אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. 46a אָמַר רִבִּי אִילָא רִבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְכוֹרוֹת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְרוּמוֹת לֹא הָדֵין מוֹדֵי לָדֵין וְלֹא הָדֵין מוֹדֵי לָדֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֵי לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא מוֹדֵי לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֵי לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְהָתַנִּינָן מוֹדִין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְיִשְׂרוֹף שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן טְהוֹרָה הִיא דְּבַר תּוֹרָה תְּרוּמָה בְּעֵייְנָהּ הִיא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּה לְשֹוֹרְפָהּ בְּכָל מָקוֹם לֹא נִפְסְלָה בְהֵיסַח הַדַּעַת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֵיסַח הַדַּעַת דְּבַר תּוֹרָה. חָבִית שְׁנִייָה כְּרִבִּי מֵאִיר תּוֹרָה. אֲחִיזַת דָּם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ שֶׁהוּא מְשַׁמְּרָהּ שֶׁלֹּא תִגַּע בִּטְהוֹרוֹת אֲחֵרוֹת. הָתֵיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְתוֹבָה הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי גְחָלִים. אָמַר לֵיהּ לִכְשֶׁיִּתְּנֶנָּה. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי שַׁמַּי אַתּוּן אָֽמְרִין יוֹדֵי רִבִּי שִׁמעוֹן לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲפִילוּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֵית הִיא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ תַּנָּייִן אִינּוּן. תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. בְּרַם הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהושע ור''ש שניהן אמרו דבר אחד. ר' שמעון הוא ר''ש דבכורות דמייתי ליה לקמן דקאמר התם בפ''ה גבי בכור שאחזו דם יקיז לו דם אף על פי שהוא עושה בו מום וקס''ד דטעמיה משום דאי שביק ליה הכי מיית הלכך אינו עובר כלום אע''פ שהוא עושה בו מום בידים והיינו דר' יהושע דהכא דהואיל ובלאו הכי תלך התרומה לאיבוד ותיטמא מותר לטמאותה בידים:
תמן. כלומר בתרומות ואיידי דגריס בפסחים תמן מייתי הכא כן דבמתני' דהכא דר''מ אליבא דר' יהושע היא כדאוקימנא דחבית שניה כר''מ ואיהו ס''ל דהתם נמי שורפין הטהורה עם הטמאה והכי ס''ל גם אליבא דר' יהושע ברם הכא והיינו בפסחים דקאמר מודין ר''א ור' יהושע וכו' ר''ש אליבא דר' יהושע היא כדקתני בתוספתא דלעיל והלכך דר' יהושע אדר' יהושע ל''ק אבל לר''ש שפיר דייקינן אי אמרינן דמודה הוא לר''ש דהכא כדפרכינן לעיל ושנינן:
א''ל. דר' יהושע אדר''י לא הוה מצינן למירמי אהדדי דתנאין אינון דפליגי אליבא דר' יהושע:
אתון אמרין יודי רבי שמעון לר' יהושע. כצ''ל וכך הוא בפסחים כלומר דמקשי ליה בהא דאמרו לעיל דר''ש דבכורות הוא מודה לר' יהושע דהכא משום דודאי תלך לאיבוד הא אפי' ר' יהושע לית הוא ר' יהושע כלומר אדמדייקת אליבא דר' שמעון דבכורות אי כרבי יהושע הוא או לא וקאמרת דאין תימר דמודה הוא לרבי יהושע קשיא הא דתנינן מודין ר''א ורבי יהושע וכו' כדלעיל ואמאי לא דייקת דר' יהושע אדרבי יהושע גופיה דהא קשיא דידיה אדידיה דהכא קאמר דמכיון שבודאי תלך לאיבוד מותר לטמאותה בידים והתם קאמר דשורפין זו לעצמה וזו לעצמה ואע''פ שסוף סוף תלך לאיבוד ולמה לך לאהדורי לר''ש אליבא דר' יהושע שפיר טפי הוה לך למירמי דר' יהושע אדר' יהושע גופיה:
הגע עצמך שהיא נתונה ע''ג גחלים. לשורפה וכבר אינו משמרה אם אכתי אסור ליתן בצדה הטמאה ולשרוף שתיהן כאחת וא''ל לכשיתננה כלומר דלא איירינן בכה''ג אם כבר נתנה ע''ג גחלים אלא דאנן קאמרינן דלכתחילה לא יתן שתיהן כאחת ולשורפן:
התיב ר' יצחק בריה דר' חייא ברובה. כצ''ל ובפסחים יש ג''כ טעות בספרי הדפוס שכתוב כתובה וצ''ל ברובה והוא הנקרא בכל מקום ר''ח רובה או ברובה:
ופריך בכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת. דכיון דחכמים גזרו שלא יאכל שעה זו קודם חצות כבר הסיח דעתו ממנה ואינו משמרה וא''כ מ''מ נפסלה מן התורה דהא לא כן א''ר יוחנן היסח הדעת שהוא פוסל דבר תורה הוא ומעתה חבית שנייה כר''מ תורה כלומר מתני' דהכא דאוקימנא כר''מ אליבא דר' יהושע דהתם הרי מן התורה אסור לטמאות התרומה ואעפ''כ הואיל והולכת לאיבוד שרי לטמויה ביד וכן אחיזת דם בבכור לר' שמעון דמתיר להקיז הרי ג''כ תורה שהרי מן התורה אסור להטיל מום בבכור ואעפ''כ התירו וה''נ גבי תרומה טהורה בע''פ אמאי לא ישרפו שתיהן כאחת והא דאמרת משום דמיהת תרומה טהורה בעינה היא מן התורה ולא דמי להני דעכ''פ ילכו לאיבוד הא ג''כ התם נפסלה מחמת היסח הדעת שפסולה מן התורה היא לר' יוחנן:
א''ל שאני תמן. שהרי טהורה היא דבר תורה ותרומה בעינה היא וכלומר שבזמן ששורפה שהוא בתחילת שש עדיין ראויה היא לאכלה מן התורה כשאר תרומה טהורה ואתה הוא שגזרת לשורפה דחכמים הן שגזרו לשרוף החמץ שעה אחת קודם חצות שלא יבואו לאכלו והלכך מכיון דמן התורה עדיין תרומה טהורה וראויה היא אסור לטמאותה בידים ולשורפה עם הטמאה:
על דעתך דתימר ר' שמעון יודי לר' יהושע. משום דבמקום שברור הוא שתלך לאיבוד מותר לטמאותה בידים א''כ קשיא הא דתנינן מודין ר''א ור' יהושע בטהורה וטמאה בערב פסח ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה ור''ש גופיה הוא דקתני לה בתוספתא כמו שהבאתי לעיל ואמאי זו לעצמה וזו לעצמה וישרפו שתיהן כאחת דהא הך תרומה טהורה תלך ג''כ לאיבוד שהרי אין לה אוכלין עכשיו שנתחמצה ולמה לא יטמא אותה בידים במה שישרוף אותה עם הטמאה ולדידך כל כה''ג לכ''ע אינו מוזהר עליה מלטמאה:
ר''ז קאמר דמסתברא הוא דר''ש שפיר מודה הוא לר' יהושע דמה התם דספק הוא אי מיית או לא מתיר ר''ש להקיז אע''פ שהוא עושה בו מום הכא דודאי תיטמא ותלך לאיבוד לכ''ש אבל ר' יהושע אינו מודה לר''ש דשאני הכא דודאי הוא שתלך לאיבוד:
א''ר אילא. דלא היא אלא ר''ש דבכורות ור' יהושע דתרומות לא הדין מודי לדין וכו'. דר''ש אינו מודה לר' יהושע דהתם טעמיה משום דדבר שאינו מתכוין הוא שהרי אין מתכוין לעשות בו מום אלא אע''פ שנעשה המום ממילא קאמר דיקיז אבל הכא דמטמא בידים לא וכן ר' יהושע אינו מודה לר''ש דהכא ודאי הוא שתטמא התרומה ותלך לאיבוד אבל התם מי יימר דמיית ליה:
א''ל. הא ל''ק דמיירי שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. וכלומר דהא טעמיה דר' יוחנן דקאמר היסח הדעת פוסל מן התורה משום דשמא נגע הדבר באיזה טומאה ולאו אדעתיה והכא אע''פ שהסיח דעתו ממנה מפני שאינו יכול לאכלה משמרה הוא שלא תגע בטהרות אחרות כלומר שלא תתערב באחרות שראויין לו לאכול וכיון שכן ממילא נשמרת היא שלא יגע בה דבר המטמאה מן התורה ואכתי בחזקת טהורה היא ובעינה ואין לטמאותה ביד לשורפה עם הטמאה:
לֹא מִסְתַּבְּרָא אִם הָֽיְתָה כְּבָר טְמֵאָה. לֹא מִסְתַּבְּרָא אִם הָֽיְתָה שִׁפְחָה אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא מסתברא אם היתה כבר טמאה. כלומר דודאי מסתברא הוא שאם היתה אחת מהן כבר טמאה מקודם דלא בזו אמרו וימסרו להן אותה שכבר נטמאה וכן אם היתה שפחה כנענית אחת ביניהן ימסרו אותה להן כדי להציל כולן להנשים הכשרות מישראל:
עַל דַּעְתֵּיהוֹן דַחֲבֵרַייָא חָבִית רִאשׁוֹנָה וְחָבִית שְׁנִייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי חָבִית שֶׁל יַיִן וְחָבִית שֶׁל שֶׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דחברייא. השתא מהדר להא דלעיל בריש הסוגיא דחברייא קאמרי דחבית הראשונה כר' יוסי ודלא כר''מ וחבית שניה כר''מ ודלא כר' יוסי ור' יוסי אמורא הקשה עליהם וכדפרישית הכל וקאמר הש''ס דעוד איכא בינייהו בפירושא דחבית במתני' דלחברייא דאוקי למתני' דלעיל והיא חבית ראשונה כר' יוסי דס''ל דאסור לטמאה בידים ואפי' כבר נולד לה ספק טומאה וחבית שניה והיא המתני' דהכא כר''מ דס''ל דמותר לטמאה בידים היכא דהולכת לאיבוד ולדידהו לית להו טעמא משום הפסד חולין כדמוכת מדקאמרי דלית ר' יוסי מודה בחבית שניה ואי חיישי לטעמא דהפסד חולין א''כ אף כר' יוסי מיתוקמא וכדאקשי להו ר' יוסי לחברייא לעיל דמדקאמר ר' יוסי אינה היא המדה ש''מ דמודה הוא בקדמייתא והיינו מתני' דהכא וכ''ת ע''כ מדה ומדה היא לא היא דשאני הכא דאיכא הפסד חולין וכדמשני לה לעיל ר' יוסי אליבא ר' יוסי התנא דפסחים ועל כרחך דלחבריא לית להו האי סברא אלא כל היכא דאזלא לאיבוד ס''ל דמטמאה בידים ולהכי מוקמי מתני' דהכא כר''מ ולא כר' יוסי ולפ''ז איכא בינייהו עוד להא דקאמר הכא דעל דעתיה דחברייא חבית הראשונה וחבית השניה כלומר פירושא דחבית גופה בראשונה היינו הך דחבית שניה והיא הרישא דמתני' דהכא דכמו דחבית ראשונה והיא המתני' דלעיל בסתם חבית קתני שנולד לה ספק טומאה ובין היא חבית של יין ובין חבית של שמן דמ''ש והיינו הך נמי בחבית שניה והיא רישא דמתני' דמוקמי אינהו כר''מ דוקא דג''כ בסתם חבית מיירי בין שהיא של יין ובין שהיא של שמן דהא לית להו טעמא דהפסד חולין וא''כ מאי שנא אם החבית היא של יין או של שמן הא לאו משום טעמא דהפסד חולין נגעו בה:
על דעתיה דר' יוסי חבית של יין וחבית של שמן. אבל לדעתיה דר' יוסי דאקשי להו לחבריא וס''ל דחבית שניה והיא מתני' דהכא כר' יוסי דפסחים נמי מיתוקמא ומשום דשאני הכא דאיכא הפסד חולין כדשני לעיל והשתא שפיר מחלקינן בין חבית של יין וכן התחתונה של חולין טמאין של יין דבהא הוא דאמרינן דיטמא אותה ביד משום הפסד חולין אבל בחבית של שמן והחולין של שמן דליכא הפסד דהא חזיא להדלקה לא התירו לטמאות התרומה בידים א''כ רישא דמתני' דהכא בחבית של יין מיתוקמא וסיפא היא דמיירי בשל שמן כדקתני לה בהדיא:
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה. כֵּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין אֵין מְטַמְּאִין בּוֹ דָבָר מְמוּעָט אֲפִילוּ לְהַצִּיל בּוֹ דָבָר מְרוּבָּה. וְהָתַנִּינָן תֵּרֵד וְתִיטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר בְּרֶכְיָה תִּפְתָּר בִּשְׁנֵי כֵלִים. אֶחָד תּוֹכוֹ טָהוֹר וַאֲחוֹרָיו טְמֵאִין וְאֶחָד תּוֹכוֹ טָמֵא וַאֲחוֹרָיו טְהוֹרִין. מֵהָדֵי מַתְנִיתָא בְּכֵלִי אֶחָד טָמֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא תִּיפְתָּר בְּבוֹר טָהוֹר. מַה דְמַתְנִיתָא בְּבוֹר טָמֵא. וְהָתַנִּינָן תֵּרֵד וְתִיבָּלַע וְאַל יִבְלָעוּהָ בְיָדָיו. תִּיפִתָּר שֶנִּתְגַּלְגְּלָה לְבֵית הַפְּרָס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלי שתוכו טהור ואחוריו טמאין. כגון שנטמא במשקין כדתנן בפ' כ''ה דכלים כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו ואוגנו ואזניו וידיו טהורין נטמא תוכו כולו טמא:
אין מטמאין בו דבר ממועט אפי' להציל בו דבר מרובה. כלומר שאם רוצה להציל תרומה בתוך אותו כלי ואפי' הוא דבר מרובה אין מצילין בתוכו מפני דגזרינן שמא תגע מהתרומה באחוריו ואף ע''פ שמה שתגע באחוריו דבר ממועט הוא אפילו הכי אין מטמאין דבר מועט ואפי' להציל ע''י כך דבר מרובה:
והתנינן תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ומשמע דוקא בידים הוא דלא יטמאנה דהטומאה אתיא להדיא אבל בכלי כל דהוא מציל הוא ואף על פי שאחוריו טמא הוא דלא גזרינן שמא תגע באחוריו:
תיפתר. להא דר' יוסי בר' חנינא בכה''ג כגון שיש כאן שני כלים לפניו אחד תוכו טהור ואחוריו טמאין וכגון על ידי משקין כדאמרן ואחד תוכו טמא ואחוריו טמאין. כצ''ל דלא משכחת לה להאי דכתוב בספרי הדפוס וטעות הוא דהא בהדיא תנינן נטמא תוכו כולו טמא וכלומר בכי הא הוא דקאמר ר' יוסי ב''ח שאל יציל אפי' באותו הכלי שתוכו טהור משום דגזור דילמא אתי לאחלופי ויטול את הכלי השני אשר לפניו והוא כולו טמא:
מה דו מתניתא בכלי אחד טמא. כלומר ומה דדייקת ממתני' דמשמע דדוקא בטומאה בידים ולהדיא הוא דלא יטמאנה בחד כלי מיירי ועלה הוא דקאמר דאם הכלי אחד טמא לא יקבל לתוכו התרומה כדי להציל החולין מפני שבידים הוא מטמאה והשתא דייקינן שפיר הא אם אין כלי טמא לפניו אלא כלי אחד שתוכו טהור אע''פ שאחוריו טמאין מציל לתוכו התרומה דבכה''ג מודה ר' יוסי ב''ח דהיכא דלא חיישינן לאחלופי מציל ואפי' בכלי שאחוריו טמאין ולא גזור שמא יגע באחוריו:
א''ר מנא. דלא בעינן לאוקמי להא דר' יוסי ב''ח בהאי שנויא דחיקא אלא תיפתר בבור טהור כלומר ריב''ח בעלמא קאי ולא אמתני' וכגון שנשברה חבית של תרומה ותחתיה בור טהור והוא רוצה להציל שלא תשפך מן החבית וירד לבור דבהא הוא דקאמר שאל יציל בכלי שאחוריו טמאין דמוטב שירד לבור שהרי מה שבבור הוא טהור וכשיציל בכלי שתוכו טהור ואחוריו טמאין איכא למיחש מיהת למה שתגע התרומה באחורי הכלי ואין מטמאין אפי' דבר מועט כדי להציל המרובה שלא ישפך אבל מה דמתני' שאני הוא דהא בבור טמא מיירי דשהתחתונה טמאה קתני ובכה''ג מודה ריב''ח דמציל אפי' בכלי שאחוריו טמאין ולא גזרינן מידי ואפי' תגע באחוריו לית לן בה דמוטב שתטמא דבר מועט ואל תטמא הכל:
והא תנינן. גבי חבית של שמן שנשפכה תרד ותבלע ואל יבלענה בידיו לטמאה ודייקינן דוקא בידים הוא דלא יטמאנה הא בכלי שתוכה טהור ואפי' אחוריו טמאין יקבל כדדייקינן ברישא והא הכא אין כאן תחתיה טומאה כ''א שילך לאיבוד ואפ''ה מציל ואפי' בכגון זה הכלי והדרא קושיא לדוכתה להא דריב''ח:
תיפתר שנתגלגלה. החבית לבית הפרס ונשפכה דבכה''ג שפיר דייקינן דבידים הוא דלא יטמא אבל בכלי תוכו טהור ואפי' אחוריו טמאין יקבל דמוטב שתטמא דבר מועט משתטמא הכל בתוך בית הפרס והא דר' יוסי בר חנינא כשאין תחתיה שום חשש טומאה מיירי כדאמרן:
תַּמָּן תַּנִּינָן בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם אֲפִילוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לֹו אֶת הַדָּם דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יַקִּיז וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בוֹ מוּם. וְאִם עָשָׂה בוֹ מוּם הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחוֹט עָלָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר יַקִּיז וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בוֹ מוּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַתְייָה דְרִבִּי יוּדָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. דְּרַבָּנָן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן יַקִּיז וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵון לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאַתְייָה כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַחֵרַייָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה לֹא תֹאכֲלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. לֹא הִתַּרְתִּי לָךְ דָמוֹ אֶלָּא לְשָׁפְכָם. מָתִיב רִבִּי אַבָּא מָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵי. וְהָא פְסוּלֵי מוּקְדָּשִין כְתִיב לֹא תֹאכֲלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. אָמר 46b רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא לְהֶכְשֵׁר אַתְּ אָֽמְרָת. מַה מַיִם מַכְשִׁירִין אַף דָּם מַכְשִׁיר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּֽרְשׁוּ. תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן דָּרַשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא לְרָצוֹן אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם. בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לְרָצוֹן אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילוּ כּוּלּוֹ מוּמִין אֵין אַתְּ רַשַּׁאי לִיתֵּן בּוֹ מוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושניהם. ר''ש וחכמים מקרא אחד דרשו:
בשעה שאינו לרצון. כגון זה שאחזו דם וכבעל מום הוא וחכמים דרשי כל מום דמשמע אפי' כבר כולו מומין אין אתה רשאי להטיל בו עוד מום:
אמר רבי חייה בר אבא. ההיא להכשר איתאמרת. ללמדנו איזה דם הוא מכשיר ואיזה אינו מכשיר דדרשינן תשפכנו כמים מה מים נשפכין ומכשירין אף דם הנשפך והוא דם חולין מכשיר את הזרעים פרט לדם קדשים שאינו מכשיר:
והא כתיב. התם הדר לא תאכלנו וגו' ודרשינן להא בפסולי המוקדשין דכתיב שם אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וגו' ובפסולי המוקדשין הכתוב מדבר והשתא מאי דרשת בהאי תשפכנו דכתיב בהו דלא מצית למעוטי להקזה כמו בבכור שהרי כבר נפסלו ואינו עובר על מומן:
אלא לשפכם. ותוכל לאכלו אבל לא להקיז דמו בעוד שהוא חי:
לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. והאי קרא דריש ליה אבכור דכתיב רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים וכתיב בתריה לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ובכורות בקרך וצאנך:
ותני. והא דתני בברייתא בשם ר''ש דס''ל יקיז ואע''פ שהוא מתכוין לעשות בו מום ואתייא האי ברייתא כר' יהושע אחרייה וזהו כר' יהושע דמתני' דהכא דאף מתכוין הוא ומטמאה ביד הואיל ובלאו הכי הולכת לאיבוד וקרי ליה ר' יהושע אחרייה משום דתרי תנאי ואליבא דר' יהושע כדאמר לעיל דהאי דהכא כר''מ בשם רבי יהושע והאי תנא דברייתא אליבא דר''ש ס''ל כר''מ אליבא דר' יהושע דכל היכא דהולכת לאיבוד מותר לטמאותה ביד ותנא דמתני' אליבא דר''ש כתנא דתוספתא דפסחים אליבא דר''ש:
ודר''ש. דאמר יקיז דמותר לגרוס ואע''פ שעושה בו מום כר' יהושע דפסחים כדקאמר ר''ש בתוספתא אליביה דתלויה וטמאה שורפין שתיהן כאחת והאי דמיא לדינא דבכור דכמו דהתם ספק הוא אם ימות או לא ומותר לגרוס בו מום ובלבד שלא יתכוין להמום הכי נמי מותר לגרוס טומאה לספק טמאה וג''כ אינו מכוין לטמאותה אלא ממילא תיטמא כשתשרף עם הטמאה:
אתיא דר' יודה כרבן גמליאל. כצ''ל וכך הוא בפסחים דר' יהודה דס''ל דאין מקיזין לו ואע''ג דאזיל לאיבוד דמית לא יקלקלנו ולא יתקננו כר''ג בחבית שנולד לה ספק טומאה דמתני' דלעיל דאמר אל יחדש בה דבר ודרבנן דאמרי יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום דאסרי לקלקלו ואם יכול לתקנו בלא מום מותר כר''א דאמר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע דאסור לגרוס לה טומאה אלא מצניעה שלא תיטמא:
וחכ''א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. כצ''ל:
תמן תנינן. בפ''ה דבכורות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source