Troumot
Daf 25b
הלכה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה כו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה טֵבֵל מַעֲלֶה וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין. טֵבֵל מַעֲלֶה שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו. סְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין וְיִתְּנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא 25b אָֽמְרָה כֵן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת לְמֵאָה תֵעָלֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּחוֹת מִמֵּאָה הָא מֵאָה מַעֲלֶה. לֹא טֵבֵל הוּא.
Traduction
R. Hiya a enseigné: si les fruits inaffranchis où l’oblation est tombée sont cent fois supérieurs, ils l’emportent par le nombre, ainsi que les pousses de la 7e année agraire (bien que tous 2 soient des produits interdits); en restituant au cohen le saa tombé parmi les inaffranchis, on y désigne nominalement les dîmes (pour les libérer sous ce rapport), et quant au prélèvement analogue sur les pousses de la 7e année, on le donne à tous ceux qui peuvent en manger (155)(Sheviit 9, 9) (à plusieurs, afin que ce ne soit pas le profit d’un seul). R. Yossé dit que la Mishna exprime aussi cet avis, en disant: ''Si un saa d’oblation est tombé dans moins de cent parts profanes, etc., il faut le laisser pourrir'', parce qu’il y a moins de cent parts; si donc il y a cent autres parts équivalentes, elles l’emportent par le nombre, bien qu’elles soient inaffranchis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייה טבל מעלה וספיחי שביעית מעלין. בתוספתא פ''ו תני לה סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה אם היו של טבל עושין אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר ובתר הכי תני שם סאה תרומה שנפלה למאה שביעית הרי אלו יעלו פחות מכאן ירקבו והשתא מפרש הש''ס הא דקתני גבי טבל והגביהה לא תימא דוקא. אם הגביהה אבל לכתחילה לא אלא אף לכתחילה מעלה בטבל אם היו מאה כמו דתני גבי שביעית הרי אלו יעלו ומפרש ואזיל מה יעשה בשתיהן משום דבתוספתא לא קתני מה יעשה במה שמעלה מהשביעית:
טבל מעלה שם למעשרותיו. כלומר כדקתני דעושין אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר וכך הוא באותה סאה שמעלה ולשאר הטבל קורא להן שם תרומה או לתרומת מעשר על מקום אחר וספיחי שביעית מעלין וינתנו לאוכליהן וכר''א בפ''ט דשביעית גבי מי שנפלו לו פירות שביעית בירושה דקאמר ינתנו לאוכליהן כדפרישית שם:
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. כלומר מהברייתא דהתוספתא שם לקמן שמעינן בהדיא כן דאפי' לכתחילה מעלה בטבל דקתני התם סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעה אם היו של טבל עושה אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר. וגרסי' הכא לא תעלה וכצ''ל דהא קתני דעושה להמדומע תרומה ומעשרות על מקום אחר ואין כאן העלאה דפחות ממאה הן:
מפני שהוא פחות ממאה. לפיכך לא תעלה הא אם היו מאה מעלה תחלה כצ''ל. אף לכתחילה ולא טבל הוא אלא ש''מ דגם בטבל מעלה לכתחילה:
תַּמָּן תַּנִּינָן מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת וְשֶׁמֶן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָה הִיא פַת הוּא שֶׁמֶן הוּא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָּקִייָא בָּעֵי חִיטִּין כְּפַת זֵיתִין כְּשֶׁמֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמַּדְלִיק בְּפַת וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה יִשְׂרְפוּ עַצְמוֹתָיו. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מָהוּ לְהַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ אַדְלִיק וּמַה דִנְפִיל לְשִׁבְטָךְ נְפִיל לָךְ. הַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְךָ נְתַתִּיו לְמָשְׁחָה. לְמָשְׁחָה לִגְדוּלָה. לְמָשְׁחָה לְסִיכָה. לְמָשְׁחָה לְהַדְלָקָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (156)Pessahim 33b.: on peut éclairer avec du pain ou de l’huile d’oblation devenus impurs. Selon Hiskia, ce n’est vrai que pour le pain ou l’huile, non pour d’autres produits (de crainte que, par abus, on ne se permette d’en manger). R. Yohanan, au contraire, n’établit aucune distinction entre le pain ou l’huile et d’autres produits (il permet de les allumer tous). R. Judan de Cappadoce observe que le froment équivaut au pain et les olives à l’huile (s’ils sont impurs, on peut les allumer). R. Samuel bar Nahman dit au nom de R. Yohanan: celui qui s’éclaire avec du pain ou de l’huile d’oblation impure, mérite de voir ses os brûlés (de crainte d’abus). Aussi R. Samuel bar Nahman demanda-t-il à R. Yohanan s’il est permis de les allumer? Oui, répondit-il; et tu ne seras pas puni plus que le reste de toute ta tribu (qui a pris l’habitude d’en user ainsi). Tous reconnaissent (même R. Yohanan) qu’il est permis d’employer l’huile à l’éclairage, car R. Aba bar Hiya dit au nom de Yohanan qu’en vertu de ce verset (Nb 18): je te l’ai donné à cause de l’onction (de tes fonctions sacerdotales), on indique que l’huile sert au cohen en raison de son élévation en dignité, ou qu’il peut s’en oindre le corps, ou l’utiliser à s’éclairer.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בשלהי מסכת תמורה מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת כלומר מסיקין את התנור בפת ומדליקין בשמן:
לא שנו אלא פת ושמן. דפת זריק ליה בין העצים וממאיס והלכך לא חיישינן דאתי לידי תקלה דילמא אתי למיכל וכן שמן רמי ליה בכלי מאוס הא שאר כל הדברים לא דחיישינן דקאתי לידי תקלה:
ר' יוחנן אמר וכו'. דאין חילוק ואפי' בשאר כל הדברים מסיקין ומדליקין בהן ולקמן מסיק אליבא דר' יוחנן דגבי תרומה עצמה חייש טפי דס''ל דבמקום דאיכא למיחש שלא יבוא לידי תקלה חיישינן והלכך קאמר דידליק הכל מיד ולא יניחם דילמא אתי לידי תקלה:
ר' יודן קפודקייא בעי. אליבא דחזקיה דקאמר לא שנו אלא בפת ובשמן אם חטים הוו כמו בפת ומסיקין בהן וכן זיתים אם דינם כמו בשמן:
המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו. בתרומה טהורה קאמר דבטמאה תנינן דמדליקין בהן:
ר' שמואל בר נחמן בעא קומי ר' יוחנן מהו להדליק. בשמן תרומה טמאה הוא דבעא מניה דאילו בטהורה הא איהו גופיה קאמר משמיה דר' יוחנן דאסור וישרפו עצמותיו ואע''ג דבטמא תנינן בהדיא דמדליקין דילמא מתני' לא איירי אלא כדרמי ליה בכלי מאוס ואיהו בעא מניה אם מותר להדליק אף דלא רמי ליה בכלי מאוס. והשיב לו אדליק ומה דנפל לשבטך נפיל לך לפי שכהן היה וכלומר דהתורה התירה לך דשלך תהא להסיק ולהדליק אם נטמא וכדלקמיה:
הכל מודים בשמן. תרומה טמאה שהוא מתיר להדליק כך כדא''ר בא נמי הכי בשם ר' יוחנן:
למשחה לגדולה למשחה לסיכה. כלומר דרשינן תיבת למשחה שהיא לגדולה וכן כמשמעה לסיכה אם ראויה לכך שהיא טהורה דניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה למשחה להדלקה וכן דרשינן להדלקה אם אינה ראויה אלא לכך כגון שנטמאת:
Troumot
Daf 26a
נִיחָא טְהוֹרִין יִרְקָבוּ טְמֵאִין יִירְקָבוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. עַל דַּעֲתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן יִדָּלֵק. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן עֲלִייָה 26a וּבְדָבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִבָּלֵל שֶׁמָּא יִמָּצֵא בָּהֶן תְּקָלָה.
Traduction
On comprend les termes de la Mishna disant que si les fruits où l’oblation est tombée sont purs, il faut les laisser pourrir, parce qu’il n’est pas permis de brûler de l’oblations pure, mais pourquoi les laisser pourrir s’il sont impurs? Cela se comprend encore selon Hiskia qui n’autorise pas de s’en servir pour éclairer; mais, selon R. Yohanan, pourquoi ne pas éclairer avec ces produits impurs? C’est que R. Yohanan partage l’avis de R. Yossé b. Hanina disant qu’en laissant à ces produits le temps de pourrir, il peut leur survenir une addition de produits profanes qui en annulent la partie sacrée. Tout cela n’est applicable qu’aux produits que l’on ne mange pas crus; mais lorsqu’on les mange d’ordinaire crus, il est à craindre que l’on ne vienne à en manger, et il vaut mieux les allumer.
Pnei Moshe non traduit
ניחא טהורין. אמתני' קמהדר דקס''ד השתא בהך פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן לעיל דבהא פליגי דחזקיה סבר דבשאר כל הדברים אין מדליקין בהן דאדמדליק בהו חיישינן לידי תקלה דאתי למיכל ובפת ובשמן דהתירו משום דאיכא תקנתא כדלעיל ורבי יוחנן סבר דלא חיישינן דאדמדליק אתי למיכל אלא אדרבא איפכא הוא דאם מניחן עד שירקבו חיישינן דילמא בתוך כך אתי למיכלינהו ולר' יוחנן אין חילוק בין תרומה שנטמאה והיא בפ''ע ובין נפלה לפחות ממאה ועשאן מדומע והיינו דפריך דניחא אם נפלה תרומה טמאה לפחות ממאה חולין טהורין דירקבו דהואיל ועד השתא טהורין היו ועכשיו יש בהן חשש טומאה מחמת התרומה טמאה שנדמעה בהן אתי לאדכורי ורמי אנפשיה דאית בהו תרומה טמאה ולא חיישינן דאם מניחן עד שירקבו אתי למיכל מהן וניחא אף לר' יוחנן דלעיל אלא אם טמאין הן וקאמרת ירקבו בהא קשיא דעל דעתיה דר' יוחנן דחייש לתקלה א''כ ידליק אותן ובשלמא על דעתיה דחזקיה ניחא דירקבו דאיהו ס''ל דאדמדליק בהו חיישינן טפי ומתני' סתמא קתני ואף שאר דברים בכלל והלכך לחזקיה שפיר הוא אלא לר' יוחנן אמאי מניחן עד שירקבו הא כיון דבלאו הכי טמאין היו החולין לא אתי למידכר דנפלה תרומה טמאה לתוכן וניחוש דילמא אדהכי שמניחן אתי למיכלינהו:
ומשני. סבר ר' יוחנן כהדא דר' יוסי בן חנינה שמא ימצא בהן עלייה. כלומר לא כדסלקא אדעתך דאין חילוק לר''י בין כשהתרומה טמאה בפני עצמה היא ובין אם נפלה לתוך החולין ועשאן מדומע דלא היא דודאי אם היא בפני עצמה חייש ר' יוחנן לתקלה וידליק אף בשאר כל הדברים ולא יניחן עד שירקבו וכשמדליקן לא חייש ר' יוחנן דאדמדליק אתי למיכל וכדאמרן והכא במדומע שאני דסבר לה כר' יוסי בן חנינה דמשום הכי הקילו כאן להיות מניחן עד שירקבו דשמא בתוך כך ימצא בהן עלייה וכגון שיתרבה עליהן חולין בשוגג ואז ימצא בהן עליה דתעלה התרומה מהן כדתנן בסוף פרקין והיינו טעמא דתנינן הכא דלעולם מניחן נגד שירקבו דהקילו בכה''ג במדומע וכדמסיק:
ובדבר שאין דרכו להבלל. כלומר והא דאמרינן דהקילו במדומע דוקא אם הוא דבר שאין דרכו להבלל עם דברים אחרים ולאכלו כך אבל בדבר שדרכו להבלל בתוך דברים אחרים חיישינן אף במדומע דמתני' דשמא ימצא בהן תקלה דבתוך כך אתי למיכלינהו:
וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תִּיפְתָּר שֶׁחָרֵב אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצָא לְמוֹכְרוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ בִדְמֵי עֵצִים.
Traduction
Mais ne partageons-nous pas l’avis selon lequel l’objet saint consacre seulement son emplacement et l’heure actuelle (157)(Erakhin 6, 5), non au delà (pourquoi donc, au lieu de les laisser pourrir, ne pas employer ces produits comme bois)? On peut répondre, dit R. Hanina, par l’hypothèse que l’emplacement a été détruit et que l’on n’a pas pu vendre les produits même à la valeur du bois.
Pnei Moshe non traduit
ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו. אהא דקתני ימכרו לכהנים בדמי תרומה פריך וכי דוקא בדמי תרומה צריך הוא למכרן ואם ימצא שהכהן יתן לו יותר אמאי לא ימכור לו באותן הדמים והלא כן סברין אנו למימר דכלל הוא בדבר הקדש שאין לו אלא מקומו ושעתו כדתנן בספ''ו דערכין במקדיש ומעריך דלפי אותו המקום שהוא ולפי השעה שמין לו והכא נמי הו''ל למיתני ימכרו לכהנים חוץ מדמי אותה הסאה ומה מדיוק ליה דקתני בדמי תרומה:
תיפתר שחרב אותו מקום וכו'. כלומר דהא קמ''ל דלפעמים תמצא שלא יכול למכרו אלא אפי' בדמי עצים כגון שחרב המקום ואין אנשים הרבה מצוין בתוכו ומהו דתימא דצריך הוא למכרן מיד ואפי' בזול הרבה כל כך להכי קתני בדמי תרומה לאשמעינן דבפחות מזה אין מחייבין אותו למכרן אלא ימתין עד שיבאו כהנים ממקום אחר וישלמו לו כפי דמי תרומה:
הָדָא אָֽמְרָה טְהוֹרָה בִטְהוֹרִין אֲבָל טְהוֹרָה בִטְמֵאִין הָדָא הִיא דְתַנִּינָן אִם טְמֵאִין הָיוּ אוֹתָן חוּלִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי נִיחָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי וְנָתַתָּ מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י לְאַהֲרוֹן הַכֹּהֵן עֲשֵׂה שֶׁיִּנָּתֵן לְאַהֲרוֹן בִּכְהוּנָתוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא דוּ אָמַר טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ וֶאֱמוֹר אַף הָכָא טוֹל מִן הַמְּקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּכַהֲנָא אָמַר תַּמָּן טוֹל מִן הַמְקוּדָּשׁ שֶׁבּוֹ מוֹדֵי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִתְנוֹ לַכֹּהֵן.
Traduction
Lorsque notre Mishna dit: ''Si ce saa était pur etc.'', elle nous dit qu’il s’agit d’oblation pure se mêlant à d’autres fruits impurs. Mais si elle a été mêlée étant pure avec des produits impurs, la règle est, comme le dit la même Mishna: ''si le blé profane auquel s’est mêlée cette oblation était impur, etc.''. Ceci se comprend (158)Lorsqu'ˆ la suite du mŽlange on prŽlve ˆ titre de restitution un saa, dans lequel on dŽsigne les d”mes nominalement, il faut tenir compte de l'oblation de la d”meÊ; or, si celle-ci Žtait impure dans l'ensemble, elle serait un obstacle ˆ la consommation gŽnŽrale. Il faut donc libŽrer ces produits avec d'autres qui sont purs. selon l’opinion de R. Yossé (159)Cf. ci-dessus, 2, 1, et Orla 2, 1Ê; Sifri, section Korah. lequel explique au nom de Hiskia, ou R. Yona au nom de R. Yanaï, le verset (Nb 18, 28): Vous donnerez l’oblation de l’Eternel au prêtre Aaron, en ce sens qu’il faut agir en sorte de la remettre à Aaron en sa qualité de prêtre (et pour qu’il puisse la manger, il faut qu’elle soit pure). Mais, selon l’opinion de Cahanan, qui déduit le devoir de donner l’oblation de ce qu’il est dit (ib. 29): de toute sa graisse, ce qui en est saint, c.-à-d. qu’il importe de prendre le sacré et que le prélèvement soit pur, pourquoi ne pas dire ici de même que le prélèvement seul devra être pur (sans se soucier de ce qu’ensuite la dîme devient impure)? C’est que, malgré le motif invoqué plus haut par Cahana, il admet que l’on est tenu de remettre au cohen ce qu’il faut lui donner à l’état pur.
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה טהורה בטהורין. לפרושי להא דקתני אם טהורה היתה וכו' קאי. דהדא דשנינן הכא הכל בנפלה תרומה טהורה לתוך הטהורין מיירי בין לחולין ובין לאינך דנקט למעשר ראשון וכו' דלא תימא דקאי גם אטמאין דנקט ברישא דאפי' אם נפלה טהורה לתוך חולין טמאין ימכרו לכהנים וכגון בדמי תרומה טמאה דהא חזי להסקה הלכך מפרש דלא היא אלא כל זה דבמציעתא בטהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טהורין מיירי אבל טהורה בטמאין הדא היא דתנינן בסיפא אם טמאין היו אותן חולין דכשמוכר לכהן יכול הוא לאכלן אלא שצריך שיאכלם נקודים וכו' כמפורש במתני':
על דעתיה דר' יוסי ניחא. פלוגתא דר' יוסי וכהנא בדרשא דקראי לעיל בריש פ''ב היא גבי הא דקאמר התם מנין לתרומת מעשר שניטלת מן הטהור על הטמא דמר דריש ליה מדהדר כתב בהאי קרא לאהרן הכהן עשה וכו' ומר דריש ליה מדכתיב את מקדשו ממנו טול וכו' כדפרישית שם והכא מדייק להא דקתני אם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר ולא מפרש בהדיא דאם צריך ליתן להכהן בלא דמים להתרומה גדולה וכן להתרומת מעשר שקרא שם והשאר הוא שמוכר להכהן או דילמא דהואיל ואין כאן אלא חשש הסאה תרומה שעשאן מדומע כשקורא שם לתרומת מעשר נותנה לכהן להסאה בלבד ובזה יצא י''ח והשאר מוכר לו בדמים והיינו דקאמר על דעתיה דר' יוסי דלעיל דמדייק לקרא דכתיב לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו א''כ ה''נ לענין דינא דמתני' ניחא לן וכלומר דודאי צריך שיתן להכהן לאותה סאה תרומה גדולה וכן מה שקרא שם לתרומת מעשר הכל בלא דמים והשאר הוא שמוכר לו דהרי צריך שיתן לאהרן הכהן מה דשייך לכהונתו ולר' יוסי לא מספקא לן מידי בהא:
על דעתיה דכהנא. אלא לדעתיה דכהנא דלעיל דלא דריש קרא דלאהרן הכהן אלא דנפקא ליה להא דלעיל לענין שתרומת מעשר ניטלת אף מן הטהור על הטמא מקרא דמקדשו ממנו טול מן המקודש שבו ממה שהקדשת ממנו טול ואפי' הוא מן הטהור על הטמא והשתא מספקא לן אליבא דכהנא דאימור הכא נמי לענין דינא דמתני' דסגי כשנותן לו סאה אחת בשביל שקרא שם לתרומת מעשר ותו לא והשאר הוא צריך ליתן דמים דבזה כבר קיים טול מן המקודש שבו:
ואע''ג וכו'. כלומר דמהדר דהא ליתא דאע''ג דכהנא דריש התם מהאי קרא וקאמר דטול מן המקודש שבו סגי מודי הוא הכא דבלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן בלא''ה קאמר קרא וכגון בהאי דינא דסאה תרומה גדולה שנפלה הרי הוא זקוק ליתנה לכהן ועכשיו שעשאה להמעשר ראשון מדומע וצריך לקרות שם לתרומת מעשר א''כ צריך ליתן להכהן בלא דמים להתרומה גדולה וגם להתרומת מעשר והשאר הוא שמוכר לו בדמי תרומה:
וְהָדֵין נִיקּוּדִים כְּהָדָא חַצָּיֵי בֵיצִים.
Traduction
– Au cas du contact de l’oblation avec de l’impur, le cohen la mangera par petits pains détachés, de la grandeur d’un demi-œuf (inférieurs à la quantité légalement nécessaire pour propager l’impureté).
Pnei Moshe non traduit
והדין ניקודים. דקתני במתני' כהדא חציי ביצים הן שיעשה מהן פחות פחות מכביצה וניקודים מל' ביקוע וחציי חציי הוא כעושה נקודים נקודים וכטעמא דמפרש במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source