מַיי כְּדוֹן בְּשֶׁנִּתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. לֹא נִתְקָן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי פְּלוּגְתָא דְחִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ נִסְתַּייְמָה כָּל חִטָּה וְחִטָּה בִמְקוֹמָהּ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. דְּתַנֵּי רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אֵינוֹ מוֹצִיא לֹא עָלָיו וְלֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. עַד כְּדוֹן לֹא נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. נִתְקַן רוּבּוֹ שֶׁל כְּרִי. וְיָבֹא כְהָדָא הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִּרְיִין אֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר וְאֶחָד הִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעְשֵׂר מָהוּ שִׁיִּתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא שְׁאָלִין לְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָמַר לוֹן הַכְּסִיל חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. רִבִי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָה אֵין תּוֹרְמִין וְלֹא מְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואית דבעי מימר. לאידך גיסא דלא מספקא לן מידי בהאי דינא וכהדא דתני ראב''י ופליג אמתני' וס''ל דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר ושואל הש''ס אם עד כדון לא אמר אלא בלא נתקן רובו של כרי דאז בדין הוא דאינו מוציא ממנו אפי' עליו אבל אם ניתקן רובו של כרי מהו שהוא יכול להוציא ממנו עליו וקאמר ויבא הא כהדא דאמרינן לעיל בפ''ב בה''א היו לפניו שניי כריין וכו' דמסקינן דאין תורמין ומעשרין מזה על זה ומשמע דלעולם אינו יכול לתרום ולעשר מזע''ז אפי' ניתקן רובו של כרי וכרי דהא סתמא קאמר הפריש ממנו מקצת וכו' ואי איתא דמחלקינן ה''ל לפרש וה''ה נמי בדינא דמתני' אליבא דראב''י אפי' ניתקן רובו של כרי אין תורמין ומעשרין ממנו לא עליו ולא למקום אחר:
ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. כלומר אפי' אם ניתקן רובו של כרי פליג דאין מיעוט הטבל בטל ברוב המתוקן דמכיון שנתן דעתו להפריש התרומה נסתיימה כל חטה וחטה במקומה כאלו מצוין במקומו מה שהפריש ומה שניתקן לפי ערך שהפריש נתקן ומה שלא ניתקן לא ניתקן:
לא נותקן רובו של כרי פלוגתא וכו'. כלומר הך מילתא דאמרן תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דלחזקיה כדאמר ר''ל בשמיה דמיעוט הטבל הנשאר בכרי בטל הוא ברוב המתוקן שפיר הוא דמוקמינן המתני' אליבא דר''ל בשניתקן רוב הכרי ממילא שמעינן דאם לא נתקן רוב הכרי אינו יכול להוציא ממנו אפי' לתקן ולהשלים שיעור התרומה אי נמי דאי אמרינן דמוציא ממנו עליו מוציא הוא אף למקום אחר וכסברת ר''ל דלעיל:
בשניתקן רובו של כרי. הכא במאי עסקינן בשניתקן רוב הכרי באותו מקצת שהפריש כגון שהפריש סאה וחצי על מאה סאין וכיוצא בזה דעליו הוא דמוציא ממנו דר''ל לטעמיה כדאמר לקמן בשם חזקיה דטבל בטל ברוב כלומר טבל כה''ג שנשאר אינו מתוקן בהכרי בטל הוא ברוב המתוקן והלכך כיון דבלאו הכי אותו מיעוט הטבל לאו כטבל בעלמא הוא יכול הוא להוציא ממנו אם רוצה להשלים שיעור התרומה וליכא למיחש שמא מן המתוקן הוא מוציא משום דמה שהוא משלים אינו אלא מצד חומרא בעלמא שהרי מיעוט הטבל בטל ברוב הוא אבל למקום אחר אינו יכול להוציא דחיישינן שמא יעלה בידו מן המתוקן מכיון דניתקן רובו של הכרי:
מיי כדון. והשתא מ''ט דהת''ק דמתני' דמוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר:
אַף בְּטוֹעֶה כֵן. הָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתֵּי סְאִין וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹתָהּ הַסְּאָה שֶׁהוּא מַפְרִישׁ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ תְּרוּמָה עַל מָקוֹם אַחֵר. וְהָתַנִּינָן אֲבָל לֹא עַל מָקוֹם אַחֵר. תִּפְתַּר בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. נִיחָא בְּמַרְבֶּה בִּתְרוּמָה. וּבְמַעְשְׂרוֹת לֹא תַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעְשְׂרוֹת. 19a אֶלָּא טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִכֵּיוָן דּוּ אָמַר כָּל הַטֵּבֵל עָלָה בְיָדוֹ מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עָלָיו מַה בֵין מוֹצִיא מִמֶּנּוּ עַל מָקוֹם אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא טעמא דר''ל וכו'. כלומר אלא דבאמת לא ניחא ליה לר''ל להאי טעמא דאמרן לפירושא דמתני' והוא מקשי עלה דמכיון דהוא אמר וכו' כלומר אי דאמרינן דהכל מהטבל עולה בידו א''כ מ''ש לממנו עליו ומ''ש לממנו על מקום אחר והלכך הוא דקאמר דמפריש אותה הסאה יתירה על מקום אחר דלא חייש מידי להאי טעמא דאמרן לעיל:
אף בטועה כן. כלומר והשתא מעיקרא הבעיא היא דהיכי אמרת בטועה ומוסיף אם נמי אמרינן כן וכגון שהיה סבור שהיה חייב להפריש תרומה שתי סאין מן הכרי הזה שטעה שיש בו מאה סאין ואח''כ נמצא שאינו חייב אלא סאה אחת שאין כאן כ''א חמשים סאין והיכי דיינינן להאי דינא שהרי מה שהפריש להסאה יתירה בטעות הוא שהפריש ומכיון שכן אין כאן תרומה גמורה אלא סאה אחת ולא ידעינן איזו היא התרומה מאותן שתי סאין ואיזו היא ההוספה בטעות והיכי ליעבד דהא מיהת קרא שם תרומה על שתיהן ולאותו הכרי לא חלה התרומה כ''א על אחת מהן ואכתי לא אסיק לעיקר הקושיא עד לקמן:
ר' אימי בשם רשב''ל. קאמר דהדין הוא בכה''ג דאותה הסאה יתירה שבשתי סאין אלו מפריש ועושה אותה תרומה על מקום אחר ופריך עלה דהיינו קושיין דהא תנינן אבל לא למקום אחר דחיישינן דמזה ומזה עלה בידו וא''כ הכא נמי דהא לא ידעינן איזו היא תרומה ואיזו היא טעות וכשמפריש סאה אחת מהן על מקום אחר ניחוש דשמא יש בה מן המתוקן וא''א לפטור בה את הטבל של מקום אחר:
תיפתר במרבה בתרומה. כלומר הא לא קשיא דמידי דהוה דכמרבה בתרומה היא וכל אותן שתי סאין תרומה הן אלא שאינו מחויב על אותו הכרי כ''א סאה אחת ומכיון שקרא שם תרומה על שתיהן מפריש סאה אחת מהן על טבל של מקום אחר ונמצאו שתיהן תרומה כמו שאמר עליהן:
ופריך ניחא הא בתרומה דבה ודאי לק''מ דהא מותר להרבות בתרומה ואין כאן בית מיחוש דלא יהא שמרבה בתרומה הוא אלא דמכיון דבטעות הוא א''כ תהא אחת מהן תרומה על אותו הכרי ואחת על מקום אחר:
ובמעשרות. בתמיה וכי לא תני ר''ל מעשרות במתני' הא גם במפריש מקצת מעשרות תנינן הכי והרי אסור להרבות במעשר כדאמרינן לעיל בדמאי בפ''ה הלכה ב' המעדיף במעשרותיו מעשרותיו מקולקלין דלא חל שם מעשר כ''א על השיעור והשאר הוא טבל והרי כאן חצי מעשר וחצי טבל והשתא היכי ליעבד אם הוסיף במעשר בטעות דהא כאן א''א לומר דחל על הכל שם מעשר ומה שאינו צריך לאותו הכרי מפריש על מקום אחר דהא בכוליה דמעשר איכא ספיקא דאית ביה מעשר וטבל וכשמפריש ממנו על מקום אחר ניחוש דשמא מזה ומזה עלה בידו והיאך יכול לפטור את הטבל של מקום אחר במה שיש בו מן המתוקן:
משנה: מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו בִּמְגוֹרָה וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לְעָנִי מַפְרִיש עוֹד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון. שידוע לו בודאי מה שהוא עדיין קיים מהן אם כל השתי סאין קיימין מפריש שמונה סאין לאכול ואם חציין קיימין מפריש ארבעה סאין עליהן וכן כיוצא בזה והלכה כחכמים:
מפריש עוד שמונת סאין ואוכלן. כלומר יכול הוא להוציא עוד שמונה סאין מהמגורה ועשירית סאה ואוכל אותן על סמך אותן שתי סאין שנתן להלוי ולהעני דנמצאו שמונה סאין ומעט יותר מתוקנין הן ואינו חושש שמא כבר אכלו הלוי והעני מה שנתן להם או מקצתן ונמצא בשעה שמפריש לאכול כבר נאכלו או נאבדו אותן שתי סאין ואין מפרישין על האבוד אלא מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין:
וסאה לעני. האי סאה לאו דוקא דכיון שהוציא מהן סאה אחת למעשר אינו צריך להוציא למעשר עני מהתשעה סאין כ''א סאה פחות עשירית סאה:
ונתן סאה לבן לוי. בשביל המעשר לעשר סאין:
מתני' מי שהיו פירותיו במגורה. באוצר כדכתיב נהרסו ממגורות העוד הזרע במגורה:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּפוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עשו אותה כפועל שאינו מאמין לבעל הבית. כלומר הא דאמרי חכמים אינו מפריש עליהן אלא לפי חשבון שידוע לו שעדיין קיים מהן טעמא הוא מפני שעשו אותה כהאי דתנן בפ''ז דדמאי בהל''ג פועל שאינו מאמין לבעה''ב על המעשרות מתקן הוא בתורת דמאי מה שנותן לו הבעה''ב לאכול והכי נמי אין לו לסמוך על הלוי והעני שאומרין שקיימין הן עד שיודע בודאי אם קיימין הן או מקצתן ומפריש לאכול לפי חשבון והמותר יתקן אותו מספק וגריס להא שם בדמאי:
הלכה: כְּתִיב שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַחִיטִּים וְשִׁשִּׁיתֶם אֵֶת הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים. יָכוֹל תּוֹרֵם בַּחִטִּים אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים וּבַשְּׂעוֹרִים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָל תְּרוּמַת שֶׁיְּהוּ כָּל תְּרוּמוֹת שָׁווֹת. שְׁמוּאֵל אוֹמֵר תֵּן שִׁשִּׁית עַל שִׁשִּׁיתֶם וְנִמְצָא תוֹרֵם אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אָמַר רִבִּי לֵוִי כְּתִיב וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחוּז מִן הַחֲמִשִּׁים. כָּל שֶׁאַתָּה אוֹחֵז מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כְזֶה. מָה זֶה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אַף מַה שֶׁאַתְּ אוֹחֵז מִמָּקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כְזֶה. וְהָרָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים דִּכְתִיב וְשִׁשִּׁיתֶם אֶת הָאֵיפָה מֵחוֹמֶר הַשְּׂעוֹרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והרעה א' מחמשים. ילפינן להת''ק מדכתיב וששיתם את האיפה מחומר השעורים רמז לנו הכתוב גבי שעורים שהן רעות נגד החטים על שיעור עין רעה ומדכתיב וששיתם את האיפה אע''ג דכבר כתב האיפה ברישיה דקרא ולא הוה לי' למיכתב אלא וכן מחומר השעורים או וששיתם כן מחומר השעורים אלא ללמדנו דשדי האי וששיתם לכאן ולכאן כדאמרן לעיל דהאי וששיתם קחי נמי אחטים דרישיה תן ששית וכו' לרמז על עין יפה ושדי ליה נמי אבתריה ולפיכך הדר כתב כאן האיפה לומר דג''כ לרמז על ענין בפ''ע הוא דחדא ששית האיפה היא לעין רעה הנרמז בשעורים והוא חצי סאה להחומר שהוא ל' סאין:
כתיב וכו' אחוז. ומיותר הוא ללמד שכל שאתה אוחז לשיעור תרומה ממקום אחר ושאינה מפורש שיעורה בתורה הרי הוא כזה ומסתמא על הבינונית מרמז הכתוב דאלו על עין רעה הרי היתה שם תרומה קטנה ביותר מזו אחת מחמש מאות ממחצית תופשי המלחמה ועל עין יפה נמי לא מצית אמרת דהא שמעינן מקרא דיחזקאל שהיא אחת מארבעים ועל כרחך מה דרמיז לנו הכתוב כאן לשיעור תרומה ממקום אחר שיהא כזה על הבינונית הוא דרמיז:
בינונית א' מחמשים. לת''ק ילפינן מדאמר ר' לוי:
שמואל אמר תן ששית על ששיתם. כלומר דלכך חלקן וכתב גבי חטים ששית מלקמיה והדר וששיתם אבתריה לרמז על עין יפה לת''ק דמתני' וה''פ דקרא ששית האיפה מחומר החטים כשתתרום לחומר החטים תשער באיפה ותחלוק אותה לששה ויהיה חלק אחד חצי סאה והדר וששיתם כלומר לאחר שחלקת לששה חלקים תחזור ותחלוק כל חלק וחלק לשנים והיינו וששיתם שתחלוק עוד לשני פעמים ששה והן י''ב ויהיה החלק רובע סאה ועכשיו תן ששית וזהו חלק אחד ממה שחלקת בראשונה לששה והוא חצי סאה תתן ותצרף על ששיתם וזהו על חלק ממה שחלקתו בפעם שניה לשני פעמים ששה והחלק הוא רובע וכשתצרפם יהיו שלשה רבעי סאה וזהו שיעור התרומה לעין יפה הנרמז בחטים שהן יפות ונמצא תורם א' מארבעים שג' רבעין הן א' מארבעים להחומר שהוא ל' סאין:
ת''ל וכל תרומת כל. לעיל מיניה שם וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהיה והאי כל בתרא מיותר הוא ללמד שיהו כל שיעור תרומות מכל המינין שוות וא''כ למה חלקן הכתוב כאן לדרשה ולרמז על עין יפה כדשמואל לקמיה וכן על עין רעה כדלקמן:
יכול תורם בחטים אחד משלשים ובשעורים אחד מששים. כלומר מכיון דלא כתיב ששית האיפה מחומר החטים ומחומר השעורים יכול שתאמר דלכך חלקן הכתוב ללמד דתרומת החטים אינה כמו תרומת השעורים ולפיכך הדר כתב אחר החטים וששיתם להורות דקאי אלפניו ואלאחריו וה''ק ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה עוד להחטים והוו שתי ששיות האיפה לחטים והן סאה והוא אחד משלשים להחומר והדר קרינן נמי אדבתריה וששיתם האיפה מחומר השעורים לומר דמן השעורים תורם הוא ששית האיפה אחת הוא חצי סאה והוא אחד מששים להחומר ומשום דהו''א דלחטים הקפיד הכתוב שתהא התרומה בעין יפה בא' משלשים ובשעורים שאינם חשובים לא הקפיד ובאחד מששים סגי:
גמ' כתיב ששית האיפה. פסוק הוא ביחזקאל ורישיה דקרא הכי זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו' והחומר הוא ל' סאין כדכתיב לעיל מיניה ועשירית החומר האיפה והאיפה הוא ג' סאין וששית האיפה הוא חצי סאה:
משנה: שִׁעוּר תְּרוּמָה עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים. וְהַבֵּינוֹנִית מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה מִשִּׁשִּׁים. תָּרַם וְעָלָה בְיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים תְּרוּמָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם חָזַר וְהוֹסִיף חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. עָלָה בְיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד תְּרוּמָה וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד בְּמִידָּה בְמִשְׁקָל וּבְמִנְייָן. רִבִי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא מִן הַמּוּקָּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר אף לא מן המוקף. דקסבר תחלת התרומה היא מן המוקף ולא התוספת ואין הלכה כר' יהודה:
במדה וכו'. כלומר התוספת הזאת שהוא מוסיף יכול הוא לתרום במדה או במשקל או במנין אע''פ ששאר התרומה אינה נתרמת אלא מאומד אבל מן המוקף צריך לתרום התוספת כמו הראשונה:
עלה בידו מששים ואחד. הויא תרומה ויחזור ויתרום להשלים השיעור כמות שהוא למוד בכל פעם לתרום שכך היה בדעתו בתחילה:
חזר והוסיף. אח''כ לשם תרומה אותה התוספת חייבת במעשרות ומפריש הכהן ממנה המעשרות ואח''כ יאכלנה:
תרומה. דא' מששים נמי שיעור תרומה הוא לעין רעה וא''צ לחזור ולתרום ואע''פ שהיה מתכוין בתחלה לתרום יותר:
והבינונית א' מחמשים. אמילתיה דת''ק מהדר דלדידיה הבינונית א' מחמשים ועין רעה שהוא הכילי א' מששים ולא יפחות מזה אבל לב''ש דס''ל עין יפה אחד משלשים הבינונית לדידהו אחד מארבעים כדאמר בגמרא והרעה פליגי אמוראי אליבא דב''ש ומסיק לדידהו דהרעה מחמשים ולענין שאם תרם שא''צ לתרום שיעורו מחמשים עד ששים:
מתני' שיעור תרומה עין יפה אחד מארבעים. הנדיב לב ומפריש בעין יפה תורם אחד מארבעים:
19b פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא נִשְׂרְפוּ הַפֵּירוֹת הַתְּרוּמָה בְטֵילָה. נִשְׂרְפָה הַתְּרוּמָה לִכְשֶׁיֵאָֽכְלוּ הַפֵּירוֹת קָֽדְשָׁה הַתְּרוּמָה לְמַפְרֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשרפה התרומה מהו. וקאמר דלכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע כלומר דמסתברא הוא שכבר יצאו הפירות מטיבלן ואף על פי שאין כאן תרומה מכל מקום כבר קדשה למפרע שבשעה שקרא שם תרומה קיימת היתה ויכול לאכול הפירות על סמך אותה התרומה שכבר כתרמה וה''ה במעשר:
פשיטא הדא מילתא נשרפו הפירות. אם הפריש תרומה על פירות ועדוין לא נתנה להכהן וה''ה במעשר ולא נתנו להלוי ואח''כ נשרפו הפירות הרי התרומה בטילה שלא היה דעתו לקראה תרומה אלא על אותן הפירות וכיון שנאבדו ונשרפו אין כאן תרומה לחול ונשארת היא בטבלה וצריך לתקן אותה וכן במעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source