Troumot
Daf 4b
4b תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְעוֹלָם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבָּנִין וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֵם אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה תוֹרֵם. וְאֶת שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ מַחֲשָׁבָה וְתוֹרֵם. רִבִּי יוּדָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא אֶת שֶׁהוּא בִנְשִׂיאַת עָוֹן תּוֹרֵם וְאֶת שֶׁאֵינוֹ בִנְשׂיאַת עָוֹן אֵינוֹ תוֹרֵם. הָתִיבוּן הֲרֵי גוֹי אֵינוֹ בִנְשִׂיאַת עָוֹן וְתוֹרֵם. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה גוֹיִם אֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. תַּמָּן לְהַכְשִׁיר וְכָאן לִתְרוּמָה.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Meir (36)Cf. mme sŽrie, (Yebamot 13, 2) ( 13c).: l’oblation qu’il a prélevée n’est valable en aucun cas, avant qu’il ait atteint l’âge de puberté. R. Aba bar Cahana dit au nom des rabbins: comme il est écrit (Nb 18, 27): Votre oblation vous sera considérée, etc., cela indique que l’homme ordinaire auquel s’applique la pensée peut prélever, non l’enfant auquel la pensée ne s’applique pas (et pour cette cause n’est soumis à aucun des préceptes de la Loi). Mais, fut-il objecté, il est bien permis au païen de prélever l’oblation; et cependant l’allusion biblique de la pensée (du verset précité) ne saurait lui être appliquée? En effet, répondit R. Juda au nom de R. Ila, on déduit l’exclusion de ce qu’il est dit au sujet de l’oblation: ainsi, vous ne supporterez pas de péché (Lv 19, 17), c-à-d celui qui est responsable de la faute commise (l’homme ordinaire) doit prélever, non l’enfant qui n’est pas responsable du mal. Mais fut-il objecté, le païen n’est pas davantage passible en cas de faute; pourquoi donc peut-il prélever? Et de même R. Oshia a enseigné qu’aux païens on ne saurait appliquer l’allusion biblique de la pensée, et pourtant ils peuvent prélever? Il y a une distinction à établir: ils ne peuvent rendre les plantes aptes à l’impureté en les arrosant d’eau (il faut la pensée); tandis que, pour prélever leur propre oblation, il n’en faut pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בשם ר''מ וכו'. החי סוגיא כולה גרסינן לה בפ' י''ג דיבמות בהלכה ב':
ר' אבין בשם רבנין. והתם גריס דר' יוסי קאמר לה בשם ר' הילא טעמא דר''מ דכתיב גבי תרומה ונחשב וגו' ולא תשאו עליו חטא:
את שכתוב בו מחשבה וכו'. כלומר דשייך ביה מחשבה לאפוקי קטן דאין לו מחשבה כדתנן בפ''ג דמכשירין ומייתי לה לעיל בהלכה א' חש''ו יש להן מעשה ואין להן מחשבה:
התיבון הרי עכו''ם שאין כתוב בו מחשבה ותורם. בשלו כדתנן לקמן סוף פ''ג העכו''ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה. וגרסי' הכא להא דכתיב בספרים לקמן ותני ר' הושעיא וכו' וכן הוא ביבמות. כלומר והא קתני לה ר' הושעיא בהדיא דעכו''ם אין להן מחשבה ואמאי תרומתן תרומה:
ומשני תמן להכשיר לענין הכשר הוא דקתני ר' הושעיא דאין להן מחשבה ומשום דעכו''ם לאו בר מקבל טומאה הוא הלכך מחשבתו לענין הכשר לקבל טומאה לאו מחשבה היא וכאן לתרומה מחשבתו מחשבה דשייך הוא בתרומה דנפשיה. אבל קטן לא שייך ביה מחשבה כלל:
ר' אבין בר כהנא בשם ר' הילא. גרסי' כמו שהוא ביבמות:
ה''ט דר''מ דכתיב ולא תשאו עליו חטא וכו'. לאפוקי קטן שאינו בנשיאות עון דלאו בר עונשין הוא עד שיביא שתי שערות:
התיבון הרי עכו''ם. דלאו בר נשיאות עון הוא ואפ''ה תורם את שלו ולא משני מידי אהא:
Troumot
Daf 5a
משנה: אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן וְאִם תָּֽרְמוּ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה.
Traduction
On ne doit pas prendre des olives (39)Sur lesquelles le prŽlvement n'est pas encore opŽrŽ. pour libérer l’oblation sacerdotale due sur l’huile, ni des raisins pour libérer du vin (40)En principe, on se sert de fruits pour prŽlever l'oblation due sur des fruits analoguesÊ; et l'on prend une part d'un liquide, lorsqu'il s'agit d'affranchir ce dernier produit dŽjˆ fabriquŽ. Ici, il s'agit de l'hypothse o l'on a voulu libŽrer simultanŽment les 2 sortes de produits.. En cas de fait accompli, selon l’école de Shammaï, les olives seules (ou les raisins seuls) sont considérées comme affranchies des droits; mais, selon l’école de Hillel, toute l’opération est nulle (parce que l’on a voulu à tort y comprendre l’huile).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין תורמין זיתים על השמן. דין התרומה שמפרישין אותה מן הזיתים ומן הענבים וכיוצא בהן בשאר הפירות ואם לא הפרישה מן הזיתים והענבים מפריש מן השמן והיין ואם יש לו זיתים וענבים לתרום אותן ויש לו ג''כ שמן ויין לתרום שלא תרמן בעודן פירות לא יתרום מן הזיתים על השמן כדי תרומת שתיהן וכן מן הענבים על היין וקאמר בגמרא מפני גזל השבט:
תרומת עצמן בהן. אין כאן תרומה אלא מה שתרם על הזיתים בלבד ולא מה שתרם על השמן דאותה אינה תרומה:
ובה''א אין תרומתו תרומה. כלל ואפי' מה שתרם על הזיתים הואיל ותרם עמה גם על השמן:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גֶזֶל הַשֵּׁבֶט. מָהוּ מִפְּנֵי גֶזֶל הַשֵּׁבֶט. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה מִפְּנֵי הַטּוֹרַח. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה שְׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז נַחַת רוּחַ הוּא לְאָדָם לִהְיוֹת כּוֹתֵשׁ כָּל שֶׁהוּא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה שִׁבֳּלִים. עַד כָּאן קַשָּׁן. רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִתְרוֹם לְפִי שֶׁמֶן וְאֵינוֹ תוֹרֵם אֶלָּא לְפִי זֵתִים. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁתָּרַם לְפִי שֶׁמֶן. כְּדוֹן עֲבַד כֵּן זְמָן חוֹרָן לָא עֲבַד כֵּן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְחַבְרֵיהּ חָמִי לֵיהּ וְאוֹמֵר זֶה מִתְכַּוֵין לְרַבּוֹת וַאֲנִי אֵינִי מִתְכַּוֵין לְרַבּוֹת.
Traduction
On a enseigné plus loin (1,10): on ne peut pas se servir de produits dont les travaux préparatoires sont achevés (qui sont aptes au prélèvement) pour prélever l’oblation des fruits qui sont dans un état moins avancé; en cas de fait accompli, l’acte est valable. Pourquoi donc ici n’est-on pas de cet avis (en interdisant l’emploi d’olives pour libérer l’huile)? C’est, répondit R. Ila au nom de R. Yohanan, pour ne pas frustrer la tribu du cohen. Quel est le préjudice? Il consiste, dit R. Hanania, dans la peine que le cohen doit se donner en ce cas, d’extraire l’huile des olives, ou le vin des raisins (plus loin, § 10, cette peine n’a pas lieu; l’acte est donc valable). Mais, s’il lui survient d’y trouver un épi de blé, n’est-ce pas une fatigue pour le cohen, et pourtant le prélèvement est valable? Ce n’est pas une peine pour l’homme d’en battre si peu. Mais s’il lui arrive de trouver un grand nombre d’épis, il y a de la peine. – Telles sont les objections posées par R. Hanania à l’interprétation donnée par R. Yohanan. R. Mena l’explique différemment: il dit que le détriment du sacerdote consiste en ce que le prélèvement opéré dans le but de libérer l’huile n’équivaut qu’au prélèvement sur les olives (dont la quantité est inférieure). Mais, au cas où il aurait prélevé réellement la quantité nécessaire pour libérer l’huile (tout en se servant d’olives), pourquoi l’acte est-il sans valeur? C’est qu’il est à craindre qu’une autre fois il n’agisse pas de même, quoiqu’il ait bien agi cette fois; en outre, le prélèvement ainsi opéré est nul, car si un voisin l’a vu prendre une quantité supérieure au prélèvement des olives, il supposera que cet homme s’est plu à donner une quantité plus grande qu’il ne le faut, et lui-même ne s’astreindrait pas à cette augmentation qu’il jugerait inutile.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. לקמן בסוף פרקין אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו וכו' וקתני התם ואם תרם תרומתן תרומה והכא את אמר הכין לב''ה דאף בדיעבד אין תרומתן תרומה הא כאן ג''כ מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ואמאי בדיעבד לא ליהוי תרומה:
מפני גזל השבט. ומפרש ואזיל:
מפני הטורח. שמטריח את הכהן לכתוש הזיתים ולדרוך הענבים ובמתני' דלקמן בשאר פירות מיירי:
הגע עצמך שהיתה שעורה של אורז. ודרך לכותשה א''כ מצינו גם בשארי דברים מפני הטורח ומאי שנא זיתים וענבים דנקט ומשני התם טרחא כל דהוא הוא דהויא ונחת רוח הוא לאדם להיות כותש כל שהוא ואינו מקפיד הכהן על זה:
הגע עצמך שהיתה שבלים. ותרם מהן על החטים ואיכא טרחא יתירה לדושן כמו בזיתים וענבים:
עד כדון קשי ר' חנינא. כלומר עד כאן הוקשה ר' חנינא על הטעם שאמר:
ר' מנא לא אמר כן. לא פירש להא דקאמר ר' יוחנן מפני גזל השבט כדפירש רבי חנינא אלא דכגוזל ממש הוא להכהן:
שהוא מבקש לתרום לפי שמן. כלומר שבדין הוא שתהא התרומה על השמן מהשמן עצמו לפי חשבון השמן וכשתורם עליו מן הזיתים אינו תורם אלא לפי הזיתים והרי כאן פסידא להכהן:
הגע עצמך שתרם לפי שמן. מן הזיתים והוסיף עד שתהא התרומה על השמן לפי השמן ואין כאן גזל ואמאי קתני סתמא אין תרומתו תרומה ומשני דאפ''ה חיישינן דעד כדון עבד כן עכשיו הוא שעושה כך ובזמן אחר לא יעשה כן ויתרום שתי מדות זיתים על מאה מדות שמן:
ולא עוד. אלא דאיכא למיחש דחבריה חמי ליה שתורם מהזיתים על השמן ומוסיף ויאמר זה מתכוין לרבות בתרומה ולתרום בעין יפה ואני איני מתכוין לרבות אלא תורם אני כבינונית אחד מחמשים ולא ידע שמה שהוסיף זה הוא בשביל להשלים שיעור התרומה כפי שהיא עולה להשמן ואתי לידי תקלה:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רַב כַּהֲנָא כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אֵינוֹ תוֹרֵם אֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְלָמָּה לֹא אָמַר כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרֵם מַקְדִּישׁ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר תּוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ כְמַה דָּמַר אֵינוֹ תוֹרֵם מַקְדִּישׁ וּמָהוּ מַקְדִּישׁ עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְהָבִיא חַטָּאת חֵלֶב אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאתחֵלֶב. חַטָּאת דָּם אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת דָּם. מָהוּא שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן זִיבָה וְקָרְבַּן צָרַעַת מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן מֵבִיא. פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מָהוּ שֶיֵּעָשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ. מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן הוּא נַעֲשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל הַדְּבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בָהֶן שָׁלִיחַ. הָתִיב רִבִּי יוּדָן הֲרֵי יֵשׁ לוֹ טֵבֵל דְּבַר תּוֹרָה אֵינוֹ פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְכָאן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִים כְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל אֵינוֹ מֵבִיא כְּרַבָּנִין דּוּ אָֽמְרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא חֲגִיגָה מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשַׁנֵּיהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מַהוּ לְהָבִיא פֶּסַח. מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה לֹא יָבִיא אוֹ מֵאַחַר דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא מֵבִיא אָדָם פֶּסַח בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֵּהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי מֵאִיר מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מָהוּ לַעֲשׂוֹת תְּמוּרָה אִין סָבַר רִבִּי מֵאִיר הוּקְּשׁוּ כָּל הַמַּעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָךְ אֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. וְיִסְבּוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לִמֵּד עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים לִתְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְשֵׁם שֶׁאֵינוֹמֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מֵמִיר בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ מֵמִר בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. מָה הוּא שֶׁיְּהוּא חַייָבִין עַל 5a קֳדָשָׁיו מִבְּחוּץ כַּהֲנָא אָמַר אֵין חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו מִבְּחוּץ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַייָבִין. וְהָדָא דְכַהֲנָא פְלִיגָא. דְּרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְתֵימַר אָכֵן כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Aha ou Hinena dit au nom de R. Cahana: conformément à celui qui dit que l’enfant ne peut pas prélever l’oblation, il ne peut pas non plus rien consacrer. Pourquoi, au contraire, ne dit-il pas, conformément à celui qui autorise l’oblation, qu’il ne peut aussi consacrer certains objets? C’est en vertu de R. Juda, lequel dit: l’enfant peut bien prélever l’oblation, non consacrer avant l’âge. R. Yohanan, au contraire, est de cet avis: même d’après celui qui interdit à l’enfant de prélever, celui-ci peut consacrer certains objets, le sacrifice de péché pour avoir mangé de la graisse par erreur, puisqu’il n’est pas responsable de cette faute; il ne le peut pas non plus pour du sang, faute qui ne lui incombe pas. Doit-il apporter le sacrifice d’impureté pour gonorrhée ou lèpre? Faut-il dire qu’au point de vue de la validité de l’obligation, l’enfant n’y est pas soumis? Ou le doit-il, aussi bien qu’il tombe sous le coup de l’impureté? Certes, il le doit. Peut-il être chargé d’offrir ce sacrifice par une grande personne qui le doit? Dira-t-on qu’en raison de ce qu’il tombe sous le coup de cette impureté, il peut aussi en être chargé? Ou ne le peut-il pas, de même qu’il ne saurait être chargé d’aucun autre précepte de la Loi? Cela va presque sans dire, répliqua R. Juda; lorsqu’il a des fruits encore soumis aux divers prélèvements, il ne peut les rédimer et remplir pour eux ce devoir légal; de même, quoiqu’il tombe sous le coup de l’impureté, il ne peut pas être chargé d’offrir le sacrifice d’expiation. Est-il apte à offrir les prémices de son champ? Selon R. Juda (37)Ci-aprs, Bikurim, 3, 10, fin., qui les compare aux saintetés des limites palestiniennes (comme l’oblation et les dîmes), il ne peut pas les offrir; mais, selon les autres sages, qui les comparent aux saintetés du Temple (et ordonnent de les offrir aux gens de service du sanctuaire), il peut les offrir (l’enfant pouvant offrir des sacrifices volontaires au Temple, non opérer des prélèvements). Peut-il offrir le sacrifice des fêtes? Dira-t-on qu’à titre de sacrifice obligatoire, l’enfant n’y est pas soumis? Ou bien, puisqu’il peut l’échanger contre un sacrifice volontaire (qu’il lui est loisible d’offrir), il peut aussi offrir celui de la fête? De même, peut-il offrir l’agneau pascal? Dira-t-on qu’à titre de sacrifice obligatoire, l’enfant n’y est pas soumis? Ou bien, puisque R. Simon b. Lakish disait au nom de R. Juda le Nassi que l’on peut sacrifier l’agneau pascal tout le reste de l‘année et le convertir (38)Mishna (Zevahim 1, 1) et 4 en sacrifice volontaire (qu’il lui est loisible d’offrir), il peut aussi offrir celui de Pâques? De même encore, pourra-t-il offrir la dîme des animaux? Selon le raisonnement de R. Meir, qui, en vertu de l’expression biblique (Nb 18, 28) de toutes vos dîmes, les compare toutes entr’elles, l’enfant ne pourra pas prélever la dîme des bestiaux, pas plus que celle du blé. Peut-il opérer des échanges? En vertu du même raisonnement de R. Meir, de comparer entr’elles toutes les dîmes, de même qu’il ne peut offrir celle du blé, il ne pourra remettre celle des bestiaux; et de même qu’il ne peut offrir celle des bestiaux, il ne pourra pas faire d’échanges. Mais, pourquoi au contraire n’adopterait-on pas l’avis de R. Simon qui semble autoriser l’échange? -Non, voici ce qu’il dit: on a spécifié la dîme d’animaux, afin d’en conclure la règle d’échange pour toutes les saintetés et dire ceci: de même qu’il ne peut offrir la dîme du blé, ni par analogie celle des bestiaux, de même il ne peut opérer cet échange, ni celui d’aucune autre sainteté. Est-il condamnable lorsqu’il offre des saintetés hors Jérusalem? Selon Cahana, il ne l’est pas (c’est une simple prescription rabbinique); selon R. Simon b. Lakish, il est condamnable (l’acte ayant une valeur légale). L’avis de Cahana contredit celui de R. Juda, qui permet à l’enfant de rédimer les fruits non prélevés, bien qu’il s’agisse d’un précepte légal. Où est-ce dit? C’est lorsqu’il a été déclaré qu’ils ont spontanément accepté la charge de la dîme.
Pnei Moshe non traduit
כדברי מי שהוא אומר. למאן דס''ל דקטן אינו תורם ס''ל נמי דאינו מקדיש ולקמן מפרש לה:
ולמה לא אמר וכו'. דהו''ל לסיים ולומר ג''כ דלדברי האומר תורם מקדיש ומשני דלא מצי למימר הכי בגין דר' יודה דס''ל אע''פ שהוא תורם אינו מקדיש וטעמי' דר' יהודא דס''ל מאת כל איש אנדבות דהקדש קאי:
ור' יוחנן. פליג אר' אחא דאפילו למ''ד אינו תורם הקדישו הקדש דשאני תרומה דמיעטיה קרא:
ומהו מקדיש. וקאמר עולה ושלמים כלומר קרבן נדבה אבל לא קרבן חובה כדמסיק להביא חטאת חלב וחטאת דם אינו יכול שאין לו דלאו מחויב חטאת הוא:
מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. מי נימא דמאחר שהוא חובה אינו מביא או דמאחר שהוא מטמא בהן דקטן אפילו בן יום אחד מטמא בזיבה וכן בצרעת מביא:
פשיטא לך. וקאמר הש''ס דהא פשיטא שהוא מביא ואע''פ שהוא חובה מ''מ הרי שייך בהן אלא הא דקמיבעיא לן מהו שיעשה בהן שלוח לאחרים להביא בשבילן קרבן זיבה וקרבן צרעת מי נימא מאחר שהוא שייך בהן נעשה שליח או דילמא מאחר שבכל התורה כולה אין שליחות לקטן אף בהן אינו נעשה שליח:
התיב ר' יודן. דמאי קא מיבעיא לך ודאי אינו נעשה שליח אף בהן דהרי יש לו טבל ד''ת דתבואה של קטן חייבת בתרומות ומעשרות ואינו פוטר טבלו דבר תורה כלומר דאפ''ה אינו יכול להעשות שליח לפטור טבל של אחרים מה שהוא מד''ת דבשל אחרים ודאי אין תרומתו תרומה מטעמא דאין שליחות לקטן:
וכאן. וא''כ ה''ה כאן נמי דאע''פ שהוא שייך בהן אינו נעשה שליח לאחרים:
מהו שיביא. הקטן ביכורים וקאמר דתליא בפלוגתא דר' יודה ורבנן דפליגי בסוף בכורים ובפ''ד דחלה דרבנן סברי הבכורים כקדשי המקדש הן וניתנין לכל כהן ואפילו לשאינו נזהר לאכול חולין בטהרה ור' יודה ס''ל אין נותנין ביכורים אלא לחבר שאוכל חולין בטהרה דהואיל ולא עביד בהו עבודה חייש דילמא לא מיזדהרי בהו ולדידיה הרי הן כקדשי הגבול שאינן ניתנין לכל כהן וה''ה דקטן אינו מביא אותן כמו שאינו מביא שאר קדשי גבול למאן דאית ליה אינו תורם ולרבנן מביא:
מהו שיביא. הקטן קרבן חגיגה מי נימא מאחר דחגיגת יו''ט הראשון חובה היא אינו מביא או דילמא מאחר שהוא משנהו לשם שלמים כלומר דיוצא בהן משום שלמי שמחה דבמקום שיש בשר לאו חובה הן וכדאמרינן בפ''ק דחגיגה ויכול הוא להביא:
מהו להביא פסח וכו' ומשנהו לשם שלמים. דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ושלמים באין נדבה ומביא. ולא איפשטו כל הני בעיי:
מהו שיביא מעשר בהמה. וקאמר ואין יסבור ר''מ מכל מעשרותיכם הוקשו מעשרות זה לזה כשם שהוא אינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה. כצ''ל וכן הוא ביבמות. כלומר ואם הוא כך דיסבור ר''מ להך הקישא דדרשינן מכל מעשרותיכם דהוקשו המעשרות זה לזה דממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא מעשר בהמה וכו' כדאמרינן ברפ''ט דבכורות אם כן הוא הדין נמי דס''ל דהוקשו גם לכך דכשם שאין הקטן מביא מעשר דגן כדאמר ר''מ לעיל דלעולם אין תרומתו תרומה וה''ה למעשר וכך אינו מביא מעשר בהמה:
מהו לעשות תמורה. אם המיר הקטן מהו שיהא תמורתו תמורה וקאמר דהא נמי תליא בפשיטותא דמעשר בהמה דאם סבר ר''מ הוקשו כל המעשרות זה לזה. וכצ''ל כדלעיל כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה. ויסבור כר''ש וכו' אלא כשם שהוא אינו מביא וכו' כך הוא אינו מביא וכו' כשם שאינו מביא מעשר בהמה וכו' וכ''ה שם וכלומר דהא הואיל וכבר נפקא לן מהקישא דאינו מביא מעשר בהמה א''כ ממילא אינו עושה בו תמורה דעיקר תמורה במעשר בהמה היא דכתיבא אלא דמשום הא בלחוד אכתי איכא למימר דלא נפקא לן אלא דאינו עושה תמורה במעשר בהמה הואיל ואינו מביא ומנלן לכל הקדשים דאין תמורת הקטן תמורה להכי קאמר דאם יסבור נמי כר''ש דקאמר בסוף פ''ק דתמורה דמעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה דאמר שם מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות צבור וכו' והשתא שפיר נפקא לן לכל הקדשים דכשם וכו' כדאמרן:
מהו שיהו חייבין על קדשיו מבחוץ. כן הוא ביבמות כלומר אם הקדיש הקטן ואכל הגדול או שהקריבן בחוץ מהו שיהא חייב עליהן:
כהנא אמר אין חייבין. ואפילו הגיע לעונת נדרים והקדיש דקסבר מופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא דהא דדרשינן מאיש כי יפליא מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא:
חייבין. דסברי מופלא הסמוך לאיש מדאורייתא:
והדא דכהנא פליגא דר' יודה. דקאמר במתני' דפוטר טבלו ד''ת דתרומתו תרומה ואת אמר הכין בתמיה דאין נדרו והקדישו מן התורה אלא מדרבנן וא''כ היכי אתא גברא דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא אלא ודאי דפליג וכן נמי קשיא על כהכא מדר' יוסי דמתני' אלא הואיל ור' יודה ת''ק דמתני' נקט לר' יודה ומשני דהא ל''ק דכמ''ד לעיל בפ''ו דשביעית דמאליהן קיבלו את המעשרות והתרומות בבית שני וא''כ מתני' נמי בתרומה דבזמן הזה מיירי דמדרבנן היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source