Troumot
Daf 11b
מַתְנִיתָא בְּכֵלִים גְּדוֹלִים אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מְמַלֵּא הוּא אָדָם כֵּלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָיו וּמַטְבִּילוֹ. וְתַנֵּי נָפַל דְּלָייוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר נָפַל כֵּלָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין חַד אָמַר בְכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְּאַב הַטּוּמְאָה. 11b וְחָרֵינָה אָמַר בְכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִּוְולַד הַטּוּמְאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר בִּוְולַד הַטּוּמְאָה לְמָאן דְּאָמַר בְּאַב הַטּוּמְאָה וַאֲפִילוּ בְחוֹל טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְּטָהֳרָה.
Traduction
La Mishna parle de grands vases (77)Cf. mme sŽrie, (Shabat 2, 7) ( 5b, bas), et Betsa, 2, 2 ( 61b), o tout ce passage est reproduit.;mais, pour de petits vases, on peut agir par ruse (les tremper comme si l’on en buvait) et leur faire prendre de cette façon détournée un bain de purification. De même, R. Oshia enseigne que l’on peut aussi (pour les grands vases) remplir d’eau le vase impur qui se trouve déjà dans le puits, afin de le purifier de cette façon détournée. On enseigne encore: lorsque le seau (impur) ou un vase est tombé dans le puits, on peut l’emplir complètement d’eau (puisqu’il y est déjà) et le purifier de cette façon détournée. Il y a à ce sujet divergence d’avis entre deux rabbins: l’un dit qu’il s’agit de vases devenus impurs au 1er degré; l’autre qu’il s’agit de vases devenus impurs au 2e degré (par contact d’un autre devenu impur). Ce dernier objecta au premier: selon toi (s’il s’agit d’une impureté de 1er ordre) est-ce que, même en semaine, il ne faut pas attendre que le soleil se soit couché à la suite du bain, avant de s’en servir (78)Comment donc se fait-il qu'au cas o l'acte est involontaire, il est permis d'en profiterÊ?? C’est qu’il s’agit ici du cas, répondit-il, où l’on veut seulement se servir d’objets profanes à l’état pur (alors, le cohen purifié du jour, teboul yom, peut en manger).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בכלים גדולים. גרסי' להא לקמן ס''פ במה מדליקין ובפ''ב דביצה בהלכה ב' והתם היא דשייכא ואיידי דאיירי במתני' מטבילת כלים מייתי לה הכא דתנן שם חל י''ט להיות אחר שבת בש''א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה''א כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה קאמר מתני' דלדברי הכל אין מטבילין כלים בשבת ובי''ט בכלים גדולים מיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ונראה הוא שלהטביל מטומאתן נתכוין אבל בכלים קטנים שדרך לשאוב בהן מים מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך מטבילן מטומאתן:
ותני ר' הושעיא כן ממלא הוא אדם. בתוך כלי טמא מים מן הבור ומערים עליו בכך ומטבילו:
ותני. עוד בברייתא אחת כן נפל דליו או כליו בתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן מטבילן מטומאתן:
תרין אמורין. פליגי באוקמתא דמתני' חד מוקי לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דה''ט דהואיל וטומאה דמדאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילן בשבת ובי''ט שהרי אינם ראוין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה והואיל והך טומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילן בי''ט להשתמש בהן היום:
ואחרינא אמר בכלים שנטמאו בולד הטומאה. כלומר אפי' נטמאו בולד הטומאה אין מטבילין בי''ט דס''ל דאין הטעם משום הערב שמש אלא מפני שהוא מתקן את הכלי בי''ט ואפי' בטומאה דרבנן אסור דהא מיהת מתקן הוא שקודם לכן לא הי' ראוי להשתמש בו מדרבנן:
מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה. וכך היא הגירסא בפ''ב דביצה ונכונה היא ובסוף פ' במה מדליקין מסורסת ובטעות היא והך קושיא מהמתני' דס''פ במה מדליקין היא דתנינן דספק חשיכה אין מטבילין את הכלים ומותיב האי מ''ד בולד הטומאה למ''ד באב הטומאה דלדידך דאמרת דטעמא הוה משום דבעי הערב שמש א''כ מאי איריא דקתני בין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא אפי' בחול אין מטבילין ביה''ש דהרי טעון הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא ושמא ישתמש בהן מיד:
א''ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר לא כדקס''ד דטעמא דידי גבי שבת ויו''ט משום הערב שמש הוא וקא מקשית לי על הא דאוקימנא דמתני' דספק חשיכה ג''כ בשנטמאו באב הטומאה מיירו הא אפי' ביה''ש דחול אסור דלא היא דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ולכך הוא מטבילן והרי לחולין אינו צריך הערב שמש דלא אמרו הערב שמש אלא בתרומה וקדשים ואפי' למעשר לא בעי הערב שמש כדתנן בפי''ד דנגעים טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו' וא''כ אפי' בשבת וי''ט עצמו היה מותר להטביל כדי להשתמש בהן חולין בטהרה והוה לך למיפרך פירכא דעדיפא טפי מדידך דהא במתני' דביצה וכן במתני' דספק חשיכה סתמא קתני ומשמע אפילו הך טבילה אסור אלא דליתא כלל לס''ד דידך דטעמא דידי לאו משום הערב שמש הוא אלא משום דמתקן הוא והלכך דוקא אם נטמאו באב הטומאה דטמאין מדאורייתא הן הוי תיקון אבל אם נטמאו בולד הטומאה הואיל ומדאורייתא טהורין לגמרי הן לא הוי כמתקן והשתא ניחא נמי דמתני' דספק חשיכה דבשנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אף בביה''ש דשבת דמתקן הוא:
רִבִּי ירְמְיָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי אִישָּׁה פִיקָחַת מַדִּיחָה כּוֹס כָּן קְעָרָה כָן תַּמְחוֹי כָן. נִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת בֵּיתָהּ בַּשַּׁבָּת.
Traduction
R. Jérémie ou R. Zeira dit au nom de R. Hiya b. Ashe: une femme habile nettoie là les coupes, ailleurs les pots et plus loin les marmites, de façon à nettoyer successivement toutes les chambres le samedi d’une façon détournée.
Pnei Moshe non traduit
אשה פקחת. גרסינן להא שם ובפרק אלו קשרים והתם שייכא ואיידי דמיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי לה אגב גררה כדרך הש''ס הזה. ועל הא דלעיל התם איתאמרת דתני להאי ברייתא מדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשבת שחרית וכו' ומן המנחה ולמעלה אסור ובכוסות מותר שאין קבע לשתיה ועלה א''ר ירמיה ור''ז אשה פקחת הרוצה לרבץ את ביתה בשבת מדיחה כוס כאן וקערה כאן ותמחוי כאן ונמצא הבית מתרבץ מאליו בשבת:
Troumot
Daf 12a
רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵּן הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. בְּשׁוֹגֵג בְּאִיסּוּר וּבְמֵזִיד בְּאִיסּוּר. תַּנֵּי הַמְבוּשָּׁל בְּשַׁבָּת שׁוֹגֵג יֵאָכֵל מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ. 12a בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. רַב כַּד הֲוֵי מוֹרֵי בַּחֲבוּרָתֵיהּ מוֹרֵי כְּרִבִּי מֵאִיר. בְּצִיבּוּרֵי כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הוֹרֵי לוֹן. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה כָּל דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְמֵזִיד אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים לֹא יֵאָכֵל וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין חַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֶת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ בְּמֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. בָּעִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן אַתְּ מַה אַתְּ אָמַר אָמַר לוֹן אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. שָׁמַע רַב חִסְדָּא וָמַר הוּתְּרוּ שַׁבָּתוֹת לֹא כֵן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַשּׁוֹכֵחַ תַּבְשִׁיל עַל גַּבֵּי כִירָתוֹ בַשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. נֶחְשְׁדוּ שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין מֵזִידִין וְאוֹמְרִים שְׁכֵיחִין הָייִנוּ וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַשּׁוֹכֵחַ. וְאַתְ אָמַר הָכָא הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מַנִּיחִין וְלֹא נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְבַשְּׁלִין. קָֽנְסוּ בְמַנִּיחַ וְלֹא קָֽנְסוּ בִמְבַשֵּׁל.
Traduction
R. Samuel dit au nom de R. Abahou: lorsqu’il est question de transgression involontaire, il s’agit del’ignorance de l’acte; et, en traitant de transgression volontaire, il s’agit bien d’un acte commis en connaissance de cause, mais dont on ignore la défense. R. Yossé dit que la Mishna s’exprime ainsi: ''Celui qui le samedi aura rédimé des produits ou les aura fait cuire par inadvertance pourra en manger; mais, en cas de transgression volontaire, c’est interdit''. C’est à ce sujet qu’il est dit: la transgression involontaire est l’ignorance de l’acte même; et la transgression volontaire est relative à l’acte commis sciemment, mais en ignorant qu’il est interdit (en ce dernier cas, l’acte est nul). On a enseigné (79)Cf. Babli, Shabat 38aÊ; Baba Qama 71aÊ; Hulin 15a.: Si quelqu’un a fait cuire le samedi un mets par inadvertance, il peut le manger; si c’est fait sciemment, il ne peut pas le manger; tel est l’avis de R. Meir; selon R. Juda, en cas d’erreur, il peut le manger le samedi soir, et en cas d’acte volontaire, il ne pourra jamais en manger lui-même (mais le donner le soir à d’autres); enfin, R. Yohanan, le savetier, dit qu’en cas d’acte involontaire on peut le donner seulement à d’autres le samedi soir, non le manger soi-même, mais en cas d’acte volontaire, personne ne pourra jamais le manger. Samuel adopte ce dernier avis. Lorsque Rav enseignait dans la compagnie des étudiants, il proclamait l’opinion de R. Meir; mais, devant le grand public, il professait l’opinion plus sévère de R. Yohanan. R. Simon bar Basna dit que Rav professa l’avis de R. Ismaël fils de R. Yohanan b. Broka; car celui-ci dit: Pour tout travail dont l’accomplissement volontaire entraîne la peine du retranchement, dont l’acte involontaire est passible d’un sacrifice de péché et qui a été fait le samedi involontairement, il est interdit d’en jouir soi-même, ni d’en faire profiter d’autres; mais, pour les travaux qui n’entraînent pas les dites peines et qui ont été accomplis involontairement le samedi, on peut en faire profiter d’autres à partir du samedi soir, et en cas d’acte volontaire, ni lui ni d’autres, ne pourront en tirer parti. On demanda à R. Yohanan: selon toi, quelle opinion faut-il suivre? Je ne suis pas d’autre avis, répondit-il, que celui de la Mishna, disant: ''Celui qui le samedi aura rédimé des fruits, ou les aura fait cuire par inadvertance, pourra en manger; mais, en cas de transgression volontaire, il ne les mangera pas de suite (et attendra le soir)''. Lorsque R. Hida entendit exprimer cet avis, il s’écria: se peut-il que l’on libère ainsi le travail du Shabat? R. Houna n’a-t-il pas dit le contraire au nom de Rav, et R. Hiya n’a-t-il pas enseigné de même? En principe (80)Cf. Shabat ibid., on avait dit que lorsqu’il est arrivé par mégarde d’oublier le mets sur le foyer le samedi (et qu’il se trouve ainsi cuit) on peut en manger; mais, si c’est fait sciemment, il est défendu d’en manger; lorsque plus tard on soupçonna les mêmes personnes de laisser le mets sur le feu sciemment, en prétendant que cela s’était fait par oubli, on interdit toute consommation de ce genre même en cas d’oubli. Comment donc se fait-il qu’ici, au contraire, on l’autorise? C’est que, répondit R. Ila, on les soupçonnait, il est vrai, de laisser le mets sur le feu; mais le soupçon ne va pas jusqu’à supposer une cuisson fraîche en ce jour; aussi, est-ce à titre d’amende que la défense a été étendue à tous les mets laissés sur le feu, mais cette amende n’est pas admissible en cas de cuisson.
Pnei Moshe non traduit
בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. השתא מהדר למתני' דידן ומפרש להא דקתני המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל היינו ששגג בהאיסור שלא ידע שאסור לעשות בשבת הלכך לא קנסו אותו ובמזיד באיסור קנסו אותו ולא יאכל דאלו ידע שאסור לעשר אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת לא בעי ר' שמואל לאוקמה משום דס''ל דבכה''ג שידע מן האיסור הוה לן למיקנס שוגג אטו מזיד הלכך מוקי לה דכולה מיירי שידע משבת אלא ששגג בהאיסור ולא שייך כאן למקנסיה בשוגג אטו מזיד:
מתניתא אמרה כן. כלומר מלישנא דקבע התנא במתני' שמעינן נמי הכי דמדכללינהו להמעשר והמבשל בחדא בבא דקמ''ל בהא דכמו בהמבשל בשבת ודאי ששגג באיסור והזיד באיסור מיירי דבידע שמלאכה זו אסורה אלא שוגג בשבת מסתברא דליקנסיה שוגג אטו מזיד הואיל ועבר על מלאכה מאבות המלאכות אלא ע''כ דשגג במלאכה שלא ידע שבישול אסור ולא קנסו בזה אטו במזיד וא''כ ה''ה במעשר בששגג באיסור והזיד באיסור:
תני. בתוספתא דשבת פ''ג וגרסי' להא בפרק כירה עד סוף הלכה:
שוגג יאכל. אפי' בו ביום:
במזיד לא יאכל. בו ביום עד שתחשך:
ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת. אבל לא בו ביום בין הוא בין אחרים:
במזיד לא יאכל עולמית. הוא דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת:
ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. דס''ל דקנסינן שוגג אטו מזיד ולדידיה דוקא דעביד איסורא אבל אחרים למוצאי שבת מותרין אבל לא בו ביום דלא ליתהנו מעבירה:
במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים. כדמפרש טעמיה בריש פרק אלו נערות דיליף לה מקרא דכתיב ושמרתם את השבת כי קודש היא מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה יכול אפי' בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:
שמואל. היה פוסק כר' יוחנן הסנדלר:
רב כד הוה מורי בחבורתיה. לתלמידיו הוה מורי כר''מ לקולא:
בצבורא. כשהיה דורש ברבים היה דורש כר' יוחנן הסנדלר לחומרא מפני עם הארץ שלא ליזלזלו באסור שבת:
כרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הורי לן. בציבורא דמחמיר טפי דתני וכו' בתוספתא שם ולדידיה המבשל בשבת אף בשוגג אסור עולמית ובין לו בין לאחרים לא יאכל:
את מה את אמור היכי סבירא לך להלכה אמר לון אני אין לי אלא משנה דסתם לן רבי כר''מ המעשר והמבשל וכו':
שמע רב חסדא להא דר' יוחנן. דמפרש לסתמא דמתני' כר''מ לקולא ואמר הותרו שבתות בתמיה לא כן א''ר הונא וכו'. ואסרו להן את השוכח. אפי' בשוגג וא''כ ה''ה במבשל ואת אמר הכא הכין דמבשל מותר בשוגג בתמיה:
קנסו במניח. אליבא דר' יוחנן הוא דמשני לה דאע''ג דבראשונה היו אומרים דשוכח ומניח תבשילו ע''ג כירה דינו כמבשל בשבת כשחזרו וקנסו לא קנסו אלא במניח דקילא ליה וגזרינן דיניח במזיד ויאמר שכוח הייתי אבל לא קנסו שוגג במבשל דלא חיישינן דעביד אסורא כי האי במזיד:
חָֽזְרוּ לוֹמַר תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ כְּרוּב וַאֲפוּנִין וּבָשָׂר טָרוּף. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר עִילָּא אַף רָאשֵׁי לִפְתּוֹת וְרָאשֵׁי קֵפַלּוֹטוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כְּתַבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. בֵּצִים מָה הֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אַבָּא עָלָה לְבֵיתוֹ וּמָצָא שָׁם בֵּיצִים וְאָסַר חַמִּין וְהִתִּיר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה אֲנִי וְאַבָּא עָלִינוּ לְחַמַּת גָּדֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵּיצִים קְטָנוֹת כְּחִזְרִרִין וְטַעֲמוֹן יָפֶה כְּפִינְקְרֵסִין.
Traduction
Ledit enseignement de R. Hiya continue en ces termes: tout mets qui profite de sa réduction au feu est interdit le samedi en cas d’oubli (on peut supposer qu’on l’a laissé sciemment); mais au cas où la réduction lui nuit, il est permis de s’en servir (l’oubli sera réel). Quel mets profite de la réduction au feu? Le chou, les vesces et la viande hachée. De même, dit R. Tanhoum b. Ila, on comprend dans les mets qui profitent de la réduction au feu les têtes de raves et de porreaux. Quelle est la règle pour les œufs? R. Yossé, au nom de R. Ismaël, ou R. Jérémie et R. Hanina au nom de R. Ismaël bar R. Yossé disent: lorsque mon père rentra un jour le samedi chez lui et qu’il trouva des œufs réduits au foyer, il en interdit l’usage; il permit l’usage de l’eau chaude (qu’un séjour trop long au feu réduit). R. Samuel b. Nathan dit au nom de R. Hama b. Hanina: lorsque je suis monté avec mon père à Hamath Guerar, l’on nous apporta des œufs petits comme des pommes de pin acra'', qui avaient aussi bon goût que des câpres.
Pnei Moshe non traduit
חזרו לומר. על הברייתא דלעיל קאי דקנסו בשוכח וחזרו לומר דדוקא בתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו בהא הוא דאיכא למיחש שלא יניח במזיד וכו' כדמפרש ואזיל מה הוא מצטמק ויפה לו:
ובשר טרוף. דמכיון שכבר טרוף הוא מצטמק ויפה לו:
בצים מה הן. אם הן כתבשיל שמצטמק ויפה לו:
ואסר להם. דמצטמק ויפה לו הויא כדלקמיה:
חמין. שנשתהו ע''ג כירה והתיר דמצטמק ורע להן:
בצים קטנות כחזרדין. שהיו מצומקות הרבה עד שנעשו קטנות כעוזרדין קורמ''ש או סורבו''ש בלע''ז והיה טעמן יפה כפינקרסין והוא פרי חשוב מאוד בפ''ז דפאה ובפ''ק דסוטה א''ר יונתן יפה ספסוף שאכל בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source