Shvi'ite
Daf 8b
משנה: אֵין בּוֹנִין מַדְרֵיגוֹת עַל פִּי גֵּאָיוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנוֹ לַשְּׁבִיעִית. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. וְלֹא יִסְמוֹךְ בֶּעָפָר אֲבָל עוֹשֵׂהוּ חַייִץ. כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדָיו וְלִיטְּלָהּ הֲרֵי זוּ תִינָּטֵל.
Traduction
Dans la 6e année, après la cessation des pluies, on ne construit pas de degrés (87)Servant à aller puiser l'eau pour l'arrosage. à l’entrée des vallées, parce que ce travail préparatoire profiterait à la 7e année; mais, par contre, on peut les bâtir dans la 7e année, après la cessation des pluies, parce que cela profitera à la fin de cette année. On ne peut pas remuer la terre pour ériger une digue (servant à se garer de l’eau (88)On semblerait vouloir arroser le champ.; mais on peut, dans ce but, y placer des pierres taillées (89)Cf. (Ez 13, 10). (et superposées sans ciment). En général, on peut enlever toute pierre qu’il est aisé de prendre en étendant seulement la main (c’est pour bâtir).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין בונין מדרגות על פי גיאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים. גיאיות הן השדות הנתונות בעמק ועושין להן מדרגות ומעלות על שפתן שיהא נוח לירד בהן ולעלות מהן ומפני שדרך לתקן השדות אחר שעבר זמן הגשמים להכי נקט התנא משפסקו הגשמים ואין בונין או מתקנין אותן בערב שביעית מפני שנראה שהוא מתקן שדהו לשביעית לירד בתוכה ולזורעה שהרי בשביל שנת ששית אין לתלות עכשיו שכבר פסקו הגשמים:
ולא יסמוך בעפר. וכשהוא בונה את המדריגות בשביעית שאמרנו שהוא מותר לפי שנראה שתיקון המדרגות הוא למוצאי שביעית אבל מ''מ לא יסמוך את הגיא בעצמו ג''כ למלאות אותו או לתקנו בעפר דזהו מתקן את שדהו בשביעית:
אבל עושהו חייץ. מל' מחיצה כדמפרש בגמרא כדכתיב והוא בונה חייץ כלומר עושה מחיצה על פני הגיא להבדיל אותו מן שאר השדות:
כל אבן וכו' כשהוא בונה על שפת הגיא כל אבן שיכול הוא לפשוט את ידו וליטלו מן הגיא ה''ז תנטל אבל אם אינו יכול להגיע ליטול אותם בהפשטות ידו לא ירד לתוך הגיא כדי ליטלה שזה נראה שיורד לתקן אח שדהו:
משנה: אֲבָנִים שֶׁזִּיעֲזָעֲתָן הַמַּחֲרֵישָׁה אוֹ שֶׁהָיוּ מְכוּסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ אִם יֵשׁ בָּהֶן שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ יִינָּֽטְלוּ. וְהַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכֵן גַּרְגִּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַל שֶׁל אֲבָנִים נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ אִם יֵשׁ הַתַּחְתּוֹן סֶלַע אוֹ קַשׁ הֲרֵי אֵלּוּ יִינָּֽטְלוּ.
Traduction
Si quelques pierres ont été déplacées par la charrue, ou si elles avaient été couvertes de terre, puis dénudées, ou s’il y en a deux qui forment chacune la charge de 2 hommes, on peut les enlever (86)Et, en leur faveur, on peut même emporter d'autres pierres placées auprès d'elles.. Celui qui enlève les pierres de son champ prend les supérieures et laisse celles du bas, qui touchent à la terre. On procède au même choix pour un tas de cailloux, ou un monceau de pierres; mais s’il y en a au-dessous un roc ou de la paille, on peut les enlever toutes (on voit aussi qu’il ne s’agit pas de culture).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אבנים שזעזעתן המחרישה. האבנים שבשדה והמחרישה זעזעתן מעט ממקומן ומפרש בגמ' לאו דוקא שכבר זעזעתן אלא אפי' ראויות הן לכך ועתידה המחרישה לזעזע אותן וזה נלמד ג''כ מהתוספתא דתנינן (בפ''ג) אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן כלומר שהן מיושבות עדיין בקרקע אבל אינן קבועות בעומק בארץ ועתידה המחרישה לזעזען:
או שהיו מכוסות. בעפר ונתגלו:
אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים הרי אלו ינטלו. אותן וקמ''ל דאף שראויין הן שהמחרישה תזעזע אותן מ''מ בעינן דוקא שיהו של משוי שנים שנים ואם היו קטנות מזה לא ינטלו:
המסקל שדהו בשביעית. מפני שהוא צריך לאבנים ומסלקן מן השדה נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ שלא יהא נראה כמתקן שדהו לזריעה:
וכן גרגיר של צרורות. אבנים קטנות האסופות במקום אחד:
ואם יש תחתיהן סלע או קש. דאין מקום הזה ראוי לזריעה הרי אלו ינטלו כולן:
הלכה: לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁזִּיעֲזָעֲתָן הַמַּחֲרֵישָׁה אֶלָּא אֲפִילוּ מַחֲרֵישָׁה עֲתִידָה לְזַעְזְעָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אִם יֵשׁ בְּכָל אַחַת וְאַחַת שֶׁל מַשּׂוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּֽטְלוּ.
Traduction
On ne veut pas dire d’une façon absolue qu’il est seulement permis d’enlever les pierres lorsqu’elles ont été déplacées par la charrue; si mêmes elles occupent une place telle qu’à l’avenir (l’an prochain), la charrue les déplacerait, on peut d’avance les enlever. En effet, dit R. Yossé, une Mishna précédente le dit explicitement: si chaque pierre représente la charge de 2 hommes, on peut déjà l’enlever la 7e année.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לאסוף דבר וכו'. כדפרישית במתני':
מתניתא אמרה כן וכו'. ממתני' גופה שמעינן להא דמדקתני של משאוי שנים שנים א''כ צריך עד שיהא בכל אחת ואחת משאוי של שנים ובאבנים גדולות כאילו אי אפשר שתזעזע אותן המחרישה אלא ודאי לא שזעזעתן ממש קאמר אלא שעתידה לזעזע אותן וכלומר שראוין הן לכך לפי המקום שמונחות בארץ שאינן קבועות בעומק הרבה והמחרישה יכולה לנגוע בהן וזהו עתידה לזעזען דקאמר:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְלַקֵּט צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ דִּי מְנַכֵּשׁ וִיהַב עִיסְבֵּיהּ עֲלֵיהוֹן. הָדָא דְתֵימָא בְבִקְעָה אֲבָל בֶּהָרִים וּבִטְרָשִׁים מוּתָּר וְטִיבוּ חָשַׁב לֵיהּ.
Traduction
R. Jacob bar Aboun au nom de R. Simon ben Lakish dit: ceci prouve qu’il est interdit de glaner des cailloux dans le champ de son voisin (90)Si ces pierres n'avaient pas leur emploi, on ne s'expliquerait pas leur présence au champ., parce qu’au lieu d’élaguer les mauvaise herbes, on les couvre de pierres. Ceci s’applique aux vallées; mais, dans les montagnes ou sur les rocs, c’est permis, et le bien que l’on en tire sera restitué à celui qui les enlève.
Pnei Moshe non traduit
ר' יעקב בר בון וכו'. זה מצויין בספרי הדפוס אחר הלכה דלקמן וטעות הוא ואין אנו סומכין על ציון הלז של ספרי דפוס שנעשה מספרי העתקות ולא שלטה יד המגיהים הבקיאים בהם לא כאן ולא בכל מקום אלא כל דבר ודבר לפי הענין השייך לו וזה שייך למתניתין דידן דמדייק מדקתני וכן גרגר של צרורות ש''מ דגם צרורות קטנות נצרכין הן לבעל השדה לאיזה דבר ואע''פ שאינן ראוין לבנין ועלה קאמר זאת אומרת שאסור לאדם ללקט צרורות מתוך שדה חבירו לפי שבעל השדה מקפיד עליהן ולפעמים נצרכין לו:
די מנכש ויהיב עסביה עליהון. כשהוא מנכש את השדה מהעשבים נותן אותן על הצרורות ובמתני' נמי אוסף אותן אל מקום אחד להיות מוכנים להניח עשבים שמנכש עליהן:
הדא דתימר בבקעה. בשדה מישור אבל בשדה שבהרים ובשרשים מקום שטרשים וסלעים מצוין ואינו צריך לכך ולפיכך מותר לאחר ליטלן:
וטיבו חשב ליה. כלומר ואדרבה לטובה נחשבת ליה שמנקה את השדה מן הצרורות ובשדה הרים וטרשים צריכה ביותר שתהא נקיה מן העפר וצרורות:
רִבִּי חִייָה בַּר בָּא שָׁאַל אִילֵּין שִׁיעוּרַיָּא כְּאִינּוּן שִׁיעוּרַיָּא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אִילֵּין שִׁיעוּרַיָּא כְּאִינּוּן שִׁיעוּרַיָּא. הָכָא אַתְּ אָמַר שִׁיעוּר גֶּדֶר עֲשָׂרָה טְפָחִים פָּחוֹת מִכֵּן מַחְצֵב וְכֹא אַתְּ אָמַר הָכֵין. מַה נָן קַייָמִין אִם כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵי נִדְבָּכִין נִיתְנֵי שְׁמוֹנָה טְפָחִים. אִם כְּשֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה נִיתְנֵי שְׁנֵים עָשָׂר טְפָחִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי צֵא חֲצִי טֶפַח לְסִיתּוּת מִכָּן וַחֲצִי טֶפַח לְסִיתּוּת מִכָּאן וְכֵן לְחַבְרֵיהּ נִמְצָא 8b שְׁלֹשָׁה נִדְבָּכִין שֶׁל עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכֵּן אֵינוֹ לֹא גֶדֶר וְלֹא מַחְצֵב.
Traduction
R. Hiya bar Aba demanda: est-ce que les mesures prescrites ici (au § suivant) sont les mêmes que celles qui viennent d’être citées? -Oui, répond R. Hiskia bar Jacob, bar Aha, au nom de R. Yossé bar Hanina. Ici, on dit (ci-après): ''Ce mur doit avoir pour mesure 10 palmes de hauteur; s’il est moindre, on le considère comme une carrière, où l’on peut tailler, etc.'' Comment donc se fait-il que, dans la Mishna précitée, on parle de 12 palmes en hauteur? Dans quelle hypothèse parle-t-on? S’il n’y a que 2 constructions superposées, on devrait parler de 8 palmes? S’il s’agit de 3, faisant 12 palmes, pourquoi n’exige-t-on pas ici le même chiffre? R. Yossé répond: il faut retrancher des 2 côtés ( en haut et en bas) un demi palme pour la place du ciment dans chaque rangée; ce qui revient à dire que les trois rangées, ayant en réalité 10 palmes, prennent la place de 12. Mais lorsque la hauteur est moindre, ce n’est ni une séparation, ni une carrière. reprise: Si un mur (dans un champ) se compose de dix pierres, formant chacune la charge de 2 hommes, on peut les enlever (83)Cela n'a pas l'apparence d'un travail agricole.. Ce mur doit avoir pour mesure 10 palmes de hauteur. S’il est moindre (84)S'il est moins haut, ou s'il y a moins de pierres, ou si elles sont moins lourdres., on peut le tailler et le renverser, jusqu’à ce qu’il en reste près d’un palme au-dessus du niveau de la terre (85)Afin qu'il soit impossible d'ensemencer cette partie.. Dans quel cas tout cela a-t-il lieu? lorsqu’il s’agit de son propre champ; mais du champ d’un voisin, on peut prendre autant que l’on veut (l’apparence de labourage disparaît). En outre, cela est dit lorsque le travail d’extraction n’a pas été commencé à la veille de la 7e année; mais, au cas contraire, on peut en prendre autant que l’on veut (il n’y a plus de soupçon injuste).
Pnei Moshe non traduit
אלין שיעוריא באינון שיעורייא. כלומר אם שיעור האבנים המוזכר במתני' כאן שוה לשיעור הנשנה במתני' דאהלות וקא''ר חזקיה אין דהכי הויא דאילין שיעורייא כמו אלין שיעורייא:
הכא. ופריך והיכא מצית למימר כן דהא הכא במתני' את אמר שיעור גדר שאמרו שנוטל ממנו אבנים הגדולות י''ט והכא במתני' דאהלות את אמר הכין שהנדבך של אבנים גבהו ד''ט והשתא קשיא מה אנן קיימין בגדר דמתני' אם בשהיה בו גובה שני נדבכין א''כ אין כאן אלא ח' טפחים ואמאי תני עשרה ואם בשהיו בו ג' נדבכין י''ב טפחים מבעי ליה:
א''ר יוסי. דלא קשיא דלעולם סתם נדבך של גובה ד''ט הוא והיינו כשניטל מהמחצב אבל כשבא לעשות גדר צריך הוא לסתת האבנים ולתקנם וצא חצי טפח לסיתות מכאן ומכאן לכל נדבך מהעליונים ונשתייר בו גובה ג''ט וכן לחבריה והוא הנדבך האמצעי שצריך ג''כ לסתתו חצי טפח מכאן ומכאן אבל הנדבך השלישי והוא התחתון הסמוך לארץ אין מדרך לתקנו ונמצא עושה הגדר מג' נדבכין שהוא גדר של י''ט א''נ דגם הנדבך התחתון מסתתו כמו שנים העליונים ונשאר מהשלשה גובה תשעה טפחים ועכשיו צריך טיח של סיד וטיט לחברן והוא טפח ונמצא הגדר של ג' נדבכין גבוה י''ט ובמתני' דאהלות דתנן בג' נדבכין שהן י''ב טפחים היינו לשיעורא דנדבכין מקודם שמסתתן הוא דקחשיב וכדי להשמיענו אגב הדין לענין המקבל עליו לחצוב נדבך לחבירו שצריך שיהא בתחלה ד''ט כדאמרינן לעיל:
פחות מכאן וכו'. כלומר אין לו דין גדר שאמרו ולא דין מחצב דרישא דמתני' אלא מחצב ונוטל ממנו עד סמוך לארץ ואף ע''פ שלא פתח מקודם שביעית כדין המחצב:
תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוּדָה בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון לְתִיקּוּן שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵון לְתִיקּוּן שָׂדֵהוּ אֲפִילוּ יוֹתֵר מִיכֵּן מוּתָּר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון לְתִיקּוּן שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵון לְתִיקּוּן שָׂדֵהוּ אֲפִילוּ פָּחוֹת מִיכֵּן אָסוּר. אָמַר רִבִּי בִּיבִי הוֹרֵי רִבִּי יָסָא כְדוֹן תַּנְיָא לְקוּלָּה.
Traduction
On a enseigné: selon R. Juda, tout cela est interdit lorsque l’on veut s’appliquer à l’amélioration du champ; mais, au cas contraire, dut-on même enlever toutes les pierres, c’est permis. R. Simon ben Gamliel dit: C’est permis seulement si l’on ne s’applique pas à améliorer son champ; mais, au cas où l’on s’y applique, il est même interdit d’en enlever moins que la mesure indiquée (ce qui prouverait que l’on ne peut rien y semer). R. Bivi raconte qu’au dire de R. Yossa, on adopte pour règle l’avis le moins grave, celui de R. Juda.
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא (בריש פ''ג) והועתקה כאן בספרי הדפוס בטעות בדברי ר' יודה ור''ש כמו דגריס שם אר''י בד''א בזמן שנתכוין לתיקון שדהו אבל אם לא נתכוין לתיקון שדהו אפילו דבר מרובה מותר כלומר בהמחצב דרישא או בגדר שאמרנו בהן השיעור הזה דוקא אם כוונתו בהסירו את האבנים כדי לעשות השדה ולתקנה ומשום דבשביעית אסור הוא לתקן שדהו לפיכך אמרו בהן שיעורין הללו כדי שלא יהא נראה שהוא עושה לתקן את שדהו בשביעית אלא מה שנוטל עכשיו צריך שיהא ניכר שלצורך בנין הוא נוטל ולא לתיקון שדהו אבל אם לא נתכוין לתיקון שדהו כלומר שאנו יודעין בו שמעולם אין כוונתו בהסירו את האבנים לתקן שדהו אלא לבנין בלבד כגון שאנו מכירין בו שדרכו בכך:
אפילו יותר מכאן מותר. כלומר מה שהוא רוצה יכול הוא ליטול ואפילו אין באבנים שהוא נוטל השיעור שאמרו וכן אין במחצב כפי השיעור שאמרו נוטל הוא ואף את הכל מאחר שאנו יודעין בו שאין חפצו לתקן שדהו:
ארשב''ג וכו' כלומר דפליג ואיפכא אמרינן ולחומרא דדוקא בזמן שאין אנו חוששין בו שהוא מתכוין לתיקון שדהו בהא דאמרו דנוטל וכפי השיעור ששנינו דתולין בו שלצורך בנין הוא נוטל אבל אם נתכוין וכו'. כלומר שיש לחוש בו שהוא מתכוין לתקן שדהו:
אפי' פחות מכאן אסור. כלומר אף היה בהן כשיעור שאמרו והוא נוטל פחות ממה שהתירו בשיש בהן כשיעור אעפ''כ אסור הואיל דאיכא למיחש ביה דכל מה שהוא נוטל לתקן את שדהו הוא נוטל:
כהדין תנייא לקולא. כר' יהודה:
Shvi'ite
Daf 9a
משנה: אַבְנֵי כֶתֶף בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. וְהַקִּיבְּלָן מֵבִיאָן מִכָּל מָקוֹם. וְאֵילּוּ הֵן אַבְנֵי כֶתֶף כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִינָּטֵל בְּאַחַת יַד דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַבְנֵי כֶתֶף כִּשְׁמָן כָּל שֶׁהֵן נִיטָּלוֹת שָׁלֹשׁ אוֹ שְׁתַּיִם עַל הַכֶּתֶף. הַבּוֹנֶה גֶדֶר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים מוּתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע. מַה יַעֲשֶׂה בֶּעָפָר צוֹבְרוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַתְקִינוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כָךְ לֹא יְתַקֵּן. מַה יַעֲשֶׂה בֶּעָפָר צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.
Traduction
De grandes pierres pour construction peuvent être prises en tout lieu, et un entrepreneur peut en amener de partout (91)Même de son propre champ, puisqu'il s'agit notoirement d'une construction.. On comprend dans cette règle les pierres qui ne peuvent pas être soulevées d’une main. Tel est l’avis de R. Meir; selon R. Yossé, on nomme ainsi d’après leur désignation de pierres d’épaule, celles dont on porte 2 ou 3 sur l’épaule. Celui qui veut élever un mur entre sa propriété et la voie publique peut creuser, pour jeter les fondements, jusque sur la roche (on voit qu’il ne s’agit pas de culture). -Que fait-on de la terre déplacée? -On l’amasse dans la rue, et là, on la dispose en ordre pour l’enlever. Tel est l’avis de R. Josué. Mais, selon R. aqiba, il n’est pas plus permis de la disposer en ordre dans la rue, que de détériorer celle-ci (fut-ce momentanément). -Que faire alors de la terre? -On l’amoncelle dans son champ, comme on agit légalement pour le fumier (§ 2). Il en est de même (pour le déplacement de terre), lorsque l’on creuse un puits, un fossé ou une caverne.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אבני כתף באות מכל מקום. ואפי' מתוך שדה שלו דהני מינכרי הם ולא נתכוין לתקן את השדה:
הקובלן. האריס שמקבל השדה בקבלנות מביאין מכל מקום ואפילו מתוך שדה זו שקבלוה בקבלנות ואפילו הן פחותין מאבני כתף כדמפרש בגמ':
כל שהן ניטלות ג' או ב' על הכתף. כלומר אף שלפעמים הן ניטלות ג' אבנים גדולות מיקרו שצריכות להנשא על הכתף והלכה כר' יוסי:
מתני' הבונה גדר בינו ובין רה''ר. בשביעית ולפי שהשדה סמוכה לו התירו לו לעשות גדר בשביעית אבל בינו לבין שדה חבירו אסור כדקאמר בגמ':
מותר להעמיק עד הסלע. כלומר אע''פ שחופר בעומק להעמיק הגדר עד מקום קרקע קשה התירו לו מפני שהיא סמוכה לרה''ר ושלא יקלקלו העוברין את השדה:
מה יעשה בעפר. שהוא נוטלו משם:
צוברו בר''ה. לפי שעה ומתקינו אח''כ ומסלקו:
כדרך שאין מקלקלין בר''ה כך לא יתקן. כלומר אע''פ שמתקן ומסלקו אח''כ לא ניחא להו לבני ר''ה לא קלקולו שבתחלה ולא תיקונו שאח''כ שאם מסירו ממקום זה ומניחו במקום אחר נמצא לעולם מקלקל הוא אלא מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין ששנינו בריש פרקין שיעורן וכן החופר בור ושיח ומערה בשביעית צובר העפר בתוך שדהו כדרך המזבלין והלכה כר''ע:
הלכה: רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הִיא מַתְנִיתָא. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין. לֹא בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים וָכָא בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים. רִבִּי שַׁמַּאי בָּעֵי אִם בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים כְּהָדָא תַּנִינָן לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר וְלִבְנוֹת אָסוּר. 9a אֶלָּא בְּהֵיתֵר שְׁנֵי פְרָקִים. אִם בְּהֵיתֵר שְׁנֵי פְרָקִים כְּהָדָא תַנִּינָן אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי מָנָא יֵאוּת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּאי הָדָא קַדְמִיתָא לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. לִבְנוֹת אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לַשְּׁבִיעִית. מַתְנִיתָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשְּׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַתְקִינָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
Traduction
R. Krispa au nom de R. Yohanan ou Hanania ben Gamliel dit que, dans la Mishna, il est question des 2 périodes d’années interdites (avant et après la 7e année). On a enseigné: R. Juda et R. Néhémie diffèrent d’avis au sujet de ces 2 périodes et (contrairement à la Mishna) interdisent les constructions avant la cessation des pluies, se rapportant forcément aux 2 périodes interdites. S’il en est ainsi, demanda R. Shammaï, s’il s’agit des 2 périodes interdites, comment expliquer la fin de l’enseignement de R. Juda et de R. Néhémie, où il est dit qu’il est permis de labourer, non de construire? Il faut donc dire que c’est postérieur à la décision qui permet de labourer auxdites périodes. -Mais, du moment que c’est permis auxdites périodes, pourquoi ne dit-on pas explicitement que la construction est permise la 7e année, une fois que les pluies ont cessé, parce que l’on voit bien qu’il s’agit d’une simple préparation dans l’intérêt de la 8e année (puisque l’apparence est le motif de cette règle)? - R. Mena répond: R. Shammaï a raison de dire qu’il s’agit des 2 périodes permises et qu’il est permis de labourer, parce que c’est une préparation pour la 8e année; au contraire, la construction est interdite, parce que c’est une préparation utile à la 7e année. Cependant, selon la Mishna (contestée par R. Juda et R. Néhémie), on s’exprime autrement, et elle permet de bâtir la 7e année après la cessation des pluies, parce que c’est une préparation pour la 8e.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' קריספא וכו' באיסור שני פרקים היא מתניתא. הא דקתני אין בונין המדרגות בערב שביעית היינו דווקא למשנה הראשונה שאסרו כל מלאכות שאסורין בשביעית גם בתוספת שביעית כמו ששנינו בשני פרקים הקודמין דבשדה האילן אין חורשין אלא עד העצרת ובשדה לבן עד הפסח אבל למשנה אחרונה והוא לאחר שבא ר''ג וב''ד והתירו באיסור שני פרקים הראשונים כדאמרינן בריש מכילתין ואין איסור בתוספת שביעית כ''א בזמן המקדש מותר גם לבנות המדרגות בערב שביעית בזמן הזה:
תני וכו'. כלומר וראיה לזה כמו דתני בתוספתא (בפ''ג). ושם לא גריס לר' יודא אלא כך היא שנויה ר' נחמיה אומר אין בונין מדרגות על פי גאיות בערב שביעית ובשביעית סומך להן עפר ונותנן ע''פ גאיות. ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין וט''ס הוא וכדגריס הכא בהדיא אוסרין:
לא באיסור שני פרקים. כלומר וכי לא מיירי בהתוספתא באיסור שני פרקים דהא לא קתני טעמא מפני שהוא מתקנן לשביעית אלא משום איסור תוספת שביעית גרידא קתני והכי נמי במתני' באיסור שני פרקים מיירי והא דמסיים התנא מפני שהוא מתקן לשביעית משום דבא להשמיענו טעמא דאיסור תוספת שביעית שכל מה שנאסר בתוספת שביעית הכל מפני שכמתקן לשביעית הוא:
ר' שמאי בעי. על האי אוקמתא דר' יוחנן ויש כאן חילופי השיטות שנתחלפו מענין לענין בספרים וטעות דמוכח הוא וכצ''ל בקושיא דר' שמאי אם באיסור שני פרקים בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקינן למוצאי שביעית ומה שכתוב כאן שייך לקמן בקושיא דמקשה הש''ס על הא דרבי שמאי אם בהיתר שני פרקים בהדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור וה''פ דר' שמאי מקשה במאי אוקימתא באיסור שני פרקים אי הכי קשיא בהדא תנינן אבל הוא בונה בשביעית וכו' בתמיה. והרי בזמן איסור תוספת שביעית היה נוהג גם במוצאי שביעית כמו בערב שביעית כדדרשינן להאי מאן דאמר והוא רבי עקיבא דיליף לה מקרא בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר של שביעית וכו' וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית כדאייתינן לעיל בריש מכלתין וא''כ כל שנעשה בשביעית לצורך מוצאי שביעית אסור הוא:
אלא בהיתר שני פרקים. מיירי במתני' לאחר שהתירו ר''ג וב''ד לתוספת שביעית ואפ''ה אין בונין בערב שביעית כדמפרש ר' מנא לטעמא לקמן:
ופריך הש''ס אם בהיתר שני פרקים בדא תנינן לחרוש מותר ולבנות אסור. בתמיה דהא אמרינן לעיל דלר''ג וב''ד שביטלו איסור שני פרקים מותר לחרוש בערב שביעית עד ר''ה וא''כ אמאי אסרו כאן לבנות המדרגות בערב שביעית:
א''ר מנא יאות א''ר שמאי. דלעולם בהיתר שני פרקים מיתוקמא המתני' ודקשיא לך מ''ש דלחרוש מותר ולבנות אסור היינו טעמא:
הדא קדמיתא לחרוש מותר. כלומר הא דאמרינן לעיל דלחרוש מותר בתוספת שביעית לפי משנה האחרונה מפני דבחרישה תלינן שהוא מתקינן להשדות בשביל מוצאי שביעית ולא בשביל שביעית דכ''ע ידעי שאסור לזרוע ולחרוש בשביעית ולא אתו למטעי בה והרואין שזה חורש בערב שביעית יאמרו ודאי בשביל שנה שאחר השביעית הוא חורש עכשיו כדי למהר הזריעה לאחר שתעבור שנת השביעית:
לבנות אסור. אבל לבנות בערב שביעית אסור מפני שיאמרו שזה הוא מתקינן למדרגות לצורך שביעית שאם דעתו לצורך מוצאי שביעית מפני מה הוא מקדים לתקנן בערב שביעית הלא אף בשביעית עצמה יכול הוא לבנות בשביל מוצאי שביעית ושמא בתוך הזמן יחזרו ויתקלקלו אלא ודאי לצורך שביעית הוא עושה והלכך אסרו לבנות בערב שביעית:
מתניתא לא אמרה כן. כלומר דהדר הש''ס ודחי לטעמא דקאמר ר' מנא דליתא וכדדייקינן ממתני' דהא לא אמרה אלא אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים וכו' ואי ס''ד כטעמא דידך דלחרישה התירו בערב שביעית משום דלא אתו למטעי שחורש עכשיו כדי לזרוע בשביעית שהכל יודעין שאסור לזרוע בשביעית וא''כ גם בלבנות מפני מה אמרו דדוקא משפסקו הגשמים מותר לבנות לצורך מוצאי שביעית אבל קודם לא הא לא אתי למטעי ולומר שמתקן המדרגות שיהא נוח לו לירד לתוך השדה שבגיא לחורשה ולזורעה בשביעית אלא מה שהוא מתקן לצורך מוצאי שביעית עושה וא''כ לכל הפחות נתיר לו לבנות אף קודם שפסקו הגשמים אלא ע''כ לא מיתוקמא מתני' אלא בזמן איסור שני פרקים והא דהקשה ר' שמאי דא''ה אף לצורך מוצאי שביעית יהא אסור משום תוספת השביעית שלאחריה הא בלא''ה לאו קושיא היא דלא אסרו בתוספות שלפניה ושלאחריה אלא בעבודה שהיא בגוף השדה כדדריש מבחריש ובקציר וכו' אבל לבנות המדרגות לא חששו לאסור כל זמן שנוכל לתלות דלצורך מוצאי שביעית הוא עושה ולא לשביעית וכגון שפסקו הגשמים וכדפרישית במתני':
הלכה: אַבְנֵי כֶתֶף בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם אֲפִילוּ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהַקּוֹבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם אֲפִילוּ פָּחוֹת מֵאַבְנֵי כֶתֶף.
Traduction
De grandes pierres pour construction peuvent être prises en tout lieu, même chez soi (puisqu’il est notoire qu’elles servent à bâtir); et les entrepreneurs peuvent en amener de partout, fussent-elles même plus petites.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אפילו מתוך שלו. כדפרישית במתני':
אפילו פחות מאבני כתף. כלומר ששיעור האבנים אינן כשיעור אבני כתף אעפ''כ הוא מביא אף מן השדה שקיבלה לפי שאינה נחשבת כשדה שלו כדאמרינן לעיל מתוך של חבירו מה שהוא רוצה הוא נוטל:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. הָא בֵינוֹ לְבֵין חֲבֵירוֹ אָסוּר בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל בְּמוֹעֵד אֲפִילוּ בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר. בְּפִירְצָה שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר אֲבָל בְּפִירְצָה שֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְתַנֵּי כֵן כָּל פִּירְצָה שֶׁהִיא סָגָה בֶּעָפָר אָסוּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְשֶׁאֵינָהּ סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית. וְשֶׁאֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אֲבָל אִם הָֽיְתָה מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סָגָה אֶת הֶעָפָר מוּתָּר לְגוֹדְרָהּ בַּשְּׁבִיעִית.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: il est permis de construire la séparation qui est entre une propriété particulière et la voie publique (c’est pressé); mais, s’il ne s’agit que d’une séparation entre un particulier et son voisin, c’est interdit la 7e année, tandis qu’aux jours de demi-fête, il est même interdit de construire la séparation de la voie publique. De plus, la défense s’applique à la brèche dont la terre se trouve à l’intérieur (92)V. même série, Moed Qatan 1, 4 ( 80c).; mais si celle-ci est à l’extérieur (et devient une gêne), il est permis la 7e année d’ériger la clôture. En effet, on a enseigné: aussi longtemps que, malgré la brèche, la terre amoncelée est à l’intérieur, il est défendu de construire une haie la 7e année; mais c’est permis si la terre est amoncelée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא שנו. שהתירו לבנות גדר בשביעית בהשדה אלא בינו לבין ר''ה מפני בני ר''ה העוברין אבל בינו לבין שדה חבירו אסור דהוי כמתקן את שדהו בשביעית:
אבל במועד וכו'. דכל שהוא משום טירחא אסרו במועד:
בפרצה וכו'. זה שייך להמתני' דפ''ק דמו''ק (בהלכה ד') ואדהתם הוא דקאי ואיידי דאיירי בבנין בשביעית מייתי לה הכא והגירסא בכאן משובשת היא ובמ''ק שם היא הגירסא הנכונה דהכי אמרינן התם על המתניתין דקתני מקרין את פרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו כלומר דבמועד לא התירו אלא בקירוי מסידור אבנים זע''ז ובלא טוח בצרור וטיט אבל בשביעית בונה את הפרצה של הגדר כדרכו באבנים ובטיח טיט וצרור ביניהן והכי מפרש לה שם וקאמר התם עלה. ובפרצה שאינה סגה את העפר אבל בפרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ותני כן כל פרצה שהיא סגה את העפר אסור לגודרה בשביעית ושאינה סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית בשאינה מכשלת את הרבים אבל אם מכשלת הרבים אע''פ שהיא סגה את העפר מותר לגודרה בשביעית. ע''כ שם. ופירושה דבתחלה קאמר הא דהתירו לבנות פרצת הגדר בשביעית כדרכו דוקא בפרצה שאינה סגה את העפר כלומר שנפרצה לגמרי ואינה סוגה בעפר כלל אבל אם הפרצה עדיין סוגה וסתומה בעפר אלא שהאבנים נפרצו ממנה לא דמכיון דאינה פתוחה כולה לא התירו לגודרה בשביעית:
ותני. בברייתא בהדיא כן כל פרצה וכו'. בשאינה מכשלת את הרבים. כלומר והא דאמרינן דאם היא סוגה בעפר אסור לגודרה דוקא בשאינה מכשלת את הרבים העוברין שם אבל אם היא מכשלת את הרבים דמחמת שנפרצה והיא סמוכה לרה''ר נכשלין בה בני רה''ר העוברין מן האבנים הפרוצות וכיוצא בזה בכה''ג אע''פ שהיא סוגה עדיין בעפר ואינה פרוצה לגמרי מותר לגודרה בשביעית שלא להכשיל את הרבים:
לֹא יִסְכֹּךְ בֶּעָפָר אֲבָל עוֹשֵׂהוּ חַייִץ. מַהוּ חַייִץ. חָייַץ לֵיהּ כְּמַה דְתֵימַר וְהוּא בוֹנֶה חַייִץ.
Traduction
On ne doit pas remuer la terre, est-il dit, pour ériger une digue. Mais, on peut, dans ce but, y placer des pierres taillées. Cette dernières expression est tirée du verset d’Ezéchiel (Ez 13, 10): il bâtissait un mur.
Pnei Moshe non traduit
מהו חייץ חייץ ליה. להגיא שמבדילו מבין שדות אחרות שסביבותיו כמה דתימר והוא בונה חייץ פסוק הוא (ביחזקאל י''ג) גבי נביאי שקר והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' והוא בונה חיץ והנם טחים אותו טפל ועל בנין מחיצה גרועה נאמר כתרגומו ואינון דמין דבני מחיצה ושעע ליה טין פטיר דלא תבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source