Troumot
Daf 15b
הלכה: 15b מַה נָן קַייָמִין אִם בְּמַמְחִין אַף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֵי וְאִם בְּשֶׁאֵינָן מַמְחִין אוּף רַבָּנִין מוֹדִייִן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר סְתָמָן אֵינָן מַמְחִין וְרַבָּנִין אָֽמְרִין סְתָמָן מַמְחִין.
Traduction
De quel cas la Mishna (3)Yebamot 113aÊ; Gitin 82b. parle-t-elle? Si les 2 associés sont aptes au prélèvement (et qu’il est indifférent lequel des deux prélève), R. aqiba doit reconnaître, aussi bien que les autres sages, la validité de la première oblation seule; s’il s’agit du cas d’inaptitude au prélèvement, les rabbins doivent aussi bien reconnaître que R. aqiba, la validité de chaque oblation? En effet, il s’agit seulement de l’ordinaire: or, selon R. aqiba, lorsqu’on ne précise pas la qualité des individus, on les déclare inaptes (et chaque oblation sera valable). au contraire, selon les autres sages, on les déclare en ce cas aptes à prélever l’oblation (et dès lors, la première seule sera valable).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה אנן קיימין. במתני':
אם בממחין. כלו' בשידוע שהן ממחין ומקפידין זע''ז בכל דבר שייעשה ברצון שניהם אם כן בזה לא הוי פליג ר''ע ואף הוא יודה לחכמים דתרומת הראשון תרומה היא דהא ודאי חדא תרומה צריכה ולא סגי בלא''ה והראשון שתרם לא היה צריך ליטול רשות מחבירו משום שבזה ודאי לא יקפיד השני שעכ''פ צריכין הן לתרום אלא דתרומת השני לא הויא תרומה כלל שהרי ראה שחסר מן הכרי ממה שהיה והו''ל למישאליה להראשון אם זה שנחסר מחמת התרומה הוא שכבר תרם ממנו ולא היה לו לתרום בלתי ידיעת חבירו ובהא לכ''ע תרומת השני אינה תרומה:
ואם בשאינן ממתין. שידוע הוא שאין מוחין ומקפידין זה על זה כ''א כל אחד מתרצה במה שעושה חבירו א''כ בזה אוף רבנן מודין לר''ע דתרומת שניהם תרומה היא דמכיון שהשני יודע שחבירו מתרצה בכל מה שעושה לא היה צריך לו לשאול אם כבר תרם או זה שנחסר מחמת דבר אחר הוא משום דסמכה דעתיה דאף אם תרם חבירו מ''מ יתרצה ג''כ למה שאני תורם וכיון שכן חלה שם תרומה גם על מה שתרם השני לכ''ע:
אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בסתם שאינו ידוע אם הן מקפידין זה על זה או לא דר''ע סבר סתם שותפין אינם ממחין זה על זה וסמכה דעתיה דהשני שיתרצה הראשון גם לתרומתו אפי' אם כבר תרם הוא וחכמים סברי דסתמן כממחין זה על זה והלכך תרומת הראשון מיהת תרומה היא לכ''ע כדאמרן דעל תרומה חדא אינן צריכין לטול רשות זה מזה והשני הוא דהיה צריך לשאול לחבירו מאחר שראה שנחסר מן הכרי דשמא כבר תרם חבירו ולא יתרצה על מה שיתרום עוד ולא הויא תרומתו תרומה:
Troumot
Daf 16a
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה סְאָה שֶׁל רִאשׁוֹן חֶצְייָהּ טֵבֵל וְחֶצְייָהּ תְּרוּמָה טְבוּלָה לְמַעְשְׂרוֹת. סְאָה שֶׁל שֵׁנִי חֶצְייָהּ תְּרוּמָה וְחֶצְייָהּ טֵבֵל טְבוּלָה לַכֹּל לֹא צוּרְכָא דְלֹא. חֲצִי סְאָה שֶׁל שֵׁנִי מַהוּ שֶׁתִּפְטוֹר חֲצִי סְאָה שֶׁל רִאשׁוֹן. 16a נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אֲרִיסְטוֹן אַייְתֵי פֵּירִין וְשִׁייֵר גַּו סַקָּא וְתָרַם. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר חֲזָקָה עַל הַכֹּל תָּרַם.
Traduction
– Selon l’opinion de R. aqiba, lorsque le premier a prélevé un saa (soit sur une quantité de 50 saas), la moitié seule sert d’oblation; et l’autre moitié, n’étant pas libérée de cette sorte, reste soumise à tous les droits (c.-à-d. à l’oblation et aux dîmes); le second, au contraire, en opérant le prélèvement d’un saa, a évidemment porté sa pensée sur tout le reste, la moitié du saa sera l’oblation et l’autre moitié restera soumise à la dîme non encore donnée. Tout cela va de soi, l’on a seulement voulu dire ceci:est-ce que le demi-saa devenu sacré par le prélèvement du second associé libère du droit d’oblation le demi-saa resté inaffranchi par la première opération? (le second acte s’applique-t-il à tout ce qui reste, ou non)? On peut déduire la réponse sur cette question de ce qui suit: il arriva à Ariston de prendre une partie de ses fruits, de laisser par mégarde le reste dans son sac et de prélever l’oblation; on exposa le fait à R. Yossé pour savoir son avis à cet égard, et il répondit qu’en principe l’oblation se rapporte à tout ce que l’on a, sous la main, ou non (et il en sera de même pour le demi-saa inaffranchi du premier associé; le second acte de prélèvement l’y englobera).
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דר' עקיבה. השתא שואל הש''ס במאי הוא דקאמר ר''ע תרומת שניהן תרומה ואם כל אחת ואחת כולה תרומה הויא או דחציה של זה וחציה של זה מצטרפין לשיעור תרומה וכתרי בעיות הן וחדא מגו חדא קמיבעיא ליה כדמוכח מהפשיטות דלקמן:
סאה של ראשון חצייה טבל וחצייה תרומה טבולה למעשרות. כלומר דאי נימא דה''ק תרומה משניהן תרומה היא דחצייה של זה תרומה וחצייה של זה תרומה ומצטרפין לכשיעור וכגון שהיה בכרי חמשים סאין וסאה אחת שיעור תרומה היא והשתא אי נימא הכי דלא הויא כל סאה שהפריש זה ושהפריש זה כולה תרומה כ''א החצייה מכל אחד ואחד א''כ מסתברא הוא דבהא מיהת מחלקים בין תרומת הראשון שקדמה ובין תרומת השני שאחריה דתרומת הראשון החצייה של סאה נשארת טבל דלא קדשה לתרומה כ''א חצייה וחצייה השני הוא דהויא תרומה ואין כאן תרומה לגמרי דלפטור הסאה משאר מעשרות כדין תרומה ממש שהרי אינה תרומה כולה עד שתצטרף לחצייה של תרומת השני והלכך כיון דבכל הסאה יש כאן חצייה טבל וחצייה תרומה אינה נפטרת אותה חצייה של הסאה משאר מעשרות כ''א מתרומה גדולה מיהת נפטרת היא שא''צ להפריש עליה תרומה ממקום אחר דהא היא קדמה לתרומה שניה ודי בזה שנחמיר לענין שאר מעשרות שצריך להפריש מאותה חצייה של הסאה כולה אבל תרומה גדולה ודאי א''צ להפריש עליה כלל והיינו דקאמר טבולה למעשרות כלומר החצייה טבל שאמרנו טבל למעשרות היא ולא לתרומה גדולה כדאמרן:
סאה של שני חצייה תרומה וחצייה טבל טבולה לכל. כלומר ואותה הסאה תרומה של השני בדין הוא דנימא בה דהחצייה תרומה וחצייה השני טבל ממש הוא וטבולה לכל אפי' לתרומה גדולה וטעמא דמכיון דתרומת השני מצד חומרא היא ר''ע דס''ל דתלינן מסתמא שהראשון יתרצה להשני כדלעיל א''כ החצייה של הטבל שבה נאמר כטבל לגמרי הויא דלא דמיא לסאה תרומה של הראשון דהתם מן הדין הוא דהואיל וקדמה ליהוי תרומה לגמרי אלא דמחמרינן על החצייה ולפיכך די שנחמיר לעשות החצייה טבל למעשר ולא לתרומה אבל סאה תרומה של השני איפכא הויא דהחצייה תרומה דאמרינן בה מצד החומרא היא וחצייה טבל נשארת כמו שהיתה והלכך טבולה לכל היא:
לא צורכה דלא חצי סאה של שני וכו'. זו בעיא אחריתא היא ובדרך את''ל מיתפרש כלומר דאת''ל הכי אליבא דר''ע א''כ הא מסתברא היא לחלק בין חצי סאה של ראשון לבין חצי סאה של שני וכדאמרן ולא צריכא דקמיבעיא לן השתא אלא אי נימא דלפ''ז חצי סאה של שני מהו שתפטור חצי סאה של ראשון וכלומר אם יכול להפריש המעשר ממנה על חצי סאה של הראשון מי נימא דהואיל ושתיהן טבל הן מפריש ממנה על של ראשון או דילמא כיון דאחת מהן טבל לכל היא ואחת אינה טבל כ''א למעשר אינו יכול להפריש מזו שטבולה ממש על זו שפטורה מתרומה גדולה ואינה טבולה כ''א למעשר:
כשמעינה מן הדא. דלקמיה ועיקר הבעיא נפשטה דלא אמרינן חצייה טבל וחצייה תרומה לא בזו ולא בזו אלא שתיהן תרומה הן כהדא עובדא דאריסטון שם האיש כנזכר בסוף מס' חלה הביא פירות ושייר מהן בתוך השק שלא הוציא כולן ותרם מאלו הפירות שהוציא ושאלו לר' יוסי אי נימא דלא תרם כ''א על אותן פירות שהוציא וצריך שיתרום שניה על אותן פירות שנשארו בהשק והשיב חזקה על הכל תרם וכן הכא נמי אמרינן אף אליבא דר''ע דחזקה על הכל תרם כל אחד ואחד ותרומת שניהן תרומה דקאמר כל סאה של כל אחד שתרם תרומה היא:
מַה כְשִׁיעוּר תּוֹרָה אוֹ כְשִׁיעוּר חֲבֵירָיו. אִין תַּעַבְדִּינֵיהּ בְּשִׁיעוּר תּוֹרָה לֵית רִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין. אִין תַּעַבְדִּינֵיהּ כְּשִׁיעוּר חֲבֵירָיו רִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין.
Traduction
– ''R. Yossé dit: si le premier a prélevé l’oblation selon la mesure prescrite etc.'' Entend-on par cette mesure celle que prescrit la loi (une parcelle quelconque), ou la mesure des rabbins (1/50)? Voici la différence: s’il est admis que la mesure biblique (indéterminée) suffit, R. Yossé émettrait un avis contraire à celui des autres sages; s’il prescrit au contraire la mesure adoptée par ses collègues (1/50), il indique par là qu’il partage leur avis.
Pnei Moshe non traduit
מה כשיעור. אדברי ר' יוסי דמתני' קאי ומאי אם תרם הראשון כשיעור דקאמר אם כשיעור תורה שהוא א' מחמשים ושיעור תורה דקאמר שיעור המפורש בתורה במקום אחר הוא דאין שיעור תרומה גדולה מפורשת בתורה ואפי' חטה אחת פוטרת את הכרי מד''ת אלא שחכמים נתנו שיעור לבינונית א' מחמשים וסמכו על א' מחמשים המפורש בתורה גבי תרומת מדין או דילמא כשיעור דקאמר היינו כשיעור חביריו כלומר לפי מה שרגיל חבירו זה ושאר חביריו לתרום תרומותיהן אם בפחות או ביותר:
אין תעבדינה וכו'. וקאמר הש''ס דהנ''מ מזה דאם אנחנו מפרשין לדברי ר' יוסי שהוא על שיעור תורה א''כ לית ר' יוסי כרבנן כלומר דלא שייך דבריו כלל לסברת רבנן אלא דתלי במידי אחרינא דהואיל והראשון תרם כשיעור תורה שוב אין תרומה אחר תרומה אבל אם תפרש כשיעור חביריו א''כ אזלא טעמא דר' יוסי כסברת רבנן דהואיל והראשון תרם כשיעור שרגיל גם השני לתרום אמרינן דמסתמא יכול הוא למחות ביד השני על תרומתו דלמה לו שיתרום עוד והרי גם הוא תרם כפי השיעור שרגיל הוא זה כדפרישית במתני':
וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל דְּרֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִדְבָרִים. תִּיפְתָּר כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ לֵךְ וּקְבַע בַּצָּפוֹן וְהָלַךְ וְקָבַע בְּדָרוֹם.
Traduction
N’est-ce pas en contradiction avec ce que R. Simon b. Lakish dit ailleurs (106)Cf. mme sŽrie, (Gitin 4, 1) ( 45c)., que l’on ne peut pas annuler verbalement un ordre donné? (comment donc notre Mishna le permet-elle)? Il est possible, répondit-on, que l’on ait dit à l’un des fondés de pouvoir de prélever l’oblation au nord du monceau et qu’on l’a prise au sud (en ce cas, elle est nulle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולית הדא פליגא על דר''ל. דאמר ברפ''ד דגיטין דאין אדם מבטל שליחותו בדברים דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ובמתני' קתני ביטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה. וקשיא לר''ל:
תיפתר. למתני' בששינה שליחותו כגון שאמר לו הבעה''ב לך וקבע לי התרומה בצפון של הכרי והלך וקבע בדרום והלכך כשזה ביטל שליחותו מקודם אין תרומתו תרומה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַדְּרוֹכוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהִלְּכוּ בָּהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב מְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד. וְהָתַנֵּי הַפּוֹעֲלִין שֶׁתָּֽרְמוּ אֶת הַבּוֹר אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. וְאִם הָיָה הַבּוֹר קָטָן אוֹ שֶׁהָיוּ הַבַּעֲלִין אֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁאֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן. הָא אִם אֵין אֲחֵרִים מְשַׂכְשְׂכִין בָּהֶן אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. מַה כְדוֹ כָּאן בְּיַיִן וְכָאן בְּשֶׁמֶן. וְלֹא הוּא יַיִן הוּא שֶׁמֵן. יַיִן טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה. שֶׁמֶן אֵין טוּמְאָתוֹ מְצוּיָה.
Traduction
R. Yohanan dit: dès que les ouvriers compagnons du pressoir l’ont parcouru en long et en large, ils ont rendu la cuve impure (par leur contact probablement impur). Mais n’a-t-on pas enseigné (107)Tossefta sur ce traitŽ, 1.: lorsque les ouvriers ont prélevé l’oblation sur la cuve, elle est nulle; mais, si la cuve est petite, ou si d’autres propriétaires viennent y fouiller (desquels on craint un contact impur) l’oblation est valable; Or elle l’est, bien que d’autres viennent y fouiller (et l’exposent à l’impureté); sans cette considération, l’oblation serait nulle (comment donc se fait-il qu’ici on le permette lorsque les ouvriers du pressoir y passent)? Qu’y a-t-il à répondre à cela? Voici la différence: ici, pour le vin (susceptible de suite d’impureté), on autorise l’oblation; tandis que pour l’huile, moins exposée, l’oblation ne serait pas valable; Mais n’est-ce pas la même règle pour le vin et pour l’huile? -Non, le contact du vin est plus fréquent (chacun voulant le goûter) que celui de l’huile.
Pnei Moshe non traduit
הדרוכות וכו'. טעמא דסיפא דמתני' קאמר דהפועלין יש להן רשות לתרום בענבים דרוכות לפי שמכיון שהילכו בהן שתי וערב כבר הן מקבלין טומאה ומטמאין את הבורמיד וכדפרישית במתני':
והתני. בתוספתא פ''ק הפועלין וכו' והכי גריס שם ואם היה הבור קטן ואחרים משתמשין בו תרומתו תרומה. וכאן יש ט''ס בהעתקה:
מפני שאחרים משכשכין. בו ידיהם ומשתמשין בו הוא דאמרינן תרומתן תרומה דחיישינן שמא אח''כ יטמאו את הבור הא אם אין אחרים משתמשין ומשכשכין בו לא חיישינן ואין תרומתן תרומה וקשיא על דר' יוחנן דקאמר מכיון שהילכו בדרוכות שתי וערב מטמאין את הבור מיד:
מהו כדון. והשתא מ''ט דמתני' דיש להם רשות לתרום בדרוכות מפני חשש טומאה:
כאן ביין. מתני' בבור של יין וכאן בתוספתא בבור של שמן מיירי:
ולא הוא יין הוא שמן. הלא הכל אחד הוא לענין חששא זו ומ''ש יין משמן. ומשני לפי שהיין יותר טומאתו מצויה שיד הכל ממשמשין בו שרוצין לטעום אותו אבל שמן אין טומאתו מצויה כל כך והלכך לא חששו אלא אם כן רואין שאחרים משתמשין ומשכשכין בו:
תַּנֵּיי מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הָעֲנָבִים מִשֶׁהִילְּכוּ בָהֶן שְׁתִי וָעֵרֶב. מֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין אוֹתָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשֶׁיּוֹצִיא אֶת הַשֵּׁנִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִשֶׁיּוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּאי וְהָרַבִּים נָהֲגוּ כְבֵית הִלֵּל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן נִרְאִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי בִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ. וְדִבְרֵי בֵית הִלִּל בַּזְּמַן הַזֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא מוֹצִיא תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמְטַמְּאִין אֶת הַבּוֹר מִיַּד·
Traduction
On a enseigné: à partir de quel moment prélève-t-on l’oblation des raisins? Après qu’on les a parcourus en long et en large. A partir de quand propagent-ils l’impureté? Selon Shammaï, après la remise de la seconde dîme; selon Hillel, dès la remise de la première dîme (celle-ci comprenant l’oblation de la dîme, ou 100e sacré).R. Yossé dit: l’avis de Shammaï sert de règle. Pourtant, beaucoup de personnes ont adopté l’opinion de Hillel. R. Simon dit: l’avis de Shammaï semble s’appliquer à l’époque où le Temple de Jérusalem existait encore (où l’on y apportait la seconde dîme, qu’il faut manger à l’état pur); tandis que l’avis de Hillel s’applique au temps actuel (où le Temple n’est plus, et l’on n’a pas à se préoccuper de la pureté de la 2e dîme). Les autres sages ne partagent ni l’avis de Shammaï, ni celui de Hillel; selon eux, dès que l’on a prélevé l’oblation et l’oblation de la dîme, ils rendent la cuve impure par leur contact.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג מאימתי תורמין את הענבים משהילכו בהן שתי וערב משום דחיישינן שלא יטמאו כדלעיל:
מאימתי מטמאין אותן. כלומר ומאימתי מותר לטמא אותן ואין צריכין ליזהר עוד בהן. וה''ג בתוספתא בית שמאי אומרים משנטל מעשר ראשון ובית הלל אומרים משינטל מעשר שני וכאן היא הגי' נכונה כדמוכח מלקמן ושם נהפכה בטעות:
נראין דברי ב''ש. לפי הגי' דהכא דאמרי משיוציא מעשר שני נראין דבריהם בזמן המקדש שהיה צריך להעלות מעשר שני לירושלים ולאכלו בטהרה והלכך היו צריכין להזהר משום טומאה עד שיוציאו אותו ונראין דברי ב''ה בזה''ז שא''צ להזהר מטומאתו:
אלא מוציאין תרומה ותרומת מעשר. ובתוספתא גריס תרומה ומעשרות. כלומר כל המעשרות ובין אם שנת מעשר ראשון ושני או מעשר ראשון ועני ואח''כ מותר לטמאות את הבור מיד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source