הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה דִּכְתִיב וּמַכֵּה (נֶפֶשׁ) בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד <לִפְטוֹר> [לְחַייְבוֹ] מָמוֹן אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר. בְּמַה פְלִיגִין. בְּמָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה וְיֵשׁ מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה כָּךְ אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור''ל סבר כשם וכו'. וכדמפרש ר' אימי בבלייא טעמיה דגמר רשע רשע נאמר רשע במחוייבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחוייבי מכות והיה אם בן הכות הרשע:
במה פליגין. ר''י ור''ל בממון אצל מכות ובשוגג דר' יוחנן סבר אין ממון אצל מיתה אפי' בשוגג הואיל דאיתקש למכה בהמה אבל יש ממון אצל מכות בשוגג דחייבי מלקיות לא איתקוש:
מה מכה בהמה לא חילקת בה בין שוגג בין מזיד לחייבו ממון. כצ''ל וכך הוא בכתובות אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. דמכה בהמה אפי' בשוגג חייב בתשלומין דאדם מועד לעולם אף פטור דממון דמכה אדם שאין בו אלא חיוב מיתה לא תחלוק בו ואפי' בשוגג דאין בו חיוב מיתה פטור מתשלומין הואיל ושייכא ביה חיוב מיתה במזיד:
הכל מודים. ר''י ור''ל דפליגי לעיל בחייבי מלקיות שוגגין מודים הן שאין ממון אצל מיתה דאינו מת ומשלם ואפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:
דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת. ולא ישלם מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֲפִילוּ לֹא הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ הִתְרוּ בוֹ הָיָה לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס וְאּלּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְרִבִּי מֵאִיר דּוּ רִבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֶׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְעָֽנְשׁוּ אוֹתוֹ מָמוֹן וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ מַלְקוּת. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין לְחִידּוּשׁוֹ יָצָא הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע דָּבָר שֶׁהוּא יוֹצֵא בְחִידּוּשׁוֹ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מִתְחַייֵב בְּדִיבּוּרוֹ. וְכָאן אָדָם מִתְחַייֵב בְּדִיבּוּרוֹ. 35a וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ לְדָבָר אַחֵר כָּךְ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ לֹא לְעוֹנְשִׁין וְלֹא לְמַכּוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּמֵזִיד בְּחֵלֶב וּבְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וְהָכָא יִלְקֶה וִישַׁלֵּם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק [אָמַר כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ.] שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין אַתְּ תּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רשב''ל. פליג וס''ל דחייבי מלקיות אפי' הן שוגגין שלא התרו בהן פטורין מתשלומין דמאחר שאילו היו מתרין בו לוקה ואינו משלם כי לא התרו בו נמי פטור מתשלומין:
מתני' פליגא על רשב''ל אלו נערות כו'. ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפילו הכי קתני משלם והיכי מתרץ להמתני':
סבר רשב''ל כר''מ. ובכתובות גריס פתר לה כר''מ דס''ל לוקה ומשלם כדאמר בפ''ק דמכות גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין וכן מוקי למתני' דהכא כר''מ ואפי' התרו בו לוקה ומשלם וה''ק לה בהדיא שם:
ורבנין. דפליגי אדר''מ אמרין לחידושו יצא המוציא שם רע ואין למידין הימנו וכדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב בדיבורו כמו כאן במוציא שם רע ואע''ג דבעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבו מ''מ לא הויא חידוש כולי האי דע''י דבורם היה נפסד זה שמעידין עליו אבל במוציא ש''ר לא אתעביד מעשה ע''י דיבורו כ''א ע''י עדים:
וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר. לענין שיהא מתחייב בדיבורו במקום אחר כך אין למדין ממנו לא לעונשין ולא למכות שיהא לוקה ומשלם:
ולא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן. גרסי' כמו שהוא בר''פ דלעיל וכן הוא בכמה מקומות אשר הובא בש''ס הזה אלא דתמצא באיזה מקומות שכתוב בהיפך שוגג בחלב ומזיד בקרבן וטעות דמוכח הוא וכמו שכתוב כאן ובשתי מקומות בפ' מרובה הוא עיקר:
במזיד בחלב. שידע שהוא חלב והזיד ואכל ובשוגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן מתרין בו ולוקה משום הזיד בחלב ומביא קרבן הואיל ושגג בו וקסבר כמ''ד שגגת קרבן שמה שגגה שמעינן מיהת דמחייבינן ליה בשתי עונשין והכא נמי ילקה וישלם וקשיא לר' יוחנן דלעיל מדידיה אדידיה:
ר' בון בר חייא וכו'. מתרץ לה דכדי רשעתו כתיב ומיניה דרשינן שאין אתה מחייבו בשתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים המסורין לב''ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס את אחד מהן לחייבו ולא לשתיהן:
יצא דבר שהוא מסור לשמים. כגון קרבן שהעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב''ד שאין ממשכנין לחייבי חטאות ואשמות כדתנן בסוף פ''ה דערכין מחייב ליה לתרוייהו דלא מיעטיה קרא:
מן המוציא שם רע למד ר''מ. דכתיב גביה וענשו אותו מאה כסף הרי ממון ויסרו אותו הרי מלקות ומיניה יליף ר''מ דבכל מקום לוקה ומשלם:
רִבִּי אִימִּי בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת. וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אוּף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מֵכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר כָּאן בְנַעֲרָה כָּאן בְּבוֹגֶרֶת. נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מֶכֶר. בּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לֹא מֶכֶר וְלֹא קְנָס וְאֵין לָהּ בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין תִּיפְתָּר שֶׁפִּיתְּתוֹ אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לוֹ. סָבַר נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה לְמָקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ. וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וְיִלְקֶה וְלֹא יְשַׁלֵּם. מִן עֵדִים זוֹמְמִין. מַה עֵדִים זוֹמְמִין מְשַׁלְּמִין וְאֵינָן לוֹקִין. אַף הָכָא מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה טַעֲמָא דְנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו אֶת שֶׁמַּכּוֹתָיו יוֹצְאוֹת בּוֹ יְדֵי רִשְׁעוֹ יַצָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ עֲמוֹד וְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יצא זה. שחייב ג''כ בתשלומין שאומרים לו עמוד ושלם דאין המכות פוטרין אותו מממון חבירו ולחייבו בתרוייהו אי אפשר דכבר נפקא לן משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ואי לההיא דרשה לחוד הו''ל למיכתב כדי רשעה ומדכתב כדי רשעתו ש''מ תרתי הלכך ע''כ דמשלם ואינו לוקה:
א''ר נתן ובכתובות גריס א''ר יונה. דלא צריך למילף מעדים זוממין אלא טעמא דנתן בר הושעיא דמגופיה דקרא יליף דמשלם הוא ואינו לוקה דכתיב והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו דמשמע את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו כלומר שהמכות פוטרין ממנו חיובו ורשעתו שאינו חייב אלא מלקות בלבד:
אף הכא. בכל מקום דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה:
וילקה ולא ישלם. ומשני מן עדים זוממין הוא דגמר מה עדים זוממין משלמין ואינן לוקין דבפירוש רבתה התורה בעדים זוממין לתשלומין דמכדי כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי אלא לדבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:
וילקה וישלם וכו'. כדלעיל:
סבר נתן בר הושעיא. וקאמר הש''ס מדמוקי לה נתן בר הושעיא למתני' דמכות בבוגרת ולא מוקי לה בנערה ובשהתרו בו ומתני' דכתובות בשלא התרו בו אלמא קסבר דבמקום מכות ותשלומין דמשלם הוא ואינו לוקה והלכך ע''כ הוא דצריך לאוקמי למתני' דמכות בבוגרת ומפותה דלא שייכא גבה תשלומין כלל:
תיפתר שפיתתה או שמחלה לו. מתני' דמכות במפותה או שמחלה לו איירי שהרי בושתה ופגמה שלה דיצאתי מרשות האב וכיון דמדעתה עבדה או שמחלה לו אח''כ אינו משלם כלום והלכך לוקה:
ואין לה בושת ופגם. לבוגרת בתמיה דהא לא מיעט הכתוב לבוגרת אלא מקנס דכתיב גבי נערה אבל בושת ופגם יש לה ואכתי ממון ומלקות איכא:
וכאן. מתני' דאלו הן הלוקין בבוגרת דאין לה קנס והלכך לוקה:
כאן בנערה. מתני' דאלו נערות בנערה משתעי דיש לה קנס ומשלם ואינו לוקה:
נתן בר הושעיא אמר. לעיל הוא דמהדר לשנויי רומיא דמתני' אהדדי:
וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב חֶלְבּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל חֵלֶב לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּגוֹנֵב תְּרוּמַת חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֶׁכֵּן הָאוֹכֵל תְּרוּמָתוֹ לוֹקֶה. וְהָתַנֵּי מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹסֵם פָּרָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁהוּא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם שֵׁשֶׁת קַבִּין לְפָרָה וְאַרְבָּעַת קַבִּין לַחֲמוֹר שֶׁכֵּן הַחוֹסֵם פָּרָתוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שֶׁכֵּן בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת. גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם מִכָּל מָקוֹם הִפְסִיד מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני מודין חכמים לר''מ בגונב חלבו של חבירו. ואכלו שהוא לוקה על החלב ומשלם על הגניבה אלמא דמצינו דבמזיד לוקה ומשלם אף לחכמים ואמאי:
שכן. ומשני שכן האוכל חלבו שלו לוקה והלכך בגונב של חבירו לא מיפטר מתשלומין דלא אתי מלקות דידיה ומיפטר ממון דחבריה וכדקאמר רבי יוסי לקמן שכן במחוייבי מיתות וכו' דמכל מקום הפסידו ממון:
והתני וכו'. ומשני שכן וכו' כדלעיל:
ששה קבים וכו'. שכך שיערו חכמים באכילתן:
שכן במחוייבי מיתות. כלומר ר''י מסיק לטעמא דמילתא שכן במחוייבי מיתות ג''כ מצינו דלוקה ומשלם כגון גנב תרומת הקדש שהקדיש הכהן לבדק הבית וקראו מחוייבי מיתות כמאן דאמר הזיד במעילה במיתה ומשום דמ''מ הפסידו ממון להקדש וכן גבי גונב של חבירו:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כָּל מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר קְרַייָא דִּבְרֵי מֵאִיר. וְהָא כְתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה וגו'. אֶלָּא מִיסְבַּר סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהַחוֹמֶשׁ קָרְבָּן. וַאֲפִילוּ יִסְבּוֹר חוֹמֶשׁ קָרְבָּן קֶרֶן קָרְבָּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם מַתְנִיתִין אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס דְּתַנִּינָן אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. אִלּוּ מִמַּה שֶׁאָכַל הָיָה מְשַׁלֵּם יֵאוּת. וְתַנֵּי כֵן אָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוּלִין טְהוֹרִין וְאִם שִׁלֵּם חוּלִין טְמֵאִין יָצָא. וְלֹא דְמֵי עֵצִים הוּא חַייָב לוֹ. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקֶּרֶן קְנָס. וּכְמַה דְתֵימַר קֶרֶן קְנָס וְדִכְווָתָהּ חוֹמֶשׁ קְנָס. אֶלָּא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. כְּמַה דוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר תַּמָּן הַכֹּל הָיוּ בִכְלָל לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֵר. יָצָא זֶה וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו לְחַייְבוֹ מָמוֹן. וְהָכָא הַכֹּל הָיוּ בִכְלָל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קוֹדֶשׁ. יָצָא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֵשׁ בִּשְׁגָגָה לְחַייְבוֹ מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יודן בר שלום וכו'. כלומר דמייתי ראיה דקרן דתרומה משום קנס הוא דהא תנינן באוכל בשוגג אינו משלם תרומה וכו' ואילו ממה שאכל היה משלם יאות הוי דלאו קנס הוא אבל השתא דמשלם חולין ודאי קנס הוא ונהי דאמרת דמה דמשלם מן החולין אינו משלם אלא כפי שווי התרומה וגזירת הכתוב הוא דלא ישלם אלא מן החולין מ''מ אכתי מדאמרי' דאף התשלומין תרומה דאם אכל אותן חוזר ומשלם אלמא דקנס הוא:
ותני כן. ועוד הא תניא בהדיא דהוי קנס אכל תרומה טמאה וכו' כדמייתי להאי ברייתא בפרק דלעיל בהלכה א' ולא דמי עצים הוא חייב לו בתמיה דהא תרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ואפ''ה משלם חולין טהורין ש''מ משום קנס הוא:
וכמה דתימר קרן קנס. מסקנת הקושיא היא וכלומר ולא עוד דכמה דתימר דהקרן קנס ה''נ נימא ודכוותה דהחומש משום קנס דרבתה התורה לאוכל בתרומה בקנס ואף החומש לא משום כפרה היא כקרבן והשתא היכי מתרץ ר''ל לכוליה קרא דאוכל בשגגה:
אלא אמרי רשב''ל כדעתיה. והיינו טעמיה דאע''ג דכל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מן התשלומין מ''מ שאני באוכל תרומה בשוגג דמשלם ממון דכמה דר''ל אמר תמן בהאי תלמודא בפ''ק דמכות הכל היו בכלל לא תענה ויצא זה עד זומם דכתיב ביה ועשיתם לו וגו' ובודאי לחייבו ממון יצא מן הכלל דגלי ביה רחמנא דהיכא דמיחייב תרתי ממונא משלם מילקא לא לקי:
והכא נמי הכל היו בכלל. הלאו וכל זר לא יאכל קודש בין שוגג בין מזיד דחייב מלקות ויצא אוכל בשגגה מן הכלל דכתיב ביה ואיש כי יאכל וגו' דמחייב לשלם ממון והשתא לק''מ לר''ל דבפירוש רבתה התורה גביה לתשלומין לענין שוגג דאיירי ביה כמו דרבתה התורה בעדים זוממין בענין דאיירי בהו:
ואפי' יסבור חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה והרי הקרן משום קנם הוא ולר''ל הא לא שני ליה בין ממון לקנס דאין משלם אצל מכות מדאצטריך ליה לאוקמי הני כולי מתני' כר''מ:
אלא מיסבר סבר רשב''ל שהחומש קרבן. כלומר אלא ה''ט דר''ל גבי אוכל תרומה בשוגג דמשלם חומש משום דלכפרה בא במקום קרבן ולא משום חיוב תשלומין:
ואין יסבור. ואף אם יסבור ר''ל דכל מתני' כר''מ אתייא הני דהכא ודאלו נערות אכתי קשיא קרייה דר''מ בתמיה וכי יכול לתרץ המקרא נמי אליבא דר''מ דהא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' דישלם ולר''ל כל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:
מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא תַנִּינָן הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. וְהָא תַנִּינָן הָאוֹכֵל 35b תְּרוּמָה מֵזִיד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה דוּ אָמַר מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה וְאִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. פָּתַר לָהּ מֵזִיד בְּלֹא הַתְרָייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא שַׁנְייָא הִיא מֵזִיד הִיא שׁוֹגֵג. הִיא הִתְרוּ בוֹ הִיא לֹא הִתְרוּ בוֹ. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר רִבִּי מֵאִיר לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סבר רשב''ל וכו'. כלומר דמוקי להאי מתני' נמי כר''מ ובכתובות גריס בהדיא פתר לה כר''מ:
על דעתיה. אלא לדעתיה דר''ל דלא שנייא אליביה והוא מזיד והוא שוגג פטור מתשלומין כדיליף לעיל מרשע רשע דאף חייבי מלקות שוגגין פטורין וכן במזיד אין תילוק בין התרו בו ובין לא התרו בו פטור מתשלומין כדקאמר לעיל מאחר שאילו התרו בו וכו' קשיא אמאי באוכל תרומה במזיד משלם את הקרן:
והא תנינן האוכל תרומה מזיד. משלם את הקרן ואמאי הא אין כאן תשלומין לר''ל דבשלמא על דעתיה דנתן בר הושעיא ניחא דס''ל משלם ואינו לוקה וכן על דעתיה דר' יוחנן דמחלק וס''ל דבלא התרו בו משלם ואינו לוקה נמי ניחא דפתר לה במזיד בלא התראה:
פתר לה כר''מ. דס''ל לוקה ומשלם הלכך הכא דלא שייכא ביה מלקות דבשוגג הוא נשאר חיובו השני עליו ומשלם ולקמן פריך עליה מהכתוב עצמו:
מתני' פליגא על רשב''ל. דקאמר חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין דמאחר דאלו התרו בו לוקה ואינו משלם כי לא התרו בו נמי אינו משלם והא תנינן האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש והא הכא כי אתרו ביה אינו משלם ואמאי משלם בשוגג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source