תַּנֵּי אַף טוֹחֵן הוּא בַּתְּחִילָּה וּמַתִּיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אַף יִתְכַּוֵּין וְיִלְקוֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַכֹּהֲנִים לִהְיוֹת טוֹחֲנִין מְדוּמָּע בְּבָתֵּיהֶן. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי טוֹחֵן וּמַתִּיר. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִין אֵינוֹ טוֹחֵן וּמַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מתניתא היא. הכא ומאי קמ''ל ר' יוחנן ומשני מתניתין בתרומה ומהו דתימא תרומה דחמירא דאית בה עון מיתה לזרים אין מבטלין איסורה לכתחילה אבל שאר אסורין מבטלין אתא ר' יוחנן מימר לך לאשמעינן רבותא דאפי' בשאר כל הדברים דאיסורן מן התורה אין מבטלין לכתחילה:
מה נפיק מביניהון. כלומר ומאי נ''מ עוד אי מוקמינן הברייתא כדברי הכל כדר' זעירא או כדאמרי' מעיקרא דר' יוסי היא. וקאמר דכלאי כרם ביניהון דשייכא בהו גם כן טחינה כלאי תבואה בכרם ואם נתערבו בהיתר ואין בהן לעלות בא' ומאתים ואם יטחון יתרבה ההיתר ויהא בהן כדי להעלות והשתא למאי דאמרינן מעיקרא דדמיא הך דתרומ' לדהתם וכר' יוסי א''כ תליא הך דכלאי הכרם ג''כ בפלוגתא דלר' יוסי טוחן הוא לכתחילה ומתיר ולרבנן אינו טוחן ומתיר אבל למאי דקא''ר זעירא דלא דמיא הך דתרומה לדהתם והכא כ''ע מודים שכן דרך הכהנים וכו' וא''כ בכלאי הכרם דלא שייכא למימר הכי דלא יבואו לידי טחינה בידו וכן אין למכרם כך דכל זמן שלא עלו אסור התערובות בהנאה איכא למימר דלכ''ע אסור לטחון לכתחילה כדי שיעלו:
א''ר זעירא. הכא דברי הכל הוא שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בבתיהן וכיון דבלא''ה יבואו לידי טחינה טוחן הוא אף לכתחילה להעלות התרומה באחד ומאה:
מתניתא. הך ברייתא דר' יוסי הוא דאמר לקמן בפ''ק דערלה דתנינן נטיעות של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות ה''ז לא ילקוט ואם ליקט יעלה באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט רבי יוסי אומר אף יתכוין וילקוט ויעלו בא' ומאתים וה''נ אף טוחן לכתחלה ומתיר להעלות באחד ומאה:
תני. בברייתא אף טוחן לכתחילה ומתיר ואסיפא דמתני' קאי אם החטים של חולין יפות הן משל תרומה:
הלכה: 30b וְלֹא סוֹף דָּבָר שֶּׁפָּחֲתָה הַתְּרוּמָה אֶלָּא אֲפִילוּ פָּחֲתוּ חוּלִין וּתְרוּמָה בְעֵינָהּ טוֹחֵן וּמַתִּיר. תַּנֵּי אֵין טִנּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם תְּרוּמָה לֶאֱסוֹר עַל הַחוּלִין. אֲבָל טִנּוֹפֶת שֶׁל חוּלִין מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. רִבִּי בִּיבַי בָּעֵי טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מָהוּ שֶׁתְּצָרֵף עִם הַחוּלִין לַעֲלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה. מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא קִילְפֵי אִיסּוּר מִצְטָֽרְפִין לְהֵיתֵר. הָדָא אָֽמְרָה טִינּוֹפֶת שֶׁל תְּרוּמָה מִצְטָרֶפֶת עִם הַחוּלִין לְהַעֲלוֹת אֵֶת הַתְּרוּמָה. רַב הוּנָא אָמַר קִילְפֵי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה אֵין אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִינּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. לְפָחוֹת מִמֵּאָה אַתָּה מוֹצִיא זְוָנִין טִינּוֹפֶת שֶׁבָּהּ. וְכֵן לוֹג יַיִן צָלוּל שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן עָכוֹר אֵין אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ. לוֹג יַיִן עָכוֹר שֶׁנָּפַל לְמֵאָה לוֹג יַיִן צָלוּל אַתְּ מוֹצִיא שְׁמָרִין שֶׁבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סאה תרומה שנפלה למא''ה. תוספתא היא בפ''ו ונחסר כאן במקצת ההעתקה וה''ג שם סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין זונין שבה פחות מיכן מוציאין זונין שבה לוג יין צליל שנפל לתוך מאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהן פחות מכאן מוציאין שמרים שבהן לוג יין עכור שנפל לתוך מאה לוגין צלולין אין מוציאין שמרים שבו. זונין הן החטין הרעות והפסולת כדתנן בריש כלאים ואם נפלה סאה חטין תרומה למאה אין מוציאין הזונין והפסולת של המאה שלא יהו נחשבין דא''כ לא יהיה שאן אחד ומאה להעלות התרומה אלא מצטרפין הכל שיהו אחד ומאה ואם נפלה לפחות מכאן מוציאין הפסולת של הסאה תרומה לפי שהיא מצטרפת עם החולין כדלעיל והרי יש כאן אחד ומאה וכן הוא ביין צלול תרומה שנפל לעכורין של חולין:
לוג יין עכור. של תרומה שנפל למאה צלולין חולין אין מוציאין שמרים שבו וכלומר שאין אומרים יעלה את הצלול ויניח את השמרי' אלא מעלהו עם השמרים שבו והרי יש כאן להעלות באחד ומאה:
גמ' ולא סוף דבר שפחתה התרומה וכו'. כדפרישית במתני':
טוחן ומתיר. וכהאי מ''ד דלקמן דאף לכתחילה טוחן ומתיר:
תני. בברייתא ומייתי להא לקמן בפ''ק דערלה בהלכה ד' ובפ''ו דנזיר הלכה ט':
אין טינופת של תרומה מצטרפת וכו'. כדפרישית במתני':
ר' ביבי בעי. הואיל דאמרת דהפסולת של תרומה אינה מצטרפת לאיסור מהו שתיחשב כהיתר להצטרף עם החולין להעלות את התרומה:
מן מה דאמר רב הונא. לקמן ובסוף פרק עשירי דקליפי איסור וכן העצמות מצטרפין להעלות את ההיתר הדא אמרה דה''ה בפסולת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין שֶׁרִיבָה עֲלֵיהֶן בְּשוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא בְּשוֹגֵג מוּתָּר וּבְמֵזִיד אָסוּר. מַתְנִיתָא בִּתְרוּמָה אָתָה מֵימַר לָךְ אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים.
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה. כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטָהֵר אֶת הַטָּמֵא כָּךְ אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר. אָמַר רִבִּי אָבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַחַת יָדָךְ וְאֵי אַתָּה יוֹדֵעַ אִם לִתְלוֹת אִם לִשְׂרוֹף. לְעוֹלָם הֲוֵי רָץ אַחַר הַשְּׂרֵיפָה יוֹתֵר מִן הַתְּלִייָה. שֶׁאֵין לְךָ חָבִיב בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִפָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים וְהֵן בִּשְׂרֵיפָה. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין מִצְוָתוֹ לְכֵן מִדָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ לְכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך סאה תרומה
שאין לך חביב בתור' יותר וכו'. שדמן נכנס לפנים והן בשריפה ור' יוסי הקשה ע''ז וכי למדין דבר שאין מצותו לכך ולשרוף קדשים מספק מאלו שעיקר מצותן בכך:
אם באת הלכה תחת ידך. ואי אתה יכול לעמוד עליו ומסופק אתה מה דינו אם טמא הוא ודאי ודינו בשריפה או דינו לתלות לעולם הוי רץ אחר השריפה ואפי' הספק בקדשי' הוא:
כך אסור לטמא את הטהור. שלא יאמר לא אטריח עצמי לעמוד על הדבר והואיל ומסופק אני אטמאנו שאסור לעשות כן:
כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה. כגון להוכיח לחבירו ויודע הוא שמקבל הימנו כך מצוה שלא לומר אם יודע הוא שאינו נעשה ולא יקבל ממנו. והך מילתא ודבתריה נקט הש''ס בהדדי בכמה מקומות בספ''ק דחגיגה ובריש פ''ח דסוט' ואיידי דנקט כשם שאסו' לטהר את הטמא דאיירי בהאי עניינא דלעיל דאסור לרבו' ולבטל קתני להו לכולהו:
אָמַר אֲנִי פּוֹרֵשׁ מִכְּזַיִת וְאֵינִי פּוֹרֵשׁ מִכַּחֲצִי זַיִת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה נַעֲשֶׂה כְאוֹכֵל חֲצִי זַיִת בְּשׁוֹגֵג וַחֲצִיי זַיִת בְּמֵזִיד. וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר אָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד פָּטוּר. וְהָכָא אָכַל שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִין וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּאִסּוּרֵי הֲנָייָה וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּמוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָתִיד לְהַשְׁלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר אני פורש מכזית. בעיא היא אם לא היה שב מידיעתו אלא מכזית ואמר אלו הייתי יודע שהוא כזית לא הייתי אוכל אבל איני פורש מכחצי זית והוא אכל כזית מהו אי מיקרי שוגג לכזית או לא:
נעשה כאוכל חצי זית וכו'. דאע''פ שעכשיו אכל כזית מ''מ הואיל ולא היה פורש מחצי זית נעשה כאלו אכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד וכדמפרש ואזיל:
ואין יסבור. כלומר ונפקא מינה מהא דר' בון דאם יסבור כרשב''ל דאמר אכל חצי זית בהעלם א' פטור כלומר דאין חצי שיעור אסור מן התורה ודקאמר בהעלם אחד מפני שדין השוגג כך הוא שצריך שיאכל השיעור בהעלם אחד ואין כאן כשיעור בהעלם אחד:
והכא. והשתא למאי דקאמר רבי בון דנעשה כאוכל חצי זית בשוגג משום דחצי זית השני אינו מצטרף שהרי לא שב מידיעתו הוא א''כ לסברת ר''ל הוי הכא כאילו אכל שני חצאי זיתים וחסר כל שהוא כלומר כאוכל פחות מכשיעור בשוגג ופטור מחומש:
מודה רשב''ל באיסורי הנייה. מן התורה דאפי' בחצי שיעור אסור הוא:
ומודי רשב''ל ביוה''כ. דאפילו בכחצי שיעור אסור הוא וכן מודה הוא בעתיד להשלים לכשיעור שהיה דעתו בתחילה לכך אע''פ שעדיין לא אכל אלא כחצי שיעור חל האיסור עליו:
וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שׁוֹגֵג בְּחֵלֶב מֵזִיד בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וֶאֱמוֹר אַף הָכָא מֵזִיד בִּתְרוּמָה וְשׁוֹגֵג בְּחוֹמֶשׁ יִתְרוּ בוֹ וְיִלְקֶה וְיָבִיא חוֹמֶשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא. וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה שֶׁתְּהֵא כָּל אֲכִילָתוֹ בִשְׁגָגָה. כְּמֵזִיד בִּסְפֵיקוֹ כְשׁוֹגֵג בְּוַדָּאוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה הַשָּׁב לוֹ מִידִיעָתוֹ. חַייָב עַל שִׁגְּגָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן וכו'. הך מילתא דר' יוחנן מייתי הש''ס בריש פרק דלקמן ובפרק אלו נערות ובכמה מקומות דקסבר בהזיד בחלב ושגג בקרבן וכו' כצ''ל וכן הוא לקמן ובפרק מרובה בשתי מקומות. שידע שהוא חלב ולא ידע שחייבין עליו חטאת מתרין בו. משום חלב ומביא ג''כ קרבן הואיל ושגג בו דס''ל שגגת קרבן שמה שגגה והכא מייתי לה לדייק בדין שוגג בתרומה דמכיון דשוגג בחומש הוא דכתיב אימר דאוף הכא נמי כן דאם הזיד וידע שהיא תרומה אלא שלא ידע שחייבין עליה חומש ילקה משום הזיד בתרומה ויביא חומש דבשגגה היא אצלו ואנן תנינן האוכל תרומה שוגג וקשיא לר' יוחנן:
א''ר זעירא. שאני הכא דגזירת הכתוב הוא דכתיב ואיש כי יאכל וגו' דמשמע שתהא כל אכילתו בשגגה שצריך שיהא עיקר האכילה בשוגג שלא ידע שהיא תרומה ואכלה:
במזיד בספיקו בשוגג בודאו. כלומר אין לנו לרבות כ''א בכה''ג שאם היה לו ספק אם היא תרומה או לא היה אוכל אותה ולא היה חושש להספק ואם ידע בודאי שהיא תרומה לא אכלה וזהו במזיד בספק ובשוגג בודאי דזה הוא חייב חומש דשוגג הוא באכילתה:
הדא אמרה השב לו מידיעתו חייב על שגגתו. כלומר כמו דבעלמא בעינן שיהא שב מידיעתו ואז מביא קרבן על השוגג וה''נ כן וש''מ דזהו מיקרי שב מידיעתו שאם ידע בודאי שהיא תרומה היה פורש ולא אוכל והלכך חייב על שגגתה חומש דדין חומש כדין קרבן הוא:
הלכה: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג כו'. כְּתִיב וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קוֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִישִּׁיתוֹ. שֶׁיְּהֵא הוּא וְחוּמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כתיב ואיש כי יאכל וגו' שיהא הוא וחומשו חמשה. הכי תני בת''כ פרשת אמור ומויסף עליו קדריש דמשמע שיהא החומש מה שמוסיף על הקרן מלבד תשלומי הקרן שלם וזהו חומש מלבר ועם הקרן הוא חמשה כדפרישית במתני' ומכאן למדנו לכל חומש האמור בתורה שהוא כן והכי דריש לה שם נמי גבי מעילה וגבי גזל ונשבע לשקר מדכתיב יוסף עליו:
משנה: 31a הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ וְחוֹמֶשׁ חוּמְשָׁא אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה אֶלָּא חוּלִין מְתוּקָּנִין וְהֵן נַעֲשִׂין תְּרוּמָה. וְהַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה. אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל אֵינוֹ מוֹחֵל. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָֽכְלָה תְרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשְׂאֵת לְכֹהֵן אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ כֹּהֵן אָֽכְלָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָֽכְלָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן לְבַעֲלִים וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן לְבַעֲלִים וְחוֹמֶשׁ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משלמת היא קרן וחומש. לעצמה לפי שאם היתה אותה התרומה בעין לא היתה צריכה ליתנה לכהן והיא היתה אוכלת הלכך עכשיו התשלומין ג''כ שלה:
משלמת קרן לבעלים. כדין הגוזל את חבירו והחומש תעכב לעצמה:
גמ' לא הספיקה לשלם את הקרן בתרומה שזכה בה הכהן ואכלה ולא שילמה עד שנתגרשה מהכהן וזרע אין לה דעכשיו אינה אוכלת בתרומה מהו שתשלם גם את החומש:
מתני' בת ישראל. שהפרישה תרומה ולא נתנה לכהן ואכלה בשוגג ואח''כ נשאת לכהן והרי עכשיו ראויה לאכול בתרומה היא:
ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל. דגזירת הכתוב הוא ואין הדבר תלוי בכהן וכל מקום שצריך לשלם החומש אין הכהן יכול למחול ובמקום שמשלמין הקרן לבד הוא מוחל:
והתשלומין תרומה. שאם חזר ואכל אותן חולין המתוקנין שנשתלמו התשלומין שמשלם עליהן ג''כ דין תרומה להן:
והן נעשין תרומה. אלו חולין המתוקנין ששילם דין תרומה להן לכל דבר אלא שאם זרען גידוליהן חולין:
אלא חולין מתוקנין. שהוציאו מהן התרומה ומעשרות:
אינו משלם תרומה. שהרי אינה שלו וצריך ליתנה לכהן:
וחומש חומשא. שאם שילם קרן וחומש וחזר ואכל תשלומי החומש משלם אותו ומוסיף עליו חומשו וכן לעולם מוסיף חומש על חומש שנאמר ויסף חמישיתו ודרשינן התורה רבתה חמישיות הרבה:
ואחד תרומה טמאה. דמיהת קודש מיקריא:
ואחד הסך. שמן דסיכה כשתיה:
אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות:
מתני' האוכל תרומה שוגג. אם אכל כזית משלם קרן וחומש לכהן כדכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו וכל שיעור אכילה הוא בכזית וכל חומש האמור בתורה הוא חומש מלבר שהוא חמשה עם הקרן כגון אם אכל בדינר משלם דינר ורובע שהן חמשה רובע דינר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source