Troumot
Daf 25a
משנה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִין אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְמֵאִין יִרְקָבוּ אִם טְהוֹרָה הָֽיְתָה אוֹתָהּ סְאָה יִמָּֽכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָֽפְלָה יִקָּרֵא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָֽפְלָה הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ. וְאִם טְמֵאִין הָיוּ הַחוּלִין יֵאָֽכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ יָלוּשׁוּ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְהוֹרִין רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר סְאָה שֶׁנָּֽפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָֽלְתָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִילוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה. סְאָה תְרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּֽפְלָה לְמֵאָה חוּלִין טְמֵאִין תֵּעָלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת אוֹ תִּילּוֹשׁ בְמֵי פֵּירוֹת אוֹ תִתְחַלֵּק לְעִיסִּיּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְמָקוֹם אֶחָד כְּבֵיצָה.
Traduction
Si un saa d’oblation impure est tombé dans moins de cent parts profanes (152)L'oblation, mme impure, mlŽe ˆ plus de cent parts Žgales, serait annulŽe (Cf. Babli, Nedarim 59a)., ou dans une même quantité de 1re dîme, ou de 2e dîme, ou parmi des objets consacrés, soit purs, soit impurs, il faut le laisser pourrir et se perdre (le cohen même ne pouvant consommer de l’impur). Si ce saa était pur, on le vend aux cohanim au prix de l’oblation (à bon marché, faute de nombreux acquéreur), déduction faite du saa d’oblation mêlée au tout. Si c’est mêlé à de la 1re dîme, on fait une désignation nominale pour l’oblation de dîme, ou 100e (après l’échange avec le lévite contre des fruits profanes). Si ce saa est mêlé à de la 2e dîme, ou des objets consacrés, on doit racheter le tout (et le montant de la vente, faite comme au cas précédent, devra être consommé à Jérusalem). Si le blé profane auquel s’est mêlée cette oblation était impur, (ce qui ne permet plus de l’employer en oblation de dîme), il faut (après la vente) que ceux-ci le mangent par petits pain détachés (153)Lorsqu'ils n'ont que la grandeur d'un demi-Ïuf, l'impuretŽ ne peut pas se propager. La mme expression se trouve (Jos 9, 12), ou en grains grillés, ou pétrir la pâte avec du jus de fruits (154)En ce cas aussi, l'impuretŽ ne se propage pas., ou partager la pâte en morceaux inférieurs à la grandeur d’un œuf. Lorsqu’un saa d’oblation impure est mêlé à cent parts de produits profanes purs (non atteints par cette oblation), il faut, selon R. Eliézer, prélever une part au hasard et la brûler, en admettant l’hypothèse que le saa prélevé est précisément celui qui y était tombé. Selon les autres sages, au contraire, elle est annulée par le nombre, et il faut la répartir en petits pains (comme au § précédent), ou en grains grillés, ou pétrir la pâte avec du jus de fruits, ou partager la pâte en fragments inférieurs à la grandeur d’un œuf. Lorsqu’un saa d’oblation pure est tombé dans cent parts égales de blé profane impur, elle est annulée; et, après cession au cohen, il peut la consommer par petits pains (comme précédemment), ou en grains grillés, ou pétri au jus de fruits, ou par morceaux de pâte inférieures à la grandeur d’un œuf.
Pnei Moshe non traduit
מתני' סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין. לפי שדין תרומה טמאה עולה ג''כ באחד ומאה כדתנן לקמן בפרקין לב''ה ואם לפחות ממאה נפלה בין שהן חולין או מעשר ראשון או מעשר שני או הקדש דיש חילוק ביניהן בסיפא שהתרומה היא טהורה אבל הכא שהתרומה היא טמאה בין שהן טהורין או טמאין מ''מ כשנעשין מדומעין מחמת התרומה טמאה ואי אפשר לאכלן שתרומה טמאה היא באיסור עשה להכהן הלכך מניחן אותן עד שירקבו ובגמ' קאמר דדוקא בדבר שאין דרכו להבלל כלומר שאין דרך לאוכלו אותו חי כשהוא בלול בדבר אחר אבל דבר שדרכו להבלל בדבר אחר ולאכלו כשהוא חי לא יניחם דחיישינן דילמא אתי לידי תקלה ויאכל מהם אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה:
ואם טהורה היתה אותה סאה. של תרומה ונפלה לפחות מאה חולין טהורין:
ימכרו לכהנים בדמי תרומה. שהן פחותים מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהן וכן אם נטמאת אינה ראויה לאכילה אלא להדלקה:
חוץ מדמי אותה סאה שצריך ליתנה להכהן:
ואם למעשר ראשון נפלה. אותה סאה תרומה טהורה ואותו מעשר ראשון לא ניטלה התרומת מעשר ממנו:
יקרא שם לתרומת מעשר. לאותו מעשר ראשון וימכר הכל לכהן חוץ מדמי אותה תרומה שנפלה וחוץ מדמי תרומת מעשר שבו:
ואם למעשר שני או להקדש נפלה הרי אלו יפדו. וימכר הכל לכהן חוץ מדמי אותה תרומה:
ואם טמאין היו אותן החולין יאכלו נקודים. והוא בפחות פחות מכביצה כדמפרש בגמ' כלומר שימכר הכל לכהן חוץ מדמי התרומה והכהן יאכל אותן בפחות פחות מכביצה כדי שלא יטמאו החולין את התרומה שאין אוכל טמא מטמא אוכל אחר עד שיהי' כביצה. או יאכל אותן קליות ויבש שלא הוכשר לקבל טומאה או ילושו במי פירות שאינן מכשירין או יתחלקו אותן חולין המדומעין לעיסות עיסות בפחות מכביצה כדי שלא יהא במקום אחד כביצה ולא תטמא התרומה:
מתני' סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין. דעולה היא באחד ומאה ר''א אומר כשתרום ותעלה תשרף שאני אומר אותה סאה שנפלה היא סאה שעלתה והרי היא תרומה טמאה ואינה ראויה אלא לשריפה:
תעלה ותאכל כו'. דרבנן סברי דלא אמרינן אותה שנפלה היא שעלתה וא''צ לשורפה דשמא מן החולין היא אלא תאכל ומשום חשש טומאה תאכל נקודים או קליות וכו' כדפרישית במתני' דלעיל והלכה כחכמים:
מתני' סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין וכו'. בהא לא פליג ר''א כדאמרינן לעיל דלא אמר אלא להחמיר גבי תרומה טמאה שנפלה דתעלה ותשרף ומשום גדר שלא יבוא לאכלה אבל הכא כיון דתרומה טהורה היא שנפלה תעלה ותאכל נקודים וכו' משום חשש טומאה שמא יש בה מחולין טמאין שלא יטמאו את התרומה שבה:
25a תַּנֵּי בָּלוּל מַעֲלֶה וּשְׁאֵינוֹ בָלוּל אֵינוֹ מַעֲלֶה. וְהָא תַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה בַּחֲמִשִּׁים אֲגוּדוֹת שֶׁל יָרָק שֶׁנָּֽפְלָה אַחַת לְתוֹכָוֹ וְחֶצְייָהּ תְרוּמָה וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו תַּעֲלֶה הֲרֵי אֵינוֹ בָלוּל וּמַעֲלֶה. הֲוִינָן בָּעַייִן לְמֵימַר דָּבָר שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵינוֹ מַעֲלֶה וּשְׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ מַעֲלֶה. הֵיךְ עֲבִידָה. קִישׁוּת טְמֵיאָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה קִישׁוּאִין טְהוֹרִין הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ מַעֲלֶה. הוּכְשָׁר הוֹאִיל וְהוּא מַקְפִּיד עַל תַּעֲרוּבָתוֹ אֵינוֹ מַעֲלֶה.
Traduction
On a enseigné: lorsque l’oblation se trouve pétrie avec la partie profane, l’oblation est annulée (si la quantité est cent fois supérieure); si elle n’est pas pétrie avec le reste, elle conserve toujours son individualité (quelle que soit la quantité connexe). Mais la Mishna ne contient-elle pas ce récit de R. Yossé: ''un fait de ce genre arriva devant R. aqiba, qu’au milieu de 50 bottes de verdure il en était tombé une dont la moitié était de l’oblation; j’ai dit qu’en ce cas le nombre l’emporte''. Or, certes, il n’y a rien là qui soit pétri;e t pourtant le nombre l’annule? En effet, voici comment ledit enseignement devait s’exprimer: tout objet pour lequel on a souci qu’il ne se mêle pas à d’autres (en raison de sa valeur) ne peut pas être annulé. Voici un exemple: lorsqu’une courge impure est tombée parmi cent pures (non susceptibles d’impureté), l’impureté ne se propage pas, parce que l’on a égard à leur valeur et qu’on ne les laisse pas se mêler à d’autres; mais, si l’on n’avait pas ce souci (comme c’est le cas pour les bottes de verdure dont parle la Mishna), le tout serait annulé dans un même compte, et l’impureté se propagerait.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ה התרומה עולה מתוך החולין באחד ומאה בין בלול ובין שאינו בלול ר' יוסי אומר בבלול תעלה בשאינו בלול לא תעלה. כלומר אם התרומה בלולה היא בתוך כל החולין אז תעלה דבאיזו סאה שנוטל מהם תלינן דשל תרומה עלתה והשאר חולין אבל אם אינה בלולה בתוכן אלא שאינה ניכרת איזו היא של תרומה לא תעלה כלומר שאינה מתרת את השאר בהעלאת א' מהן משום דאינה מעורבת עם כל החולין לסמוך על מה שמעלה והשאר יתבטל בהן דשמא היא כולה בהשאר ואינה ניכרת:
והא תנינן א''ר יוסי וכו'. הרי אינו בלול התרומה בתוך כל החולין דאגודה בפני עצמה ואינה ניכרת ומעלה:
הוינן בעיין למימר. אליבא דרבי יוסי דה''ק דבר שהוא מקפיד על תערובתו אינו מעלה בשאינו בלול אבל דבר שאינו מקפיד על תערובתו וכגון באגודה שאינו מקפיד אם נתערבה אחת של ירק בתוך האחרת מעלה:
היאך עבידא. כלומר והרי איכא עוד לחלק בין דבר שאינו מקפיד לדבר המקפיד וקאמר קישות וכו' טהורין שאינן מוכשרין לקבל טומאה זהו שאינו מקפיד ואם הוכשרו אלו מקפיד הוא שלא תתערב בהן כדי שישארו אלו בטהרתן:
הדרן עלך המפרש
Troumot
Daf 25b
הלכה: סְאָה תְרוּמָה טְמֵאָה כו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה טֵבֵל מַעֲלֶה וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין. טֵבֵל מַעֲלֶה שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתָיו. סְפִיחֵי שְׁבִיעִית מַעֲלִין וְיִתְּנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא 25b אָֽמְרָה כֵן סְאָה תְרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְפָחוֹת לְמֵאָה תֵעָלֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָּחוֹת מִמֵּאָה הָא מֵאָה מַעֲלֶה. לֹא טֵבֵל הוּא.
Traduction
R. Hiya a enseigné: si les fruits inaffranchis où l’oblation est tombée sont cent fois supérieurs, ils l’emportent par le nombre, ainsi que les pousses de la 7e année agraire (bien que tous 2 soient des produits interdits); en restituant au cohen le saa tombé parmi les inaffranchis, on y désigne nominalement les dîmes (pour les libérer sous ce rapport), et quant au prélèvement analogue sur les pousses de la 7e année, on le donne à tous ceux qui peuvent en manger (155)(Sheviit 9, 9) (à plusieurs, afin que ce ne soit pas le profit d’un seul). R. Yossé dit que la Mishna exprime aussi cet avis, en disant: ''Si un saa d’oblation est tombé dans moins de cent parts profanes, etc., il faut le laisser pourrir'', parce qu’il y a moins de cent parts; si donc il y a cent autres parts équivalentes, elles l’emportent par le nombre, bien qu’elles soient inaffranchis.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר' חייה טבל מעלה וספיחי שביעית מעלין. בתוספתא פ''ו תני לה סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה אם היו של טבל עושין אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר ובתר הכי תני שם סאה תרומה שנפלה למאה שביעית הרי אלו יעלו פחות מכאן ירקבו והשתא מפרש הש''ס הא דקתני גבי טבל והגביהה לא תימא דוקא. אם הגביהה אבל לכתחילה לא אלא אף לכתחילה מעלה בטבל אם היו מאה כמו דתני גבי שביעית הרי אלו יעלו ומפרש ואזיל מה יעשה בשתיהן משום דבתוספתא לא קתני מה יעשה במה שמעלה מהשביעית:
טבל מעלה שם למעשרותיו. כלומר כדקתני דעושין אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר וכך הוא באותה סאה שמעלה ולשאר הטבל קורא להן שם תרומה או לתרומת מעשר על מקום אחר וספיחי שביעית מעלין וינתנו לאוכליהן וכר''א בפ''ט דשביעית גבי מי שנפלו לו פירות שביעית בירושה דקאמר ינתנו לאוכליהן כדפרישית שם:
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן. כלומר מהברייתא דהתוספתא שם לקמן שמעינן בהדיא כן דאפי' לכתחילה מעלה בטבל דקתני התם סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעה אם היו של טבל עושה אותן תרומות ומעשרות על מקום אחר. וגרסי' הכא לא תעלה וכצ''ל דהא קתני דעושה להמדומע תרומה ומעשרות על מקום אחר ואין כאן העלאה דפחות ממאה הן:
מפני שהוא פחות ממאה. לפיכך לא תעלה הא אם היו מאה מעלה תחלה כצ''ל. אף לכתחילה ולא טבל הוא אלא ש''מ דגם בטבל מעלה לכתחילה:
תַּמָּן תַּנִּינָן מַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה. חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פַּת וְשֶׁמֶן הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָה הִיא פַת הוּא שֶׁמֶן הוּא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָּקִייָא בָּעֵי חִיטִּין כְּפַת זֵיתִין כְּשֶׁמֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַמַּדְלִיק בְּפַת וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה יִשְׂרְפוּ עַצְמוֹתָיו. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מָהוּ לְהַדְלִיק. אָמַר לֵיהּ אַדְלִיק וּמַה דִנְפִיל לְשִׁבְטָךְ נְפִיל לָךְ. הַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁמֶן שֶׁהוּא מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי בָּא בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְךָ נְתַתִּיו לְמָשְׁחָה. לְמָשְׁחָה לִגְדוּלָה. לְמָשְׁחָה לְסִיכָה. לְמָשְׁחָה לְהַדְלָקָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (156)Pessahim 33b.: on peut éclairer avec du pain ou de l’huile d’oblation devenus impurs. Selon Hiskia, ce n’est vrai que pour le pain ou l’huile, non pour d’autres produits (de crainte que, par abus, on ne se permette d’en manger). R. Yohanan, au contraire, n’établit aucune distinction entre le pain ou l’huile et d’autres produits (il permet de les allumer tous). R. Judan de Cappadoce observe que le froment équivaut au pain et les olives à l’huile (s’ils sont impurs, on peut les allumer). R. Samuel bar Nahman dit au nom de R. Yohanan: celui qui s’éclaire avec du pain ou de l’huile d’oblation impure, mérite de voir ses os brûlés (de crainte d’abus). Aussi R. Samuel bar Nahman demanda-t-il à R. Yohanan s’il est permis de les allumer? Oui, répondit-il; et tu ne seras pas puni plus que le reste de toute ta tribu (qui a pris l’habitude d’en user ainsi). Tous reconnaissent (même R. Yohanan) qu’il est permis d’employer l’huile à l’éclairage, car R. Aba bar Hiya dit au nom de Yohanan qu’en vertu de ce verset (Nb 18): je te l’ai donné à cause de l’onction (de tes fonctions sacerdotales), on indique que l’huile sert au cohen en raison de son élévation en dignité, ou qu’il peut s’en oindre le corps, ou l’utiliser à s’éclairer.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בשלהי מסכת תמורה מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת כלומר מסיקין את התנור בפת ומדליקין בשמן:
לא שנו אלא פת ושמן. דפת זריק ליה בין העצים וממאיס והלכך לא חיישינן דאתי לידי תקלה דילמא אתי למיכל וכן שמן רמי ליה בכלי מאוס הא שאר כל הדברים לא דחיישינן דקאתי לידי תקלה:
ר' יוחנן אמר וכו'. דאין חילוק ואפי' בשאר כל הדברים מסיקין ומדליקין בהן ולקמן מסיק אליבא דר' יוחנן דגבי תרומה עצמה חייש טפי דס''ל דבמקום דאיכא למיחש שלא יבוא לידי תקלה חיישינן והלכך קאמר דידליק הכל מיד ולא יניחם דילמא אתי לידי תקלה:
ר' יודן קפודקייא בעי. אליבא דחזקיה דקאמר לא שנו אלא בפת ובשמן אם חטים הוו כמו בפת ומסיקין בהן וכן זיתים אם דינם כמו בשמן:
המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו. בתרומה טהורה קאמר דבטמאה תנינן דמדליקין בהן:
ר' שמואל בר נחמן בעא קומי ר' יוחנן מהו להדליק. בשמן תרומה טמאה הוא דבעא מניה דאילו בטהורה הא איהו גופיה קאמר משמיה דר' יוחנן דאסור וישרפו עצמותיו ואע''ג דבטמא תנינן בהדיא דמדליקין דילמא מתני' לא איירי אלא כדרמי ליה בכלי מאוס ואיהו בעא מניה אם מותר להדליק אף דלא רמי ליה בכלי מאוס. והשיב לו אדליק ומה דנפל לשבטך נפיל לך לפי שכהן היה וכלומר דהתורה התירה לך דשלך תהא להסיק ולהדליק אם נטמא וכדלקמיה:
הכל מודים בשמן. תרומה טמאה שהוא מתיר להדליק כך כדא''ר בא נמי הכי בשם ר' יוחנן:
למשחה לגדולה למשחה לסיכה. כלומר דרשינן תיבת למשחה שהיא לגדולה וכן כמשמעה לסיכה אם ראויה לכך שהיא טהורה דניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה למשחה להדלקה וכן דרשינן להדלקה אם אינה ראויה אלא לכך כגון שנטמאת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source