א''ר חנינא בר איסי לא תני בר קפרא. הכי לבית שמאי ואף על גב דמסתברא כן לב''ש אפ''ה תני דלדידהו תרם ועלה בידו מחמשים ועד ששים תרומה וא''צ לתרום אלמא דס''ל דא' מחמשים לא הוי עין רעה ממש ולא קרינן ליה עין רעה אלא לענין דלא תרם כאידך אבל לענין דליהוי תרומה מודו דאפי' אם תרם פחות מא' מחמשים ועד ששים דתרומה הוא וא''צ לתרום עוד:

לא צורכה דלא כמה דאנן אמרין תרם ועלה בידו א' מששים תרומה וכו'. כצ''ל כלומר דפריך הש''ס על הא דקאמר דב''ש מודו דעין רעה הוי א' מששים הא מסתברא דלא צריכא לן למימר לב''ש אלא כך דכמה דאנן אמרין במתני' להת''ק אם תרם ועלה בידו א' מששים תרומה היא וא''צ לתרום עוד יותר ואסיפא קאי הקושיא דסיים התנא תרם ועלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום ומפני שעד ששים אכתי שיעור תרומה היא לעין רעה ופחות מזה לא הוי תרומה גמורה וצריך שישלימה משום דכך הן השיעורים לעין יפה א' מארבעים ולבינונית מחמשים ולרעה מששים והשתא כן אנו צריכין לומר לב''ש דאם תרם ועלה בידו א' מחמשים הוא דהויא תרומה וא''צ לתרום עוד אבל בפחות מזה תרומה ויחזור ויתרום דהא לדידהו עין יפה א' משלשים והבינונית מארבעים ואם כן הרעה א' מחמשים הוא דהוי ואמאי קאמרת דמודו ב''ש בעין רעה דהוא א' מששים:

דא''ר לוי בר חינא כל המוציא מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום. דסוף שיתן לו הקב''ה ברכה וימלאו אסמיו:

הרעה מששים. אף לב''ש ואע''ג דלא מצי דרשי להא מסיפיה דקרא דוששיתם וגו' כדדריש הת''ק דהא אפקוהו לעין יפה אפ''ה ילפי מן הדא דר' לוי דלקמיה:

בינונית מארבעים מהדא דשמואל. דלדידהו דרשי הא דשמואל תן ששית וכו' וכדלעיל על הבינונית הוא דקאמר קרא הכי שתצרף החצי סאה עם הרובע והן ג' רבעין להחומר דאלו לעין יפה בעינן שתי ששיות שוות כדאמרן:

בש''א אחד מל'. הוי עין יפה טעמייהו דדרשי להאי וששיתם דסיפיה דקרא דשדי ליה ארישיה וה''ק ששית האיפה ועוד וששיתם וגו' וזה והיה בין לחומר החטים ובין לחומר השעורים דהא כבר למדנו דתרומותיהן שוות ותרי ששית האיפה להחומר הוי א' משלשים וזהו לעין יפה שיהיו שתי הששיות שוות מן האיפה והן סאה:

מה טעמא ועשירית החומר וגו'. בקרא דלעיל כתיב האיפה והבת תכן אחד יהיה לשאת מעשר החומר הבת ועשירית החומר האיפה אל החמר יהיה מתכונתו והאי קרא ניתן לדרוש הוא דמכיון דאמר האיפה והבת תוכן אחד ומדה אחת הן ומעשר החומר הבת ל''ל דכתב הדר ועשירית החמר האיפה אלא דבא ללמד על שני דברים הא' דהמפריש מעשרותיו כתיקנן אינו מפסיד כלום וזהו דקאמר מעשר החמר הבת וגו' דכשמפריש המעשר מן החומר כראוי אל החומר יהיה מתכונתו דסוף שיתמלא החומר על מתכונתו ומדתו כאלו לא נחסר כלום ומשום דהא הוה ידעינן אלו לא היה כתוב אלא ועשירית החמר אל החמר יהי' מתכונתו דשפיר נפקא מהאי יתורא דקרא ואכתי האיפה מיותר הוא אלא דבא עוד ללמד גם על התרומה שהוזכר שיעורה למטה במידת האיפה וה''ק ועשירית החומר האיפה וגו' כלומר ומה שאומר לכם עוד במדת האיפה לענין תרומה אל החמר יהיה מתכונתו שלא תפחתו ממדה זו לתרום מן החומר ששית האיפה וזהו אחד מששים להחומר והוא לעין רעה דלכל הפחות לא יתרום יותר מעט מזה:

אר''א כמות שהוא למוד במדה. ר' אלעזר פריך על דר' יוחנן דלדבריך דשלא יפחות הוא דקאמר אבל אם רצה להוסיף מוסיף א''כ קשיא הא התירו לו להשלים ולתרום אפי' במדה ולדידך אם נתכוין להוסיף אפי' במדה בתמיה הרי זה מרבה בתרומה הוא ומהיכי תיתי שיתירו לו לתרום במדה אם נתכוין להוסיף אלא ודאי כמות שהוא למוד בדוקא קתני:

כהנא אמר כמות שהוא למוד. הא דתנינן בעלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד בדוקא הוא שלא יפחות ולא יוסיף אלא כמות שהוא רגיל לתרום בכל פעם ור' יוחנן ס''ל דאפי' אחת על אחת הוא מוסיף והא דתנינן כמות שהוא למוד שלא יפחות מכמות שהוא למוד:

אבל אם אינו מתכוין לפטור את כריו. אלא להוספה בעלמא אפי' אחת על אחת הוא מוסיף דלתרומה הראשונה הוא שייכא וכמרבה בתרומה בפעם אחת הוא דהויא:

במתכוין לפטור את כריו. הא דקתני במתני' חזר והוסיף חייב במעשרות במתכוין לפטור את הכרי שלו בהוספה זו דהואיל והראשונה תרומה מאחת מהשיעורין היא מה שהוסיף אח''כ לשם תרומה לא חל עליה וחייבת במעשרות:

גמ' עד כדון וכו'. בעיא היא אם עד כאן לא תנינן במתני' דתורם כדעתו של בעה''ב כשאמר לו בפירוש צא ותרום לדעתי:

אלא כשהיה יודע וכו'. כלומר זה היה ידוע לו אבל לא א''ל הבעה''ב בפירוש צא ותרום לדעתי מי נימא דבכה''ג נמי תורם כדעתו שהרי ידוע לו דעתו או דילמא מכיון שלא אמר לו לדעתי תורם הוא כבינונית דמסתמא יסכים הבעה''ב לזה וקאמר נשמעינה מן הדא דקתני בסיפא אם אינו יודע דעתו של בעה''ב תורם כבינונית הרי דלא אמרו אלא מפני שאינו יודע דעתו הא יודע אע''פ שלא אמר לו צא ותרום לדעתי כמי שא''ל דאי לאו הכי לישמעינן רבותא טפי דאפי' יודע הוא דעתו כל זמן שלא אמר לו תרום לדעתי תורם כבינונית:

מתני' האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעה''ב. לפי מה שהוא יודע שהבעה''ב הוא בעל עין יפה או בעל עין רעה:

תורם כבינונית אחד מחמשים. דמסתמא דעתו בבינונית:

פיחת עשרה. על הבינונית ותרם אחד מארבעים או הוסיף עשרה ותרם א' מששים תרומתו תרומה דזה נתכוין לבינונית אלא שעלתה בידו כך או כך:

ואם נתכוין להוסיף. על הבינונית ואפי' אחת כגון שתרם אחד מארבעים ותשעה אין תרומתו תרומה:

מתני' המרבה בתרומה. יותר מכשיעור שאמרו חכמים:

רא''א. עד א' מעשרה וכול הוא להרבות הואיל ואשכחן שם תרומה בא' מעשרה שהיא תרומת ממעשר:

יותר מכאן. אין שם תרומה תלה על אותו היותר והוי כטבל הטבול למעשר ומדומע בתרומה ומה תקנתו יעשנה תרומת מעשר על שאר הטבל שלו הטבול למעשר:

אבל לא למקום אחר. וכן הנוסחא במשנה הדפוס אצל הגמרא ובנוסחת המשניות יעשנה תרומת מעשר למקום אחר וזהו כדתני ר' חייא כדמפרשינן בגמרא:

ר' ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה. מפרש טעמיה בגמ' דדריש ראשית דגנך דיו לראשית שהיא תרומה שיהא כדגן והוא השיריים כלומר דיו בכך שנקרא ראשית ואף שהוא מחצה כמו הדגן:

עד שישייר שם חולין. יכול הוא לעשות הכל תרומה ובלבד שישייר מקצת שישאר חולין ויהיו שיריה ניכרין והלכה כר''ט ור''ע:

א''ל ר' יוחנן. לחד מרבנן דא''ל הא דלקמן ושאל לו ממאן שמעיתא להא והשיב לו מן פלפול חברייא שמעית הא דא''ר ינאי דאפי' א' מאלף פוטר מן התורה:

א''ר מנא. דלית הלכתא ככל הני אלא דלית כאן שיעורא כלל לתרומה מן התורה דכתיב ראשית דגנך וגו' ואפי' כל שהוא נקרא ראשית ואפי' חטה א' פוטרת את הכרי מד''ת:

אחד למאה. כדאשכחן בתרומת מעשר דמפורש בתורה מעשר מן המעשר:

עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה. לפי שכל השיעורין הללו שנשנו במתני' מדבריהם הוא ואסמכינהו אקרא דיחזקאל:

א''ל. הדר קאמר ליה ר''ז דדילמא הדא דתנינן במתני' דידן דמינה גופא שמעינן דפטורה ממעשרות דקתני עלה בידו מששים וא' תרומה ויחזור ויתרום כצ''ל ולא תני עליה חזר והוסיף חייב במעשרות כדקתני בעלה בידו א' מששים ש''מ דהתם דוקא הוא שהתוספת חייבת במעשרות משום שהראשונה כשיעור תרומה מאחת מן השיעורין נתרמה ומה שחזר והוסיף אין לו דין תרומה וחייב במעשרות אבל הכא מכיון שעלה בידו מששים ואחד שהוא לאו כשיעור תרומה כלל מה שחזר ותרם להשלים התרומה הוא ויש לה דין תרומה ופטורה מן המעשרות:

ולא אגיביה. לא השיב לו כלום דהו''ל למיפשט מנפשיה:

א''ר זעירא לר' איסי היידא מתני'. איזו מתני' דאיפכא שמעינן מינה:

אתא ר' יוסי. וקאמר דר' איסי בשם ר''ל קאמר דפשוט ליה דאותה תוספת חייבת במעשרות ור' יוסי גופיה הקשה על זה ואמר המשנה אמרה כן בתמיה וכי לא איפכא שמעינן מהמתני':

אין. תימר לחיוב ניחא. וקאמר הש''ס דפשיטא דלחיוב קאמר דבשלמא אם לחיוב הוא ניחא הא דקאמר משום יחיד אני שונה אותה וזהו אליבא דר' יהודה דס''ל דאותה תוספת נתרמת אף שלא מן המוקף ואין לה דין תרומה ממש והלכך חייבת במעשרות אלא אין תימר לפטור קשיא ומה אם ר' יהודה דאית ליה שנתרמת אף שלא מן המוקף ואפ''ה פטור ממעשרות כשאר תרומה רבנן דלית להון דנתרמת שלא מן המוקף דלא התירו אלא במדה ומשקל ומנין לכ''ש דס''ל דפטור ממעשרות כדין שאר תרומה ומאי האי דקאמר משום יחיד אני שונה אותה אלא ודאי לחיוב ואליבא דר' יהודה קאמר:

מה. לאיזה צד הוא דקאמר דכיחידאה הוא שונה אותה אם לחיוב מזה או לפטור:

א''ל משום יחיד אני שונה אותה. אליבא דיחידאה אני שונה בדינה ומפרש ואזיל לענין מאי:

תוספת תרומה מה היא. אותה תוספת שהוא מוסיף בעלה בידו מששים ואחד דקתני יחזור ויתרום מה היא אם חייבת במעשרות או לא: