Shvi'ite
Daf 6b
משנה: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפָּתוֹת מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֶּׁיָּבַשׁ הַמָּתוֹק. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. עַד כַּמָּה מְזַבְּלִים עַד שָׁלֹשׁ אַשְׁפָּתוֹת לְבֵית סְאָה שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת וְשֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ. מוֹסִיפִין עִל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין עִל הָאַשְׁפָּתוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל הָאַשְׁפָּתוֹת.
Traduction
A partir de quand peut-on (la 7e année) transporter l’engrais sur le fumier (67)D'où on le distribue partout.? Lorsque d’ordinaire le travail d’agriculture cesse (lorsqu’on ne peut plus supposer quelque culture interdite). Tel est l’avis de R. Meir; R. Juda dit: lorsque le fumier est devenu sec (impropre) (68)Selon Maïmonide c'est la période d'agriculture dite stercus ou coloquinte. Cf. 9, 6.; R. Yossé dit: lorsqu’il est assez sec pour rester collé (ce qui revient presqu’au même). Combien de tas d’engrais peut-on élever à la fois? Trois monceaux par chaque champ de la contenance d’un saa, à raison de dix paniers pour chaque lethekh (espace de 15 saa). On peut augmenter le nombre des paniers, mais non celui des monceaux (69)Afin de ne pas avoir l'apparence d'engraisser tout le champ.; on peut même augmenter ce dernier nombre, selon R. Simon (70)On voit bien par l'amoncellement que la distribution n'est pas faite..
Pnei Moshe non traduit
מתני' מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. לפי שדרך עובדי אדמה להוציא הזבל ולכונסו במקום אחד בשדה ולעשות אשפה גדולה ואח''כ מפזרין אותו בשדה כדי לזבלה ומאימתי מותר להוציאו בשביעית ושלא יהא נראה כמזבל שדהו:
משיפסקו עובדי עבודה. ויש נסחאות שכתוב בהן עוברי עבירה והיינו הך שהם עוברים ועובדים עבודת הארץ בשביעית ועד שלא יעבור זמן שרגילין לזבל לעבודת הארץ אסור להוציא שלא יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא:
משיבש המתוק. בגמרא מפרש:
פקועה. כההן פקועה דבקעתה והם הסדקין שבבקעה וכשהמטר יורד מתמלאין מים ואינן מתייבשין אלא לאחר זמן וע''ד מתקו לו רגבי נחל. כך פי' הערוך וכלומר שכשעבר זה הזמן שוב אין דרך לזבל השדה לפי שאינו מועיל כ''כ:
משיקשר. בגמרא קאמר משיעשה קשרין קשרין כלומר שיעשה הזבל כמו קשרים מחוברים יחד ואינו ראוי לזבל השדה כהמפוזר:
עד כמה מזבלין. כלומר והא דהתירו לאחר זמנים הנזכרים להוציא הזבלים לאשפתות וכמה יהיו אותן האשפתות:
עד ג' אשפתות. לתוך קרקע בית סאה וכל אשפה ואשפה יהיו בה עשר משפלות והן קופות שמוציאין בהן הזבל וכל משפלה תהיה מחזיק לתך והוא ט''ו סאין שהלתך הוא חצי הכור:
מוסיפין על המשפלות. הא דאמרן עשר עשר משפלות היינו שלא יפחות מעשר משפלות לאשפה אבל אם רצה להוסיף עוד למשפלות מוסיף:
ואין מוסיפין על האשפתות. אבל לא יעשה יותר מג' אשפתות לכל בית סאה שזה נראה כמפזר להזבל לתוך שדהו:
ר''ש אומר אף. מוסיף הוא על האשפתות דס''ל דמכיון שיש הרבה בכל אשפה ואשפה לא מיחזי כמזבל שדהו ואין הלכה כר''ש:
הלכה: מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין כו'. עַד שֶׁלֹּא פָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה מַהוּ שֶׁיִּהְיֶה מוּתָּר לַעֲשׂוֹת אַשְׁפָּה עַל פֶּתַח חֲצֵירוֹ. סִילָנִי שָׁאַל לְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא וְאָסַר לֵיהּ. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר שָׁרָא לֵיהּ וַהֲווֹן אָֽמְרִין דּוּ נְסַב מַעֲשֵׂר וְהוֹרֵי עַל גַּרְמֵיהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ דְּלָא לְמֵיסב מַעֲשֵׂר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ מִשֶּׁפָּֽסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה יְהֵא אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים לְתוֹךְ שְׂדֵה בֵית הַשַׁלְּחִין שֶׁלּוֹ הוּא מוֹצִיא. יוֹדְעִין הֵן בְנֵי עִירוֹ אִם יֵשׁ לֹו בֵּית הַשַּׁלְּחִין אִם אֵין לוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה לֹא חָשׁוּ לְעוֹבְרִין וּלְשָׁבִין מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
Traduction
Avant l’époque habituelle (dans les années ordinaires) de la cessation des travaux, est-il permis de déposer le fumier à la porte du voisin (ce qui ne ressemble nullement à un travail agricole)? Selani adressa la même question à R. Hiya bar Aba et lui répondit que Rabbi l’a permis; seulement, pour éviter toute calomnie et ne pas laisser dire que cette autorisation a été accordée par complaisance, parce qu’il recevait de Selani les dîmes, il se condamna lui-même à séjourner l’année suivante hors de la Palestine, afin de ne pas tirer parti de la dîme (71)Cf. Même série, Maasser Sheni, 5, 5, milieu ( 56b).. -S’il en est ainsi (que l’on tient compte des calomnies), même lors de la cessation ordinaire des travaux d’agriculture, le transport de l’engrais devrait être interdit à cause de l’apparence de mal, pour que l’on ne dise pas qu’il opère ce transport en cette année dans une prairie artificielle (travail défendu)? -Cette crainte n’a pas lieu d’être, car les gens de la ville savent si ce propriétaire possède une prairie artificielle ou non. Ceci prouve, ajoute R. Yossé, que l’on ne se préoccupe pas de la crainte de l’apparence à l’égard des passants qui ne connaissent pas les biens de ce propriétaire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד שלא פסקו וכו'. מהו שיהא מותר. לעשות אשפה על פתח חצירו. אם דווקא להוציא וליתן בתוך שדהו הוא דאסרו או דלמא על פתח חצירו נמי אית ביה משום מראית העין שהרואה אומר דעתו של זה ליטלו מכאן וליתנו בתוך שדהו:
סילני. כך היה שם איש אחד:
ר' חנינא אמר. לא כך היה המעשה אלא מעיקרא שרא ליה דכיון שעשה על פתח חצירו ליכא חששא והיו אומרים על ר' חייא בר בא בשביל שהוא לוקח המעשר של זה סילני שהיה רגיל ליתן לו מעשרותיו לפיכך הוא מקיל עליו ואח''כ אסרו:
והורי על גרמיה. ר' חייא בר בא כשראה שחושדין אותו הורה על עצמו היתר לצאת מא''י לחו''ל וחזר לבבל כדי שלא יטול מעשרות:
מעתה. אם חוששין אנו מפני מראית העין א''כ אפי' משפסקו עובדי עבודה יהא אסור להוציא שלא יהו אומרים לתוך שדה בית השלחין שלו הוא מוציא שאע''פ שכבר עבר הזמן של המזבלין לשדה הבעל מ''מ בית השלחין שדרך להשקותה תמיד מועיל לה הזבל אף לאחר הזמן. ומשני שיודעין הן בני עירו שאין לזה שדה בית השלחין:
הדא אמרה לא חשו לעוברין ושבין מפני מראית העין. שאע''פ שהן אין יודעין אם יש לו בית השלחין או לא אין מראית העין אלא מפני בני עירו שהן רואין שהוא מוציא הזבל מתוך חצירו ונותנו לשם:
מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן 6b דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אַוֹסֵר. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְרַבָּנִן וּדְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּשִׁיטָּתֵיהּ דְּתַנִּינָן תַּמָּן מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְּׁקוּ אֶת כָּל הַשָּׂדֶה כוּלָּהּ. רִבִי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בִּסְתָם חוֹלְקִין. מַה נָן קַייָמִין אִם בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר אִם בִּרְצוּפִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כֵינָן קַייָמִין בִּנְטוּעִין מַטַּע עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עֲבַד לוֹן כִּמְרוּוָחִין וְרַבָּנִין עָֽבְדִין לוֹן כִרְצוּפִין. הָא רַבָּנִין אָֽמְרִין בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מַהוּ לְהַמְשִׁיךְ. נֵילַף הָדָא דְרַבָּנִין מִן דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּמָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר בִּמְרוּוָחִין אָסוּר לְהַשְׁקוֹת וּמוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ כֵן רַבָּנִן אָֽמְרִין מוּתָּר לְהַמְשִׁיךְ וְאָסוּר לְהַשְׁקוֹת. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר בִּמְרוּוָחִין דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר וְהֵן עָפָר לָבָן לֹא בִּמְרוּוָחִין הוּא אֶלָּא כָאן בַּשְּׁבִיעִית כָּאן בְּמוֹעֵד.
Traduction
On peut arroser, dit R. Simon dans la Mishna, de la terre blanche (où il n’y a pas de semences); R. Eliezer ben Jacob l’interdit. R. Simon se conforme en ceci à l’avis d’autres sages, et R. Eliezer à ce qu’il dit lui-même ailleurs (65)Mishna (Moed Qatan 1, 3.), où l’on s’exprime ainsi: on peut, les jours de demi-fête de Pâques ou de sukot, faire passer l’eau d’un arbre à l’autre, pourvu que l’on n’arrose pas tout le champ comme les jours ordinaires (ce qui est conforme à l’avis de R. Simon d’ici); mais, selon R. Eliezer ben Jacob, c’est interdit (comme ici). R. Mena dit d’une façon anonyme, tandis que R. Abin dit au nom de Samuel, que la discussion précédente ne portant pas de nom d’auteurs, le nom de R. Eliezer ben Jacob n’a rien à faire là. -Dans quelle hypothèse parle-t-on du verger au sujet de la demi-fête? -S’ils sont très éloignés l’un de l’autre (ne tirant pas de sève de tout le terrain), il va sans dire que l’arrosage entier est interdit; s’ils sont rangés à peu de distance l’un de l’autre, pourquoi R. Eliezer l’interdirait-il? -Il s’agit du cas où ces arbres sont plantés à raison de dix par saa; d’après R. Eliezer ben Jacob, on les considère comme trop espacés, et c’est interdit; d’après les autres rabbins, on les considère comme rapprochés, et c’est permis. Donc, les autres sages reconnaissent aussi que s’il sont trop séparés, il est interdit d’arroser tout le champ; mais, est-il permis de faire passer l’eau d’un arbre à l’autre? On peut en ceci déduire l’opinion de l’un d’après celle de l’autre: de même que R. Eliezer ben Jacob, qui considère les arbres comme trop séparés, interdit d’arroser le champ entier et permet de faire passer l’eau d’un arbre à l’autre; de même les rabbins, qui permettent de faire passer l’eau, interdisent d’arroser tout le champ. -Cela ne revient-il pas à dire que tous s’accordent à dire qu’en cas de trop large séparation, l’arrosage est interdit, parce que la terre arable (vide) domine? N’est-ce pas comme s’il n’y avait plus d’arbre du tout? -En effet, il n’est pas nécessaire de supposer ces distinctions, et l’on peut dire qu’ici R. Simon le permet, parce qu’ils ‘agit de produits de la 7e année, tandis qu’il interdit le même travail aux jours de demi-fête.
Pnei Moshe non traduit
אתיא דר''ש כרבנן דלקמן וראב''י לשיטתיה אזיל:
דתנינן תמן. (בפ''ק דמ''ק) וגרסינן להאי סוגיא התם. ראב''י אומר מושכין את המים מתחת אילן זה לתחת אילן זה דליכא טירחה יתירה ובלבד שלא ישקה את כל השדה וחכמים מתירין:
ר' מנא אמר לה. להא דלקמן סתם ולא בשם שמואל ור' אבין קאמר לה בשם שמואל:
בסתם חלוקין. כלומר הא דפליגי בו שקצת כל השדה לא תוקמי לאילנות בשהן נטועין מרווחין ולא כשהן נטועין רצופין זה אצל זה פליגי אלא בסתם שהן לא כמרווחין ולא כרצופין אלא כדמסיק ואזיל:
מה אנן קיימין. פלוגתייהו אם בנטועין מרווחין ד''ה אסור להשקות שדה ביניהן דכיון שיש ריוח הרבה ביניהן אינו נראה כמשקה לצורך האילנות שלא יפסידו אלא כמשקה השדה עצמה וזה אסור בשדה של אילנות:
אם בנטועין רצופין אף ראב''י מודה דמשקה להשדה ביניהן שניכר שלצורך האילנות הוא משקה:
אלא כי אנן קיימין. פלוגתייהו בנטועין מטע עשר אילנות למקום בית סאה דמר משוי להו כמרווחין ומר משוי להו כרצופין:
ובעי הש''ס הא לרבנן דאמרינן דמודו במרווחין הרבה דאסור להשקות השדה שביניהן מהו שמותר להמשיך המים מאילן לאילן וקאמר דנילף הדא דרבנן מן הדא דראב''י כמה דלדידיה במרווחין דיליה להשקות השדה ביניהן הוא דאסור דהא איהו דאוסר במטע עשר לבית סאה משום דעביד להו וא''כ מה דמתיר להמשיך אף במרווחין דלדידיה מותר וה''נ לרבנן אפי' במרווחין ממש:
לא כן סברינן מימר. השתא פריך על הא דקאמר אתיא דר''ש דהכא כרבנן דהתם והא לא כן סברין למימר דגם לרבנן במרווחין אסור והרי עפר לבן שבין האילנות וכי לא אף במרווחין ג''כ מתיר ר''ש להרביץ דהא סתמא קאמר מרביצין בעפר לבן וא''כ לא אתיא כרבנן דהתם:
אלא כאן בשביעית כאן במועד. השתא לא צריכא לן לאוקמי לדר''ש כרבנן בכל מילי דסברי התם אלא לענין השקאת השדה בלחוד הוא דאמרן דר''ש מתיר הכא כמו דרבנן שרו התם כך ר''ש הכא ולעולם יש חילוק בין שביעית דכאן למועד דהתם וראב''י מחמיר אף בשביעית וכשישתיה במועד דהתם:
מַה בֵּין שְׁבִיעִית וּמַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהוּא מוּתָּר בִּמְלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טוֹרַח בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹרַח. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בִּמְלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא אָבַד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טוֹרַח. וְאִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוּר אָסוּר. וְאוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרוֹת לֹא מִיסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינָן כְּשִׁבְעַת יְמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין. אַשְׁכָּח תַּנֵּי מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בְּמוֹעֵד דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.
Traduction
D’où provient cette distinction (66)Comp. Même série, Moed Qatan 1, 1 ( 80a). entre le travail aratoire pendant la 7e année et le repose des demi-fêtes? Comme, pendant la 7e année, les travaux en général sont permis, sauf l’agriculture, on n’interdit pas ce qui n’est qu’une fatigue corporelle (tel que l’arrosage); tandis qu’aux jours de demi-fête, où l’on doit se reposer, on ne permet que les travaux qui seraient perdus s’ils étaient différés, et à la condition de ne pas se fatiguer. Selon d’autres, voici la raison: comme la cessation des travaux la 7e année est longue, on a permis l’arrosage; mais, comme les jours de demi-fête n’ont qu’une courte durée, c’est interdit. -Mais alors ne devrait-on pas l’interdire aux derniers jours de la 7e année, comme aux jours de demi-fête (puisqu’il s’agirait aussi d’une courte durée)? -On trouve, fut-il répondu, un enseignement explicite, disant: on peut arroser de la terre blanche pendant la 7e année, non aux jours de demi-fête, selon l’avis de R. Simon; mais, selon R. Eliezer b. Jacob, c’est interdit (donc, il y a analogie évidente entre la défense des 7 jours de fête et l’autorisation pour toute la 7e année, même pour les derniers jours).
Pnei Moshe non traduit
ואית דבעי נשמעינה. להחילוק בין מועד לשביעית מן הדא טעמא דשביעית שזמנה מרובה ואם ימתין להרביץ יפסידו האילנות לפיכך התירו אבל מועד שזמנו קצר ימתין עד לאחר המועד:
ואותן ז' ימים אחרונות. כצ''ל וכן הוא במ''ק. כלומר של שביעית לא מסתברא שנעשו אלו הז' ימים אחרונים כז' ימי הרגל שהרי זמן קצר הוא ויכול להמתין ויהיו אסורין ודרך בעיא הוא אם מסתברא לומר כן:
אשכח תני. לברייתא בהדיא דר''ש מתיר בשביעית אבל לא במועד. וש''מ דכנגד הימים שאסור במועד מותר בשביעית ואפילו באלו הז' ימים אחרונים מותר:
הדרן עלך שדה לבן
Shvi'ite
Daf 7a
משנה: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפָּתוֹת לְבֵית סְאָה יוֹתֵר מִכֵּן אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זְבָלוֹ אוֹצָר רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה. הָיָה לוֹ דָבָר מוּעָט מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיקוֹ אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.
Traduction
Dans tout champ de la contenance d’un saa, on peut toujours placer 3 monceaux de fumier; selon R. Simon, on peut en placer davantage; les sages l’interdisent, à mois d’avoir ou une cavité profonde de trois palmes, ou une élévation haute de 3 palmes (pour l’y placer hors du niveau du sol). Si l’on veut réunir en un grand tas l’engrais (quelle que soit la quantité), R. Meir l’interdit (lorsque cela dépasse trois tas), à moins d’avoir une cavité de 3 palmes, ou une hauteur de 3 palmes. Si l’on en a peu à transporter (73)S'il n'y a pas de quoi emplir d'un coup les emplacements du fumier, selon la mesure prescrite. Voir (Moed Qatan 4b)., on peut en ajouter peu à peu au monceau; R. Eliezer ben Azaria l’interdit, à moins que l’on ait une cavité de 3 palmes ou une élévation de 3 palmes, ou qu’on le place sur un roc.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עושה אדם את שדהו וכו' יותר מכאן מותר דברי ר''ש. ובספרי הדפוס כתיב אסור וט''ס הוא. ובגמרא פריך הא תני ליה רישא ומשני לה:
וחכמים אוסרין. בגמרא קאמר דהא דאסרו חכמים יותר מכאן היינו יותר מכשיעור אשפתות שאמרו שהיא ג' אשפתות לבית סאה והוא עושה ד' אשפתות לבית סאה דבזה הוא דאסור דכיון דמוסיף באשפתות במקמות מקומות נראה כמזבל עד שיעמיק ג''ט בארץ ויתן שם האשפתות או עד שיגביה ג' להמקום שבהן האשפתות דאז ניכר הוא שאינן לזבל את השדה אלא לכניסת הזבל למקום מיוחד אבל אם אינו מוסיף על שיעור האשפות אלא שהוא עושה כל שיעור האשפות במקום אחד מותר דהשתא בג' מקומות מותר במקום אחד לא כ''ש:
עושה אדם את זבלו אוצר. השתא אשמעינן דאפי' יותר מג' אשפתות במקום אחד מותר ומוסיף עליהן כמו שירצה ולאצור עליהן הרבה:
ור''מ אוסר. דס''ל הואיל ועושה יותר מג' אשפתות במקום אחד עד שיראה כאוצר ניכר הוא שאין בדעתו שיהא כל הזבל הזה מכונס שם אלא שבדעתו לפזרו ולזבל השדה ולפיכך אוסר ואין הלכה כר''מ:
והיה לו דבר מועט. בגמרא מפרש לה בתרין פתרין הא' שהי' לו דבר מועט מן הזבל בתוך שדהו והב' שהיה לו דבר מועט בתוך ביתו ת''ק סבר מה שיש לו יש לו ומוסיף עליו והולך וראב''ע סבר שמא לא ימצא לו עוד זבל יותר ויהא נראה כמזבל שדהו ואסור עד שיעמיקו בארץ או עד שיגביהו שלשה או עד שיתן אותו על הסלע והיא קרקע קשה שאינו ראוי לזריעה ואין הלכה כר''א בן עזריה:
הלכה: וְלָמָּה תַנִּיתָהּ תְּרֵיין זִימְנִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כָּאן בְּפּוֹחֵת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת. בְּרַם הָכָא בְּעוֹשֶׂה בִּכְשִׁיעוּר. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת לְאַשְׁפָּה מִשָּׁלֹשׁ מַשְׁפֵּלוֹת.
Traduction
Pourquoi enseigne-t-on ici pour la seconde fois la règle relative au fumier? Plus haut, il est question du cas où le nombre réglementaire de paniers n’est pas atteint, tandis qu’ici il s’agit du cas où la quantité est complète. Aussi, l’avis de R. Simon a été amplifié en ces termes: pourvu que chaque monceau (y en eut-il dix) n’ait pas moins de trois paniers.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה תניתה תרין זימנין. להא דר''ש ורבנן הא כבר תנינן לה במתניתן דלעיל דלחכמים אסור להוסיף על הג' אשפתות לבית סאה ולר''ש מוסיפין אף על האשפתות:
כאן בפוחת מן המשפלות וכו'. כלומר במתני' דכאן אשמעינן לר''ש דמותר להוסיף על האשפתות אפי' בפוחת מן המשפלות ממה שאמרו עשר משפלות לאשפה והוא עושה פחות מעשר משפלות לאשפה אפ''ה מתיר ר''ש להוסיף באשפות כאלו ואינו חושש:
ברם הכא בעושה בכשיעור. כלומר אבל במתני' דלעיל בעושה כשיעיר איירי עשר משפלות לכל אשפה ואי לאו דהדר תני לה הכא ה''א דר''ש לא מתיר להוסיף על האשפות אלא אם יש בהן כשיעור המשפלות הלכך קמ''ל כאן דאפי' בפוחת משיעור המשפלות שאמרו מותר להוסיף על ג' אשפתות:
ותני כן על דר''ש. בתוספתא (פ''ב) תני הכי לדברי ר''ש מוסיפין אף על האשפתות ובלבד שלא יפחות לאשפה שמוסיף פחות מג' משפלות אלמא דאף בפחות מעשר משפלות מתיר ר''ש ובלבד שלא יהו בפחות משלש. ובתוספת' ובלבד שלא יפחות מג' אשפתות לבית סאה ונראה דט''ס הוא וגי' דהכא עיקרית:
בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כְּסֶדֶר הַזֶּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מוֹכְרִין וּמוֹצִיאִין זְבָלִים עִם הָעוֹשִׂין שְׁבִיעִית עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. עִם הַגּוֹי וְעִם הַכּוּתִי אֲפִילוּ בִּשְׁבִיעִית וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְרוֹק אֶת הַמַּשְׁפֵּלוֹת. לֹא אָמַר אֶלָּא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא 7a יְפָרֵיק אֶת הַמַּשְׁפֵּלוֹת. הָא לָצֵאת מוֹצִיא הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוּתָּר. וְאִין תֵּימַר שֶׁהוּא אָסוּר יְהֵא אָסוּר מִלְּהוֹצִיא.
Traduction
Pendant les 2 périodes agraires (de quelques mois) qui précèdent ou suivent la 7e année interdite aux travaux préparatoires (72)Voir (ci-dessus, 1, 1. ), est-il permis de transporter le fumier aux champs, en ayant soin d’observer l’ordre prescrit par la Mishna (c’est-à-dire 3 monceaux par chaque champ d’un saa, à raison de 10 paniers par espace)? On peut déduire la réponse de ce qui suit: il est permis de vendre et de fournir de l’engrais à ceux qui observent le repose de la 7e année jusqu’au jour du nouvel an; c’est permis à l’égard du païen et du samaritain même pendant la 7e année, à condition de ne pas décharger les paniers sur le champ. Or, on impose seulement cette dernière condition, et l’on ne défend pas de les transporter. Donc c’est permis aux dites périodes d’année; car, du reste, si c’était défendu, on dirait qu’il ne fait pas les sortir, et l’on ne parlerait pas de la simple condition de déchargement.
Pnei Moshe non traduit
באיסור שני פרקים. הראשונים שהיו אוסרין עבודת הארץ בתוספת שביעית לפי משנה הראשונה ומהו שיהא מותר לעשות כסדר הזה ששנינו במתניתן או נימא דחוששין אנו שיאמרו שמוציא עכשיו לצורך עבודת הארץ בשביעית:
נשמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא (פ''א):
מוכרין. הזבלים ומוציאין אתן עם ישראל החשודין לעשות בשביעית אפילו הכי בערב שביעית מותר להוציא עמהן:
עם העכו''ם ועם הכותי. מותר אפילו בשביעית:
ובלבד שלא יפרק. הוא את הזבל מן המשפלות ולפזר על פני השדה:
לא אמר וכו'. כלומר מדלא אסר אלא לפרק את המשפלות ש''מ דמיהת כסדר שנשנה במתני' מותר בערב שביעית להוציא דאם תאמר שהוא אסור וכלומר דהא דקתני בהדיא מוציאין תפרש דהיינו קודם הזמן שנשנה כאן וקמ''ל שזה מותר בערב שביעית ואין חוששין שמא זה לצורך שביעית הוא מוציא הואיל וחשוד הוא על כך ואסור לסייע ידי עוברי עבירה דמכיון שהוא קודם שפסקו עובדי עבודה תלינן דבשביל שנה זו הוא מוציא ולא בשביל שביעית אבל אם כבר פסקו עובדי עבודה בערב שביעית אימא דלא התירו להוציא עם זה החשוד על השביעית:
יהא אסור מלהוציא. כלומר דאם תאמר כך א''כ קשיא לישמעינן רבותא טפי דאפילו מלהוציא אחר שפסקו עובדי עבודה בערב שביעית אסור דנראה שלצורך שביעית הוא מוציא אלא ש''מ דכל ערב שביעית מותר ואפי' משפסקו עובדי עבודה דלא גזרו משום תוספת שביעית על כך:
מִשֶּׁיָּבַשׁ הַמָּתוֹק. פְּקוּעָה. אָמַר רִבִּי מָנָא הָהֵן פְּקוּעָה דְבִקְעָתָה.
Traduction
⁠—A quoi reconnaît-on que le fumier est devenu sec? -Aux crevasse du sol, répond R. Mena (et l’eau en y passant, ne pénètre pas de suite).
Pnei Moshe non traduit
משיבש המתוק. ומפרש פקועה וכו' כדפרישית במתני':
מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה קְשָׁרִים קְשָׁרִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְקַשֵּׁר בּוֹ קֶשֶׁר הָעֶלְיוֹן מִיַּד הוּא יָבֵשׁ. וְתַנִּי עֲלָהּ קְרוֹבִין דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין.
Traduction
R. Yossé fixe pour l’époque de sécheresse l’instant où il devient assez sec pour rester collé et forme pour ainsi dire des nœuds, ou boules. R. Hanania dit: dès que la partie supérieure est sèche, tout le reste le devient bientôt. Aussi est-il dit que les 2 avis sont presque semblables. – Pourquoi, après avoir parlé ici du nombre de paniers de fumier qu’il est permis de transporter, en est-il de nouveau question plus loin (§ 2)? –
Pnei Moshe non traduit
מכיון שנתקשר בו קשר העליון מיד הוא יבש. כלומר כשרואין העליון שבו הוא נתקשר כבר נקרא יבש ואין צריך שיהא כולו קשרין קשרין:
ותני עלה. בברייתא על האי פלוגתא במתני' וקרובין דבריהן להיות שוין:
אָמַר רִבִּי ירְמְיָה בְּפוֹחֵת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת הָא שְׁתַּיִם מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִם בְּפָּחוֹת מִן הַמַּשְׁפֵּלוֹת הָא שְׁתַּיִם אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִן כְּשִׁיעוּר כְּהָדָה דְתַנֵּי אֵין מוֹסִיפִין לֹא עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְלֹא עַל הָאַשְׁפָּתוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפָּתוֹת. וּמוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת לֹא בִכְשִׁיעוּר. וְדִכְוָותָהּ מוֹצִיאִין עַל הָאַשְׁפָּתוֹת אֲפִילוּ בִכְשִׁיעוּר.
Traduction
Cela indique ici, dit R. Jérémie, qu’au cas où c’est au-dessous de ce nombre (mais répartie en 3monceaux), c’est interdit, tandis qu’en le distribuant seulement en 2 tas, c’est permis. -Est-ce à dire, demanda R. Yossé, qu’en diminuant le nombre des paniers et en mettant 20 pour 2 tas, c’est interdit? -C’est, en effet, l’inverse que l’on a voulu dire, et il est question ici du cas où l’on voudrait ajouter au nombre de paniers. Ainsi on a enseigné: il n’est permis d’ajouter ni au nombre de paniers, ni à celui des monceaux, selon l’avis de R. Meir, mais d’après les autres sages, il est permis d’ajouter au nombre de paniers, non à celui des monceaux; c’est-à-dire, on peut augmenter le nombre de paniers, si la mesure n’est pas atteinte (de 30 au total), mais l’on ne peut pas augmenter le nombre de tas, si même la mesure est atteinte.
Pnei Moshe non traduit
בפוחת מן המשפלות הא שתים מותר. על סיפא דמתני' קאי דקתני ואין מוסיפין על האשפתות ובעי ר' ירמיה לפרש דבפוחת מן השיעור שאמרו במשפלות איירי ורוצה לעשות בכל אשפה פחות מעשר משפלות ומתוך כך יוסיף על ג' אשפות ולזה הוא דאסרו להוסיף על האשפות שמכיון שבכל אשפה הוא פחות משיעור המשפלות שאמרו והוא מוסיף באשפות נראה כמזבל הוא אבל לעשות שתים אשפות מותר בפוחת במשפלות:
ר' יוסי בעי. על האי פירושא דר' ירמיה דאדרבא איפכא מסתברא אם בפוחת מן שיעור המשפלות א''כ הא אפי' בשתים אשפות אסור דליכא שיעורא שתהא נראית כאשפה והוה קשיא מאי אריא דקתני אין מוסיפין על האשפות הא אף אין פוחתין מהן מבעי ליה למתני:
אלא דלא כר' ירמיה. וכי אנן קיימין להא דקתני אין מוסיפין על האשפות בעושה יותר מן כשיעור כלומר שהוא עושה האשפות יותר מן כשיעור שאמרו והיינו כמה שאמרו שמותר לעשות ג' אשפות של עשר משפלות והוא רוצה לעשות ד' אשפות ואפי' בכל אשפה יש בה עשר משפלות מ''מ אסור הואיל ועושה אשפות במקומות הרבה נראה כמזבל השדה ומכ''ש אם פוחת הוא בשיעור המשפלות בכל אשפה דפשיטא דאסור הוא ואפילו בשתי אשפות או אחת אסור אם אין בה כשיעור המשפלות אלא דבמתני' לא איירי אלא בדאיכא כשיעור המשפלות בכל אשפה ולפיכך בא התנא להשמיענו האיסור בתוספת האשפות בדווקא דאלו בפחות מג' אשפות פשיטא דמותר ואפי' אשפה אחת מותרת כשיש בה כשיעור המשפלות שאמרו:
כהדא דתני. בתוספתא (פ''ב) דפליגי התם בהוספת המשפלות:
ומוסיפין על המשפלות לא בכשיעור. כלומר וכי לא בכשיעור שאמרו במשפלות שהוא עשר של לתך לתך איירי דהתירו חכמים להוסיף עליהן ולעשות י''א או יותר ממשפלות כאלו בכל אשפה ואשפה דהא במאי דפליג ר''מ ואוסר להוסיף על המשפלות בהאי גופיה מתירין חכמים ודברי ר''מ אי אתה יכול לפרש אלא דכשיעור הנשנה במשפלות דאם המשפלות הן פחות מכשיעור א''כ מ''ש אם הוא עושה עשר משפלות של לתך לתך או אם הוא מוסיף במשפלות הפחותין מלתך לתך הלא חדא היא אלא ודאי בכשיעור איירי וחכמים מתירין להוסיף על המשפלות:
ודכוותיה אין מוסיפין על האשפתות אפי' בכשיעור כצ''ל. וא''כ בכה''ג נמי מפרשינן להא דאסרו להוסיף על האשפתות דאפי' בכל אחת ואחת יש בה כשיעור שאמרו באשפה שהוא של עשר משפלות אפ''ה אסור כדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source