מְיַבְּלִין מַעֲבִירִין אֶת הַיְּבוֹלֶת. מְפָֽרְקִין בֶּעָלִין. מְאַבְּקִין עוֹשֶׂה לָהּ אָבָק. מְעַשְּׁנִין מַתְנִינָן לָהּ תַּנֵּי מְכַוְונִין מְצַדְּדִין מְכַוְונִין לָהּ מִצְּדָדִין. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי עוֹשֶׂה לָהּ דִּיקְרָן. רִבִּי יוֹסָה אוֹמֵר תּוֹלֶה לָהּ אֶבֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מצדדין חבריא מפרשי עושה לה דיקרין. כמין דקר עוש' ותוחב בצדדי האילן כדי שיעלו הענפים בשוה ור' יוסי מפרש תולה לה אבן אם מתעקם האילן מצד אחד תולה אבן מצד השני כדי שיעלה בשוה:
מכוונין. מצדדין. ומפרש מכוונין היינו כפשטה מכוונון לה שעושין שיתגדל האילן בשוה ושיעלה כיון:
תני. בתוספתא (פ''ק):
מעשנין. ומפרש מתנינן לה עשן תרגומו תננא:
הלכה: מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשָׁאוֹת כו'. מַהוּ לַחֲרוֹשׁ לָהֶם. תַּנֵּי כָּל זְמָן שֶׁאַתְּ מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ אַתְּ מוּתָּר לְזַבֵּל וּלְעַדֵּר אִם אֵין אַתְּ מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ אֵין אַתְּ מוּתָּר לֹא לְזַבֵּל וְלֹא לְעַדֵּר. אָמַר רִבִּי יוֹסָה וּמַתְנִיתָא אָֽמְרָה 4a כֵן מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בְּמִקְשִׁיּוֹת וּבְמִדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכֵן בְּבֵית הַשַּׁלְּחִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ חוֹרְשִׁין בְּית הַשַּׁלְּחִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי אוֹמֵר עַד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּדֵי שֶׁיִּזְרַע וְיַשְׁרִשׁ וְיִטַּע וְיַשְׁרִשׁ. וְאִלּוּ עוֹשֶׂה שָׁרָשִׁים לִשְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אוֹמֵר עַד לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּזְרַע אוֹרֶז וְיַשְׁרִישׁ וְיִטַּע אוֹרֶז וְיַשְׁרִישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מהו לחרוש להם. לאלו דקתני במתני' מעדרין:
תני בתוספתא (פ''ק) כ''ז וכו' ובתוספתא לא גריס לעדור:
אמר רבי יוסי ומתני' אמרה כן. ממתני' גופה שמענו דחרישה ועדירה חדא היא דהא קתני וכן בית השלחין ותני עלה בתוספתא סוף הפרק שם חורשין בית השלחין עד ר''ה אלמא כל היכא דהתירו זה התירו גם את זה:
רבי אומר וכו'. כלומר אלא תני הכי שלשה חדשים לפני ר''ה כדי שיזרע אורז שם וישרש וכו' מפני שהאורז ממהר להשריש בקרקע:
רבי אומר עד לפני ראש השנה ג' ימים וכו'. ופריך ואלו עושין שרשים לג' ימים בתמיה:
מזבלין וכו' כדפרישית במתני':
תַּנֵּי מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין כֵּינִי מַתְנִיתָא מְוַותְּרִין בִּגְפָנִים וּמְשַׁמְּטִין בְּקָנִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְוַותֵּר וּלְשַׁמֵּט קוֹדֶם לְחָג מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין קוֹדֶם לְחָג. לְאַחַר הֶחָג מְוַותְּרִין וּמְשַׁמְּטִין לְאַחַר הֶחָג. רִבִּי שִמְעוֹן אוֹמֵר וּבִלְבַד מִן הַבִּקְעָה וּלְמַעֲלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד מן הבקעה ולמעלה. כמו הפקעה והיינו פקעת האילן שממנו יוצאין הענפים וס''ל דלא התירו כל זה באילן אלא מן הפקעה ולמעלה לפי ששם הוא נעשה לתיקון גידול הענפים:
ומשמטין בקנים. אם הקנים תכופין הרבה זה לזה שומטין כמה מהם כדי שאלו יתגדלו ויתעבו:
מקום (שנהגו) לוותר ולשמט לפני החג. של שנה שמינית ומפני שיש מקומות שנוהגין לוותר ולשמט אחר החג ולא קודם שמחמירין מפני תוספת שביעית ביציאתו והכל אחר המנהג:
מוותרין משמטין. כדמפרש ואזיל כיני מתניתא מוותרין בגפנים שעושין להסמיכה בעצים ובקנים שיתוותרו ויתרחבו הזמורות ביותר:
תני. בתוספתא שם:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה נוֹטֵל אֶת הַקְּבוּצִין עִמָּהּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלִין מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִעִית. מָחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן תַּנִּינָן תַּמָּן מְמָֽרְסִין אֶת הָאוֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲבָל לֹא מְכַסְּחִין. וָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא כְמַצִּיל מִן הַדְּלֵיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נוטל את הקבוצין עמה. לפרש מכוונין דלעיל קאי שנוטל את הקבוצים והקוצים שעולין באילן כדי לכוונו:
ר''ש אומר וכו'. ופריך מיחלפה שיטתיה דר''ש דהא תמן בסוף פרקין הוא אומר ממרסין וכו' אבל לא מכסחין שאין חותכין וקוצצין העלין ממנו:
והכא הוא אומר הכין. שנוטלין את העלה מן האשכול בשביעית:
ומשני שנייא היא הכא שהוא כמציל מן הדליקה. כלומר שזהו הצלה מן ההפסד והקלקול שלא יתקלקל האשכול מחמת העלין שעלו עליו וכל שהוא דרך הצלה מן ההפסד מותר אבל בסוף פרקין הוא עושה שיתגדל ביותר וזהו אסור בשביעית עצמה:
מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כו'. תַּמָּן תַּנִינָן הַמְּסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמֵנִיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּאן בְּתָלוּשׁ כָּאן בִּמְחוּבָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תמן תנינן. לקמן (בפ''ג) המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ כי היכי דלא ליתחזי שמתקן את שדהו והכא את אמר הכין בתמיה דקתני מסקלין סתם ולא מחלק בין עליונות להנוגעות בארץ. ואע''ג דלקמן בשביעית עצמה מיירי והכא בשנת ששית עסקינן ולר' יהושע הוא דפריך דפליג אזירודה ופיסולה וס''ל דמותרת אף בשביעית בשל ששית ומסתמא פליג נמי אמסקלין דברישא דלת''ק עד ר''ה דוקא ולדידיה אף בשביעית מותר דמאי שנא תיקון האילן מתיקון השדה ופריך דמי נימא דר' יהושע פליג נמי אסתמא דמתני' דלקמן:
כאן בתלוש. אבנים תלושות המונחות ע''פ השדה דאף אם נוטל לאותן הנוגעות בארץ לא מחזי כמתקן את השדה אלא שמפנה אותן שלא יעכבו ההליכה וכאן במתני' דלקמן במחובר מיירי שאותן הנוגעות בארץ מחוברין הן בקרקע וכשנוטלן מיחזי שמתקן את שדהו:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּקִירְסוּם דְּאִינּוּן תְּרֵין תַּנָּאִין מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְקָֽרְסְמִין מִזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּרַבָּנָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית. הֲוֵי תְּלָתָה תַּנָּאִין אִינּוּן. מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְקָֽרְסְמִין מְזָֽרְדִין וּמְפַסְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּרַבָּנָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית כֵּן שֶׁל שִׁשִּׁית אֲפִילוּ יוֹתֵר מִכֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמָן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן אֲנִי רַשַּׁאי בְּפִיסּוּלוֹ עַד הָעַצֶּרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוינן סברין מימר. מעיקרא היינו רוצין לומר דר''ש כר' יהושע ס''ל בקירסום וה''ה לאינך כלומר שהיו סבורין לפרש להא דר' יהושע דמחמיר הוא מהת''ק דלהת''ק כל אלו מותרין עד ר''ה ואתא ר' יהושע למימר כזירודה וכו' היינו כמו בחמישית דנוהגין לתקן בתחלת ימות החמה כך של ששית בתחלת ימות החמה וזהו כסברת ר''ש כל זמן שהוא רשאי בעבודת האילן רשאי הוא בתקינו ולא יותר וא''כ ר''ש ור' יהושע בחדא שיטתא קיימי ורישא כרבנן וליכא אלא תרין תנאין דפליגי במתני':
ר' יהושע אומר וכו'. כלומר אבל לבתר דדייקינן בלישניה דר' יהושע דקאמר כזירודה ופיסולה של חמישית וכן של ששית ואי ס''ד דר' יהושע מחמיר הוא מת''ק וכדאמרן כזירודה ופיסולה בחמישית כן בששית מבעיא ליה מאי של חמישית ושל ששית דקאמר אלא ודאי ר' יהושע מיקל טפי וס''ל דכמו של חמישית בששית מותר כך של ששית בשביעית מותר הוי תלתא תנאי אינון ורישא לרבנן עד ר''ה ולר' יהושע אפי' יותר מכאן דאף בשביעית מותר ולר''ש עד העצרת ותו לא:
משנה: מְזָהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְכוֹרְכִין אוֹתָן וְקוֹטְמִין אוֹתָן וְעוֹשִׂין לָהֶן בָּתִּים וּמַשְׁקִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא אֶת הָעִיקָּר. סָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שְׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּֽצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ אֵין סָכִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה מָקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לָסוּךְ סָכִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בְּאִילָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מזהמין את הנטיעות. דרך עובדי האדמה שמושחין את הנטיעות בשמן זוהמא וריחו רע כדי שיבריחו את התולעים מהן:
וכורכין אותן. כשהענפים מתפרדות הרבה כורכין אותן למעלה וקושרין אותן בראשיהם שלא יהו נוטות על הארץ:
וקוטמין. ראשיהן לפי הצורך וי''מ קוטמין באפר על השרשים:
ועושין להן בתים. כמו סוכה למעלה להגן עניהן מפני החמה והצנה:
ומשקין אותן. ששופכין את המים על ראש האילן ויורדין על גוף האילן כולו ומשקהו:
אף משקה הוא את הנוף. של האילן בשביעית עצמה אבל לא את העיקר שלא יעשה בשביעית כדרך שעושה בשאר שנים ואין הלכה כר''א בר' צדוק:
מתני' סכין את הפגים. פגי תאנה שאינן נגמרות דרך הוא לסוכן בשמן ומנקבין אותן ומשימין שמן בנקבים למהר בישולן:
פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. כלומר שאין דרכן של אלו להתבשל עד שנכנסו לשביעית וכן של שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא סכין ולא מנקבין אותן לא בערב שביעית ולא בשביעית:
ר' יהודה וכו'. דס''ל דבמקום שלא נהגו לסוך לא מיחזי הסיכה עבודה ואין הלכה כר' יהודה:
ר''ש מתיר באילן. כלומר באילן זה שהוא מלא פירות שביעית ומתיר לעשות בו מלאכה במוצאי שביעית מפני שעכשיו הוא רשאי בעבודת האילן ואע''פ שהפירות קדושין מקדושת שביעית בעבודת אילן הוא מותר ואין הלכה כר''ש:
תַּנֵּי הַנּוֹטֵעַ הַמַּבְרִיךְ הַמַּרְכִּיב שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וּמוּתָּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לֹא עָֽלְתָה לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְאָסוּר לְקַייְמוֹ בִשְׁבִיעִית. אֲבָל אָֽמְרוּ פֵּירוֹת נְטִיעָה זוּ אֲסוּרִין עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט. מַה טַעַם רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבַשָּׁנָה. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ אָמַר רִבִּי זְעִירָא שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכנישתא. כמו בכניתתא מל' כנתא דפרי בסל חדשה והיתה נקובה בחורין חורין ולשנות בשביעית היו נוהגין כן:
תני. בתוספתא (בפ''ב):
עלתה לו שנה תמימה. כשיגיע אחד בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה שנה למנין שני ערלה:
ומותר לקיימו בשביעית. אם ערב שביעית היא:
לא עלתה לו שנה. לערלה עד א' בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו בשביעית הואיל ונטעו בפחות מל' יום לפני שביעית:
אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר''ה אסורין עד ט''ו בשבט אותן פירות שחנטו אחר ר''ה של שנת השלישית אע''פ שזה כמי שעברו עליו ג' שנים שהרי הל' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפילו כן אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה הוא לנטיעות דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדיליף לה מקרא:
ובשנה. כתיב וכדמפרש ואזיל דמה את שמע מינה מהאי ובשנה וקא''ר זעירא דה''ק משום דכתיב שלש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו דובשנה מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו כגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אחר ט''ו בשבט שמותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דמוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית שלו וצריך פדיון אם חנטו קודם ט''ו בשבט:
ועדר. כלומר שהיה נוהג ג''כ לעדור בגפנים והיה אומר וכי בכך מתכוין לעבודת הארץ הוא:
תני. בתוספתא (פ''ק):
משקה. הוא את הנטיעות עד ר''ה לב''ש על הנוף והמים יורד לעיקר וב''ה וכו' ומתני' אתיא כב''ה:
משקה בסלא. בסל ולשנות בשביעית משאר השנים עשו כן:
הלכה: מְזָהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת כו'. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי בְּרָם כְרַבָּנִין מְזָהֲמִין מְתַלְּעִין בַּשְּׁבִיעִית אֲבָל לֹא בַּמּוֹעֵד. 4b כָּאן וְכָאן אֵין מְגַזְּמִין אֲבָל נוֹטֵל הוּא אֶת הָרוֹאֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא בסתם הא דבר ברי שחרש מותר. כלומר הא דאסרו ליטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית לא אסרו אלא מפני מראית העין שלא יאמרו בשביעית נטעו כדפרישית במתני' והלכך קאמר דהיינו דוקא בסתם שאינו ניכר שנטעו קודם לשביעית אבל אם דבר ברי הוא שנטעו לפני שביעית כגון שחרש וחפר בארץ למקום הנטיעה שיעמיד שם את האילן ונראה לכל הוא שעשה זה לפני שביעית מותר ליטע שם האילן אף בפחות מל' יום:
גמ' מתניתא דרבי וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן בענין זה לא מצאתי בפירוש ובתוספתא (בפ''ק) גרס רשב''א אומר במועד צורד בשביעית חותך וקתני בתרה מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין ומגזמין עד ר''ה ונוטל את הרואה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף סמין את הגפנים בשביעית ופי' סמין זהו מזהמין שמושחין אותו בסם שריחו רע להבריח את התולעים שבגפנים ולפ''ז יש לגרוס הכא כן מתני' דרבי שמעון דהא דקתני מזהמין כרבי שמעון בר''א דאיהו דס''ל הכי בין במזהמין ובין בקוטמין והיינו מגזמין ברם כרבנן מזהמין מתולעין בשביעית כלומר בשביל התולעים אבל לא במועד דחמירה משביעית כאן וכאן אין מגזמין ומתני' דקתני קוטמין כרשב''א אתייא דרישא דברייתא נמי כותיה:
אבל נוטל הוא את הרואה. כלומר מה שלפניו והוא רואה שראשיהן תלויות נוטל וקוטם אותם דמכיון שאינו מחזר לקטום את כל הראשי נטיעות אלא מה שלפניו מותר:
רִבִּי יוֹסָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָה בָּעֵי מַה בֵּין הַמְּזָהֵם לָעוֹשֶׂה לָהּ בַּיִת. הַמְּזָהֵם אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר בַּיִת עוֹשֶׂה לָהּ צֵל וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא עקר. את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר דר' בא ור' אילא הוו יתבין בצור ובא מעשה כזה לפניהן והורי ר' אילא שישפכו פירותיו ישליכם לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעלייה עם החברים לאסור אלא נצא לחוץ ונלמד כלומר נשאל מה שארי חברים אומרים בדבר זה ויצאו ושמעו ר' יונה וכו' אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה הוא כדאמרן ואין לחדש עליה ולאסור להפירות:
ר' יוסה וכו' אין מוסיפין על ההלכה. כצ''ל וכך הוא לקמן (בפ''ק דמעשר שני) וכלומר אף אם היתה הלכה ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות:
מה בין המזהם לעושה לה בית. להתנא דהתוספתא פריך דקתני סמין את הכפנים בשביעית כי מה בין זה לעושה בית על הנטיעות דלא התירו במתני' אלא בערב שביעית ומ''ש מזהמין דמתיר אף בשביעית דקס''ד דתרוייהו לשמירה הוא דעבידי שלא יתקלקלו האילנות:
וקאמר דהיינו טעמא דהמזהם אינו אלא כמושיב שומר כלומר שלא יתקלקלו וכל כה''ג אף בשביעית מותר אבל בית שמסכך עליהן ועושה להן צל ומחמת זה הן גדילין בשביעית לפיכך אסור:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַמְּבַקֵּעַ בַּזַּיִת לֹא יְחַפֶּה בֶּעָפָר אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בָּאֲבָנִים וּבַקַּשׁ. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי אָבוּנָא בָּעֵי מַה בֵּין קַשִּׁין וּמַה בֵין עָפָר. קַשִּׁין אֵינוֹ אֶלָּא כְמוֹשִׁיב שׁוֹמֵר עָפָר עוֹשֶׂה לָהּ טִינָּא וְהִיא גְדֵילָה מַחֲמָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטעו ומת. מהו שבנו יהא מותר לקיימו:
ואתיא כמ''ד מפני החשד. שלא יהו חושדין שנטעו בשביעית מאחר שאינו ניכר אם נטעו קודם שביעית והלכך בנו ג''כ אסור לקיימו מהאי טעמא שלא יאמרו מקיים הוא נטיעה של שביעית:
אבל מפני הבניין. אבל למ''ד דטעמא הויא מפני קנס חכמים שקנסו אותו לעקרו על שעבר ובנאו ונטעו פחות מל' יום לפני שביעית:
אב בנו בונה. בתמיה כלומר זה שייך דוקא אצל האב שהוא בנאו אבל בנו וכי הוא בנה דליקנסיה ולדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן:
תמן תנינן. לקמן (בפ''ד) המבקיע בזית ליקח ממנו לעצים לא יחפה בעפר את מקום הבקוע אבל מכסה הוא באבנים ובקש ובעי נמי ר' אבונא מה בין זה לזה ומשני ליה דכשמכסה בקשין אינו אלא כמושיב שומר ששומרו שלא יתיבש אבל בעפר עושה לה טיט ומחמת כן הי' גדלה וזה אסור בשביעית:
תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן כּוּפָּר אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַשְׁקֶה כָּל הַנּוֹף וְיוֹרֵד עַל הָעִיקָּר וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה בֵּין עַל הַנּוֹף בֵּין עַל הָעִיקָּר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי מַשְׁקֶה בְסַלָּא אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי מַשְׁקֶה בְסַלָּא. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא רִבִּי יוּדָן בַּר גּוּרִייָא מַשְׁקֶה בְסַלָּא וְעָדַר וְכִי מִתְכַּוֵּין לַעֲבוֹד הָאָרֶץ. בְּיוֹמֵי דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא הֲווֹן מַשְׁקִין דִּיקְלַייָא בִּכְנִישְׁתָא חַדְתָא וְחָֽרְוָותָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכנישתא. כמו בכניתתא מל' כנתא דפרי בסל חדשה והיתה נקובה בחורין חורין ולשנות בשביעית היו נוהגין כן:
תני. בתוספתא (בפ''ב):
עלתה לו שנה תמימה. כשיגיע אחד בתשרי שהוא ר''ה לנטיעות ועלתה שנה למנין שני ערלה:
ומותר לקיימו בשביעית. אם ערב שביעית היא:
לא עלתה לו שנה. לערלה עד א' בתשרי הבא ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו בשביעית הואיל ונטעו בפחות מל' יום לפני שביעית:
אבל אמרו פירות נטיעה זו שנטעה ל' יום לפני ר''ה אסורין עד ט''ו בשבט אותן פירות שחנטו אחר ר''ה של שנת השלישית אע''פ שזה כמי שעברו עליו ג' שנים שהרי הל' יום שלפני ר''ה הראשון נחשב לשנה אפילו כן אסורין משום ערלה עד ט''ו בשבט לפי שאחד בתשרי ר''ה הוא לנטיעות דוקא וזה כבר נעשה אילן ור''ה שלו לצאת מידי ערלה ט''ו בשבט הוא שהוא ר''ה לאילנות וכדיליף לה מקרא:
ובשנה. כתיב וכדמפרש ואזיל דמה את שמע מינה מהאי ובשנה וקא''ר זעירא דה''ק משום דכתיב שלש שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש וגו' ודרשינן וי''ו דובשנה מוסיף על ענין ראשון שלפעמים יהיה לכם ערלים אף בתוך שנה רביעית שלו כגון זה שלא יצא מדין ערלה עד ט''ו בשבט ואז יש לו דין רבעי להפירות שחנטו אחר ט''ו בשבט שמותרין בפדיון וה''נ דרשינן לקרא דאבתריה ובשנה החמישית תאכלו את פריו דמוסיף אדלעיל שלפעמים דין רבעי לו אף בשנה החמישית שלו וצריך פדיון אם חנטו קודם ט''ו בשבט:
ועדר. כלומר שהיה נוהג ג''כ לעדור בגפנים והיה אומר וכי בכך מתכוין לעבודת הארץ הוא:
תני. בתוספתא (פ''ק):
משקה. הוא את הנטיעות עד ר''ה לב''ש על הנוף והמים יורד לעיקר וב''ה וכו' ומתני' אתיא כב''ה:
משקה בסלא. בסל ולשנות בשביעית משאר השנים עשו כן:
סָכִין אֶת הַפַּגִּין כו'. אֲנָן תַּנִּינָן סָכִין אֶת הַפַּגִּין תַּנָּיֵי דְבֵי רִבִּי וְאֵילּוּ הֵן פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שְׁנִּכְנְסוּ לִשְׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתִין רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָה דְתַנָּיֵי דְבֵית רִבִּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהָקֵל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן לֹא בָּא רִבִּי יוּדָה אֶלָּא לְהַחֲמִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אנן תנינן. ברישא דמתני' סכין את הפגין בערב שביעית אבל תנאי דבית רבי לא היו שונין כן אלא ואלו הן פגי ערב שביעית כו' כלומר שהיו שונין בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית שסכין אותן כמו אלו פגין שנשנו ברישא דמתני':
ר' אלעזר. שונה במתני' דלא התירו אלת בפגי ערב שביעית עצמן ולדידיה לא בא ר' יודה אלא להקל דאסיפא פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית קאמר דמקום שלא נהגו לסוך סכין ור' יוחנן היה שונה כתנאי דבית רבי ור' יודא להחמיר הוא בא דקאמר במקום שנהגו לסוך אין סכין ולת''ק לעולם סכין:
משנה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלֹשָׁה יָמִים שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין נוטעין וכו' לאו משום תוספת שביעית הוא אלא כדמפרש בגמרא מפני החשד שלא יאמרו בשביעית נטעו הואיל דאינו ניכר שנטעו לפני שביעית כל שהוא פחות מל' יום:
ואין מבריכין וכו'. הברכה הוא שכופף את היחור של אילן לתוך הארץ ומכסהו בעפר והיתור יוצא לצד האחר והרכבה שמרכיב נוף של אילן זה על גב אילן אחר שהוא ממינו:
הלכה: אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַרְכִּיבִין כו'. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר זִימְרָא מַתְנִיתָא בִסְתָם הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁחָרַשׁ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מתניתא בסתם הא דבר ברי שחרש מותר. כלומר הא דאסרו ליטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית לא אסרו אלא מפני מראית העין שלא יאמרו בשביעית נטעו כדפרישית במתני' והלכך קאמר דהיינו דוקא בסתם שאינו ניכר שנטעו קודם לשביעית אבל אם דבר ברי הוא שנטעו לפני שביעית כגון שחרש וחפר בארץ למקום הנטיעה שיעמיד שם את האילן ונראה לכל הוא שעשה זה לפני שביעית מותר ליטע שם האילן אף בפחות מל' יום:
גמ' מתניתא דרבי וכו'. פלוגתא דרבי ורבנן בענין זה לא מצאתי בפירוש ובתוספתא (בפ''ק) גרס רשב''א אומר במועד צורד בשביעית חותך וקתני בתרה מסקלין מקווצין מקטפין ומסתתין ומגזמין עד ר''ה ונוטל את הרואה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף סמין את הגפנים בשביעית ופי' סמין זהו מזהמין שמושחין אותו בסם שריחו רע להבריח את התולעים שבגפנים ולפ''ז יש לגרוס הכא כן מתני' דרבי שמעון דהא דקתני מזהמין כרבי שמעון בר''א דאיהו דס''ל הכי בין במזהמין ובין בקוטמין והיינו מגזמין ברם כרבנן מזהמין מתולעין בשביעית כלומר בשביל התולעים אבל לא במועד דחמירה משביעית כאן וכאן אין מגזמין ומתני' דקתני קוטמין כרשב''א אתייא דרישא דברייתא נמי כותיה:
אבל נוטל הוא את הרואה. כלומר מה שלפניו והוא רואה שראשיהן תלויות נוטל וקוטם אותם דמכיון שאינו מחזר לקטום את כל הראשי נטיעות אלא מה שלפניו מותר:
אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב יַעֲקוֹר. לֹא עָקַר פֵּירוֹתָיו מַה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי לָא הֲווֹן יָֽתְבִין בְּצוֹר אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמֵיהוֹן הוֹרֵי רִבִּי לָא יִשְׁפְּכוּ פֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֲנִי לֹא נִמְנֵתִי עִמָּהֶן בַּעֲלִייָה. אָֽמְרִין נֵצֵא לְחוּץ נִלְמַד נָֽפְקוּן וְשָֽׁמְעוּן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מְחַדְּשִׁין עַל הַגְּזֵירָה. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מוֹסִיפִין עַל הַגְּזֵירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא עקר. את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר דר' בא ור' אילא הוו יתבין בצור ובא מעשה כזה לפניהן והורי ר' אילא שישפכו פירותיו ישליכם לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעלייה עם החברים לאסור אלא נצא לחוץ ונלמד כלומר נשאל מה שארי חברים אומרים בדבר זה ויצאו ושמעו ר' יונה וכו' אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה הוא כדאמרן ואין לחדש עליה ולאסור להפירות:
ר' יוסה וכו' אין מוסיפין על ההלכה. כצ''ל וכך הוא לקמן (בפ''ק דמעשר שני) וכלומר אף אם היתה הלכה ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות:
מה בין המזהם לעושה לה בית. להתנא דהתוספתא פריך דקתני סמין את הכפנים בשביעית כי מה בין זה לעושה בית על הנטיעות דלא התירו במתני' אלא בערב שביעית ומ''ש מזהמין דמתיר אף בשביעית דקס''ד דתרוייהו לשמירה הוא דעבידי שלא יתקלקלו האילנות:
וקאמר דהיינו טעמא דהמזהם אינו אלא כמושיב שומר כלומר שלא יתקלקלו וכל כה''ג אף בשביעית מותר אבל בית שמסכך עליהן ועושה להן צל ומחמת זה הן גדילין בשביעית לפיכך אסור:
נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ מַהוּ שֶׁיְּהֵא מוּתָּר לְקַייְמוֹ. תַּנֶּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי דְּבַר דְּלָיָה נְטָעוֹ וּמֵת בְּנוֹ אָסוּר לְקַייְמוֹ. וָאַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי הֶחָשָׁד אֲבָל מִפְּנֵי הַבִּינְייַן אַב בְּנוֹ בוֹנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נטעו ומת. מהו שבנו יהא מותר לקיימו:
ואתיא כמ''ד מפני החשד. שלא יהו חושדין שנטעו בשביעית מאחר שאינו ניכר אם נטעו קודם שביעית והלכך בנו ג''כ אסור לקיימו מהאי טעמא שלא יאמרו מקיים הוא נטיעה של שביעית:
אבל מפני הבניין. אבל למ''ד דטעמא הויא מפני קנס חכמים שקנסו אותו לעקרו על שעבר ובנאו ונטעו פחות מל' יום לפני שביעית:
אב בנו בונה. בתמיה כלומר זה שייך דוקא אצל האב שהוא בנאו אבל בנו וכי הוא בנה דליקנסיה ולדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן:
תמן תנינן. לקמן (בפ''ד) המבקיע בזית ליקח ממנו לעצים לא יחפה בעפר את מקום הבקוע אבל מכסה הוא באבנים ובקש ובעי נמי ר' אבונא מה בין זה לזה ומשני ליה דכשמכסה בקשין אינו אלא כמושיב שומר ששומרו שלא יתיבש אבל בעפר עושה לה טיט ומחמת כן הי' גדלה וזה אסור בשביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source