Shvi'ite
Daf 9a
משנה: אַבְנֵי כֶתֶף בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. וְהַקִּיבְּלָן מֵבִיאָן מִכָּל מָקוֹם. וְאֵילּוּ הֵן אַבְנֵי כֶתֶף כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִינָּטֵל בְּאַחַת יַד דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַבְנֵי כֶתֶף כִּשְׁמָן כָּל שֶׁהֵן נִיטָּלוֹת שָׁלֹשׁ אוֹ שְׁתַּיִם עַל הַכֶּתֶף. הַבּוֹנֶה גֶדֶר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים מוּתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע. מַה יַעֲשֶׂה בֶּעָפָר צוֹבְרוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַתְקִינוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כָךְ לֹא יְתַקֵּן. מַה יַעֲשֶׂה בֶּעָפָר צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.
Traduction
De grandes pierres pour construction peuvent être prises en tout lieu, et un entrepreneur peut en amener de partout (91)Même de son propre champ, puisqu'il s'agit notoirement d'une construction.. On comprend dans cette règle les pierres qui ne peuvent pas être soulevées d’une main. Tel est l’avis de R. Meir; selon R. Yossé, on nomme ainsi d’après leur désignation de pierres d’épaule, celles dont on porte 2 ou 3 sur l’épaule. Celui qui veut élever un mur entre sa propriété et la voie publique peut creuser, pour jeter les fondements, jusque sur la roche (on voit qu’il ne s’agit pas de culture). -Que fait-on de la terre déplacée? -On l’amasse dans la rue, et là, on la dispose en ordre pour l’enlever. Tel est l’avis de R. Josué. Mais, selon R. aqiba, il n’est pas plus permis de la disposer en ordre dans la rue, que de détériorer celle-ci (fut-ce momentanément). -Que faire alors de la terre? -On l’amoncelle dans son champ, comme on agit légalement pour le fumier (§ 2). Il en est de même (pour le déplacement de terre), lorsque l’on creuse un puits, un fossé ou une caverne.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אבני כתף באות מכל מקום. ואפי' מתוך שדה שלו דהני מינכרי הם ולא נתכוין לתקן את השדה:
הקובלן. האריס שמקבל השדה בקבלנות מביאין מכל מקום ואפילו מתוך שדה זו שקבלוה בקבלנות ואפילו הן פחותין מאבני כתף כדמפרש בגמ':
כל שהן ניטלות ג' או ב' על הכתף. כלומר אף שלפעמים הן ניטלות ג' אבנים גדולות מיקרו שצריכות להנשא על הכתף והלכה כר' יוסי:
מתני' הבונה גדר בינו ובין רה''ר. בשביעית ולפי שהשדה סמוכה לו התירו לו לעשות גדר בשביעית אבל בינו לבין שדה חבירו אסור כדקאמר בגמ':
מותר להעמיק עד הסלע. כלומר אע''פ שחופר בעומק להעמיק הגדר עד מקום קרקע קשה התירו לו מפני שהיא סמוכה לרה''ר ושלא יקלקלו העוברין את השדה:
מה יעשה בעפר. שהוא נוטלו משם:
צוברו בר''ה. לפי שעה ומתקינו אח''כ ומסלקו:
כדרך שאין מקלקלין בר''ה כך לא יתקן. כלומר אע''פ שמתקן ומסלקו אח''כ לא ניחא להו לבני ר''ה לא קלקולו שבתחלה ולא תיקונו שאח''כ שאם מסירו ממקום זה ומניחו במקום אחר נמצא לעולם מקלקל הוא אלא מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין ששנינו בריש פרקין שיעורן וכן החופר בור ושיח ומערה בשביעית צובר העפר בתוך שדהו כדרך המזבלין והלכה כר''ע:
הלכה: רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הִיא מַתְנִיתָא. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין. לֹא בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים וָכָא בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים. רִבִּי שַׁמַּאי בָּעֵי אִם בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים כְּהָדָא תַּנִינָן לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר וְלִבְנוֹת אָסוּר. 9a אֶלָּא בְּהֵיתֵר שְׁנֵי פְרָקִים. אִם בְּהֵיתֵר שְׁנֵי פְרָקִים כְּהָדָא תַנִּינָן אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי מָנָא יֵאוּת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּאי הָדָא קַדְמִיתָא לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. לִבְנוֹת אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לַשְּׁבִיעִית. מַתְנִיתָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
R. Krispa au nom de R. Yohanan ou Hanania ben Gamliel dit que, dans la Mishna, il est question des 2 périodes d’années interdites (avant et après la 7e année). On a enseigné: R. Juda et R. Néhémie diffèrent d’avis au sujet de ces 2 périodes et (contrairement à la Mishna) interdisent les constructions avant la cessation des pluies, se rapportant forcément aux 2 périodes interdites. S’il en est ainsi, demanda R. Shammaï, s’il s’agit des 2 périodes interdites, comment expliquer la fin de l’enseignement de R. Juda et de R. Néhémie, où il est dit qu’il est permis de labourer, non de construire? Il faut donc dire que c’est postérieur à la décision qui permet de labourer auxdites périodes. -Mais, du moment que c’est permis auxdites périodes, pourquoi ne dit-on pas explicitement que la construction est permise la 7e année, une fois que les pluies ont cessé, parce que l’on voit bien qu’il s’agit d’une simple préparation dans l’intérêt de la 8e année (puisque l’apparence est le motif de cette règle)? - R. Mena répond: R. Shammaï a raison de dire qu’il s’agit des 2 périodes permises et qu’il est permis de labourer, parce que c’est une préparation pour la 8e année; au contraire, la construction est interdite, parce que c’est une préparation utile à la 7e année. Cependant, selon la Mishna (contestée par R. Juda et R. Néhémie), on s’exprime autrement, et elle permet de bâtir la 7e année après la cessation des pluies, parce que c’est une préparation pour la 8e.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' קריספא וכו' באיסור שני פרקים היא מתניתא. הא דקתני אין בונין המדרגות בערב שביעית היינו דווקא למשנה הראשונה שאסרו כל מלאכות שאסורין בשביעית גם בתוספת שביעית כמו ששנינו בשני פרקים הקודמין דבשדה האילן אין חורשין אלא עד העצרת ובשדה לבן עד הפסח אבל למשנה אחרונה והוא לאחר שבא ר''ג וב''ד והתירו באיסור שני פרקים הראשונים כדאמרינן בריש מכילתין ואין איסור בתוספת שביעית כ''א בזמן המקדש מותר גם לבנות המדרגות בערב שביעית בזמן הזה:
תני וכו'. כלומר וראיה לזה כמו דתני בתוספתא (בפ''ג). ושם לא גריס לר' יודא אלא כך היא שנויה ר' נחמיה אומר אין בונין מדרגות על פי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להן עפר ונותנן ע''פ גאיות. ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין וט''ס הוא וכדגריס הכא בהדיא אוסרין:
לא באיסור שני פרקים. כלומר וכי לא מיירי בהתוספתא באיסור שני פרקים דהא לא קתני טעמא מפני שהוא מתקנן לשביעית אלא משום איסור תוספת שביעית גרידא קתני והכי נמי במתני' באיסור שני פרקים מיירי והא דמסיים התנא מפני שהוא מתקן לשביעית משום דבא להשמיענו טעמא דאיסור תוספת שביעית שכל מה שנאסר בתוספת שביעית הכל מפני שכמתקן לשביעית הוא:
ר' שמאי בעי. על האי אוקמתא דר' יוחנן ויש כאן חילופי השיטות שנתחלפו מענין לענין בספרים וטעות דמוכח הוא וכצ''ל בקושיא דר' שמאי אם באיסור שני פרקים בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית ומה שכתוב כאן שייך לקמן בקושיא דמקשה הש''ס על הא דרבי שמאי אם בהיתר שני פרקים בהדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור וה''פ דר' שמאי מקשה במאי אוקימתא באיסור שני פרקים אי הכי קשיא בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית וכו' בתמיה. והרי בזמן איסור תוספת שביעית היה נוהג גם במוצאי שביעית כמו בערב שביעית כדדרשינן להאי מאן דאמר והוא רבי עקיבא דיליף לה מקרא בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר של שביעית וכו' וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית כדאייתינן לעיל בריש מכלתין וא''כ כל שנעשה בשביעית לצורך מוצאי שביעית אסור הוא:
אלא בהיתר שני פרקים. מיירי במתני' לאחר שהתירו ר''ג וב''ד לתוספת שביעית ואפ''ה אין בונין בערב שביעית כדמפרש ר' מנא לטעמא לקמן:
ופריך הש''ס אם בהיתר שני פרקים בדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור. בתמיה דהא אמרינן לעיל דלר''ג וב''ד שביטלו איסור שני פרקים מותר לחרוש בערב שביעית עד ר''ה וא''כ אמאי אסרו כאן לבנות המדרגות בערב שביעית:
א''ר מנא יאות א''ר שמאי. דלעולם בהיתר שני פרקים מיתוקמא המתני' ודקשיא לך מ''ש דלחרוש מותר ולבנות אסור היינו טעמא:
הדא קדמיתא לחרוש מותר. כלומר הא דאמרינן לעיל דלחרוש מותר בתוספת שביעית לפי משנה האחרונה מפני דבחרישה תלינן שהוא מתקינן להשדות בשביל מוצאי שביעית ולא בשביל שביעית דכ''ע ידעי שאסור לזרוע ולחרוש בשביעית ולא אתו למטעי בה והרואין שזה חורש בערב שביעית יאמרו ודאי בשביל שנה שאחר השביעית הוא חורש עכשיו כדי למהר הזריעה לאחר שתעבור שנת השביעית:
לבנות אסור. אבל לבנות בערב שביעית אסור מפני שיאמרו שזה הוא מתקינן למדרגות לצורך שביעית שאם דעתו לצורך מוצאי שביעית מפני מה הוא מקדים לתקנן בערב שביעית הלא אף בשביעית עצמה יכול הוא לבנות בשביל מוצאי שביעית ושמא בתוך הזמן יחזרו ויתקלקלו אלא ודאי לצורך שביעית הוא עושה והלכך אסרו לבנות בערב שביעית:
מתניתא לא אמרה כן. כלומר דהדר הש''ס ודחי לטעמא דקאמר ר' מנא דליתא וכדדייקינן ממתני' דהא לא אמרה אלא אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים וכו' ואי ס''ד כטעמא דידך דלחרישה התירו בערב שביעית משום דלא אתו למטעי שחורש עכשיו כדי לזרוע בשביעית שהכל יודעין שאסור לזרוע בשביעית וא''כ גם בלבנות מפני מה אמרו דדוקא משפסקו הגשמים מותר לבנות לצורך מוצאי שביעית אבל קודם לא הא לא אתי למטעי ולומר שמתקן המדרגות שיהא נוח לו לירד לתוך השדה שבגיא לחורשה ולזורעה בשביעית אלא מה שהוא מתקן לצורך מוצאי שביעית עושה וא''כ לכל הפחות נתיר לו לבנות אף קודם שפסקו הגשמים אלא ע''כ לא מיתוקמא מתני' אלא בזמן איסור שני פרקים והא דהקשה ר' שמאי דא''ה אף לצורך מוצאי שביעית יהא אסור משום תוספת השביעית שלאחריה הא בלא''ה לאו קושיא היא דלא אסרו בתוספות שלפניה ושלאחריה אלא בעבודה שהיא בגוף השדה כדדריש מבחריש ובקציר וכו' אבל לבנות המדרגות לא חששו לאסור כל זמן שנוכל לתלות דלצורך מוצאי שביעית הוא עושה ולא לשביעית וכגון שפסקו הגשמים וכדפרישית במתני':
הלכה: אַבְנֵי כֶתֶף בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם אֲפִילוּ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהַקּוֹבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם אֲפִילוּ פָּחוֹת מֵאַבְנֵי כֶתֶף.
Traduction
De grandes pierres pour construction peuvent être prises en tout lieu, même chez soi (puisqu’il est notoire qu’elles servent à bâtir); et les entrepreneurs peuvent en amener de partout, fussent-elles même plus petites.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אפילו מתוך שלו. כדפרישית במתני':
אפילו פחות מאבני כתף. כלומר ששיעור האבנים אינן כשיעור אבני כתף אעפ''כ הוא מביא אף מן השדה שקיבלה לפי שאינה נחשבת כשדה שלו כדאמרינן לעיל מתוך של חבירו מה שהוא רוצה הוא נוטל:
לֹא יִסְכֹּךְ בֶּעָפָר אֲבָל עוֹשֵׂהוּ חַייִץ. מַהוּ חַייִץ. חָייַץ לֵיהּ כְּמַה דְתֵימַר וְהוּא בוֹנֶה חַייִץ.
Traduction
On ne doit pas remuer la terre, est-il dit, pour ériger une digue. Mais, on peut, dans ce but, y placer des pierres taillées. Cette dernières expression est tirée du verset d’Ezéchiel (Ez 13, 10): il bâtissait un mur.
Pnei Moshe non traduit
מהו חייץ חייץ ליה. להגיא שמבדילו מבין שדות אחרות שסביבותיו כמה דתימר והוא בונה חייץ פסוק הוא (ביחזקאל י''ג) גבי נביאי שקר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו טפל ועל בנין מחיצה גרועה נאמר כתרגומו ואינון דמין דבני מחיצה ושעע ליה טין פטיר דלא תבן:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. הָא בֵינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ אָסוּר בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל בְּמוֹעֵד אֲפִילוּ בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר. בְּפִירְצָה שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר אֲבָל בְּפִירְצָה שֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְתַנֵּי כֵן כָּל פִּירְצָה שֶׁהִיא סָגָה בֶּעָפָר אָסוּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְשֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְשֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אֲבָל אִם הָֽיְתָה מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: il est permis de construire la séparation qui est entre une propriété particulière et la voie publique (c’est pressé); mais, s’il ne s’agit que d’une séparation entre un particulier et son voisin, c’est interdit la 7e année, tandis qu’aux jours de demi-fête, il est même interdit de construire la séparation de la voie publique. De plus, la défense s’applique à la brèche dont la terre se trouve à l’intérieur (92)V. même série, Moed Qatan 1, 4 ( 80c).; mais si celle-ci est à l’extérieur (et devient une gêne), il est permis la 7e année d’ériger la clôture. En effet, on a enseigné: aussi longtemps que, malgré la brèche, la terre amoncelée est à l’intérieur, il est défendu de construire une haie la 7e année; mais c’est permis si la terre est amoncelée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא שנו. שהתירו לבנות גדר בשביעית בהשדה אלא בינו לבין ר''ה מפני בני ר''ה העוברין אבל בינו לבין שדה חבירו אסור דהוי כמתקן את שדהו בשביעית:
אבל במועד וכו'. דכל שהוא משום טירחא אסרו במועד:
בפרצה וכו'. זה שייך להמתני' דפ''ק דמו''ק (בהלכה ד') ואדהתם הוא דקאי ואיידי דאיירי בבנין בשביעית מייתי לה הכא והגירסא בכאן משובשת היא ובמ''ק שם היא הגירסא הנכונה דהכי אמרינן התם על המתניתין דקתני מקרין את פרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו כלומר דבמועד לא התירו אלא בקירוי מסידור אבנים זע''ז ובלא טוח בצרור וטיט אבל בשביעית בונה את הפרצה של הגדר כדרכו באבנים ובטיח טיט וצרור ביניהן והכי מפרש לה שם וקאמר התם עלה. ובפרצה שאינה סגה את העפר אבל בפרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ותני כן כל פרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אע''פ שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ע''כ שם. ופירושה דבתחלה קאמר הא דהתירו לבנות פרצת הגדר בשביעית כדרכו דוקא בפרצה שאינה סגה את העפר כלומר שנפרצה לגמרי ואינה סוגה בעפר כלל אבל אם הפרצה עדיין סוגה וסתומה בעפר אלא שהאבנים נפרצו ממנה לא דמכיון דאינה פתוחה כולה לא התירו לגודרה בשביעית:
ותני. בברייתא בהדיא כן כל פרצה וכו'. בשאינה מכשלת את הרבים. כלומר והא דאמרינן דאם היא סוגה בעפר אסור לגודרה דוקא בשאינה מכשלת את הרבים העוברין שם אבל אם היא מכשלת את הרבים דמחמת שנפרצה והיא סמוכה לרה''ר נכשלין בה בני רה''ר העוברין מן האבנים הפרוצות וכיוצא בזה בכה''ג אע''פ שהיא סוגה עדיין בעפר ואינה פרוצה לגמרי מותר לגודרה בשביעית שלא להכשיל את הרבים:
Shvi'ite
Daf 9b
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וָאֲבָנִים וָעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס. וּמִשֶּׁרָבוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא בְטוֹבָה וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁיִּקְצֹץ לָהֶן מִזוֹנוֹת.
Traduction
Au commencement, on avait établi comme règle que chacun peut, la 7e année, ramasser du bois, des pierres ou des herbes, aussi bien dans son propre champ que dans celui du voisin, en choisissant les grosses pièces, (pour que, par le maintien des petites, le champ reste inculte). Mais, lorsqu’on vit augmenter le nombre des gens transgressant la loi (94)Lorsque, par suite de cette autorisation un grand (Nb de personnes enlevèrent toutes les pierres du champ, les grandes comme les petites., on décida que chacun pourra seulement recueillir dans le champ d’autrui mais sans en tirer un profit; il va sans dire qu’il est défendu de déterminer par de la nourriture le salaire d’un tel travail.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בראשונה היו אומרים מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו וכו'. מפרש בגמ' דאת הגס הגס אמתוך שלו קאי וה''ק בראשונה היו אומרים שמלקט מתוך שלו את הגס הגס כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו בין דקין בין גסין דכשהוא מלקט מתוך שלו את הגס הגס ומניח את הדקין ניכר הוא שאינו מלקט לתקן את השדה אלא לעצים הוא צריך ואבנים הגסין לבנין ועשבים לבהמתו כדרך דתלינן במלקט מתוך של חבירו אף הדקין דלא לתקן את השדה הוא מכוין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו:
משרבו עוברי עבירה. והיו מתכונין לתקן את השדה ומלקטין את הכל ואומרים את הגס הגס אנו נוטלין:
התקינו שלא יהא מלקט כלל מתוך שלו אלא זה מלקט מתוך של זה וזה מתוך של זה וכדאמרן דמתוך של חבירו אין חוששין לכלום ומלקט את הכל אלא שצריך שיהא שלא בטובה שלא יחזיק לו טובה ולא יאמר לו זה שליקט כמה טובה עשיתי לך שנקיתי את שדך:
ואין צריך לומר שיקצץ להן מזונות. בשביל שהוא לוקט זה מתוך של זה יקצצו להן מזונות זה לזה דהא פשיטא דאסור:
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים כו'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָכֵין צוֹרְכָה מִיתְנֵי בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וָעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶת הַגַּס הַגַּס כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט לְשֶׁל חֲבֵירוֹ בֵּין דַּקִּים לְגַסִּים. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְלַקְּטִין וְהֵן אוֹמֵר בַּגַּסִּים לִיקַּטְּנוּ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא בְטוֹבָה. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְלַקְּטִין בְּטוֹבָה וְהֵן אוֹמֵר שֶׁלֹּא בְטוֹבָה לִיקַּטְנוּ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מֵבִיאִין מִן הַקָּרוֹב וּמִן הַמָּצוּי.
Traduction
R. Yona dit qu’il faut ainsi rétablir le texte de la Mishna: Au commencement, on avait établi comme règle que chacun peut, la 7e année, ramasser du bois, des pierres ou des herbes; dans son propre champ, il prend les grosses pièces, et dans celui du voisin, les petites ou les grosses. Lorsqu’on les a soupçonnés de choisir les petites et qu’ils ont déclaré avoir ramassé les grosses, on a fixé que l’un glanerait dans le champ de l’autre, et réciproquement, sans qu’aucun des deux puisse en tirer profit. Lorsqu’ils furent soupçonnés de faire ce travail pour un avantage quelconque, il fut décidé que l’on serait tenu de s’adresser seulement à ce qui est proche et fréquent (non d’autrui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' והכין צורכה מיתני וכו' כן צריך לפרש המתני' דאת הגס הגס אמתוך שלו קאי דאילו מתוך של חבירו אין חשש אף אם הוא מלקט את הכל כדפרישית במתני':
נחשדו להיות מלקטין בטובה. חזרו ונחשדו גם על כך שהיו מלקטין בהחזקת טובה זה לזה ואמרו שלא בטובה לקטנו:
התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי. הכי תנינן לה בתוספתא (פ''ג) דכשאין מביאין אלא מן הקרוב ומצוי אין חוששין שיחזיק לו טובה בשביל כך:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַייְמִין.
Traduction
R. Zeira dit que l’on adopte en principe les 2 premières règles; savoir de prendre les grosses et sans profit (pas davantage).
Pnei Moshe non traduit
ראשונה ראשונה מתקיימת. כלומר דר''ז קאמר דחזרו לומר שתקנה הראשונה מתקיימת דמלקטין אף משאינו קרוב ומצוי ושלא בטובה ואין חוששין שמא ילקטו בטובה:
הָֽיְתָה בְהֶמְתּוֹ שָׁם בְּהֶמְתּוֹ מוֹכַחַת עָלָיו. הָֽיְתָה כִּירָתוֹ שָׁם כִּירָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו. לִיקֵּט בְּגַסִּין מַהוּ שֶׁיַּחֲזִיר וִילַקֵּט מִן הַגַּסִּים שֶׁבְּדַקִּים. אִם אָמַר אַתְּ כֵּן אַף הוּא מְלַקֵּט אֶת כָּל שָׂדֵהוּ בַשְּׁבִיעִית.
Traduction
– Si le bétail est aux champs, celui-ci prouve par sa présence pour qui l’on cueille l’herbe; si l’on y a un foyer, cela prouve que l’on ramasse du bois pour faire du feu (et non dans un autre but). Après avoir cueilli les grosses pièces, peut-on revenir plus tard prendre celles qui, en principe, étaient petites et ont grossi depuis? -Non, car si c’était permis, on finirait par ramasser successivement tout le contenu du champ.
Pnei Moshe non traduit
היתה בהמתו שם. עומדת בתוך שדה שלו מלקט ואינו חושש שהרי בהמתו מוכחת עליו שהוא מלקט להביא לפניה לאכול וכן אם היתה הכירה שלו סמוכה לשדהו מלקט שהרי כירתו מוכחת עליו שמה שהוא מלקט להדליק הוא מלקט:
ליקט בגסין מהו שיחזיר וכו'. אמשנה ראשונה מהדר ולפרש להא דקתני את הגס הגס. ואם ליקט את הגסין בתחלה מהו שיהא מותר אחר כך לחזור וללקט הגסין שבדקין כלומר ממה שנשארו הדקין ילקט הגסין שבהן והיינו דקתני את הגס הגס ופשיט לה דאת הגס הגס דוקא קתני שאם אתה אומר כן א''כ אף הוא ילקט את כל שדהו בשביעית ויאמר יש איזה מהן שנחשבין לגסין נגד הדקין מהן ונמצא מתקן הוא את שדהו שלא יניח אלא מעט מן הדקין שבדקין ואינן נכרין אבל למשנה אחרונה דאינו מלקט אלא מתוך של חבירו מותר ללקט את הכל:
כְּתִיב וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֶשַׁע אֱלֹהִים. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא תִיקּוּן וְסוֹפוֹ קִילְקוּל. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שָׁאוּל לֹא זָכָה 9b לַמְּלוּכָה אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְקֵינוֹ מַדְלִיק נֵר לָרַבִּים נִקְרָא שְׁמוֹ נֵר. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְנֵר הוֹלִיד אֶת קִישׁ. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר קִישׁ בֶּן אֲבִיאֵל. וַהֲלֹא אֲבִיאֵל הָיָה שְׁמוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְקֵינוֹ מַדְלִיק נֵר לָרַבִּים נִקְרָא שְׁמוֹ נֵר.
Traduction
Puisqu’il est écrit (Ps 50, 23): là est la route où je lui montrerai le salut divin, n’en résulte-t-il pas (contrairement à R. aqiba) que l’on fait bien de mettre les routes en bon état? -Ici, fut-il répondu, c’est différent; car cette amélioration momentanée provoquera plus tard des dommages (par l’amoncellement des pierres en un autre endroit). De même, dit R. Simon ben Lakish Saul (qui a mal fini) n’a été digne de la royauté que par les vertus de son aïeul (93)Wayyikra rabba, 9., qui a propagé la lumière dans le monde et pour ce fait a été nommé ''Ner'' (lumière). Aussi, un verset dit (1Ch 8, 33): Ner engendra Kish: et un autre verset dit (1S 9, 14): Kish, fils d’Abiel. -Pourquoi donc le nomme-t-on là Abiel et auparavant Ner? -Ce dernier nom indique qu’il propageait la lumière (Ner) dans le monde.
Pnei Moshe non traduit
כחיב ושם דרך אראנו בישע אלקים. כלומר אהא דקתני כשם שאין מקלקלין ר''ה כך לא יתקן פריך דאמאי לא יתקן הלא הוא משים דרך לרבים:
ומשני שנייא היא הכא שהוא תיקון וסופו לקלקול כדפרישית במתני'. דמה שהוא מתקן כאן במקום שמסיר את העפר מקלקל הוא במקום שהניחו וסוף סוף קלקול הוא:
דארשב''ל וכו'. כלומר דמייתי ראיה שיש להזהר שלא לעשות איזה קלקול בר''ה כ''א לעשות להם תיקון וזכות הוא לו כהאי דאמר ר''ל לא זכה שאול למלוכה אלא ע''י זכות זה שהיה זקנו מדליק נר לרבים במבואות האפלים ולכן ג''כ נקרא שמו נר ואף ששמו האמיתי היה אביאל כדדרי' ואזיל מהפסוקים בד''ה:
הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ מְלֵיאָה גַסִּין תַּרְתֵּין מַתְנָיִין חָדָא אָמַר שָׁרֵי וְחָדָא אָֽמְרָה אָסוּר. הַמְּסַקֵּל שָׂדֵהוּ נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הָדָא אָֽמְרָה שָׁרֵי. אֵי זֶהוּ הַמֵּידַל אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם הָדָא אָֽמְרָה אָסוּר.
Traduction
Lorsque tout le champ ne contient que de grosses pièces, quelle est la règle? -Il y a à ce sujet deux enseignements différents: d’après l’un, c’est permis; d’après l’autre, c’est interdit. Celui qui épierre son champ, est-il dit (3, 7), enlève celles qui sont au-dessus et laissent celles qui touchent le sol (95)On ne se préoccupe pas de leur grandeur, mais de leur place.; de même ici c’est permis. L’autre enseignement, indiquant que c’est défendu, est celui qui dit (§ 4): on appelle émonder les olives en prendre une ou deux, avec défense de les déraciner toutes (de même, au cas où il n’y a que de grosses pierres, il est interdit de les enlever toutes).
Pnei Moshe non traduit
היתה שדהו מלאה גסין. ואין שם דקין כלל אם הוא מותר ללקט את כולן אף למשנה האחרונה הואיל ואין שם דקין וכיצד הוא נוהג וקאמר הש''ס דתרתי מתני' פליגי בה חדא אמרה דשרי ללקט כשהוא ניכר שאינו מתקן את השדה וחדא מתני' אמרה אסור כלומר דאיכא תנא בהך מתניתין דס''ל דאעפ''כ אסור כדמפרש ואזיל:
המסקל שדהו. דתנינן בפרק דלעיל (בהלכה ה') שנוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ הדא אמרה שרי כלומר דמהאי מתני' שמעינן דהכל מודים שמותר ללקט כל העליונות ובלבד שיניח אלו הנוגעות בארץ ובהכי סגי שניכר שאינו מתכוין לתקן את השדה:
איזהו וכו'. אבל האי מתני' בפרקין לקמן דקתני המידל בזתים שכורת איזה מהן לעצים ולא את כולן כדמפרש התם איזה מידל אחד או שנים ופליגי התם בית שמאי וב''ה דבש''א יגום שאסור לשרש אותן אלא גומם ומקצץ את האילן ומניח השורש בארץ שלא יראה כמתקן את הארץ ואע''פ שאינו נוטל את כולן וא''כ הדא מתני' אליבא דב''ש אמרה אסור:
רִבִּי אָבוּן בָּעֵי עַד שֶׁלֹּא פָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה מַהוּ לִצְבּוֹר עָפָר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
Traduction
R. Aboun demanda: avant la cessation ordinaire du labourage, est-il permis d’entasser de la terre au champ, comme le font ceux qui fument le champ? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו וכו'. כלומר הא דקתני צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין אם אפילו עד שלא פסקו עובדי עבודה התירו לזה שחופר בהשדה ברשות וכדרך המזבלין דקאמר על האשפתות ושיעורן קאמר כמו ששנינו בריש פרקין או דילמא כדרך המזבלין אכולא מילתא קאמר דדוקא משפסקו עובדי עבודה יעשה כן:
הדרן עלך מאימתי מוציאין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source