Troumot
Daf 44a
תַּנֵּי הַמַּיִם בְּקַרְקָעוֹת אַרְבָּעִים סְאָה. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חָבִית שִׁיחִין מִתְמַלֵּא מֵהֶן. הַיַּיִן בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בְּקַרְקָעוֹת כָּל שֶׁהוּא. הַיַּיִן כָּל זְמָן שֶׁהוּא תוֹסֵס אֵין בוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. כַּמָּה תוֹסֵס עַד שְלֹשָׁה יָמִים. וּמַעֲשֶׂה וְנִמְצָא נָחָשׁ 44a בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוּדָה וְהִתִּיר. מַעֲיָן כָּל זְמָן שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי. אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרַד רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אֶצֶל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אַבָּא לְבֵית שֵׂרִיי. וְהַרְאֵהוּ גּוֹבִי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה לוֹגִין מַיִם וְהָיוּ הַגְּשָׁמִים מְטַפְטְפִין וְיוֹרְדִין וְשָׁחָה וְשָׁתָה. וְאָמַר כְּזֶה אֶין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילּוּי.
Traduction
On a enseigné: l’eau qui séjourne à terre devra avoir une contenance de 40 saas pour que le poison soit annulé. Selon R. Néhémie, il faudra une quantité d’eau suffisante pour qu’un tonneau d’argile qui serait rempli de cette eau puisse encore surnager. Quant au vin, soit dans un vase, soit dans la terre, quelle que soit la quantité, il est interdit s’il avait été découvert. Mais aussi longtemps que le vin fermente, il peut avoir été exposé sans qu’il y ait de danger. Combien de temps fermente-t-il? Pendant trois jours. Il arriva que l’on trouva un serpent à l’orifice d’une cuve de vin; et comme on consulta R. Juda sur ce fait pour savoir ce qu’il y avait à faire, il en permit l’usage. Aussi longtemps qu’une source d’eau est vive, elle n’est pas exposée au venin du serpent et n’est pas interdite. R. Ismael, fils de R. Yohanan b. Broka, son père, à Bet-Sarii, il lui montra des rigoles où il y avait à peine trois lougs d’eau. La pluie continuant à y tomber goutte à goutte, on pouvait y boire, dit-il; parce qu’en raison de cette pluie troublant l’eau, le serpent n’ose pas en approcher, et elle peut avoir été découverte sans être interdite.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ז:
כדי שתהא חבית שיחין. והוא של שייטין ובתוספתא גריס חבית של שיטין ומסיים שם להא דלקמן אח''ז. המעין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי. ואפילו כל שהוא:
היין וכו'. הכל מודים דאין בו חילוק ובין בכלים ובין בקרקעות כל שהוא ניכר בו הארס יש בו משום גילוי:
תוסס. אין הנחש שותה ממנו:
בצד הבור וכו'. ובתוספתא גריס בתוך הבור של יין דסבר דכיון דיש בו הרבה מתבטל הארס:
גיבי. גומא:
כזה אין בו משום גילוי. מפני שכשהגשמים מטפטפין אין הנחש שותה מהן:
וְעַד הֵיכָן. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה עַד כְּדֵי שֶׁתִּפְרַח הַבֹּרִית.רִבִּי לָֽעְזָר בְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב עַד כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ כְרַגְלֵּי הָאַוָוז. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּתָּר מַה שֶׁבַּשָּׂדֶה הוּתָּר מַה שֶׁבַּבַּיִת. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הַגִּילּוּיִין נוֹהֲגִין בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ בֵּין בִּימוֹת הַחַמָּה בֵּין בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
Traduction
Jusqu’à quand la pluie doit-elle tomber pour qu’il n’y ait pas à craindre l’approche du reptile venimeux? R. Mena b. Tanhoum dit au nom de R. Hanina, il faut que le canal Krith, ait gonflé (257)Cf. mme sŽrie, Moed Qatanch. 1, 1 ( 80b). au point de déborder; selon R. Eleazar bar R. Yossé au nom de Rav, il faut que les rives soient détrempées comme les marécages où vont les canards (sur un tel terrain les reptiles n’avancent pas et ils restent alors dans leur trou). R. Jacob b. Aha dit lorsque le froid de l’air est si vif que tout objet des champs est permis (qu’il n’y a plus à supposer la sortie des reptiles), tout ce qui est à la maison peut rester impunément découvert par le même motif. R. Oshia a enseigné: la règle relative aux divers cas des objets découverts est aussi bien applicable en Palestine qu’au dehors, en été et en hiver.
Pnei Moshe non traduit
ועד היכן. שיעור הגשמים המטפטפין:
עד כדי שתפוח הכרית. מלשון תפוחים הכריתים במנחות (דף כח) כרתי שם מקום. כלומר שאם ירדו כ''כ עד אם הטפה יורדת עושה כמין תפוח על המים:
עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כדרך הגשמים שהן נוטפין על המים טיף אחר טיף נראו המים שהן מתפשטין לכאן ולכאן ונעשו כרגלי האווז:
מכיון שהותר מה שבשדה. מהמים אשר שם מחמת גשמים מנטפין בהן הותר גם מה שבבית מה שנמשכין לשם מהמים אשר בשדה ואע''פ שאותן שבאים להבית אין הגשמים מנטפין עליהן משום דכל זמן שהגשמים מנטפין עליהן מבתוץ אין הנחש שותה מהן אף ממה שנמשכין להבית:
הגילוין נוהגין וכו'. כלומר כל מקום וכל זמן שהנחשים מצויין כל ארץ וארץ לפי מקומה ושעתה ולאפוקי במקום שאין הנחשים מצויין דאם לא כן מאי קמ''ל:
אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי מָאן תַּנָּא נִיקּוּרִין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא מֵקִיא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה אַפָּךְ לָן מִצְוֹת גַּבֵּי נִיקּוּרִין.
Traduction
R. Juda b. Pazi dit: D’après qui a-t-on enseigné que la présence de ces trous est une cause d’interdiction? C’est R. Gamliel qui dit (261)Mishna (Para 9, 3 )On dit lˆ que le contact du reptile avecl'eau lustrale la rend imporpre au service. que même le contact du serpent avec le liquide doit être interdit, parce qu’il rejette une partie de ce qu’il boit et y mêle du venin. R. Yona dit: Comment peut-on comparer des préceptes légaux (comme la question des eaux lustrales) avec les piqûres du serpent (où la santé est en cause)?
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאי תנא ניקורין. דחיישינן מפני ארס הנחש שהקיא ונשאר שם:
רבן גמליאל היא. דתנן בפ''ט דפרה כל השרצים אינם פוסלים את מי חטאת אם שתו מהן חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת שלוקקת בלשונה ומתערב הרוק שבלשונה עם המים ר''ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא מפיו לתוך המים והשתא הא דחיישינן בניקורין כר''ג הוא דאתיא דאלו לת''ק דלא קחשיב התם נחש לא חייש ג''כ בניקורין משום גילוי:
א''ר יונה מה אפכיי להן למצות גבי ניקורין. בתמיה דמאי מהפכת לאהדורי לדין איסורין של מצות ולדמות לגבי ניקורין דשאני ניקורין דסכנתא היא וחמירא סכנתא מאיסורא וא''כ אף הת''ק דפליג התם מודה הכא גבי ניקורין:
ולא כן תני וכו'. כלומר דמייתי סייעתא למילתיה כמו דפריך אהא דר' בא דלקמן דדחיק נפשיה לאוקמי האי ברייתא כמי כר''ג ודחי לה דלא היא אלא ככ''ע אתיא וה''ה הכא גבי ניקורין דמתני'. ולא כן. וכי לא תנינן בתוספתא ומייתי לה בהלכה דלעיל ראה צפור וכו' חוששין שמא במקום שנקר הנחש אכלו וא''ר בא עלה נמי דכר''ג הוא דאתייא דהוא אמר נחש חוזר ומקיא ואקשיר' יונה ליה כמו דמקשי הכא מה אפכיי להן למצות גבי ניקורין:
תַּנֵּי רָאָה צִיפּוֹר נוֹקֶרֶת בִּתְאֵינָה וְעַכְבָּר בָּאֲבַטִּיחַ הַרֵי זֶה אָסוּר. אֲנִי אוֹמֵר מָקוֹם הַנֶּקֶר אָֽכְלוּ. וְאָמַר רִבִּי בָּא דְהוּא אָמַר נָחָשׁ חוֹזֵר וּמֵקִיא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מַה אַכְפַּיי לָהֶן לְמִצְוֹת לְגַבֵּי נִיקּוּרִין וּלְעִנְיַן טְרֵיפָה. וְאָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן שְׁחָטָהּ וְחָֽטְפוּ הַזְּאֵיבִים בְּנֵי מֵיעֵיהָ כְּשֵׁירָה שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִם כּוֹשֶׁר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא נִיקְּבוּ. חֶזְקַת בְּנֵי מֵעַיִם כּוֹשֶׁר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. חוֹמֶר הוּא בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת וְיָֽרְדוּ בְנִיקּוּרִין כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Certes, n’a-t-on pas enseigné (262)Ci-dessus, 4, au commencement.: lorsqu’on voit un oiseau piquer une figue de son bec, ou une souris rongeant un melon, ce fruit est cependant interdit, parce qu’on peut supposer qu’à ce trou même où mangeait l’animal inoffensif, il a pu y avoir déjà une morsure venimeuse. R. Aba ajoute que l’on disait: le serpent rend une partie de ce qu’il a bu et bave en même temps du venin. Sur quoi, R. Yona dit: Comment peut-on établir une comparaison entre les préceptes légaux et celui de la piqûre (question de santé, mise en jeu par la piqûre du serpent), comme cela a lieu, p. ex., au sujet du doute si une bête a été régulièrement égorgée ou déchirée. Or, R. Aba dit (263)Cf. mme sŽrie, (Berakhot 9, 4), fin. Cf. Babli, Hulin 9a. au nom des rabbins de là-bas (de Babylone): lorsqu’après l’égorgement légal d’un animal domestique, des loups ont ravi les intestins (et que l’on n’a pas pu les examiner, selon l’usage, pour vérifier s’il n’y a pas de défaut), on peut consommer cette viande dans l’hypothèse première qu’il est sans défaut. Pourquoi ne craint-on pas qu’avant l’enlèvement des intestins ils n’aient été troués? Parce qu’on maintient à leur égard l’hypothèse première de la perfection. Et pourquoi donc ici, à l’égard de la morsure venimeuse, suppose-t-on, au contraire, la présence du poison et est-ce interdit en cas de doute? C’est qu’il s’agit d’une question de santé pour laquelle on est plus sévère; et l’interlocuteur de R. Gamliel partage sans doute son avis lorsqu’il s’agit d’un fruit troué qui avait été exposé à la morsure du serpent.
Pnei Moshe non traduit
ולענין טריפה ואמר ר' בא וכו'. כלומר ותו דטפי קשיא לר' בא גופיה דידיה אדידיה דהא לעיל בפ''ט דברכות סוף הלכה ג' דמייתי הברייתא לענין טריפה שחטה ונטלו הזאבים בני מעיה כשירה אע''פ שהחזירן כשהן נקובים ולא בדקם קודם שנטלו ופרכינן התם וחש לומר שמא ניקבו במקום הנקב ומשני ר' בא בשם רבנן דתמן דטעמא משום דחזקת בני מעיין בכשרות הן והכא את אמר השין בתמיה דהא למאי דמדמי איסרק לגבי ניקורין א''כ כמו התם דאע''ג דאיתיליד בהו ריעותא דהחזירן כשהן נקובין אפ''ה לא חיישת בהו שמא במקום נקב נקב ה''ה הכא גבי ניקורין לא ניחוש שמא במקום נקר אכל הצפור:
חומר הוא וכו'. כלומר אלא דעל כרחך ליכא לדמויי לאיסורין דחומר הוא סכנת נפשות מבאיסורין ולא תדחוק נמי לאוקמי המתני' כר''ג דככ''ע אתיא וירדו בניקורין בשיטת ר''ג דהתם ואע''ג דפליגי עליה באיסורין משום דחמירא סכנתא מאיסורא:
תַּנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר אוֹכֵל אָדָם תְּאֵנִים וָעֲנָבִים בַּלַּיְלָה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר שׁוֹמֵר פְּתָאִים י֙י. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב דַּג נִיקּוֹר אָסוּר. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב דַּג נִיקּוֹר חַי אָסוּר. וּמְלִיחַ עַל יְדֵי מְלִיחָה מִתְחַלְחֵל. מֵת נוֹטֵל מְקוֹם הַנֶּקֶר.
Traduction
– On a enseigné que R. Eliézer dit: on peut manger la nuit des figues ou des raisins sans craindre qu’ils aient été piqués d’une façon venimeuse, parce qu’il est écrit: Dieu garde les simples (Ps 116, 6). R. Yona dit au nom de Rav: lorsqu’on voit un poisson troué, il est interdit d’en manger (par crainte que le trou ait été produit par un reptile). R. Hiskia ou R. Tabé ajoute au nom de Rav: le poisson troué n’est interdit que s’il est vivant (en ce cas le poison se transfuse partout avec le sang); s’il est salé, il est facile de s’assurer s’il a été empoisonné, le venin le faisant tomber en morceaux (s’il est entier, il est certain qu’il a échappé au poison); si le poisson est mort, il suffit d’enlever le contour du trou (le poison ne se transmettant pas plus loin).
Pnei Moshe non traduit
דג ניקור אסור. ור' חזקיה בשם רב מחלק דאם הוא חי אסור וכן אם הוא מליח ע''י מליחה מתחלחל הארס ואם הוא דג מת נוטל מקום הניקור ואוכל השאר דאין מדרך הארס להתפשט כשהוא בדבר מת:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר בָּא אֲבַטִּיחַ שֶׁנִּיקַּר שֶׁנִּתְמַסְמְסוּ בְנֵי מֵיעֵיהָ אָסוּר. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה טָעִין מֶלַפֶּפּוֹן נָקוּר וָאַכִּיל מִינֵיהּ לָעֲשָׂרָה בְנֵי נַשׁ וּמוֹתוֹן. עָבְרַת רִירִין עֲלוֹי וּפְסַקְתֵּיהּ.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Hiya b. Aba: lorsqu’un potiron est troué, on vérifie si les pépins sont tachés; en ce cas, il est interdit, les taches révélant la présence du venin. – Un homme, ayant un jour pris des courges trouées, en donna à manger à une dizaine de personnes, qui en moururent; on fit passer sur lui des écorces (264)LittŽralementÊ: leur jus (qui Žtait impregnŽ d'un tel poison). de courge, et on les enleva de là.
Pnei Moshe non traduit
שנתמסמסו בני מעיה. הן הגרעינין שבתוכו ונקראין מעי אבטיח אסור שניכר שמחמת הארס נתמסמסו:
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה סְנֵי קוּפָּד דְּאִימֶּר. חַד זְמָן הֲוָה אָכִיל קוּפָּד עָבַר חַד וְאָמַר לֵיהּ דְּאִימֶּר הוּא וְאִיתְכַּלְעַס וּמִית. חֲמָרַייָא שָׁרוֹן בְּפוֹנְדָּקִיָּא אָֽמְרִין לוֹ הָבוּ לָן טְלוֹפְחִין וִיהָבוֹן. אָֽמְרֵי לוֹן הָבוּ לָן תִּנְיָן וִיהָבִין. אָֽמְרִין לוֹן קַדְמִייָן הֲווֹן טָבִין מַה אִילֵּין. אָֽמְרִין לוֹן שִׁזְרָתֵיהּ דְּחִיוִי אַשְׁכַחְנוֹן בְּהוֹן וְאִיתְכַּלְעַסוּן וּמִיתוּן.
Traduction
– Il y avait une homme qui, n’aimant pas la viande de mouton, en mangea un jour sans le savoir; un passant lui ayant dit que c’est du mouton, il en eut un tel dégoût (ou dépit) qu’il en mourut. Des âniers ayant séjourné dans une hôtellerie dirent à l’aubergiste de leur servir des légumes secs; ce qu’il fit. Ils lui en demandèrent ensuite une seconde fois; et, sur ce qu’ils reçurent en second lieu, ils firent la remarque que les premiers étaient meilleurs. C’est que, répondit l’aubergiste, j’ai trouvé dans la première sorte l’os dorsal d’un serpent. Ils en eurent une telle frayeur qu’ils en moururent.
Pnei Moshe non traduit
חד בר נש וכו'. מייתי ראיה שכשמתחלחל הארס מתפשט בכולו כהאי דאכיל מניה עשרה בני אדם ומתו כולן מחמת הרירין של הנחש שעברו בתוכו בהמלפפון ופסקוהו וקילקלו כולו:
הוה סני קופד דאימר. היה שונא בשר הכבש ופעם אחת אכל בשר ולא ידע שהוא מכבש ועבר אחד וא''ל זהו בשר כבש ונתבהל וקצה עליו כשזה גילה לו ומת וכן חמרין היו נכנסין בפונדק א' ובקשו שיתנו להם עדשים לאכול ונתנו להם ובקשו עוד פעם ב' ונתנו להם ואמרו שהראשונים היו טובים מאלו והשיבו להם שמחמת שמצאו בהראשונים שדרו של נחש לא רצו ליתנם להם עוד מזה ומחמת כן נתבהלו וקצו במה שאכלו ומתו ומייתי להני עובדי שלפעמים כשלא ידע האדם מה הוא אוכל אינו ניזוק אע''פ שהוא דבר מאוס ושנאוי לו וכשמגלין לו אז ניזוק מחמת שקצה לו בזכרו ממנו:
Troumot
Daf 44b
משנה: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ סָפֵק טוּמְאָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע. וְאִם הָֽיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה וְאִם הָֽיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּינָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְגַת הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה. מוֹדֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל. וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיבָּלַע וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו. עַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לֹא זוֹ תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מוּזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמֵּא אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ וּבַל תְּטַמְּאָהּ. הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכְּרוֹת תְּרוּמָה בְיָדוֹ אָמַר לוֹ נָכְרִי תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וְאַטַּמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵינִי מְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר יְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ וְאַל יִתֵּן לוֹ אַחַת מֵהֶן. רִבִּי יְהוֹשֶׁעַ אוֹמֵר יַנִּיחַ לְפָנָיו עַל הַסֶּלַע. וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ לָהֶן גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִין כּוּלְּכֶם יְטַמְּאוּ אֶת כּוּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶן נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל.
Traduction
S’il y a doute sur la survenance d’une impureté à un tonneau d’oblation (266)Cf. Babli, Pessahim 20bÊ; Bekhorot 33b., il faut, selon R. Eliézer, le déplacer, et s’il était dans un endroit abandonné pour être perdu, on le mettra dans un lieu caché; s’il avait été découvert, on le recouvre (267)En raison du doute, on le prŽservera.. Selon R. Josué, au contraire, s’il se trouvait dans un endroit caché, on l’exposera à l’abandon (pour qu’il perde naturellement), et s’il avait été couvert, on le découvre. Selon R. Gamliel, on n’y changera rien. Lorsqu’un tonneau s’est brisé dans le grenier supérieur et que l’inférieur est impur, R. Eliézer et R. Josué reconnaissent d’un commun accord que si l’on peut en sauver un quart de mesure avec pureté (avant que ce vin descende et se perde), il faut le faire (268)Cf. Babli, Pessahim 15a et 20aÊ; Menahot 48a.. Si non (s’il n’a pas de vase pur sous la main), R. Eliézer dit qu’il faut laisser descendre ce vin et le tout devenir impur, pourvu qu'on ne le rende pas impur de ses propres mains (pour sauver le profane de ce contact impur). De même, si un tonneau d’huile a été renversé, R. Eliézer et R. Josué reconnaissent d’un commun accord que si l’on peut en sauver un quart de mesure avec pureté, il faut le faire (en le recueillant avec un vase). Sinon (s’il n’en a pas sous la main), R. Eliézer dit qu’il faut laisser se perdre cette huile, que la terre absorbera, mais non la ramasser au creux de la main (ce qui la rendrait impure). Pour l’un et l’autre cas (la survenue de doute d’impureté et la perte du tonneau plein), R. Josué dit: ce n’est pas de l’oblation pour laquelle il y ait défense de la rendre impure, mais seulement d’en manger. Quant à la prescription de l’impureté, comme a-t-elle lieu? Lorsqu’en passant d’une localité à l’autre, on a des pains sous le bras et qu’un idolâtre (violent) veut rendre l’un d’eux impur, sous la menace de les rendre tous impurs, il laissera faire, dit R. Eliézer, plutôt que d’en rendre lui-même un seul impur; selon R. Josué, il en placera un sur la pierre (pour éviter tout contact). De même, si des femmes ont été prises par des idolâtres qui leur disent: ''livrez-nous l’une d’entre vous, ou sinon, nous vous entacherons toutes'', il vaut mieux qu’elles cèdent toutes à la violence que de livrer une seule âme en Israël.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שנולד בה ספק טומאה. כגון האי דשנינו בפ''ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקי' טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וטומאתן בספק במקום התורפה במקום גלוי ועומדת ליפסד שם יניחנה במקום מוצנע דקסבר ר''א שהוא מוזהר על שמירתה דכתיב את משמרת תרומתי ויש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה דתרוייהו בעו שימור:
ר' יהושע אומר וכו' יניחנה במקום התורפה. אם ירצה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי בלא וי''ו כתיב:
אל יחדש בה דבר. לא לשמרה ולא לגרום לה טומאה אלא יניחנה במקומה עד שתטמא מאליה טומאת ודאי ותשרף והלכה כרבן גמליאל:
גמ' מדברי שלשתן. נלמד דתרומה תלויה אסור לשורפה דבזה הכל שוין הן דאף ר' יהושע לא קאמר אלא יניחנה במקום התורפה כדי שתטמא טומאת ודאי דכל זמן שהיא תלויה אין לשורפה ולא לאכלה:
מתני' חבית. יין של תרומה שנשברה בגת העליונה והיא שנקראת עדשה שעוצרין שם את הענבים:
והתחתונה. היא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו:
טמאה. שיש שם חולין טמאין דחזו ליה בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה ותדמע מחמת התרומה ותטמא התרומה ולא יהו ראויין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן:
מודי ר''א ור' יהושע. אע''ג דפליג ר' יהושע בסיפא וחייש להפסד חולין מודה הוא לר''א שאם יחזור אחר כלי טהור ויכול להציל מן התרומה אפי' רביעית הלוג בטהרה יציל ואע''פ שבתוך כך שיחזור אחר כלי הטהור יפול מן התרומה לתוך החולין ויופסדו החולין מ''מ הואיל ויכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב יציל ואל יטמאנה בידים:
ואם לאו. שאין יכול להציל ממנה אפי' רביעית בטהרה שלא ימצא כלי טהור בהא הוא דפליגי:
ר''א אומר תרד ותטמא. מעצמה ואל יטמאנה בידיו לקבל את התרומה בידים שהידים פוסלין את התרומה לפי שאסור לטמאות את התרומה בידים ור' יהושע ס''ל דאף יטמאנה ביד כדי להציל את החולין כדקאמר לקמן לא זו התרומה שאני מוזהר מלטמאה:
וכן חבית של שמן. תרומה שנשפכה וכו' ולהכי נקט בשמן שנשפכה מפני שהולכת לאיבוד דאלו נשברה ובתחתונה תולין טמאין כ''ע מודים בשמן שאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה שאל יטמאנה בידים דאין כאן הפסד חולין מפני שהשמן ראוי להדלקה ולתקלה לא חיישינן דרמי ליה בכלי מאוס כדאמרי' לעיל ריש פ''ה כי פליגי בשל שמן שנשפכה ע''ג קרקע והולכת לאיבוד דר''א ס''ל דאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה תרד ותבלע בקרקע ואל יבלענה בידיו ולטמאה ור' יהושע סבירא ליה דאף יציל בטומאה ובידים מה שיכול להציל כדמסיים על זו ועל זו וכו' בין שיש חשש טומאה להחולין ובין שהולכת לאיבוד לא זו היא התרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה:
ובל תטמאה. ואיזו היא שאני מוזהר בבל תטמאה:
יניח לפניו. אחת על הסלע ואל יתננה לתוך ידו כדי שלא יטמא התרומה בידים והלכה בכולהו כר' יהושע:
מתני' וכן נשים וכו'. בהא כ''ע מודו דאל ימסרו להן נפש אחת מישראל אא''כ יחדו להן אחד כשבע בן בכרי כדקאמר בגמ':
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן מִדִּבְרֵי שְׁלָשְׁתָּן תְּלוּייָה אֲסוּרָה לְשׂוֹרְפָהּ.
Traduction
R. Yossé bar R. Aboun, dit: des trois opinions qui viennent d’être énoncées, on peut conclure qu’en cas de doute sur l’impureté de l’oblation, il n’est pas permis de la brûler (puisqu’ils ne l’ont pas prescrit).
כְּתִיב בִּרְצוֹת י֙י דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר זֶה הַכֶּלֶב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר זֶה הַנָּחָשׁ. רְעַייָא חָֽלְבוֹן חָלָב וְאָתָא חִיוְיָא וְאָכַל מִינֵיהּ וַהֲוָה כֶלֶב מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. כַּד אָתוּן יֵיכְלוּן מִישְׁרֵי נָבַח בְהוֹן וְלֹא אִתְבּוֹנְנוֹן בְּסוֹפָא אָכַל וּמִית. חַד בַּר נַשׁ עֲבַד תּוֹם שְׁחִיק גַּו בֵּיתֵיהּ וְאָתָא חִיוְיָא דְטוּר וְאָכִיל מִינֵיהּ וַהֲוָה חִיוִי דְבַיִת מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ אָתוּן בְּנֵי בֵיתֵיהּ מֵיכַל מִינֵיהּ. מִישְׁרֵי מְתַרְתֵּר עֲלֵיהוֹן עָפָר וְלָא אִיתְבּוֹנְנוֹן וְקָלַק גַּרְמֵיהּ גַּוֵויהּ. 44b חַד בַּר נַשׁ זְמִין חַד רַבָּן וְאַייתִיב כַּלְבָּא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ בִיזָּיוֹן אֲנָא חַייָב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי טִיבוֹ אֲנָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ. שַׁבְייָן עֲלוֹן לְקַרְתָּא עָאַל חַד מִינְהוֹן בְּעָא מִינְסַב אִיתְּתִי וְאָכַל בֵיצָיו.
Traduction
Il est écrit (Pr 16, 7): Lorsque Dieu agrée les voies de l’homme, il rend aussi ses ennemis paisibles envers lui (pour qu’ils ne lui nuisent pas). Ceci indique, dit Rabbi, le chien; selon R. Josué b. Levi, c’est une allusion au serpent (265)Le Midrash Rabba, 54, lui attribue un sens analogue.. Voici un exemple: comme des pasteurs avaient trait du lait, un serpent vint en boire. Le chien l’ayant vu se mit à aboyer lorsque les pasteurs vinrent pour en boire; mais ils ne le comprirent pas, prirent de ce lait et en moururent (donc, le chien les avait avertis). – Un homme, qui avait chez lui un serpent apprivoisé, prépara un jour son repas; un serpent de la montagne vint y goûter, ce que vit le serpent domestique. Lorsque les gens de la maison voulurent en manger, le serpent domestique se roula devant eux dans la poussière pour les avertir; mais ils ne le comprirent pas. Il finit par s’y jeter tout entier, en signe d’avertissement définitif. – Une autre personne invita un jour un rabbin et fit asseoir son chien auprès de lui. -Quoi, lui dit ce rabbin, est-ce que je mérite de signe de mépris! -Non, maître, dit l’hôte; je veux récompenser le chien par cet honneur, car une fois un des Sabéens arrivés dans notre village, voulut faire violence à ma femme, et mon chien se mit à l’attaquer par les organes (ova ejus voravit); je le récompense pour sa défense intelligente.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ברצות ה' וגו' זה הכלב. שמשלים אתו ומטיב לו וכן הנחש כהני עובדי דלקמן:
רעייא. מעשה ברועים שחלבו חלב ובא הנחש ואכל מהחלב והכלב היה רואה לזה וכשבאו הרועים אח''כ לאכול ממנו התחיל לנבוח בהן שיכירו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו לזה ובסוף אכלו ומתו:
חד בר נש. עשה שומים שחוקים בתוך ביתו ובא נחש שהוא שוכן בהר ואכל ממנו והנחש של הבית ורגיל שם היה רואה זה וכשבאו בני הבית לאכול הנשאר התחיל מחרחר וזורק עליהם עפר שיבינו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו והשליך הנחש עצמו לתוך השומים כדי שלא יאכלו והרי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן מהאי עובדא דלקמיה:
חד בר נש. הזמין לרב אחד לסעוד אצלו וכשבאו להסיב על השלחן הושיב הבעה''ב את הכלב אצל האורח וא''ל וכי בזיון אנא חייב לך שאתה מבזה אותי להושיב הכלב בצידי וא''ל רבי ח''ו אלא טובה אני חייב להכלב שעשה עמדי ואני משלם לו לעשות עמו הכבוד הזה מפני שהשבאים שחוטפין בני אדם לשביה נכנסו כאן לעיר ובא אחד מהם ורצה לקחת אשתי ובא זה הכלב ואכל את ביציו וסירסו והניחה בשלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source