Shvi'ite
Daf 5a
משנה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבָר וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית וּמִתְעַשְּׂרִין לַשָּׁנָה הַבָּאָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר פּוּל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִילָּה כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפוּנִין הַגַּמַּלּוֹנִים כְּיוֹצֵא בָהֶן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר אֲפוּנִים הַגַּמְלוֹנִים שֶׁתִּירְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
Traduction
Du riz, ou millet (45)''Ainsi le traduit Rashi dans (Ez 4, 9);'', du pavot (46)V. le même à (Rosh hashana 13b). et de la graine de lin (47)Cf. (Shabat 2, 2.), qui ont pris racine avant le nouvel an, doivent être rédimés lorsqu’ils sont recueillis après le nouvel an comme des produits de l’année précédente (pour les dîmes de 2e année ou la 5e pou des pauvres à la 3e ou 6e), et il est permis alors de les rentrer en grange (48)Ils ne sont pas soumis aux lois sur la sainteté de la 7e année.; s’ils n’ont pas pris racine auparavant, il n’est pas permis de les rentrer, et on les traite comme des produits de la 7e (c’est-à-dire qu’ils en sont dispensés comme devant être abandonnés à tout venant), et tout dépend de l’époque d’enracinement. R. Simon Shezori (52)''Ce nom, selon Guisius, est celui des habitants de Schezor, place forte située sur la rive méridionale de l'Oronte, entre Epiphanie et Antioche, au dire des géographes arabes, Edrisi et Abulféda. Ceci serait contraire à l'étymologie proposée par Maïmonide dans sa préface: il explique le mot schezori par '''' tisserand en soie '''', en donnant à le sens de tordre.'' dit: on procède de même (c’est-à-dire, on fait dépendre du germe) pour la fève égyptienne, que l’on a semée en principe pour en tirer des semences (et non pour les manger). Il en est de même, dit R. Simon pour les gros pois (53)Cf. (Kilayim 3, 2.). Toutefois, dit R. Eliézer, pour ces derniers, l’on impose la condition qu’ils aient des cosses avant le nouvel an.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האורז. ריזש''ו בלע''ז:
ודוחן. מי''ל:
והפרגין. הוא מין מלא זרע כעין הרימון והזרע שלו מקשקש בתוכו כמו השומשמין:
והשומשמין. כמין זרע ארוך סינלינ''ה בלע''ז ובערבי סומסו''ם:
שהשריש לפני ר''ה. בשאר מינין יש שהלכו בהן אחר השליש כגון תבואה וזיתים ואילן בתר חנטה ובירק בתר לקיטה אבל אלו מתוך שאין מתלקטין אלא מעט מעט היום מעט ולמחר מעט ונותנן בגורן ונמצאו חדש וישן מתערבין זה עם זה ואי אפשר להלך בהן אחר הלקיטה לפיכך אזול רבנן בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי זורעין אותן בבת אחת:
מתעשרין לשעבר. לפי מעשר השנה שעברה אם מעשר שני כגון שנה ראשונה ושנייה ורביעית וחמישית של שמיטה ואם מעשר עני כגון שנה שלישית וששית:
ומותרין בשביעית. אם היתה שנת הששית והשרישו לפגי ר''ה של שביעית מותרין כן ואין בהן קדושת שביעית:
מתעשרין לשנה הבאה. כפי מעשר שנה הבאה שהיא שנת הלקיטה לפי שבאותה שנה השרישו ואם היתה שנת שביעית אסורין הן כדין פירות שביעית ואין מתעשרין כלל:
מתני' פול המצרי. פאזול''י בלע''ז:
שזרעו לזרע בתחלה. דעתו היה להוציא ממנו הזרע לזריעה ולא לאכילה:
כיוצא בהן. כאורז ודוחן דאזלינן ביה בתר השרשה בין למעשרות בין לענין שביעית אבל אם זרעו לירק אזלינן ביה בתר לקיטה כירק:
הגמלונין. הגסין:
משתרמלו. משהוקשו קליפתן ונעשה כמין כיס כמו תרמילו של רועה הוא הכיס שלו:
הלכה: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן כו'. בְּפֵירוֹת הִילְּכוּ אַחַר שְׁלִישׁ וּבְאוֹרֶז אַחַר הַשְׁרָשָׁה וּבְיֶרֶק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מְנַייִן שֶׁהִילְּכוּ בְּפֵירוֹת אַחַר הַשְּׁלִישׁ. מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מִגָּרְנְךָ וְלֹא כָל גָּרְנְךָ מִיִּקְבֶךָ וְלֹא כָל יִקְבֶךָ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרַע וּמַצְמִיחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִזְרַע וּמַצְמִיחַ. מֵעַתָּה שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן לְשֶׁעָבָר וּשְׁלִישׁ הַשֵּׁנַי לָבוֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מֵחַג הַסּוּכּוֹת מַה חַג הַסּוּכּוֹת לָבוֹא וְאַתְּ מְהַלֵּךְ בּוֹ לְשֶׁעָבָר וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְזֶה לָבֹא אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לְשֶׁעָבָר.
Traduction
Pour les produits importants (blé, huile ou vin), on regarde si un tiers a poussé; pour le riz, la dîme est due après que la semence a eu des racines enfin, les légumes verts ne sont interdits à la consommation qu’après l’achèvement de la cueillette. -Comment sait-on que, pour les produits importants, il faut un tiers? -On le déduit du verset: en rentrant les récoltes de ta grange (blé) et de ton pressoir (vin) (Dt 16, 13); les termes du verset indiquent qu’il s’agit d’une partie de la récolte digne d’être mise en grande. -Mais pourquoi cette partie ne peut-elle pas être inférieure au tiers? -C’est que, dit R. Zeira, il est écrit (Dt 14, 22): tu prélèveras la dîme sur tout le produit de ta semence; il s’agit évidemment là d’une semence qui a commencé à croître, et si la croissance n’avait pas atteint au moins le tiers, elle serait nulle. -S’il en est ainsi, pourquoi ne pas rédimer le premier tiers (avant le nouvel an) pour le passé et l’autre tiers après cette époque, lorsqu’il aura poussé? -R. Yohanan répond: on se dirige en cela d’après l’accomplissement de la fête des Tabernacles dont il est question dans ce verset; or, comme l’on y parle de cette fête sous la forme du passé, bien qu’il s’agisse de l’avenir (puisqu’elle a lieu après le nouvel an de la 8e année), de même l’application du prélèvement de la dîme sur les produits se rapporte au passé, mais n’a lieu qu’à l’avenir, lors de l’achèvement de la récolte.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בפירות הילכו אחר שליש. כלומר יש שהילכו בהן אחר שליש בישולן שהוא עונת המעשר שלהן כגון תבואה וזיתים ובאורז וכו' כדפרישית במתני':
מגרנך. משמע אפילו לא נגמר כולו ולא כל גרנך:
מעתה. נימא אפילו לא נגמרו אלא פחות משליש ביש לן יתחייבו במעשרות:
את כל תבואת זרעך. והו''ל למיכתב את כל תבואתך אלא ללמד דבר שכשזורעין אותו מצמיח והיינו אם הביא שליש לכך נאמר זרעך:
מעתה. ופריך אכתי נימא דאף דלמדנו דמשהביא שליש כבר הגיע לעונת המעשר וא''כ אותו השליש הראשון יתעשר לשעבר לפי מעשר שנה שעברה שנגמר בישולו עד שליש ושליש שני כלומר ומה שנגמר אח''כ בשנה שאח''כ יתעשר לבא כפי אותה שנה הבאה ואמאי הילכו הכל אחר שנה שעברה שהביא שליש הראשון:
אמר רבי יוחנן מחג הסוכות. כלומר מקרא דכתיב ביה בחג הסוכות למדנו זה דהכל הולך אחר לשעבר דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכי מה ענין לשמיטה בחג הסוכות שהוא מקץ שבע שנים והלא בשמינית הוא אלא לומר לך:
מה חג הסוכות לבא ואת מהלך בה לשעבר. כך ואילו וכו' כלומר כמה שנאמר בחג הסוכות דכתיב ביה וחג האסיף בצאת השנה ואסיף קציר הוא וגמירי דכל תבואה הנקצרת בחג הסוכות בידוע שנגמרה שליש לפני ר''ה וקרי ליה בצאת השנה אלמא שהיא לפי השנה שעברה והלכך נמי הכתוב הראשון מתפרש כך דתבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ר''ה אתה נוהג בחג הסוכות שהוא בשמינית מנהג שביעית ומכאן הוא נלמד דהכל הולך אחר שליש הראשון הן לענין מעשר והן לענין שביעית:
5a אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא נִרְאִין הַדְּבָרִים כְּשֶׁנִּטְּעוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם הָא אִם לֹא נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אִיתָא חֲמִי שָׁנָה שְׁלֵימָה עָֽלְתָה לֹו וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ וְאִין כֵּנִי וַאֲפִילוּ נִטְּעוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה יְהֵא אָסוּר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַיי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי מָנָא מִכֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ שֶׁל אִילָן מַשְׁלִים שְׁנָתוֹ.
Traduction
R. Aba bar Mamal dit en présence de R. Zeira: on vient de dire que l’on peut manger les fruits après le 15 Shevat, lorsque la plantation a précédé le nouvel an d’un mois, et c’est interdit si l’espace de temps est moindre. Comment donc se fait-il qu’au premier cas les 30 jours équivalent à un an et non dans le second cas? En effet, répliqua-t-on, pourquoi suffit-il d’attendre le 15 Shevat; si même la plantation a eu lieu juste un mois avant le nouvel an, l’interdiction devrait subsister jusqu’au mois précédant le nouvel an (ou tout devrait dépendre de la date du 15 Shevat). -En somme, quelle est la règle s’il y a plus d’un mois? -Une fois que l’année de l’arbre est commencée, dit R. Mena, il faut l’achever (sans se préoccuper de l’année religieuse, mais en se réglant d’après l’année agricole).
Pnei Moshe non traduit
נראין הדברים בשנטעו לפני ר''ה ל' יום. כלומר שלא תטעה לומר דהואיל וט''ו בשבט ר''ה לאילנות וקאמרת דמשום הכי אע''פ שעברו עליו ג' שנים עדיין אסור משום ערלה עד ר''ה לאילנות א''כ אף בגוונא שעברו עליו ג' שנים שלימות נימא נמי הכי וכגון שנטען פחות מל' יום לפני ר''ה דאז אינן נחשבין לשנה ומנינן ליה שני ערלה מר''ה עד ג' שנים ויהיו ג''כ הפירות אסורין עד ט''ו בשבט הלכך קמ''ל דהא לא אמרינן אלא נראין הדברים שאמרנו דוקא בשנטעו לפני ר''ה ל' יום והן נחשבין לו לשנה דבהא הוא דאסרו הפירות משום ערלה עד ט''ו בשבט:
הא אם לא נטעו ל' יום לפני ר''ה. אלא בפירות לא אמרינן דיהו הפירות נאסרין עד ט''ו בשבט של שנה הרביעית כדמסיק הטעם איתא חמי שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין בתמיה כלומר בוא וראה דמכיון שעברו ג' שנים שלימות מהיכי תיתי יהו עוד אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט:
אמר לו ואין כיני. אי הכי דבדאיכא ג' שנים שלימות תו לא אסרינן משום ערלה עד ט''ו בשבט וא''כ קרא דובשנה לא דרשינן אלא בגוונא דלא עברו ג' שנים שלימות כ''א ב' שנים ול' יום שלפני ר''ה של שנת הנטיעה דאז אסורין עד ט''ו בשבט ולא יותר מעתה תקשי לך דאימא כוליה לחומרא דרשינן ואפילו אם נטעו ל' יום לפני ר''ה יהא אסור עד ל' יום שלפני ר''ה שלאחר ט''ו בשבט דג' שנים שלימות בעינן מיום אל יום ואימא דקרא ה''ק ובשנה הרביעית דלפעמים אף שעברו ג' שנים והיינו ב' שנים עם אותן ל' שלפני ר''ה הקודמין והן נחשבין לשנה אפילו כן אסורין כל שנה הרביעית עד ל' יום לפני ר''ה של שנת הרביעית דאז הן ג' שנים מיום אל יום:
מאי כדון. והשתא מ''ט דאמרת שאינו אסור אלא עד ט''ו בשבט שלאחר ר''ה של שנת השלישית שהיא רביעית מהל' יום:
א''ר מנא. היינו טעמא דמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן כלומר מכיון שהגיע לט''ו בשבט שהוא שנתו של אילן משלים הוא שנתו וכמו שעברו ג' שנים מיום אל יום דמי ודי בזה שנחמיר לאסור מר''ה שלאחר שנת השלישית שהיא רביעית עד ט''ו בשבט ותו לא מחמרינן. וגרסינן להא לקמן (בפ''ק דר''ה בהלכה ב') וכתוב שם בדברי ר' בא בר ממל איתא חמי שנה שלימה לא עלתה לו וט''ס הוא וצ''ל עלתה לו כמו שכתוב כאן:
Shvi'ite
Daf 5b
נֹאמַר אַף בְּאוֹרֶז וּבְדוֹחָן וּבִפְרָגִין וּבְשׁוּמְשְׁמִין כֵּן. רִבִּי חוּנָא בַּר חִייָא אָמַר שֶׁאֵי אֶפְשַׁר לַעֲמוֹד עָלָיו. מְתֵיבִין לְחוּנָא בַּר חִייָא וְהָתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה קִייְמָא חוּנָא בַּר חִייא. רִבִּי יוֹנָה חוּנָא בַּר חִייא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל כְּתִיב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ מְעַשֵּׂר אַתְּ מַעֲשֵׂר אֶחָד בְּשָׁנָה אַחַת וְאֵין אַתְּ מְעַשֵּׂר שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת בְּשָׁנָה אַחַת. הָתֵיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי הֲרֵי הוּא שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת בְּשָׁנָה אַחַת. דְּתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גָּרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. 5b אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְאָסַפְתָּ שִׁשָּׁה זְרָעִין וְשִׁשָּׁה אָסִיפִין לֹא שִׁשָּׁה זְרָעִין וְשֶׁבַע אָסִיפִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּשִׁיתָא לֵי נָן יָֽכְלִין קַייָמִין אֶלָּא בְשִׁבְעָה אֶלָּא כֵּינִי בְּשִׁשָּׁה זְרָעִין וְשֶׁבַע אָסִיפִין לֹא שִׁשָּׁה זְרָעִין וַחֲמִשָּׁה אָסִיפִין. הָתֵיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי שֶׁהֲרֵי שִׁשָּׁה זְרָעִים וַחֲמִשָּׁה אָסִיפִין. דְּתַנֵּי צוֹבֵר אֶת גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ וְנִמְצָא מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ.
Traduction
⁠—Ne devrait-on pas appliquer ces déductions au riz, au millet, au pavot et à la graine de lin? -Non, dit R. Houna bar Hiya, leur croissance n’étant pas tout-à-fait simultanée (comme pour le blé et ses congénères), l’époque de la dîme peut varier d’après les rabbins (49)''Sans cette précaution, il y aurait un mélange de vieux et de neuf; l'enracinement fait donc foi.''. -Mais, fut-il objecté à Houna bar Hiya, n’a-t-on pas enseigné (à propos de fève égyptienne) que l’on peut entasser le tout dans la grange (le frais et l’ancien), et lorsque le tas est complet on prélève la dîme tant sur la semence sèche que sur la récolte fraîche et verte (pourquoi ne peut-on, pour le cas de la Mishna, agir de même et réunir le tout)? -Cela ne se peut pas, dit R. Yossé devant Houna bar Hama ou R. Yona devant Houna bar Hawa au nom de Samuel, parce qu’en vertu du verset: tu prélèveras la dîme sur tous les produits de ta semence, on peut la même année prélever une sorte de dîme et non deux sortes (or, si l’on mêle des produits de deux années, il faudrait pour les uns la 1ère dîme, et pour les autres la 2e dîme, transportable à Jérusalem). -Mais, fut-il objecté, ne prélève-t-on pas justement 2 dîmes différentes la même année pour la fève dont on vient de parler, puisqu’il est dit qu’après avoir concentré le tout en un monceau, on se sert des semences pour rédimer la verdure et de la verdure pour rédimer les semences? -C’est que, répond R. Zeira, comme il est écrit (Lv 25, 3): pendant six ans tu ensemenceras ton champ et tu récolteras etc, on doit pouvoir semer et récolter pendant six ans, mais il ne pourra pas y avoir de 7e récolte s’il n’y a que 6 semences (il en sera de même pour les produits énumérés dans la Mishna, reversibles sur la 7e année). R. Yona dit: il est impossible que le verset parle de 6 récoltes, mais de sept (puisqu’au moment d’amonceler ces produits, recueillis successivement, on rédimera les uns pour l’année écoulée et les autres pour l’année future); il faut donc déduire des termes du verset précité que 6 semences équivalent à 7 récoltes, non à 5 récoltes (or, il n’y aurait que 5 récoltes si, après la 6e semence, il fallait attendre la croissance d’au moins le tiers de ces produits, qui n’a lieu qu’après le nouvel an de la 7e année, époque interdite). -Mais, fut-il objecté, cette considération qu’il n’y aurait que 5 récoltes sur 6 semences existe aussi pour la fève, puisque l’on a enseigné que, pour le prélèvement de la dîme, d’une partie sur le reste, on réunit le tout dans la grange (et, dès lors, le monceau est considéré comme neuf, ce qui implique l’interdiction pendant la 7e année; donc pour les cas énumérés par la Mishna, on devrait se diriger d’après le tiers de la croissance).
Pnei Moshe non traduit
נאמר אף באורז וכו' כן. ומפני מה הילכו בהן אחר השרשה:
שא''א לעמוד עליו. כלומר לפי שבמינין אלו אין לעמוד עליהן מתי הביאו שליש בישולן אבל באלו שאמרנו יש לעמוד עליהן דכשזורעין אותו ומצמיח בידוע שהביאו שליש:
מתיבין לחונה בר חייה. לדידך דאמרת לפי שא''א לעמוד עליו הלכך הלכו בהן אחר השרשה וא''כ אין להן תקנה אחרת אלא זה והתני בתוספתא (פ''ב) על הא דר''ש שזורי דקאמר במתני' דלקמן פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה כיוצא בהן דהולכין בו אחר השרשה ותני התם ר' יוסי בן כיפר אמר משום ר''ש שזורי במה דברים אמורים בזמן שזרעו לירק וחשב עליו לזרע אבל אם זרעו מתחלה לזרע ומקצתו השריש לפני ר''ה ומקצתו השריש לאחר ר''ה אין מעשרין הימנו על מקום אחר ולא ממקום אחר עליו כלומר דאף מזה על זה אין מעשרין דהוי כמי שמעשר ממקום אחר שהוא חדש על זה הישן וכן איפכא אלא כונס את גרנו לתוכו ומעשר הימנו עליו ונמצא מעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן והשתא קשיא לחונה בר חייה דבאורז ודוחן נמי ליעבד הכי ואמאי קאמר דהואיל ואי אפשר לעמוד על זמן בישול השליש שלהן הילכו בהן אחר השרשה הא מיהת במקצתן השרישו לפני ר''ה ומקצתן לאחר ר''ה אמרינן יצבור הגורן לתוכו וא''כ כאן דאיכא ספיקא מתי הביא שליש בישולן יעשה תקנה זו ולעולם יצבור הגורן כדי שיתערבו ויעשר מן החדש על החדש ומן הישן על הישן:
א''ר יונה קיימא חונה בר חמא דר' יונה וכו'. כלומר ואית דאמרי דר' יונה אמר קיימא חונה בר חייא גופיה בשם שמואל לתרץ הקושיא דהייינו טעמא דלא עבדינן להאי תקנתא משום דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ודרשינן מעשר אחד אתה מעשר בשנה אחת ואין אתה מעשר שני מעשרות בשנה אחת וכלומר דנהי אם היתה שנה שעברה ושנה הבאה ממעשר אחד שהיו שתיהן מעשר ראשון ומעשר שני ולא היה החשש כאן אלא משום חדש וישן דאין מעשרין מזה על זה ניחא בהאי תקנתא דצובר גרנו לתוכו ונמצא הכל הוא מעורב ותורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו אבל אם היתה שנה שעברה מעשר ראשון ומע''ש ושנה הבאה מעשר ראשון ומעשר עני ונמצא כשמערב הכל יש כאן של שנת מעשר שני ושל שנת מעשר עני מעורבין זה עם זה וצריך לעשר שתיהן לפי חשבון והכי קתני בתוספתא מעשר עני ומעשר שני לפי חשבון והיינו אם היו אלו ב' שנים משתי מעשרות הללו כדאמרן ושמואל פליג וקאמר דא''א לעשות כן דא''כ מעשר אתה שתי מעשרות בשנה אחת והתורה אמרה מעשר אחד אם היא שנת מעשר שני או אם היא שנת מעשר עני ולא שתי מעשרות הללו בשנה אחת כ''א מעשר ראשון דנוהג הוא בכל השנים של מעשר כדילפינן מקראי והלכך לא עבדינן להאי תקנתא אפי' אם שתי השנים של מעשר שני הן:
התיבון הרי פול המצרי וכו'. הא בפול המצרי עבדינן הכי לר''ש שזורי דתני צובר את גרנו לתוכו וכו' וכדמסיים בתוספתא מעשר עני ומעשר שני לפי חשבון:
אר''ז וכו'. כלומר דר' זעירי משני שינויא אחרינא למיהב טעמא דבאורז ודוחן הלכו בהן אחר השרשה ולא מהניא בהו תקנתא לצבור את הגורן לתוכו:
כתיב שש שנים. ברייתא בת''כ פ' בהר מנין לאורז ולדוחן ולפרגים ולשומשמין שהשרישו לפני ר''ה כונסין אותה בשביעית ת''ל ואספת את תבואתה בשביעית יכול אע''פ שלא השרישו תלמוד לומר שש שנים תזרע שדך ואספת ששה זרעים וששה אסיפים לא ששה זרעים ושבעה אסיפים. כלומר מיתורא דואספת דרשינן שאתה אוסף בשביעית מה שנזרע בששית וכדכתיב שש שנים תזרע ואספת משמע באלו שש שנים שאתה זורע אתה אוסף אבל לא תאסוף בשביעית אפילו למה שנזרע בששית הא כיצד אם השרישו לפני ר''ה של שביעית אתה אוסף אותן בשביעית ואם השרישו לאחר ר''ה הוו להו כפירות שביעית ואין אתה אוספן דרחמנא אמר משש שנים ואספת ולא משבעה ומשביעית נלמד למעשר דג''כ הולכין בהן אחר השרשה:
בשיתה לו אנן יכלין קיימין אלא בשבעה בתמיה. כלומר דר' יונה מתמה על הא דר' זעירא דבעי למילף לענין מעשר מההיא דרשה דבשביעית והא באלו ששה שנים קשיא לן דאמאי לא אמרו להאי תקנתא לצבור את גרנו לתוכו וליעשר מניה וביה ובענין המעשר של הששה הלואי אנו יכולין לקיים ולפרק קושיין אלא דאת בעית לאתויי מהאי דרשא דבשבע. ואכתי הקושיא כדקאי קאי:
אלא כיני ששה זרעים וששה אסיפין לא ששה זרעים וחמשה אסופין כצ''ל. כלומר אלא הכי מבעי לן למימר דכמו דדרשו משש שנים תזרע ואספת למעוטי שבעה אסיפין כדלעיל כך נדרוש כאן לענין מעשר דשש זרעים ושש אסיפין אמרה תורה והיינו מכל זרע של שנה ושנה תאסוף ותפריש מעשר אבל לא ששה זרעים וחמשה אסיפין שאם אתה אומר צובר את גרנו לתוכו שיהיה מעורב הכל מה שהשריש לפני ר''ה עם מה שהשריש לאחר ר''ה נמצא אין כאן אלא איסוף אחד משתי שנים הללו ואנן בעינן שיהא איסוף מכל שנה לזרע שבה שיהיו ו' זרעים וו' אסיפין ולא ו' זרעים וה' אסיפין:
התיבון הרי פול המצרי וכו'. כלומר הא מ''מ קשיא לעולם מההיא דתני גבי פול המצרי צובר את גרנו לתוכו ומעשרו מניה וביה והרי יש כאן ששה זרעים וחמשה אסיפין ואפ''ה אמרינן ביה האי תקנתא ולימא נמי כה''ג גבי אורז ודוחן:
מְנַיִין שֶׁהִילְּכוּ בְיֶרֶק בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ מַה גוֹרֶן וְיֶקֶב שֶׁהֵן חַייִן מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לְשֶׁעָבָר. וְאֵילּוּ הוֹאִיל וְהֵן חַייִן מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן לָבֹא. הָתִיבוֹן הֲרֵי פוּל הַמִּצְרִי זְרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבָר זְרָעוֹ לְיֶרֶק מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. וּקְסָמָהּ בְּיָדֵיהּ זְרָעוֹ לְזֶרַע הוּא חָיָה מִמֵּי הַשָּׁנָה שֶׁעָֽבְרָה זְרָעוֹ לְיֶרֶק הוּא חָיָה מִמֵּי הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
Traduction
On se règle, pour rédimer la verdure, d’après l’époque de la cueillette (50)Babli, Rosh hashana 14a., selon les termes de la Bible: De ta grange et de ton pressoir, etc.; de même que, pour ces produits importants (blé et vin), qui ont profité de l’année écoulée, on prélève la dîme pour le passé, de même pour les légumes qui continuent à profiter de l’année présente (puisqu’après la cueillette, ils repoussent), on les rédime en tenant compte de l’année future. Toutefois, pour la fève égyptienne qui a été plantée dans le but de servir de semence, on prélève la dîme en tenant compte de l’année passée; et, si elle a été plantée pour être consommée comme verdure, on tien compte, pour la dîme, de l’année présente;or, a-t-on la divination en main (51)Allusion à (Nb 22, 7)., c’est-à-dire, est-ce que le produit, en croissant, savait qu’il devait servir de semence, pour être attribué légalement à l’année écoulée? (question non résolue). reprise R. Simon Shezori (52)''Ce nom, selon Guisius, est celui des habitants de Schezor, place forte située sur la rive méridionale de l'Oronte, entre Epiphanie et Antioche, au dire des géographes arabes, Edrisi et Abulféda. Ceci serait contraire à l'étymologie proposée par Maïmonide dans sa préface: il explique le mot schezori par '''' tisserand en soie '''', en donnant à le sens de tordre.'' dit: on procède de même (c’est-à-dire, on fait dépendre du germe) pour la fève égyptienne, que l’on a semée en principe pour en tirer des semences (et non pour les manger).
Pnei Moshe non traduit
מנין שהילכו בירק. אחר לקיטה למעשר משום דכתיב מגרנך ומיקבך הרי אנו למדין מה גורן ויקב שהן חיין וגדילין ממי שנה שעברה ואתה הולך בהן למעשר אחר שנה שעברה כדאמרינן אחר שהביאו שליש הראשון יצאו אלו ירקות הואיל והן חיין וגדילין ממי שנה הבאה שהיא שנת לקיטתן שהרי גוזזין אותן והן חוזרין וגדילין ולפיכך הילכו בהן למעשר אחר שנת הלקיטה:
התיבון הרי פול המצרי. דתנינן התם בתוספתא אם זרעו לזרע מתעשר לשעבר לפי שנת השרשה ואם זרעו לירק מתעשר לפי שנה הבאה ומה טעמא דמחלקינן ביה אם אנו הולכין אחר מי שנה שנתגדל בה:
קסומה בידיה. כלומר אחוי ליה בידיה לסימן ולקוסם דמה''ט גופיה מחלקינן ביה הכי דאם זרעו לזרע הוא חיה ממי שנה שעברה. דלאחר שנתגדל עד שנולד בו הזרע שוב אינו מקפיד על הירק שלו לאחר לקיחת הזרע ממנו והרי מה שנתגדל היה ממי שנה שעברה ומתעשר לשעבר אבל אם זרעו לירק הוא גוזזו וחוזר וגוזז מה שנתגדל אח''כ והרי הוא כשאר ירק שחיה ממי שנה הבאה ומתעשר לפי מעשר שנה הבאה:
מַהוּ תִּירְמְלוּ עָֽבְדוֹן קַנֻקִולִין.
Traduction
Il en est de même, dit R. Simon pour les gros pois (53)Cf. (Kilayim 3, 2.). Toutefois, dit R. Eliézer, pour ces derniers, l’on impose la condition qu’ils aient des cosses avant le nouvel an. Pour les gros pois, dit la Mishna, R. Eliézer exige qu’ils aient des cosses, en d’autres termes que la peau forme une sorte de gros sac, comme celui des bergers.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עבדון קנקלון. כשיעשו כמין כיס והחדר שלהן שמונחין בתכו ודוגמתו (בפ''ג דעבודה זרה) מן הקנקילין ולפנים:
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי. אָמַר רִבִּי יוֹסָה הוֹרֵי רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי שִׁיבְתַי דִצְדוֹקֵי כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי.
Traduction
R. Aba bar Zabid dit au nom de R. Simon ben Lakish que l’avis de R. Simon Shezori sert de règle. R. Yossa dit aussi: R. Eléazar a enseigné à R. Shobti de Zadouki des règles conformes à celles de R. Shezori.
תַּנֵי שֵׁשׁ מִידּוֹת אָֽמְרוּ חֲכָמִים בְּפוּל הַמִּצְרִי זְרָעוֹ לְזֶרַע מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר זְרָעוֹ לְיֶרֶק מִתְעַשֵּׂר לָבֹא. זְרָעוֹ לְזֶרַע וְיֶרֶק אוֹ שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע וְחִישֵּׁב עָלָיו לְיֶרֶק מְעַשֵּׂר מִזַּרְעוֹ עַל יַרְקוֹ וּמִיַּרְקוֹ עַל זַרְעוֹ. בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם הֵבִיא שְׁלִישׁ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה זַרְעוֹ מִתְעַשֵּׂר לְשֶׁעָבַר וְיַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר בִּשְׁעַת לְקִיטָתוֹ עִישּׂוּרוֹ. בְּשֶׁלָּקַט מִמֶּנּוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֲבָל אִם לָקַט מִמֶּנּוּ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין זַרְעוֹ בֵּין יַרְקוֹ מִתְעַשֵּׂר לָבֹא.
Traduction
On a enseigné que les sages ont fixé 6 règles au sujet de la fève égyptienne (54)Les diverses règles qui suivent se retrouvent, avec quelques variantes, en (Maaserot 4, 5).: si on l’a semée pour profiter des graines seules (en semence), on prélève la dîme d’après l’année écoulée (comme pour les légumes secs); si on l’a semée pour manger le tout comme légume vert, on prélève la dîme de l’année actuelle au fur et à mesure de la cueillette;si on l’a semée pour profiter tantôt des graines, tantôt de la verdure, ou si après l’avoir semée dans l’intention d’en prendre seulement la semence, on change d’idée et l’on se propose d’en manger la verdure, on peut prendre de la verdure pour rédimer les graines et des graines pour la verdure. Ce mélange peut avoir lieu, lorsqu’au moins un tiers de la croissance a été effectif avant le nouvel an; mai si elle n’a poussé qu’après le nouvel an de l’année courante, on peut rédimer les graines d’après l’année écoulée (époque de l’enracinement), et l’on rédime la verdure d’après l’époque de la cueillette. Si on en a cueilli avant le nouvel an, on applique au tout la même annuité et l’on peut rédimer l’un par l’autre; mais si la cueillette a eu lieu après le nouvel an, on suppose que le tout a été semé dans le but de servir de verdure, et l’on rédime d’après l’année actuelle tant les graines que la verdure.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ב) וגריס התם ג' מדות וכאן הברייתא מבוארת ביותר לפי הנוסחא שמצאוה:
זרעו לזרע מתעשר לשעבר. שאין לו דין ירק כלל וכשהביא שליש לפני ר''ה מיירי כדלקמן:
זרעו לירק מתעשר לבא. לפי שנת הבאה שהיא שנת לקיטה והכל כדין ירק יש לו שאינו מתעשר אלא לפי שעת לקיטה:
זרעו לשתיהן. להוציא ממנו מקצת הזרע לזריעה ולהניחו ג''כ לירקו לאכילה או שזרע בתחלה לזרע בלבד ושוב נמלך וחישב עליו גם לירק הרי מחשבת הירק חל עליו ג''כ ומעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו לפי שהכל אחד הוא והא דמייתי בהלכה דלעיל להברייתא דקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומשמע הא לאו הכי אינו מעשר מהזרע על הירק ולא מהירק על הזרע התם בשלא הביא שליש לפני ר''ה מיירי אלא מקצתו השריש לפני ר''ה ומקצתו השריש לאחר ר''ה והואיל ולא נגמר השליש עד לאחר ר''ה היה בדין לילך אחר גמר הפרי ואפי' אם לא יצבור את הכל בגורן אלא מכיון דמיהת השריש המקצת לפני ר''ה והרי הוא זרע אותו לזרע ולא לירק כדמיירי התם לפיכך צריך לצבור את הכל לגורן שבזה נראה שהוא מעשר על הכל כאחד לפי המעשר של השנה שנגמר ומשום דגמר הפרי היה באותה שנה אבל הכא כיון שהביא שליש לפני ר''ה והוא זרע גם בשביל הירק נמצא דנגמר הפרי מיהת השליש גם מהירק ועכשיו דין הזרע והירק אחד הוא ומעשר מזה על זה:
כשהביא שליש לפני ר''ה. כל הא דאמרן דוקא כשהביא שליש לפני ר''ה וכטעמא דפרישית:
אבל אם לא הביא השליש עד לאחר ר''ה אז חלוק דין הזרע מדין הירק ובשזורעו לזרע ואח''כ חישב לירק מיירי כדאמרינן לקמן והלכך הזרע מתעשר לפי שנה שעברה כדלקמן דמיירי שליקט מן הזרע לפני ר''ה שאף שלא הביא עדיין השליש מן הירק מ''מ הזרע הוא מתלקט לפעמים אף בקודם ובשעת לקיטת הזרע עישורו:
וירקו. שנגמר אח''כ מתעשר כשעת לקיטתו עישורו:
בשליקט ממנו לפני ר''ה. כלומר והא דאמרן דהזרע מתעשר לשעבר בשליקט מן הזרע לפני ר''ה וכדפרישית:
אבל אם לקט ממנו להזרע לאחר ר''ה אז חוזר ג''כ דין הזרע והירק כאחד שהרי לא לקטו ממנו כלום עד שנת שנגמר ושתיהן מתעשרין לפי שנה הבאה שהיא שעת הלקיטה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source