Shvi'ite
Daf 7a
משנה: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפָּתוֹת לְבֵית סְאָה יוֹתֵר מִכֵּן אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זְבָלוֹ אוֹצָר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיקוֹ אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.
Traduction
Dans tout champ de la contenance d’un saa, on peut toujours placer 3 monceaux de fumier; selon R. Simon, on peut en placer davantage; les sages l’interdisent, à mois d’avoir ou une cavité profonde de trois palmes, ou une élévation haute de 3 palmes (pour l’y placer hors du niveau du sol). Si l’on veut réunir en un grand tas l’engrais (quelle que soit la quantité), R. Meir l’interdit (lorsque cela dépasse trois tas), à moins d’avoir une cavité de 3 palmes, ou une hauteur de 3 palmes. Si l’on en a peu à transporter (73)S'il n'y a pas de quoi emplir d'un coup les emplacements du fumier, selon la mesure prescrite. Voir (Moed Qatan 4b)., on peut en ajouter peu à peu au monceau; R. Eliezer ben Azaria l’interdit, à moins que l’on ait une cavité de 3 palmes ou une élévation de 3 palmes, ou qu’on le place sur un roc.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עושה אדם את שדהו וכו' יותר מכאן מותר דברי ר''ש. ובספרי הדפוס כתיב אסור וט''ס הוא. ובגמרא פריך הא תני ליה רישא ומשני לה:
וחכמים אוסרין. בגמרא קאמר דהא דאסרו חכמים יותר מכאן היינו יותר מכשיעור אשפתות שאמרו שהיא ג' אשפתות לבית סאה והוא עושה ד' אשפתות לבית סאה דבזה הוא דאסור דכיון דמוסיף באשפתות במקמות מקומות נראה כמזבל עד שיעמיק ג''ט בארץ ויתן שם האשפתות או עד שיגביה ג' להמקום שבהן האשפתות דאז ניכר הוא שאינן לזבל את השדה אלא לכניסת הזבל למקום מיוחד אבל אם אינו מוסיף על שיעור האשפות אלא שהוא עושה כל שיעור האשפות במקום אחד מותר דהשתא בג' מקומות מותר במקום אחד לא כ''ש:
עושה אדם את זבלו אוצר. השתא אשמעינן דאפי' יותר מג' אשפתות במקום אחד מותר ומוסיף עליהן כמו שירצה ולאצור עליהן הרבה:
ור''מ אוסר. דס''ל הואיל ועושה יותר מג' אשפתות במקום אחד עד שיראה כאוצר ניכר הוא שאין בדעתו שיהא כל הזבל הזה מכונס שם אלא שבדעתו לפזרו ולזבל השדה ולפיכך אוסר ואין הלכה כר''מ:
והיה לו דבר מועט. בגמרא מפרש לה בתרין פתרין הא' שהי' לו דבר מועט מן הזבל בתוך שדהו והב' שהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ת''ק סבר מה שיש לו יש לו ומוסיף עליו והולך וראב''ע סבר שמא לא ימצא לו עוד זבל יותר ויהא נראה כמזבל שדהו ואסור עד שיעמיקו בארץ או עד שיגביהו שלשה או עד שיתן אותו על הסלע והיא קרקע קשה שאינו ראוי לזריעה ואין הלכה כר''א בן עזריה:
הלכה: וְלָמָּה תַנִּיתָהּ תְּרֵיין זִימְנִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּאן בְּפּוֹחֵת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת. בְּרַם הָכָא בְּעוֹשֶׂה בִּכְשִׁיעוּר. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת לְאַשְׁפָּה מִשָּׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת.
Traduction
Pourquoi enseigne-t-on ici pour la seconde fois la règle relative au fumier? Plus haut, il est question du cas où le nombre réglementaire de paniers n’est pas atteint, tandis qu’ici il s’agit du cas où la quantité est complète. Aussi, l’avis de R. Simon a été amplifié en ces termes: pourvu que chaque monceau (y en eut-il dix) n’ait pas moins de trois paniers.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה תניתה תרין זימנין. להא דר''ש ורבנן הא כבר תנינן לה במתניתן דלעיל דלחכמים אסור להוסיף על הג' אשפתות לבית סאה ולר''ש מוסיפין אף על האשפתות:
כאן בפוחת מן המשפלות וכו'. כלומר במתני' דכאן אשמעינן לר''ש דמותר להוסיף על האשפתות אפי' בפוחת מן המשפלות ממה שאמרו עשר משפלות לאשפה והוא עושה פחות מעשר משפלות לאשפה אפ''ה מתיר ר''ש להוסיף באשפות כאלו ואינו חושש:
ברם הכא בעושה בכשיעור. כלומר אבל במתני' דלעיל בעושה כשיעיר איירי עשר משפלות לכל אשפה ואי לאו דהדר תני לה הכא ה''א דר''ש לא מתיר להוסיף על האשפות אלא אם יש בהן כשיעור המשפלות הלכך קמ''ל כאן דאפי' בפוחת משיעור המשפלות שאמרו מותר להוסיף על ג' אשפתות:
ותני כן על דר''ש. בתוספתא (פ''ב) תני הכי לדברי ר''ש מוסיפין אף על האשפתות ובלבד שלא יפחות לאשפה שמוסיף פחות מג' משפלות אלמא דאף בפחות מעשר משפלות מתיר ר''ש ובלבד שלא יהו בפחות משלש. ובתוספת' ובלבד שלא יפחות מג' אשפתות לבית סאה ונראה דט''ס הוא וגי' דהכא עיקרית:
בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כְּסֶדֶר הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מוֹכְרִין וּמוֹצִיאִין זְבָלִים עִם הָעוֹשִׂין שְׁבִיעִית עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. עִם הַגּוֹי וְעִם הַכּוּתִי אֲפִילוּ בִּשְׁבִיעִית וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְרוֹק אֶת הַמַּשְׁפֵּלוֹת. לֹא אָמַר אֶלָּא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא 7a יְפָרֵיק אֶת הַמַּשְׁפֵּלוֹת. הָא לָצֵאת מוֹצִיא הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוּתָּר. וְאִין תֵּימַר שֶׁהוּא אָסוּר יְהֵא אָסוּר מִלְּהוֹצִיא.
Traduction
Pendant les 2 périodes agraires (de quelques mois) qui précèdent ou suivent la 7e année interdite aux travaux préparatoires (72)Voir (ci-dessus, 1, 1. ), est-il permis de transporter le fumier aux champs, en ayant soin d’observer l’ordre prescrit par la Mishna (c’est-à-dire 3 monceaux par chaque champ d’un saa, à raison de 10 paniers par espace)? On peut déduire la réponse de ce qui suit: il est permis de vendre et de fournir de l’engrais à ceux qui observent le repose de la 7e année jusqu’au jour du nouvel an; c’est permis à l’égard du païen et du samaritain même pendant la 7e année, à condition de ne pas décharger les paniers sur le champ. Or, on impose seulement cette dernière condition, et l’on ne défend pas de les transporter. Donc c’est permis aux dites périodes d’année; car, du reste, si c’était défendu, on dirait qu’il ne fait pas les sortir, et l’on ne parlerait pas de la simple condition de déchargement.
Pnei Moshe non traduit
באיסור שני פרקים. הראשונים שהיו אוסרין עבודת הארץ בתוספת שביעית לפי משנה הראשונה ומהו שיהא מותר לעשות כסדר הזה ששנינו במתניתן או נימא דחוששין אנו שיאמרו שמוציא עכשיו לצורך עבודת הארץ בשביעית:
נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא (פ''א):
מוכרין. הזבלים ומוציאין אתן עם ישראל החשודין לעשות בשביעית אפילו הכי בערב שביעית מותר להוציא עמהן:
עם העכו''ם ועם הכותי. מותר אפילו בשביעית:
ובלבד שלא יפרק. הוא את הזבל מן המשפלות ולפזר על פני השדה:
לא אמר וכו'. כלומר מדלא אסר אלא לפרק את המשפלות ש''מ דמיהת כסדר שנשנה במתני' מותר בערב שביעית להוציא דאם תאמר שהוא אסור וכלומר דהא דקתני בהדיא מוציאין תפרש דהיינו קודם הזמן שנשנה כאן וקמ''ל שזה מותר בערב שביעית ואין חוששין שמא זה לצורך שביעית הוא מוציא הואיל וחשוד הוא על כך ואסור לסייע ידי עוברי עבירה דמכיון שהוא קודם שפסקו עובדי עבודה תלינן דבשביל שנה זו הוא מוציא ולא בשביל שביעית אבל אם כבר פסקו עובדי עבודה בערב שביעית אימא דלא התירו להוציא עם זה החשוד על השביעית:
יהא אסור מלהוציא. כלומר דאם תאמר כך א''כ קשיא לישמעינן רבותא טפי דאפילו מלהוציא אחר שפסקו עובדי עבודה בערב שביעית אסור דנראה שלצורך שביעית הוא מוציא אלא ש''מ דכל ערב שביעית מותר ואפי' משפסקו עובדי עבודה דלא גזרו משום תוספת שביעית על כך:
מִשֶּׁיָּבַשׁ הַמָּתוֹק. פְּקוּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא הָהֵן פְּקוּעָה דְבִקְעָתָה.
Traduction
⁠—A quoi reconnaît-on que le fumier est devenu sec? -Aux crevasse du sol, répond R. Mena (et l’eau en y passant, ne pénètre pas de suite).
Pnei Moshe non traduit
משיבש המתוק. ומפרש פקועה וכו' כדפרישית במתני':
מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה קְשָׁרִים קְשָׁרִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְקַשֵּׁר בּוֹ קֶשֶׁר הָעֶלְיוֹן מִיַּד הוּא יָבֵשׁ. וְתַנִּי עֲלָהּ קְרוֹבִין דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין.
Traduction
R. Yossé fixe pour l’époque de sécheresse l’instant où il devient assez sec pour rester collé et forme pour ainsi dire des nœuds, ou boules. R. Hanania dit: dès que la partie supérieure est sèche, tout le reste le devient bientôt. Aussi est-il dit que les 2 avis sont presque semblables. – Pourquoi, après avoir parlé ici du nombre de paniers de fumier qu’il est permis de transporter, en est-il de nouveau question plus loin (§ 2)? –
Pnei Moshe non traduit
מכיון שנתקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש. כלומר כשרואין העליון שבו הוא נתקשר כבר נקרא יבש ואין צריך שיהא כולו קשרין קשרין:
ותני עלה. בברייתא על האי פלוגתא במתני' וקרובין דבריהן להיות שוין:
אָמַר רִבִּי ירְמְיָה בְּפוֹחֵת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת הָא שְׁתַּיִם מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בְּפָּחוֹת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִן כְּשִׁיעוּר כְּהָדָה דְתַנֵּי אֵין מוֹסִיפִין לֹא עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְלֹא עַל הָאַשְׁפָּתוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפָּתוֹת. וּמוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת לֹא בִכְשִׁיעוּר. וְדִכְוָותָהּ מוֹצִיאִין עַל הָאַשְׁפָּתוֹת אֲפִילוּ בִכְשִׁיעוּר.
Traduction
Cela indique ici, dit R. Jérémie, qu’au cas où c’est au-dessous de ce nombre (mais répartie en 3monceaux), c’est interdit, tandis qu’en le distribuant seulement en 2 tas, c’est permis. -Est-ce à dire, demanda R. Yossé, qu’en diminuant le nombre des paniers et en mettant 20 pour 2 tas, c’est interdit? -C’est, en effet, l’inverse que l’on a voulu dire, et il est question ici du cas où l’on voudrait ajouter au nombre de paniers. Ainsi on a enseigné: il n’est permis d’ajouter ni au nombre de paniers, ni à celui des monceaux, selon l’avis de R. Meir, mais d’après les autres sages, il est permis d’ajouter au nombre de paniers, non à celui des monceaux; c’est-à-dire, on peut augmenter le nombre de paniers, si la mesure n’est pas atteinte (de 30 au total), mais l’on ne peut pas augmenter le nombre de tas, si même la mesure est atteinte.
Pnei Moshe non traduit
בפוחת מן המשפלות הא שתים מותר. על סיפא דמתני' קאי דקתני ואין מוסיפין על האשפתות ובעי ר' ירמיה לפרש דבפוחת מן השיעור שאמרו במשפלות איירי ורוצה לעשות בכל אשפה פחות מעשר משפלות ומתוך כך יוסיף על ג' אשפות ולזה הוא דאסרו להוסיף על האשפות שמכיון שבכל אשפה הוא פחות משיעור המשפלות שאמרו והוא מוסיף באשפות נראה כמזבל הוא אבל לעשות שתים אשפות מותר בפוחת במשפלות:
ר' יוסי בעי. על האי פירושא דר' ירמיה דאדרבא איפכא מסתברא אם בפוחת מן שיעור המשפלות א''כ הא אפי' בשתים אשפות אסור דליכא שיעורא שתהא נראית כאשפה והוה קשיא מאי אריא דקתני אין מוסיפין על האשפות הא אף אין פוחתין מהן מבעי ליה למתני:
אלא דלא כר' ירמיה. וכי אנן קיימין להא דקתני אין מוסיפין על האשפות בעושה יותר מן כשיעור כלומר שהוא עושה האשפות יותר מן כשיעור שאמרו והיינו כמה שאמרו שמותר לעשות ג' אשפות של עשר משפלות והוא רוצה לעשות ד' אשפות ואפי' בכל אשפה יש בה עשר משפלות מ''מ אסור הואיל ועושה אשפות במקומות הרבה נראה כמזבל השדה ומכ''ש אם פוחת הוא בשיעור המשפלות בכל אשפה דפשיטא דאסור הוא ואפילו בשתי אשפות או אחת אסור אם אין בה כשיעור המשפלות אלא דבמתני' לא איירי אלא בדאיכא כשיעור המשפלות בכל אשפה ולפיכך בא התנא להשמיענו האיסור בתוספת האשפות בדווקא דאלו בפחות מג' אשפות פשיטא דמותר ואפי' אשפה אחת מותרת כשיש בה כשיעור המשפלות שאמרו:
כהדא דתני. בתוספתא (פ''ב) דפליגי התם בהוספת המשפלות:
ומוסיפין על המשפלות לא בכשיעור. כלומר וכי לא בכשיעור שאמרו במשפלות שהוא עשר של לתך לתך איירי דהתירו חכמים להוסיף עליהן ולעשות י''א או יותר ממשפלות כאלו בכל אשפה ואשפה דהא במאי דפליג ר''מ ואוסר להוסיף על המשפלות בהאי גופיה מתירין חכמים ודברי ר''מ אי אתה יכול לפרש אלא דכשיעור הנשנה במשפלות דאם המשפלות הן פחות מכשיעור א''כ מ''ש אם הוא עושה עשר משפלות של לתך לתך או אם הוא מוסיף במשפלות הפחותין מלתך לתך הלא חדא היא אלא ודאי בכשיעור איירי וחכמים מתירין להוסיף על המשפלות:
ודכוותיה אין מוסיפין על האשפתות אפי' בכשיעור כצ''ל. וא''כ בכה''ג נמי מפרשינן להא דאסרו להוסיף על האשפתות דאפי' בכל אחת ואחת יש בה כשיעור שאמרו באשפה שהוא של עשר משפלות אפ''ה אסור כדאמרן:
Shvi'ite
Daf 7b
משנה: הַמְּדַייֵר אֶת שָׂדֵהוּ עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סְאָתַיִם עוֹקֵר שָׁלֹשׁ רוּחוֹת וּמְשַׁייֵר אֶת הָאֶמְצָעִיוֹת נִמְצָא מְדַייֵר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין. הָיְתָה כָל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין מְשַׁייֵר מִמֶּנּוּ מִקְצָת מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְּזַבְּלִין.
Traduction
Celui qui (la 7e année) veut convertir son champ en pâturage, doit laisser établir un grillage (pour parquer les troupeaux), sur un espace de la contenance de 2 saa; lorsque ceci est rempli d’engrais, il détache 3 côtés du grillage, laisse celui du milieu (pour établir parallèlement un nouvel enclos de l’autre côté) et il se trouve ainsi avoir fermé un champ contenant 4 saa. R. Simon ben Gamliel dit que l’on peut agir de même pour un espace de 8 saa (en établissant encore l’enclos dans les autres directions). Mais si tout le champ ne contient que 4 saa, il faut laisser un petit espace libre pour l’apparence (pour que l’on ne paraisse pas engraisser le champ). Ensuite on emporte l’engrais du pâturage dans son champ, selon l’usage habituel pour le fumier (78)C'est-à-dire dans un champ de la contenance d'un saa, l'on peut élever 3 monceaux de fumier..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המדייר את שדהו. לשון דיר הוא הרוצה לעשות דיר של צאן בשדהו בשביעית:
עושה סחר. היקף מחיצה ובנסחת המשניות סהר והיינו הך:
לבית סאתיים. למקום המחזיק בית סאתים והוא מאה על חמישים ומכניס את הצאן לתוך ההיקף ולאחר שנתמלא המקום זבל מדיר הצאן עוקר הוא ג' הרוחות של המחיצה כדי שיכניס הצאן לצד האחר של אותה המחיצה שמניחה ברוח הרביעית וזו היא שאמרו ומניח את הרוח האמצעית שמצד האחר עושה ג''כ הדיר למקום בית סאתים והיא אמצעית בין שתי הדירים ונמצא מדייר בתוך שדהו בית ארבעת סאין אבל לא יותר שלא יהא נראה שמזבל כל השדה:
רשב''ג אומר בית שמונת סאין. שכשם שהוא חוזר ועושה מצד האחד בית סאתים כך הוא עושה מכל ג' הצדדים אחרים ונמצא מדייר עוד בית ח' סאין חוץ מן האמצעית שהוא הסהר הראשון ואין הלכה כרשב''ג:
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין. לא ידייר כולה אלא משייר ממנה מקצת מפני מראית העין שלא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית ויהיו הכל יודעין שהצאן הטילה בה זבל ונדיירה:
ומוציא מן הסהר. הך סיפא מילתא באנפי נפשה היא. דקמ''ל דכשם שמוציא הוא מחצירו כדרך המזבלין כמו ששנינו בריש הפרק כך מותר להוציא הזבל מתוך סהר הצאן ונותן לתוך שדהו כדרך המזבלין דמהו דתימא דכשמוציא מן הסהר והוא מקום שאינן מקפידין לפנות הזבל בכל פעם כדרך שמפנין מהחצר א''כ נראה כמו שזה מוציא כדי לזבל שדהו הלכך קמ''ל דאף מן הסהר מותר אם הוא עושה האשפות כדרך המזבלין. א''נ איפכא משום דאיכא צד קולא בסהר יותר מבחצר כדמפרשי' בגמ' וה''א דאף קודם הזמן שנשנה לעיל מותר קמ''ל דדין הסהר כמו דין החצר:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְוצָה תִזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. נִיטַּייְבָה אוֹ שֶׁנִּידַּייְרָה לֹא תִזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כֵּינִי מַתְנִיתָא הָרוֹצֶה לְהַעֲמִיד צֹאן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עוֹשֶׂה סַהַר בֵּית סְאָתַיִם.
Traduction
. Il est dit plus loin (4, 2): ''Si la 7e année on a enlevé les chardons d’un champ, on peut l’ensemencer la 8e (quoiqu’il fut préparé d’avance); mais on ne peut pas y semer à ce moment si on l’a amélioré (par une seconde culture), ou si l’on y a fait paître des troupeaux''; ceci semble dire qu’il est interdit la 7e année d’y faire paître des troupeaux; et pourtant notre Mishna le permet? -En effet, répondit R. Yona, c’est permis ici parce qu’il s’agit d’une installation provisoire des troupeaux aux champs (faute d’autre place); on établit alors un grillage pour les parquer, sur un espace de la contenance de deux saas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ותמן תנינן. לקמן (בפ''ד) שדה שנתקווצה שניטלו הקוצים ממנה בשביעית תזרע במוצאי שביעית ואם נידיירה לא תזרע ואיך מתיר הוא כאן לדייר לכתחלה בשביעית ומשני ר' יונה כיני מתניתא הרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו עושה סהר בית סאתים כלומר דהכין מפרשינן דוודאי לדייר כל שדהו אסור בשביעית והרוצה להעמיד צאן בתוך שדהו כדי שתזדבל עושה סהר לבית סאתים ולא יותר שיהיה הכל בית ד' סאין וכדקתני לקמן במתני' והאי מתני' דפרק ד' לקמן מיירי שנידיירה כל השדה דהוי כמזבל כל שדהו בשביעית וזהו שאסור ולפיכך קנסו חכמים שלא תזרע במוצאי שביעית:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין 7b בְּעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִכְּשִׁיעוּר. אֲבָל בִּכְשִׁיעוּר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת מוּתָּר בְּמָקוֹם אֶחָד לֹא כָּל שֶׁכֵּן.
Traduction
Quant aux rabbins qui exigent une place distinctive, soit une profondeur, soit une élévation de 3 palmes, ils parlent du cas où l’on a dépassé la mesure de 30 paniers: mais, si elle était maintenue, aussi bien que le transport est permis en 3 monceaux, il le serait à plus raison pour un seul monceau
Pnei Moshe non traduit
וחכמים אוסרין. ומפרש לה דדוקא בעושה יותר מכשיעור כלומר יותר מכשיעור ג' אשפות שאמרו שהוא עושה ד' לבית סאה אבל בכשיעור ג' אשפות והוא עושה אותן במקום אחד פשיטא דמותר דהשתא בג' מקומות וכו' כדפרישית במתני':
בַּכֹּל עוֹשִׂין סִיהָרִין בְּמַחֲצָלוֹת. וּבְקַשׁ וּבָאֲבָנִים. אֲפִילוּ שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים זֶה לְמַעֲלָה מִזֶּה.
Traduction
On peut se servir de n’importe quoi pour ériger ces grillages, soit de lattes, soit de paille, soit de pierres, ou même de 3 cordes tendues l’une au-dessus de l’autre horizontalement,
Pnei Moshe non traduit
בכל עושין סהרין וכו'. תוספתא היא (בפ''ב):
אפי' ג' חבלים זה למעלה מזה. ומסיים בתוספתא ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג''ט כדי שיכנס הגדי ומשום שבת הוא דנשנה כדמיירי ג''כ בסיפא מענין שבתות ויו''ט וצריך שתהא מחיצה מעלייתא וכהאי דתנן (בפ''ק דעירובין) גבי שיירא שחנתה בבקעה מקיפין בג' חבלים זה למעלה מזה וכו' ומפני שהוא עושה תשמישו שם. וחסר כאן בהעתקה והאי ובלבד שלא יהא בין סהר וכו' דכתוב כאן מילתא אחריתא היא וה''ג בתוספתא עוקר מסהר זה ונותן לתוך סהר אחר ובלבד שלא יהא בינו לחבירו בית שמנה ד''ר דוסתאי בר' יהודה ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר''א בית סאתים ובית סאתים זו חולב וגוזז לתוכה ומכניס ומוציא דרך עליה. כלומר דלת''ק כשעוקר את הצאן מסהר זה ליתנם לתוך סהר אחר צריך שלא יהא בין זה לזה כמלא בית ח' סאין משום דסבירא ליה כרבן שמעון ב''ג דבמקום הסהר מותר לעשותו בית שמנה סאין ועושה הוא סהר אצל הסהר הראשון אבל כשיש בין זה לזה כמלא סהר נראה שהוא רוצה לדייר כל השדה ואסור ולדברי ר''א דס''ל כת''ק דמתני' דמקום הסהר הוא בית סאתים ועוקר הסהר ונותנו למקום אחר ובלבד שלא יהא בין זה לזה יותר מבית סאתים וכדפרישית תמן ואותו המקום שהוא בין סהר לסהר חולב בו וכו' ומעביר את הצאן מסהר לסהר דרך עליה ואינו חושש שלא יהא נראה כאילו גם המקום הזה הוא סהר ונמצא מוסיף הוא על שיעור הסהר הלכך קא משמע לן דמכיון שאינו אלא דרך אקראי בעלמא לחלוב בו ולגזוז הצאן ולהעביר דרך עליה מותר:
פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. בְּשֶׁהָיָה לֹו דָבָר מוּעָט בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בִשְׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. מִשֶּׁפָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טַעְמָא דְרִבִּי לָֽעֶזֶר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֶל וְנִמְצָא מֲזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. פָּתַר לָהּ פָּתָר חוֹרָן כְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בִשְׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. מִשֶּׁפָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טַעְמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לֹו זֶבֶל וְנִמְצָא מֲזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וְלֹא כְבָר הוּא מְזוּבָּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן עַד שֶׁיּוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת כְּאַחַת. וְלֵית לְרַבָּנִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי אִידִי דְּחוּטְרָא סַלּוֹ וּמַגְרֵיפוֹ מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַשְׁפָּה.
Traduction
– On a interprété cette discussion de 2 manières (74)Même série, (Moed Qatan 1, 1) ( 80a).: 1° Lorsqu’il a déjà un peu de fumier dans son champ la 7e année (75)Voir Mishna (Baba Metsia 5, 6)., il peut toujours en ajouter selon les sages, lorsque les laboureurs on cessé d’ordinaire leurs travaux; mais selon R. Eliézer ben Azaria, c’est interdit, car, dit-il, il se peut que l’on n’ait plus de fumier à y ajouter, et, vu la petite quantité, l’on n’aurait fait que poser l’engrais utile à ce champ. 2° Voici l’autre explication: si l’on a dans sa maison un peu de fumier restant de la 6e année, et que, la 7e année, on veut le porter aux champs, on peut toujours en ajouter à partir du moment où le labourage cesse aux champs; selon R. Eliézer ben Azariah, c’est interdit, de crainte, dit-il, que l’on ne trouve pas de fumier à ajouter, et en ce cas l’on n’aurait fait que poser l’engrais utile à ce champ. -Mais comment éprouver cette crainte? Le champ n’était-il pas déjà fumé auparavant? -R. Aba, ou R. Jérémie, ou R. Aboun bar Hiya, répond au nom de R. Aba bar Mamal que l’on craint l’apparence du mal (tout le monde ne sachant pas que le champ est déjà fumé), crainte qui s’annule lorsque l’on transporte dix paniers à la fois. -Mais est-ce que les autres sages ne se préoccupent pas de cette considération? -Non, dit R. Idi de Houtra, parce que la pelle et la fourche que l’on tient en mains pour le transport démontrent qu’il s’agit d’un grand monceau.
Pnei Moshe non traduit
פתר לה תרין פתרין. אהיה לו דבר מועט קאי דיכול אתה לפתור זה בתרין פתרין הפתרא הא' דה''ק בשהיה לו דבר מועט מונח בתוך שדהו בשביעית שכבר הוציא מערב שביעית וקאמר הת''ק הרי זה מוסיף עליו מעט מעט והולך משפסקו וכו' דליכא למיחש למידי וראב''ע אוסר להוסיף עליו בשביעית מעט מעט שמא לא ימצא לו זבל עד שיהא בו לעשות האשפות כשיעור ונמצא מזבל הוא אותו מקום שהוסיף עליו בתחלה בשביעית:
פתר לה. ויכול אתה לפתור בה פתרא אחרינא דבשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ערב שביעית ולא הוציאו לשדה ועכשיו מבקש להוציאו לת''ק מוסיף עליו והולך וראב''ע אוסר שמא לא ימצא וכו':
ולא כבר מזובל הוא מערב שביעית. אפתרא קמייתא פריך דאם בשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית א''כ נתנו לשם מערב שביעית וכבר הוא מזובל שדהו ואמאי אוסר ראב''ע להוסיף עליו:
מפני מראית העין. שהרואין אותו מוציא פחות מכשיעור יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא שאין הכל יודעין שכבר מזובל הוא מערב שביעית ועד שיוציא עשר משפלות כאחת שהוא שיעור אשפה:
ולית לרבנן מפני מראית העין. בתמיה:
דחוטרא. ממקום חוטרא:
סלו ומגריפו. שמוציא עמו מוכיחין עליו שלעשות אשפה היא מכוין כדרך העושין אשפה גורפין את הזבל במגריפה אל מקום אחד ומחליקין האשפה במוט ובמקל וישאהו במוט ת''י באשכולא. וגרסינן להאי סוגיא מן פתר לה תרין פתרין עד סוף הלכה לקמן בפ''ק דמ''ק (בהלכה ב') וגי' דהכא עיקרית הוא:
רִבִי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא דְּהָכָא דְּתַנִּינָן. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַתְּחִילָּה בְּמוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֵיהָ לִזְרִיעָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן וְהָכָא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֵיהָ לִזְרִיעָה הָכָא מַי אִית לָךְ לְמֵימַר. לֵית לָךְ אֶלָּא כְּהָדָא שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֶל וְנִמְצָא מֲזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. חָפַר לַעֲשׂוֹת אַמָּה שֶׁל בִּנְייַן. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן וְהָכָא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וּמָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר צְדָדֵיהָ לִזְרִיעָה הֲרֵי אֵינוֹ מַכְשִׁיר צְדָדֶיהֵ לִזְרִיעָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה לוֹ שָׁם סִיד אוֹ צְרוֹרוֹת אוֹ אֲבָנִים אוֹ גִיפְּסוֹס מוּתָּר.
Traduction
R. Yossé bar R. Aboun dit: cette double interprétation que l’on vient d’exposer ici est conforme à celle qui est donnée ailleurs (76)Mishna (Moed Qatan 1, 1).; car on a enseigné que, selon R. Eliezer ben Azaria, on ne doit pas commencer à creuser une rigole pour l’eau des champs ni aux jours de demi-fête, ni la 7e année. Selon R. Zeira, le motif de la défense est qu’en creusant la rigole et en rejetant de la terre malléable, on rend les bords aptes à recevoir la semence (77)Comp. Même série, Shabat 7, 2 ( 10a).. Selon R. Jérémie, ou R. Aboun bar R. Hiya au nom de R. Aba bar Mamal, c’est interdit à cause de l’apparence de mal (on semble se livrer alors à l’agriculture). On a cru pouvoir supposer que celui qui admet ici la crainte d’apparence du mal est aussi celui qui l’admet à l’égard de notre Mishna; et celui qui a recours à l’autre raison, de rendre les bords de la rigole aptes à recevoir la semence, ne saurait correspondre ici qu’à la crainte émise de n’avoir plus de fumier à ajouter, et il se trouverait que l’on fume le champ à ce moment. -Quelle différence y a-t-il entre ces deux explications? -Il y en a une au cas où l’on creuse le champ pour y poser les fondements d’une construction; or, en ce cas comme dans l’autre, on conçoit que l’on éprouve la crainte d’apparence du mal; mais, si le motif d’interdiction de creuser une rigole est d’éviter que l’on ne rende les bords aptes aux semailles, cette raison n’est pas applicable à la construction. Toutefois, tous reconnaissent que s’il y a dans le ravin de la chaux, ou des cailloux, ou des pierres, ou du plâtre guyo'' on peut les retirer.
Pnei Moshe non traduit
אילין שמועתא דהכא דתנינן וכו'. כלומר מהשמועות שנאמרו כאן אליבא דראב''ע הולכין הן למאי דתנינן במ''ק שם ראב''ע אומר אין עושין את האמה והיא החריץ שעושין סביב השדה להיות המים נמשכין בו ומשדה לשדה וסתמו רחבו אמה ועומקו אמה לכך קרוי אמה ואין עושין אותה במועד בתחלה אם לא היתה שם מקודם משום טירחא:
ובשביעית. ופליגי בטעמא דשביעית:
מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה. שע''י שרוצה שתתקיים החפירה הוא מתקן ומחזיק הצדדין שלא יפול העפר לתוכה וע''י כך מכשיר את הצדדין לזריעה והרי הוא עושה עבודת הארץ בשביעית:
מפני מראית העין. כלומר שהחפירה גופה אסורה בלאו הכי מפני מראית העין שנראה כחופר את הקרקע בשביעית:
הוון בעי מימר. השתא מפרש לה להא דקאמר ר' יוסי בר בון דאילין שמועתא דהכא למאי דתנינן תמן הן כהאי דהוין בני ישיבה בעי מימר דלמ''ד תמן מפני מראית העין ניחא דה''נ כן כדמשנינן לעיל אליבא דראב''ע ולשיטתיה הוא דאזיל אבל למ''ד תמן מפני שמכשיר את הצדדין ולזריעה ואינו חושש משום מראית העין א''כ הכא מאי אית לך למימר ומ''ט דראב''ע דאוסר להוסיף בשהיה לו כבר דבר מועט:
לית לך אלא כהדא וכו'. כלומר ע''כ אין לנו טעם אחר אליביה כי אם כהאי דאמרינן לעיל שמא לא ימצא לו זבל וכו' ואע''ג דכבר הוא מזובל מערב שביעית כדמקשינן לעיל מ''מ כל זמן שמוציא מעט מעט אינו מניחו במקום שיש שם זבל לפי שאין לו לעשות שיעור אשפה אלא מניחו בשדה אצל הזבל שישנו שם ונמצא מזבל אותו המקום שהניחו לשם:
מה נפק מביניהון. ומהדר הש''ס לפרש מאי בינייהו דהני מ''ד לטעמיה דראב''ע גבי אין עושין את האמה בשביעית:
חפר לעשות אמה של בניין. איכא בינייהו שחפר ועושה הצדדין של אמה בבנין עצים ואבנים לחזקן וכהאי דהוון בני הישיבה בעי מימר דלמ''ד תמן כלומר בסתם אמה דאסור מפני מראית העין הכא נמי אסור דהא מיהת חופר הוא בקרקע ובשעת חפירה אית ביה מפני מראית העין אבל למ''ד דבאמה בעלמא אית בה טעמא מפני שהוא מכשיר את הצדדים לזריעה ואינו חושש למראית עין א''כ באמה של בנין הרי אינו מכשיר צדדיה לזריעה דאינו ראוי לזרוע שם ומותר:
הכל מודים. בין ראב''ע וחכמים דפליגי התם באמה בשביעית מודין הן שאם היה לו שם במקום שחופר את האמה סיד או צרורות או אבנים או גופסיד מותר וזה ג''כ לתרווייהו דהני מ''ד אליבא דראב''ע דאין המקום הזה ראוי לזריעה ולית ביה ג''כ מפני מראית העין כחופר קרקע בשביעית לעבודת השדה שאין המקום ראוי לכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source