מְנַיִין שֶׁהִילְּכוּ בְיֶרֶק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מַה גוֹרֶן וְיֶקֶב שֶׁהֵן חַייִן מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לְשֶׁעָבָר. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְהֵן חַייִן מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לָבֹא. הָתִיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי זְרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבָר זְרָעוֹ לְיֶרֶק מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. וּקְסָמָהּ בְּיָדֵיהּ זְרָעוֹ לְזֶרַע הוּא חָיָה מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה זְרָעוֹ לְיֶרֶק הוּא חָיָה מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קסומה בידיה. כלומר אחוי ליה בידיה לסימן ולקוסם דמה''ט גופיה מחלקינן ביה הכי דאם זרעו לזרע הוא חיה ממי שנה שעברה. דלאחר שנתגדל עד שנולד בו הזרע שוב אינו מקפיד על הירק שלו לאחר לקיחת הזרע ממנו והרי מה שנתגדל היה ממי שנה שעברה ומתעשר לשעבר אבל אם זרעו לירק הוא גוזזו וחוזר וגוזז מה שנתגדל אח''כ והרי הוא כשאר ירק שחיה ממי שנה הבאה ומתעשר לפי מעשר שנה הבאה:
התיבון הרי פול המצרי. דתנינן התם בתוספתא אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר לפי שנת השרשה ואם זרעו לירק מתעשר לפי שנה הבאה ומה טעמא דמחלקינן ביה אם אנו הולכין אחר מי שנה שנתגדל בה:
מנין שהילכו בירק. אחר לקיטה למעשר משום דכתיב מגרנך ומיקבך הרי אנו למדין מה גורן ויקב שהן חיין וגדילין ממי שנה שעברה ואתה הולך בהן למעשר אחר שנה שעברה כדאמרינן אחר שהביאו שליש הראשון יצאו אלו ירקות הואיל והן חיין וגדילין ממי שנה הבאה שהיא שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותן והן חוזרין וגדילין ולפיכך הילכו בהן למעשר אחר שנת הלקיטה:
נֹאמַר אַף בְּאוֹרֶז וּבְדוֹחָן וּבִפְרָגִין וּבְשׁוּמְשְׁמִין כֵּן. רִבִּי חוּנָא בַּר חִייָא אָמַר שֶׁאֵי אֶפְשַׁר לַעֲמוֹד עָלָיו. מְתֵיבִין לְחוּנָא בַּר חִייָא וְהָתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה קִייְמָא חוּנָא בַּר חִייא. רִבִּי יוֹנָה חוּנָא בַּר חִייא בְשֵׁם שְמוּאֵל כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ מְעַשֵּׂר אַתְּ מַעֲשֵׂר אֶחָד בְּשָׁנָה אַחַת וְאֵין אַתְּ מְעַשֵּׂר שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת בְּשָׁנָה אַחַת. הָתֵיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי הֲרֵי הוּא שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת בְּשָׁנָה אַחַת. דְּתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. 5b אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְאָסַפְתָּ שִׁשָּׁה זְרָעִין וְשִׁשָּׁה אָסִיפִין לֹא שִׁשָּׁה זְרָעִין וְשֶׁבַע אָסִיפִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּשִׁיתָא לֵי נָן יָֽכְלִין קַייָמִין אֶלָּא בְשִׁבְעָה אֶלָּא כֵּינִי בְּשִׁשָּׁה זְרָעִין וְשֶׁבַע אָסִיפִין לֹא שִׁשָּׁה זְרָעִין וַחֲמִשָּׁה אָסִיפִין. הָתֵיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה זְרָעִים וַחֲמִשָּׁה אָסִיפִין. דְּתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כיני ששה זרעים וששה אסיפין לא ששה זרעים וחמשה אסופין כצ''ל. כלומר אלא הכי מבעי לן למימר דכמו דדרשו משש שנים תזרע ואספת למעוטי שבעה אסיפין כדלעיל כך נדרוש כאן לענין מעשר דשש זרעים ושש אסיפין אמרה תורה והיינו מכל זרע של שנה ושנה תאסוף ותפריש מעשר אבל לא ששה זרעים וחמשה אסיפין שאם אתה אומר צובר את גרנו לתוכו שיהיה מעורב הכל מה שהשריש לפני ר''ה עם מה שהשריש לאחר ר''ה נמצא אין כאן אלא איסוף אחד משתי שנים הללו ואנן בעינן שיהא איסוף מכל שנה לזרע שבה שיהיו ו' זרעים וו' אסיפין ולא ו' זרעים וה' אסיפין:
התיבון הרי פול המצרי וכו'. כלומר הא מ''מ קשיא לעולם מההיא דתני גבי פול המצרי צובר את גרנו לתוכו ומעשרו מניה וביה והרי יש כאן ששה זרעים וחמשה אסיפין ואפ''ה אמרינן ביה האי תקנתא ולימא נמי כה''ג גבי אורז ודוחן:
נאמר אף באורז וכו' כן. ומפני מה הילכו בהן אחר השרשה:
שא''א לעמוד עליו. כלומר לפי שבמינין אלו אין לעמוד עליהן מתי הביאו שליש בישולן אבל באלו שאמרנו יש לעמוד עליהן דכשזורעין אותו ומצמיח בידוע שהביאו שליש:
מתיבין לחונה בר חייה. לדידך דאמרת לפי שא''א לעמוד עליו הלכך הלכו בהן אחר השרשה וא''כ אין להן תקנה אחרת אלא זה והתני בתוספתא (פ''ב) על הא דר''ש שזורי דקאמר במתני' דלקמן פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה כיוצא בהן דהולכין בו אחר השרשה ותני התם ר' יוסי בן כיפר אמר משום ר''ש שזורי במה דברים אמורים בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרע אבל אם זרעו מתחלה לזרע ומקצתו השריש לפני ר''ה ומקצתו השריש לאחר ר''ה אין מעשרין הימנו על מקום אחר ולא ממקום אחר עליו כלומר דאף מזה על זה אין מעשרין דהוי כמי שמעשר ממקום אחר שהוא חדש על זה הישן וכן איפכא אלא כונס את גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו ונמצא מעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן והשתא קשיא לחונה בר חייה דבאורז ודוחן נמי ליעבד הכי ואמאי קאמר דהואיל ואי אפשר לעמוד על זמן בישול השליש שלהן הילכו בהן אחר השרשה הא מיהת במקצתן השרישו לפני ר''ה ומקצתן לאחר ר''ה אמרינן יצבור הגורן לתוכו וא''כ כאן דאיכא ספיקא מתי הביא שליש בישולן יעשה תקנה זו ולעולם יצבור הגורן כדי שיתערבו ויעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן:
א''ר יונה קיימא חונה בר חמא דר' יונה וכו'. כלומר ואית דאמרי דר' יונה אמר קיימא חונה בר חייא גופיה בשם שמואל לתרץ הקושיא דהייינו טעמא דלא עבדינן להאי תקנתא משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ודרשינן מעשר אחד אתה מעשר בשנה אחת ואין אתה מעשר שני מעשרות בשנה אחת וכלומר דנהי אם היתה שנה שעברה ושנה הבאה ממעשר אחד שהיו שתיהן מעשר ראשון ומעשר שני ולא היה החשש כאן אלא משום חדש וישן דאין מעשרין מזה על זה ניחא בהאי תקנתא דצובר גרנו לתוכו ונמצא הכל הוא מעורב ותורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו אבל אם היתה שנה שעברה מעשר ראשון ומע''ש ושנה הבאה מעשר ראשון ומעשר עני ונמצא כשמערב הכל יש כאן של שנת מעשר שני ושל שנת מעשר עני מעורבין זה עם זה וצריך לעשר שתיהן לפי חשבון והכי קתני בתוספתא מעשר עני ומעשר שני לפי חשבון והיינו אם היו אלו ב' שנים משתי מעשרות הללו כדאמרן ושמואל פליג וקאמר דא''א לעשות כן דא''כ מעשר אתה שתי מעשרות בשנה אחת והתורה אמרה מעשר אחד אם היא שנת מעשר שני או אם היא שנת מעשר עני ולא שתי מעשרות הללו בשנה אחת כ''א מעשר ראשון דנוהג הוא בכל השנים של מעשר כדילפינן מקראי והלכך לא עבדינן להאי תקנתא אפי' אם שתי השנים של מעשר שני הן:
התיבון הרי פול המצרי וכו'. הא בפול המצרי עבדינן הכי לר''ש שזורי דתני צובר את גרנו לתוכו וכו' וכדמסיים בתוספתא מעשר עני ומעשר שני לפי חשבון:
אר''ז וכו'. כלומר דר' זעירי משני שינויא אחרינא למיהב טעמא דבאורז ודוחן הלכו בהן אחר השרשה ולא מהניא בהו תקנתא לצבור את הגורן לתוכו:
כתיב שש שנים. ברייתא בת''כ פ' בהר מנין לאורז ולדוחן ולפרגים ולשומשמין שהשרישו לפני ר''ה כונסין אותה בשביעית ת''ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע''פ שלא השרישו תלמוד לומר שש שנים תזרע שדך ואספת ששה זרעים וששה אסיפים לא ששה זרעים ושבעה אסיפים. כלומר מיתורא דואספת דרשינן שאתה אוסף בשביעית מה שנזרע בששית וכדכתיב שש שנים תזרע ואספת משמע באלו שש שנים שאתה זורע אתה אוסף אבל לא תאסוף בשביעית אפילו למה שנזרע בששית הא כיצד אם השרישו לפני ר''ה של שביעית אתה אוסף אותן בשביעית ואם השרישו לאחר ר''ה הוו להו כפירות שביעית ואין אתה אוספן דרחמנא אמר משש שנים ואספת ולא משבעה ומשביעית נלמד למעשר דג''כ הולכין בהן אחר השרשה:
בשיתה לו אנן יכלין קיימין אלא בשבעה בתמיה. כלומר דר' יונה מתמה על הא דר' זעירא דבעי למילף לענין מעשר מההיא דרשה דבשביעית והא באלו ששה שנים קשיא לן דאמאי לא אמרו להאי תקנתא לצבור את גרנו לתוכו וליעשר מניה וביה ובענין המעשר של הששה הלואי אנו יכולין לקיים ולפרק קושיין אלא דאת בעית לאתויי מהאי דרשא דבשבע. ואכתי הקושיא כדקאי קאי:
מַהוּ תִּירְמְלוּ עָֽבְדוֹן קַנֻקִולִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עבדון קנקלון. כשיעשו כמין כיס והחדר שלהן שמונחין בתכו ודוגמתו (בפ''ג דעבודה זרה) מן הקנקילין ולפנים:
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי. אָמַר רִבִּי יוֹסָה הוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי שִׁיבְתַי דִצְדוֹקֵי כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי.
תַּנֵי שֵׁשׁ מִידּוֹת אָֽמְרוּ חֲכָמִים בְּפוּל הַמִּצְרִי זְרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר זְרָעוֹ לְיֶרֶק מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. זְרָעוֹ לְזֶרַע וְיֶרֶק אוֹ שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע וְחִישֵּׁב עָלָיו לְיֶרֶק מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר וְיַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. בְּשֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם לָקַט מִמֶּנּוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר לָבֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל אם לקט ממנו להזרע לאחר ר''ה אז חוזר ג''כ דין הזרע והירק כאחד שהרי לא לקטו ממנו כלום עד שנת שנגמר ושתיהן מתעשרין לפי שנה הבאה שהיא שעת הלקיטה:
בשליקט ממנו לפני ר''ה. כלומר והא דאמרן דהזרע מתעשר לשעבר בשליקט מן הזרע לפני ר''ה וכדפרישית:
וירקו. שנגמר אח''כ מתעשר כשעת לקיטתו עישורו:
אבל אם לא הביא השליש עד לאחר ר''ה אז חלוק דין הזרע מדין הירק ובשזורעו לזרע ואח''כ חישב לירק מיירי כדאמרינן לקמן והלכך הזרע מתעשר לפי שנה שעברה כדלקמן דמיירי שליקט מן הזרע לפני ר''ה שאף שלא הביא עדיין השליש מן הירק מ''מ הזרע הוא מתלקט לפעמים אף בקודם ובשעת לקיטת הזרע עישורו:
כשהביא שליש לפני ר''ה. כל הא דאמרן דוקא כשהביא שליש לפני ר''ה וכטעמא דפרישית:
זרעו לשתיהן. להוציא ממנו מקצת הזרע לזריעה ולהניחו ג''כ לירקו לאכילה או שזרע בתחלה לזרע בלבד ושוב נמלך וחישב עליו גם לירק הרי מחשבת הירק חל עליו ג''כ ומעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו לפי שהכל אחד הוא והא דמייתי בהלכה דלעיל להברייתא דקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומשמע הא לאו הכי אינו מעשר מהזרע על הירק ולא מהירק על הזרע התם בשלא הביא שליש לפני ר''ה מיירי אלא מקצתו השריש לפני ר''ה ומקצתו השריש לאחר ר''ה והואיל ולא נגמר השליש עד לאחר ר''ה היה בדין לילך אחר גמר הפרי ואפי' אם לא יצבור את הכל בגורן אלא מכיון דמיהת השריש המקצת לפני ר''ה והרי הוא זרע אותו לזרע ולא לירק כדמיירי התם לפיכך צריך לצבור את הכל לגורן שבזה נראה שהוא מעשר על הכל כאחד לפי המעשר של השנה שנגמר ומשום דגמר הפרי היה באותה שנה אבל הכא כיון שהביא שליש לפני ר''ה והוא זרע גם בשביל הירק נמצא דנגמר הפרי מיהת השליש גם מהירק ועכשיו דין הזרע והירק אחד הוא ומעשר מזה על זה:
זרעו לירק מתעשר לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטה והכל כדין ירק יש לו שאינו מתעשר אלא לפי שעת לקיטה:
זרעו לזרע מתעשר לשעבר. שאין לו דין ירק כלל וכשהביא שליש לפני ר''ה מיירי כדלקמן:
תני. בתוספתא (פ''ב) וגריס התם ג' מדות וכאן הברייתא מבוארת ביותר לפי הנוסחא שמצאוה:
זְרָעוֹ לְזֶרַע וְחִיֹשֵּׁב עָלָיו לְיֶרֶק בָּאִין מַחֲשָׁבָה. זְרָעוֹ לְיֶרֶק וְחִישֵּׁב עָלָיו לְזֶרַע לְעוֹלָם אֵין מַחֲשֶׁבֶת זֶרַע חָלָה עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ מוֹרְבִיּוֹת. בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲפִילוּ לֹא מָנַע מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ מוֹרְבִיּוֹת. זְרָעוֹ לְזֶרַע וְעָשָׂה כוּלּוֹ קְצָצִין גְּמוּרִין לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מִקְצָתוֹ עָשָׂה קְצָצִין גְּמוּרִין וּמִקְצָתוֹ לֹא עָשָׂה הָדָא הִיא צוֹבֵר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. תַּנָּא רִבִּי אֶבוּדַמָא דְּחֵיפָה וַאֲפִילוּ לֹא עָשָׂה כוּלּוֹ קְצָצִין גְּמוּרִין לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהוּא שֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לְמַחֲשֶׁבֶת זֶרַע אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ לְמַחֲשֶׁבֶת יֶרֶק אֵיפְשַׁר לוֹמַר זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר. יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ 6a וְאַתְּ אָמַר צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהביא שליש לפני ר''ה. והא דבעינן ג' מורביות בשהביא שליש לפני ר''ה ואעפ''כ נמנע ולא ליקט אבל אם לא הביא שליש גידולו לפני ר''ה אלא לאחר ר''ה אפי' לא מנע ממנו ג' מורביות הדין הוא כך אם זרעו לזרע בתחלה ועשה כולו קצצין גמורין לפני ר''ה כלומר אע''פ שלא הביא שליש גידולו מ''מ עשה כל כך שיוכל לקצוץ ממנו בידו לפני ר''ה ואז חלוקין הן דין הזרע מהירק מפני שמ''מ לא הביא שליש לפני ר''ה וכדלעיל וזרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר להבא כשעת לקיטתו וזה דוקא אם כולו עשה קצוצין גמורין לפי שנראה וניכר כולו הוא והזרע לחוד והירק לחוד אבל אם מקצתו עשה קצוצין גמורין ומקצתו לא עשה בהדא הוא הדין דצובר את גרנו לתוכו ומעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו:
זרעו לזרע וחישב וכו'. כלומר והא דאמרינן לעיל דמחשבה שלאחר הזרע מהניא היינו דוקא אם בתחלה זרעו לזרע ואח''כ חישב עליו גם לירק אז באין מחשבה וכלומר שבאת המחשבה של הירק וחלה על מחשבה שבתחלה שהיתה לזרע וכזרע בתחלה בשביל שתיהן דמיא כדלעיל אבל איפכא שזרעו בתחלה לירק ושוב חישב עליו לזרע לעולם אין מחשבת הזרע חלה על המחשבה שהיא בתחלה לירק מפני שהעיקר שזורעין בשביל אכילת הירק הוא ואין מחשבת הטפל חל על העיקר:
אא''כ מנע ממנו ג' מורביות. גידולין שמתגדל בתחלת צמיחתו ולוקטין אותו מעט מעט נקרא מורביות ודוגמתו בשלהי הפרק דלעיל הדא מרביתא דתאנתה ואם מנע ג''פ ולא ליקט ממנו כלום אז גילה דעתו שלא בשביל הירק בלבד זרעו בתחלה ולפיכך חלה עליו גם מחשבת הזרע שאח''כ וחזר דין הזרע והירק כאחד:
תנא ר' אבדומה דחיפה. לברייתא חדא דפליגא על הא דלעיל בענין הקצוצין וס''ל דאפי' לא עשה כולו קצוצין גמורין לפני ר''ה דין הזרע לחוד ודין הירק לחוד כל היכא שלא הביא השליש לפני ר''ה וזרעו שליקט ממנו לפני ר''ה מתעשר לשעבר וירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו כפי אותה השנה שמתלקט בה:
אמר ר' יוסי והוא שהביא שליש למחשבת זרע. ר' יוסי אהאי חלוקה דלעיל אם לא הביא השליש עד לאחר ר''ה קאי דאמרינן בה דהיכא שזרעו לזרע בתחלה אע''פ שאח''כ חישב עליו לירק ובעלמא מחשבת ירק חלה על מחשבת הזרע והוי כמי שזרעו בתחלה לזרע ולירק ובדין היה שיתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו אפ''ה משום שלא הביא שליש עד לאחר ר''ה חלוק הוא דין הזה מדין הירק וזרעו מתעשר לשעבר וירקו מתעשר כשעת לקיטתו ועלה קאמר ר' יוסי דהיינו דוקא בשהביא השליש לאחר ר''ה למחשבת זרע כלומר בעודו במחשבת זרעו ואכתי לא חישב עליו לירק בהא הוא דאמרינן דמכיון שכבר הביא השליש קודם מחשבתו על הירק חלוק הוא דין הזרע מדין הירק שחישב עליו אח''כ ולא הוי כמו שזרעו בתחלה לזרע ולירק:
אבל אם הביא שליש למחשבת ירק. כלומר שהבאת השליש שלאחר ר''ה לא היתה עד לאחר שחישב עליו לירק בכה''ג חזר הדין להיות הזרע והירק כאחד שהרי לא הביא כלום עד שחשב עליו לירק ושפיר הוי כמי שזרעו בתחלה לזרע ולירק וכדמסיק ואזיל אפשר לומר וכו' בתמיה וכי אפשר לומר בכה''ג שיהא חלוק דין הזרע מדין הירק והזרע יתעשר לשעבר והירק כשעת לקיטתו והלא לא הביא כלום עד לאחר מחשבת הירק:
ואת אומר צובר את גרנו לתוכו וכו'. כלומר לכל היותר דאת יכול להחמיר בו הוא זה דאת אומר דאינו מתעשר כולו כאחד אלא א''כ צובר את גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזה על זה שפיר אבל לא שתאמר בו שיהא חלוק לגמרי דין הזרע מדין הירק אלא דדי הוא בזה דנחמיר שצריך שיצבור את הגורן לתוכו כי היכי דליעשריה כולו כאחד ולא דנחמיר ביה טפיה וא''ת ומאי קשיא ליה לר' יוסי הא אמרינן לעיל בחלוקה זו דדוקא בשליקט ממנו להזרע לפני ר''ה בהא הוא דאמרינן דהזרע חלוק הוא מהירק אבל לא בשליקט ממנו לאחר ר''ה יש לומר דר' יוסי האי גופי' הוא דקשיא ליה דכיון שלא הביא שליש לפני ר''ה אמאי יהיה דין הזרע חלוק מדין הירק ואע''פ שליקט ממנו איזה גרעיני זרע לפני ר''ה ס''ל לר' יוסי דהאי לקיטה לאו כלום היא מכיון שעדיין ליכא שליש הפרי והלכך לא מסתברא ליה לדידיה לחלק דין הזרע מדין הירק אלא בענין הבאת שליש שלאחר ר''ה בהא דאיכא לחלק אם הוא קודם מחשבת הירק או אח''כ כדלעיל ותנא דברייתא דלעיל ס''ל דהאי לאו קושיא היא דהא מיהת לקט מן הזרע לפני ר''ה ואע''פ שעדיין לא הביא שליש מ''מ כשלקט ממנו אחשביה ואמרינן ביה ג''כ בשעת לקיטתו עישורו ומתעשר לשעבר:
זְרָעוֹ לְזֶרַע לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מוּתָּר. זְרָעוֹ לְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ אָסוּר. זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית פְּשִׁיטָא זַרְעוֹ מוּתָּר יַרְקוֹ מַהוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה אָסוּר תַּנֵי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר דְּבַר תּוֹרָה מָאן דְּאָמַר אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִדָא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ לְהַאֲכִיל אֶת בְּהֶמְתּוֹ יְהֵא אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר לֵיהּ לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ וְלֹא יְהֵא לוֹקֵט עַל אוֹמָן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה בֵּי רִבִּי בּוּן אִם נֶעֶקְרָה הַגּוּמָא מוּתָּר וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר אָסוּר הָיָה לוֹקֵט וְנִמְצָא בְּתוֹכוֹ יֶרֶק מוּתָּר. כְּהָדָא בַּר נַשׁ עָאַל טָעוּן עֶשֶׂר מֵיסָרִין דְּלוּבִי מַעֲשֵׂר לְרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ לֹא תֵיעָבֵד כֵּן לֹא תְלַקֵּט אֶלָּא צוֹרְכָה דְלֹפַּצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא תלקוט אלא צורכה דלפצה. כמו לפסה כלומר לצורך האילפס והקדרה לבשל בה לפעם אחת שלא התירו אלא מעט מעט:
עשר מוסרין דלובי מעשר. עשרה איסורות ואגודות של לוף מעשר עשר עיקרין בכל אגודה ואגודה ובלוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית היה המעשה כדתנן לקמן (בפ''ה) שהתירו לעקור אותו בשביעית וזה הביא הרבה לפני ר' ירמיה וא''ל לא תו עבד כן לא תוסיף לעשות עוד כן:
כהדא. עובדא דשמעינן מינה דבדבר מועט לא הקפידו חכמים:
ונמצא בתוכו ירק. בתוך הלקיטה של זרע נמצא גם מעט מן הירק מותר דלא אסרו ללקוט הירק אלא מפני מראית העין וכיון שהנמצא דבר מועט הוא לא גזרו:
ואפי' כמ''ד אסור היה לוקט. מה שמותר כגון שיש שם מה שזרע לזרע לפני ר''ה של שביעית דבזה הכל מותר ללקט בשביעית או אפי' זרע לזרע ולירק דהזרע מותר ללקט לד''ה:
אם נעקרה הגומא. כדרך שעושין כעין גומות בין שורה לשורה ואם נתקלקלה הגומא ואינו יכול לעמוד שם מותר ללקט אף על האומן:
זרעו לזרע לפני ר''ה שביעית. הני חילוקי דינים בפול המצרי דלעיל במעשר הן והשתא קאמר האיך דינו לענין שביעית:
זרעו לזרע בששית. וכגון שהשריש לפני ר''ה של שביעית להאי מ''ד דאזיל ביה בתר השרשה ולמ''ד דהולכין אחר גמר הפרי מיירי שנגמר פריו קודם ר''ה של שביעית:
ונכנסה שביעית. ועדיין לא עקרו:
בין זרעו בין ירקו מותר. ואע''פ שעודנו הוא מתגדל ביותר בשביעית אפ''ה לא נאסר משום ספיחי שביעית משום שהוא זרעו לזרע וכבר השריש או נגמר קודם שביעית ותתבטל הירק לגבי הזרע שהוא העיקר:
זרעו לירק לפני ר''ה השביעית. והרי הירק הוא העיקר ונכנסה שביעית וגדל הירק הלכך הכל אסור משום ספיחי שביעית שאף הזרע שנגמר מקודם בטל הוא לגבי הירק:
זרעו לזרע ולירק וכו'. פשיטא זרעו מותר שהרי זרעו גם בשביל הזרע והלכך לא מתבטל לגבי הירק אלא ירקו מהו משום ספיחי שביעית:
מאן דאמר מותר דבר תורה. מן התורה הוא מותר שהרי כבר נגמר קודם השביעית ומאן דאסר מפני מראית עין הוא דאסור שהרואה עוקר אותו בשביעית ואינו נוהג בו קדושת שביעית יאמר פירות שביעית מותרין הן:
ואפילו. אם אפילו להאכיל את בהמתו נמי יהא אסור כדין פירות שביעית שהן מיוחדין למאכל אדם שאין מאכילין אותן לבהמה כדתנינן בתוספתא (בפ''ה) ובפול המצרי הזה שנגמר מערב שביעית ונכנס בשביעית דאמרת דאסור מפני מראית העין אם להאכיל לבהמתו ג''כ אסור מפני מראית העין:
א''ל לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו. כלומר מ''ש לבהמתו דמבעיא לך אם אמרינן דאסור הוא כפירות שביעית מפני מראית העין א''כ כדין פירות שביעית לכל מילי הוא ואף לבנו ולשלוחו לא יתן כמה שאסור ליתן להם שאר פירות שביעית כגון שהן חשודין על השביעית שאין מוסרין פירות שביעית להחשוד או שהוא אחר זמן הביעור בשביעית:
ולא יהא לוקט על אומן. למ''ד מותר קאי אבל לא יהא לוקט אותו על השור' כסדר שצריך לשנות בשביעית אף בדברים שהתירו ללוקטן בשביעית אלא עומד מצד השורה ולוקט מעט מכאן ומעט מכאן:
זְרָעוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ אָסוּר. זְרָעוֹ לְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מוּתָּר. זְרָעוֹ לְזֶרַע וּלְיֶרֶק לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית זַרְעוֹ אָסוּר וְיַרְקוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זרעו לזרע ולירק וכו'. הזרע אסור משום ספיחי שביעית וירקו מותר:
זרעו לירק וכו' מותר. הכל במוצאי שביעית דמכיון שזרעו לירק אין לו דין ספיחי שביעית לפי שהירק אינו נלקט אלא לאחר שנגמר כולו ומתחלה זרעו ע''מ ללקטו במוצאי שביעית:
בין זרעו בין ירקו אסור. כדין ספיחי שביעית שאסורין אף במוצאי שביעית:
זרעו לפני ר''ה השמינית. כגון שעבר וזרע בשביעית:
משנה: בְּצָלִים הַסָּרִיסִים וּפוּל הַמִּצְרִי שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה. וְשֶׁל בַּעַל שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים שָׁלֹשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכ''א שלש עונות. אם מנע מהן הרי הן כגדלין בשנה שעברה פחות מכאן כגדילין בשנה הבאה הן וכן אם הם מששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחי שביעית והל' כחכמים:
ושל בעל. שדה שהיא בעמק אין רגילין להשקותה אלא מסתפקת ממי גשמים אבל כשזורעין בה ירקות צריכה השקאה ואם מנע מהם מים שתי עונות והם זמן השקאה לפי ההרגל להשקותה וקרוי עונה הרי מה שגדל בה משנה שעברה:
ומותרין בשביעית. לפי שהן כפירות ששית:
שמנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה. לפי שרגילין להשקותן וכשמנע מהם מים ל' יום הרי הן גדלו בשנה שעברו לפיכך מתעשרין לשעבר:
מתני' בצלים הסריסים. כדמפריש בגמרא אילין בוצלייא כופרייא מיני בצלים שגדילין בכפרים ואין עושין זרע כשאר בצלים ואינם אלא לירק וכן פול המצרי שלא זרעו לזרע וסתמו לירק:
מתני' הדלועין שקיימן לזרע. ליטול מהן הזרע לזריעה אם הוקשו לפני ר''ה של שביעית שנעשו קשין ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית לפי שהן מפירות ששית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית מפני שהן כספיחי שביעית ובגמרא מפרש למה לי תרתי הוקשו ונפסלו מאוכל אדם:
התמרות. אלו הן הציצים וקודם שנפתחות דומות לתמרה וכעין דאמרינן בפרק לולב הגזול נקטם ראשו ועלתה בו תמרה:
אסורות בשביעית. משום ספיחי שביעית:
מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן מרביצין אותן במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות:
ממרסין באורז בשביעית. מערבין עפר שלו במים ודוגמתו ביומא נתנו למי שהוא ממרס:
אבל לא מכסחין. שאין חותכין את העלין ממנו כדי שיתגדל ביותר והלכה כר''ש בשתיהן:
הלכה: מַהוּ בְּצָלִים הַסָּרִיסִין אִילֵּין בּוֹצְלַייָא כּוּפְרַייָא דְּלָא עָֽבְדִין זֶרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מהו הבצלים הסריסין וכו'. כדפרי' במתני':
גמ' ל''ל הוקשו אפילו לא הוקשו בנפסלו מאוכל אדם סגי וקאמר דה''ט משום שכיון שהוקשו נעשו כשאר זרעוני גנה שאין נאכלין ואינן עומדות אלא לזריעה לפיכך אם הוקשו לפני ר''ה הוו להו כזרעוני גנה של ששית ומותר לקיימן בשביעית אבל אם לא הוקשו לפני ר''ה הו''ל כזרעוני גנה של שביעית ואסור לקיים מפירות שביעית לזריעה:
אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁמָּנַע מֵהֶן מַיִם שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה נַעֲשׂוּ כְבַעַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא. טעמא מפרש דמכיון שמנע מהן מים ל' יום לפני ר''ה יצאו הן מתורת ירקות ונעשו כשדה הבעל לענין שהן כגדלין ממי גשמים בשנה שעברה אלא אם הן זרועין בשדה הבעל גופה צריך שימנע מהן מים שתי עינות לר''מ וג' לחכמים לשיהו נחשבין כגדלו בשנה שעברה:
עוקצו. תוחב במחט או בקוץ אם נתאחה הנקב עדיין יש בהן לחלוחית ואסור ואם לאו מותר:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה זֶרַע זַרְעוֹ מִיכָּן לָבֹא. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן לָקַט בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אִין תֵּימַר לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה זֶרַע מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אִין תֵּימַר מִיכָּן וְלָבֹא אֵינוֹ מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה בעי. אם מנע מהן ל' יום לפני ר''ה מי אמרינן למפריעו הוא נעשה זרע זרעו כלומר שנעשה כמי שזרעו לזרע ולא לירק מפני שהירק צריך השקאה תמיד וכל הל' יום מחשבין ליה כאלו זרעו לזרע והולכין בו אחר השרשה כדתנן במתני' דלעיל או מכאן ולהבא לאחר הל' יום הוא דמחשבינן ליה כאלו זרעו לזרע:
מה נפק מביניהון. וקאמר דהנ''מ אם לקט ממנו בתוך אלו השלשים וחזר ולקט ממנו לאחר ל' דאין תימר למפריעו הוא נעשה כזרעו לזרע א''כ שתי הלקיטות משנה שעברה הן נחשבין ומעשר מזה על זה אבל אין תימר מכאן ולהבא הוא דנעשה כזרעו לזרע אינו מעשר מזה על זה דמה שליקט בתוך ל' דינו כירק ולאחר ל' דינו כזרע ואין מעשרין מזרעו על הירק ומירק על הזרע חלא אם הוא בענין דאמרינן בהלכה דלעיל גבי ו' מדות בפול המצרי ולא איפשטא:
קרמולין מין ירק וכדאמרינן פ''ז דנדרים (בהלכה א') קרמולין הן כירק ולענין מעשרות הדין הוא כדמסיק ואזיל:
הדא דתימר. דפטורין עד שלא עשו דלועין. כלומר עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשי כדלועין כשאר ירק הן וחייבין במעשרות:
מאן הורי כן ר' יוסי. כלומר להא דלקמן ובנדרים שם גריס הורי ר' יוסי באילין עלי קולקסייא. והוא מין שורש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותה. כך פי' הערוך:
משנה: הַדִּילוּעִין שֶׁקִּייְמָן לְזֶרַע אִם הוּקְּשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית וְאִם לָאו אָסוּר לְקַייְמוֹ בַשְּׁבִיעִית. הַתִּימָרוֹת שֶׁלָּהֶן אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית. מַרְבִּצִין בְּעָפָר לָבָן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר. מְמָֽרְסִים בָּאוֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית דִּבְרֵי רִבִּי שִמְעוֹן אֲבָל לֹא מְכַסְּחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכ''א שלש עונות. אם מנע מהן הרי הן כגדלין בשנה שעברה פחות מכאן כגדילין בשנה הבאה הן וכן אם הם מששית שנכנסו לשביעית אסורין משום ספיחי שביעית והל' כחכמים:
ושל בעל. שדה שהיא בעמק אין רגילין להשקותה אלא מסתפקת ממי גשמים אבל כשזורעין בה ירקות צריכה השקאה ואם מנע מהם מים שתי עונות והם זמן השקאה לפי ההרגל להשקותה וקרוי עונה הרי מה שגדל בה משנה שעברה:
ומותרין בשביעית. לפי שהן כפירות ששית:
שמנע מהם מים ל' יום לפני ר''ה. לפי שרגילין להשקותן וכשמנע מהם מים ל' יום הרי הן גדלו בשנה שעברו לפיכך מתעשרין לשעבר:
מתני' בצלים הסריסים. כדמפריש בגמרא אילין בוצלייא כופרייא מיני בצלים שגדילין בכפרים ואין עושין זרע כשאר בצלים ואינם אלא לירק וכן פול המצרי שלא זרעו לזרע וסתמו לירק:
מתני' הדלועין שקיימן לזרע. ליטול מהן הזרע לזריעה אם הוקשו לפני ר''ה של שביעית שנעשו קשין ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית לפי שהן מפירות ששית ואם לאו אסור לקיימן בשביעית מפני שהן כספיחי שביעית ובגמרא מפרש למה לי תרתי הוקשו ונפסלו מאוכל אדם:
התמרות. אלו הן הציצים וקודם שנפתחות דומות לתמרה וכעין דאמרינן בפרק לולב הגזול נקטם ראשו ועלתה בו תמרה:
אסורות בשביעית. משום ספיחי שביעית:
מרביצין בעפר לבן. עפר שבין האילנות נקרא עפר לבן מרביצין אותן במים בשביעית בשביל שלא יפסדו האילנות:
ממרסין באורז בשביעית. מערבין עפר שלו במים ודוגמתו ביומא נתנו למי שהוא ממרס:
אבל לא מכסחין. שאין חותכין את העלין ממנו כדי שיתגדל ביותר והלכה כר''ש בשתיהן:
הלכה: לָמָּה לִי הֻקְּשׁוּ אֲפִילוּ לֹא הוּקְּשׁוּ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּקְּשׁוּ נַעֲשׂוּ כִשְׁאָר זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מהו הבצלים הסריסין וכו'. כדפרי' במתני':
גמ' ל''ל הוקשו אפילו לא הוקשו בנפסלו מאוכל אדם סגי וקאמר דה''ט משום שכיון שהוקשו נעשו כשאר זרעוני גנה שאין נאכלין ואינן עומדות אלא לזריעה לפיכך אם הוקשו לפני ר''ה הוו להו כזרעוני גנה של ששית ומותר לקיימן בשביעית אבל אם לא הוקשו לפני ר''ה הו''ל כזרעוני גנה של שביעית ואסור לקיים מפירות שביעית לזריעה:
כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אוֹמֵר עוֹקְצוֹ אִם נִתְאָחֶה אָסוּר וְאִם לָאו מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא. טעמא מפרש דמכיון שמנע מהן מים ל' יום לפני ר''ה יצאו הן מתורת ירקות ונעשו כשדה הבעל לענין שהן כגדלין ממי גשמים בשנה שעברה אלא אם הן זרועין בשדה הבעל גופה צריך שימנע מהן מים שתי עינות לר''מ וג' לחכמים לשיהו נחשבין כגדלו בשנה שעברה:
עוקצו. תוחב במחט או בקוץ אם נתאחה הנקב עדיין יש בהן לחלוחית ואסור ואם לאו מותר:
רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרָייָא אָמַר קרמולין פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. הָדָא דְתֵימַר עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה דִילוּעִין אֲבָל אִם עָשׂוּ דִילוּעִין כְּיֶרֶק הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה בעי. אם מנע מהן ל' יום לפני ר''ה מי אמרינן למפריעו הוא נעשה זרע זרעו כלומר שנעשה כמי שזרעו לזרע ולא לירק מפני שהירק צריך השקאה תמיד וכל הל' יום מחשבין ליה כאלו זרעו לזרע והולכין בו אחר השרשה כדתנן במתני' דלעיל או מכאן ולהבא לאחר הל' יום הוא דמחשבינן ליה כאלו זרעו לזרע:
מה נפק מביניהון. וקאמר דהנ''מ אם לקט ממנו בתוך אלו השלשים וחזר ולקט ממנו לאחר ל' דאין תימר למפריעו הוא נעשה כזרעו לזרע א''כ שתי הלקיטות משנה שעברה הן נחשבין ומעשר מזה על זה אבל אין תימר מכאן ולהבא הוא דנעשה כזרעו לזרע אינו מעשר מזה על זה דמה שליקט בתוך ל' דינו כירק ולאחר ל' דינו כזרע ואין מעשרין מזרעו על הירק ומירק על הזרע חלא אם הוא בענין דאמרינן בהלכה דלעיל גבי ו' מדות בפול המצרי ולא איפשטא:
קרמולין מין ירק וכדאמרינן פ''ז דנדרים (בהלכה א') קרמולין הן כירק ולענין מעשרות הדין הוא כדמסיק ואזיל:
הדא דתימר. דפטורין עד שלא עשו דלועין. כלומר עד שלא גדלו ונעשו כדלועין אבל אם גדלו ונעשי כדלועין כשאר ירק הן וחייבין במעשרות:
מאן הורי כן ר' יוסי. כלומר להא דלקמן ובנדרים שם גריס הורי ר' יוסי באילין עלי קולקסייא. והוא מין שורש נטע שגדל במצרים ואוכלין אותה. כך פי' הערוך:
הוֹרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאִילֵּין עֲלֵי קוֹלָקַּסִּיי שֶׁאָסוּר לִגְמוֹת בָּהֶן מַיִם מִפְּנֵי שַׁהַצְּבָאִין אוֹכְלִין אוֹתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאסור לגמות בהן מים. בשביעית דתנן לקמן (בפ''ז) כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה יש להן שביעית ויש להן ביעור ואילו העלין הואיל והצבאים אוכלין אותן חייבין הן בביעור וכלה לחיה מן השדה קרינן בהו וכשהגיע זמן הביעור אסור ליהנות מהן ולגמות מים בהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source