רִבִּי חַגַּיי שָָׁאַל לַחֲבֵרַייָה מְנַיִן לָאוֹכֵל בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פָטוּר. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוּלִין 40a וְנִמְצָא תְרוּמָה שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְנִמְצָא כֹהֵן שֶׁהוּא פָטוּר. אָֽמְרִין לֵיהּ מֵהוֹרַייַת בֵּית דִּין. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא חוֹל וְנִמְצָא שַׁבָּת שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא פֶּסַח וְנִמְצָא שְׁלָמִים שֶׁהוּא פָטוּר. 40b אָֽמְרוּן לֵיהּ מִשּׁוֹחֵט בִּרְשׁוּת. אָמַר לוֹן עוֹד צְרִיכָה לִי. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא שׁוּמָּן וְנִמְצָא חֵלֶב שֶׁהוּא חַייָב. מַה בֵּין סָבוּר שֶׁהוּא אָסוּר וְנִמְצָא מוּתָּר שֶׁהוּא פָטוּר. לֹא אֲגִיבוּ. אָמַר לוֹן נִמְלָכִין מִינָן אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ חַייָב עַל שִׁגְגָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֲפִילוּ יָדַע אֵינוֹ פוֹרֵשׁ. עָאַל רִבִּי יוֹסֵי לְגַבּוֹן אָמַר לוֹן לָמָּה לֹא אַמְרִיתוּ לֵיהּ אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ וְהֵבִיא. אָֽמְרִין לֵיהּ הוּא קְשִׁיתָהּ וְהוּא קִייְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' חגיי שאל לחברייה. גרסי' להא בריש מסכת הוריות ויש כאן חילופי תיבות בטעות דמוכח וכן שם במקצת מנין לאוכל ברשות שהוא פטור. מ''ט דר' יהושע דפוטר ומנלן לאוכל ברשות כזה שהוא פטור הרי בטעות הוא וכי מה בין שאר שוגג שסבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חויב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל כצ''ל כמו שהוא שם שהוא פטור. דאמרת שהוא פטור ואמאי הרי אכילתו בטעות היתה וליהוי כשאר שוגג דעלמא:
אמרין ליה מהורוית ב''ד. כלומר מדין הוראת ב''ד למדנו דבר זה דכמו דאמרינן התם גבי העושה ע''פ הוראת ב''ד דלא דמי לשאר שוגג שהשגגה היא באכילה עצמה שכסבור שהיא מותרת דבכה''ג הוא דחייבה התורה בקרבן כגון שכסבור על חלב שהוא שומן וכן כסבור שהוא חולין ונמצא תרומה דבהא הוא דמיחייב קרן וחומש לאפוקי היכא דלא שגג באכילה עצמה שידע שהוא חלב אלא שאכל על פי הוראת ב''ד שהורו לו שמותר דפטור מקרבן וה''ה נמי הכא שידע שהיא תרומה ואכל בשגגת עצמו שכסבור שהוא כהן ומותר לו לאכלה דהויא דומיא דהוראת ב''ד ובכה''ג לאו שוגג מיקרי לענין חיובא דקרבן וכן לחיובא דקרן וחומש בתרומה:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר עוד קשיא לי חדא הא דלקמיה ומתוך כך קשיא לי היא גופה דאמריתון לי כדמסיק ואזיל להקושיא:
מה בין. השוחט בשבת שסבור שהוא חול ונמצא שבת שהוא חייב בקרבן דהוי שוגג ומה בין סבור שהוא פסח ונמצא שלמים ושחטו בשבת שהוא פטור לר' יהושע כדתנן בפ''ו דפסחים בשאר כל הזבחים שראויין הן לפסח וכסבור שהוא פסח ושחטו בשבת ונמצא שלמים ר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ומה בין זה לשוחט בהעלם שבת:
אמרין ליה משוחט ברשות. כלומר מהאי טעמא הוא דפוטר לפי ששחט ברשות מצוה שכסבור שהוא פסח וקסבר ר' יהושע טועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור הוא כגון זה שהקריב קרבן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין הן:
אמר לון עוד צריכה לי. כלומר דהיא גופה מעיקרא קשיא לי דלדבריכם האומר מותר לאו שוגג הוא לענין קרבן מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב ומה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור שהוא פטור. כצ''ל וכן הוא בהוריות ושם ג''כ יש חילופי תיבות בספרי הדפוס ברישא וטעות דמוכח הוא כלומר מ''ט דאמריתו באומר מותר כמו בסומך על הוראת ב''ד וכן גבי פסח שהוא פטור לר' יהושע ומאי שנא מכסבור כשהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב:
לא אגיבון מה. ולא השיבו לו דבר מה על זה:
אמר לון נימא לכון מנין. עכשיו אני אומר לכם מנין למדו דבר זה דכתיב גבי חטאת או הודע וגו' ורישיה דקרא אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע וגו'. ודרשינן השב מידיעתו מביא על שגגתו יצא זה שאפי' יודע אינו פורש שזה האומר מותר אינו שב מידיעתו הוא וכן זה הסומך על הוראת ב''ד אע''פ שיודע שחלב הוא אינו שב מידיעתו:
עאל ר' יוסי לגבון. נכנס רבי יוסי אח''כ אצליהם לבית המדרש והגידו לו שנתקשו בדבר ששאל להם רב חגיי ואמר להם למה לא אמריתו ליה מהמקרא הזה או הודע וגו' ואמרו לו כבר רב חגיי בעצמו הוא הקשה לנו קושיא זו והוא בעצמו קיימה ותרצה מדרשת המקרא הזה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי זֶה אֶחָד מִשָּׁלֹשׁ מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵן מְחֻוָורִין בַּתּוֹרָה. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם. וְכִי יֵשׁ כֹהֵן עַכְשָׁיו וְאֵין כֹּהֵן לְאַחַר זְמָן. וְאֵי זֶה זֶה זֶה שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה. אָמַר רַב וּפוֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה כָּל שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל לֵוִי עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁירָה.
וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב בִּלְבַד כֹּהֵן מַקְרִיב. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ כָל כֹּהֵן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב וּבִלְבַד בְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. עַל דַּעְתַּייְהוּ דְּרַבָּנִין וּבִלְבַד בִשְׁעַת מִקְדָּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילוּ בִּזְמַן הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
על דעתיה דרב ובלבד כהן מקריב. כלומר דוקא לענין קרבנות שהקריב הוא דמכשיר ר' יהושע כדדריש מופועל ידיו אבל לעניני כהונה אחרים כגון מה שטימא וטיהר בנגעים וכיוצא בדברים מה שניתנו לכהן לא מכשיר דלא גלי רחמנא אלא בפועל ידיו דקרבנות:
ועל דעתיה דר' יוחנן. דדריש מקרא דובאת וגו' ואפי' כל כהן. כלומר אפילו כל הדברים מה שצריך כהן כשר הוא מה שנעשה מקודם שנודע אע''פ שנולד חלל:
על דעתיה דרב. וכן איכא בינייהו בענין חלוקת מתנות כהונה דלרב ובלבד בקדשי המקדש דכמו דמכשיר הקרבנות שהקריב ה''נ כל מה שחלק בקרבנות אין מוציאין מידו ודוקא בקדשי המקדש דנלמד מקרבנות שגילה הכתוב אבל מה שחלק בקדשי הגבול תרומות ומעשרות וכיוצא בהן מוציאין מידו אבל לר' יוחנן דיליף מובאת אל הכהן וגו' הרי הוא ככהן לכל דבר מקודם שנודע ואפי' מה שחלק בקדשי הגבול אין מוציאין מידו:
על דעתיה דרב. כצ''ל ובלבד בשעת המקדש דיליף מקרבנות ודוקא בזמן שהן נוהגין אבל לר' יוחנן ואפי' בזמן הזה דגילה לנו הכתוב אשר יהיה וגו' דלעולם ככהן גמור הוא כל זמן שלא נודע שהוא חלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source