רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה מַה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מֵת וְיַחֲזִיר הָרוֹצֵחַ לִמְקוֹמוֹ. אוֹ כְּמִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹהֵן גָּדוֹל וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה את עביד ליה. לענין החזרת הרוצח דתנן בפ''ב דמכות אם משנגמר דינו מת כ''ג אינו גולה ואם נגמר דינו בלא כ''ג אינו יוצא משם לעולם והשתא אם נגמר דינו של זה ונמצא הכהן גדול שהוא בן גרושה או בן חלוצה מאי הוא דינו אם כמו שהוא מת הכ''ג דעד האידנא אחזקו ליה בכהן כשר ונמצא שאינו כהן והרי זה אינו גולה או דילמא בטלה כהונתו למפרע דאיגלאי מילתא דלאו כהן הוה והרי הוא כמי שנגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי וְאַף לְעִנְייָן שְׁאָר הַדְּבָרִים כֵּן מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר 41a שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק מִן מַה דְּתַנֵּי עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּחַטָּאת גְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לְרַבִּים שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת. הָדָה אָֽמְרָה שֶׁהוּא מְקַבֵּל וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק קוֹמֵץ וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר שׂוֹרֵף וְאַחַר כָּךְ מַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן מה דתני. בברייתא עלה דעשו להאי כהן שהוא עומד ומקריב ונודע שהוא פסול כדין חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים דתנן בפ''ה דגיטין דמכפרת היא מפני תיקון המזבח ואע''פ שנודע אח''כ שגזולה היא אפ''ה מכפרת הואיל ובהתחלת הקרבתה לא נודעה לרבים וה''נ כן הוא והדא אמרה שהוא מקבל וכו' ושעורף ואח''כ מזה דמכיון שלא נודע לרבים שעדיין לא נפסל בב''ד גומר הוא הקרבתו:
שורף. כמו שעורף כלומר וכן בקרבן העוף אם לאחר שעורף ומלק אותו נודע שהוא פסול אם אח''כ מזה את דמו:
מקבל ואח''כ זורק. כלומר אם היה מקבל את הדם ונודע שהוא פסול אם אעפ''כ זורק הוא וכן קומץ ואח''כ מקטיר:
ואף לענין שאר הדברים כן. הא דמכשיר ר' יהושע עבודתו אם אף באמצע העבודה נמי דינא הכי מכיון שהתחיל בכשרות גומר הוא לכל שאר הדברים כדחשיב ואזיל. וגרסי' להא בפ''ג דהוריות סוף הלכה א':
נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בִּמְגוֹרָת שֶׁל דִּיסְקוֹס בְּיַבְנֶה שֶׁנִּפְגְמָה וְנִמְדְּדָה וְנִמְצֵאת חֲסֵירָה. וְהָיָה רִבִּי טַרְפוֹן מְטָהֵר וְרִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן הַמִּקְוֶה הַזֶּה בְּחֶזְקַת טָֽהֳרָה לְעוֹלָם הוּא בְטָֽהֳרָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁחָסֵר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה הַטָּמֵא הַזֶּה בְּחֶזְקַת טוּמְאָה לְעוֹלָם הוּא בְטוּמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהֵר. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן לְמָה זֶה דוֹמֶה לְעוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה לְמָה זֶה דוֹמֶה לְעוֹמֵד וְהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם שֶׁעֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. אוֹמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן מַה עֲקִיבָה אֲנִי מְדַמֶּה לֵיהּ לְבֶן גְּרוּשָׁה וְאַתְּ מְדַמֶּה לֵיהּ לְבַעַל מוּם. נִרְאֶה לְמִי דוֹמֶה אִם לְבֶן גְּרוּשָׁה הוּא דוֹמֶה נְלַמְּדֶינּוּ מִבֶּן גְּרוּשָׁה. וְאִם לְבַעַל מוּם הוּא דוֹמֶה נְלַמְּדֶינּוּ מִבַּעַל מוּם. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה מִקְוֶה פְסוּלוֹ בְגוּפוֹ וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְגוּפוֹ. וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה שֶׁפְּסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים. מִקְוֶה פְסוּלוֹ בְיָחִיד וּבַעַל מוּם פְּסוּלוֹ בְיָחִיד. וְאַל יוֹכִיחַ בֶּן גְּרוּשָׁה שֶׁפְּסוּלוֹ בְּבֵית דִּין. וְנִמְנוּ עָלָיו וְטִימְּאוּהוּ. אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן לְרִבִּי עֲקִיבָה הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַייָו.
Pnei Moshe (non traduit)
שפסולו בב''ד. שצריך שיעידו שנים עליו בפני ב''ד ויפסלו אותו:
ובעל מום פסולו ביחיד. שאם אחד אמר לו בעל מום אתה פוסלו שדבר הניכר לכל הוא:
מקוה פיסולו ביחיד. שאמר אני מדדתיה ונמצא חסר ועד א' נאמן באיסורין:
שפיסולו מחמת אחרים. שנולד מן הגרושה שנשאה הכהן:
ור''ע מטמא. דלא ידעינן אימת חסרה:
והיה ר''ט מטהר. כל טהרות שנעשו על גבה דאמרינן השתא הוא דחסר:
במגורת. של מים של מקום הנקרא דיסקוס ביבנה:
נשמעינה לזה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמקואות סוף פ''א:
לֹא סוֹף דָּבָר פִּישְׁפֵּשׁ אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם חַתָּה מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא סוף דבר פשפש. אמתני' קאי דלאו דוקא טעם טעם פשפש אלא כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו ופשפש דנקט מפני שהוא נרגש מחמת ריחו כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה עַד שֶׁיִּפָּסֵל בְבֵית דִּין. הָדָא אָֽמְרָה סָפֵק טָמֵא סָפֵק בַּעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ כְשֵׁירָה. דְּאַת מְדַמֵּי לֵיהּ לְבֶן גְּרוּשָׁה לְבֶן חֲלוּצָה. אֲבָל אִם מְדַמֵּי לְבַעַל מוּם עֲבוֹדָתוֹ פְסוּלָה. וּמִקְוֶה לֹא סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא 41b זֹאת אוֹמֶרֶת פְּסוּל מִשְׁפָּחָה צָרִיךְ בֵּית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת וכו' עד שיפסלו בב''ד. והשתא איפשטא הבעיא דלעיל ולא בטלה כהונתו עד שיפסלו אותו הב''ד:
הדא אמרה ספק טמא עבודתו כשירה דאת מדמי ליה לבן גרושה וחלוצה. כצ''ל והכתוב בספרי הדפוס ספק בעל מום טעות הוא וכלומר למאן דמדמי מקוה לבן גרושה וחלוצה א''כ ספק טמא שעבד עבודתו כשירה אבל אם למאן דמדמי מקוה לבעל מוס ספק טמא נמי עבודתו פסולה דהא. ומקוה לאו ספק הוא בתמיה ואפ''ה למר טמא למפרע וה''ה בספק טמא בשעת עבודה ואח''כ נודע שזה עבד בספיקו עבודתו פסולה:
זאת אומרת. מדקאמר בפשיטות בן גרושה וחלוצה פסולו בב''ד ש''מ כל פסול משפחה אפי' בעלמא ושלא לענין עבודה צריך ב''ד שיפסלו אותו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מַה פְלִיגִין בְּעֶבֶד וְאִשָּׁה. אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים אַף רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֵי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֵבֵל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִיטְּלָה תְרוּמָתוֹ אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ וְלֵית רִבִּי לִיעֶזֶר פַּלִּיג.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה פליגין בעבד ואשה וכו'. כדפרישית במתני' דהאי וכולם אעבד ואשה קאי:
בשאר דברים. היינו בן גרושה ובן חלוצה:
מתני'. ממתני' שמענו כן דקתני בסיפא טמא היית וכו' או נודע וכו' ולא פליג ר''א דמ''ט דר''א משום שהתחיל בהיתר והני לא התחילו בהיתר:
מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בְּהֵיתֵר. תַּנֵּי רִבִּי נָתַן אוֹמֵר. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִיל בּוֹ בְהֵיתֵר. אֶלָּא שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הַלָּעוּס כְּבָלוּעַ. אַף בְשַׁבָּת כֵּן. אַף בְפֶסַח כֵּן. אַף בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כֵּן. אַף בְּנָזִיר כֵּן. אַף בִּנְבֵילוֹת כֵּן אַף בִּטְרֵיפוֹת כֵּן אַף בִּשְׁקָצִים כֵּן אַף בִּרְמָשִׂים כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
אף בשבת כן. אם הוציא בפיו בשבת חייב ואם לעסו כבלוע הוא ואף בפסח כן לענין שיוצא ידי חובתו באכילת מצה ואף לענין חיוב ביום הכיפורים כן וכן כולן:
הלעוס כבלוע. דמכיון שלעסו כבלוע הוא ולפיכך א''צ שיפלוט:
תני. בברייתא דר' נתן פליג אהאי טעמא אליבא דר''א:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ שֶׁקֶץ אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה טַעֲמָא בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא שֶׁקֶץ בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בה שקץ אסור באכילה. קמ''ל דלא הותר משום היוצא מן הטהור טהור דלא אתרבי אלא בהמה בבהמה ולא שקץ בבהמה:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בָּעֵי מַה בֵינָהּ לְבֵין זִיזִין שֶׁבָּעֲדָשִׁים לִיתוּשִׁין שֶׁבַּכְּלֵיסִים. לְתוֹלָעִים שֶׁבַּתְּמָרִים וּבַגְּרוֹגְרוֹת. תַּמָּן בְּגוּפֵיהֶן הֵן. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ בְגוּפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בינה לבין זיזין וכו'. תולעים ושלא התליעו במחובר שאינן אסורין כל זמן שלא פירשו ומשני תמן בגופיהן של הפירות הן אבל הכא לאו מגוף הבהמה הוא דמעלמא אתי:
הָדֵין צִירָא מוּרִייֵסָא עַד שֶׁלֹּא יַצְלִיל שָׁרֵי. מִדְּהוּא צָלִיל אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדין צירא מורייסא. זה הציר של מורייס שדם הדגים מעורב בתוכו עד שלא יצליל ולא נראה הדם בפ''ע שרי ומדהוא צלול ונראה הדם בפ''ע אסור משום מראית העין:
דַּם שֶׁעַל הַכִּכָּר גּוֹרְרוֹ וְאוֹכְלוֹ. וְאִם הָיָה מִבֵּין שִׁנָּיו אוֹכְלוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁקֶץ שֶׁבְּזִיזִין וּזְבוּבִין וּבַהֲגָזִין וּבִשְׁקָצִים וּבִרְמָשִׂין יָכוֹל בִּזְמָן שֶׁהָוּא בְּפֵרִי. תַּלְמוּד לוֹמַר טְמֵאִים הֵן בִּזְמָן שֶׁהֵן בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֹא בִּזְמָן שֶׁהֵן בְּפֵרִי. יָכוֹל אֲפִילוּ יָֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר טְמֵאִים הֵם וַאֲפִילוּ יָֽצְאוּ וְחָֽזְרוּ. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב אֲפִילוּ יָֽצְאוּ עַל שְׂפַת אוֹכֶל וְחָֽזְרוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גורדו. להדם מפני מראית העין ואוכלו להככר ושבין שניו מוצצו ואינו חושש:
שקץ. הכתוב בתורה זו על הזיזין וכו'. בזמן שהן בפ''ע:
יכול בזמן שהוא בפרי. והפרי אינו מחובר:
יכול אפי' יצאו וחזרו. שפירשו אע''פ שחזרו:
ת''ל טמאים הם. לרבות את האלו ואפי' יצאו וחזרו:
אפי' יצאו על שפת אוכל וחזרו. כבר נקראין פירשו:
אַבָּא בַּר רַב חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה וּמָצָא בָהּ חֲזִיר מוּתָּר בַּאֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אָסוּר בַּאֲכִילָה. מַה טַעֲמָא בְּהֵמָה בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא עוֹף בַּבְּהֵמָה תֹאכֵלוּ. וְלֹא שֶׁקֶץ בָּאֲכִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מותר באכילה. שהיוצא מן הטהור טהור:
מ''ט. דלא מרבינן אלא בהמה בבהמה תאכלו ולא עוף הנמצא בבהמה תאכלו ולא השקץ באכילה הנמצא בבהמה:
משנה: הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּינָּה לֶחָצֵר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר. חֲשֵׁיכָה לֵילֵי שַׁבָּת רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר יִגְמוֹר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִגְמוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
ור' יהושע אומר לא יגמור. אפילו למוצאי שבת עד שיעשר והלכה כר' יהושע:
מתני' היה אוכל באשכול. שנטלו מן הגפן שבגינה וזהו אכילת עראי ופטור מלעשר והיה אוכל והולך. עד שנכנס לחצר וקיי''ל החצר קובעת למעשר כמו הבית שאפי' אכילת עראי אסור עד שיעשר כדתנן בפ''ג דמעשרות:
ר''א אומר יגמור. פליגי בה בגמ' אליבא דר''א דחד אמר דיגמור אף בחצר משום שהתחיל בו בהיתר וחד אמר דה''ק יצא חוץ לחצר ויגמור לאכלו בגינה:
ר' יהושע אומר לא יגמור. אפי' בגינה עד שיעשר:
חשיכה לילי שבת. שהיה אוכל אכילת עראי וחשיכה לילי שבת ושבת היא ג''כ קובעת למעשר כדתנן בפ''ד דמעשרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source