Troumot
Daf 54b
משנה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לְמוּרִיֵּיס וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵינוֹמֵילִין. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
Traduction
Il n’est pas permis de mettre des figues plates (comprimées ou sèches, d’oblation) dans de la sauce, saumure de poisson, muria (pour en tirer le suc), parce que c’est les gâter (puisqu’il faut ensuite les jeter); mais on peut y joindre de ce vin (lequel devant donner du goût n’est pas perdu). Il n’est pas permis d’aromatiser l’huile d’oblation (les aromates, en l’absorbant, la diminuent); mais on peut constituer de l’hydromel poivré, oinomhlon. On ne doit pas cuire du vin d’oblation, parce qu’on l’amoindrit ainsi (on en perd une partie); selon R. Juda, c’est permis, parce qu’on l’améliore ainsi (et il se conservera mieux).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס. מורייס הוא שמן מדגים מלוחים ואם נותן לתוכו דבילה וגרוגרת של תרומה מאבד אותן שכבר אינן ראויין לאכילה הן והתרומה לא ניתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה ובתרומה טמאה להדלקה:
אבל נותן את היין למורייס. שכן דרך לתת לתוכו יין כדי למתק טעמו:
ואין מפטמין את השמן. אין עושין שמן של תרומה מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה:
אבל עושין את היין ינומלין. שמערבין יון ודבש ופלפלין וזהו נקרא ינומלין ומותר לעשות כן ביין של תרומה שזה ראוי לכך:
מפני שהוא ממעיטו. בגמרא פליגי בפירושו חד אמר שממעיטו ממדתו וחד אמר שממעיטו משותיו:
מפני שהוא משביחו. שמתקיים ביותר כשהוא מבושל ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כו'. תַּנֵּי נוֹתֵן דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן תַּבְלִין וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִסְחֲטֵם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶם. וּבְתַבְלִין מוּתָּר שֶׁכָּךְ הִיא מְלָאכְתָן. צְרוֹר תַּבְלִין שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ קְדֵירָה זוֹ וְחָזַר וּנְתָנָהּ לְתוֹךְ קְדֵירָה אֲחֶרֶת אִם יִבָּטֵל טַעֲמוֹ מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר.
Traduction
On a enseigné (334)Tossefta sur le Sheviit 6: il est permis de mettre des figues vertes ou sèches (d’oblation) dans de la sauce de poisson, aussi bien que l’on y met des épices, à condition de ne pas les comprimer pour en faire sortir le jus (parce que c’est les gâter); mais c’est permis pour les épices, parce que c’est ainsi qu’on en use. Lorsqu’après avoir employé un bouquet d’épices d’oblation dans un pot on le place dans un second (pour l’assaisonner également), à partir du moment où il a perdu son goût, il devient d’un usage général, même pour le simple israélite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופליגא אמתני' דקתני נותן דבילה וגרוגרת לתוך המורייס כדרך שנותן לתוכו שאר תבלין של תרומה לתת בו טעם ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם וליתן מימיהם לתוך המורייס מפני שכשנסחטו אינן ראויין לכלום ונמצא מאבד את התרומה:
ובתבלין. של תרומה מותר שכך הוא מלאכתן שכן דרכן שנותנין אותן להתבשיל ליתן טעם ואע''פ שאחר שיצא הטעם מהן אינן ראויין ונשלכין הן:
צרור תבלין. של תרומה שנתנו לתוך קדירה זו והוציאו וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת שכך הוא הדרך שעושין ממיני עיקרי תבלין כמין צרור וקשר ונותנין לתוך הקדירה שיהו יכולין להוציאן אם יצטרכו לכך:
אם בטל טעמו. בקדירה הראשונה מותר הקדירה השניה לזרים שכבר אין בו טעם תרומה ואם לאו אסור:
מַה בֵּינָהּ לְבֵין שֶׁבֶת. לֹא כֵן תַּנֵּי הַשֶּׁבֶת שֶׁנָּתַן טַעַם בִּקְדֵירָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם תְּרוּמָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכְלִין. מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁתְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין. וְהֵן אָֽמְרוּ מִכֵּיוָן שֶׁנָּֽתְנָה טַעַם בִּקְדֵירָה בָּֽטְלָה.
Traduction
Pourquoi cette différence entre le bouquet d’épices et l’anet? N’a-t-on pas dit de ce dernier (335)Uqtsin 3, 4: ''Dès qu’il a donné de son goût au pot, il n’est plus interdit à titre d’oblation, et il ne communique plus l’impureté des mets''? (Pourquoi donc n’observe-t-on pas ici la même règle à l’égard de l’épice, dès qu’elle a servi au premier pot)? Ils ne t’ont accordé, fut-il répondu, que ce qui t’appartient déjà; c.-à-d. légalement, le bois d’anet (qui n’est pas un mets réel) ne saurait propager l’impureté des mets, et c’était seulement par précaution rabbinique qu’il était susceptible de devenir impur; aussi ont-ils dit que, dès la première propagation du goût dans un mets, sa valeur intrinsèque devient nulle (tandis qu’ici le bouquet d’épices d’oblation est interdit légalement aussi longtemps qu’il conserve du goût).
Pnei Moshe non traduit
מה בינה לבין שבת. דהא לא כן תני בפ''ג דעוקצין השבת אניט''ו בלע''ז משנתן טעם בקדירה כבר אין בו משום תרומה ואם הוציאו ונתנו לקדירה אחרת אינו אוסר לזרים וכן אינו מטמא שוב טומאת אוכלין דמשנתן טעמו לא חשיב כאוכל ואמאי צריך כאן שיהא בטל טעמו לגמרי ולא סגי משנתן איזה טעם בקדירה הראשונה כמו גבי שבת דודאי אפי' אחר שנתן איזה טעם מיירי דכבר אין בו משום תרומה דהא קתני בהדיה ואינו מטמא טומאת אוכלין ולענין טומאה פשיטא היא דלא חשיב אוכל לאחר שיצא מקצת טעמו וא''כ ה''ה לענין תרומה ומשני דהתם משלך נתנו לך כלומר דהרי מה שהשבת מטמא טומאת אוכלין אינו אלא משום חומרת חכמים בעלמא דבדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל ממש הוא וה''ה לענין תרומה אלא שהן אמרו שיטמא טומאת אוכלין ואם כן הן אמרו והן אמרו דמכיון שנתן איזה טעם בקדירה כבר נתבטל הוא ולא חשיב כלום לא לענין טומאה ולא לענין תרומה אבל הכא מיירי בצרור של מיני ירקות שהן אוכל ועשויין לתת אותן לתבלין לתוך התבשיל שבקדירה ולפיכך עד שיהא בטל טעמו לגמרי בקדירה הראשונה דאז אין בו משום תרומה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי הִיא דְּתַנֵּי יַיִן לְמוּרִיֵּיס רִבִּי מַתִּיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנוֹתְנוֹ רִבִּי אוֹסֵר לְזָרִים. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים.
Traduction
R. Hiya au nom de R. Yohanan dit que cet enseignement doit être de Rabbi, parce qu’on a enseigné (336)Mme sŽrie, Avoda Zara 2, 2 ( 61c).: Rabbi admet la jonction du vin avec la sauce de poisson (et l’améliore); R. Eliézer bar R. Simon l’interdit (c’est le perdre). Aussi, en cas de fait accompli, lorsque le vin y est mis, Rabbi interdit aux simples Israélites d’en manger (car, selon lui, le mélange en a profité, et le vin n’y est pas perdu); selon R. Eliézer bar R. Simon, au contraire, ceux-ci peuvent en manger (le vin d’oblation y est perdu).
Pnei Moshe non traduit
דרבי היא. הא דתנינן אבל נותן את היין למורייס כרבי הוא דאתיא:
דתני. בתוספתא שם ולא הובאה בתוספתא שלפנינו אלא הסיפא:
רבי מתיר. לתת אותו לכתחילה דלא מיקרי איבוד תרומה וראב''ש אוסר דמאבד את היין הוא לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים דהיין כבעין הוא וראב''ש מתיר לזרים דכבר כלה בתוך המורייס ונאבד טעמו:
רִבִּי מָנָא בְּרִבִּי תַנְחוּם בָּעֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁמַּתִּיר לְזָרִים. מוּרִיֵּיס שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם הֵן אֲסוּרִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָתַנֵּי חמין מוּתָּר וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר. חמין מוּתָּר לֹא אֲפִילוּ מְבוּשָּׁלִם וְדִכְוָותָהּ וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר וַאֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָה וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר חמין מוּתָּר וּבִלְבַד בְיוֹדֵעַ. הָדָא אָֽמְרָה הֲנָיַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. הֲנָייַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה.
Traduction
R. Mena b. R. Tanhoum demanda: d’après celui qui admet que ce mélange de sauce ordinaire de poisson avec du vin d’oblation est permis à tous (malgré la part sacrée), comment se fait-il que la sauce de poisson provenant des païens est interdite? (Pourquoi est-on plus sévère à ce sujet en ce qui concerne l’idolâtrie qu’à l’égard de l’oblation)? Elle est interdite, répondit Jérémie au nom de R Hiya bar Wawa, à titre de cuisson faite par un païen. Mais objecta R. Yossé, n’a-t-on pas enseigné: la sauce fabriquée par un ouvrier (337)Pour le terme omen l'Ždition de Venise a Hamin, permutant alef et hŽ. Dans les dernires Žditions, il n'a plus aucun sens, ayant ŽtŽ corrompu en Hamin (avec Het) est permise (parce qu’elle ne contient pas de mélange de vin), et celle qui n’est pas faite par lui est interdite. Or, n’est-ce pas permis au premier cas si même elle est cuite? Et, de même, si elle n’est pas d’un ouvrier, elle est interdite, fut-elle non cuite? Aussi R. Yohanan bar Mareh ajoute-t-il: Même d’après celui qui admet que la sauce émanant d’un ouvrier est permise, il faut encore être certain qu’il n’y pas eu de mélange (d’où provient donc cette différence)? La voici (338)Cette rŽponse manque dans nos ŽditionsÊ; elle a ŽtŽ restituŽe dŽjˆ par R. Simon de Sens.: celui qui en permet ici l’usage dit que ce vin sert seulement à enlever l’écume de la sauce; celui qui l’interdit, au contraire, prétend que le vin l’améliore. Puisque l’une des opinions professe que le vin sert seulement à enlever l’écume, cela prouve que du vin d’oblation il est permis de tirer parti, non de celui qui a servi aux libations des idoles (339)Le passage suiv. Jusqu'ˆ la fin du se retrouve textuellement ci-dessus, 2, 5.
Pnei Moshe non traduit
מורייס של גוים למה אסור. כדתנינן בפ' אין מעמידין וגרסי' להא שם בהלכה ו' דאסרו חכמים להמורייס שלהם מפני שרגילין לערב בו יין ומה בכך הא לדידיה היין בטל הוא:
משום בישולי עכו''ם. הן אסורין ולא משום חשש יין נסך:
והתני. בתוספתא דע''ז פ''ה המין כמו האומן וכך הוא בהדיא שם ובהאי תלמודא אם הה הנכרי המוכר את המורייס אומן מותר ליקח ממנו דלא מרע נפשיה ולא משקר אם אומר שאין בו יין ושאינו אומן אסור:
אומן מותר לא בשאינו מבושל. כצ''ל וכך הוא בע''ז שם ובסיפא יש ט''ס שם. כלו' דודאי הא דהתירו באומן בשאינו מבושל הוא דהתירו וא''כ ודכותה ושאינו אומן אסור ואפי' שאינו מבושל והדרא קושיא לדוכתה למה אסרו וחסר כאן והוחלף במקצת. והכי איתא התם לבתר דלעיל מאי כדון את שהוא ליטול את הזוהמא מחמת ע''ז אסור הדא אמרה וכו' ולבתר גריס התם להא דר' יוחנן בר מרייה כלומר לעולם יין למורייס לאו לטעמא הוא דעביד אלא לעבורי זוהמא בעלמא ואפ''ה בשל נכרי אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מהיין נסך אבל בתרומה לא חששו כדמסיים הדא אמרה וכו' כלומר אפי' הנאה מועטת כה''ג אסרו ביין נסך משום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
וא''ר יוחנן וכו' ואפי' למ''ד באומן מותר ובלבד ביודעו ומכירו. ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
תָּמַּן תַנִּינָן אֶלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. הַמַּיִם בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְּמֵאִין. מֵי כְּבָשִׁים מֵי שְׁלָקוֹת וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. הָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אוֹכֶל וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ מַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּאן בְּקָשִׁין כָּאן בְּרַכִּין. כָּאן בְּאוֹכֶל כָּאן בְּמַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן 54b אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בְּקָשִׁים וְכָאן וְכָאן בְּרַכִּין. נוֹתְנִין טַעֲמִים בִּתְרוּמָה וְאֵין נוֹתְנִין טַעֲמִים בְּמִקְוֶה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (333)Mishna VIe partie, Mikvaot 3, 2: certains objets rendent le bain légal inapte au service officiel et ne contribuent pas à compléter la mesure prescrite (de 40 saas); ce sont: l’eau puisée, soit pure, soit impure (il faut qu’elle coule de source), l’eau où l’on avait trempé des objets, celle qui a servi à bouillir, et enfin le marc couvert d’eau qui n’a pas encore tourné au vinaigre. Or, comment se fait-il qu’ici l’on considère ces eaux ayant servi aux dits usages comme un mets (pour que le mélange même soit interdit aux étrangers), tandis que dans cette Mishna on considère cette eau comme liquide, au point de pouvoir rendre le bain légal impropre au service? C’est que, répondit R. Mena, ici il s’agit du cas où cette eau est devenue épaisse par les détritus nombreux des produits qui y ont été trempés, tandis que dans la Mishna précitée on suppose que l’eau ayant servi de même est encore assez claire; ici, ce sera donc considéré comme un mets (et interdit), tandis qu’ailleurs elle est considérée comme liquide. R. Yossé bar R. Aboun, dit: on peut même supposer que dans l’un et l’autre cas, l’eau est soit épaisse, soit claire; mais la distinction consiste en ce que, pour l’oblation, il suffit de la propagation du goût pour que le mets devienne interdit; tandis que, pour le bain légal, la propagation seule du goût ne suffit pas pour le rendre impropre.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ז דמקואות אלו פוסלין את המקוה בג' לוגין ולא מעלין להשלים לכשיעור:
הכא. במתני' דקתני מי כבשים ומי שלקות אסורין כתרומה עצמה אלמא את עביד לה כאוכל של התרומה שנכבש בתוכן והכא את עביד לה משקה דפוסלין את המקוה:
כאן בקשים. מתני' דהכא אם הן קשים וחריפין מיירי והתם ברכין דהוו כמשקה:
כאן באוכל. כלומר שהאוכל הוא בתוכן חשיבי כאוכל עצמו והתם אם הן בפ''ע מיירי דהוו כמשקה:
אפי' תימר וכו'. כלומר בלא''ה ל''ק דבתרומה הוא דשייך בנ''ט אבל לא שייך נ''ט גב מקוה וכמשקה בעלמא חשיבי לענין לפוסלו:
הדרן עלך בצל שנתנו
Troumot
Daf 55a
משנה: דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִין וְחוֹמֶץ סִיתְוָונִיּוֹת וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּירוֹת שֶׁל תְּרוּמָה. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִין כְּמוֹנֵי פַטָּמִין אֶלָּא אָֽמְרוּ שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.
Traduction
Pour le miel de dattes (340)Cf. Babli, Berakhot 38a Ê; Hulin 120v., le vin de pommes (cidre), le vinaigre, le jus de raisins tardifs et tout autre espèce de jus de fruits d’oblation (excepté le vin et l’huile), on est tenu, selon R. Eliézer (lorsqu’on mange par erreur de cette oblation), de restituer le montant avec 1/5 de supplément; selon R. Josué, on est dispensé de ce supplément (non du capital). Selon R. Eliézer aussi, ces liquides comme tels propagent l’impureté. R. Josué dit: Les sages n’ont pas compté au hasard 7 liquides comme des grains d’aromates (dont le nombre est approximatif), mais ils ont précisé les 7 liquides qui transmettent l’impureté (341)Ce sontÊ: l'eau, la r(Os le vin, l'huile, le miel d'abeilles, le lait et le sang. Voir Makshirin dernier, 4; tous les autres restent toujours purs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' דבש תמרים. אם עשה מהן דבש דלכתחילה אין עושין מתמרים של תרומה דבש ולא וין מתפוחים כדתנן במתני' דלקמן:
וחומץ של סתווניות. והן ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו ועושין מהן חומץ:
ושאר כל מי פירות של תרומה. חוץ מהיין והשמן:
ר''א מחייב קרן וחומש. לזר האוכלן בשגגה דחשיב להו משקה תרומה:
ור' יהושע פוטר. דלא חשיבי משקה ובגמרא מוקי לה בשזבו מהן עד שלא נטבלו למעשרות:
מטמא משום משקה. כשאר משקין שהן מיטמאין ומכשירין את הזרעים:
לא מנו חכמים שבעה משקין. כדתנן בפ''ו דמכשירין ואינם כמוני פטמין כהפטם הזה שמונה מיני בשמים שלו כך וכך ושלא בדקדוק אלא בדקדוק אמרו שבעה משקין טמאין ומכשירין את הזרעים ואלו הן הטל והמים והיין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים והסימן י''ד שח''ט ד''ם ושאר כל המשקין טהורין והלכה כר' יהושע:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מַה פְלִיגִין בְּחוֹמֶשׁ אֲבָל בְקֶרֶן אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. מַה פְלִיגִין לְשֶׁעָבַר הָא בַתְּחִילָּה אַף רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מוֹדֵי. וְתַנִּינָן דְּבַשׁ תְּמָרִים רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. כָּאן שֶׁזָּכוּ מִשֶּׁנִּטְבְּלוּ. וְכָאן שֶׁזָּכוּ עַד שֶׁלֹּא נִטְבְּלוּ.
Traduction
On a cru que la discussion dans cette Mishna ne porte que sur le point de savoir si le 5e supplémentaire est dû ou non; tandis que, pour le capital, R. Josué reconnaît aussi que c’est dû. De même, ils ne discutent qu’en cas de fait accompli; mais, en principe, R. Josué reconnaît aussi que c’est dû. Mais comment se fait-il qu’il soit dit ailleurs (342)Tossefta sur Terumot 9: ''Le miel de dattes est soumis aux dîmes, selon R. Eliézer; R. Josué les en dispense''? Comment se fait-il qu’il soit moins sévère que pour l’oblation? Lorsque le miel a coulé des dattes après que le fruit est devenu sujet aux dîmes, celles-ci sont dues aussi pour le miel; lorsqu’il a coulé avant cette obligation, le droit n’est pas dû.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר דלא פליגי ר''א ור' יהושע אלא בחומש אבל בקרן מודה ר' יהושע דחייב עליהן וכן לא פליגי אלא בלשעבר אם עשה מהן דבש אבל לכתחילה אף רבי יהושע מודה דאין עושין מהן שאין משנין אותן מברייתן כבמתני' דלקמן:
ותנינן. בתוספתא פרק ט' דבש תמרים ר''א מחייב במעשרות דחשיבי משקה ור' יהושע פוטר דלא חשיבי משקה ובתוספתא שלפנינו חסר דברי ר' יהושע שמעינן מיהת דלר' יהושע לא חשיבי משקה וקשיא על דהוון בעיין מימר דבקרן מודה ר' יהושע הא מכיון דר' יהושע פוטרן ממעשרות לא חשיבי מידי דעיקר התמרים משום גופן היא:
כאן שזבו בשנטבלו. כלומר לעולם לר' יהושע חשיבי הן ומה דמדייקי ומפרשי אליביה דבקרן מיהת מודה בשזב הדבש מהן לאחר שנטבלו למעשרות כדתנן בפ''ק דמעשרות התמרים משיטילו שאור וכאן בתוספתא דר' יהושע פוטר אותן מחיוב מעשרות כשזבו קודם שנטבלו למעשרות ולא חל עליהם חיוב מעשרות וקמ''ל דאע''פ שכבר זב הדבש מהן וה''א דכמו שנטבלו דמי אפ''ה הואיל והתמרים עצמן לא נטבלו לאו כלום הוא:
מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁאִם עִישֵּׂר עַל הַתְּמָרִים אֲפִילוּ בְּאִסְפָּמִיָּא דִּבְשָׁן מוּתָּר. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי תְּמָרִים. רִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת. תַּנֵּי רִבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר מְחַייֵב בְּמַעְשְׂרוֹת אֶלָּא שֶׁרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא יֹאכַל מִן הַתְּמָרִים עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר עַל הַדְּבָשׁ. מִילְתֵיהּ אָמַר שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִן הַתְּמָרִים עַל הַדְּבָשׁ לְפִי דְבָשׁ וּלְפִי תְּמָרִים.
Traduction
R. Eliézer reconnaît que si l’on a prélevé la dîme sur les dattes, leur miel fut-il en Espagne (au bout du monde), il est permis d’en user. Ce qui le prouve, c’est qu’il est dit que l’on rédime les dattes pour libérer le miel en comptant le nombre des dattes (non la quantité de miel). – Il vient d’être dit que R. Eliézer exige les dîmes. On a enseigné à ce sujet de R. Nathan dit: Ce n’est pas que R. Eliézer exige expressément la dîme, mais il est dit seulement qu’il ne faut pas consommer le miel avant d’avoir rédimé les dattes (afin que l’on puisse à la vue du miel, estimer quelle quantité est due). Ce qui le prouve, c’est qu’il est dit: On rédime les dattes pour libérer le miel, en tenant compte des deux, du miel et des dattes.
Pnei Moshe non traduit
אפי' באיספמיא דבשן מותר. כלומר שעישר על התמרים שהן כאן אפי' הדבש שיצא מהן כבר הובא במקום רחוק אפילו באיספמיא ואי אפשר לו לידע שיעור הדבש כמה יעשר עליו אפ''ה מותר כדמסיק ואזיל. מילתיה אמרה כלומר שמעינן מהא דחכי בתוספתא דמודי ר''א וכו' שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים אשר הן לפניו וא''צ לידע כמה דבש יצא מהן אלא משער איתו לפי התמרים:
ר''א מחייב במעשרות. תני שם דר' נתן אליבא דר''א לא אמר כן:
לא שר''א מחייב במעשרות אלא שרבי אליעזר אומר שלא יאכל מן הדבש עד שיעשר על התמרים. כצ''ל וכך הוא בתוספתא:
מילתיה אמרה. שמעינן מר' נתן אליבא דר''א שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי הדבש ולפי התמרים כלומר דהא דקאמר שהדבש פטור מן המעשרות היינו אם כבר עישר על התמרים ולא עישר על הדבש אין הדבש בפני עצמו מתחייב במעשרות אבל לכתחילה צריך שיעשר מן התמרים על שתיהן לפי שיעור התמרים ולפי שיעור הדבש והלכך לא יאכל בתחלה מן הדבש עד שיעשר את התמרים:
55a רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִמִּידָּתוֹ. וְחָרָנָה אָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְאָמַר רִבִּי לָעְזָר אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת תַּמָּן בְּכֹהֵן כָּאן בְּבַעְלִים. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן הוּא דְאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבי אלעזר ורבי יוחנן. פליגי בפירושא מפני שממעיטו דמתני':
ממידתו. שנחסר ע''י בישול:
משותיו. שאינו יפה כל כך כמו יין חי ובנ''א חפצין בחי יותר מבמבושל:
ולא ידעין וכו'. כדגרסי' להא לעיל בפ''ב בהלכה ט' ושם מפורש:
יְהוּדָה בֶּן כֵּינִי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
יהודה בן ביני אמר בשם ר' אימי. דקאמר אף בשם ר''ל כן דמפני שממעטו משותיו הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source