אָמַר רִבִּי יַנַּאי לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת וְאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה מְשַׁלֵּם לְקֹדֶשׁ. יֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְאֵין בּוֹ כְזַיִת מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת וְיֵשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מְשַׁלֵּם לְקֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. אָמַר רִבִּי זְעִירָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה לְמָקוֹם שֶׁהַקֶּרֶן מְהַלֶּךְ שָׁם הַחוֹמֶשׁ מְהַלֵּךְ. כַּהֲנָא אָמַר מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין חוֹמֶשׁ לְשֵׁבֶט וְחוֹמֶשׁ לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר זעירא וכו'. ר' זעירא וכהנא פליגי במילתא אחריתא דקתני משלם שני חומשין וקרן וקא''ר זעירא דגזירת הכתוב הוא למקום שהקרן מהלך וכו' דכתיב ואיש כי יאכל וגו' ויסף חמישיתו וגו' והלכך אם משלם הקרן להשבט משלם גם החומשין וכהנא ס''ל דהואיל דאיכא ב' חומשין משלם אחד להשבט ואחד להקדש:
שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם לקדש. דכיון דאית ביה כזית הולכין אחר הקדש ומר' יוחנן משמיה דנפשיה שמענו דקאמר משלם לשבט הואיל דאית ביה שוה פרוטה:
יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית. כגון שהיתה שנת היוקר משלם לשבט משום תרומה:
יש בו כזית ואין בו שוה פרוטה משלם לקדש. דקסבר לה דלגבי תרומה צריך שיהיה בו שוה פרוטה דכתיב ונתן לכהן ואין נתינה פחות משוה פרוטה הלכך כשאין בו שוה פרוטה משלם לקדש דמיהת כזית אית ביה:
גמ' לצדדין היא מתניתא. הא דקתני בגנב תרומת הקדש משלם וכו' ולמי משלם ומפרש לה דלצדדין היא דלפעמים משלם להקדש ולפעמים להכהנים של השבט:
הלכה: 33a הָא רִבִּי מֵאִיר אָמַר מְשַׁלְּמִין וְרַבָּנִין אָֽמְרִין מְשַׁלְּמִין. מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עִיקַּר סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר עִיקַּר סְעוּדָה לְבַעַל הַבַּיִת. וְרַבָּנִין אֹמְרִין עִיקַּר סְעוּדָה לְפוֹעֲלִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְפֵילָה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר טְפֵילָה לְבַעַל הַבַּיִת. וְרַבָּנִין אֹמְרִין טְפֵילָה לְפוֹעֲלִין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָא לְמָה זֶה דוֹמֶה לְמוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵירוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ. אִילּוּ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵֶּן לָקִישׁ אִית אָֽמְרָת נִיחָא. וְאִין כְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עִיקַּר סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. כְּרִבִּי מֵאִיר אַתְּ אָמַר. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא שֶׁבַח סְעוּדָה בֵּינֵיהוֹן בְשֶׁפָּסַק עִמָּהֶן לְהַאֲכִילָן דּוּבְשְׁנֵי חוּלִין וְהֶאֱכִילָן דּוּבְשְׁנֵי תְרוּמָה. וְלֹא כְּבָר 33b אָכְלוּ. כְּמָאן דְּאָמַר טְבָלִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אַדַם חַתָּה מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כבר אכלו. ומאי איכפת להו הלא אכלו ממיני מתיקה והתבשיל בעצמו כמו אם היו של חולין ומשני כמ''ד טבלים וה''ה כל מיני איסור נפשו של אדם חותה מהן וקץ בהן ולא מיקרי אכילה ולפיכך צריך לשלם להן דמי סעודתן מן החולין כפי אשר התנה עמהן והשתא לר' יוסי בן חנינא ליכא בינייהו אלא שבח הסעודה:
בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין. תמרים או מיני מתיקות של חולין והוא האכילן דבשני תרומה והן יותר בזול משל חולין:
שבח סעודה ביניהון. מה שסעודת חולין היא יותר יפה מדמי סעודת תרומה איכא בינייהו דלר' מאיר משלם הבעה''ב הקרן דמי תרומה ולרבנן הן משלמין הקרן והחומש והוא משלם להן דמי סעודתן כפי דמי החולין שהוא יותר כדמפרש ואזיל:
כר''מ איתאמר. כלומר הא לא קשיא דלהני דאמרי לה בשם ר' יוחנן לא א''ר יוחנן זה אלא אליבא דר''מ דס''ל עיקר הסעודה על שם הבעה''ב נקראת וכמוכר להן הסעודה דמי. ועלה קאמר הא למה זה דומה וכו' ולפיכך הבעה''ב הוא משלם את הקרן תחת הפועלין:
אילו כרשב''ל איתאמרת ניחא. כלומר משום דאיכא דאמרי להא דר' אבהו בשם רשב''ל ואיכא דאמרי לה בשם ר' יוחנן דר' אבהו תלמיד מובהק דר' יוחנן הוה וקאמר הש''ס דלהך דאמרי לה בשם רשב''ל ניחא הא דמדמי לה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו דלשיטתיה אזיל דקאמר דלא פליגי אלא על מי מוטל לטפל להכין הסעודה ולכ''ע עיקר הסעודה על שם בעה''ב היא וכמוכר להן הסעודה בשכר הפעולה ודמיא ממש למוכר חפץ לחבירו בטעות שכסבור שהוא שלו ואינו שלו שחייב להעמיד לו מקחו וכדאמרן:
ואין כר' יוחנן. אבל אי כאיכא דאמרי לה בשם ר' יוחנן קשיא הא ר' יוחנן אמר עיקר הסעודה על מי נקראת היא בינייהו דר''מ ורבנן ולרבנן עיקר הסעודה על שם הפועלין נקראת ומשלהן הן אוכלין ומאי האי דמדמי לה למוכר חפץ לחבירו שאינו שלו הרי הבעה''ב לא מכר להם כלום דשלהן היא הסעודה ואת אמר הכין בתמיה:
גמ' הא רמ''א משלמין וכו'. הא בין לר''מ ובין לרבנן משלמין וא''כ מה ביניהן ובמאי קמיפלגי:
עיקר סעודה ביניהון. על מי נקראת עיקר הסעודה:
רמ''א עיקר סעודה לבעל הבית. כלומר אע''פ שהפועלין אוכלין מכח התנאי שהתנו עמו או מכח מנהג המדינה כדתנן בר''פ השוכר את הפועלין מ''מ עיקר הסעודה על שם בעה''ב נקראת דהוי כמוכר להן הסעודה בשביל המלאכה שעושין וכיון שכן הוא צריך לשלם את הקרן שהוא דמי הסעודה והן משלמין את החומש דבאוכל תלי רחמנא:
ורבנן אמרין עיקר סעודה לפועלין. שהרי אם לא היו אוכלין משלו היה מרבה בשכרן ומכיון דעכ''פ מנכה להם איזה דבר בשביל שנותן להם לאכול נקראת עיקר הסעודה על שם הפועלין דמשלהן הן אוכלין והלכך צריכין הן לשלם את הכל והבעה''ב מחזיר להן דמי סעודתן מפני התנאי או מפני מנהג המדינה:
טפילה ביניהון. כלומר דלכ''ע עיקר הסעודה על שם בעה''ב היא וכמוכר להן הסעודה דמי והכא בהא קמיפלגי על מי הוא הטפילה לטפל ולהכין הסעודה דר''מ סבר על הבעה''ב הוא מוטל לטפל ולעשות הסעודה ומכיון שהוא מטפל בכך היה לו להזהר שלא ליטול מהתרומה שיש בביתו והלכך הוא חייב לשלם את הקרן מלבד החומש דבאוכל תליא כדאמרן ורבנן סברי על הפועלין מוטל לטפל בצרכי סעודה ולהכינה על חשבון בעל הבית ומכיון שהן המטפלין מוטל עליהן להזהר ולחקור אם היא תרומה או לא והואיל ולא נזהרו הן חייבין לשלם את הכל ובעה''ב מחזיר להן דמי סעודתן כפי התנאי או המנהג:
הא למה זה דומה. האי שצריך להחזיר להן דמי סעודתן למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שטעה ונתן לו חפץ של אחר דמיהת חייב להעמיד לו מקחו וליתן לו החפץ שהוא ברשותו כפי אשר התנה עמו וה''נ כן שזה נתן להם הסעודה שאינה שלו לפיכך ישלם להן דמי הסעודה כפי התנאי ביניהם:
שֶׁאֵין בְּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. שֶׁנֶּאֱמַר יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ וְלֹא לְהֶקְדֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין בהקדש וכו'. קתני במתני' ומפרש טעמא דכתיב לרעהו ולא להקדש:
הלכה: הָא כֵּיצַד אָכַל יָרָק וְשִׁלֵּם גְּרוֹגֶרֶת. גְּרוֹגֶרֶת וְשִׁלֵּם תְּמָרִים תָּבוֹא לוֹ בְּרָכָה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ מְשַׁלֵּם. אָכַל עֲנָבִים מְשַׁלֵם יַיִן זֵיתִים מְשַׁלֵם שֶׁמֶן. אָכַל חַלָּה מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם מִפֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ שֶׁכֵּן פֵּירוֹת שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ חַייָבִין בְּחַלָּה. אָכַל בִּיכּוּרִים מָהוּ שֶׁיְּשַׁלֵּם בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע שֶׁכֵּן הַבִּיכּוּרִים נִקְנִין בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו שישלם במחובר לקרקע. מאותו המין שכן מצינו שהבכורים נקנין במחובר לקרקע כדתנן בפ''ב דבכורים:
אכל חלה. והיא נקראת תרומה מהו שישלם. מפירות שלא הביאו שליש שכן מצינו שהחלהנוהגת בהן כדתנן בפ''ק דחלה ואע''פ שאותה החלה שאכל היתה מפירות שנגמרו מ''מ הואיל מאותו המין הוא איכא למימר דמשלם מהן ובעיא זו אליבא דר' עקיבא הוא דעל מין ממינו הוא דקפיד אם יכול לשלם מאותו המין אף על גב שלא הביאו שליש:
אכל ביכורים. מהו משלם. משום דביכורים אקרו תרומה דאמר מר ותרומת ידך אלו הבכורים ולר''א דקפיד שישלם מן היפה על הרע ומהו משלם הרי החולין שהוא משלם אינם יפים כמו הביכורים דלעולם הפירות שנתבכרו בתחלה הם היפים וקאמר דאפי' כן משכחת לה מן היפה על הרע שאם אכל ענבים משלם יין זיתים משלם שמן שהיין והשמן יפה הוא מן הענבים וזיתים:
גמ' הא כיצד. מן היפה על הרע אכל ירק וכו' כדפרישית במתני':
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל מִין שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בִּלבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶן. מִמָּקוֹם שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵיקֵל מִשָּׁם רִבִּי עֲקִיבָה מַחְמִיר שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לֵעָשׂוֹת קוֹדֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ קוֹדֶשׁ שֶׁאָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ממקום. מהכתוב שר''א מיקל דדריש ונתן וגו' כל שהוא ראוי להיות קודש ואפי' אינו מינו מן הכתוב הזה בעצמו למד ר''ע להחמיר דדריש האי ונתן אדלעיל אשר יאכל שצריך ליתן לו ממין הקדש שאכל והלכה כר''ע:
ר''ע אומר וכו' לפיכך. הואיל דאין משלמין אלא ממין על מינו אם אכל קישואין של תרומה של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית לשלם מהן דשל ערב שביעית כבר הוקשו ולא חזו מידי ואם הן של ספיחי שביעית אסורין הן מדבריהן ואפילו בפירות של היתר כגון פירות אילנות וכיוצא בהן אינו יכול לשלם מהן שאין פורעין חוב מדמי שביעית:
מתני' ר''א אומר משלמין אפי' ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע. כדקאמר בגמ' אכל ירק ושלם גרוגרות או גרוגרות ושלם תמרים תבא עליו ברכה ואף למאי דקיי''ל כהאי מ''ד דתשלומי תרומה לפי דמים הוא משלם מ''מ הואיל ואכל מידי דלא קפיץ עליה זבינא ומשלם מידי דקפיץ עליה זבינא תע''ב:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לָהֶן עַל תַּרְתֵּין אֲחַרִייָתָא לָמָּה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. וְלֶקֶט וְשִׁכְחָה אֵין בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. אֶלָּא בִּנְשִׁיאַת פֵּיאָה וּבְקָמַת פֵּיאָה אֲנָן קַייָמִין. 34a לֵית הָדָא פָּֽשְׁטָה שִׁאִילְתֵּיהּ דְּחִילְפַיי דְּחִילפַיי שְׁאַל לֶקֶט בִּנְשִׁירָה מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ וְהָא תַנִּינָן לֶקֶט. אִית לָךְ מִימַר פֵּיאָה בְּלֶקֶט. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ עַל כּוּלְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן אמר ליה. אדר''ל דלעיל קאי דדחיק לאוקמי בשכחת קמה ובקמת פאה והקשה לו והא תנינן לקט וכי אית לך מימר פאה בלקט כלומר ומה תאמר בלקט וכי יש לך לומר שמהקמת פאה הוא הלקט בתמיה דהא לא שייך לקט באותה קמה שהפריש לפאה וא''כ הדרא קושיא לדוכתה והא תנינן לקט ולדידך היה מקודם ראוי לזיקת תרומה ומעשרות אלא דליתא לטעמא דידך לחלק בין שתים האחרונות לבין הראשונות וכן אמר לה ר' יוחנן בהדיא על כולהון דקחשיב במתניתין קאי דחכמים מתירין לשלם מהן:
לית הדא פשטה שאילתא דחילפיי. הך מילתא דשאל חילפי והוא אילפא גרסי' לה לעיל בפ''ז דפאה בהל' ג' דשאל לקט בנשירה מהו שיקדש אם מיד כשהוא נושר מתוך היד או מתוך המגל חל עליו הקדש לעניים קודם שיפול לארץ ונפקא מינה דאם נפל על איזה דבר ואם לא חל עליו שם לקט עד שיגיע לארץ אם כן היה ראוי לזיקת תרומה ומעשרות ומשכחת לה דישלם ממנו אפי' אם אחר כך הגיע לארץ ונעשה לקט והשתא קאמר הש''ס וכי לא נוכל לפשוט הבעיא דחילפי דמדמדייק לאוקמי בשכחת קמה ובפיאת קמה ומלקט לא קאמר מידי ש''מ דבלקט לא משכחת לה שיהא בו זיקת תרומה ומעשרות דאין לקט אלא בשעת קצירה וקודם שיקצור עדיין אין כאן זיקת מעשרות ומשיקצור ונושר הלקט מתוך ידו חל עליו שם לקט ופטור ממעשרות:
אלא בשכחת קמה. כצ''ל ובקמת פאה אנן קיימין. כלומר דמיירי שהיה השכחה בקמה וכן הפאה הפרישה בעודה קמה דמעולם לא היה בהן זיקת תרומות ומעשרות ולקמן פריך עלה מלקט:
ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות. בתמיה כלומר אי הכי דקרית להו יש בהן זיקת תרומה ומעשרות הואיל ומקודם לכן היו ראוין לקרות להן שם לתרומה ומעשרות א''כ נימא נמי בלקט ושכחה כן דמקודם שנעשו לקט ושכחה היו ראויין לזיקת תרומה ומעשרות:
ולמה. באלו דוקא. מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות. כלומר אף על פי דבמעשר שני והקדש לא שייך תרומה ומעשרות מ''מ מקודם שקרא שם למעשר שני ומקודם שהקדיש היה שייך בהו תרומה ומעשרות והיינו זיקת תרומה ומעשרות:
גמ' רשב''ל אמר על תרתי אחרייתא. הא דתנינן וחכמים מתירין באלו על שתים אחרונות קאי מעשר שני והקדש שנפדו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source