אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֵינָהּ מְדַמָּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. 28b רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא תַנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא אֵינָהּ מְדַמָּעַת כָּל עִיקָּר. בְּרַם אָמַר וְהוּא שֶׁרָבָה תְרוּמָה עַל הַחוּלִין וְהוּא שֶׁרָבוּ חוּלִין עַל חֶשְׁבּוֹן תְּרוּמָה כְדֵי שֶׁתִּיבָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְהוּא שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ מְדוּמָע אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר חוּלִין שֶׁלְּמַעֲלָן חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן מִצְטָֽרְפִין לַעֲלוֹת. 29a סָבַר רִבִּי לָֽעְזָר מֵימַר חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אמר ר' יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה. כלומר שכבר נפלה למאה בתחלה ועלתה וחזרה ונפלה למקום אחר הדין הוא שחולין כל שהן מבטלין אותה והכי הוא בהדיא לקמן בפ''ט בהלכה ו' א''ר יוחנן סאה תרומה שעלת מתוך מאה חולין כל שהן מבטלין אותה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דהא קתני לחכמים אינה מדמעת אלא לפי חשבון אלמא דמיהת מדמע היא אלא שאינה מדמעת כ''א לפי החשבון תרומה שבה:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. משני לה אליבא דר' יוחנן דלא תני בשם ר' יוחנן הכי במתני' אלא דהכי תני אינה מדמעת כל עיקר בנפלה למקום אחר:
ברם אמר והוא שרבת תרומה על החולין וכו'. כלומר אבל אמר בה עוד קולא טפי אפי' והוא שרבת תרומה עלהחולין בפעם הראשון כגון שנתערבו שתי סאין תרומה עם סאה אחת חולין וחזר ונפלה סאה אחת מן המדומע הזה לתוך החולין והוא שרבו חולין השניים על חשבון תרומה באותה סאה כדי שתיבטל ברוב דס''ל דלא אמרו תרומה עולה באחד ומאה אלא כדי להעלות התרומה עצמה אבל תרומה שנדמעה ונפלה לתוך החולין בטילה ברוב לפי חשבון התרומה ואם יש באותן החולין ארבעה שלישי סאה בטל שני שלישי תרומה שבאותה סאה ברוב:
א''ר אלעזר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד. אליבא דרבנן דמתני' דידן דקתני אינה מדמעת אלא לפי חשבון קאמר דדוקא בשנפלה אותה סאה שהגביהה למקום אחד לתוך החולין ולאפוקי אם נפל מקצת מהסאה למקום אחד ומקצתה למקום אחר ומפרש ואזיל לדברי ר''א אי לחומרא או לקולא קאמר:
על דעתיה דר' לעזר חולין שלמעלן חולין שלמטן מצטרפין לעלות. בעיא היא אי נימא דדעתיה דר' אלעזר אליבא דרבנן דהחולין שלמעלן שהן באותה הסאה מצטרפין עם החולין שלמטן והן החולין שנפלה לתוכן כדי לעלות התרומה שבה לפי חשבון כגון הכא בסאה שנפלה למאה והגביהה א''כ יש באותה סאה חלק אחד ממאה תרומה והשאר חולין ואם אותן החולין שבסאה מצטרפין עם החולין של מקום אחר שחזרה הסאה ונפלה לתוכן א''כ א''צ שיהו בחולין השניים מאה פעמים כנגד אותו חלק המאה תרומה שבהסאה אלא אפי' הן פחות ממאה כפי השיעור של אותן החולין שבהסאה מעלין הן אותו חלק התרומה לפי שהחולין שבסאה מצטרפין הן להעלות והשתא הא דקאמר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד ה''ט שכשנפלה כל הסאה ביחד למקום אחר הרי יש בה ג''כ חולין מפעם הראשון והא גופה קמ''ל דמצטרפין הן עם החולין השניים להעלות אותו החלק תרומה ולאפוקי בנפלה מקצת הסאה לכאן ומקצתה לכאן דאיכא למיחש שמא באותו המקצת אין בו מהחולין כלל ואם נפלה חצי סאה למקום זה וחצי סאה למקום זה היה צריך שיהו בשתיהן כדי להעלות החצי סאה בא' ומאה דבכל אחד מהן חיישינן שמא כל החצי סאה אין בה מהחולין:
סבר ר' לעזר מימר חולין שלמטן נעשין חרשין. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא דלא תפרש לדברי ר' אלעזר הכי אלא דסבר הוא דחולין שלמטן אינן מצטרפין עם החולין שבהסאה דהן כהחרש הזה שאינו שומע ואינו מתערב עם שאר בנ''א כך צריך שיהו בהן בפ''ע כדי להעלות אותו החלק תרומה והא דקאמר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד הא קמ''ל דלאפוקי אם נפל מקצת למקום זה ומקצת למקום אחר דאינה מדמעת כלל דבכל א' מהן תלינן דשמא מהחולין שבהסאה הן ואין בהן תרומה כלל ולקולא היא ואיפכא ממאי דס''ד מעיקרא:
תַּנֵּי רָבַת הַתְּרוּמָה נַעֲשֶׂה כְמַרְבֵּה מֵזִיד. וְהָא תַנִּינָן הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה כָּשֵׁר. עַד הֵיכָן. רִבִּי אִיסִּי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עַד רוּבּוֹ שֶׁל מִקְוֶה. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן הָיָה בּוֹ רוֹב וְאַתְּ מַרְבֶּה עָלָיו וְהוּא כָשֵׁר. בְּרַם הָכָא כָּל סְאָה וּסְאָה צְרִיכָה מֵאָה סְאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת דָּבָר שֶׁהוּא בָטֶל דְּבַר תּוֹרָה מְעוֹרֵר אֶת מִינוֹ לֵיאָסֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת דבר שהוא בטל דבר תורה וכו'. כלומר אע''פ שמן התורה בטל ברוב ודימוע אינו אלא מדבריהם אפ''ה מעורר את מינו ליאסר וכדתנינן במתני' דאם רבתה התרומה על החולין אסור ואף דראשונה ראשונה בטלה מן התורה כשחזרה ונפלה אח''כ מצא מין את מינו וניער:
עד רובו של מקוה. אם רובו של מקוה נשתייר בכשרות ה''ז כשר בנתן סאה ונטל סאה קתני מיהת דעד רובו אפי' נתן סאה במתכוין ונטל סאה כשר והכא את אמר הכין דרביית התרומה במתכוין אסור ומשני דלא דמי למקוה דתמן היה בו רוב וכו'. כלומר מכיון שיש בו רוב מן הכשרים את מרבה עליו אפי' במתכוין בנותן סאה ונוטל סאה דכל סאהוסאה בפני עצמה אינה פוסלת המקוה עד רובו אבל הכא הרי כל סאה וסאה בפני עצמה היתה צריכה מאה סאה חולין להעלותה וכיון שכן כל שריבה סאה אחר סאה במזיד אסור ודוקא בשנפלה קתני:
והתנינן. בפ''ז דמקוואות מקוה שיש בו מ' סאה ונתן סאה של משקין מי פירות לתוכו ונטל סאה ממנו כשר:
גמ' תני. בחדא ברייתא רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד. כלומר הא דתנן דמותר עד שקרבה תרומה על החולין דוקא בנפלה מאליה התרומה סאה אחר סאה אבל אם רבה הוא שאחר שהגביה סאה הראשונה ריבה עוד סאה אחרת תרומה לשם לא משום דרביית התרומה נעשה כדין מרבה מזיד בחולין ששנינו לקמן סוף פרקין סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח''כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר אם מזיד אסור וה''ה ברביית התרומה למאה שאם אחר שהגביה הסאה ראשונה ריבה במזיד לסאה אחרת אסור:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה וְהוּא שֶׁנָּֽפלוּ לְתוֹךְ חֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת אֲבָל אִם נָֽפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד אַף רִבִּי לִעֶזֶר מוֹדֵי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ נָֽפְלוּ כוּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. חִילְפַיי אָמַר עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. וְהָא רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר עַל דְּרַבָּנִין חוּלִין שֶׁלְּמַטָּן נַעֲשׂוּ חֵרֵשִׂין. מַה בֵּין רִבִּי לִיעֶזֶר וְרַבָּנִין. חוֹמֶר הוּא בִסְאָה שֶׁעָלַת מִתּוֹךְ מֵאָה 29b אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא קַל אָמַר כַּיי דְאָמַר רִבִּי סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפלָה לְמֵאָה חוּלִין כָּל שֶׁהֵן מְבַטְּלִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
או אינו אלא קל. כלומר דדחי לה הש''ס דלא תימר דחומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה דאיפכא מסתברא דאו אינו אלא קל מכיון שכבר נתבטלה ועלתה מתוך המאה בפעם הראשון וכהאי דאשכחן דמיקל בה ר' יוחנן דאמר לעיל סאה של תרומה שנפלה למאה ועלתה אפי' חולין כל שהן מבטלין אותה אם חזרה ונפלה לתוכן כדפרישית שם:
חומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה. כלומר שאני במתני' דלעיל דמיירי בסאה שעלתה מתוך מאה ונפלה למקום אחר דחומר הוא ואפי' לרבנן דלא ס''ל אותה סאה שנפלה היא שעלתה מ''מ כיון דסאה נפלה וסאה עלתה מחמירי לענין זה דאין מצטרפין החולין שבה עם החולין שלמטן והן שנפלו לתוכן דנעשין כחרשין ועד שיהו בהן עצמן כדי להעלות החלק תרומה שבהסאה אבל הכא מכיון שהמדומע הוא שנפל לא אמרינן הכי אלא אליבא דר''א דמחמיר במדומע:
והא ר' אלעזר. דהוא אמורא דלעיל בהלכה שלפניה אמר דעל דעתייהו דרבנן אמרינן חולין שלמטן נעשו חרשין כדפרישית שם והשתא לחילפיי דאמר דר''א הוא דס''ל הכי א''כ מה בין ר''א דמתני' ובין רבנן:
על דר' אליעזר. כלומר אליבא דר' אליעזר דס''ל מדמעת כתרומה ודאי אע''פ שיש בתוכן חולין טעמיה משום דאמרינן חולין שלמטן נעשו חרשין אותן החולין שנפל המדומע לתוכן הרי הן כחרשין ואינן מצטרפין עם החולין שבמדומע דנימא שחוזרין וניעורין כשנפלו לתוכן דהחולין האלו כחרשין הן ועד שיהא בהן כדי להעלות בא' ומאה להמדומע:
ר' יוחנן אמר וכו'. דאפי' למקום אחד מחמיר ר''א במדומע:
גמ' והוא שנפלו לתוך חמשה מקומות. לאו דוקא חמשה מקומות קאמר אלא כלומר שנפלו לתוך כמה מקומות של חולין ובכה''ג ר''א מחמיר דבכל אחד מהן חיישינן שמא מהתרומה שבמדומע נפלו לשם ומדמעת כתרומת ודאי אבל אם נפלו כולן למקום אחד אף ר''א מודי הואיל דאית בהו ודאי חולין אינה מדמעת כתרומת ודאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source