגרנות והכי מייתי לה בגמרא:
ונוהג בתרומה. כשהוא מנפה הקמח ומוציא המורסן והסובין נוהג בה כדרך שנוהג בחולין ואין כאן משום מאבד תרומה דמה שהוא מוציא אינו ראוי לאכילה:
המסלת קב או קבים לסאה. שהוא רוצה לעשות סולת נקיה ומנופה בנפיות הרבה עד שאינו אלא קב או קביים מן הסאה לא יאבד את השאר שהרי זה ראוי לאכילה ונמצא מאבד את התרומה אלא יניחנו כך במקום המוצנע:
מתני' מגורה. אוצר שאוצרין בו התבואה ופינה ממנה חטי תרומה שהיו שם:
אלא מכבד כדרכו. כדרך שמכבדין את האוצר כשמפנין אותו ונותן לתוך המגורה חולין ואינו חושש:
וכן חבית של שמן. תרומה שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפיח כלומר שיסיר הכל מה שהוא טופח אלא נוהג בה כדרך שנוהג בחולין שנשפכו:
המערה. שמן של תרומה מכד לכד ולאחר שעירה מן הכד ונוטף שלש טיפין זו אחר זו ממנו כדרך שמנטף השמן. מהכלי לבסוף ובהכי סגי ונותן לתוך הכד שעירה ממנו שמן חולין:
ואם הרכינה ומיצת. אם לא נתן אח''כ לתוך הכד כלום אלא שהטה אותה על צידה עד שנתקבץ תמצית שמן במקום אחד הרי תמצית הזה תרומה ולא אמרינן שכבר בטל אותו:
וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן. לפי שבדמאי הדין הוא שמעשר והמעשר שלו הוא ותרומת מעשר הוא שצריך ליתנו לכהן כדאמרינן בריש דמאי ואגב דנקט לעיל בשיעורין קתני נמי להא דכמה יהא בו שצריך ליתנו לכהן:
אחד משמונה לשמינית. הלוג ואם הוא פחות מזה א''צ להטפל בו אלא משליכו באור ושורפו וכן הדין בתרומת מעשר של ודאי בשאר דברים ואם הוא יין ושמן יש חילוק דבודאי אפי' כל שהוא מוליכה לכהן ודוקא אם תרומת מעשר הודאי הוא טהור אבל אם הוא טמא הרי דינו כשל דמאי דדוקא אם יש בו שמנה לשמינית ואם הוא פחות מיכן אינו מיטפל בו אלא משליכו ושורפו ואפי' ביין ושמן ולהכי נקט התנא של דמאי משום שאין בו חילוק דבין הוא טמא בין הוא טהור ובין ביין ושמן ובין בשאר הדברים אם יש בו כשיעור הזה מוליכו לכהן ופחות מכאן אינו מיטפל בו אלא משליכו ושורפו והכי שמעינן מסוגיות הגמרא כדלקמן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּגַלְעִינֵי אַגַּסִּין וּקְרוּסְטוֹמֵלִין הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּגַלְעִינֵי הָרוֹטֶב. בִּמְחוּסָּרוֹת לְמַצְמֵץ. וְהָא תַנִּינָן וְכֵן עֲצָמוֹת הֶקְדֵּשׁ אִית לָךְ מֵימַר בִּמְחוּסָּרוֹת לְמַצְמֵץ. לֹא בְּרָאשֵׁי כְנָפַיִם הַסְּחוּסִין. אָתָא רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּרָאשֵׁי כְנָפַיִם הַסְּחוּסִין הוּא מַתְנִיתָא.
Traduction
R. Yohanan dit: notre Mishna parle de pépins fort tendres des petites pommes (353)Ou poiresÊ: ces 2 sortes sont citŽes en (Kilayim 1, 4 ) Cf. Uqtsin 1, 6, ou de coings crusomhlon. Selon R. Eléazar, il peut même y être question de noyaux frais (354)Ibid., 2, 2 de dattes (que d’ordinaire l’on peut sucer); mais, ici il s’agit du cas où il n’y a plus rien à sucer. Mais n’a-t-on pas enseigné: ''Il en est de même des os des sacrifices''; or, peut-on supposer qu’il s’agisse là du cas où il n’y a plus de moelle à recueillir? -Non, il est question là des nerfs qui se trouvent près des jointures et des cartilages (355)Cf. Mishna Pessahim 7, 11. R. Abahou vint dire au nom de R. Yohanan b. Ashe que la Mishna parle de cette partie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בגלעיני אגסים וקרום טומלין היא מתניתא. אגסים פירו''ש. קרוסטומלין מין תפוחים קטנים ודומין לעפצים מולי''ן ובאלו גרעינים מיירי המתני' שנדבקין בסביבותיהן קצת מהאוכל וכן יש שאוכלין אותן:
א''ר אלעזר. לא תדחק הכי דאפילו תימר בשאר גרעיני הרוטב היא מתני' שיש בהן איזה לחלוחית ובמחוסרין למצמץ כלומר שעדיין לא מצץ אותן וכיון שיכולין למצוץ איזה טעם רוטב מהן אסורות בזמן שהוא מכנסן:
והא תנינן וכן עצמות הקדש. וכי אית לך מימר בעצמות במחוסרות למצמץ הרי אינן ראויין למצוץ אותן ולהניחם בשביל כך:
לא בראשי כנפים הסחוסין. כלומר לאו דבהכי מיתוקמא אתא ר' אבהו וקאמר אין דבראשי כנפים הסחוסין היא מתניתא והן העצמות הרכין כעין שבראש הכתף טנרו''ם בלע''ז:
וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת כָּל זְמָן שֶׁהַבִּרְיוֹת רְגִילִים לַחֲבוֹט. רִבִּי אָחָא אָמַר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Traduction
Voici ce qu’on appelle le blé vert, nouveau (356)Tossefta sur le Terumot 10: aussi longtemps qu’on a l’habitude de le battre à bras d’hommes, au fléau (et non de le faire dépiquer par les animaux). R. Aha dit que c’est jusqu’à 30 jours. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que c’est là la mesure (30 jours).
Pnei Moshe non traduit
ואלו הן החדשות וכו'. תוספתא היא בפ''י:
זֵיתִים שֶׁל תְּרוּמָה טְהוֹרִים יֵיעָשׂוּ שֶׁמֶן. טְמֵאִין לֹא יֵיעָשׂוּ. וַעֲנָבִים בֵּין טְמֵאוֹת בֵּין טְהוֹרוֹת לֹא יֵיעָשׂוּ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ לֹא נֶחְלְקוּ רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יהוֹשֻׁעַ עַל זֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַטְּמֵאִים שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ וַעֲנָבִים טְהוֹרוֹת יֵיעָשׂוּ. טְמֵאוֹת לֹא יֵיעָשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יהוֹשֻׁעַ בְּזֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַטְּמֵאִים שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ וַעֲנָבִים בֵּין טְהוֹרוֹת בֵּין טְמֵאוֹת יֵיעָשׂוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּזֵיתִים טְהוֹרִין שֶׁיֵּיעָשׂוּ וַעֲנָבִים טְמֵאוֹת שֶׁלֹּא יֵיעָשׂוּ. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל זֵיתִים טְמֵאִים וְעַל עֲנָבִים טְהוֹרוֹת שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יֵיעָשׂוּ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יֵיעָשׂוּ. כָּל עַמָּא רַבְייָן עַל דְּרִבִּי מֵאִיר 56b בַּעֲנָבִים טְהוֹרוֹת שֶׁיֵּיעָשׂוּ וְלָמָּה אָמַר לֹא יֵיעָשׂוּ. חֲשׁוּבוֹת הֵן לְאוֹכֶל יוֹתֵר מִן הַמַּשְׁקֶה. כָּל עַמָּא רָבִין עַל דְּרִבִּי יוּדָן בַּעֲנָבִים טְמֵאוֹת שֶׁלֹּא יֵיעָשׂוּ. וְלָמָּה אָֽמְרוּ שֶׁיֵּיעָשׂוּ בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מִן הַחַרְצָנִים וּמִן הַזָּגִין. זֵיתִים טְמֵאִים רִבִּי וְרִבִּי מֵאִיר חַד רִבִּי יַעֲקֹב וְרִבִּי יוּדָה חָדָא. הֵיךְ עָֽבְדִין עוּבְדָא.
Traduction
Lorsqu’il s’agit d’olives d’oblation, si elles sont pures, on en extraira de l’huile; si elles sont impures, on n’en tirera aucun usage (de crainte que, par mégarde, on n’en mange). Quant au raisin, qu’il soit impur ou pur, on ne devra en aucun cas le convertir en vin; tel est l’avis de R. Meir. R. Jacob dit au nom de R. Meir: Il n’y a pas de discussion entre R. Eliézer et R. Josué sur le point de savoir qu’on peut tirer de l’huile des olives pures (selon leur destination habituelle); ils ne sont en désaccord que pour les olives impures: Selon R. Eliézer, on n’en extraira rien; selon R. Josué c’est permis; et de même pour les raisins, on les emploiera à produire du vin s’ils sont purs, mais à rien s’ils sont impurs. R. Judan dit: R. Eliézer et R. Josué sont d’accord que l’on peut employer pour produit l’huile les olives pures; ils ne sont en désaccord que pour celles qui sont impures: selon R. Eliézer, on ne peut pas les employer à cela (même pour brûler); selon R. Josué, c’est permis (il ne craint pas l’abus). Quant aux raisins, on les emploiera s’ils sont purs ou impurs, en tous cas. Enfin, Rabbi dit: R. Eliézer et R. Josué sont d’accord pour reconnaître qu’on peut employer à la fabrication de l’huile les olives pures et que l’on ne peut rien tirer des raisins impurs; leur discussion ne porte que sur la question des olives impures et des raisins purs, car selon R. Eliézer on ne peut pas les employer en liquides; mais selon R. Josué on le peut. Toutes les trois explications précédentes contestent l’avis de R. Meir, en ce que, selon chacune, le premier préopinant autorise la confection en vin des raisins purs; pourquoi donc R. Meir le défend-il? C’est que, dit-il, ils ont plus de valeur à être consommés en grappes qu’à être remis au pressoir (la conversion en vin est donc préjudiciable au cohen qui reçoit). Tous trois contestent aussi l’avis de R. Judan, en ce que, selon eux, on ne peut pas employer en vin les raisins impurs: pourquoi donc lui seul en permet-il l’usage? C’est que, dit-il, le vin étant perdu et ne pouvant même pas être brûlé (comme l’est l’huile impure), on pourra du moins tirer parti des pépins et des peaux. Quant aux olives impures, Rabbi et R. Meir ont à leur égard une seule et même opinion (ils les interdisent); R. Jacob et R. Judan ont à leur égard une autre opinion (ils les interdisent); R. Jacob et R. Judan ont à leur égard une autre opinion uniforme (de les autoriser). Laquelle des deux l’emporte en fait? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
זיתים של תרומה טהורה וכו'. תוספתא היא בפ''ט טמאין לא ייעשו דמאחר שנטמאו לא ישנה אותן לעשות מהן שמן וענבים שהפרישן לתרומה לעולם לא ישנה אותן לפי שכבר קרא שם תרומה על הענבים עצמן דברי ר''מ ששנה כך לדברי הכל:
ר' יעקב אמר משמו. דלא כך שנה אלא במחלוקת הוא ששנה להזיתים דלא נחלקו וכו' שייעשו דמכיון דטהורין הן ראוי השמן לכל דבר ועל מה נחלקו על הטמאין שר''א אומר לא ייעשו לפי שכבר נטמאו ויתן אותן להכהן כך א''נ אפי' הן ביד כהן לא ישנה אותן מאחר שכבר נטמאו ור' יהושע אומר ייעשו שהרי השמן ראוי להדלקה:
וענבים לדברי הכל טהורות ייעשו. שהיין היוצא מהן ראוי לשתייה וטמאות לא ייעשו שאין היין היוצא מהן ראוי אלא לזילוף ומכיון שהוא דבר מועט לא ישנה אותם בשביל כך:
א''ר יודן וכו'. ר' יהודה פליג אדר' יעקב בענבים דלדידיה הכל מודים שבין טהורות ובין טמאות ייעשו. ולפי גי' זו אין טעם לדברי ר' יהודה בענבים אליבא דכ''ע ולקמן מפרש לה והא דגריס לקמן א''ר יוחנן ט''ס הוא דאין כאן אלא תנאי דפליגי אליבא דר''א ור' יהושע. וה''ג לדברי ר' יהודה בתוספתא ר' יהודה אומר מודה ר' יהושע לר''א בזיתים טהורין ובענבים טהורות שייעשו על מה נחלקו על הטמאין שר''א אומר לא ייעשו ור''י אומר ייעשו אמר רבי לא נחלקו ר''א ור''י על זיתים טהורין שייעשו ועל ענבים טמאין שלא ייעשו על מה נחלקו על זיתים טמאין יעל ענבים טהורות שר''א אומר לא ייעשו ור' יהושע אומר ייעשו. וזה מתבאר למאי דפרישית לעיל:
כל עמא רביין על דר''מ בענבים טהורות שייעשו. לכולהו הני תנאי מודין הכל בטהרות שייעשו וכדפרישית שהיין ראוי הוא לשתייה ורבו על ר''מ ומ''ט דר''מ דאמר אף ענבים טהורות לא ייעשו:
חשובות הן לאוכל יותר מן המשקה. ומכיון שכבר הענבים תרומה הן לא ישנה אותן מאוכל למשקה:
כ''ע רבו על דר' יהודה בענבים טמאות שלא ייעשו וכו'. זהו לפי ענין הגי' דהכא לעיל דר' יהודה אומר אפי' ענבים טמאות ייעשו ומ''ט למה הן ראויין וקאמר דראויין הן בשביל ליהנות מן החרצנים והזגין וכגון להסקה לאחר שנתייבשו:
זיתים טמאים רבי ור''מ חד. בחדא שיטתא קיימי ואליבא דר''א דר''מ קאמר בפשיטות דלא ייעשו ולרבי אליבא דר''א לא ייעשו:
ר' יעקב ור' יודה חדא. דלתרוייהו פליגי בהו ר''א ור' יהושע בזיתים טמאים ולר' יהושע ייעשו והשתא היך עבדין עובדא:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר מַתְנִיתִין בְּמוּבְלָעַת בְּאוֹכֶל. רִבִּי זְעִירָא כָּל דִּתְרוּמוֹת וְטָהֳרוֹת שְׁמוּעָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר.
Traduction
Lorsque la Mishna interdit l’usage des queues de figues, dit R. Zeira au nom de R. Eliézer, ce vénérable fondateur de la Barayeta, elle entend parler de celles qui sont entourées de fruit (non de la simple tige ou bois). En général, tout ce que R. Zeira disait en fait de règles relatives soit aux oblations, soit aux puretés, il e rapportait pour l’avoir entendu de R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בשם ר' אלעזר אמר אם מתניתא במובלעות באוכל. כלומר דמספקא ליה לר''א עוד בהאי מתניתא דהתוספתא גופה אם במובלעות המשקין באוכל מיירי דבהא דוקא הוא דפליגי הני תנאי אם יעשו מהן משקין או לא וכיון שכן הוא אין לנו לפשוט בלאו הכי לדינא מהאי מתניתא דמספקא ליה היכי מיירי:
ר' זעירא כל דתרומות ודטהרות שמועה בשם ר' לעזר. הש''ס קאמר לה כל מה דא''ר זעירא בענין תרומות ובענין טהרות הכל קיבל השמועה מרבו ר' אלעזר דהוא ר' אלעזר בן פדת:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּן הִיא שִׁעוּרָהּ. וְהָתַנֵּי מְסַלֵּת בְּחִטִּין כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה. וּמְנַקֵּב בְּיָרָק כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמַעֲמִידוֹ עַל תְּרוּמָתוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן כָּאן בִּשְׁנֵי שׂוֹבַע.
Traduction
Mais n’a-t-on pas enseigné: on peut enlever la fleur de farine des froments autant que l’on veut en effeuiller le déchet de la verdure tant que l’on veut? -Oui, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, à condition de laisser pour le cohen ce qu’il lui faut comme oblation (lorsqu’on aura prélevé au-delà de sa mesure, on pourra en enlever); ou encore, dit R. Jérémie au nom de R. Ila, dans la Mishna on parle des années de famine, où chaque brin de verdure a sa valeur, mais dans les années fécondes, on peut en enlever (et l’on n’y regarde pas).
Pnei Moshe non traduit
כן היא שיעורה. אמסלת דמתני' קאי דכן היא שיעורה לעשות סולת נקיה ויפה קב או קבים לסאה ולא יותר:
והא תני. מסלת בחטין של תרומה כל שהוא רוצה ומנקב כמו מקנב בירק שבורר את הפסולת ממנוכל שהוא רוצה ואינו חושש ומשני ר' אבהו בשם ר' יוחנן דהברייתא מיירי במעמידו על תרומתו כלומר שהוא מסלת עד שמעמידו על שיעור תרומתו כפי שרגילין לעשות סולת מסאה והיינו כל שהוא רוצה וכפי השיעור שאמרנו ולא פליגא על המתני':
כאן בשני רעבון. ברייתא מיירי בשני רעבון שאין עושין סולת נקיה כל כך ומסלת כפי שהוא רוצה ומתני' בשני שובע דכך הוא שיעורה קב או קביים לסאה בשובע:
Troumot
Daf 57a
תַּמָּן תַּנִּינָן מֵעֵי אֲבַטִּיחַ וּקְנִיבַת יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה. רִבִּי דוֹסָא מַתִּיר לְזָרִים וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִקְנִיבַת יָרָק שֶׁל גַּנָּנִין. אֲבָל בִּקְנִיבַת יָרָק שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים אַף רַבָּנִין מוֹדִיין. רִבִּי בּוּן בָּעַייִן. לֹא מִסְתַּבְּרָא בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה אֲבָל בִּתרוּמַת מַעֲשֵׂר אֵין הֶעָלִין 57a תְּלוּשִׁין עַל הֶעָלִין וְלֹא הַקְּלָחִין תְּלוּשִׁין עַל הַקְּלָחִין.
Traduction
On a enseigné ailleurs (357)Mishna (Eduyot3, 3): l’intérieur des potirons (pépins et jus) et le déchet de la verdure étant d’oblation est d’un usage permis à tous, dit R. Dossa; les autres sages l’interdisent. Toutefois, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, ce n’est vrai que pour le déchet de feuilles des jardiniers (qui en jettent beaucoup); mais, pour le déchet des propriétaires (plus soucieux), les sages reconnaissent aussi que c’est permis. R. Aboun observa ceci: cette remarque s’applique à la grande oblation, fixée par estimation (et où il arrive qu’une feuille sert à libérer le reste); mais, pour l’oblation de la dîme que l’on compte exactement au dixième, il n’arrive pas d’arracher une feuille après l’autre, ou une tige d’un plant après l’autre (lorsqu’en ce cas le cohen lèverait une nouvelle feuille, elle serait interdite aux étrangers, même selon R. Dossa).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ג דעדיות ותני לה נמי בתוספתא פ''י:
מעי אבטיח. הזרעונים והמשקה שבתוכו:
וקניבת ירק. מה שקונבין העלין הפסולת ומסורין אותו ממנו:
לא שנו אלא בקניבת ירק של גננין. שהן קונבין למכור את הירק ומקפידין ביותר לקנבו כדי שיהא ירק יפה וליקפצו עליה זביני דבהא חכמים אוסרין הקניבה לזרים מפני שהן קונבין ומסירין אף אותן העלין שראויין הן במקצת אבל בשל בעלי הבתים שאין מקפידין לקנב בביתם אלא אותן המעופשין לגמרי אף רבנן מודין שמותרין לזרים דמה שקונבין אין ראוי לאכילה הוא כ''א לאכילת בהמה:
ר' בון בעי ולא מסתברא בתרומה גדולה. כלומר וכי לא מסתברא הוא שזהו בתרומה גדולה דוקא מפני שהתרומה גדולה הבעה''ב הוא שנותנה לכהן ואינו מדקדק אם הירק קנוב הוא או לא וכשהכהן מקנב אם הוא מקנב כדרך הגננין יש בו איסור בהקניבה ואם הוא כקניבה של הבעה''ב לביתו לא:
אבל בתרומת מעשר. שהלוי הוא נותן להכהן המעשר מן המעשר שלו אין העלין תלושין על העלין וכו'. כלומר דהלוי הוא שקנב כבר המעשר שלו שהרי הוא צריך ליתן להכהן את היפה כדאמרינן לעיל גבי אם הקדים הלוי להכהן בשבלים דה''ה כל תרומת מעשר צריך שינקה אותו וליתנו לכהן וא''כ אין דרך לתלוש העלין על העלין ולא הקלחין על הקלחין דאין קניבה אחר קניבה ואם כבר נתלשו העלין של פסולת וכן הקלחין ביד הלוי שוב אין לתלוש עוד עלין על עלין וקלחין על קלחין ואם חזר וקנב הכהן מסתברא דלעולם אסור לזרים הוא דמסתמא אלו עדיין ראויין לאכילה הן ולא שייך לחלק כאן בין קניבה לקניבה ואיכא למימר נמי דאף ר' דוסא מודה בתרומת מעשר שאסור לזרים:
תַּמָּן תַּנִּינָן הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן שֶׁל מוֹכֵר אֶלָּא שֶׁל לוֹקֵחַ וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר מִשּׁוּם יִאוּשׁ. וְאַף בְּקוֹדֶשׁ כֵּן. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְאַף בְּקוֹדֶשׁ כֵּן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפרק המוכר את הספינה בהלכה ד' המוכר יין ושמן לחבירו חייב להטיף לו ג' טפין מן הנדבק בדופני הכלי לאחר שעירה ממנו הרכינה ומיצה אם לאחר שעירה מהמידה שלו והטיף ג' טיפין הטה את המדה על צדה ונתאסף מיצת המידה אל מקום אחד ה''ז של מוכר:
א''ר יוחנן לית כאן של מוכר אלא של לוקח והכא את אמר הכין. כלומר דר' יוחנן מקשה על האי מתני' דפ' הספינה מהכא דאת אמר הכין דהרכינה ומיצה ה''ז תרומה אלמא דהתמצית המתאסף אח''כ שייך למאי שהיה בתחלה בהמידה והיא תרומה וא''כ התם נמי לית כאן של מוכר אלא בדין הוא דשל הלוקח הוא שהרי מכר לו את מה שבמידה ומה שנתמצה בו ג''כ שלו הוא וכמו הכא:
א''ר יצחק בר' אלעזר. שאני התם דמשום יאוש נגעו בה שהלוקח מתייאש ממנו ואינו חושש להתמצית אבל הכא משוס איסור תרומה הוא ומאן מייאש ממנה:
ואף בקדש כן. בעיא היא אם דין דמתני' שייך אף בקדש דאם עירה אותו מכד לכד ונטף שלש טפין אם מותר לתת לתוכו חולין:
אתא ר' אבהו. וקאמר בשם ר' יוחנן דאף בקדש כן הדין:
אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בַּקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָּעֵי. הָדֵין לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. אִין תֵּימַר צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לֹא הֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם חִסָּרוֹן. אִין תֵּימַר אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר וְהֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם יִתָּרוֹן. רִבִּי חִינְנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין. אֲבָל בַּקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן מַתִּירִין אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. וְהָדֵין לוֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצוֹרָע לֹא כַקֳּדָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַתִּירִין הֵן וְתֵימַר צָרִיךְ לְהַחֲזִיר. הָדָא אָֽמְרָה צָרִיךְ לְהַחֲזִיר וְאִם לֹא הֶחֱזִיר עוֹבֵר מִשּׁוּם חִסָּרוֹן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ל''ש אלא בקדשים שיש להן מתירין. כלומר שיכול לפדותן דעדיין לא קידשו בכלי שרת ויש להן פדיון דקילי ואף בענין זה מקילין בו אבל אם לאחר שקידשו בכלי שרת ושוב אין להן מתיריך צריך להחזיר אפי' כל שהוא שנשאר בתוך הכלי ואפי' לאחר שנטף ממנו ג' טיפין משום דקדש דכה''ג חמיר הוא וקדוש קדושת הגוף:
הדין לוג שמן של מצורע מהו. אם מחמירין בו מפני שבא לטהר וצריך להחזיר המותר שנשאר או אין צריך להחזיר:
אין תימר וכו'. זה הכל מהבעיא הוא והיכי ליעבד הואיל דמספקא לן א''כ אם תאמר שצריך להחזיר והוא לא החזיר עובר הוא משום חסרון דנחסר מידת הלוג וכ''ת דא''כ יחזיר להכי קאמר א''צ להחזיר וכו' כלומר דשמא הדין הוא שא''צ להחזיר את הנשאר ואם הוא מחזיר עובר הוא משום יתרון מידת הלוג דהתורה לא אמרה אלא לוג שמן דוקא ומהו:
ר' חיננא לא אמר כן. כדר' בון בר חייה דבעי על הא דר' הושעיא ומספקא ליה בלוג שמן של מצורע אלא דר' הושעיא גופיה דקאמר האי לא שנו וכו' איהו נמי דמסיים וקאמר והדין לוג שמן של מצורע שהביא מביתו ונותנו במידת הלוג שבמקדש וכי לא כקדשים שאין לו מתירין הוא כצ''ל שהרי קידש הוא בכלי שרת וא''כ ודאי דתימר ביה שצריך להחזיר הדא אמרה שזה צריך להחזיר ואם לא החזיר עובר הוא משום חסרון מידת הלוג:
תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל קְדֵירָה שֶׁבִּישֵּׁל בָּהּ תְּרוּמָה מַגְעִילָהּ בְּחַמִּין שְׁלֹשָׁה פְעָמִים וְדַיּוֹ. אָמַר רִבִּי בָּא וְאֵין לְמֵידִין מִמֶּנָּהּ לְעִנְייָן נְבֵילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְשִׁייתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא תְּרוּמָה בַּעֲוֹן מִיתָה וּנְבֵילָה בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לִי כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
קדירה שבישל בה תרומה. סתם קדירה של חרס היא ותנינן בתוספתא פ''ח קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל ה''ז בנ''ט ותני ר' חלפתא עלה דאם רוצה לבשל בה חולין מגעילה בחמין שלשה פעמים ודיו ומבשל בה חולין דאע''ג דאין כלי חרס יוצא מידי דפיו בתרומה הקילו כדלקמן:
תרומה בעון מיתה. היא לזרים ואיסור נבילה אינו אלא בלא תעשה ואת אמר הכין בתמיה דאין למדין ממנה לענין נבילה אם בישל בה בשר נבילה וטריפה וכה''ג ואמאי הא תרומה חמורה:
א''ל כמ''ד. לעיל ס''פ הרואה ובכמה מקומות שמאליהן קיבלו עליהן את המעשרות בזמן בית שני כשעלו מבבל שלא נתחייבו בתרומות ומעשרות מד''ת אלא בביאתן לארץ בראשונה וכשגלו נפטרו וכשעלו קבלו מאליהן להתחייב בהן ומכיון שתרומה בזה''ז מדרבנן בעלמא מקילינן בה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source